1: הרואה את הים התיכון, או את ים סוף, או את הכנרת – מברך 'עושה מעשה בראשית'. ובתנאי שלא ראה את הים במשך שלושים יום, אך אם ראה אינו מברך, ואף שלא בירך בשעת הראיה הראשונה. ולכן אם ראה את הכנרת, בין בירך ובין אם לא, אינו מברך שוב על הים התיכון בתוך שלושים יום, וכן להפך.
הרואה את ים המלח אינו מברך כיון שיש ספק האם נוצר בעת בריאת העולם, או שנוצר רק בשעת הפיכת סדום כאשר אשת לוט הפכה לנציב מלח (והם שני פירושים ברש"י בראשית פרק יד'). הרוצה לברך – יסתכל על מדבר יהודה ואז יוכל לברך ולפטור את שניהם – את המדבר ואת הים, מפני שעל שניהם מברכים 'עושה מעשה בראשית'.
צריך לראות את הים בצורה ברורה כדי לברך אך אם רואהו מרחוק כמו שרואים ממקומות גבוהים בבני ברק לא מברכים. הרואה את הים ממטוס מברך.
על הירדן אין מברכים 'עושה מעשה בראשית' כיון שיש חשש שהוסט ממסלולו במשך השנים ואינו זורם במקום בו נוצר בעת בריאת העולם.
2: על הרים וגבעות אין מברכים 'עושה מעשה בראשית' אלא על הר גבוה מאד שנפש האדם מתפעלת בראייתו, כגון הרי האלפים וכדו'. על החרמון מסתבר שמברכים גם כן.
הרואה קברי ישראל מברך ברכת 'אשר יצר אתכם בדין'. ובתנאי שלא ראה בית קברות אחר בשלושים יום האחרונים, אך אם ראה אינו מברך, ואף אם לא בירך כשראה בפעם הראשונה.
לכן מי שיצא מבני ברק לירושלים וראה ביציאתו את בית הקברות ולא בירך, הפסיד את הברכה, ושוב אינו מברך כשעובר בסמוך להר המנוחות. גם על קברי צדיקים מברכים ברכה זו, אך אין מברכים אותה על קבר אחד, רק על כמה קברים הנמצאים יחד. [בברכה זו יש כמה נוסחאות, והנוסח המתוקן והמבורר מבין הנוסחאות הוא המובא בספר בית דוד – 'בא"ה אמ"ה אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העולם הבא, בא"ה מחיה המתים'].
ברכה זו אינה מצויה כיון שאין מברכים על בעלי חיים אלא אם כן לא ראה פיל או קוף מעולם.
מי שלא ראה, יברך בשם ומלכות 'ברוך אתה… משנה הבריות'. אם רואה פיל וקוף יחד יברך פעם אחת על שניהם. אך אם לחוד יכוון שלא לפטור את השני ואז יברך פעמיים. אין מברכים על ינשוף – כיון שיש ספק בברכה זו.
בים שמימיו מתוקים, כגון בכנרת, יכול למלא ספל ממי הים, וליטול בו את ידיו ולברך 'על נטילת ידיים' כרגיל.
אך אין ליטול ידיים במי הים התיכון או ים המלח, כיון שאינם ראויים לשתיית כלב, אך אפשר לטבול בהם את ידיו, ויברך 'על נטילת ידיים' ולא 'על טבילת ידיים'.
לפי הקבלה צריך לטבול את הידיים שלוש פעמים, וכן צריך להגביה את הידיים, אך להלכה אין צריך זאת, ודי להטבילם פעם אחת. כמו כן אין צריך לנגב את הידיים, ולדעת החזו"א צריך לנגבם.
1 – שיש, ברזים וכיורים:
שיש – יש להקפיד שהשיש יהיה נקי, ואז אפשר להניח עליו קדרות חמות וכדומה. אולם אוכל חם ללא כלי, אף אחר הנקיון אין להניח עליו.
ברזים – מעיקר הדין במשך השנה אפשר להקל להשתמש בהם ואין צורך להכשירם, והרוצה להדר יפתח את ברז המים החמים, וישפוך מבחוץ מים רותחים, אך אין כל חובה לעשות כך.
כיורים – הכיורים המצויים בזמנינו ברובם עשויים מחרס, ומשום כך אין אפשרות להכשירם (שהרי כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם), ולכך אין לשטוף בכיור כלים במים חמים בחום שהיד סולדת [40 מעלות צלזיוס], וכמו כן אין להניח בתוכו כלים כשהוא עם מים למשך 24 שעות שלא יהיה כבוש.
2 – תנורים וטוסטר אובן [תבניות ורשתות]:
תנור – אפשר להשתמש בו ע"י שיכסה את המאכל בשני כיסויים, או ע"י שיפעיל את התנור על החום הגבוה ביותר למשך שעה, ואחר שעשה כן יכול לכסות את המאכל בכיסוי אחד.
תבניות התנור – התבניות מצופות בדרך כלל באמאייל, וניתן להכשירם על ידי שיכניסם למשך שעה לתנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר. אולם אם יש חשש שהשתמשו בתבניות אלו לטריפות, צריכים הם ליבון חמור, ומשום כך לא ניתן להכשירם.
בשעת הדחק אפשר להניח על תבניות התנור תבנית חד פעמית.
רשת התנור – אפשר להכשירה ע"י שיכניסה למשך שעה לתוך תנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר [ואם מניח את האוכל על הרשת עצמה, או אפי' בהפסק נייר אפייה, ניתן להשתמש לאחר ההכשרה דווקא כשידוע שהרשת טבולה].
3 – מכשירים חשמליים:
כירה חשמלית / קרמיות / אינדוקציה – מעיקר הדין מספיק שהן נקיות, ויש מהדרין לכסותן בנייר כסף אך אין חובה בכך.
מיקרוגל – יחמם בשני כיסויים אטומים [כגון שישים את האוכל בקופסא סגורה בתוך שקית קשורה]. ואם רוצה להכשירו, יעשה כדלהלן: לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו צלחת עם מים ויפעילו למשך רבע שעה. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים [יש לציין שבמיקרוגל שבבית, לכתחילה אין להשתמש בו לבשר וחלב, אף לא בשני כיסויים].
צלחת המיקרוגל – אין להניח אוכל על הצלחת עצמה, אלא רק בתוך כלי מכוסה [כיסוי בשקית ניילון אינו מועיל באופן זה, אלא א"כ יטבול את הצלחת ללא ברכה].
מצנם/טוסטר לחיצה – לא מועילה לו הכשרה, ואין להשתמש בו.
קומקום חשמלי – מותר להשתמש בו ואין צורך להכשירו. ולעניין טבילה: אם בעה"ב גוי – אינו חייב בטבילה, אך אם בעה"ב יהודי – חייב בטבילה, ואסור להשתמש בו בלא טבילה.
4 – דין כלי המטבח והמנגלים בארץ ישראל:
שולחן (כל סוגי השולחנות) – אם הוא נקי אפשר להשתמש בו כרגיל ואין צורך להכשירו.
כלי אכילה ושתייה
סכו"ם – אפשר להשתמש בהם רק לאחר הגעלה וטבילה.
כוסות זכוכית – אפשר להשתמש בהם בקר, אך צריכות טבילה.
כוסות פלסטיק – אפשר להשתמש בהם בקר ואין צורך להכשירם.
צלחות וכלי הגשה – אין להשתמש בהם ללא הגעלה וטבילה. וישנם כלים שאין הגעלה מועלת להם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים שאין הגעלה מועלת בהם.
כלי מטבח
מקלף – אפשר להשתמש בו לאחר טבילה, ואין צורך בהגעלה.
קרש חיתוך – אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים וחריפים.
מלחיה – מלחיה מזכוכית או מתכת צריכה טבילה בלא ברכה לפני השימוש בה, אך העשויה מפלסטיק אינה צריכה טבילה.
פותחן – אינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.
סקוצ' של טריפה – השימוש בו מותר רק במים קרים.
מנגלים
כל סוגי המנגלים – בבסיס אפשר להשתמש בלי כל חשש, אולם את הרשתות יש להכשיר על ידי ליבון חמור, וכיון שקשה לעשות להן ליבון חמור (כיוון שצריך שיאדימו) לכן אין להשתמש בהן, וצריך רשתות חדשות ולהטבילן.
רשת המנגל שהיא רב פעמית חייבת בטבילה אף בשימוש הראשון, ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה (ולפי מה שמחמירים להגעיל כלים חדשים יניחנה על האש לכמה דקות). אדם הנמצא במקום שאין מקווה סמוך, שיכול להפקיר את הכלי בפני ג' ולהשתמש בו פחות מיום אחד, כמבואר בהרחבה בשלוחה אודות דיני טבילת כלים.
מנגל חד פעמי – מנגל חד פעמי אינו צריך טבילה, אך בשימוש חוזר הרשתות צריכות טבילה.
5 – דין כלי המטבח והמנגלים בחו"ל:
כלי אכילה ושתייה
סכו"ם – אפשר להשתמש בהם אך צריך להגעילם, אולם אינם צריכים טבילה.
כוסות זכוכית – אפשר להשתמש בהם בקר, ואינם צריכים טבילה.
כוסות פלסטיק – אפשר להשתמש בקר בהם ואין צורך להכשירם.
צלחות וכלי הגשה – אין להשתמש בהם בלא הגעלה, וישנם כלים שאין הגעלה מועלת בהם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים בהם שאין הגעלה מועלת בהם.
כלי מטבח
מקלף – אפשר להשתמש בו ואינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.
קרש חיתוך – אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים וחריפים.
מלחיה – אפשר להשתמש בה ואין צורך להכשירה, ואף אינה צריכה טבילה, ואם יש בה מלח יכול – לבזוק ממנה.
מנגלים
כל סוגי המנגלים – בבסיס אפשר להשתמש בלי כל חשש, אולם את הרשתות יש להכשיר על ידי ליבון חמור, וכיון שקשה לעשות להן ליבון חמור (כיוון שצריך שיאדימו) לכן אין להשתמש בהן, וצריך רשתות חדשות ולהטבילן.
רשת המנגל שהיא רב פעמית חייבת בטבילה אף בשימוש הראשון ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה (ולפי מה שמחמירים להגעיל כלים חדשים יניחנה על האש לכמה דקות.( וראה לקמן [בדיני טבילת כלים] לעניין הנמצא במקום שאין מקווה סמוך, שיכול להפקיר את הכלי בפני ג' ולהשתמש בו פחות מיום אחד.
- הרואה קשת בענן מברך בשם ומלכות 'ברוך אתה… מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו'.
- נסתפק הבאור הלכה אם צריך לראות את כל הקשת או שמספיק לראות את חלקה, ולהלכה מברכים על קשת שהיא שלמה [דהיינו חצי עיגול], אף אם לא רואים את כולה, וכגון שהבניינים מסתירים אותה וכדו'.
- אם כבר בירך על הקשת, ורואה שוב באותו יום קשת חדשה, חוזר ומברך.
- המסתכל בקשת הסתכלות ממושכת, עיניו כהות, ולכן יקפיד לראות ראיה קצרה בעלמא.
- אין כדאי להגיד לחברו שיש קשת, משום שהוא כמוציא דיבה, אך לרמוז לו על כך מותר.
- על ראיית הברק מברכים "בא"ה אמ"ה עושה מעשה בראשית", ועל שמיעת הרעם מברכים "בא"ה אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם".
- אם החליף ובירך על ברק "שכוחו וגבורתו…", או על רעם "עושה מעשה בראשית", יצא לכתחילה.
- צריך לברך מיד כשרואה את הברק או ששומע את הרעם, ויכול לברך עד תוך כדי דיבור.
- יכול לברך אף מבלי לנקות את ידיו. אך אם יודע שידיו מטונפות, לא יברך עד שינקם, אך יזהר שלא יעבור זמן תוכ"ד מראיית הברק או שמיעת הרעם עד שיתחיל לברך.
- אם שמע רעם והתחיל לברך עליו 'שכוחו וגבורתו וכו', ותוך כדי דיבור משסיים לשמוע את הרעם ראה ברק, אינו מברך על הברק. ואפילו אם כבר סיים לברך על הרעם ואח"כ ראה ברק, אינו מברך עליו, משום שהברק נפטר בברכת הרעם.
וכן להיפך אם ראה ברק והתחיל לברך עליו 'עושה מעשה בראשית', ותוך כדי דיבור לראייתו שמע רעם, נפטר הרעם בברכת הברק.
- אינו מברך על הברק או על הרעם אלא פעם אחת ליום, ויום הוא משעלה עמוד השחר השני, ויכול לברך פעם אחת קודם עלות השחר, ופעם שניה מיד לאחר עלות השחר. וזה נאמר דווקא באופן שלא נתפזרו העננים בינתיים, אך אם בינתיים נתפזרו העננים [כלומר שלא נשארו השמים מעוננים], מברך בכל פעם שרואה או שומע אחר שנתפזרו.
- הישן בלילה שינת קבע על מיטתו וקם קודם עלות השחר, יכול לברך שנית על רעם וברק אף שהוא קודם עלות השחר.
1 – דיני ברכת שהחיינו על פירות חדשים:
א. מברכים שהחיינו רק על פירות המתחדשים מזמן לזמן, כלומר פירות המצויים בשוק בזמנים מסוימים בשנה, ולא על פירות המצויים בשוק כל השנה. הגדרת מצוי לעניין זה היא פרי שנמצא כל השנה בחנויות רגילות, אבל אם הפרי נמצא כל השנה רק בחנויות יקרות אך בחנויות הרגילות הוא נמצא רק בחלק מהשנה, מברכים עליו שהחיינו.
ב. פרי שגדל בארץ בקיץ, ובחורף מייבאים אותו מארצות אחרות ששם זוהי העונה שלו – אף שכבר בירך עליו שהחיינו בקיץ, יברך שוב בחורף על הפרי המיובא, וכן להיפך.
ג. מברכים שהחיינו גם על פירות שברכתם "בורא פרי האדמה", אם הם מתחדשים מזמן לזמן, כגון אבטיח ומלון.
ד. נחלקו האחרונים אם מברכים שהחיינו על פירות מורכבים, ולהלכה יש לברך (ולא אומרים "ספק ברכות להקל" כיון שכך המנהג).
ה. מברכים שהחיינו רק על פירות טריים, ולא על פירות יבשים, מסוכרים או משומרים. כמו כן לא מברכים שהחיינו על מיצי פירות סחוטים, ועל מיץ ענבים, כיון שאין טריותם ניכרת.
ו. האוכל פרי כשהוא טרי, אף שאותו פרי מצוי כל השנה בשימורים או מצוי כשהוא מיובש, יש לברך עליו שהחיינו כיון שטריותו ניכרת. ואף אם אכל פרי משימורים, ואח"כ אוכל אותו כשהוא טרי – צריך לברך שהחיינו.
ז. אם שתה מיץ תפוזים סחוט טבעי ואח"כ אכל תפוז: אם המיץ נקנה בחנות – יברך שהחיינו על התפוז, אולם אם המיץ נסחט בבית – לא יברך.
ח. פירות מבושלים: אם קיימים כל השנה אין מברכים עליהם שהחיינו, כיון שאין טריותם ניכרת. אך בחבוש וכדומה, כיון שרגילים לאכלו רק כשהוא מבושל ולא כשהוא חי, וכן משתמשים בו מבושל רק באותה עונה שהוא נמכר טרי, לכן מברכים עליו שהחיינו גם כשהוא מבושל.
ט. מברכים שהחיינו על פרי גם אם אוכלים אותו כשהוא טפל למאכל אחר, ואע"פ שלא מברכים עליו את ברכת הנהנין (וכגון שמורח אבוקדו על לחם), מברך עליו שהחיינו.
י. המנהג לברך בשעת אכילת הפרי, ולא בשעת הראייה או הקנייה.
יא. מנהג הספרדים לברך תחילה את ברכת הפרי ואח"כ לברך שהחיינו, ובאשכנזים יש שני מנהגים – יש הנוהגים כמנהג הספרדים להקדים את ברכת הפרי, ויש הנוהגים להקדים את ברכת שהחיינו לברכת הפרי, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. מי שאין לו מנהג, יברך קודם שהחיינו ואחר כך יברך את ברכת הפרי.
יב. אם יש לפניו כמה פירות הטעונים ברכת שהחיינו, ורוצה לאכול את כולם כעת – יברך על אחד מהם ויפטור את השאר, ויברך על הפרי החשוב לפי כללי הקדימה בברכות.
יג. שכח ולא בירך שהחיינו, כל זמן שלא גמר לאכול את הפרי מברך שהחיינו, אך אם כבר גמר לאכול את הפרי, אינו מברך.
יד. על אתרוג או ריבת אתרוגים אין מברכים שהחיינו, משום כמה טעמים.
2 – רשימת הפירות שמברכים עליהם שהחיינו:
ברשימה זו מובאים הפירות הנפוצים שמברכים עליהם שהחיינו, כיון שהם מתחדשים מזמן לזמן. על הפירות הנפוצים שאינם מופיעים ברשימה זו, אין מברכים שהחיינו.
- אבוקדו [גם ממרח]
- אבטיח
- אוכמניות [טריות]
- אנונה
- אננס [טרי]
- אפרסמון
- אפרסק [טרי]
- אשכולית
- גודגדן (דובדבן מתוק)
- גויאבה
- דובדבן [טרי]
- חבוש [מבושל]
- ליצ'י
- מלון
- מנגו
- מנדרינה
- משמש [טרי]
- נקטרינה (אפשרזיף)
- סברס (צבר)
- ענבים
- ערמון [טרי]
- פפאיה [טריה]
- פומלה
- פומלית
- פטל [טרי]
- פסיפלורה
- קיווי
- קלמנטינה
- קרמבולה
- רימון
- שזיף [טרי]
- שסק
- תאנה [טריה]
- תות עץ
- תות שדה
- תמר צהוב [טרי]
- תפוז
3 – דיני ברכת שהחיינו על שני סוגים של אותו הפרי:
א. אם בירך שהחיינו על פרי מסוים, ורוצה לאכול סוג אחר של אותו פרי, כגון שבירך על תפוז ורוצה כעת לאכול קלמנטינה – עליו לברך שוב שהחיינו. וכן הדין בכל פירות ההדר, שאע"פ שכולם נקראים פירות הדר, יש לברך שהחיינו גם על המין השני, כיון ששונה בשמו, בטעמו ובמראהו.
