סליחות
א. איש או אישה המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, מלבד מה שאומרים בארמית כגון "מחי ומסי" "מרן די בשמיא" וכד', וכן לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. כמו כן יאמרו תחנון מבלי נפילת אפיים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].
ב. לפני אמירת הסליחות בבוקר יש לברך ברכות התורה, וכן ברכת 'אשר יצר' כיון שצריך להסמיך הברכה לעשיית צרכיו כשמכין עצמו לתפילה בבוקר, וכן ברכת 'אלוקי נשמה' הסמוכה לברכת 'אשר יצר'.
ג. ברכת 'על נטילת ידיים' לפני סליחות: בני ספרד מברכים מיד לאחר שקמים, ולבני אשכנז - אם יצטרך להתפנות לאחר הסליחות, יברך לאחר הסליחות. ואם לא יצטרך להתפנות אחר הסליחות, יברך לפני הסליחות.
ד. יש לעמוד כשאומרים "קל ארך אפים וכו'", "קל מלך יושב וכו'", י"ג מידות ווידוי. בשאר הסליחות טוב לעמוד אך אין חובה.
ה. כשאומר "ויקרא בשם השם", יפסיק מעט בין "בשם" ל"השם".
ו. הפסוקים המודפסים בין סליחה לסליחה [מיד לאחר הי"ג מידות] הם עיקר הסליחות (מחצה"ש סי' סח עפ"י המג"א) ועליהם מבוססת הסליחה הבאה אחריהם, ולכן יש לומר פסוקים אלו ולא לדלגם. אך "כרחם אב על בנים וכו'" [המודפס לאחר פס' אלו] נוהגים לומר רק לאחר הי"ג מידות הראשון.
ז. את הוידוי שבסדר הסליחות - יש אומרים שלש פעמים (כמודפס), אבל המנהג הנפוץ הוא כמנהג הגר"א והאריז"ל לאומרו פעם אחת.
ח. "מחי ומסי" הנאמרים בארמית בסליחות – אף שהציבור כבר סיים את אמירתם, כיוון שהציבור עדיין קיים [אף לאחר הקדיש] - מותר לאומרם, בשונה מי"ג מידות שהוא דבר שבקדושה וצריך שיאמרום עשרה יחד [ודי שיתחיל לאמרם עם הציבור]. אמנם יחיד המתפלל בביתו לא יאמר 'מחי ומסי' כלל, וכדלעיל.
ט. השומע סליחות בשידור חי דרך הטלפון וכד', יכול לומר י"ג מידות עם הציבור.
ערב ראש השנה
תענית ערב ראש השנה
י. "נוהגים להתענות ערב ראש השנה" (שו"ע סי' תקפא ס"ב).
יא. מי שהצום קשה לו, או שע"י הצום יתקשה ללמוד, או שהצום יגרום לו קושי בר"ה - אינו צריך לצום [אם אינו יכול לשמוע סיום, כדלהלן], ולכן נשים מקלות בזה.
יב. זמן סיום התענית: בני ספרד המתענים יתענו עד הקידוש לאחר צאת הכוכבים, אך לבני אשכנז אסור להתענות כל היום אלא יש הנוהגים להתענות עד פלג המנחה, ועליהם להתפלל מנחה קודם אכילתם, ולומר 'עננו', וי"א שידלגו את המילים "ביום צום תעניתנו" (עי' משנ"ב סי' תקסב ס"ק ז, ושעה"צ שם ס"ק כג). יש הנוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ועליהם להתפלל מנחה ולומר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכלו. ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות ואוכלים. והמנהג הנפוץ הוא שאוכלים לאחר מנחה גדולה.
יג. תענית זו אין צריך לקבל במנחה שלפניו, ומי שקיבל בסתמא, צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולכן מי שחושש שכיון שבזמננו שלא כולם נוהגים לצום צריך קבלה בתפילה, עליו לומר בפירוש עד מתי מקבל את התענית.
יד. בתענית זו מותר לשטוף את הפה ולצחצח שיניים, אך יש להקפיד שלא לבלוע מים.
טו. אם הזדמנה לפניו סעודת מצוה [דהיינו סעודת ברית או פדיון הבן ויש מקילין אף בסעודת סיום מסכת], רבים סוברים שבאופן זה נפטר מהצום.
טז. בסעודת סיום מסכת, אם שמע את הסיום אך לא אכל בסעודת הסיום, נראה להקל שנפטר מהצום.
יז. אם לא שמע את סיום המסכת ובא באמצע סעודת הסיום, נראה להקל שמותר לו לאכול.
יח. מי שלא השתתף בסעודת המצוה אלא שלחו לביתו מסעודת מצוה, אינו יכול לאכול.
יט. שכח ואכל - ימשיך לצום [ואינו צריך לצום ביום אחר]. ולעניין אמירת "עננו" (ראה סע' יב) - אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו, אמירת תחנון ידלג על המילים "ביום צום תעניתנו".
אמירת תחנון
כ. אף שאין אומרים תחנון בתפילת שחרית בערב ראש השנה, אך התחנון שלאחר הסליחות אומרים, ואף אם אומרים את הסליחות בבוקר.
תקיעת שופר בערב ר"ה
כא. אין תוקעין בשופר בערב ראש השנה, אף לא לאחר תפילת שחרית. אך בשביל להתלמד - מותר לתקוע בחדר סגור. טבילה בערב ר"ה
כב. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות (משנ"ב סי' תקפא ס"ק כו) [ומי שאינו יכול לטבול אז, יטבול עכ"פ מעלות השחר (עי' מועד לכל חי פרק יב סע' יא).
התרת נדרים
כג. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, ואפשר להתיר גם בלילה.
כד. נוסח התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה מועיל רק לנדרים ששכחם, אך לעניין נדרים שזוכרים - אם הם נדרים שאפשר להתיר אותם, עושים זאת בפני שלשה ש"גמירי וסבירי ויודעים לפתוח פתח" (לשון השו"ע יו"ד סי' רכח ס"א), על ידי שעושים מהחרטה פתח, דהיינו שיאמר תחילה שהוא מתחרט על הנדר שנדר, ואז עושים "פתח" שביאורו שאילו היה יודע שיתחרט על הנדר, לא היה נודר.
כה. לא כל נדר ניתן להתיר, ולכן כשמתירים נדר שזוכרים, חובה לפרט לפחות לאחד מהמתירים את הנדר.
כו. יש מקפידים שיהיו דווקא שלושה מתירים ולא ארבעה, בכדי שלא יהיה 'בית דין שקול', כלומר בית דין שאין רוב להכרעה. מנהג בני ספרד לעשות התרת נדרים בפני עשרה אנשים, ובמעמד זה אף מתירים קללות.
כז. שלושת המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה, וכן יכולים להיות קרובים לזה שמתירים לו [וכגון אביו ושני אחיו של הנודר יכולים להתיר לו את נדרו, אם הם ראויים לכך כנ"ל סע' כא], אמנם בעל אינו יכול להצטרף לשלשה כדי להתיר נדרי אשתו.
כח. מבקש התרת הנדר צריך לעמוד בפני שלושת המתירים והמתירים יושבים, אך דין זה אינו לעיכובא.
כט. הנודר אינו יכול לעשות שליח להתיר נדריו, ולכן מסתבר שהתרה דרך הטלפון - אף ששלושה נמצאים יחד ושומעים - אינה מועילה [אכן למנהגי מצוה, וכן בהתרת נדרים בער"ה (שאינה לנדרים גמורים) אפשר לסמוך על התרה דרך טלפון]. אמנם בעל יכול להיעשות שליח להתיר נדרי אשתו כדלהלן.
ל. אישה שאינה זוכרת שנדרה נדרים גמורים אינה חייבת להתיר נדריה, ולעניין מנהגי מצוה וכו' מועילה מסירת המודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת נדרים [ועל הנשים להקפיד לאומרה ויש לעוררן על כך, ומועילה האמירה אף בינה לבין עצמה], וכן יכולות לסמוך על אמירת "כל נדרי", אך אם רוצה בכך - יכולה להתיר לפני שלושה כאיש, אך אינה יכולה לעשות שליח לכך מלבד בעל שיכול להיעשות שליח להתיר נדרי אשתו [אבל לא נדרי בנותיו].
