צור קשר עם הנהלת האתר - אזמרה לשמך - הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

שימו לב! דף זה אינו נועד לשאלות הלכתיות אלא רק לפניות להנהלת האתר שאלות שישאלו מכאן לא יענו!!!.

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום שישי | טו' כסלו תשפ"ו

פרשת וישלחתעודת כשרות בחנות או נאמנות המוכר
"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" (בראשית לב, לג)
וכתב רש"י (גיטין ב:) "עד אחד נאמן באיסורין – שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב" (וראה עוד באזמרה לשמך גיליון 259).
שאלה: האם מותר לקנות בחנות שהמוכר טוען שהמוצרים כשרים.
תשובה: אם המוכר שומר תורה ומצוות ואינו חשוד על מאכלות אסורות, מותר לספרדים לקנות שם. אך לבני אשכנז מותר לקנות רק אם המוכר מוחזק בכשרות [כלומר, שידוע שהוא אדם נאמן], וראה עוד במקור.
מקור: כתוב השו"ע (יו"ד סי' קיט, והוא דעת הטור) שסתם ישראל נאמן ואפשר לסמוך על עדותו, אא"כ הוא חשוד באכילת דברים אסורים, שאז אי אפשר לסמוך על עדותו.אולם דעת הרמ"א (שם, והוא דעת הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ג הכ"א, ופי"א הכ"ה) שרק אם הוא "מוחזק בכשרות" אפשר לסמוך על עדותו.
הש"ך (שם סק"א) פסק כהשו"ע, והט"ז (סק"ב) פסק כהרמ"א, וכן ההלכה [לבני אשכנז], וכפי שפסק החכמת אדם (כלל עא ס"א) [ובהגדרת "מוחזק בכשרות", עי' ערוך השולחן שם סעיף יא].
לפי"ז נמצא לכאורה שכל מוכר שמוחזק כנאמן [ולספרדים – אף אם לא מוחזק לנאמן, כל שאינו חשוד] אפשר לקנות אצלו ולסמוך על עדותו. אך מצינו באחרונים – בית הלל, בית לחם יהודה ולחם הפנים (יו"ד שם, והובאו דבריהם בדרכ"ת שם סק"ז) – שישנה תקנת ועד ארבע ארצות "לא ליקח דבר מאכל או יין משום ישראל אפילו הוא מוחזק בכשרות אלא א"כ יש בידו כתב הכשר מאיזה רב אב"ד שנעשה בהכשר" עכ"ד. אולם נראה שבמקומותינו לא נתקבלה תקנה זו.
אמנם יש לדון שכיוון שהמוכר נוגע בעדות, שמא אין בזה דין של עד אחד נאמן באיסורין, ואף שקרוב ופסול כשרים בעדות עד אחד, שמא נוגע אינו נאמן.
והנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קסב ס"ב) גבי סאה בסאה [שמותר להלוות סאה רק אם יש ללווה סאה אחת, וכגון גמ"ח דולרים, שמותר להלוות דולר רק אם יש ללווה דולר אחד בביתו], שנאמן לווה לומר שיש לו סאה [דולר] בביתו.
וביאר הגר"א (שם ס"ק יא) שהטעם הוא משום דלא שביק איניש התירא ואכיל איסורא (גיטין לז), וכיוון שיכול להשיג מעט במתנה או בהלוואה, לא יעשנה באיסור.
ויש לעיין מדוע לא כתב הגר"א שהטעם הוא משום עד אחד נאמן באיסורים. ולכאורה נראה דס"ל להגר"א שכיוון שהלווה נוגע בעדותו, כי רוצה להשיג את ההלוואה, מטעם זה שוב אינו נאמן מדין עד אחד. וכן נראה בגר"א (יו"ד סי' קסג ס"ק ה), וכ"ה להדיא בדברי הגר"א (סי' רלו ס"ק כב) "כיוון שנוגע בעדות הוא, לאו כל כמיניה, ואף לענין איסורא" עכ"ל.
ודברי הגר"א צ"ע מדברי הרמב"ם (הל' שחיטה פ"י הי"ד) "כל טבח שיודע הטריפות הללו והרי הוא בחזקת כשרות, מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור ואין בזה חשש, שעד אחד נאמן באיסורין בין יש לו הנייה בעדותו בין אין לו הנייה בעדותו", ומבואר שעד אחד נאמן באיסורין אף כשהוא נוגע, והאריך בזה בשו"ת חקרי לב (יו"ד סי' קצו, עמ' ערב).
ולהלכה נתבאר שעד אחד נאמן באיסורין אף כשהוא נוגע בעדות, ולכן אם המוכר מוחזק בכשרות [ולספרדים כל שהוא שומר תו"מ] אפשר לקנות אצלו אף ללא תעודת כשרות.אך למעשה גם אדם שמוחזק בכשרות לא תמיד יודע את כל הפרטים המעשיים, וכגון באילו ירקות יש תולעים, וכיצד בודקים ופרטים רבים נוספים, ולכן טוב תמיד לקנות מחנות שיש לה תעודת כשרות, או כשיודעים בוודאות שהמוכר יודע את כל הפרטים המעשיים.