ב. שני זנים של אותו פרי שאין הבדל משמעותי בטעמם – ברכת שהחיינו על אחד מהזנים פוטרת את ברכת שהחיינו על הזן השני, ואפי' אם צבעם שונה, כגון זנים שונים של תפוזים, אין לברך שהחיינו על הזן השני. בפירות שאין הבדל משמעותי בטעמם ושמם שווה, אין מברכים שהחיינו שוב על המין השני אף אם צבעם שונה.
ג. שני זנים של אותו פרי שיש הבדל משמעותי בין טעמיהם או שהזנים שונים בשמם, וכגון פומלה ופומלית, אפרסק ונקטרינה (המכונה אפרשזיף), קלמנטינה ומנדרינה, אשכולית לבנה ואדומה, או ענבים ירוקים וענבים אדומים: נחלקו האחרונים אם יברך שהחיינו גם על הזן השני או לא, ולהלכה פסק המשנה ברורה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, והרוצה יברך והרוצה לא יברך, ולמעשה המנהג הנפוץ שלא לברך שוב שהחיינו.
ד. אם אין הבדל בטעם ובשם, והשוני הוא רק בצבע – בזה לא נחלקו האחרונים, ואינו יכול לברך שהחיינו על המין השני.
4 – דיני ברכת שהחיינו על בגדים חדשים:
א. ברכת שהחיינו על בגדים חדשים נאמרה רק בבגד חשוב שיש שמחה בקנייתו, וכגון חליפה או כובע, וכן על שמלה יקרה וכדומה. כמו כן מברכים שהחיינו גם על תכשיט יקר. אך על תכשיט זול ופשוט, וכן על בגד רגיל כגון חולצה רגילה שאינה יקרה מאד לא מברכים, מפני שאין כ"כ שמחה בקנייתם.
ב. גם על קניית או קבלת בגדים משומשים מברכים שהחיינו, אם הם יקרים ושמח בהם.
ג. מברכים שהחיינו גם על בגדים העשויים מעור ומשיער בעלי חיים, וכגון כובע ושטריימל. לפי זה יש לברך גם על קניית נעליים כשהן יקרות, אך למעשה רבים לא נהגו לברך על קניית מנעלים.
ד. מברכים שהחיינו על טלית גדול, ויברך קודם ברכת "להתעטף בציצית" ואח"כ ברכת שהחיינו, אולם על טלית קטן אין מברכים, אף אם הציציות יקרות מאוד, כיון שהבגד אינו חשוב.
ה. אף שמן הדין מברכים שהחיינו בשעת הקנייה, למעשה המנהג הוא לברך בשעת לבישת הבגד בפעם הראשונה, ויברך מיד לאחר לבישת הבגד. מדידה אינה נחשבת כלבישה.
ו. אם לובש יחד כמה בגדים חדשים, יברך שהחיינו פעם אחת על כל הבגדים.
ז. המנהג שלא לברך מלביש ערומים על בגד חדש, ויכוון בברכת מלביש ערומים שבברכות השחר לפטור את הבגד החדש.
ח. שכח ולא בירך שהחיינו, יכול לברך כל עוד שלא הוריד את הבגד בלבישה הראשונה.
5 – דיני ברכת שהחיינו והטוב והמטיב על כלים/מכשירים/רהיטים/דירה ורכב חדשים:
א. בשלוחה זו נעסוק בברכה על כלים חדשים יקרים, כגון רהיטים, או על מכשירי חשמל יקרים כגון מקרר או תנור או מזגן, וכן על כלי מטבח יקרים, וכן על דירה חדשה או רכב חדש.
בכל אלו – יש הבדל בנוסח הברכה בין רווק שמברך עליהם שהחיינו, לזוג נשוי שמברך עליהם הטוב והמטיב, שמשמעות הברכה היא "הטוב לי והמטיב לאחרים".
ב. כשזוג נשוי קונה דברים אלו – גם הבעל וגם האשה מברכים הטוב והמטיב, ונכון יותר שהבעל יברך ליד אשתו ויכוון להוציאה ידי חובה.
ג. אף שמן הדין יש לברך בשעת הקנייה, המנהג לברך בזמן השימוש הראשון [ובדירה, הוא בזמן שנכנס לגור בדירה]. ולכן גם אם קנה כמה כלים חדשים יחד, יברך על כל אחד מהם בנפרד בפעם הראשונה שמשתמש בהם.
ד. לא מברכים שהחיינו על קניית ספרים חדשים [וכן על תוכנות מחשב המכילות ספרים]. אמנם, מי שהוציא לאור ספר חדש, נכון שיפטרנו בפרי חדש.
ה. גם מי שקיבל כלי במתנה, יברך עליו שהחיינו או הטוב והמטיב, אם הוא כלי חשוב.
ו. בזמננו לא מברכים על בגדים וכלים משומשים ברכות אלו, כיון שאין כ"כ שמחה בקנייתם. אמנם אם הם יקרים מאוד, וכגון מוצר עתיק או יודאיקה בעל שווי רב, יש לברך עליו שהחיינו או הטוב והמטיב.
ז. רווק ששכח ולא בירך שהחיינו, יכול לברך כל עוד שהשמחה קיימת, אך לאחר שלשה ימים מהשימוש הראשון אינו יכול לברך. שכח ולא בירך הטוב והמטיב, מברך עד שלשה ימים.
ח. על פמוטים יקרים, האשה תברך שהחיינו, אלא אם כן הפמוטים מונחים כל השבוע בוויטרינה ובני הבית שמחים בכך, שבאופן זה יש לברך הטוב והמטיב.
6 – דיני ברכת הטוב והמטיב על יין:
א. השותה יין, ומביאים לפניו יין נוסף משובח יותר מהמין הראשון ששתה, אע"פ שלא מברכים על היין השני ברכת "בורא פרי הגפן", ישנם אופנים מסוימים שמברכים לפני שתיית היין השני ברכת הטוב והמטיב.
אך יש לדעת כי כדי לברך הטוב והמטיב על היין השני צריך לכתחילה צירוף של תשעה תנאים, ונפרטם:
[1] שגם המין הראשון וגם המין השני יהיו יין ולא מיץ ענבים.
[2] שישתה את שניהם דווקא בתוך סעודת פת, או בקידוש שלפני הסעודה.
[3] שיסעדו שני אנשים לפחות את סעודת הפת, אפילו אם הם מאותה משפחה.
[4] ששני אנשים אלו ישתו משני מיני היין.
[5] שכל אחד מהם ישתה לפחות רביעית משני היינות.
[6] שבזמן ברכת הגפן על היין הראשון, היין השני לא יהיה בבית, אך השותים ידעו שעתידים להביאו, וגם שיהיה בדעתם לשתות ממנו.
[7] שבזמן הבאת היין השני, עדיין היין הראשון יהיה על השולחן ויישאר ממנו.
[8] שהיין השני יהיה משובח מן הראשון, או לפחות ספק משובח ממנו.
[9] שהיין יהיה מונח על השולחן באופן שהאורח יכול ורשאי לקחתו לבדו, אך אם אינו יכול לקחתו לבדו אלא צריך שבעל הבית ייתן לו, לא מברכים.
וכיון שאין הדבר מצוי שיצטרפו כל התנאים כולם יחד, על כן למעשה לא מברכים ברכה זו.
ב. אף באופנים שמצטרפים כל התנאים הנ"ל, יכול לברך רק אם לא שינה מקום בין שני היינות, ולא הסיח דעת, והיין השני אינו כוס של ברכת המזון.
ג. כשמברכים, כל אחד יברך לעצמו.
ד. אם שכח לברך, ונשאר עדיין יין בבקבוק, יכול לברך על היין שנשאר.
7 – דיני ברכה על לידת זכר או נקבה:
א. אדם שהתבשר שנולד לו בן זכר, בין אם היה במקום הלידה ובין אם לא היה שם ואחרים בישרו לו – בני ספרד אינם מברכים, אלא האב יכוון לפטור (את עצמו ואת האם) בברכת שהחיינו שבברית. ובני אשכנז מברכים הטוב והמטיב בעת השמיעה, וגם האם צריכה לברך, ויותר טוב שהאב יברך ליד האם, ויכוון להוציא אותה בברכה לאחר שתכסה את גופה כראוי ותרחץ ידיה. אם אחד ההורים אינו חי בזמן הלידה, ההורה השני אינו מברך הטוב והמטיב אלא שהחיינו.
ב. אם לא בירך בעת השמיעה, יכול לברך כל עוד שהשמחה בליבו, והוא עד שלשה ימים.
ג. על לידת בת לא מברכים הטוב והמטיב. אמנם דעת המשנ"ב שיש לברך שהחיינו (בין האב ובין האם, וכנ"ל בבן זכר) כשרואים את הבת בפעם הראשונה, אך למעשה נכון לברך שהחיינו על פרי חדש ולכוון לפטור את ברכת שהחיינו על הלידה (וכנ"ל בבן זכר, גם האם צריכה לברך, ולכן או שתברך בעצמה על פרי חדש, או שהאב יברך לידה ויכוון להוציאה בברכה). אם אין לו פרי חדש ומברך שהחיינו רק על הראיה כדעת המשנ"ב – יש לו על מה לסמוך.
ד. בלידת תאומים, ששניהם זכרים, יברך ברכת הטוב והמטיב על כל שמיעה בנפרד, ואם לא בירך אחרי השמיעה הראשונה, יברך הטוב והמטיב פעם אחת על שניהם. ואם אחד מהם זכר ואחד נקבה, יברך הטוב והמטיב על הזכר, ולגבי הנקבה ינהג כמבואר לעיל.
ה. כשיש ספק ל"ע אם הבן או הבת שנולדו יחיו, או שהם נולדו פגועי מח ל"ע, לא מברכים.
ו. סבא וסבתא, וכן אחים ואחיות – אינם מברכים.
8 – דיני ברכה על ירושה:
א. אדם שאביו, אשתו או אחד מקרובי משפחתו נפטרו והשאירו לו ירושה, יברך הטוב והמטיב, ואם יש כמה יורשים – כל אחד ואחד מהם יברך הטוב והמטיב בפני עצמו.
ב. גם אם הוא יורש יחידי, אם הוא נשוי והוא ירש דירה, רכב או חפצים יקרים אחרים – מברך הטוב והמטיב (כיוון שגם אשתו ובני ביתו ייהנו מהם), אולם אם ירש רק כסף – מברך שהחיינו.
ג. יורש יחידי רווק – גם אם ירש דירה וחפצים, יברך שהחיינו (ולא הטוב והמטיב).
ד. זמן הברכה הוא בחתימת צו הירושה.
ה. מברכים רק על ירושה של סכום גדול שמשמח את המקבל.
ו. אדם שירש ירושה אך עליו להחזיר חובות של אביו בסכום גדול יותר מהסכום שקיבל, לא יברך.
(פרטים נוספים בדיני נ"ט בר נ"ט בשלוחה 31 ו- 32)
תפוח אדמה שהתבשל בסיר בשרי בן יומו, אם התערב בחלב מותר לאוכלו.
וטעם ההיתר הוא משום שהבליעה הבשרית עוברת מהסיר אל התפו"א באופן של 'נ"ט בר נ"ט', דהיינו "נותן טעם בר נותן טעם".
ופירוש הדבר הוא, שתפוח אדמה שהתבשל בסיר בשרי הוא טעם שני של בשר, כי הבשר נתן טעם בסיר, והסיר נתן טעם בתפוח אדמה, וכיון שהטעם של הבשר שנמצא בתפוח אדמה הוא טעם קלוש, לכן בדיעבד אם נתערב בחלב מותר לאוכלו.
כמו כן דבר נוסף התחדש בדין נ"ט בר נ"ט שאף שתפו"א שהתבשל בכלי בשרי בן יומו לכתחילה אין לאוכלו עם חלב [לאשכנזים], אבל מותר לבשלו או לחממו בכלי חלבי לכתחילה, מאחר ואינו נאכל עם החלב בעצמו.
אבל דבר חריף שנחתך בסכין בשרית או התבשל בכלי בשרי שנתערב בחלב אסור באכילה, אסור אף לחממו בכלי חלבי, ואם נתבשל בכלי חלבי נאסר, וכן להיפך.
והטעם כי כל דין 'נ"ט בר נ"ט' שהטעם השני הוא טעם קלוש, ואם נתערב בחלב מותר, נאמר רק בתפוח אדמה או בכל דבר אחר שאינו חריף, אבל בדבר חריף התחדש שאין דין 'נ"ט בר נ"ט', כי יש כח בדבר החריף להוציא את עיקר הטעם מהכלי, ולכן אין זה נחשב 'נ"ט בר נ"ט' אלא תמיד נחשב כטעם ראשון.
ולכן, אם דבר חריף התבשל בסיר בשרי או נחתך בסכין בשרית – אף שהתערב כבר בחלב – גם בדיעבד אין לאוכלו.
הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף, שלמרות שתמיד דבר קר אינו בולע ומבליע, דבר חריף מבליע על ידי דוחק של סכין אע"פ שהוא קר.
ולכן, אם חתכו בצל בסכין בשרית (שחתכו בה בשר חם בכלי ראשון) – הבצל נהיה בשרי.
הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף שאין בו דין נותן טעם לפגם, ולכן אם הוא נחתך בסכין בשרית, אפילו שהיא אינה בת יומה – אין לאוכלו עם חלב, ואם נתערב החריף בחלב – אסור לאוכלם יחד.
ודין זה שאם נתערב החריף בחלב אסור לאוכלם יחד, הוא דווקא כשהמאכל החריף נחתך בסכין שהיא ודאי בשרית, דהיינו שחתכו בה בעבר בשר חם בכלי ראשון, או שחתכו בה בשר וחריף יחד, אך אם יש ספק אם חתכו בשר חם מכלי ראשון אזי אין לסכין דין בשרי, ואם הדבר החריף שנחתך בו נתערב בחלב – מותר באכילה.
דוגמאות למאכלים חריפים –
צנון, בצל, שום, חריי"ן (חזרת), פלפל חריף.
כל הדברים הנ"ל אם נחתכו בסכין בשרי, הפכו לבשריים.
אמנם אין צריך להמתין אחר אכילתם שש שעות, אך אין לערבם ולאוכלם עם חלב (כגון בסלט ירקות שיש בו גבינה). ואם עירבם – הסלט נאסר אלא אם כן יוציא מתוכו את החתיכות החריפות.
לדעת השו"ע אין טעם הבשר נבלע בכולו אלא רק לצדדי המקום שחתך, ובשיעור של 'כדי נטילה' (2 – 2.4 ס"מ) ממקום החיתוך.
אמנם לדעת הרמ"א – וכן נוהגים האשכנזים – טעם הבשר מתפשט בכל הדבר החריף (כל עוד אין שישים בבצל כנגד הסכין).
כל הדינים הללו הם בדבר חריף שאוסר אף במקום הפסד, והגדרתו היא שאין אוכלים אותו בפני עצמו מחמת חריפותו אלא רק יחד עם מאכל אחר.
דין נוסף התחדש במאכל חריף, שאף פירות חמוצים (כגון אשכוליות וכדו') דינם כדבר חריף, אף שאינם חמוצים מאד.
ומ"מ כיון שאינם חריפים ממש ויש הסוברים שאין דינם כדבר חריף, לכן אם הסכין שנחתכו בה אינה בת יומה והיא נקיה – מותר במקום הפסד.
פרטים נוספים בדיני דבר חריף ראה בשלוחה 33 ו34
(במידה והאוכל חריף יש להאזין לשלוחה 33)
יש הבדל בין מאכל שהתבשל בסיר לבין מאכל שהתבשל בתנור כשהתבנית פרווה. כעת נעסוק בדיני סיר, ולהלן בשלוחה 32 נעסוק בדיני תנור.
לכתחילה אין לבשל מאכל פרווה בסיר של מין אחד בן יומו אם דעתו לאוכלו עם המין השני.
מאכל פרווה שאינו חריף שהתבשל בסיר של מין אחד בן יומו, ורוצה לאוכלו עם המין השני, לספרדים – מותר, ולאשכנזים – אסור. אמנם אם המאכל הפרווה הנ"ל כבר נתערב עם המין השני, מותר לאוכלו אף לאשכנזים. סיר של אחד המינים שאינו בן יומו, ורוצה לבשל בו מאכל פרווה שאינו חריף על דעת לאוכלו עם המין השני, לספרדים – מותר לכתחילה, ולאשכנזים – אם יש לו סיר אחר, לכתחילה אין לבשל בסיר זה מאכל פרווה על דעת לאוכלו עם המין השני, אך אם כבר נתבשל מותר לערבו עם המין השני. ואם אין לו סיר אחר, מותר אף לכתחילה לבשל בסיר של אחד המינים על דעת לאוכלו עם המין השני.
מאכל הנאפה בתבנית פרווה כגון תבנית חד פעמית וכדומה (ואפי' מגולה), או בתבנית רגילה באופן שהתבשיל אינו מונח על התבנית עצמה אלא על נייר אפייה או על כל נייר אטום אחר שאינו חודר, דין המאכל כפרווה לכל דבר, ומותר לאוכלו עם המין השני. ואף אם התנור בן יומו ממין אחר, מאחר והתבנית פרווה – מותר לאוכלו עם המין השני. כמו כן מותר לכתחילה לאפות מאכל פרווה בתבנית זו על דעת לאוכלו עם המין השני. בכל הדינים הללו אשכנזים וספרדים שווים בהם. אם שם את האוכל על התבנית עצמה והיא מן אחד המינים, דינו כסיר ויתבאר דינו בשלוחה 31.
בדבר חריף התחדשו שלשה דינים –
א – בולע לא רק ע"י בישול, אלא אף בצונן כשיש שם דוחק של סכין
ב – בולע אף מכלי שאינו בן יומו.
ג – אין בו דיני נ"ט בר נ"ט, אלא נחשב שיש בו טעם ראשון ממש.