לא. אופן התרת נדרים לאישה שמינתה את בעלה שליח: אין לקרוא לשלושה אנשים במיוחד בשביל להתיר נדרי אישה, אלא כשאוסף שלשה להתיר נדרי עצמו יתיר גם עבור אשתו, ולא יאמר הנוסח פעמיים אלא יכלול את אשתו בהתרה שלו, וקודם שאומר את נוסח ההתרה או לפני שהם עונים 'הכל מותרים וכו' - יאמר להם שמבקש התרה גם עבור אשתו, והמתירים יענו בלשון רבים: 'מותרים לכם' וכו'. ואם לא מינתה את בעלה שליח – כיון שהיא מעוניינת בכך, יש להקל בהתרת נדרים זו שאינה לנדרים גמורים (עי' רא"ש נדרים פא סי' ז).
לב. מי שאין לו חתימת זקן אינו יכול להתיר נדר, ואם מלאו לו י"ח שנה יכול להתיר. אך דין זה הוא רק בנדרים גמורים, אבל בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה, שאינו מועיל לנדרים גמורים, אפשר להקל בזה. ולכן בישיבה לצעירים אפשר לעשות התרת נדרים ע"י שלושה בחורים אע"פ שאין להם חתימת זקן.
לג. מסירת מודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת הנדרים "הריני מוסר מודעה לפניכם" וכו' - אין צורך לאומרה בפני שלשת המתירים, אלא אף בינו לבין עצמו מועיל [אך יש מעלה לאומרו בפני שלשה (עי' ריטב"א נדרים כג, ובב"ח וגר"ז סי' תריט)], ולכן נכון להקפיד שאף הנשים יאמרו זאת בבית בינן לבין עצמן, ואם אומרות "כל נדרי" קודם יוהכ"פ, ומבינות שזו מסירת מודעה - הרי זה מועיל.
לד. על מנהגי מצוה וכדו' שנהג שלוש פעמים ולא התנה שיהיה בלי נדר, אפשר לסמוך על מסירת המודעה שמסר קודם שנהג שלוש פעמים ואין צריך התרה.
לה. נוסח מקוצר להתרת נדרים בערב ר"ה:
"מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר ואבקש שתתירו לי את כולם". ואומרים לו הדיינים מותר לך ג"פ, ואח"כ יאמר את נוסח מסירת המודעה (ע"ע חיי"א כלל קלח ס"ח).
הדלקת נרות יו"ט א' של ר"ה
לו. מצוה להדליק נרות יו"ט. יש הנוהגים להדליקם בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג [ויעביר אש מנר שדולק מערב יו"ט, וכן יימנע מלתת מים תחת השמן, אפי' אם הכין את המים מערב יו"ט (מחשש גרם כיבוי)], ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט, ובפרט בזמננו שיש תאורת חשמל.
לז. נחלקו האחרונים האם הנוהגים בכל שבת להדליק לפני הברכה יעשו כן גם ביו"ט כדי שלא לחלק בין שבת ליו"ט, או שביו"ט יקדימו הברכה להדלקה כדי שיהיה עובר לעשייתן. ולהלכה נראה שיברכו לפני ההדלקה (עי' משנ"ב סי' רסג ס"ק כז), ומכיוון שכשמברכים מקבלים את היו"ט, לפיכך יש להיזהר שלא לכבות את הגפרור אלא יניחו שיכבה מאליו.
ברכת 'שהחיינו' בהדלקת נרות
לח. יש נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
לט. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק.
הדלקת נרות במקום האכילה או הלינה
(ראה אזמרה לשמך גיליון 158)
מ. האוכל בבית אחד וישן בבית אחר - לכתחילה עליו להדליק נרות במקום האכילה [ולספרדים – אם מישהו כבר הדליק שם, ידליק ללא ברכה]. ואף שלהלכה מברכים גם על מקום הלינה, כהיום שיש תאורת חשמל, לכתחילה אין לברך על נרות במקום הלינה, שכן אין מברכים על תוספת אורה כשההדלקה רק משום שלום בית.
ובפרט בהדלקת נרות יו"ט - יש לדון שלא נתקנה מצוות ההדלקה כשמדליק שלא במקום האכילה. אך למעשה נראה שאפשר לברך על הדלקה משום שלום בית בלבד [כלומר, במקום הלינה].
ולכן בשעת הדחק אפשר להקל לברך גם על מקום הלינה, ומוטב שיאכל שם כזית מזונות וכדומה [או שיעשה שם איזה תשמיש לצורך הסעודה], וכן מוטב שהחדר יהיה חשוך בשעת ההדלקה – ולכן המדליקה בערב יו"ט [שלא במקום האכילה], תחשיך את החדר לגמרי קודם ההדלקה [כולל כיבוי אורות והגפת תריסים], ואז תדליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור תדליק את הגפרור, תברך ותדליק את הנרות, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על תאורת החשמל. והמדליקה ביו"ט עצמו שאינה יכולה לכבות את החשמל, עדיף לכוון שעון שבת שיכבה את החשמל בזמן ההדלקה [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר].
בגדי ראש השנה
מא. המנהג הנפוץ לא ללבוש בגדי יו"ט [פראק] בראש השנה, ויש שנוהגים ללבוש (עי' שע"ת סי' תקפא, משנ"ב ס"ק כה).
מב. מותר ללבוש בגדים חדשים בראש השנה.
דינים ומנהגים בסעודות ראש השנה
מג. טובלים את החלה בדבש [יש הנוהגים לטבול רק בר"ה, יש הנוהגים לטבול אף בערב יו"כ ובהו"ר, ויש הנוהגים כן בסעודות שבת ויו"ט מר"ה עד שמח"ת]. רבים נוהגים לטבול צד אחד של החלה בדבש וצד שני במלח, ויש שאין מטבילים במלח אלא רק מניחים מלח על השולחן.
מד. סדר בציעת הפת בליל יו"ט: אף שבליל שבת נוהגים לבצוע את החלה התחתונה, בליל יו"ט יש לבצוע את החלה העליונה.
מה. אין לאכול מאכלים חמוצים בראש השנה [כגון חמוציות שחמיצותן ניכרת, מלפפון חמוץ, מאכלים שמעורב בהם חומץ או מיץ לימון שטעמו ניכר], אבל מותר לאכול דברים חריפים [ויש הנמנעים מכך (עיין לקט יושר או"ח קכד)].
מו. אין לאכול מאכלים מרים בראש השנה.
מז. אין לאכול אגוזים בראש השנה, אך כשהאגוזים מעורבים באופן שטעמם אינו ניכר, מותר [בכלל שאר אגוזים גם מינים אלו: פקאן, פיסטוק, צנובר. ערמונים אינם אגוזים] (סי' תקפג ס"ב "יש מדקדקים" לא לאכול אגוזים משני טעמים: א- אגוז בגימטריא חטא, ב- מרבה כיחה וניעה ומפריע לתפילה).
מח. אף שמן הדין מותר, רבים נהגו להימנע אף משקדים וגרעיני חמניה, בוטנים, פופקורן וכיו"ב, אם זה מרבה אצלו כיחה וניעה (עי' מט"א סי' תקפג ס"ג, כה"ח שם ס"ק כח שהכל לפי האדם, אם זה גורם לו לכיחה וניעה), אך כשהם מעורבים באופן שטעמם אינו ניכר, מותר.
מט. יש אומרים שאין לאכול ענבים בראש השנה.
נ. אף שיש חובת שמחה בראש השנה (עי' רא"ש סוף ר"ה, שו"ע סי' תקצז), אינו כדין שמחה בשאר החגים שיש לשמח את אשתו ובניו בקניית בגדים חדשים וקליות ואגוזים.
נא. אף שאין חובה לאכול בשר ולשתות יין, טוב לעשות כן (עיין רש"י ע"ז ה,: מג"א סי' תקצז).
הסימנים
נב. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.
זיהוי הסימנים ובדיקתם:
נג. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים לפני הכנתם, וכדלהלן:
לסימן סילקא נוהגים לאכול –
סלק אדום – בדרך כלל בחזקת נקי. כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק, ולפרוס לפרוסות לרוחב ולראות שאין בהן מחילות [אפשר לבדוק אף לאחר בישול].
ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא [מנגולד] – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש - להפריד את העלים, להשרותם במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.
לסימן כרתי נוהגים לאכול לוף – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר. יש להפריד את העלים, להשרותם במי סבון 5 דקות, ולשטוף היטב בזרם מים. כמו"כ יש לחצות את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל ארכו, להפריד את כל השכבות, ולהשרותם במי סבון 3 דקות.
