בענין קידוש בשבת – חלק ג

האם צריכים המסובים לשתות מכוס הקידוש

שאלה: האם צריכים המסובים לשתות מכוס הקידוש או שדי בשתיית המקדש.

תשובה: מצווה על כל אחד מהמסובים לשתות מעט מכוס הקידוש[1], ובקידוש היום יש אומרים שהוא חיוב גמור מן הדין[2], ומכל מקום גם אם לא שתו המסובים יצאו ידי חובתם ואינם צריכים לחזור ולקדש[3].

נשים אם חייבות לקדש בבוקר קודם התפילה

שאלה: אישה האוכלת לבריאותה קודם תפילת שחרית בשבת, האם תקדש.

תשובה: חייבת לקדש, ויצאה בזה ידי חובת קידוש[4].

קידוש קודם התפילה אם מועיל

שאלה: אדם שקידש לפני תפילת שחרית האם יצא ידי חובת קידוש או שצריך לחזור ולקדש.

תשובה: לכתחילה יש לו לחזור ולקדש שכיון שעדיין לא נתחייב בקידוש לא יצא ידי חובתו בקידוש שקודם התפילה[5], ואולם אם קשה לו לחזור ולקדש יכול לסמוך להקל שכבר יצא ידי חובתו אף שעדיין לא הגיע זמן החיוב[6], ואם הוא חולה שמותר לו לאכול קודם התפילה מחויב בקידוש אף קודם התפילה, וממילא יצא ידי חובת קידוש[7].

[1] בטור ושולחן ערוך (סימן רעא סי"ד) כתבו שהיא מצווה מן המובחר שישתו כולם, ומקור הדין הוא בדברי הרא"ש (פסחים פ"י סימן טז) על דברי הגמרא בפסחים (קו ע"א) במעשה ברב אשי שהיה במחוזא ואמרו לו שיקדש להם קידושא רבא וכשברך בורא פרי הגפן ראה את ההוא סבא שגחן ושתה מהיין, והקשה הרא"ש איך שתה ההוא סבא לפני המברך, וכתב הרא"ש שיש לחלק בין מקום שצריך שיטעמו כולם שבזה אין למסובין להקדים את המברך לקידוש שמספיקה שתיית אחד בשביל כולם ומשום כך יכול אחד המסובין לשתות לפני המברך, ואולם הביא שם שבירושלמי בברכות מבואר שאין חילוק שנחלקו שם רבי אבא ורבי יהודה בן לקיש אם יכולים המסובים לשתות לפני המקדש או רק אחר ששתה המקדש, ומסקנת הירושלמי שלא נחלקו אלא שאם היו לפניהם כוסות פגומים והרי הם צריכים לכוס המקדש בכדי לתקן הפגימה ימתינו עד שישתה המקדש, אבל אם היו הכוסות שלפניהם שלמים שאינם צריכים לכוס המקדש יכולים לשתות לפניו, וכתב שם הרא"ש שאף שיוצאים בשתיית המקדש מצווה שישתו גם הם, וכן מבואר גם ברמב"ם (הלכות שבת פכ"ט ה"ז) שכתב "ומשקה לכל בני חבורה", ובמרכבת המשנה כתב שהמקור לדברי הרמב"ם הוא בדברי  הגמרא בברכות (נא ע"א) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, והביאה הגמרא יש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו, ואף רבי יוחנן שם שאמר ארבעה דברים אינו חולק על יש אומרים אלו, שכן נראה שם בגמרא שרב נחמן שלא שיגר לאשתו לא עשה כדין, וכן איתא גם בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן כא) "צריכין כל היושבים לטעום מן היין או מן הפת שקידש עליו".

ובט"ז (שם סקי"ז) כתב שאינם צריכים לשתות רביעית אלא מספיק שיטעמו מעט, ובפרי מגדים ציין המקור לדבריו בדברי הבית יוסף בשם המגיד משנה )שבת פכ"ט ה"ז( שהביא כן מהגאונים שהמסובים די להם בטעימת מעט, ואינם צריכים שיעור מלוא לוגמיו כמו המקדש בעצמו, ואולם בלבוש (שם סי"ד) כתב שהמצווה מן המובחר היא שישתה כל אחד מהמסובין מלוא לוגמיו, ובאליה רבה (שם סקכ"ט) הביא על זה את דברי הבית יוסף והט"ז שכתבו שמספיק בטעימת מעט, ואמנם כדעת הלבוש כתב בהדיא באהל מועד (שער קידוש והבדלה דרך א נתיב א) שצריך שיטעמו המסובים כל אחד מלוא לוגמיו מן היין, ואולם הכרעת המשנה ברורה (סקע"א ובסימן קפב סקי"ז) כדעת הבית יוסף והט"ז שמספיקה טעימת מעט ואין צריך כל אחד מן המסובים לשתות מלוא לוגמיו.