לכן מאכל חריף הנחתך בסכין ממין אחד, הרי דין המאכל כדין הסכין, כגון בצל הנחתך בסכין בשרית (להלן יתבאר מהי סכין בשרית), אף שהסכין אינה בת יומה, דין המאכל כבשרי. ואם נתערב בחלב אסור, אך אין צריך לחכות אחריו 6 שעות.
אך יש לדעת שלא כל סכין שנמצאת בצד הבשרי היא בשרית לעניין זה, ונבאר את פרטי הדין:
אם הסכין לא נגעה באוכל חם, דין הסכין כפרווה. אך אם חתכו בסכין מאכל חם מאחד המינים שנמצא בכלי ראשון או שחתכו בבת אחת אחד המינים יחד עם מאכל חריף, אזי דין הסכין כדין המאכל.
ולכן סכין בשרית לעניין דבר חריף, היא רק אם ודאי חתכו בה בשר שהתחמם בכלי ראשון שחם בחום של יד סולדת. או שחתכו בה בשר ובצל כשהם ביחד בחיתוך אחד
כמו כן אם מסופק האם חתכו עם הסכין הזו פעם בשר חם בכלי ראשון, אף שייתכן שכן חתכו, כיון שייתכן שמעולם לא חתכו, אין דין הסכין כבשרית, ואינו אוסר את המין השני.
לסיכום: כדי שסכין בשרית שחתכו איתה בצל, תאסור את הסיר או את הסכין של המין השני, צריך שהסכין תהא בשרית באופן ודאיי, דהיינו שחתכו איתה ודאי בעבר, אף לפני זמן רב, בשר חם בכלי ראשון.
דינים נוספים בהלכות דבר חריף בשלוחה 34
בצל או כל דבר חריף שנחתך בסכין בשרית, הרי הוא כולו בשרי (לבני אשכנז). ואם חתך בסכין חלבי את חלקו האחר של הבצל, הבצל נאסר, ויש להגעיל הסכין.
חתך בסכין בשרית ובישל את הבצל יחד עם מאכל חלבי – התבשיל והסיר נאסרים, אמנם אם יש פי שישים בתבשיל כנגד הבצל – מותר.
את השישים משערים כנגד הסכין, או כנגד 'כדי נטילה' (2 – 2.4 ס"מ) ממקום החיתוך של הבצל – הקטן מביניהם. ואף שלכתחילה נאסר כל הבצל – בדיעבד די שיהיה שישים כנגד ה'כדי נטילה'.
חתך בצל בסכין בשרית, אסור להמשיך לחתוך בצל זה בסכין חלבית, וכן להיפך.
לדעת השו"ע, רק במרחק של כדי נטילה (2-2.4 ס"מ) ממקום החיתוך הראשון אסור לחתוך בסכין מהמין ההפכי, ולדעת הרמ"א כל הבצל נהפך לבשרי ואסור לחותכו בסכין חלבית, ולהיפך.
בדיעבד אם חתך בסכין מהמין השני, לדעת השו"ע הרי זה אוסר בכדי נטילה, ולדעת הרמ"א נאסר כולו. כל זאת בתנאי שהסכין הבשרית / החלבית היתה באמת כזו, דהיינו שוודאי חתכו בה בעבר בשר / חלב רותחים בכלי ראשון אף שאינה בת יומה.
דבר חריף שנחתך בסכין של מין מסוים הרי הוא כמוהו בעצמו, ולכן דבר חריף שנחתך בסכין בשרי יש לו דין של בשרי גמור, שאם נתערב בחלב נאסר וכן אם טוגן במחבת חלבית נאסר, אבל לא צריך להמתין אחריו שש שעות.
במקרה שנחתך בצל או כל דבר חריף אחר בסכין חלבי, אסור לאוכלו תוך שש שעות לאכילת הבשר.
והטעם הוא משום שהבצל שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי גמור (פמ"ג או"ח סי' תצד').
אמנם אם הסכין החלבי אינו בן יומו, אפשר להקל בזה (יד יהודה יו"ד פט),
למרות שכאמור דבר חריף הנחתך בסכין בשרית דינו כבשרי ממש, בכל אופן לעניין המתנה שש שעות לאכילת חלב, אינו כבשרי ולא צריך לחכות אחריו שש שעות.
והטעם כיון שישנם שני טעמים למה ממתינים שש שעות אחר אכילת בשר –
א. משום בשר שבין השיניים (דעת הרמב"ם)
ב. משום ששומן הבשר מושך טעם לזמן ארוך (דעת רש"י).
והנה בתפו"א שהתבשל עם בשר וכן בכל תבשיל שהתבשל עם בשר נפסק להלכה להמתין שש שעות (יו"ד פט' סע' ג').
ואף שאין שייכים בו שני הטעמים הנ"ל, מ"מ משום לא פלוג נפסק שדינו כבשר וממתינים אחריו שש שעות.
אך כל זה רק בדבר שמקבל טעם ישירות מהבשר עצמו, אך אם הטעם עבר דרך כלי, אין צריך לחכות אחריו שש שעות
אבל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי ואין לאוכלו בתוך שש שעות לאכילת בשר.
שמן שטיגנו בו בשר ולאחמ"כ טיגנו בו צ'יפס, יש להמתין שש שעות אחר אכילת הצ'יפס כיון שנחשב שאוכל את תבשיל הבשר עצמו.
במיקרוגל בשרי בן יומו – ניתן לחמם אוכל פרווה בתוך שקית אטומה ולאוכלו עם חלב (וכן להיפך). ובמיקרוגל שאינו בן יומו, אם הוא נקי – ניתן לחמם מאכל פרווה אף ללא שקית ולאוכלו עם חלב.
בכל בית יש לייחד מיקרוגל נפרד לבשרי ומיקרוגל נפרד לחלבי, משום שאין לחמם במיקרוגל בשרי מאכל חלבי, אף לא בשני כיסויים אטומים. אמנם במקומות ציבוריים וכן במקומות עבודה כלליים שהמיקרוגל טרף, ניתן לחמם מאכל בשני כיסויים אטומים [כגון שיכניס את האוכל לתוך קופסא סגורה, ויכניס את הקופסא לתוך שקית ניילון, ויקשרנה]. ולעניין מיקרוגל במקומות נופש ואירוח, יתבאר בשלוחה 24.
אופן הכשרת מיקרוגל שנטרף – לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילו למשך רבע שעה. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים, אך אין הכיסוי מעכב מכיוון שהמיקרוגל אינו בן יומו.
1 – דיני המתנה בין בשר לחלב:
א. האוכל בשר, או מאכל פרווה שהתבשל עם בשר, צריך להמתין שש שעות לפני אכילת או שתיית מאכל חלבי.
ב. אדם שבלע בשר מבלי שלעס אותו, צריך להמתין שש שעות. אמנם אדם שרק לעס בשר מבלי לבלוע [וכגון שלעס בשביל תינוק וכדומה] – אם זה בשר בהמה, צריך להחמיר להמתין שש שעות, ואם זה בשר עוף, בני ספרד צריכים להמתין שש שעות, ובני אשכנז מספיק שיחכו שעה.
ג. אדם שמצא בשר בפיו בתוך שש שעות, ובלעו, לא צריך להמתין אחר בליעה זו שש שעות נוספות, ואפילו אם הוציאו מפיו, והכניס שוב ובלע, למעשה יש להקל שאין צריך לחכות מבליעה זו. כמו כן, אדם שתקוע לו בשר בין השיניים, ולא מצליח להוציאו, יכול לשתות חלב.
ד. מאכל פרווה שהתבשל בסיר שהתבשל בו בשר ולא ניקו אותו היטב, וכן מאכל פרווה שתחבו בו כפית מלוכלכת בבשר, לא צריך להמתין אחריו שש שעות לפני אכילת חלבי.
ה. אדם שמסופק אם עברו שש שעות מאכילת הבשר – אם ידוע לו שעברה לפחות שעה אחת מעת האכילה, יכול לאכול חלבי.
ו. אכל מאכל בשרי ורוצה להכין קפה, יכול להשתמש בסוכר אף אם יש בו גושים שייתכן שנוצרו מחלב.
ז. בירך על מאכל חלבי ונזכר שהוא בתוך שש שעות לאכילת בשר: אם עוד לא עברה שעה מאכילת הבשר, לא יטעם מהמאכל, אלא יגיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אך אם עברה כבר שעה, יטעם מעט מהמאכל החלבי כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
ח. צ'יפס שטוגן בשמן שקודם לכן טיגנו בו שניצלים, יש להמתין שש שעות בין אכילת הצ'יפס לאכילת חלב.
ט. חימם פרווה ובשרי בו זמנית בשתי תבניות בתנור אחד, וכגון שהכניס לתנור שתי תבניות, אחת של תפוחי אדמה ואחת של בשר – אם אחת מהתבניות מכוסה לגמרי [בין התבנית הפרווה ובין התבנית הבשרית], אזי התפוחי אדמה נשארו פרווה, ואפשר גם לאוכלם עם חלב. אך אם שתיהן היו מגולות, הדבר תלוי במיקום התבניות – אם תבנית הבשר הייתה למטה ותבנית הפרווה הייתה למעלה, יש להמתין שש שעות לאחר אכילת הפרווה. אך אם תבנית הבשר הייתה למעלה או אפי' אם התבניות היו באותו גובה בתנור, די להמתין שעה בין אכילת הפרווה לאכילת חלב.
2 – דיני המתנה בין בשר לחלב בחולים וקטנים:
מעוברת [מעת שיודעת שהיא מעוברת], יולדת [תוך ל' יום ללידה] ומניקה [אפי' הנקה חלקית], וכן חולה [אפי' אם הוא לא נפל למשכב אלא הוא רק סובל ממיחושים קלים] – כל אלו אינם צריכים להמתין שש שעות, ודי שימתינו שעה אחת בין בשר לחלב, ובלבד שיברכו ברכה אחרונה על הבשר לפני אכילת החלב.
תינוק עד גיל 3, אינו צריך להמתין בין בשר לחלב, ודי שיאכל וישתה ביניהם [אם אפשר].
מגיל 3 עד גיל 6, יש להמתין שעה אחת [ואם יש צורך ממש, די באכילה ושתיה ביניהם].
מגיל שש ומעלה [שכבר הגיע לגיל חינוך] – ימתין שלוש שעות, ויעלה בהדרגה [כפי רגילותו בין סעודה לסעודה] עד להמתנת שש שעות.
3 – דיני המתנה בין חלב לבשר, ודין גבינות קשות:
א. האוכל מאכל חלבי, אינו צריך להמתין שיעור זמן כלשהוא לפני אכילת בשר, אלא יאכל [כל מאכל שהוא, למעט תמרים וירקות עלים] וכן ישתה [כל משקה שהוא], ודי בכך. כמו כן לא צריך לברך ברכה אחרונה קודם אכילת הבשר, אמנם יש מחמירים עפ"י הזוהר לברך ברכה אחרונה בין החלב לבשר.
יש שנהגו עפ"י הזוהר להמתין חצי שעה בין החלב לבשר, ויש לדעת כי גם לאחר חצי שעה עדיין צריך לאכול ולשתות משהו בין החלב לבשר. אמנם אם עברה כבר שעה מאכילת החלב, מותר באכילת בשר ולא צריך גם לאכול ולשתות ביניהם.
ב. רבים מהאשכנזים מחמירים להמתין שש שעות לאחר אכילת גבינה צהובה. אמנם אם הגבינה נמסה [כמו שמצוי בפיצה וטוסט], לא צריך להמתין, ודי שיאכל וישתה משהו לפני אכילת הבשר. חומרא זו נוהגת רק בגבינה צהובה, אך אחר גבינה בולגרית או משולשת או מלוחה או צפתית – לא צריך להחמיר.
לפי הרמ"א, דם בביצה אוסר את כל הביצה בין אם הוא בחלבון הלבן ובין אם הוא בחלמון הצהוב, וכך נוהגים האשכנזים וחלק מהספרדים.
אבל לדעת השו"ע, אם הדם נמצא בחלמון הצהוב – כל הביצה אסורה, אבל אם הדם נמצא בחלבון הלבן – מוציאים את הדם מהחלבון ושאר הביצה מותרת.
כשפותחים ביצה, יש לבדוק אם יש בה דם [וגם קטן יכול לבדוק ביצים בזמננו]. אם לא בדקו וכבר אי אפשר לבדוק (כגון שכבר בישלו את הביצה או שכבר עירבו אותה עם דברים אחרים) – הביצה מותרת.
בישול ביצים: מותר לבשל אף ביצה אחת, ואין חובה לבשל דווקא שלוש ביצים. ביצים קשות ומבושלות לא צריכות בדיקה.
דם הנמצא בביצים שאינם מגיעים מזכר ונקראים 'ספנא דארעא': לכו"ע די לזרוק את הדם ושאר הביצה מותרת באכילה. ובזמננו, אף שעיקר הביצים הם 'ספנא דארעא', בכל זאת מחמירים בביצים אלו מכמה טעמים, ויש להגעיל את הכלי לאחר 24 שעות, ואף כלי טפלון שלא מועיל בו הגעלה – בדם ביצים אפשר להגעיל.
פתח ביצה ורק לאחר שהביצה התערבה עם שאר ביצים ראה שיש בה דם, יוציא רק את חלקי הביצה שבוודאות הם חלקי הביצה ממנה הגיע הדם, ושאר הביצים מותרות באכילה. כל מה שספק קשור לביצה ממנה הגיע הדם – מותר באכילה.
דווקא כתם אדום או שחור אוסר את הביצה, אך שאר צבעים (כגון חום, אפור, לבן וכו') אינם דם.
יש לדעת שפעמים רבות ישנם כתמים ורודים המגיעים מהחותמת על הביצה.
1 – דיני הקריעה:
אם לא ראה את העיר העתיקה או את מקום המקדש שלושים יום, חייב לקרוע. מאחר והיום הנוכחי בו רואה את הכותל וכן היום בו ראה את הכותל בפעם האחרונה אינם בכלל שלושים הימים, נמצא שחייב לקרוע רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת.
כשרואים את ירושלים לכתחילה יש לקרוע, ולכן הרואה את חומת העיר העתיקה הנמצא בצד מזרחית צפונית משער האריות עד שער שכם שבצפון, קורע. אבל ראיית שאר חלקי החומה, אין בהם חובת קריעה. המקל שלא לקרוע על ראיית ירושלים, אי אפשר למחות בו, וכשיקרע בכותל יכוון בקריעתו לצאת ידי קריעה אף על ירושלים. והנכון יותר באופן זה שלא קורע על ירושלים שלא להסתכל על העיר העתיקה עד שמגיע לכותל, ואז יקרע על שניהם.
הבגדים הטעונים קריעה:
ציצית וגופיה לא קורעים. החליפה והחולצה: לדעת השו"ע חיוב הקריעה בכותל הוא כמו על פטירת אב ואם, ולכן צריך לקרוע גם את החליפה וגם את החולצה (אך לא את הציצית והגופיה). אך המנהג כדעת הראב"ד שקורעים רק את הבגד העליון, ולכן אם בזמן הקריעה לובש חליפה, עליו לקרוע את החליפה, ואם הוריד את החליפה קורע את החולצה. (לכתחילה יוריד את החליפה לפני שרואה את העיר העתיקה או הכותל, ובדיעבד אף לאחר שראה יכול להוריד ולקרוע את החולצה).
רבים מבני עדות המזרח נהגו לקרוע את החולצה אף כשלבושים בחליפה. ויותר נכון להוריד את החליפה לפני שקורע את החולצה, ואז אפשר ללבוש שוב את החליפה.
את הקריעה לכתחילה יש לעשות בצד שמאל. ואם אינו יכול אפשר לקרוע בצד ימין.
יכול להחליף לבגד אחר מיד לאחר הקריעה או ללבוש חליפה מעל הבגד הקרוע.
צריך לקרוע מעומד. הקורע מיושב לא יוצא ידי חובה.
ניתן להתחיל את הקריעה עם סכין או מספריים, ואפשר אפי' לעשות את ההתחלה בביתו, וימשיך לקרוע בידיו כשרואה את העיר העתיקה והכותל.
מתחיל לקרוע מהצווארון לכיוון מטה קרע באורך 10 סנטימטר, ובשעת הדחק יכול לקרוע גם שלא מהצווארון אלא בשפת הבגד מתחתיו. ויתחיל את הקריעה באמצעות כל כלי חד (גם עט וכדו'), ואחר שקרע את השפה ימשיך את הקריעה ביד.
המחויבים בקריעה: קטן אינו קורע. נשים מחויבות בקריעה, וילבשו שני בגדים ויקרעו את הבגד העליון. לאחר הקריעה ניתן להוריד את הבגד הקרוע או לחברו בסיכת ביטחון.
אופנים הפטורים מקריעה:
אם לובש חליפה וחולצה שאינם שלו אלא שאולים מחברו פטור מקריעה, אך הנכון שלא לעשות כן אלא לקרוע.
המקנה בגדו לחברו ע"י קנין סודר וחברו משאיל לו את הבגד ואומר מפורש "איני מסכים לך לקרוע את הבגד", אין זה פשוט שפוטר מקריעה.
בחור שבגדיו שייכים לאביו, ואביו אינו מסכים שיקרע פטור מקריעה, אך אין נכון שאביו יקפיד על כך.
הימים בהם לא קורעים – שבת, יום טוב וחול המועד.
2 – נוסח הקריעה:
יש לקרוע את הבגד העליון.
הרוצה לקרוע את החולצה ולא את החליפה: לכתחילה יוריד את החליפה לפני שרואה את העיר העתיקה או את הכותל, ובדיעבד אף לאחר שראה יכול להוריד את החליפה ולקרוע את החולצה.
יקרע מעומד בצד שמאל, מהצווארון לכיוון מטה באורך 10 ס"מ.
יכול להתחיל לקרוע עם מספריים או עם סכין ואח"כ ימשיך ביד.
אפשר שלא להסתכל על העיר העתיקה, אבל אם רואה את העיר העתיקה צריך לקרוע, ולפני הקריעה אומר "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַים שְׁמָמָה" ויאמר עוד "כִּלָּה יקוק אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ", וקורע.