אם אין אפשרות להשיג לוף מגידול מיוחד, ישתמש בלוף רגיל, עפ"י ההוראות הבאות: 1. ראוי לא להשתמש בעלים הירוקים העליונים, ועוד 5 ס"מ מהחלק הלבן [בגודל כ3- אצבעות]. 2. להוריד ולא להשתמש בגלדים הרפויים החיצוניים [כ3- גלדים]. 3. חובה להפריד את העלים אחד אחד, ולהשרותם במי סבון כ5- דק', ולשטפם תחת זרם מים, ולבדוק מול האור שאין חרקים קטנים בצבע חום/בהיר, צהוב בהיר.
לסימן רוביא נוהגים לאכול לוביא –
רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.
רוביא יבשה (מין שעועית) – או להרתיחם במים בכמות של פי 3 מהרוביא, ולאחמ"כ להמתין שלוש שעות, או להשרותם במי ברז [בכמות פי ,3 כנ"ל] 8 שעות. בכל מקרה יש לבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים, ואז לקלף ולבדוק אם יש חרק.
שאר הסימנים –
תמרים - תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשניים ולבדקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.
קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה – בחזקת נקי, מספיק לשטפו או לקלפו.
רימון [מגידול מסחרי] ותפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.
האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה [קרפיון, בורי וכסיף] בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראש דג סלמון עלול להיות בין הזימים טפילים חומים, ויש להסירם [וזה קיים גם בדגים שהם תחת השגחה מהודרת, ויש לברר אצל ההשגחה]. ראשי דגים אחרים בחזקת נקיים.
דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.
נד. מי שחושש מכשרות הסימנים [או שאינו אוכלם מסיבה אחרת], יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.
נה. את הסימנים אוכלים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש שאוכלים אותם לאחר הקידוש, ועדיף לאוכלם בתוך הסעודה [לאחר אכילת כביצה פת].
נו. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם 'אדמה' שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שוודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה, חטיף צ'יפס וכדו'.
נז. מברכים תחילה 'בורא פרי העץ' על התמר, שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' (כריתות ו.) ובשו"ע ( סי' תקפג).
נח. מן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, אך בכה"ח (שם ס"ק כה) כתב להקדים לאכול התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הבא: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.
נט. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון העונה], יברך עליו 'שהחיינו'. ולעניין זמן הבאתו לשולחן, ראה בשו"ת בסוף הגיליון.
"יעלה ויבוא"
ס. שכח יעלה ויבא בברכת המזון: ביום - אינו חוזר כיון שיש שסוברים שמותר לצום בר"ה, ובליל ר"ה - אף שלכו"ע אסור לצום ולכן רבים סוברים שאם שכח יעלה ויבא בלילה חוזר, למעשה נראה שאם אין אחר שיוציאנו, לא יחזור.
סא. מי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון ואוחז עדיין לפני ברכת הטוב והמטיב, יאמר: "בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזיכרון הזה, בא"י מקדש ישראל ויום הזיכרון".
סב. אף הסוברים שהשוכח בליל ר"ה צריך לחזור, אישה ששכחה יעלה ויבוא בברכת המזון – אינה צריכה לחזור.
אכילה לפני תקיעת שופר
סג. בראש השנה מותר להאריך בתפילה עד אחרי חצות, ואין איסור להתענות בראש השנה עד קצת אחרי חצות.
סד. אסור לאכול אכילת קבע לפני תקיעת שופר, אבל טעימה [לחלשים] מותרת.
אולם נשים הצריכות, יכולות לאכול לכתחילה לפני התקיעות כרגיל (עי' רעק"א תשובה א, וכן בהגהותיו לשו"ע ריש סי' תקפט, חיי"א כלל קמא ס"ז, קיצור שו"ע סי' קכט סע' יט, אלף המגן וקצה המטה על המט"א סי' תקפט סע' יב).
סה. שיעור האכילה האסורה קודם התקיעות הוא כביצה פת, או כביצה מזונות מפת הבאה בכיסנין, או שתיית יין או כל משקה המשכר בשיעור כביצה.
סו. גדרה של טעימה היא אכילת פירות אפילו הרבה, וכן אכילת חטיפים למיניהם ואפילו הרבה [אך לא מיני מזונות, ויש מקלים באכילת קוגל אטריות אפי' הרבה (עי' משנ"ב סי' רלב ס"ק לג, סי' רפו ס"ק ח, שעה"צ שם ס"ק ז)], וכן שתיית שאר משקים מותרת אפילו הרבה.
סז. יקדש לפני האכילה. אם מקדש על יין - ישתה ממנו רק מלוא לוגמיו [-רוב רביעית] ולא יותר, אך לא ישתה רביעית [שיעור ביצה ומחצה] בקידוש זה, מפני שאסור לשתות שיעור כביצה יין או משקה המשכר לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף [מלבד האיסור העצמי שהשותה רביעית יין בבת אחת או יותר מרביעית אפילו בשתי לגימות - אסור לו להתפלל].
סח. טעה ושתה רביעית יין לפני מוסף, ולאחר מכן אכל מיני מזונות, יש לעיין האם יכול להתפלל מוסף. יסוד הספק הוא האם אכילת המזונות שלאחר הקידוש נחשב כ"בתוך הסעודה", ומותר לו להתפלל כדין השותה יותר מרביעית בתוך סעודה, או שלא נחשב בתוך הסעודה, ואסור לו להתפלל.
אמנם המקדש על מיץ ענבים, מותר לשתות רביעית שלמה מפני שאין זה משקה המשכר.
קידוש במקום מיני מזונות
סט. אם בשעת הקידוש מונחים מיני מזונות לפני המקדש [או הציבור ששומע את הקידוש], כתבו החיי"א (כלל נז, י) והקיצור שו"ע (כלל נה) שיש לכסות את המזונות, ויש מקילין.
ע. בקיצור שו"ע (כלל עז סע' יז) כתב שגם כשעושים קידוש על מזונות יש ליקח לחם משנה, דהיינו שייקח שתי עוגות שלימות ויברך עליהם מזונות אחר הקידוש כמו שעושה בפת. ואולם אין הלכה כן.
ברכה על שאר משקין לאחר הקידוש
עא. בדין ברכה על שאר משקין למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין קידוש על יין לבין קידוש על מיץ ענבים, וכמו שיתבאר.
כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים.
[א]. דין המקדש ששתה מלא לוגמיו: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן, שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה מלא לוגמיו (שו"ע סי' קעד).
[ב]. דין השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו מלא לוגמיו: בביאור הלכה (שם) הסתפק בכך, ושורש הספק הוא האם שתיית יין פחות ממלא לוגמיו פוטרת שאר משקין. ומשום כן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל על מין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור את שאר המשקין, שותה בלא ברכה.
[ג]. דין השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך, שמאחר ולא שתו מהיין כלל, אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת את שאר המשקין.
ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו, וגם אין לו במה לפטור את המשקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס (תוס' פסחים קו ובשו"ע סי' רעא סע' יד, וראה אזמרה לשמך גיליון 30), יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל.
כשהקידוש על מיץ ענבים:
הדין שווה בין מי ששתה מלא לוגמיו לבין מי ששתה רק מעט, שאף המקדש ששתה מלא לוגמיו ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמו יין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין [וכשמערב רבע כוס יין במיץ ענבים, יכול לסמוך שנחשב כיין מזוג, וכל ששתה מלא לוגמיו פטר את המשקין].
ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, ישתה שאר המשקין בלא ברכה, בין אם שתה מלא לוגמיו ובין אם שתה רק מעט, מאחר וספק ברכות להקל.
ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים - פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל.
עב. יש מקפידים לאחר שחוזרים לביתם לאחר תפילת מוסף, לקדש פעם נוספת, כי יש אומרים שלפני מוסף לא חלה חובת קידוש (ראה אזמרה לשמך גיליון 31).
דינים ומנהגים בתפילות ראש השנה
עג. מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה (עי' רש"י ב"מ קו. ד"ה ותגזר, וע"ע תיקו"ז כב.), ומותר אף בסוף תפילת מוסף (אע"פ שבעיקרה לא נתקנה לבקשות הפרטיות, וכן אין בזה חשש הפסק בין התקיעות).
עד. לכתחילה יש לעמוד בכל חזרת הש"ץ. מי שקשה לו יכול לשבת [ובפרט אם לא שמע את תחילת חזרת הש"ץ]. מי שיכול לעמוד רק חלק מהזמן, סדר העדיפות לישיבה הוא: א. לשבת רק בפיוטים הנאמרים כשהארון סגור. ב. גם בפיוטים הנאמרים כשהארון פתוח. ג. לשבת בעיקר חזרת הש"ץ.