[2] כן הביאו בשם הגרי"ז, וטעמו שכל מצוות קידוש היום היא רק בשתיית היין ולא בעצם הברכה, ומקור הדברים הוא לכאורה בדברי הראשונים בפסחים (קו ע"א) שכתבו שקידוש היום אינו כמו קידוש הלילה שמצוותו לקדש את היום בברכה, אלא כל עניינו הוא לקבוע את סעודתו על היין, (כן כתבו רבינו דוד, המאירי, תוספות רי"ד ומהר"ם חלאוה שם), וכל עניינה של ברכת קידוש היום רק כברכת הנהנין על היין שקובע עליו את סעודתו ולא כברכת המצוות, וכיון שכן ברכת היין היא ברכת הנהנין ולא ברכת המצוות ואין המסובין יוצאים בברכת המברך אם אינם שותים גם הם מהיין כדין ברכת הנהנין, ומכאן מקור דברי הגרי"ז.

אלא שלדברים אלו נמצא שכל שכבר יצא בברכת בורא פרי הגפן לא יוכל לחזור ולברך להוציא אחרים בקידוש היום, שהרי ברכה זו היא ככל ברכת הנהנין שאין אומרים בהם יצא מוציא, וכן כתב בהדיא הריטב"א בפסחים (שם) בשם הר"י קרקושא, ואולם בבית יוסף (סימן רעג) הביא בזה מחלוקת ראשונים, שדעת המרדכי כדעת הריטב"א שכל שאין דעתו לשתות עמהם אינו מוציאם בברכת הקידוש, ואילו דעת רבינו ירוחם שאף אם אין דעתו לשתות עמהם מוציאם בברכת הקידוש, שאף על פי שאינו מברך אלא ברכת הנהנין כיון דמשום דמצוה לקדש הוא מברך מוציא את אחרים, והביא שם הבית יוסף שכן מבואר גם בטור (סימן תפד) שהביא מחלוקת הפוסקים אם יכול להוציא אחרים בליל הסדר בברכת בורא פרי האדמה של הכרפס אף על פי שאינו טועם עמהם שדעת הרא"ש (פסחים פ"י סימן לו) שיכול להוציא, וכן נראה מדברי הרי"ף (שם כז ע"ב מדפי הרי"ף), וכן מבואר לכאורה גם בדברי התוספות בפסחים (שם ד"ה הוה) שכתבו בתוך דבריהם שהמקדש עצמו אינו חייב לשתות מכוס הקידוש, והיינו שאף אם אינו שותה יכול להוציאם בקידוש היום, וכן הכריע הרמ"א (סימן רעג ס"ד) שאף בקידוש היום יכול להוציא אחרים גם אם אין דעתו לשתות עמהם כיון שהברכה נתקנה משום מצווה, ולפי זה שוב דין ברכת הקידוש כברכת המצוות ואם כן יש לומר שגם בקידוש היום אין חובה על המסובים לשתות מיין הקידוש יותר מקידוש הלילה, ודלא כדברי הגרי"ז, ועוד יש להקשות על הגרי"ז שלכאורה סתר דבריו במה שכתב (קובץ הוספות להגדה של פסח) שחלוקה ברכת הגפן של קידוש הלילה שאינה אלא ברכת הנהנין ואינה חלק מגוף ברכת הקידוש, מברכת הגפן של קידוש היום שהיא ברכת הקידוש, ולכן גם אם יצא מוציא, ולדבריו אלו אין מקום לכאורה לדבריו הנ"ל שכל המסובים חייבים לשתות בקידוש היום.

ויתכן שאף אם ננקוט כמבואר בדברי הרמ"א שיצא מוציא בקידוש היום כיון שברכת הגפן מחוייבת היא למצווה, ואינה כשאר ברכות הנהנין, אין בזה סתירה לדברי הראשונים שנקטו שעיקר טעם התקנה היה לקבוע סעודתו על היין, ואולם אחר שתקנו כן לחובה שוב אף אם יצא מוציא, וכיון שעיקר התקנה היתה לקבוע סעודתו על היין, הרי שכל המסובים בכלל התקנה, ולכן מצווה על כולם לשתות מן היין.