אם רואה את המסגד, יאמר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יקוק וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה".
כשרואה את מקום המקדש (לפני הקריעה), יש להשתחוות כנגדו ולומר "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", ויברך בלי שם השם (אבל מלכות יכול להזכיר) ויאמר "ברוך אתה מלך העולם דיין האמת". אחר הברכה יאמר "כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת, הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ כִּי כׇל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָֽוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ".
אחר אמירת הפס' הללו יקרע (אם כבר קרע כשראה את העיר העתיקה, ירחיק שלוש אצבעות שהם 7.5 ס"מ ויקרע שוב טפח), ויאמר פרק ע"ט מתהילים בכוונה עצומה, ויבכה ויעורר ליבו להתאונן ולהתאבל ולדאוג על חורבן בית המקדש כמי שמתו מוטל לפניו.
פרק ע"ט
מִזְמוֹר לְאָסָף אלקים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַים לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָים וְאֵין קוֹבֵר: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: עַד מָה יקוק תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: עָזְרֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹקֵיהֶם יִוָּדַע בגיים [בַּגּוֹיִם] לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹ-נָי: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:
3 – פתרון למי שהגיע לכותל ללא חולצה לקריעה:
לידיעתכם, ישנו גמ"ח בסמיכות לכותל, ובו ניתן להשיג ערכה הכוללת חולצה לקריעה ונוסח הקריעה. ניתן להשיג את הערכה במחיר של שקלים בודדים.
מיקום הגמ"ח הוזז ממקומו, וכעת ישנה מכונה אוטומטית הממוקמת בין ישיבת פורת יוסף למעלית הכותל (ליד תחנת האוטובוס בתוך החומות, סמוך לכיכר שבכניסה למתחם הכותל).
למיקום מדויק ולפרטים נוספים ניתן להתקשר למס' 0583250520.
השוכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון:
- השוכח יעלה ויבוא בברכת המזון, יצא יד"ח ואינו חוזר.
- אם נזכר לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, לבני אשכנז יאמר "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם, שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", וימשיך ברכת הטוב והמטיב כרגיל. ולבני ספרד יאמר [בלי שם ומלכות] "ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", וימשיך ברכת הטוב והמטיב כרגיל. אך אם נזכר לאחר שהתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב, לא יחזור, אלא יסיים כרגיל.
- אם נזכר לאחר שאמר את שם השם שלפני 'בונה ברחמיו ירושלים', לא יאמר "למדני חוקיך", אלא יסיים את הברכה, ולפני ברכת הטוב והמטיב יאמר את הנוסח המוזכר בסע' הקודם.
השוכח 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית:
- השוכח יעלה ויבוא בתפילת ערבית, יצא יד"ח ואינו חוזר.
- אם נזכר לאחר שאמר את שם השם שלפני 'המחזיר שכינתו לציון', לא יאמר "למדני חוקיך", אלא יסיים את הברכה וימשיך כרגיל [ולא מזכיר כלל יעלה ויבוא].
- אם נזכר לפני שאמר את שם השם, יחזור ל"אלוקינו ואלוקי אבותינו יעלה ויבוא", וימשיך כרגיל.
השוכח יעלה ויבוא בשחרית ומנחה ונזכר באמצע שמו"ע:
אם נזכר באמצע אמירת 'ותחזינה עינינו' לפני שאמר שם השם שבחתימת הברכה, יחזור ל'יעלה ויבוא'.
אם נזכר לאחר שאמר 'ברוך אתה השם' אך עדיין לא אמר 'המחזיר' – יחתום 'למדני חוקיך' ויחזור ל'אלוקינו ואלוקי אבותינו יעלה ויבוא', וימשיך כרגיל 'ותחזינה עינינו וכו".
אך אם כבר התחיל לומר 'המחזיר', יחתום הברכה, ואז יאמר 'יעלה ויבוא', ולאחר 'יעלה ויבוא' ימשיך 'מודים אנחנו לך וכו".
אם נזכר לאחר שהתחיל 'מודים' חוזר ל'רצה'.
אם סיים תפילתו, כלומר שאמר את ה'יהיו לרצון' השני, ולא תכנן לומר עוד בקשות, אפי' אם עדיין לא פסע – חוזר לראש התפילה. אך אם אומר בקשות לאחר התפילה, כל עוד שלא סיים לומר את הבקשות, נחשב שלא סיים את התפילה, וחוזר לרצה.
השוכח 'יעלה ויבוא' בתפילת שחרית, ונזכר לאחר שסיים שמו"ע:
- הזכרת יעלה ויבוא בתפילת שחרית מעכבת, ולכן אם שכח וסיים את התפילה, צריך לחזור ולהתפלל. ואף אם עבר סופ"ז תפילת שחרית, יחזור ויתפלל שחרית עד חצות. אך אם נזכר לאחר שכבר התפלל מוסף, יחזור ויתפלל עם תנאי של נדבה [כלומר, שיתנה שתפילה זו תהא או בתור תפילת שחרית או בתור תפילת נדבה]. ובשבת, שלא מתפללים תפילות נדבה, יחזור ויתפלל בלא תנאי.
- אם נזכר לאחר חצות, יתפלל תפילת תשלומין לאחר תפילת מנחה [וכאמור, אם כבר התפלל מוסף, יתפלל תפילת תשלומין עם תנאי של נדבה].
- אם נזכר לאחר חצות, ועדיין לא התפלל הלל ומוסף, סדר תפילותיו הוא: תפילת מנחה, תפילת תשלומין, הלל ומוסף.
דיני תפילת שחרית לאחר חצות בראש חודש:
מאחר ואין אפשרות להתפלל תפילת שחרית לאחר חצות היום, לפיכך אדם שלא התפלל שחרית ביום ראש חודש עד חצות צריך לומר רק את הדברים הבאים:
בני אשכנז מברכים רק על הציצית והתפילין, וכן מברכים ברכות התורה. כמו כן אינם מברכים את כל ברכות השחר אלא רק ברכות שלא עשני גוי.. עבד.. ואשה בלבד. אך יש מבני ספרד שאומרים את כל ברכות השחר כרגיל.
כמו כן קוראים קריאת שמע עם תפילין, ומתפללים פעמיים תפילת שמו"ע [הראשון לשם מנחה והשני לשם תשלומין על שחרית]. ולאחמ"כ יאמר הלל ומוסף.
אסור לאכול לפני תפילת מנחה ותשלומין, וכן לפני הנחת תפילין, ודינם שווה לדין אכילה לפני תפילת שחרית.
יש לציין שתפילת תשלומין נאמרה רק כאשר הייתה סיבה שבגללה לא התפלל בזמן, אפילו אם הוא פשע והיא אינה סיבה מוצדקת [וכגון שהלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן], אך אם לא התפלל במזיד, אין לו תשלומין.
אם היה ער כל הלילה: ניתן לראות את כל ההלכות בשלוחה 55.
השוכח 'יעלה ויבוא' בתפילת מנחה, ונזכר לאחר שסיים שמו"ע:
- הזכרת יעלה ויבוא בתפילת מנחה מעכבת, ולכן אם שכח וסיים את התפילה, צריך לחזור ולהתפלל.
- אם נזכר שלא אמר יעלה ויבוא תוך 13 וחצי דקות לאחר השקיעה, אם יכול לסיים תפילתו עד זמן זה, יחזור ויתפלל בזמן זה.
- אם נזכר לאחר זמן זה, אזי תלוי: אם גם הלילה הבא ר"ח, יתפלל תפילת תשלומין לאחר תפילת ערבית. אך אם הלילה הבא כבר אינו ר"ח, יתפלל תפילת תשלומין לאחר תפילת ערבית, עם תנאי של נדבה [כלומר, שיתנה שתפילה זו תהא או בתור תפילת מנחה או בתור תפילת נדבה]. ובשבת, שאין תפילות נדבה, לא יחזור ויתפלל.
המסופק אם אמר יעלה ויבוא בשחרית או במנחה:
אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה – אינו חוזר.
אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו מיד לאחר התפילה – חוזר לראש.
אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר התפילה, או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן רב אחרי התפילה, יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. ובשבת, שאין תפילות נדבה, אינו חוזר ומתפלל.
סעודה בכניסת ראש חודש:
בערב ראש חודש, נכון להימנע מלאכול כזית פת לאחר השקיעה קודם צאת הכוכבים, בכדי שלא להיכנס לספק יעלה ויבוא. אך שאר מאכלים [אפי' מיני מזונות] אפשר לאכול. בישיבות וכיו"ב שקשה יותר להקפיד על כך, אפשר לאכול פת גם לאחר השקיעה.
אם אכל כזית פת לאחר השקיעה, לפני צאת הכוכבים – לא יזכיר יעלה ויבוא.
אך אם המשיך בסעודתו ואכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים [כלומר, לאחר 13 וחצי דקות שלאחר השקיעה, אפי' אם התחיל לפני השקיעה] – יזכיר יעלה ויבוא.
סעודה שלישית בערב ראש חודש
האמור בסעיף הקודם, שנכון להימנע מלאכול כזית פת לאחר השקיעה, נוהג גם בסעודה שלישית בשבת ערב ר"ח, שנכון להימנע מלאכול כזית פת לאחר השקיעה, בכדי שלא להיכנס לספק האם צריך לומר "רצה והחליצנו" וגם "יעלה ויבוא". אך מאכלים אחרים [ואפי' מיני מזונות] אפשר לאכול, כאמור בסעיף הקודם.
אם אכל כזית פת בסעודה שלישית לאחר השקיעה קודם צאת הכוכבים [כלומר שאכל תוך 40 דקות לשקיעה] – לא יזכיר יעלה ויבוא, אלא רק "רצה והחליצנו".
אך אם אכל כזית פת לאחר 40 דקות שלאחר השקיעה, דעת המשנ"ב שיאמר רק "יעלה ויבוא". בני עדות המזרח נוהגים לומר רק "רצה והחליצנו". ורבים מקהילות החסידים נוהגים כדעת שו"ע הרב לומר גם "רצה והחליצנו" וגם "יעלה ויבוא".
סעודה ביציאת ראש חודש:
במוצאי ראש חודש, אם אכל כזית פת לפני השקיעה, או אפילו אם התחיל סעודתו לאחר השקיעה ואכל כזית פת תוך 13 וחצי דקות לשקיעה, אע"פ שמברך ברכת המזון לאחר צאת הכוכבים [ואף אכל פת לאחר צאת הכוכבים] – יזכיר "יעלה ויבוא".
אך אם התחיל סעודתו לאחר השקיעה, ולא הספיק לאכול כזית פת תוך 13 וחצי דקות שלאחר השקיעה – לא יזכיר "יעלה ויבוא".
דיני תספורת, גילוח, ונטילת ציפורניים בראש חודש:
הנוהגים כצוואת רבי יהודה החסיד לא יסתפרו, יתגלחו או ייטלו ציפורניהם בראש חודש.
דין זה נוהג בין בליל ר"ח ובין ביום ר"ח, ובחודשים שר"ח הוא יומיים – דין זה נוהג בשני הימים.
גם כאשר ראש חודש חל בערב שבת, אסור להסתפר ולהתגלח בערב שבת, אלא יש להקדים זאת ליום חמישי עד השקיעה. אמנם את נטילת הציפורניים יקדים לכתחילה ליום רביעי עד השקיעה [כיון שבדר"כ אסור ליטול ציפורניים ביום חמישי ללא סיבה], אך אם לא נטל, יטול ביום חמישי עד השקיעה.
יש מקלים שנשים אינן בכלל האיסור, ולפיכך בשעת הצורך מותר להן להסתפר ולהוריד שיער, וכן ליטול ציפורניים.
דין קטן כדין גדול, ולכן אסור לספר קטן, וכן אסור ליטול את ציפורניו, אלא אם יש חשש שישרוט את עצמו.
מי שאבותיו לא נהגו במנהגים אלו, אינו מחויב בהם.
דינים אלו אמורים בכל האופנים, גם אם הוא במצב שזקוק מאד להתגלח או ליטול ציפורניים. במקום צורך גדול, כגון בחור בשידוכים הנמצא בפגישות וצריך להתגלח, ניתן לעשות התרת נדרים. אופן התרת נדרים מבואר בשלוחה 61.
דיני כיבוס ותפירה בראש חודש:
נשים רבות נוהגות שלא לתפור בראש חודש [ואפי' תפירת כפתור ומכפלת אסורה, אא"כ תעשה זאת בשינוי], וכן נוהגות שלא לכבס בראש חודש, אך אפשר שהאישה תכין את הבגדים לכביסה, והאיש יכניסם למכונה ויפעיל.
גיהוץ מותר בראש חודש.
נשים שאין להן מנהג אבות בזה, יקבלו על עצמן את אחד משני האיסורים הנ"ל, או שלא לכבס בראש חודש, או שלא לתפור בראש חודש.
אישה התופרת לפרנסתה, מותרת לעבוד בראש חודש.
דין קריעה בכותל ובירושלים בראש חודש:
דיני הקריעה בכותל המערבי ובירושלים נוהגים בראש חודש כבכל השנה כולה. פרטי הדינים מבוארים בשלוחה 40.
דין ריבוי סעודה בראש חודש:
טוב לאכול פת לשם סעודת ראש חודש אך אינו חיוב.
מצוה להרבות בסעודה בראש חודש, ודי להוסיף מאכל אחד יותר ממה שרגילים לאכול בכל יום. ואף בראש חודש שחל בשבת, יוסיף מאכל נוסף מעבר לתבשילי השבת הרגילים.
מי שיש ברשותו פירות וירקות הטעונים הפרשת תרומות ומעשרות מספק [כגון שקנה אותם בשוק], עליו להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר, ובנוסף צריך להפריש או מעשר שני או מעשר עני (תלוי בשנים).
הפרשת תרומה גדולה ותרומת מעשר נעשית ע"י הורדת מעט יותר ממאית, דהיינו קצת יותר מאחוז אחד מכלל הפירות. אחר שיאמר את נוסח ההפרשה (שיובא בשלוחה הבאה), יש לשים כמות זו בתוך שקית ולהשליך לפח.
[בנוסף יש לקרוא שם 'מעשר ראשון' על עשירית מהפירות, אך אין מפרישים אותם בפועל ליתנם ללוי, אלא די לומר את נוסח ההפרשה שיובא בשלוחה הבאה].
כאמור, יש להפריש מעשר נוסף, מעשר זה משתנה לפי שנת גידול הירק או הפרי.
שנת תשפ"ד היא שנת מעשר שני, ושנת תשפ"ה היא שנת מעשר עני.
ולפיכך, כל הירקות שנקטפו לאחר ראש השנה תשפ"ה (שהם כל הירקות הטריים כגון עגבניות, מלפפונים וכד'), מפרישים מהם מעשר עני בלבד, ולכן לא צריך לעשות חילול על מטבע [וכן, לא צריך לתת לעני את המעשר, אלא מספיק לומר את נוסח ההפרשה, ודי בכך]. אך ירקות שיש חשש שנקטפו לפני ראש השנה תשפ"ה (כגון שום, בצל, תפוח אדמה, גזר וכד'), יש להפריש מהם גם מעשר שני ולחללו על מטבע (ולקמן יתבאר כיצד).
כמו כן, כל פירות החורף, כיון שחנטו לפני ט"ו בשבט תשפ"ה, יש להפריש מהם מעשר שני, ולחללו על מטבע (כדלקמן). אך פירות הקיץ המצויים בשוק בקיץ תשפ"ה, כיון שחנטו לאחר ט"ו בשבט, יש להפריש מהם מעשר עני בלבד, ואע"פ שלא צריך להפריש מהם מעשר שני, עדיין יש לחלל על מטבע, מאחר ויש חשש רבעי.
אם אינו יודע מתי גדלו הפירות והירקות שברשותו [כגון קופסאות שימורים, ירקות קפואים וכד', וכן שסק ואפרסק המצויים בסוף החורף ותחילת הקיץ, שמצוי שנחנטו לאחר ט"ו בשבט], יפריש מספק גם מעשר שני וגם מעשר עני [אך לא צריך לתת לעני את המעשר, אלא מספיק לומר את נוסח ההפרשה המובא בשלוחה הבאה].
הפרשת מעשר שני וחילולו נעשים ע"י אמירת נוסח ההפרשה (המובא בשלוחה הבאה). המטבע הנצרך תלוי בשווי כלל הפירות אותם הוא מעשר: אם שווים של כל הפירות אותם הוא מעשר הינו פחות משקל, אזי צריך מטבע מיוחד הנקרא 'פרוטה חמורה'. אך אם שווים של הפירות הינו יותר משקל, אזי יכול לחלל על כל מטבע ששווה פרוטה [כגון מטבע של חצי שקל], ויזהר שמטבע זה לא יתערב במטבעות אחרים.
שלבי ההפרשה למעשה, ונוסח ההפרשה הקצר
[א] הורדת קצת יותר מאחוז אחד מכלל הפירות והירקות.
[ב] (אם צריך מעשר שני, או בפירות שצריך רבעי): ייחוד מטבע לחילול מעשר שני ורבעי (כמבואר בסוף השלוחה הקודמת).
[ג] אמירת נוסח ההפרשה. מעיקר הדין מספיק לומר את הנוסח הקצר, ויש שמחמירים לומר את הנוסח הארוך (המובא בשלוחה 48).
הנוסח הקצר לימות השבוע הוא: "כל הפרשות תרומות ומעשרות וחילול מעשר שני ורבעי יחולו כדת כנוסח האמור בקו בית ההוראה של הרב פריד".
לאחר אמירת הנוסח, יש לקחת את היותר מאחוז ולהשליכו לאשפה עטוף בשקית. אם הפריש גם מעשר שני או רבעי, יבער את המטבע לכשיתאפשר ע"י פסילתו משימוש [כגון לעקמו ע"י שני פליירים], ולכל המאוחר יש לבערו עד ערב פסח של שנת תשפ"ו. אם לא מבערו לאלתר, נכון שיסמן ע"י מדבקה וכד' שמטבע זה טעון ביעור.