עה. יש לכרוע ולהשתחוות בעת אמירת "ואנחנו כורעים" [כפי שכורעים בברכה ראשונה] אף בתפילת לחש, ואין בכך משום 'מוסיף על הכריעות' (מקור חיים סי' קיג ס"ק ג, שלמת חיים מהדו"ח או"ח סי' קנא).
עו. אם לוקחים נייר מחשב ל"כורעים" - צריך ומועיל יחוד לפני ראש השנה, אף שהוא רק ליום זה.
עז. בליל א' של ראש השנה מברכים אחד את השני בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר ולחיים טובים [ולשלום]" (רמ"א סוף סי' תקפב, חיי אדם כלל קלט ה"ה, אלף המגן על המט"א ס"ק מ) . אך ביום א' דראש השנה לאחר התפילה, וכן בליל וביום ב' מברכים "גמר חתימה טובה, גוט יו"ט [-חג שמח]".
בני ספרד נוהגים לברך אחד את השני בכל לילות וימי ר"ה "תזכה לשנים רבות, נעימות וטובות".
עח. נוהגים שלא ללכת לישון ביום ראש השנה, אך להמשיך לישון מותר [ואף אם קם להתפנות, נחשב כהמשך שינה], וכן אחר חצות מותר, וכן אם יודע שלא יצליח לכוון כראוי – מוטב שיישן. בשינה על סטנדר וכד' אין קפידא.
דיני תקיעת שופר
עט. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה.
פ. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים ובפועל התקיעות של סדר אחר [כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיו"ב], יש לחוש שלא יוצא יד"ח, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא].
פא. נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, אם תקיעות דמיושב או תקיעות דמעומד, ולכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.
פב. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע.
פג. כשתוקעים בשופר לחולה, אם התוקע כבר יצא ידי חובה, החולה יברך בעצמו את ב' הברכות, ואם אינו יכול, התוקע יברך עבורו. וכן בתקיעות לנשים - נשים שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יברכו בעצמן, או שאחת תברך ותוציא את כולן.
פד. מי שלא שמע את הברכה של תקיעת שופר לפני תקיעות דמיושב, בין אם שמע את התקיעות דמיושב, בין אם לא שמע את התקיעות דמיושב, יברך לפני התקיעות דמעומד. ויש להסתפק האם אפשר לומר "היום הרת עולם" ו"ארשת שפתינו" לאחר התקיעות של מלכויות או זכרונות כיוון שעדין לא שמע שלושים תקיעות. ויותר נראה דאפשר לומר.
פה. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק. ואף אסור ללמוד בפיו, אך להרהר בלימוד מותר.
פו. ברכת "אשר יצר" אינה נחשב הפסק, וכן אמירת תהלים אינה נחשבת הפסק (מפני שכל שהוא תפילות, בקשות, שבחים וברכות אינו נחשב הפסק, עי' סי' תקצב ס"ג, יסוד ושורש העבודה שער יא פ"ד סדר שופרות, ועי' לקט יושר עמ' קכח לעניין 'יהללו').
סדר התקיעות
שיטות נוספות בשברים [יש המוסיפים לאחר התפלה]
מחלוקת באורך השברים –
שיטת רש"י –כל שבר 2 כוחות ( קולות ישרים שלא יצאו 3 כוחות) תרועה 3 כוחות (בתקיעה של תשר"ת 9 כוחות (שניה אחת) בתקיעה של תש"ת 6 כוחות (שניה אחת) [ובדיעבד סומכים על שיטה זו]
שיטת תוס' – כל שבר 3 כוחות, תרועה 9 כוחות ( וכן הלכה)
מחלוקת בצורת השברים –
שיטת הרמב"ן – שיש שינוי בצורת התקיעה בין שברים לתרועה [ויש בזה כמה נוסחאות – 'אוּ טוּ' [והוא המנהג הנפוץ היום בישיבות ובתי הכנסת הליטאים], 'טוּ אוּ' , 'טוּ אוּ טוּ'] – וכן מנהג ליטא.
שיטת הריטב"א – שברים בקולות ישרים – וכן נוהגים ברוב קהילות החסידים והספרדים.
שיטת המאירי (במגן אבות עניין שני) – שברים עם הפסק נשימה בין שלושת השברים. (עושים את השברים הרגילים עם הפסק קל בין שבר לשבר, ויש שעושים ברצף אחד)
שיטת בעל העיטור – שעושים שברים של כוח אחד (כתרועה) עם הפסק ביניהם.
תרועה תימנית –
קול המתרעש - מנהג תימן תרועה בקול המתרעש, וכן נוהגים יוצאי גרמניה.
סדר התקיעות שנוהג מורנו הרב שליט"א לשמוע לאחר התפילה לחשוש לשיטות נוספות [מן הדין לא צריך לשמוע תקיעות אלו, וכן נוהגים רבים. אך מותר לתוקעם]:
כל התשרתי"ם (חוץ מהאמור באות ג') בנשימה אחת לפי המשנ"ב (כמו השלושים תקיעות הראשונות)
א. שיטת רשי: (שברים 2 כוחות, תרועה 3 כוחות) תוקעים תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ (ולא צריך לשמוע תר"ת שוב כיוון שאין בעיה להאריך את התרועה ויצאו כבר בתקיעות שבשעת התפילה).
ב. שיטת הריטב"א: שברים פשוטים, כל שבר 3 כוחות, תרועה 9 כוחות. תוקעים תשר"ת ותש"ת
ג. שברים בקול שבור 'טוּ אוּ', תוקעים תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ, ובתשר"ת תוקעים מתוך השבר ממש ללא הפסק.
ד. תרועה מתרעשת כמנהג קהילות תימן תוקעים תשר"ת ג"פ ותר"ת ג"פ.
דיני נתקל בתקיעות
כללא דמילתא – נתקל באותו קול – חוזר על אותו קול. (כשחוזר על קול אין חשש לנשום לפני שחוזר, אמנם אין צריך לנשום).
הוסיף קול בטעות, או שחזר על קול פעמיים (כגון שתקע שברים פעמיים זא"ז בתש"ת) – חוזר לראש השורה.
א. נתקל בתקיעה אחרונה של השורה ויצא קול קצר פחות מג' כוחות י"א שצריך לחזור לראש השורה היות ותקיעה קצרה נעשית שבר ולא הוי נתקל באותו מין, (עי' רא"ש ר"ה פ"ד הי"א) אך מנהג העולם להקל בזה דהוי נתקל ואין צריך לחזור לראש השורה.
ב. נתקל בתקיעה אחרונה בשורה של תשר"ת אם יצא פחות מט' כוחות דינו כנ"ל סעי' א', ואם תקע ט' כוחות ולא הגיע לי"ח כוחות מן הדין יצא, ואם מחמיר וחוזר לתקוע די שיחזור על תקיעה זו.
ג. נתקל בתקיעה אחרונה בשורה של תש"ת אם יצא עד ו' כוחות דינו כנ"ל סעי' א' ואם תקע ו' כוחות ולא הגיע לט' דינו כנ"ל סעי ב'.
ד. נתקל בתקיעה אחרונה בשורה של תר"ת אם יצא פחות מג' כוחות דינו כנ"ל סעי' א' ואם תקע ג' כוחות דינו כנ"ל סעי" ב'.
ה. נתקל בתרועה ויצא ג' כוחות עד ט' כוחות דינו כנ"ל סעי' ב'.
ו. נתקל בתרועה ויצא ב' כוחות יעשה תרועה כדין וא"צ לחזור לראש השורה.
ז. נתקל בשברים ועשה ב' שברים יעשה ג' שברים וא"צ לחזור לראש השורה.
ח. נתקל בשברים ויצא לו בשבר קול קצר מאוד דינו כנ"ל בסעי' א' [דלי"א הוי כתרועה וצריך לחזור ומנהג העולם שא"צ לחזור לראש השורה].
ט. תקע תרועה אחרונה של השורה ויצא קול ארוך יותר מכח אחד - צריך לחזור לתחלת השורה.
י. תקע שברים ויצא קול ארוך - הרי זה הפסק וחוזר לתחלת השורה.
יא. תקע ונתקל בתקיעה אחרונה ויצא שני קולות, צריך לחזור לראש השורה, כיון שזה נתקל שלא מעין אותו הקול.
יב. טעה ולא עשה שבר שלישי ותקע תרועה - חוזר ועושה שברים תרועה.
