הנהגות והדרכות ב'

לימוד התורה

יש בכל יום 24 שעות, שמתוכם שבע שעות לשינה ועוד שלש שעות לתפילות ואכילה. א“כ נשאר 14 שעות שצריך לנצלם ללימוד התורה, וגם מי שצריך יותר שעות לדברים אחרים, נשאר 12 שעות ללימוד. ועל כל פנים אין לפחות מ10- שעות לימוד ביום, אך צריך שהלימוד יהיה מתוך רוגע ולא מתוך לחץ.

לגבי עצם הלימוד, כל אחד צריך ללמוד כפי טבעו, ובמשך הזמן האדם לומד להכיר את הדרך בה הוא יותר מוצא טעם – עיון, בקיאות, וכדו‘.

כמו כן לגבי לימוד עם חברותא, תלוי בטבע האדם, אבל בדרך כלל חשוב ללמוד עם חברותא רוב שעות היום, ועי“ז הדברים מתבארים ומתבררים יותר (עי‘ מכות י וב“ב ט), אך צריך גם להתרגל ללמוד לפעמים לבד, כי יש זמנים שאדם אין לו חברותא וצריך להתרגל ללמוד גם כך.

כמו כן, יש לדעת שאם יש דבר שלא מבינים ולא מצליחים להבין, לא להתעכב ע“ז יותר מידי אלא להמשיך הלאה, ובלימוד הבא בס“ד יבין.

מיעוט שיחה

צריך ללמוד מתוך בריאות, כדי שיהיה אפשר ללמוד עם ניצול כל הכוחות ולכן צריך קצת שחרור, לדבר כמה דקות במילי דעלמא. כמו כן צריך לישון כל יום שבע שעות כדי לשמור על הבריאות, אך את שאר הזמנים צריך לנצל היטב ללימוד וכנ“ל.

משברים

אין אדם שאין לו קשיים ומשברים, לפחות קלים, ואמרו חז“ל (ילקוט שמעוני תהלים רמז תת) “אין אדם בעולם בלא יסורים, חושש בשינו אינו יכול לישון וכו‘ יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי אשרי הגבר אשר תיסרנו י- ה ומתורתך תלמדנו“ וכן אמרו חז“ל (בראשית רבה צ) אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה וכו‘.

ומבואר שגם כשיש קשיים ומשברים ויסורים, אשרי מי שזה נגרם לו ע“י לימוד התורה.

ניסיונות והתמודדויות

הרבה מהקשיים נובעים מזה שאדם רואה שאחרים מאד מצליחים ויודעים הרבה, או יש להם שאלות טובות, ואילו הוא פחות יודע ופחות שואל.

והאמת שיש הרבה שבהתחלה נראה שאלה שיודעים ושואלים ואלה שיש להם תפיסה טובה ואלה שיש להם זיכרון טוב הם המצליחים, אך בסוף רואים שאלה שמתאמצים וקשה להם ובכל זאת לומדים דף אחרי דף בשקידה ויגיעה הם אלה שמצליחים וגדלים לגדולי תורה ויראה.

ודבר זה, לראות איך השני מצליח וע“י זה להתייאש, זה נובע מקנאה, ולא קנאת סופרים שתרבה חכמה (ב“ב כב) אלא קנאה שהיא מידה רעה שמזיקה לאדם, והקב“ה נתן לאדם את הכוחות והאפשרויות כל אחד לפי כוחותיו שלו.

והקב“ה רוצה את השקעת מיטב הכוחות של כל אחד לפי מה שקיבל מאיתו יתברך, ורק בזה תלויה ההצלחה שלו ולא לפי היכולות של חבריו.

והעיקר שבזה מצליחים, כמו שהניסיון מראה שרבים עשו כן ועלתה בידם, הוא השקידה ללמוד כל הזמן אף אם לא רואים את ההצלחה בתקופה הראשונה, אבל לאחר כמה שנים שלומדים בשקידה ויגיעה מגיעים להישגים גבוהים בידיעת והבנת התורה.

ועיקר השכר הוא על העמל והיגיעה ולא על התוצאות, ואמרו חז“ל (פסחים נ, ב“ב י) “עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה“.

וכשקשה ללמוד, מעלת הלימוד הרבה יותר גדולה.

לימוד ברציפות

 פעמים רבות כשמתחילים ללמוד בתחילת הסדר את הגמ‘ יש קושי בלימוד ובריכוז, וצריך להתאמץ כדי להתחיל להתרכז ולהבין היטב את הנלמד, ולכן חשוב מאד הלימוד ברצף, שאחרי שכבר נמצאים בתוך הלימוד הרבה יותר קל להמשיך [מאשר להתחיל את הסדר מחדש] , ובלימוד ברצף של כמה שעות מרגישים קדושה עילאית הסוחפת את האדם לחיות כך, ולא מעניין את האדם כלל הבלי העולם הזה.

סיום המסכת

חשוב לסיים את המסכת הנלמדת בישיבה (עי‘ כתובות יז. ובמסורת הש“ס שם) ולחזור עליה שבע פעמים [ונתבאר בהנהגות והדרכות גיליון א‘ בהרחבה], ובדרך כלל לומדים בישיבות את רוב נשים נזיקין, ומי שלומד ויודע את רוב נשים נזיקין עד החתונה מצליח מאד מאד בחייו.

לימוד המוסר

כתב המשנ“ב (סי‘ א ס“ק יב) “וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום, אם מעט ואם הרבה וכו‘“.

וכתב הגר“א (אבן שלמה א‘ א‘) “עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים“.

ומהדברים הקשים הם להתמודד עם מידות הכעס והגאוה והתאוה והקנאה והעצבות והעצלות ושאר המידות הרעות, וצריך הרבה עבודה עצמית כדי להצליח לצאת מזה, וזה אפשרי רק ע“י לימוד התורה המעדן את האדם ולימוד המוסר.

לימוד הלכה

כאמור בישיבה צריך להתמקד לדעת עד החתונה נשים נזיקין [וסדר א‘ ללמוד בעיון כמובן], אך כיון שהאדם צריך לדעת הלכה כדי לא להיכשל בדברים מעשיים מידי יום ביומו, לכן יש ללמוד משנ“ב חצי שעה ביום, וגם על זה יש לחזור כמה פעמים כדי לזכור את הדברים.