אופן הפרשת תרומות ומעשרות בשבת
אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת, אך מותר להפריש בשבת בנוסח הרגיל אם עשה תנאי מערב שבת בנוסח דלהלן:
"כל הפרשות תרומות ומעשרות וחילול מעשר שני ורבעי שאפריש ואחלל בשבת, יחולו כדת כנוסח האמור בקו בית ההוראה של הרב פריד".
מי שיש ברשותו פירות וירקות הטעונים הפרשת תרומות ומעשרות בברכה [טבל ודאי], עליו להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר, ובנוסף צריך להפריש או מעשר שני או מעשר עני – תלוי בשנים.
הפרשת תרומה גדולה ותרומת מעשר נעשית ע"י הורדת מעט יותר ממאית, דהיינו קצת יותר מאחוז אחד מכלל הפירות. אחר שיאמר את נוסח ההפרשה (שיובא לקמן), יש לשים כמות זו בתוך שקית ולהשליך לפח.
[בנוסף יש לקרוא שם 'מעשר ראשון' על עשירית מהפירות, אך המנהג הנפוץ הוא שלא מפרישים אותם בפועל ליתנם ללוי, אלא די לומר את נוסח ההפרשה שיובא לקמן].
כאמור, יש להפריש מעשר נוסף, מעשר זה משתנה לפי שנת גידול הירק או הפרי, וכמו שיתבאר בשלוחה הבאה.
אם אינו יודע מתי גדלו הפירות והירקות שברשותו, יפריש מספק גם מעשר שני [ללא ברכה השנייה "על פדיון מעשר שני"] וגם מעשר עני [אך אין צריך לתתו לעני ודי באמירת הנוסח דלקמן].
שלבי ההפרשה למעשה
[א] הורדת קצת יותר מאחוז אחד מכלל הפירות והירקות.
[ב] (אם צריך מעשר שני, או בפירות שצריך רבעי): ייחוד מטבע לחילול מעשר שני ורבעי (כמבואר בשלוחה 3).
[ג] אמירת הברכה ונוסח ההפרשה. לכתחילה יש לומר את הנוסח הארוך, והוא:
יברך בשם ומלכות "ברוך אתה וכו' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות".
ויאמר בזו הלשון: "היותר מאחד ממאה שיש כאן, הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונו של הפירות, הרי הוא מעשר ראשון [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. אותו אחד ממאה שיש כאן שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. ומה שמופרש לשם חלה יהא חלה [כל חיוב על חיובו], ומעשר שני בדרום הפירות החייבים במעשר שני [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו], ומעשר עני בדרום הפירות החייבים במעשר עני [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]".
ואם מפריש מעשר שני מוודאי יברך בשם ומלכות "ברוך אתה וכו' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון מעשר שני".
ובכל מקרה (בין אם הפריש מוודאי ובין אם הפריש מספק) יאמר בזו הלשון: "מחולל כל המעשר שני שכאן כל דרגת חיוב בפני עצמה הוא וחומשו על פרוטה ורביע במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי, ואם יש שאין בו שווה פרוטה יהא מחולל הוא וחומשו בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי.
אם יש כאן רבעי יהא מחולל כל דרגת חיוב בפני עצמה על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי, ואם יש כאן שאין בו שווה פרוטה יהא מחולל בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי".
לאחר אמירת הברכה והנוסח, יש לקחת את היותר מאחוז ולהשליכו לאשפה עטוף בשקית. אם הפריש גם מעשר שני או רבעי – יבער את המטבע לכשיתאפשר ע"י פסילתו משימוש [כגון לעקמו ע"י שני פליירים], ולכל המאוחר יש לבערו עד ערב פסח של שנת תשפ"ו. אם לא מבערו לאלתר, נכון שיסמן ע"י מדבקה וכד' שמטבע זה טעון ביעור.
חיוב המעשר בשנת תשפ"ה
כל הירקות שנקטפו לאחר ראש השנה של שנת תשפ"ה חייבים בהפרשת מעשר עני (דיני הפרשת מעשר עני התבארו בשלוחה 4). אך מירקות שנקטפו לפני זמן זה, יש להפריש מעשר שני (דיני הפרשת מעשר שני, התבארו בשלוחה 3). פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט תשפ"ה, יש להפריש מהם מעשר שני (כמבואר בשלוחה 3), ופירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט תשפ"ה, יש להפריש מהם מעשר עני (כמבואר בשלוחה 4). פירות הדר שנקטפו לאחר ט"ו בשבט תשפ"ה, יש להפריש מהם מספק גם מעשר שני [ללא הברכה השנייה 'פדיון מעשר שני'] וגם מעשר עני [וצריך ליתנו לעני, כמבואר בשלוחה 4]. אם אינו יודע מתי גדלו ונקטפו הפירות והירקות שברשותו, יפריש מספק גם מעשר שני [ללא ברכה השנייה 'על פדיון מעשר שני'] וגם מעשר עני [אך אין צריך לתתו לעני, אלא די באמירת הנוסח המובא בשלוחה 1].
דיני הפרשת מעשר שני
הפרשת מעשר שני וחילולו נעשים ע"י אמירת נוסח ההפרשה (כמבואר בשלוחה 1). המטבע הנצרך תלוי בשווי כלל הפירות אותם הוא מעשר: אם שווים של כל הפירות אותם הוא מעשר הינו פחות משקל, אזי צריך מטבע מיוחד הנקרא 'פרוטה חמורה'. אך אם שווים של הפירות הינו יותר משקל, אזי יכול לחלל על כל מטבע ששווה פרוטה [כגון מטבע של חצי שקל], ויזהר שמטבע זה לא יתערב במטבעות אחרים. והאזן לסוף שלוחה 1 שם יתבאר כיצד יש לנהוג במטבע זה.
דיני הפרשת מעשר עני
אם המעשר המגיע לעני אינו כמות חשובה [כגון פחות מפרי אחד], העניים מוחלים על זה ודי באמירת הנוסח והמעשר מותר באכילה. אך אם המעשר עני הוא כמות חשובה אזי יש לתתו לעני, ומאחר וקשה לתתו לעני [מפני שצריך לתת לו עשירית בדיוק], לכן יעשה באופן הנ"ל:
יאמר את הנוסח כרגיל (כמבואר בשלוחה 1), ולאחר אמירת הנוסח ייתן לעני את כל הפירות [ויכול לתת לאדם אחר ע"מ שיזכה עבור עני מסוים, ויודיע לעני על כך] ויאמר לו 'המעשר עני המעורב בפירות והירקות הללו נתון לך' והעני [או הזוכה עבורו] יגביה את כל הפירות בגובה 30 ס"מ, וייקח עשרה אחוזים מתוך כל הכמות [ואין צריך לקחת עשרה אחוזים בדיוק אלא יכול לקחת עשרה אחוזים משוער, ואם העני רוצה – יכול למחול לבעלים על כל המעשר].
[מי שבמהלך השנה יצטרך לתת עוד כמה פעמים מעשר עני, ייתן כנ"ל ג' פעמים לאותו עני, ולאחמ"כ אין צריך שהעני יגביה בכל פעם את הפירות עצמם, אלא די שייתן לעני [אחת לתקופה] את שווים הכספי של עשרה אחוז מהפירות שהפריש בכל הזמן שעבר. (ואם רוצה לתת לעני מראש את הכסף, אזי לאחר שנתן לאותו עני ג' פעמים כנ"ל, ישער את סכום המעשר עני שיצטרך להפריש במהלך השנה וילווהו לעני, ובכל פעם שיפריש ייחשב שהעני פורע הלוואה זו)].
מיהו עני – אדם שחי בצורה מינימאלית, והוצאותיו בחודש הם יותר מהכנסותיו [ובכל כולל יש אברכים רבים הנחשבים כעניים].
סדר הפרשת תרו"מ בברכה בשבת
אם יש ברשותו טבל ודאי ורוצה לעשרו בשבת – יפריש בשבת, ויגיד בשבת את הנוסח הארוך האמור בשלוחה 1, ובערב שבת יאמר את נוסח התנאי הארוך, וז"ל:
"היותר מאחד ממאה ממה שאני עתיד להפריש בשבת יהיה תרומה גדולה בצד צפונו. אותו אחד ממאה הנשאר, ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון.
אותו אחד ממאה שהתניתי שיהא מעשר ראשון יהא תרומת מעשר, ומעשר עני יהא בדרומם של הפירות.
ואם צריך מעשר שני יהא מעשר שני בדרומם, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני ורבעי. אם אין בו שווה פרוטה יהא מחולל הוא וחומשו בשוויו במטבע זה. אם יש בפירות רבעי יהא הוא וחומשו מחולל על פרוטה במטבע זה".
נוסח ההפרשה הארוך
היותר מאחד ממאה שיש כאן, הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונו של הפירות, הרי הוא מעשר ראשון [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. אותו אחד ממאה שיש כאן שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. ומה שמופרש לשם חלה יהא חלה [כל חיוב על חיובו] ומעשר שני בדרום הפירות החייבים במעשר שני [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו]. ומעשר עני בדרום הפירות החייבים במעשר עני [כל מין על מינו, כל חיוב על חיובו].
ומחולל כל המעשר שני שכאן כל דרגת חיוב בפני עצמה הוא וחומשו על פרוטה ורביע במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי, ואם יש שאין בו שוה פרוטה יהא מחולל הוא וחומשו בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי.
ואם יש כאן רבעי יהא מחולל כל דרגת חיוב בפני עצמה על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי, ואם יש כאן שאין בו שוה פרוטה יהא מחולל בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ורבעי.
לאחר אמירת הברכה [בטבל ודאי] והנוסח, יש לקחת את היותר מאחוז ולהשליכו לאשפה עטוף בשקית. את המטבע יש לבער לכשיתאפשר ע"י פסילתו משימוש [כגון לעקמו ע"י שני פליירים], ולכל המאוחר יש לבערו עד ערב פסח של שנת תשפ"ו. אם לא מבערו לאלתר, נכון שיסמן ע"י מדבקה וכד' שמטבע זה טעון ביעור.
נוסח התנאי הארוך לערב שבת
היותר מאחד ממאה ממה שאני עתיד להפריש בשבת יהיה תרומה גדולה בצד צפונו. אותו אחד ממאה הנשאר, ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון.
אותו אחד ממאה שהתניתי שיהא מעשר ראשון יהא תרומת מעשר, ומעשר עני יהא בדרומם של הפירות.
ואם צריך מעשר שני יהא מעשר שני בדרומם, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני ורבעי. אם אין בו שווה פרוטה יהא מחולל הוא וחומשו בשוויו במטבע זה. אם יש בפירות רבעי יהא הוא וחומשו מחולל על פרוטה במטבע זה.
סדר צליית כבד:
שוטפים את הכבד, אח"כ מפזרים עליו מלח – עדיף גס אך אם אין גס אפשר גם דק. מיד לאחר פיזור המלח ובלי שיהוי כלל, יניח את הכבדים על רשת שעל גבי האש. לאחר הצלייה, נהגו האשכנזים לשטוף את הכבד ויש מחמירים לשוטפו ג' פעמים. אם לא שטף קודם הצלייה וכן אם לא פיזר מלח, בדיעבד אין זה מעכב (ויש מבני ספרד, שאף לכתחילה לא שוטפים קודם הצלייה ולא מפזרים מלח).
שיעור הצלייה
מעיקר הדין די לצלות את הכבד עד שיהיה ראוי לאכילה בשעת הדחק, והוא כשיעור חצי צלייתו, וכן נהגו בני עדות המזרח, אך האשכנזים נהגו להחמיר לצלותו עד שיתייבש לגמרי.
נקודות חשובות
יש מחמירים קודם הצלייה לעשות בכבד חיתוך שתי וערב כעין הסימן פלוס, ובשעת הצלייה הצד החתוך יהיה כלפי מטה.
יש לצלות את הכבד על רשת דווקא.
ניתן לצלות אף על מנגל חשמלי ובתנאי שלא יהיו הרבה מים בתחתית המכשיר.
אם רוצים לשפר את טעם הכבד, ניתן לצלותו שוב לאחר השטיפה האחרונה.
בני אשכנז יקפידו לייחד סכין ומזלג שישמשו לצליית כבד בלבד.
כבד שנצלה לאחר ג' ימים מהשחיטה
אם צולים את הכבד לאחר ג' ימים מהשחיטה – דהיינו 72 שעות – יש דין מיוחד שאין לבשלו לאחר הצלייה, ואף חימום במיקרוגל או על גבי פלטה חשמלית דינם כבישול לעניין זה.הרוצה לחממו בתוך מים, יכול לעשות זאת בכלי שני. עבר וחיממו בדרך האסורה – הכבד מותר באכילה. הקפאת כבד בין השחיטה לצלייה מקפיאה את הזמן. ולכן, כבד שהוקפא לאחר 24 שעות מהצלייה, ימשיכו למנות 48 שעות נוספות רק מעת שיופשר.
את מצוות שילוח הקן ניתן לעשות גם בקן הנמצא ברשות פרטית ואין צורך להפקיר את המקום. והטעם, כיוון שבימינו אף אחד אינו מעוניין לזכות בביצים או בגוזלים שברשותו, ולכן בעלי המקום אינם זוכים בהם בקניין חצר והרי הם הפקר.
אפשר לקיים את המצווה הן על ביצים [אפילו על ביצה אחת, ואפילו אם יש בביצים דם], והן על גוזלים ואפילו גדולים, העיקר שהאם עדיין רובצת עליהם ולא די שתעמוד לידם.
כתיב "שלח תשלח את האם". בשעות היום לפעמים האב הוא שדוגר על הביצים וקשה להבדיל ביניהם, לכן יש לקיים את המצווה אחרי השקיעה, שכן בלילה, תמיד האם היא זו שרובצת.
על שילוח הקן לא מברכים אך יש לכוון לשם מצווה. ולכן, לפני שמתקרבים לאזור הקן יכוון שכל פעולה מצידו שמחמתה היונה תברח – הרי זה לשם מצוות שילוח הקן. בכך פותרים בעיה נפוצה, שלעיתים האם נבהלת ובורחת מעצם ההתקרבות לקן בטרם ביצוע הפעולה שבה התכוונו לשלחה, ובכך מפסידים את המצווה.
ישלח את האם בכל דרך שירצה ואפילו בהגבהת קולו שכן להלכה נפסק כרש"י, ודלא כהרמב"ם שיש לשלחה בידיים דווקא.
לאחר ששילח את האם, יביט סביב לראות שהיא התרחקה ואינה עומדת בסמוך לקן, ויגביה את הגוזלים או הביצים ג' טפחים ויכוון לזכות בהם בקניין הגבהה.
לאחר שעשה את הקניין, הרי קיים את המצווה בשלמות וכעת יעשה בביצים כרצונו. אפשר להשליכם לפח או אפילו להחזירם לקן. אם מדובר בגוזלים – אזי אם יכול ידאג שיטפלו בהם אך אינו מחוייב לדאוג להם ויכול להחזירם לקן או להפקירם ולהשאירם ברחוב.
אם רוצה לקיים את המצווה פעם נוספת יש עצה, שלאחר שקיים הראשון את המצווה, יחזיר את הביצים או את הגוזלים לקן, ויאמר לג' אנשים (אפי' אם הם נמצאים במקום אחר) 'הביצים שבמקום פלוני הרי הם הפקר'. וכך, לאחר שהאם תחזור, יוכל השני לקיים את המצווה על אותם ביצים.
יצויין שעל פי קבלה אין לקיים את המצווה בימי ספירת העומר ובימי שנת השמיטה, אך אם משער שאם ימתין עם המצווה עד לאחר זמן זה האם כבר לא תרבוץ על הגוזלים [וכפי המצוי] – יקיים את המצווה מייד.
1 – הכלים טעונים טבילה [דינים כלליים]:
כלי מתכת חייבים בטבילה מהתורה וכלי זכוכית מדרבנן, כל שאר הכלים [כגון כלי עץ, פלסטיק, אקריל, מלמין ועוד] אינם טעונים טבילה.
אמנם אף שכלי חרס אינם טעונים טבילה, אך בכלים העשויים מפורצלן, חרסינה, קרמיקה וכדומה יש חשש שמעורב בציפוי שלהם זכוכית, ולכן מחמירים לטובלם בלי ברכה.
כלים העשויים ממתכת או מזכוכית המחייבם בטבילה, אך הם מצופים בכל ציפוי שהוא, וכגון סירים ומחבתות המצופים טפלון, ציפוי קרמי וכדומה, וכן תבניות התנור המצופות באמייל – את כל אלו יש לטבול בלי ברכה.
אמנם, פעמים רבות, אף שהסיר עצמו טעון טבילה ללא ברכה [כגון שהוא מצופה, וכאמור לעיל], אם יש לו מכסה זכוכית, אזי צריך לברך על המכסה, ולאחר טבילת המכסה יטבול גם את הכלי.
2 – הכלים טעונים טבילה [פרטי דינים]:
כלי חד פעמי – רבים נוהגים להקל שאין צורך לטובלו, אבל כלי המיועד לשימוש רב פעמי – אין להשתמש בו ללא טבילה, אפילו פעם אחת, ואפילו אם מתכוון לזורקו לאחר השימוש.
כלי חד פעמי שרוצים להשתמש בו כמה פעמים – טעון טבילה, ועל כן הרוצה להשתמש כמה פעמים ברשת מנגל חד פעמי, עליו להטבילה כבר מהשימוש הראשון.
כמו כן הרוצה למלא את קופסת הקפה העשויה מזכוכית, וכן הרוצה למלא את בקבוק הזכוכית [כגון שרוצה לשפוך את מיץ הענבים שנשאר מהקידוש חזרה אל הבקבוק] – עליו להטבילם ללא ברכה, וכדין כלי אחסון שיבואר להלן.
כלי הטעון טבילה שחלקו עשוי מפלסטיק, וחלק זה מחובר לכלי ואינו מתפרק, וכגון מצקת מתכתית עם ידית פלסטיק – כל הכלי טעון טבילה ולא רק החלק המתכתי.
כלי אחסון [לסוכר, קפה וכדו'] – נחלקו הפוסקים האם יש לטובלם, ולהלכה יש לטבול ללא ברכה. אמנם את המלחייה יש לטבול בברכה כיון שמשתמשים בה באופן תדיר.