תשליך
פז. רבים נוהגים לומר תשליך ביום א' של ראש השנה אחרי מנחה, ואומרים זאת כשרואים ים או נהר או באר או מקווה [וטוב שיהיו בו דגים חיים]. אם אינו רואה את המקומות הנ"ל, יאמר ליד ברז מים פתוח, או עכ"פ ליד מים שנמצאים באקווריום או בקערה [רבים מקהילות החסידים נוהגים מנהג זה יום לפני ערב יו"כ, שהוא היום שאומרים בו סליחות י"ג מידות].
פח. לנשים די לכתחילה לומר תשליך בבית מול ברז פתוח (עי' שו"ת יד אליהו רגולר, צוואת המחבר, ערוה"ש סי' תקפג ס"ד, קצה המטה סי' תקצח ס"ק ז).
פט. עיקר אמירת התשליך הוא ג' הפסוקים האחרונים בספר מיכה ["מי קל כמוך – מימי קדם"].
צ. הגר"א (עי' מעש"ר אות רט) והחזו"א לא נהגו לומר תשליך.
דיני הכנה מיו"ט ראשון של ראש השנה ליו"ט שני של ר"ה
צא. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של ליל יום ב'.
איסור הכנה כולל גם מלאכות כגון בישול, אפיה, חימום וכדו'. גם טרחה ביו"ט ראשון עבור יו"ט שני אסורה, ולכן אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה לצורך יו"ט שני של ר"ה עד צאת הכוכבים, וכן אין להכניס בקבוקי שתייה למקרר [אמנם החזרת אוכל למקרר או למקפיא מותרת, כיון שבהחזרת דבר למקומו אין איסור הכנה]. כמו כן אין לערוך את השולחן של הלילה השני של ראש השנה קודם צאת הכוכבים של היום השני.
גם טאטוא וסידור הבית, וכן הדחת כלים [באופן המותר] לצורך הלילה אסורים עד צאת הכוכבים. אמנם אם אי סידור הבית והדחת הכלים מפריעים לו כעת, מותר לעשות זאת כיון שהוא לצורך יום זה.
צב. בשעת הדחק, אם לא יספיקו לעשות את ההכנות הנ"ל (בסע' הקודם) בלילה לאחר צאת הכוכבים, ובלא שיעשו זאת ביו"ט ראשון, תתאחר מאד סעודת ליל יו"ט שני, אזי פעולות שהן בגדר "טרחה" מותרות (סי' תרסז סק"ה), ובתנאי שיעשה אותן בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם ביום הראשון. אולם מלאכות, כגון בישול ו חימום, הכנת סלטים והכנת בגדים [באופן שיש בהם מלאכת בורר או טוחן], אסורות לצורך ליל שני (ולענין בישול מיו"ט א' ליו"ט ב' ראה בשו"ת להלן שאלה כב).
הדלקת נרות יו"ט שני של ראש השנה
צג. אסור להדליק יו"ט שני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים, אלא ידליקם אחר צאת הכוכבים, או לפני הקידוש [ויימנע מלתת מים תחת השמן, אפי' אם הכין את המים מערב יו"ט (מחשש גרם כיבוי)].
צד. אם נשארו פתילות, חתיכות פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של היום הראשון, מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יום טוב [ואין בכך משום איסור מוקצה, מפני שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, וטלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש]. אך בזמננו שיש את אור החשמל, אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא את הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
צה. מאותן הנוהגות בשאר יו"ט לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות, יש שלא מברכות 'שהחיינו' בהדלקת הנרות של יום ב' של ראש השנה [טעם הדבר – מפני שנוהגים לכוון בברכת 'שהחיינו' שבקידוש ליל ב' של ראש השנה גם על פרי חדש (כדלהלן), ואם תברך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, יהא הפסק גדול בין אכילת הפרי לבין ה'שהחיינו']. אך אם לובשת בגד חדש, או שמדליקה את הנרות מיד לפני הקידוש - יכולה לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [לאלו הנוהגות כן].
צו. הנוהגת להקל ולברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ומכוונת על פרי חדש שתאכל בסעודה, יש לה על מה לסמוך, ואף שיש הפסק גדול בין ברכת 'שהחיינו' לאכילת הפרי. אמנם אם עושה כן, עליה להניח את הפרי לפניה בשעת ההדלקה.
צז. בשעת הקידוש בליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש על השולחן [כגון תפוז וקלמנטינה אם אינם חמוצים, אפרסמון, אבוקדו, חבושים, גויאבה, תמר צהוב טרי או סברס], ולכוון בברכת 'שהחיינו' גם על הפרי ולאוכלו לאחר שיאכל כזית מהפת (אמנם עי' מט"א סי' תר ס"ו), ונוהגים שגם בני הבית אוכלים מהפרי (מט"א שם, וביאר שאף שמן הדין אינם צריכים לאכול מפני שאינם מברכים בעצמם, נוהגים לאכול משום "סימן טוב לחידוש השנה"). אמנם גם מי שאין לו פרי חדש מברך 'שהחיינו'.
הלכות יום טוב
להלכות יו"ט בהרחבה, ראה אזמרה לשמך – חג השבועות
בישול ואפיה ביו"ט
צח. מלאכות לישה, בישול ואפיה מותרות ביו"ט, כיון שמלאכות אלו אינן נעשות לימים הרבה (סי' תצה).
צט. גם דברים שנשמרים בקירור מותר לבשלם ביו"ט, אם התבשיל כשהוא טרי טעמו משובח יותר (שם).
ק. קומפוט [לפתן] שלא מפיג טעמו אם מבשלים אותו מבעוד יום, וכן כל דבר שרגילים לאוכלו צונן - לדעת השו"ע מותר לבשלו ביו"ט, ולדעת הרמ"א אסור לבשלו כדרכו אלא ע"י שינוי (שם), ואף לבני ספרד יש להחמיר בזה (כנה"ג, מאמר מרדכי, ברכי יוסף שם).
קא. אם לא הייתה אפשרות לבשל בערב יו"ט כי היו טרודים, דינו כאונס ומותר לבשלו ביו"ט ללא שינוי (משנ"ב סי' תצה ס"ק ח, י).
קב. מאכל המפיג טעמו מותר להכינו, אף אם לא יפיג טעמו עד שיאכלנו, וכגון שדעתו להכינו לליל יו"ט, ועד אז לא יפוג טעמו.
קג. אף שאפשר להדליק גז מערב יו"ט ולהניח עליו את הסירים שיתבשלו ביו"ט, אין צורך לעשות כן כיון שיש הפסד ממון של הגז הבוער בינתיים ללא צורך (פמ"ג בראש יוסף ביצה לג, ובסי' תקב משב"ז א).
מבעיר (סי' תקב)
קד. אסור להדליק אש חדשה ביו"ט, אבל מותר להעביר אש מאש דולקת.
קה. להעביר אש ממקום למקום ע"י גפרור או נר אמצעי – אם יש טרחה להעביר ישירות – מותר (פמ"ג מ"ז תקיד ס"ק ח).
קו. מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך אור או לצורך הדלקת נרות יו"ט או ביהכנ"ס או ברית מילה (סי' תקיד).
קז. כירות גז הישנות שאין בהן מפסק ביטחון, מותר להדליקן ביו"ט, וכן מותר להגדיל את להבת הגז. ובחדשות [שיש בהן מפסק ביטחון] - יש מחמירים.
קח. כיריים עם מצת אלקטרוני אסור להדליק, ולכן אם הלחצן של הגז הוא גם המצת יש לנתק את הכיריים מערב יו"ט. ואם שכח לנתקו אפשר לעשות זאת ע"י גוי.
מכבה (סי' תקיד)
קט. אסור לכבות אש ביו"ט, ואף אם האור מפריע לו לישון, וכן כאשר מעביר אש ע"י גפרור לא יכבה אותו אלא יניחנו שיכבה מאליו, וכן אין לכבות או להנמיך גז ביו"ט.
קי. כיריים של גז - אם האוכל יישרף אם לא ינמיך את הלהבה, ידליק אש אחרת קטנה יותר, או שי עבירו את הסיר אל שכן שיש אצלו אש קטנה יותר. ואם לא יכול להדליק אש קטנה יותר [ויש לדון כשיש לו כיריים מהדגמים החדשים שיש בהן מפסק ביטחון] - כיון שאם לא ינמיך את האש יישרף האוכל – הוי צורך אוכל נפש ו מותר להנמיך.
קיא. המניח סיר ובו מים על גבי האש כדי שירתחו המים ויגלשו, וכוונתו לגרום כיבוי האש – אם אינו משתמש במים שמרתיח לדבר אחר – אסור לעשות זאת, ואף אם משתמש במים אין לעשות כן.