אלא שבדברי הריטב"א בשם הר"י קרקושא מבואר לא כן שתלה הדברים זה בזה וכתב שכיון שעיקר התקנה היתה לקבוע סעודתו על היין לכן יצא אינו מוציא כשאר ברכות הנהנין, וכן כתב הט"ז (סימן רעג סק"ג) שהרמ"א שהכריע שיצא מוציא בקידוש היום כדעת רבינו ירוחם חולק על דברי הראשונים הנ"ל שאין קידוש היום בא לקבוע סעודתו על היין וכברכת הנהנין אלא כברכת המצוות כמו ברכת השופר, וברבינו דוד (שם) הביא את שיטת הרמב"ם (הלכות שבת פ"ל ה"ט) שהצריך לקבוע את כל שלשת הסעודות על היין, ומאידך הביא את דברי הרמב"ם (שם פכ"ט ה"י) שכתב שמצווה לברך על היין קודם שיסעד סעודה שנייה, ומשמע שבא למעט סעודה שלישית, וכתב שם שאם דין הקידוש הוא לקבוע סעודתו על היין הרי שיש לעשות כן בכל שלשת הסעודות ואם יצא אינו מוציא, אבל אם הוא דין קידוש מספיק בפעם אחת ביום, ודעת הרמב"ם שבקידוש שבסעודת הבוקר ישנם ב' דינים גם בתורת קידוש, וגם לקבוע סעודתו על היין, ואילו בסעודה שלישית לא נאמר אלא לקבוע סעודתו על היין, ולדבריו משמע שלדידן שעושים קידוש רק בסעודת הבוקר ולא בסעודה שלישית בהכרח שדין הקידוש אינו לקבוע סעודתו על היין אלא דין קידוש, ומשום כך אין שייך קידוש אלא בתחילת היום ולא בסעודה שלישית, ושוב נמצא שאין חובת שתייה על כל המסובים, ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי הגרי"ז אחר שדעת הרבה מרבותינו הראשונים מורים כדבריו, מכל מקום בדיעבד אין זה מעכב ואם לא שתו אין צריכים לחזור ולקדש.

ואמנם שהעירו על עיקר חידושו של הגרי"ז מדברי הגר"א (בביאורו על שולחן ערוך סימן רעא סי"ד) שכתב המקור דדברי השולחן ערוך שמצווה מן המובחר שישתו המסובין מיין הקידוש מדברי הגמרא בפסחים (קו ע"א) במעשה ברב אשי שקידש קידושא רבא במחוזא וקדם ההוא סבא ושתה מיין הקידוש, ולדברי הגרי"ז שקידוש היום חלוק מקידוש הלילה כיצד הוכיח הגר"א משתיית ההוא סבא בקידוש היום להצריך שתיית המסובין גם בקידוש הלילה.

[ועוד יש לתמוה על דברי הגרי"ז שלדבריו שחובת השתייה מקידוש היום על כל המסובין שזוהי עיקר תקנת הקידוש שיקבעו את סעודתם על היין ותקנה זו חלה על כל המסובין בשווה, אם כן מפני מה מספיקה טעימת מעט מהיין, ולא נצריך שישתו כל אחד מהמסובין שיעור רביעית  או לכל הפחות מלוא לוגמיו שפחות מכך אינו נחשב קובע סעודתו על היין, ומה תועיל בזה שתיית המקדש לפטור את המסובין, ובפרט שדעת הלבוש להצריך כן גם בקידוש הלילה, ובהכרח בזה שאין כוונת הגרי"ז להצריך שתיית המסובין בכדי שיקבעו סעודתם על היין כמבואר, אלא שברכת הגפן של הקידוש חשובה ברכת הנהנין, ומשום כך אין יוצאים בה אם לא ישתו מעט, ואף שהיא ברכת הנהנין עדיין כיון שנקבעה כחובה אם יצא מוציא כמבואר].

[3] כאמור בהערה הקודמת.

[4] כפי שכתב בביאור הלכה (סימן רפט ס"א) שמי שהותר לו לאכול ולשתות לפני התפילה פשוט שחייב לקדש, ואמנם שבפתחי תשובה (שם) הביא דעות שנקטו שכיוון שלא התירו לו לשתות יין לרפואתו אינו צריך לקדש, ובכף החיים (סימן רפט סקט"ו) כתב שיקדש החולה קודם התפילה ואחר התפילה יחזור ויקדש לחוש לדעות הפוסקים שלא נתחייב בקידוש קודם התפילה וממילא לא יצא ידי חובת קידוש, ועיין בתשובה הבאה שהתבאר שיש חולקים בזה, ולגבי נשים יש לצרף עוד את דברי המג"א (סימן קו סק"ב) שנקט בדעת הרמב"ם שכיוון שכל הטעם בחובת נשים בתפילה היא משום שמדאורייתא חיוב תפילה הוא בתפילה אחת ביום ואין התפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא משום כך מספיק בנשים באיזה בקשה לצאת ידי חובת תפילה, וכן נראה סתימת השולחן ערוך )סימן קו ס"א( שכתב הטעם לחייב נשים בתפילה לפי שאין הזמן גרמא, ואף שמסקנת המג"א שם כדעת הרמב"ן שנשים חייבות בשחרית ומנחה שהתפילה בקשת רחמים היא וחייבוה אף בנשים ואף שהזמן גרמא, והרבה אחרונים (שאג"א סימן יב, וכפות תמרים סוכה דף לח ע"ב) כתבו שאף לדעת הרמב"ם כיוון שעיקרה של תפילה אינה מצוות עשה שהזמן גרמא משום כך חייבום חכמים בשלש תפילות ביום אף שהזמן גרמן, מכל מקום יש לצרף דעת הרמב"ם ומשמעות השולחן ערוך שיוצאות ידי עיקר חיובן בבקשה כל שהיא, ומשום כך מחויבת מן הדין לקדש על אכילה שקודם התפילה, ובפרט אם כבר אמרה הברכות, ויש לסמוך בזה שיצאה ידי חובת קידוש ואינה צריכה לחזור ולקדש אחר התפילה.