מספריים לחיתוך בשר חי, פטיש שניצלים, מערבל בצק וכדו', כיון שאין משתמשים בהם לדברים שנאכלים חיים, אלא רק לאחר בישול, לדעת השו"ע פטור מטבילה, ולדעת הרמ"א טוב לטובלם ללא ברכה. וכן הדין במקלף המיועד אך ורק לירקות שאינם נאכלים חיים [כגון תפוח אדמה וקישוא], אך אם מקלף בו גם ירקות הנאכלים כמות שהם [כגון מלפפון], טובל בברכה.
כלים שאינם נוגעים באוכל עצמו [כגון פתחן יינות ושימורים וכן משחיז סכינים] – אינם טעונים טבילה.
3 – רשימת הכלים החייבים והפטורים מטבילה:
4 – טבילת אביזרי המנגל, המיקרוגל והתנור:
בין במנגל רב פעמי ובין במנגל חשמלי – בסיס המנגל אינו טעון טבילה, אך את הרשת יש לטבול. מנגל חד פעמי – פטור מטבילה, אך בשימוש חוזר צריך לטבול את הרשת.
צלחת המיקרוגל טעונה טבילה בברכה, אך אם לעולם אינו מניח עליה ישירות את האוכל, אלא רק באמצעות כלי נוסף [כגון צלחת או קופסא] – היא פטורה מטבילה.
כן הדין גם ברשת של תנור, שטעונה טבילה בברכה, אלא אם לעולם אינו מניח עליה ישירות את האוכל, אלא רק בתוך תבנית – שאז הרשת פטורה מטבילה. אך אם מידי פעם מחממים את האוכל ישירות עליה – טעונה טבילה ללא ברכה.
יצוין שאם מניחים בין האוכל לרשת או לצלחת המיקרוגל נייר כסף או נייר אפייה – אין זה נחשב לחציצה כי זה בטל לכלי, אמנם תבנית נייר כסף חוצצת.
5 – דין טבילת מכשירי חשמל, ודין גמר מלאכה ע"י ישראל:
גם מכשירי חשמל להכנת אוכל [כקומקום, בלנדר, טוסטר וכדו'] טעונים טבילה.
אם המכשיר מורכב מכמה חלקים המתפרקים בקלות, אין צורך לטבול את כל המכשיר, אלא די לטבול רק את החלקים הנוגעים באוכל.
לאחר הטבילה יש לייבש את הכלי בשמש למשך כמה ימים, כדי שלא יינזק מהטבילה.
אם אי אפשר לטבול את המכשיר [כגון ברי מים ומכונות אספרסו], או אם חושש שהכלי יינזק מהטבילה, יכול לפוטרו מטבילה על ידי שיעשה "גמר מלאכה ע"י ישראל" – כלומר שיפרק את הכלי ויתקינו מחדש. הפירוק המועיל הוא רק פירוק כזה שאדם רגיל אינו יודע לתקנו בחזרה, אלא אם הוא מקצועי, וכגון חיתוך כבל החשמל וחיבורו מחדש [בכלים שהכבל מחובר לכלי ואינו נשלף].
בחנויות הבאות קיים שירות "פירוק ע"י טכנאי", בדר"כ בעלות של בין 20 ל-50 ₪.
כדאי ליצור קשר מראש כדי לוודא אם הם מתעסקים גם בסוג המכשיר שברשותכם.
טכנומיקס, רח' הרב קוק 16 בני ברק, מס' הטלפון 052-7644440
מיקסור, רח' צפניה 2 בני ברק, מס' הטלפון 03-6180208
ר' צבי שיף, ארי במסתרים 805 (שכונת רמות) ירושלים, מס' הטלפון 02-5815047
חשמל הבית, רח' עזרא 12 ירושלים, מס' הטלפון 02-5814507
חנות המאיר, רח' יחזקאל 6 ירושלים, מס' הטלפון 02-5371053
6 – דיני חציצה בטבילת כלים:
צריך להוריד את כל המדבקות וכדומה לפני הטבילה.
אמנם מדבקה שמעוניינים להשאירה על הכלי [כגון הוראות יצרן או שהמדבקה מייפה את הכלי] – אפילו לכתחילה אין צורך להורידה.
אם קשה להוריד את החציצה, והיא חציצה קטנה שרוב האנשים לא מקפידים עליה, וכן בעל הכלי ג"כ לא מקפיד עליה – יכול לטבול את הכלי כך.
אם בעל הכלי אינו מקפיד על החציצה אך רוב האנשים מקפידים, או שרוב האנשים לא מקפידים אך בעל הכלי מקפיד – באופנים אלו צריך להוריד את המדבקה, ואם טבל מבלי להוריד, צריך להוריד את החציצה ולטבול את הכלי פעם נוספת ללא ברכה. אמנם אם גם הוא מקפיד עליה וגם רוב האנשים מקפידים – צריך לטבול שוב בברכה.
7 – אופן הטבילה:
לפני הטבילה יברך בשם ומלכות "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלים". הטובל כלי אחד יברך "על טבילת כלי", אך יש נוהגים לברך גם על כלי אחד "על טבילת כלים". אם טעה ובירך על כלי אחד בלשון רבים ולהיפך – יצא ידי חובה.
בשעת אמירת הברכה יאחז את הכלי ביד ימין [ואיטר יאחזו בשמאלו, והנוהגים ע"פ קבלה אוחזים תמיד בימין], ולאחר מכן יכניסו למי המקווה, ובעוד שמחזיק את הכלי בתוך המים – יעבירנו מיד ליד בתוך המים.
בשעת הטבילה יחזיק את הכלי בצורה רגילה. אין צורך להרפותו לגמרי, אך גם אין ללחוץ בחוזקה.
יש להכניס את כל הכלי למים, ואף את הידית [אפילו אם היא עשויה מפלסטיק], וכן את חוט החשמל.
יש לטבול את הכלי כשפיו כלפי מעלה, כדי שהמים יוכלו להיכנס [ולכן כשטובל בקבוק, צריך להמתין מעט זמן עד שייכנסו המים בכל הבקבוק].
כלים העשויים ממתכת שמחמירים להגעילם (כמבואר בשלוחה 52), לכתחילה יש להגעילם לפני הטבילה, ובשעת הצורך אפשר להגעילם לאחר הטבילה.
8 – דינים נוספים בטבילה וטבילת קטן
אף שאסור להשתמש בכלי שאינו טבול, בדיעבד אם השתמשו בו, האוכל לא נאסר באכילה.
אפשר לטבול הרבה כלים בתוך רשת גדולה, אך צריך שהכלים לא יהיו זה על זה, וינער קצת את הסל בתוך המים.
לכתחילה לא ידבר עד סיום טבילת כל הכלים, אך אם דיבר בין כלי לכלי אינו מברך שוב.
אם שכח לברך על הטבילה, אם כבר הוציא את הכלי מהמים אינו יכול לברך, ואם יש לו כלים נוספים החייבים טבילה בברכה, יברך על טבילתם.
קטן יכול לטבול כלים, אך אינו נאמן על כך בכלי מתכות שחיוב טבילתם מדאורייתא, אלא אם כן גדול ראה שהוא טובל כדין, והגדול יעדכן את אבי הקטן [בכתב או בע"פ ואפילו בשיחת טלפון] שהוא ראה את בנו טובל כדין.
אמנם בכלי זכוכית, כיון שחיוב טבילתם רק מדרבנן, יכול לטובלם ע"י קטן מבני ביתו כיון שגם הוא משתמש בכלים.
בחור מעל גיל מצוות, יכול לטבול גם כלי מתכות, אף אם לא ידוע שהביא שתי שערות.
9 – עצה לאדם שאינו יכול לטבול את הכלי:
אדם הנמצא במקום המרוחק מאד מהמקווה כלים, אפשר להקל במקום הצורך שיפקיר את הכלי בפני שלשה, ואחרים [שאינם בעלי הכלי] ייקחו את הכלי ויכוונו לא לזכות בו, וכך יוכלו להשתמש בו ללא טבילה. וכשיתאפשר להם להגיע למקווה, יטבלוהו כדין.
בשעת הדחק אפשר להקל שגם בעל הכלי עצמו יפקיר את הכלי בפני שלשה ויקחנו חזרה ויכוון שלא לזכות בו, וישתמש בו באופן עראי [כלומר לשימוש של פחות מיום אחד], אך לאחר מכן אין להמשיך להשתמש בכלי במצב זה, אלא או שישליכנו לאשפה או שיזכה בו ויטבלנו.
10 – דין הנותן כלי לחברו במתנה:
ישנם מקרים שהכלי טעון טבילה, וישנם מקרים שאינו טעון טבילה, ונפרט:
אם נותן לו רק כלי, מבלי שמניח עליו אוכל, הכלי פטור מטבילה.
כמו כן, אם מניח עליו אוכל, אבל מטרתו העיקרית היא לתת לו את הכלי, ומה שמניח עליו אוכל הוא רק כדי שהכלי יהיה יפה ומלא – גם באופן זה פטור מטבילה, וכדין כלי סחורה [ואם בכ"ז רוצה לטובלו, יש לו לְזַכּוֹת את הכלי למקבל ע"י אחר, ויודיע למקבל שהכלי טבול, ואופן זה עדיף מאשר שיטבול וישתמש בעצמו פעם אחת].
אבל אם מניח על הכלי [אפי' בהפסק של נייר] דבר חשוב [כגון תבשיל כלשהוא, עוגה וכד'] – הרי זה נחשב שימוש בכלי, וצריך לטובלו [אמנם אם מניח בכלי דברים שאינם צריכים לכלי, וכגון שמניח על הצלחת חבילות ממתקים וכד' – אין צריך לטבול את הכלי].
יש להדגיש שהדינים אמורים בשלוחה זו נכונים עבור כלים חדשים בלבד. דיני הגעלת כלים ישנים שהוטרפו יתבארו בשלוחה 53.
אלו כלים טעונים הגעלה – רק כלי מתכת טעונים הגעלה, ורק אם הם אינם מצופים, וכגון סכו"ם וסירי אלומיניום. אך אם הכלי מצופה בכל ציפוי שהוא, וכגון ציפוי טפלון, אבן שיש, אמייל וציפוי קרמי, הוא אינו טעון הגעלה. ולכן, תבניות התנור אינן טעונות הגעלה שכן מצופות הן באמייל.
יצוין כי מלבד ההגעלה – יש גם לטבול את הכלי וכפי שנתבאר בדיני טבילת כלים האמורים בשלוחה 51. לכתחילה יש להגעיל לפני הטבילה אך בשעת הצורך אפשר קודם לטבול ואז להגעיל מאחר והגעלה זו – חומרא היא.
אופן ההגעלה – לוקחים סיר יותר גדול מהסיר שאותו רוצים להגעיל, ממלאים בו מים ומרתיחים. כשהמים רותחים ומבעבעים כהוגן, מכניסים לסיר הרותח את הכלי שאותו רוצים להגעיל – למשך כמה שניות, מוציאים ושוטפים במים מהברז. אפשר אף להגעיל בתוך קומקום רותח המעלה בועות.
אם אין כלי מספיק גדול, ניתן לסמוך על הגעלה מבפנים, דהיינו, שאת הכלי שרוצים להגעיל ימלאו במים כמעט עד שפת הכלי וירתיחו עד שהמים יבעבעו כהוגן ואף יגלשו מעבר לשפת הכלי. אם אינם גולשים אפשר לחילופין – תוך כדי שהמים מבעבעים – לשפוך לתוך הסיר, מים רותחים ומבעבעים, וכגון מקומקום תוך כדי שהוא רותח ומבעבע, ואז המים יעלו על גדות הכלי ויגלשו. לאחר מכן ישפוך את המים וישטוף במים מהברז.רשתות – רשת של תנור טעונה הגעלה רק אם מניחים את האוכל ישירות עליה, אך אם תמיד משתמשים במשהו חוצץ (כנייר אפיה וכד') – אינה טעונה הגעלה. לעניין זה גם נייר אפיה – נחשב לחציצה. יצוין, כי במקום להגעיל את הרשת במים רותחים כדלעיל – ניתן גם ללבנה ליבון קל, על ידי שמכניסים אותה לתוך התנור ומחממים למשך רבע שעה על החום הכי גבוה ולסמוך על השיטות שדי בכך. כמו כן, ניתן לסמוך על שיטות אלו גם בשאר כלים חדשים הטעונים הגעלה. רשת של מנגל, ניתן להכשירה ע"י שיניחה על האש למשך דקות ספורות (ואם מונחת על אש גבוהה די בדקה אחת). במקרה זה יעשו זאת אחרי הטבילה שכן בעת הליבון היא עשויה להתלכלך מפיח והדבר מהווה חציצה בטבילה.
1 – דיני ואופן ההגעלה
לאלו כלים מועילה הגעלה – הגעלת כלי שנטרף מועילה רק לכלי מתכת שאינם מצופים [כגון סכו"ם וסירי אלומיניום]. אך כלי המצופה בכל ציפוי שהוא [וכגון ציפוי טפלון, אבן שיש, אמייל וציפוי קרמי], וכן כלי זכוכית וקריסטל, וכן כלי פלסטיק שבלעו מכלי ראשון ממש או מעירוי מכלי ראשון, אין מועילה להם הגעלה, ואם הם נטרפו יש להשליכם לאשפה. אמנם כלי טפלון פרווה שבישלו בו בשר או חלב, ניתן להגעילו ולהחזירו להיות כלי פרווה.
כמו"כ, כלי שיש בו קפלים או חריצים, אין מועילה לו הגעלה, ומקום הקפלים והחריצים טעון ליבון קל. ועל כן המעוניין להגעיל סיר עם ידיות [ולא ידוע שהמאכל לא גלש על הידיות], עליו לפרק את הידיות מהסיר טרם ההגעלה. אמנם אם הידיות אינן ניתנות לפירוק, אזי מקום חיבור הידית לכלי טעון ליבון קל, ובכלים שעלולים להיהרס בעת הליבון אין הגעלה מועילה להם, ויש להשליכם לאשפה. סכינים העשויים משני חלקים שיש בהם חריצים – דינם כנ"ל.
הכנת הכלי להגעלה – מאחר וההגעלה אינה מועילה לכלי עם חלודה או המלוכלך בלכלוך שיש בו ממשות, על כן צריך לנקות היטב את הכלי, ולכתחילה יש לנקותו 24 שעות קודם ההגעלה. בדיעבד אף אם ניקהו פחות מ-24 שעות לפני ההגעלה, אם לא השתמשו בו ב24 שעות שלפני ההגעלה – ההגעלה מועילה.
אופן ההגעלה – לוקחים סיר [לא משנה אם הוא בשרי או חלבי] שיהיה יותר גדול מהכלי שאותו רוצים להגעיל, ממלאים בו מים ומרתיחים. כשהמים רותחים ומבעבעים כהוגן, מכניסים לסיר הרותח את הכלי שאותו רוצים להגעיל – למשך כמה שניות, מוציאים ושוטפים במים מהברז. אפשר אף להגעיל בתוך קומקום רותח המעלה בועות.
אם אין כלי מספיק גדול, ניתן לסמוך על הגעלה מבפנים, דהיינו, שאת הכלי שרוצים להגעיל ימלאו במים כמעט עד שפת הכלי וירתיחו עד שהמים יבעבעו כהוגן ואף יגלשו מעבר לשפת הכלי. אם אינם גולשים אפשר לחילופין – תוך כדי שהמים מבעבעים – לשפוך לתוך הסיר, מים רותחים ומבעבעים, וכגון מקומקום תוך כדי שהוא רותח ומבעבע, ואז המים יעלו על גדות הכלי ויגלשו. לאחר מכן ישפוך את המים וישטוף במים מהברז.
יצוין כי אין להגעיל הרבה כלים ביחד, משום שצריך שלא תהא נגיעה בין כלי לכלי. והמגעיל כמה כלים יחד, צריך לנער היטב את הסל בתוך המים.
2 – אופן הכשרת תנור ואביזריו, מיקרוגל וכיריים
אופן הכשרת כלים שונים [והאזן לשלוחה 24, שם יתבאר דיני כשרות המטבח במקומות נופש]
אופן הכשרת תבניות תנור: כיוון שמצופות אמייל יש לחלק בין אופן שבלוע בהם איסור כגון שהשתמשו בהן אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות או שיש חשש שהשתמשו בהן למאכלים שאינם כשרים שאז אי אפשר להכשירם, לבין אופן שהשתמשו בתבניות למין אחד ולאחר 24 שעות השתמשו בהן בטעות למין השני או שנשפך עליהן מהמין השני שאז אפשר להגעילן ברותחין או לחממן בתנור בחום הכי גבוה למשך שעה.
אופן הכשרת מיקרוגל שנטרף – לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו צלחת עם מים ויפעילו למשך רבע שעה. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים, אך אין הכיסוי מעכב מכיוון שהמיקרוגל אינו בן יומו.
אופן הכשרת תנור או טוסטר אובן בשרי שאפו בו מאכל חלבי [וכן להיפך] – ימתין 24 שעות מהאפייה האחרונה, ויחממו בחום הגבוה ביותר למשך שעה. אמנם אם בלוע בו איסור ממש – לכתחילה אין לסמוך על הכשרתו.
כיריים – בין חשמליות בין קרמיות ובין אינדוקציה, אין צורך להגעילן אלא די שהן נקיות.
גבר שצריך לטבול, ואינו יכול לטבול במקווה, ירחץ עצמו בתשעה קבין בכלי אחד (ואף רחיצה ע"י ברז מלמעלה נחשבת כרחיצה בכלי אחד), ונפרט את אופן הרחיצה:
כמות המים של ט' קבין לפי הדעה המחמירה היא לכל היותר 23 ליטר, ורחיצה זו מצריכה להיות לכל היותר 5 דקות תחת הברז.
יותר טוב שהברז יהיה מחובר על מתקן, אך אם אין מתקן – די שיחזיקנו בידו מעל הראש, ואין צורך שהמים יגיעו לכל הגוף, אלא די ברוב הגוף.