בורר (סי' תקד בבה"ל ד"ה 'משום', סי' תקו סע' ב, סי' תקי סע' ב-ה)
קיב. הוצאת עצמות מדגים או בשר - יש להקל כיון שאין דרך להוציאו מבעוד יום.
קיג. שימוש במקלף ובמצקת מחוררת – כיון שאין דרך לעשות כן מערב יו"ט, מותר.
קיד. שריית חסה במים ביו"ט לנקותה מתולעים, אסורה (מג"א סי' תקי ס"ק ד בשם היש"ש ויל"ע בזה עוד).
טחינה ביו"ט (סי' תקד משנ"ב ס"ק יא, יט, ושעה"צ ס"ק יח, לו)
קטו. מותר לחתוך ביו"ט ירקות לסלט בלי שינוי כיון שהוא כמו שום בצל ושחלים שא"צ שינוי. קטז. מותר לרסק ירקות במזלג אף ללא שינוי כלל.
קיז. מותר לגרד במגרדת [פומפייה] פירות וירקות ביו"ט, ונכון לשנות ע"י שיעשה זאת על השולחן וכדו' או שישתמש במגרדת מצידה השני.
קיח. מותר לחתוך פירות וירקות לחתיכות גדולות קצת כדרכו בסלייסר, ואם חותך לחתיכות קטנות דינו כמגרדת שנכון לעשותו בשינוי.
קיט. מותר לכתוש שום בכותש שום כדרכו, ונכון גם בזה לשנות, וכן מותר למעוך תפו"א במועך תפו"א, ונכון לעשות כן בשינוי כגון על שולחן וכדו'.
דישה וסחיטה
קכ. ביו"ט אסור לסחוט פירות, מכיון שמלאכת דש לא הותרה ביו"ט. ומותר לסחוט לתוך אוכל כמו בשבת (סי' תצה).
קכא. דין שימוש במגבונים לחים ביו"ט הוא כבשבת, וכן לגבי שטיפת כלים בסקוטש - דין יו"ט כבשבת.
קכב. שאיבת חלב ביו"ט דינה כבשבת (עי' סי' תקה).
לש (סי' תקו)
קכג. לישה הותרה ביו"ט, ולכן מותר להכין סלט ביצים עם מיונז כרגיל בלי שינוי.
קכד. ג'לי יש להכינו מערב יום טוב כיון שטעמו טוב כשנעשה מבעו"י ואולי טוב אף יותר (עי' משנ"ב סי' תצה סק"ח).
קכה. לש עיסה ביו"ט מותר להפריש ממנה חלה ביו"ט, ואם לש בערב יו"ט אסור להפריש ביו"ט (סי' תקו).
עיבוד באוכלין
קכו. לכתחילה יש למלוח ירקות רק בצורה המותרת בשבתע"י נתינת שמן וכדו'. ואם אין לו אפשרות מותר למלוח כרגיל. אבל כבישת ירקות ביו"ט אסורה כיון שהדרך לעשותה לימים רבים (סי' תק ס"ה).
דיני מוקצה ביו"ט (סי' תצה סע' ד)
קכז. איסור מוקצה נוהג ביו"ט, וכל מוקצה האסור בשבת, אסור ביו"ט.
קכח. כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו ומקומו, וכן מוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה מחמת גופו ובסיס לדבר האסור - אסור לטלטלם ביו"ט.
קכט. מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש (סי' תקט וסי' תקיח).
קל. קמח ותפוחי אדמה אינם מוקצה ביו"ט כיון שמותר לבשל ולאפות ביו"ט.
קלא. נרות וגפרורים אינם מוקצה ביו"ט כיון שאפשר להשתמש בהם.
קלב. מותר לטלטל ביו"ט מכשיר חשמלי לצורך גופו ומקומו.
דינים כלליים ליו"ט
קלג. שימוש בבושם ביו"ט דינו כשבת שעל הגוף מותר ועל הבגד אסור (סי' תקיא וסי' תרנח).
קלד. אסור למדוד ולשקול ביו"ט כמו בשבת (סי' תק).
קלה. אמירה לנכרי ביו"ט דינה כבשבת - מה שאסור לישראל לעשות אסור לומר לגוי לעשותו ( סי' תצה ס"ק א).
קלו. דין נטילת תרופות ביו"ט כדין נטילת תרופות בשבת (סי' תקלב סק"ה).
קלז. דין פתיחת בקבוקים וקופסאות ביו"ט כדין פתיחתם בשבת (ועי' סי' תקט ס"ו).
רחיצה ביום טוב
רחיצה במים קרים
קלח. לבני ספרד מותרת, ולבני אשכנז מעיקר הדין מותרת, אך נהגו שלא לרחוץ את כל הגוף אלא במקום צער [ומיעוט הגוף מותרת אף שלא במקום צער].
רחיצה במים חמים
גם באופנים דלהלן בהם הרחיצה מותרת ברוב הגוף- לבני אשכנז הוא רק במקום צער.
קלט. רחיצה במים חמים שהוחמו ביו"ט - אסורה, בין רחיצת כל גופו יחד ובין רחיצת אבר אבר. אך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים, וכן רחיצת מיעוט הגוף [עכ"פ שהוחמו בחמה, כדלהלן] - מותרת.
קמ. רחיצה במים חמים שהוחמו מערב יו"ט – לבני ספרד מותרת, ולבני אשכנז רחיצת כל הגוף יחד אסורה, אך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים וכן רחיצת מיעוט הגוף, וכן רחיצת אבר אבר [היינו עם ניגוב בין כל אבר ואבר שרוחצים], מותרת.
דיני חימום מים ביו"ט לרחיצה
קמא. אסור לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת כל הגוף, אפילו אם כוונתו לרחוץ אבר אבר.
קמב. מותר לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת פנים וידיים.
קמג. נחלקו הראשונים האם מותר לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת מיעוט הגוף, ולהלכה בחימום מים ע"י דוד שמש ניתן להקל לכתחילה [ובתנאי שלא נכנסים מים קרים לדוד, אך אם נכנסים מים קרים, ראה בסע' קמה]. וחימום מים על ידי בוילר חשמלי [הדולק מערב החג או ע"י שעון שבת] וכן חימום מים על האש - המיקל יש לו על מי לסמוך.
קמד. אין להשתמש ביונקרס, ואפי' לרחיצת מיעוט הגוף.
קמה. דוד שמש – בעקבות פתיחת ברז המים החמים בבית שמותקן בו דוד שמש, נכנסים מים קרים לדוד, ולכאורה יש איסור בדבר מפני שהמים הקרים מתבשלים בדוד שלא לצורך [שהרי לא משתמשים בכל המים שבדוד]. אמנם פתיחת הברז לצורך רחיצה באופנים המותרים [לצורך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים, מיעוט הגוף, או לצורך שטיפת כלים], אין להקל בה לכתחילה, אך אין למחות במיקל בכך.
גדרי 'הוחמו מערב יו"ט - וביו"ט'
קמו. אם הניח את סיר המים על האש ביו"ט עצמו – המים נחשבים 'הוחמו ביו"ט' .
קמז. אם הניח את סיר המים על האש בערב ביו"ט, והסירו מהאש לפני כניסת יו"ט -המים נחשבים 'הוחמו מערב יו"ט'.
קמח. אם הניח את סיר המים על האש בערב יו"ט, והשאירו שם ביו"ט - נחלקו הפוסקים האם נחשב 'הוחמו מערב יו"ט' או 'הוחמו ביו"ט ', ולהלכה דינם 'הוחמו מערב יו"ט'.
קמט. המערב מים קרים במים חמים שהוחמו מערב יו"ט, נחלקו הפוסקים האם דינם כמים שהוחמו מערב יו"ט, או שהדבר תלוי במטרת עירוב המים - שאם עירב לצורך קירור המים החמים – דינם כ'הוחמו מערב יו"ט', ואם עירב כדי להרבות מים חמים - דינם כ'הוחמו ביו"ט'. ולהלכה אין לחלק, ובכל אופן דינם כמים שהוחמו מערב יו"ט.
קיצור אופני הרחיצה המותרים
קנ. רחיצת כל הגוף במים קרים [לבני אשכנז דווקא במקום צער] - מותרת כרגיל.
קנא. רחיצה במים חמים:
[א] רחיצת כל הגוף יחד – אסורה לבני אשכנז בכל מקרה, ולבני ספרד מותרת רק במים שהוחמו מערב יו"ט (עי' לעיל גדרי 'הוחמו מערב יו"ט – וביו"ט', מה נחשב מים שהוחמו מערב יו"ט).