[5] בברכי יוסף (סימן רפו סק"ז) כתב שאף מי שקידש אחר שחרית קודם מוסף יש לו לחזור ולקדש אחר מוסף לחוש לדעת הפוסקים הסוברים שאין חובת קידוש רק בשעה הראויה לסעודת פת, וקודם מוסף אסור באכילת פת, וכיון שלא חלה חובת קידוש לא הועיל מה שקידש קודם מוסף, ואם כן כל שכן שלא יועיל קידוש שעשה קודם שחרית שאסור בכל טעימה, וכן כתב המהרש"ם בדעת תורה (סימן רפו ס"ג), וכן כתב גם בכף החיים (סימן רפט סקט"ו) שאף חולה שהוצרך לקדש קודם התפילה יחזור ויקדש אחר התפילה, ואף שלגבי חולה לא החמירו כדבריו מכל מקום יש ללמוד מהם לגבי בריא שקידש קודם התפילה שלא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש, ועוד יש להוסיף בזה את דברי הפוסקים שיובאו (בשאלה העוסקת במקדש בשבת על מזונות אם צריך לחזור ולקדש בעז"ה בגיליון 31) שדעתם שבכל אופן שקידש בתחילה על פת הבאה בכיסנין יש לו לחזור ולקדש שוב בשעה שאוכל את סעודת הפת, וכמבואר בהדיא בשלטי הגבורים (פסחים כ ע"א מדפי הרי"ף אות א).

[6] שכן מנהג העולם שכאשר מקדשים לפני תפילת מוסף אין חוזרים ומקדשים, ואף ששם יש סברא נוספת להקל שלדעת הרבה פוסקים לאחר שהתפלל שחרית גם קודם מוסף הוא כבר זמן  המחוייב בקידוש (וכפי שיתבאר בשאלה העוסקת בקידוש קודם מוסף בעז"ה בגיליון 31), מכל מקום בשעת הדחק אפשר לסמוך להקל שאין יציאתו ידי חובת קידוש תלויה בזמן החיוב, וכפי שיתבאר (שם) שישנם ב' דעות בראשונים בטעם חיוב קידוש היום אם הוא דין לקבוע סעודתו על היין או שתקנו חכמים קידוש היום כמו קידוש הלילה ואינו תלוי בסעודה אלא ביום, ונפקא מינה במחלוקת זו אם נאסרה טעימה קודם קידוש או לא, שלדעת הסוברים שכל דין קידוש היום הוא לקבוע סעודתו על היין מותרת טעימה לפני קידוש שהרי אין בטעימה זו משום סעודה, ואילו לדעת הסוברים שדין הקידוש הוא מדין היום אסורה כל טעימה לפני קידוש שכל זמן שלא קידש את היום אינו יכול לטעום וכמו שמצינו בקידוש הלילה, ויתכן שלדעת הסוברים שקידוש היום הוא דין ביום ולא דין בסעודה, גם קודם התפילה אף שעדיין אין זה זמן קידוש כיון שאין קידוש אלא במקום סעודה ואין זה מקום סעודה שהרי אסור באכילה, אף על פי כן כל שעבר וקידש קודם התפילה קיים בזה את דינו לקדש את היום ויצא בזה ידי חובת קידוש היום, ואולם כפי האמור לכתחילה אין לסמוך על כך כלל אחר שמצאנו בזה דברים מפורשים בגדולי הפוסקים שהצריכו לחזור ולקדש ולא נמצא מי שיחלוק בזה להדיא לומר שאינו צריך לחזור ולקדש.

[7] כפי הכרעת הביאור הלכה (סימן רפט ס"א) שהובא בתשובה הקודמת, ויש שפקפקו על דבריו (כפי שהובא שם) שכל שלא הותר לו שתיית יין אינו חייב בקידוש היום, ומכל מקום אין לנו אלא דברי המשנה ברורה שנקט לחייבו בקידוש, וכיוון שהכרעת הדין היא שמחוייב בקידוש הועיל לו הקידוש לצאת בו יד"ח, ואינו צריך לחזור ולקדש.