צריך ליטול ידיו אחר עלות השחר השני (שהוא 72 דק' קודם הנץ, והוא העיקר לכל דיני עלות השחר, שלאחריו אסור לאכול כל דבר, וכן מחצי שעה קודם זמן זה אסור ללכת לישון אא"כ אם יישאר ער לא יכוון בתפילה כדבעי, שאז ילך לישון וימנה שומר שודאי יצליח להעירו לזמן קר"ש ותפילה). אמנם אין צריך למהר ליטול ידיו.
בן אשכנז הלומד בלילה והגיע זמן עלות השחר, יכול להמשיך בלימודו עד שיהיה מי שיוציא אותו בברכות התורה, או עד שיתפלל ויצא ידי חובה ב'אהבה רבה'.
ישנם מברכות השחר שהניעור בלילה אינו יכול לברכם, ואלו הן:
בן אשכנז אינו יכול לברך ברכת 'אלוקי נשמה' (ואם אין אחר שיוציאנו, יכוון בברכת 'מחיה המתים' בתפילת י"ח לפוטרה), וכן אינו מברך ברכות התורה (ואם אין אחר שיוציאנו, יכוון ב'אהבה רבה' שלפני קר"ש לפוטרם), וכן אינו מברך 'המעביר שינה' (ואם אין אחר שיוציאנו, לא יברך). ברכת 'על נטילת ידיים' יברך לאחר שעשה צרכיו וייגע במקום מטונף של צואה או מי רגליים או שייגע במקומות המכוסים, לאחמ"כ יטול ידיו, יברך ענט"י ו'אשר יצר'. שאר ברכות השחר יברך כרגיל.
בן ספרד מברך את כל הברכות כרגיל, חוץ מברכת 'על נטילת ידיים' שאינו מברך (ואם אין אחר שיוציאנו, לא יברך).
לפי האמור בן אשכנז ובן עדות המזרח שהיו ערים בלילה והזדמנו בבוקר למקום אחד, יכולים לצאת בכל ברכות השחר ע"י שכל אחד יוציא את חברו בברכות שאינו יכול לברך לשיטתו. מי שהיה לבוש כל הלילה בציציתו אינו יברך בבוקר על הציצית, אלא אם יש לו טלית גדול יפטור את הציצית בטלית הגדול, ואם אין לו אזי או שיצא מברכה של אדם אחר (ואחר הברכה ימשמש בציציותיו) או שיחליף ציצית ויברך על הציצית האחרת.
אדם שהתעורר משנתו לאחר סוף זמן קריאת שמע: אם עדיין לא עבר זמן תפילה מתפלל כרגיל.
אם עומד כמה דקות לפני סוף זמן תפילה: יתפלל ביחידות, אפילו ללא תפילין, ובלבד שיספיק זמן תפילה [וזהו דוקא באדם שרגיל בדרך כלל להתפלל בזמן].
אם כבר עבר זמן תפילה ועדיין לא הגיע חצות: אם היה אנוס, מתפלל כרגיל. ואם לא היה אנוס – מתפלל את כל התפילה ללא ברכות קריאת שמע. כלומר, מתפלל עד ישתבח [כולל ישתבח] כרגיל, ואז מדלג לקריאת שמע עד 'השם אלוקיכם אמת', ואז מדלג לשמונה עשרה.
[אנוס הוא אדם שתכנן לקום מוקדם, וכיוון שעון מעורר או שמינה שומר שיעיר אותו, ולא קם. נשים נשואות שמתפללות מאוחר נידונות תמיד כאונס].
בני אשכנז אומרים רק ברכות התורה, וברכות שלא עשני גוי.. עבד.. ואשה בלבד. ומבני ספרד יש שאומרים את כל ברכות השחר כרגיל.
כמו כן קורא קריאת שמע עם תפילין, ומתפלל פעמיים מנחה [הראשון לשם מנחה והשני לשם תשלומין על שחרית].
אסור לאכול לפני תפילת מנחה ותשלומין, וכן לפני הנחת תפילין, ודינם שווה לדין אכילה לפני תפילת שחרית.
יש לציין שתפילת תשלומין נאמרה רק כאשר הייתה סיבה שבגללה לא התפלל בזמן, אפילו אם הוא פשע והיא אינה סיבה מוצדקת [וכגון שהלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן], אך אם לא התפלל במזיד, אין לו תשלומין.
אם היה ער כל הלילה: ניתן לשמוע את כל ההלכות בשלוחה 55.
דיני אדם הזקוק להתפלל בישיבה [כגון באוטובוס או ברכב]:
ישב ברגליים צמודות כמו שעומד בתפילה. בשעת הכריעות ישתדל לעמוד ולכרוע מעומד, ואם אין באפשרותו – יכרע מיושב. אם אפשרי [כגון באוטובוס] – יפסע ג' פסיעות לאחוריו בסוף התפילה מעומד [וברכב פרטי – אם יכול – יסע אחורה שיעור ג' פסיעות].
ברכה על קביעת מזוזה
על קביעת מזוזה מברכים בשם ומלכות 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה', בין אם קובע בעצמו ובין אם קובע ע"י שליח.
קביעה בברכה
כדי שיוכלו לברך על קביעת המזוזה דרושים כמה תנאים, שאם חסר אחד מהם, קובעים בלי ברכה, ואלו הן:
א' – שהחדר ישמש למגורים ולא למשרד או חנות.
ב' – שתהיה צורת הפתח וגם דלת.
ג' – שגודל החדר יהיה לפחות בגודל של 2.32 אורך על 2.32 רוחב. יודגש שגם אם החדר ארוך מאוד, אם הוא צר ואין בו רוחב של 2.32 מטר- יש לקבוע מזוזה בלי ברכה. גם במזוזה שבפתח הבית דרושים כללים אלו, ולכן אם החדר הסמוך לפתח הבית קטן מהשיעור הנ"ל, יש לקבוע מזוזה בלי ברכה.
מעמד קביעת מזוזות
במעמד קביעת כמה מזוזות וכגון בבית חדש, יש לברך על פתח שוודאי חייב בקביעה בברכה ולכוון לפטור את שאר הפתחים, ואין להפסיק בדיבור שלא מעניין הקביעה עד שיסיים לקבוע את כל המזוזות. טעה ודיבר בין המזוזות אינו חוזר ומברך.
אם מכבדים אנשים נוספים והם נמצאים באותו מעמד, יקפידו שאחד יברך ויכוון להוציא את כולם ידי חובת הברכה, והם יכוונו לצאת ולא יפסיקו בדיבור עד שיקבעו את מזוזתם. אם הקובעים האחרים לא שמעו את הברכה – יברכו לעצמם ובתנאי שבחדר בו הם קובעים את המזוזה מתקיימים התנאים האמורים.
הצד בו יש לקבוע את המזוזה
בחדר שגדול כשיעור לקביעה בברכה קובעים את המזוזה בצד ימין של העומד שפניו לכיוון פנים החדר, אך אם החדר קטן מהשיעור אזי לפעמים יש לקבוע את המזוזה בצד ההפוך ויש בזה פרטי דינים רבים וע"כ ישאל לחכם, ונכון להראות לו את חדרי הבית (ולפחות בתמונות).
במרפסת פתוחה – רבים נוהגים כדעת הבית מאיר והחזו"א לקבוע את המזוזה בצד ימין של העומד ופניו לכיוון פנים הבית, ואפילו המרפסת גדולה מהשיעור. אך אם המרפסת סגורה בתריסים ובחלונות וניתן לישון בה, דינה ככל חדר מחדרי הבית.
הגובה בו יש לקבוע את המזוזה
כל השליש העליון של המשקוף כשר לקביעת המזוזה, מלבד הטפח העליון שהוא כעשר ס"מ. קבע מתחת לשליש העליון – קביעתו פסולה, ועל כן יש למדוד את גובה המשקוף. לדוגמא, אם המשקוף גבוה 2.10, יקבע מעל 1.40. לכתחילה יש לקבוע את המזוזה בתחילת השליש העליון אך כיוון שאי אפשר לדייק ולצמצם, יקבע מעט למעלה מסוף השליש העליון, שכן כאמור, מתחת לשליש העליון קביעתו פסולה. אם בית המזוזה ארוך מהקלף, אפשר שיגלוש אף מתחת לשליש העליון, ובתנאי שהקלף עצמו יהיה כולו בתוך השליש העליון.
צורת הפתח שאין בה מקום למזוזה
את המזוזה יש לקבוע בתוך צורת פתח.
במקרים שאין מקום בתוך צורת הפתח וכגון שעובייה דק מאוד, לכתחילה יש להוסיף צורת הפתח צמודה לצורה הקיימת ובעצם מעבה אותה (כך שצורת הפתח תתרחב) ושם לקבוע את המזוזה. אם גם זה לא אפשרי, האשכנזים יכולים להקל ולקבוע את המזוזה על המשקוף מבחוץ.
בית המזוזה ואופן גלילת
יש לגלול את קלף המזוזה מהסוף להתחלה כך שכשיפתחוהו יראו את 'שמע'.
יש להשתמש בבית מזוזה שקוף או שיהיה חור באופן שיוכלו לראות את השם 'שד-י שמופיע על גבי הקלף מבחוץ. אך אין להשתמש בבית מזוזה כזה במקום שרגילים להחליף בו טיטולים או שמניחים בו שקיות זבל של טיטולים, כיוון שאסור שמקום הערווה יהיה מגולה מול המזוזה לכן בחדרי הבית הפנימים בד"כ משתמשים בבתי מזוזה אטומים.
הנודר נדר ורוצה להתירו, יכול לעשות זאת בפני שלושה הדיוטות ברי דעת באופן שאם יסבירו להם את הלכות נדרים – מהו פתח ומהי חרטה – הם יבינו. ויש מהדרים שאחד מהשלושה יהיה בקיא בהלכות נדרים.
המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה או לנודר ורק בעל אינו יכול להתיר נדרי אשתו. על המתירים להיות 'גדולים' דהיינו גברים שהביאו שתי שערות או שנתמלא זקנם.
סדר ההתרה אינו כנוסח ההתרה של ערב ראש השנה אלא כדלקמן:
הנודר צריך לפרט מה הוא הנדר באזני אחד מהשלושה ולאחר מכן יעמוד בפני שלושתם – יעמוד בדווקא ולא ישב – והם יעשו מהחרטה פתח, דהיינו שאחד המתירים ישאל את הנודר "האם אתה מתחרט על מה שנדרת?" והנודר ישיב "כן, מתחרט אני!", ואז חוזר המתיר ושואל "אם היית יודע שתתחרט האם היית נודר?" והנודר ישיב "לא, אם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר!", ואז השלושה אומרים לו יחד ג' פעמים "מותר לך מותר לך מותר לך".
מסירת המודעה בערב ראש השנה וכן אמירת 'כל נדרי', מועילים לדבר שאינו נדר גמור וכגון שאמר שיעשה מצווה ולא אמר בלי נדר, או שנהג ג"פ מנהג מצווה ולא אמר שיהיה בלי נדר, אך הם אינם מועילים לנדרים גמורים.
אי אפשר למנות שליח להתיר נדריו, אך בעל יכול להיות שליח של אשתו ובתנאי שהמתירים כבר יושבים יחד, והבעל לא כינס אותם במיוחד לשם כך.
נדר שיש בו חשש איסור/נדנוד עברה אין להתירו. אפשר להתיר נדרים גם בלילה. דין התרת שבועה כדין התרת נדרים, אולם אין להתיר שבועה אלא במקום הדחק.
התרת נדרים על הפרשת חלה ותרומות ומעשרות – התרת נדרים מועילה להוריד קדושה ממאכלים, ועל כן במקרה שחתיכת החלה שהופרשה התערבה בבצק אחר (וכמות בצק החולין אינו פי מאה ואחת מחתיכת החלה הקדושה) או במקרה שחלה טעות בכמויות הפרשת התרומות ומעשרות, ניתן להתיר את ההפרשה ע"י סדר ההתרה דלעיל, ויפריש מחדש.
כל אדם שבנה או קנה בית חדש, מצוה עליו לעשות חנוכת הבית.
על דירה שכורה לא צריך לעשות חנוכת הבית, אולם רבים מהספרדים נוהגים שאף על דירה שכורה עושים חנוכת הבית.
חנוכת הבית נעשית ע"י קביעת מזוזה, וע"י סעודה.
להלכה, סעודת חנוכת הבית בארץ ישראל נחשבת סעודת מצווה [משום מצוות יישוב ארץ ישראל], ובחו"ל היא סעודה רשות, ואם אומרים שם דברי תורה, אף בחו"ל נחשבת סעודת מצוה, ומותר לאבל להשתתף בה, ואם האבל ספרדי מותר לו גם לאכול שם, אמנם אם האבל אשכנזי מותר לו רק להשתתף אך אסור לו לאכול שם, וכשם שאסור לו לכל בכל סעודות מצווה הנערכות מחוץ לביתו.
מנהגים שונים נאמרו בסדר אמירת בקשות בחנוכת הבית: רבים נוהגים לפי סדר חנוכת הבית שסידר החיד"א, ובני אשכנז רבים נוהגים לומר ט"ו פרקי "שיר המעלות", מזמור צא – יושב בסתר, ומזמור ל – מזמור שיר חנוכת הבית.
אין צורך בעשרה אנשים לחנוכת הבית, ודי בשלשה אנשים.
1: הכמות החייבת בהפרשה, ואופן ההפרשה
המנהג הנפוץ הוא להפריש חלה ללא ברכה מכמות בצק שעשויה מ- 1.200 קילו קמח, ויש הנוהגים להפריש מ- 1.100 קילו. בקמח חיטה מלא ובקמח כוסמין יש להפריש ללא ברכה מ- 1.100 קילו.
מפרישים חלה בברכה משיעור 2.250 קילו, ויש נוהגים לברך על 1.700 קילו, וכן נוהגים רבים מבני ספרד, אך מי שאין לו מנהג יפריש חלה ללא ברכה עד 2.250 קילו, ומשיעור זה יפריש בברכה.
אופן ההפרשה – מן הדין אין שיעור להפרשת חלה ודי בכלשהוא, אבל נהגו בני אשכנז שכאשר מפרישים חלה בברכה מורידים חתיכה שיש בה כזית (- שהוא כקופסת גפרורים).
מצוה להפריש חלה בעודו בצק (בין תפח ובין לא תפח). אם שכח להפריש בעודו בצק, יפריש לאחר האפייה, ולכתחילה יכוון אף על מה שבלוע בתנור.
יש להפריש חלה מן המוקף ולכן המפריש מכמות החייבת בברכה – ייקח חתיכה מהבצק או מהמאפה ויניחה קרוב לשאר הבצק (וייזהר שלא יגע) ויברך 'אקב"ו להפריש חלה', וי"א 'להפריש חלה תרומה' וי"א 'להפריש חלה מן העיסה', ואז יאמר על החתיכה שחתך 'הרי זו חלה'.
המפריש מכמות שאינה חייבת בברכה – ייקח חתיכה ויאמר 'הרי זו חלה'.
את חתיכה החלה שהפריש ישרוף באופן הבא – יוריד את החצובות עליהם מניחים את הסירים וישרוף את החתיכה על גבי המבערים מהם יוצא האש עד שתהיה אפר, או שיכסה את חצובות הגז בנייר כסף ויניח עליהם את החתיכה, או יעטוף את חתיכה החלה בנייר כסף ויניח על החצובות המגולות.
נכון לשטוח את הבצק לפני השריפה עד שיהיה דק וכך כולו יישרף.
אין לשרוף את הפרשת החלה בתוך התנור, ואפשר להקל לעטוף את החתיכה בכמה שכבות נייר כסף, ולשרוף בתנור.
אם אינו יכול לשרוף את החלה שהפריש – יזרוק בתוך שקית לפח. ויש נוהגים במקרה זה שאף המפריש בברכה, יוריד חתיכה שאין בה כזית.
אם שכח להפריש ונזכר לאחר שאפה חלק מהבצק, אזי אם באחת הקערות היה שיעור חלה בברכה, אפשר להפריש מהבצק על האפוי או להיפך שיעור חלה ובלבד שיהא מן המוקף (דהיינו שאם העיסות נמצאות בשני כלים צריך שהכלים יגעו זה בזה, ואם העיסות נמצאות על השולחן ולא בתוך כלי, מספיק שזה באותו חדר) ואין צריך לעשות צירוף סל. אם זה בשתי קערות שונות ואין באף קערה שיעור חלה בברכה, אזי הבצק אינו מצטרף עם האפוי להפרשת חלה, ולכן יאפו את הכל ויצרפו לאחר האפייה ויפרישו.
אם ההפרשת חלה התערבה לו בבצק אחר (ואין נגדו מאה ואחד) או שטעה בכמויות ההפרשה של תרומות ומעשרות (ועדיין לא אכל), אזי יתיר את ההפרשה באותו אופן שמתירים נדר והתבאר בשלוחה 61
2: דיני צירוף בצקים ומאפים
אם מכין כמה בצקים ואין בכל קערה שיעור הפרשת חלה, אינו חייב לצרף את הבצקים יחד בכדי שיתחייב בהפרשת חלה. אמנם, מאחר ויש אופנים בהם הבצקים מצטרפים מאליהם, כגון שמכניסם למקרר או למקפיא או לרכב או לארון אחד, ואז הבצקים מצטרפים ומתחייבים בהפרשת חלה, לפיכך נכון לצרף את הבצקים או את המאפים שמכין ולהפריש מהם חלה.
להלן יתבארו אופנים לצירוף בצקים ומאפים.
א) אם אין בקערה אחת שיעור בצק המצריך הפרשת חלה, ורק ע"י צירוף שתי קערות יהיה שיעור, אזי אפשר לצרפן או ע"י נשיכה (שפירושו הדבקת בצק לבצק) או ע"י צירוף סל (כלומר שיכניס את שני הבצקים לתוך שקית אשפתון אחת או יכסה את הבצקים מלמעלה ומלמטה בסדין או מגבת). אם שני הבצקים המצורפים הם בשיעור הפרשת חלה בברכה, אזי יצרף, יברך ויפריש. ואם יש בהם רק שיעור הפרשה ללא ברכה, אז יפריש לאחר הצירוף ללא ברכה.