[ב] רחיצת גופו אבר אבר [דהיינו עם ניגוב לאחר כל אבר שרוחץ] – במים שהוחמו ביו"ט אסורה, ובמים שהוחמו מערב יו"ט מותרת, ולבני אשכנז רק במקום צער [ולכן, יכול להניח מערב יו"ט סיר מים על האש, וביו"ט ישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף מים קרים, ולהתרחץ בהם].
[ג] רחיצת פנים, וכפות ידיים ורגליים – מותרת אפילו במים שהוחמו ביו"ט [ולכן, יכול להניח ביו"ט סיר מים על האש, וישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף להם מים קרים. אך רחיצה במים מדוד השמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד] אינה לכתחילה, וכבסע' הבא].
[ד] רחיצת מיעוט הגוף – מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, והמיקל לרחוץ במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש או ע"י בוילר חשמלי [שדולק מערב החג או ע"י שעון שבת], יש לו על מי לסמוך [ואם רוצה לרחוץ במים חמים מהדוד שמש, צריך לכתחילה לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד, אך אין למחות במיקל בכך אף ללא סגירת ברז המים הקרים של הדוד].
קנב. רחיצת תינוק:
[א] תינוק שלא רגילים לרחצו בכל יום, דינו כגדול.
[ב] דין רחיצת כל גוף התינוק שרגילים לרחצו בכל יום, וכן רחיצת לכלוך מתינוק [אף שלא רגילים לרחצו בכל יום]:
מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, ואף במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש מותרת, ובתנאי שהמים חוממו לצורך שתיה או שטיפת כלים [כלומר, יניח סיר מים על האש, בחלק מהמים החמים ישטוף כלים, ואת שאר המים ישפוך לגיגית האמבטיה, ויוסיף מים קרים וירחץ בהם את התינוק].
רחיצתו במים חמים מהדוד שמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד], אינה לכתחילה, והמיקל בזה ע"י שפותח את הברז לצורך שתיה או שטיפת כלים [כגון שלאחר פתיחת הברז, ישטוף מעט כלים באמבטיה, ולאחמ"כ ירחץ את התינוק], אין למחות בידו.
דיני חפיפת השיער, וניגוב
קנג. חפיפה: אף באופנים שהותרה רחיצה ביו"ט, אסור לחפוף את השיער, משום איסור סחיטה, ומותר רק להניח סבון נוזלי ממש [שאינו סמיך יותר מסמיכות השמן, כדי שלא יהיה ממרח, וכן גזירה שמא ימרח] על השיער, ולשטפו עם הזרם ללא מגע בשערות כלל [ולבני אשכנז רחיצה זו הותרה במקום צער בלבד, כאמור].
קנד. ניגוב: אסור לנגב כל מקום שיש בו ריבוי שיער משום סחיטה, ומותר רק להניח בעדינות [מבלי ללחוץ] את המגבת על הגוף על מנת שתספוג את המים.
שימוש בדאודורנט בשבת ויו"ט
קנה. אין איסור הולדת ריח על גוף ושיער. אך מצד איסור ממרח, מותר להשתמש רק בדאודורנט רול [מיימי] שהוא נשפך או בספריי, אך בסטיק או בג'ל אסור משום ממרח.
שו"ת בענין סליחות וראש השנה
סליחות
שאלה: איחר לסליחות, האם יאמר מתחילה או מהיכן שהציבור אוחז.
תשובה: אפשר כך ואפשר כך, אך נכון יותר שיאמר עם הציבור היכן שהוא אוחז, ואח"כ יכול להשלים (ואף "אשרי" ישלים לאחמ"כ, ואע"פ שהטעם הא' לאמירת האשרי – כדי שיאמרו קדיש לאחריו - לא שייך, אך הטעם הב' - משום שהוא תהלה ושבח גדול להשם – שייך גם כאן, עי' בלבוש סי' תקפא).
ב. שאלה: השומע י"ג מידות כשהוא באמצע מזמורי הסליחות, מה עליו לעשות.
תשובה: יענה י"ג מידות עם הציבור, ולאחר אמירתם – או שימשיך מהמקום שהפסיק, עד "קל מלך", או שימשיך היכן שהציבור אוחז.
ג. שאלה: האם יחיד שלא אומר י"ג מידות כלל [כגון שאינו יודע את טעמי המקרא], יאמר א-ל ארך אפיים.
תשובה: יאמר עד המילים "כמו שהודעת לעניו מקדם" [כולל].
ד. שאלה: האם האומר י"ג מידות ביחיד [בטעמי המקרא], צריך לסיים את הפס' עד המילה "רבעים", או שיכול לומר כרגיל עד המילה "ונקה".
תשובה: יכול לומר כרגיל (עי' שו"ת האלף לך שלמה סי' מג, שו"ת רב פעלים או"ח ח"א סי' יא, אמנם עי' סידור היעב"ץ בשם השל"ה, שו"ת תורה לשמה סי' מד, כה"ח סי' קלא סוס"ק כג).
ה. "במוצאי מנוחה / שחר קמתי / באשמורת הבוקר / בזעקתם בעוד ליל / בעומדם לפניך בלילות" – האם צריך לשנות את המילים בהתאם לשעת אמירתן.
תשובה: יש המדקדקים לדלג מילים אלו משום דמיחזי כשיקרא, אולם מנהג העולם שלא לדלגם, ויש לבאר בטעמם משום שזה הולך על כלל הציבור (עי' מט"א סי' תקפא סע' יא, ערוך השולחן שם ס"ד, ועי' ספר חסידים סי' רנ לעניין "תשים דמעותינו", הובא בא"ר סי' תקפא ס"ק ט, מקו"ח סי' תקפא) .
ו. שאלה: האם אמירת סליחות בימי הסליחות הוא חיוב גמור, והאם גם נשים חייבות.
תשובה: אמירת הסליחות אינה חיוב גמור, אך היא מנהג שנהגו בו ישראל, ומוזכר בשו"ע (סי' תקפא ס"א), ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות. נשים שיש באפשרותן לומר סליחות, די שיאמרו בבית.
ז. שאלה: האם אומרים את התחנון שבסליחות כשיש שם בעל ברית או חתן.
תשובה: כשיש בעל ברית והסליחות בלילה – אומרים תחנון כרגיל (כיון שאין זמן ברית בלילה). אך כשיש בעל ברית והסליחות ביום, או כשיש חתן בין שהסליחות ביום ובין בלילה – נחלקו האחרונים אם אומרים תחנון, ולהלכה נראה שאין לומר [ויש המקצרים ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות"].
מקור: נוהג כצאן יוסף (עמ' רסא), הובא במועד לכל חי (סי' יא סע' כד), פת"ש (סי' תקפא), שו"ת מחזה אברהם (או"ח סי' קנד), הגהות מהרי"ש נתנזון (בעל השואל ומשיב, סי' תרב) , הובא באלף המגן על המטה אפרים (סי' תקפא ס"ק לח, בהערות), שו"ת לבושי מרדכי (מהדורה רביעאי, סי' רכו אות ג), ספר קצה המטה (סי' תרב ס"ק כח, ובמהדורות הישנות ס"ק כב) בשם שו"ת פני מבין, וראה אזמרה לשמך (גיליון ,170 בעניין סליחות בתענית ציבור כשיש חתן או בעל ברית).
תפילות ותקיעת שופר
ח. שאלה: האם בחורים מבני אשכנז שמתעטפים בטלית גדול גם בראשם בר"ה ויו"כ, עושים כדין.
תשובה: מותר [אם כך מנהג הישיבה].
מקור: אף שכתב המג"א (סי' ח ס"ק ג, הו"ד במשנ"ב שם ס"ק ד) שמשמע בגמ' (קידושין כט:) שבחור לא היה מכסה ראשו בטלית, אין בדבר איסור מדינא, ובפרט כאשר זה מועיל לתפילה.
ועי' במור וקציעה (סי' ח ד"ה ולא הבנתי) שהעיר על דברי המג"א שבגמ' כלל לא מדובר על טלית, ועיין עוד בכה"ח (שם ס"ק יב), ובשו"ת לבושי מרדכי ( תניינא או"ח סי' ב), ובבאה"ט (סי' יז ס"ק ד), ובמשנ"ב (שם ס"ק י) שהביאו את תמיהת הכנה"ג על דברי המהרי"ל שעד הנישואין לא יהיו עם ציצית. וכתב המור וקציעה (סוף סי' יז) שכוונת המהרי"ל היא על טלית גדול.
ט. שאלה: האם מותר לבכות בתפילות ראש השנה.
תשובה: יש אוסרים לעורר עצמו לבכי, אך אם בא לבכי מחמת התפילה או מחמת דביקות בקב"ה, מותר אפי' בשבת (עי' מעשה רב אות רז שכתב שאין לבכות בר"ה, ומקורו מלשון הפס' בנחמיה פ"ח "ואל תבכו", אך עי' מנהג האר"י המובא באה"ט סי' תקפד ס"ק ג, ועי' מט"א סי' תקפב סע' כח, ועי"ע רמ"א ומשנ"ב סי' רפח).
י. שאלה: טעה ובמקום לסיים 'מקדש ישראל ויום הזיכרון' סיים 'מקדש ישראל והזמנים'. האם יצא.
תשובה: בין בתפילה ובין בקידוש - לא יצא (מחז"ב סי' תקפב סק"ה, מט"א שם סי"ח).
יא. שאלה: אדם המסופק אם אמר 'המלך הקדוש' חוזר לראש. האם הוא רק בעשרת ימי תשובה או גם בר"ה ויוה"כ.
תשובה: בראש השנה ויום כיפור אינו חוזר מספק. מקור: משנ"ב (סי' תקפב ס"ק ד בשם תשובת מים חיים), והטעם בזה הוא שכיון שמוסיף תוספות, לא אומרים שאמר כהרגל לשונו.
יב. שאלה: האם המתפללים מנחה מיד לאחר מוסף צריכים לומר 'אבינו מלכנו' במנחה.
תשובה: לא (מעשה רב אות רז, ערוה"ש סי' תקצח ס"א, לוח א"י).
יג. שאלה: המתפלל ביחידות בראש השנה, מתי יתפלל ומתי יתקע.
תשובה: לא יתקע בשופר ולא יתפלל מוסף אלא לאחר ג' שעות ראשונות [היינו לאחר סופ"ז ק"ש] (סי' תקצא ס"ח ומשנ"ב שם ס"ק יד-טו). ויש להמתין עם תפילת מוסף עד לאחר שיתקע/ישמע תקיעות (סי' תקצב ס"ב), אך אם יעבור ז' שעות [שהוא זמן מוסף לכתחילה] עדיף שיתפלל מוסף לפני תקיעת שופר (סי' תקצה סק"ג) .
יד. שאלה: כשתוקעים לנשים וכן כשתוקעים ליחיד, כמה תקיעות צריך לתקוע.
תשובה: יתקע שלושים קולות [ג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת]. ואת השברים תרועה יעשה בנשימה אחת, כבתקיעות דמיושב, כנ"ל בהרחבה בסדר התקיעות (עי' משנ"ב סי' תקפו ס"ק כב, סי' תר ס"ק ז, כה"ח סי' תקפו ס"ק מ).
טו. שאלה: מי שיש לו אפשרות לבוא או לתקיעות דמעומד או לתקיעות דמיושב [מצוי בנשים], למה עדיף שיבוא.
תשובה: אף שתקיעות דמעומד הן העיקר (מג"א סי' תקצ ס"ק יב, ומשנ"ב ס"ק לה, אמנם עי' מג"א סי' תקצא סק"ב ומשנ"ב שם סק"א, וכן במשנ"ב סי' תקצב סק"ג), נראה שנכון יותר שישמע תקיעות דמיושב (שכיון שעושים אותם בנשימה אחת יוצאים בהם יד"ח לכו"ע כמבואר בסי' תקצ ס"ד, ולעיל בהרחבה בדיני התקיעות) אך את התקיעות דמעומד שעושים עם שתי נשימות, ויש שיטות שלא יוצאים בזה. ולמעשה, אף אם שמע רק תקיעות דמעומד יצא יד"ח).
עניינים שונים
טז. שאלה: האם מותר לקנות עליות ושאר כיבודים מכספי מעשר. תשובה: אפשר, ובתנאי שיחשוב על כך בשעה שקונה את העליות (לדעת הרמ"א (יו"ד סי' רמט) יש לתת את המעשר דווקא לעניים, אך נוהגים להקל כדעת הט"ז והש"ך (שם) שאפשר לתת לכל דבר מצוה, וראה משנ"ת בעניין זה באזמרה לשמך גיליון 279).
יז. שאלה: האם מותר לקנות מקום בבית הכנסת מכספי מעשר.
תשובה: מותר [אם חשב על כך בשעה שקנה], מכיוון שהמקום לא קנוי לגמרי למתפלל, ואינו עובר בירושה לבניו, אלא הוא רק סדר חלוקה שמי שתורם לבית הכנסת מקבל מקום.
ובאופן שאין בכל בתי הכנסיות שבאזורו אפשרות להתפלל מבלי לתרום, אזי את הסכום המינימלי לקניית מקום [המקובל בבתי הכנסיות שבאזורו] צריך לשלם מכספו, ואת שאר הסכום יכול לשלם מכספי מעשר [אף שמעדיף בית כנסת מסוים].
אדם המקפיד לתת מעשר כספים לעניים בלבד ולא לשאר צרכי מצוה, יכול לקנות מקום מכספי מעשר רק אם רוב המתפללים הם אברכים נזקקים (עי' יו"ד סי' רמט).
יח. שאלה: האם אפשר לעשות התרת נדרים באופן שכל האנשים בבית הכנסת יגידו יחד את נוסח ההתרה בפני שלושה אנשים [ולבני ספרד בפני עשרה אנשים].
תשובה: אפשר.
מקור: שו"ע (יו"ד סי' רכח סע' מו), ובמט"א (סי' תקפא סע' מט)מבואר שרק בשעת הדחק מותר, אך בהתרת נדרים זו שאינה לנדרים גמורים, אפשר אף שלא בשעת הדחק [וכך נוהגים בני ספרד].
יט. שאלה: האם אף אדם שלא מתענה בערב ראש השנה, אך הוא אוכל בסעודת סיום, מתכפר לו שליש מעברותיו כשם שמתכפר למי שמתענה (טור סי' תקפא).
תשובה: מתכפר, כיון שמעלת ההשתתפות בסעודת סיום מסכת גדולה ממעלת התענית (עי' סי' תקסח שסיום וסעודת מצוה עדיפים מהתענית, וא"כ כיון שדינו לאכול בסעודה, נראה שאין מפסיד בכך את מעלות התענית, ויל"ד).
כ. שאלה: מתי אומרים את ה'יהי רצון' של אכילת הסימנים, והאם אומרים אותו עם שם השם.
תשובה: אומרים קודם האכילה, ועל הסימנים שמברכים עליהם, יאמרו לאחר שאוכל מעט (אלף המגן על המט"א סי' תקפג ס"ק ח). במשנ"ב (סי' תקפג ס"ק ב) כתב לומר זאת עם שם השם, ומקורו מדברי הראשונים (כמבואר בשעה"צ שם ס"ק ב), אך רבים נוהגים לאומרו ללא שם השם (שו"ע הרב שם ס"א, קיצור שו"ע סי' קכט ס"ט).
כא. שאלה: האם כשאוכל את הרימון בלילה הראשון צריך לברך עליו 'שהחיינו' [אם לא אכל רימון בעונה זו], או שמא ה'שהחיינו' של הקידוש פוטר אף את הרימון.
תשובה: אם הרימון היה על השולחן בעת הקידוש, נפטר בברכת 'שהחיינו' שבקידוש [ואף שהם שני סוגי 'שהחיינו'], ואם הביאוהו לשולחן רק לאחמ"כ, יברך עליו 'שהחיינו' שנית. וי"א שיותר טוב שיביאהו לאחר הקידוש, שכיון שהם שני סוגי 'שהחיינו', יש לברך עליו 'שהחיינו' בנפרד (עי' סי' תקפג, סי' תרא, בה"ל סי' תרצב, שו"ת כתב סופר או"ח סי' כו).
כב. שאלה: באילו אופנים מותר לבשל מיו"ט א' של ר"ה ליו"ט ב'.
תשובה: אסור לבשל ביו"ט א' עבור יו"ט ב', אפי' אם יאכל מעט ביו"ט א', אך מותר לבשל כמות גדולה בסיר אחד על דעת לאכול חלקה ביו"ט א' וחלקה ביו"ט ב' [אך אין לומר במפורש שעושה כן עבור יו"ט ב']. יש מקלים לבשל ביו"ט א' לפני סעודת הבוקר לצורך יו"ט ב' אם יאכל מעט ביו"ט א', והמחמיר תבוא עליו ברכה.