ב) שני בצקים שמקפידים שלא לערבם יחד, כגון שני סוגי בצק שונים, אינם מצטרפים ע"י צירוף להפרשת חלה בברכה (אף אם יש בהם שיעור גדול), אלא יצרף ויפריש חלה ללא ברכה.
ג) אף שבדר"כ מצוה להפריש בעודו בצק, מבלילה רכה (כגון עוגת טורט, בלינצ'ס וכדומה) יפריש לאחר האפייה. אם אין שיעור חלה בקערה אחת, יצרף לאחר האפייה ויפריש כנזכר בסע' א' וב'.
ד) שתי עיסות שבכל אחת מהן יש שיעור חלה, אפשר להפריש מעיסה אחת על השנייה, ואין צורך לצרפם בצירוף סל מכיון שבכל עיסה יש שיעור החייב בחלה, אך צריך להפריש מן המוקף, דהיינו שאם העיסות נמצאות בשני כלים צריך שהכלים יגעו זה בזה, ואם העיסות נמצאות על השולחן ולא בתוך כלי, מספיק שזה באותו חדר.
3: דיני עושה בצק על מנת לחלק לאנשים שונים, או למיני מאפה שונים, או לאפותו בימים שונים
נאמרה הלכה שהעושה עיסה ע"מ לחלק – פטור מן החלה, ונחלקו הפוסקים בפירוש הלכה זו ויש בזה כמה שיטות, יש הסוברים שהכוונה למי שמחלק את הבצק (בשיעור המחייב הפרשה) לכמה אנשים שפטור מההפרשה, ויש הסוברים שהכוונה למי שמכין בצק על דעת לאפות חלק ממנו היום וחלק ממנו ביום אחר, ויש הסוברים שהכוונה למי שמכין בצק על דעת לחלקו ל-2 סוגי מאפים, כגון חלה ועוגה. להלכה – חוששים לכל הפירושים, ובכל האופנים הנ"ל מפרישים חלה ללא ברכה. אמנם אם מכין שיעור גדול של בצק, ובתוכו יש 2.250 קילו (או לנוהגים 1.700 קילו), ושיעור זה נועד לאדם אחד שאופה משיעור זה סוג מאפה אחד ביום אחד, אף ששאר הבצק מיועד לחלוקה לאנשים או למיני מאפה שונים או לימים שונים, אעפ"כ יפריש חלה בברכה.
מכוח הלכה זו נובעים הדינים דלהלן:
א) מי שמכין בצק ודעתו לחלק לאנשים שונים מפריש חלה ללא ברכה, אבל אם הוא בעל מאפיה מפריש חלה עם ברכה.
ב) מי שעושה בצק על דעת לאפות חלקו לעוגות וחלקו לחלות, מפריש חלה ללא ברכה. כמו כן אפי' אם דעתו להכין סוג מאפה אחד אך בטעמים שונים (כגון בצק מתוק ובצק מלוח), או להכין מאפים עם מרכיבים שונים יפריש ללא ברכה.
ג) מי שעושה בצק על דעת לאפות חלקו ביום אחד וחלקו ביום אחר, יפריש חלה ללא ברכה.
ד) כדי להפריש חלה בברכה צריך לקחת כמות המחייבת הפרשת חלה עם ברכה על דעת לאפות ממנה סוג מאפה אחד ולא לחלקו לאנשים אחרים ולאפות כולה באותו היום. וכגון לפי המנהג הנפוץ שמברכים על שני קילו ורבע קמח, אז אפשר לעשות הפרשת חלה משלושה קילו קמח בצק, ובשלושת רבעי הקילו הנותרים יעשה מה שירצה, לחלקו לאחרים או לאפות ביום אחר או לעשות משהו אחר.
1 – דיני השבעה:
אבל אסור כל שבעת ימי האבילות בדברים הבאים – תלמוד תורה, מצות עונה, מלאכה, משא ומתן, נעילת הסנדל, שאילת שלום, תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה, מוזיקה והשתתפות באירועים, ישיבה על כיסא גבוה, יציאה מהבית, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים, רחיצה וסיכה.
דיני איסור רחיצה: אסור לרחוץ כל גופו אפי' אבר אחד ואפי' בצונן, חוץ מפניו ידיו ורגליו שמותר בצונן או בפושרים שאין נהנים מהחום. במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וסובל מזה – מותר לרחוץ בצונן, ואם לא די בזה אפשר אף בחמים ובסבון, לפי הצורך בלבד. בערב שבת איסור רחיצה נוהג כבכל השבוע.
כל הדינים הנ"ל נוהגים אף בלילה, אך בזמננו נהגו לישון על מיטה כרגיל, ואין צריך לקרוע את הבגדים המיוחדים לשינת הלילה.
בשבת לא נוהגים דיני אבילות שבפרהסיה, אך נוהגים דיני אבילות שבצנעה שהם רחיצה, תלמוד תורה, ומצות עונה.
2 – דיני קימה מהשבעה:
ביום השביעי של השבעה, לאחר תפילת שחרית, המתפללים (אם ישנם) מנחמים את האבלים, ולאחמ"כ הם מקימים את האבלים.
לבני אשכנז מספיק שיאמרו לאבלים "קומו", ובני ספרד נוהגים להקים בנוסח הבא: אומרים צידוק הדין, ולאחמ"כ אומרים את הפסוקים הבאים (ישעיהו פרק ס פסוק כ ופרק סו פסוק יג) "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי השם יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. וכתיב כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַ(י)ם תְּנֻחָמוּ".
אם היום השביעי חל בשבת, האזן לשלוחת אבלות בשבת.
אם היום השביעי חל בראש חודש, מקימים את האבל לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, כדי שהוא יוכל לומר הלל עם הציבור.
נוהגים לעלות לקבר לאחר שהאבלים קמו מאבלותם.
לאחר קימת האבלים [אפי' לפני העלייה לקבר] או בשבת [לאחר תפילת שחרית, או לאחר שניחמו אותם בלשון "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"], מסתיימים כל דיני האבילות של השבעה, ומתחילים לנהוג את דיני האבילות של השלושים (המבוארים בשלוחה הבאה). ולכן מיד מותר לשבת על כסא כרגיל, ולפשוט את הבגדים הקרועים, וללבוש בגדים שמותר ללבוש בשלושים.
3 – דיני השלושים:
הדברים האסורים לאחר השבעה, כל שלושים יום מהקבורה – תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה ומוזיקה והשתתפות באירועי חתונה ושבע ברכות ושאר סעודות מרעים (בשאר סעודות המצוה כגון בר מצווה, ברית, וסיום – מותר להשתתף, אך לבני אשכנז אם הסעודה אינה בבית האבל – אסור לאכול שם, אא"כ זוהי סעודת סיום שהאבל סיים בעצמו שבה מותר לאכול), אחרים אסורים לשאול בשלומו, ומשנה את מקומו בבית הכנסת. כל הדינים הללו הם בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד.
בנוסף, בני אשכנז נהגו גם איסור בלבישת בגדים מכובסים וכן בלבישת בגדי שבת בימות החול, וכן נהגו איסור רחיצה במים חמים (אבל במים פושרים שאין נהנים מהחום – אפשר להקל בארץ ובמקומות החמים). רוב בני ספרד לא נהגו איסורים אלו.
בנוסף, בני אשכנז נהגו איסור בלבישת בגדים חדשים, וכן נהגו רבים מבני ספרד, אך קניית בגדים חדשים מותרת. בגד חדש שלבשו אחר למשך זמן ארוך והכל לפי העניין – מותר לאבל ללובשו.
4 – דיני י"ב חודש:
הדברים האסורים לאחר השלושים באבילות על אביו ואמו, כל י"ב חודש (באבילות על שאר קרובים אין דיני י"ב חודש) – שמחה ומוזיקה והשתתפות באירועי חתונה ושבע ברכות ושאר סעודות מרעים (בשאר סעודות המצוה כגון בר מצווה, ברית, וסיום – מותר להשתתף, אך לבני אשכנז אם הסעודה אינה בבית האבל – אסור לאכול שם, אא"כ זוהי סעודת סיום שהאבל סיים בעצמו שבה מותר לאכול), וכן אחרים אסורים לשאול בשלומו, וצריך לשנות את מקומו בבית הכנסת, כל הדינים הללו הם בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז.
בנוסף, בני אשכנז נהגו איסור בלבישת בגדים חדשים, וכן נהגו רבים מבני ספרד, אך קניית בגדים חדשים מותרת. בגד חדש שלבשו אחר למשך זמן ארוך והכל לפי העניין – מותר לאבל ללובשו.
ובנוסף, בני אשכנז נהגו איסור אף בלבישת בגדי שבת בימות החול, ובזה רוב בני ספרד לא נהגו איסור.
איסור תספורת הראש לכל העדות נוהג מעיקר הדין לאחר השלושים יום עד שיגערו בו ויאמרו לו 'שיערך מגודל', אך רבים מהאשכנזים נהגו איסור למשך שלושה חודשים מהפטירה, וכן במהלך השנה יסתפר רק פעם בשלושה חודשים.
גילוח הזקן – מותר לכל העדות לאחר תפילת שחרית ביום השלושים.
אדם שהוריו או אשתו יושבים שבעה על אחד ההורים, חלים עליו 4 דיני אבלות בלבד. אמנם מבואר ברמ"א שדינים אלו נוהגים גם בשאר קרובים הפסולים לעדות, אך כיוון שהכל תלוי במנהג ולא נהגו כן בשאר קרובים, אזי יש לנהוג כך רק בפטירת סבו או סבתו, חמיו או חמותו.
במי נהגו דינים אלו
דינים אלו נוהגים גם בנשים אך לא בקטנים קודם בר מצווה. יצוין שרוב בני ספרד לא נהגו בדינים אלו כלל.
זמן חלות הדינים
דינים אלו חלים רק מהקבורה – ולא לפני, ורק עד מוצ"ש – ולא אחרי. אבלות זו היא משום כבוד קרובו האבל, ועל כן אם אינו נמצא בעיר בה יושב קרובו האבל שבעה, אין עליו דינים כלל. אך במידה שבין העיר בה הוא נמצא לבין העיר בה יושבים שבעה יש רצף [כגון שהנכד נמצא בבני ברק ואביו האבל נמצא ברמת גן] הרי זה נחשב לעניין זה כעיר אחת.
הדינים האמורים
א) אין לרחוץ במים חמים. במים פושרים ברמה שלא נהנים מחמימותם מותר לרחוץ. כמו"כ, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת, רשאי לרחוץ בערב שבת זו כרגיל.
ב) אין לשמוע מוזיקה.
ג) אין ללבוש בגדי שבת ביום חול.
ד) אין ללכת לשמחות וכגון חתונה, שבע ברכות ושאר סעודות מרעים. לסעודות מצווה כגון ברית, בר מצווה וסיום, רשאי ללכת אך אסור לו לאכול. אם סעודת המצווה מתקיימת בביתו, רשאי אף לאכול.
שאר דיני האבלות – מותרים.
מזמורי התהילים שאומרים בשעת יציאת הנשמה:
בשעת הגסיסה יעסקו בתורה ובאמירת תהלים ודברי קדושה, ויאמרו את מזמורי תהילים הבאים, לפי הסדר הנדפס בספר מעבר יבוק, ואלו הם המזמורים:
טז, כ, כב, כג, כד, כה, ל, מב, מג, נא, סז, פד, צא, קב, קג, קיז, קיח, קכ, קכא, קל, קמ, קמא, קמב, קמג, קמח, קמט, קנ.
אם תתעכב עוד הגסיסה, יאמרו ז' פעמים מזמור צ"א, יושב בסתר עליון וכו' . ואומרים כל העומדים עליו בקול רם: יגדל, אדון עולם.
עם יציאת הנשמה, יכוונו לומר פסוקי יחוד אלו:
פעם אחת – "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". שלוש פעמים – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". שבע פעמים – "השם הוא האלוקים". פעם אחת – "השם מלך השם מלך השם ימלוך לעולם ועד".
וידוי ודינים נוספים הנוהגים בשעת יציאת הנשמה:
לפני אמירת סדר יציאת הנשמה המוזכר בשלוחה הקודמת, החולה צריך להתוודות אם יכול, ויש בכך כמה נוסחאות. נוסח הוידוי הקצר ביותר הוא "מיתתי תהא כפרה על כל עוונותיי". אם יש אפשרות, יאמר את הנוסח הארוך, וזה לשונו: "מודה אני לפניך השם אלוקי ואלוקי אבותיי, שרפואתי ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, תן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים". ואם רוצה, יכול להאריך בוידוי "אשמנו וכו'", וכן את הנוסח שאומרים ביו"כ. אם החולה אינו יכול לומר כן, יהרהר זאת בליבו, ואם אינו בהכרה, יש נוהגים שהעומדים ליד מיטתו אומרים זאת בקול ליד החולה.
מנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המיטה שבה שוכב הגוסס.
יזהרו שלא יצא שום אבר ממנו חוץ למיטה. ואם יצא איבר, אסור להחזירו, כיון שאסור לגעת באדם גוסס.
לפעמים החולה מטנף עצמו, ולכן אם אינם מרגישים שום ריח רע, ייזהרו רק שיהיה מכוסה, ויוכלו לומר סמוך למיטתו. אך אם הוא מסריח, צריכים להרחיק עצמם ד' אמות ממקום שכלה הריח.
לכתחילה ראוי לקבץ עשרה אנשים בעת הגסיסה שיתעסקו במזמורים הנ"ל.
לאחר יציאת הנשמה פותחים את החלונות בחדר, ודי לפתחם לזמן קצר.
מעצימים עיניו של מת, ומי שיש לו בנים יעשו זאת בניו, ואם יש בן בכור, יעשה זאת הוא. ולפי מה שהתבאר לעיל שאסור לגעת בגוסס, צריך לעצום את עיניו רק לאחר 20 דקות מעת שפסקו פעימות הלב והחולה הפסיק לנשום.
דיני הקריעה בשעת יציאת הנשמה, יתבארו בשלוחה הבאה.
דיני קריעה לאחר יציאת הנשמה ושאר דיני אונן:
מיד לאחר יציאת הנשמה, שבעת הקרובים צריכים לקרוע. אם לא קרעו בשעת יציאת הנשמה, נוהגים לקרוע בשעת יציאת הנפטר מהבית. בזמן הקריעה מברכים בשם ומלכות 'ברוך אתה.. דיין האמת'.
אנשים שאינם משבעת הקרובים העומדים ליד המת בשעת יציאת נשמה, יקרעו את הבטנה של החליפה. ואם הם ללא חליפה, יקרעו את קצה הבגד.
דיני אונן: אדם נקרא אונן משעת פטירת אחד מז' קרוביו ועד לאחר הקבורה.
כל הדינים הנוהגים באבל נוהגים אף באונן (ואלו הן תלמוד תורה, קיום מצות עונה, מלאכה, משא ומתן, רחיצה, סיכה, שאילת שלום, תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה, מוזיקה והשתתפות באירועים, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים). אבָל מותר בנעילת הסנדל וכן ביציאה מהבית.
בשו"ע מבואר שאונן אסור בישיבה על כסא גבוה, אך העולם מיקל בזה ואין למחות ביד המקלים.
כמו כן אונן אסור באכילת בשר ושתיית יין.
דינים נוספים נאמרו באונן, שהוא פטור מכל המצוות (כקר"ש ותפילה) ומכל הברכות, ואוכל ושותה ללא ברכה לפניה ולאחריה. אמנם הוא אסור בכל האיסורים, ולכן אם רוצה לאכול פת – ייטול ידיו ולא יברך 'על נטילת ידיים', ויאכל ללא ברכת 'המוציא' וללא ברכת המזון. אונן פטור בכל אלו, ואף אם רוצה להחמיר – אסור לו.
בשבת ויו"ט מותר בבשר ויין ואין נוהג דיני אנינות בדברים שבפרהסיה, אבל אסור בדברים שבצנעה שהם רחיצה, תלמוד תורה ומצות עונה.
אונן פטור מתפילין, ואף לאחר הקבורה אין מניחים תפילין משום שביום הראשון של האבילות אסור להניח תפילין (שאר דיני תפילה לאחר הקבורה, יתבארו בשלוחה אחרת).
לאחר הקבורה דינו כאבל שמותר בבשר ויין, ואסור בנעילת הסנדל וביציאה מהבית וכן כל שאר דיני האבילות האמורים לעיל.
לאחר הקבורה כשהאבלים מגיעים לבית בו הם יושבים את ה'שבעה' יש לעשות סעודת הבראה, ודיניה כדלהלן: אסור לאבל לאכול משלו, ולכן השכנים או אנשים אחרים מביאים לו ביצים או עדשים, ויש אומרים שצריך לאכול דווקא פת, ודי בפת הבאה בכיסנין, אבל שאר מאכלים יכול האבל לאכול משלו. לפני סעודת ההבראה אסור לאכול ולשתות שום דבר מלבד מים.
דיני התפילות לאחר הקבורה:
אונן פטור מתפילין, ואף לאחר הקבורה אין מניחים תפילין משום שביום הראשון של האבילות אסור להניח תפילין.
דיני תפילת מנחה ומעריב לאחר הקבורה: אם נקבר בזמן שעדיין יכול להתפלל מנחה ומעריב – יתפלל כרגיל. אם נפטר לפני זמן מנחה ונקבר לאחר שהגיע זמן מעריב – אינו משלים את המנחה. אם נפטר לאחר זמן מנחה ונקבר לאחר שהגיע זמן מעריב – יתפלל מעריב פעמיים. וכן הדין לגבי תפילת מעריב.
דיני תפילת שחרית לאחר הקבורה: אם נפטר לאחר עלות השחר ונקבר לאחר סוף זמן תפילה לפני חצות, יתפלל שחרית כרגיל עד חצות (אך כאמור ללא תפילין). אם נפטר לפני עלות השחר ונקבר לאחר סוף זמן תפילה לפני חצות, יתפלל כרגיל אך בברכות השחר יברך רק ענט"י, אשר יצר, ברכות התורה, וברכות גוי, עבד ואישה.
אם נקבר לאחר חצות, יקרא קר"ש (אף שעבר זמנה, משום קבלת עול מלכות שמיים ומשום מצות זכירת יציאת מצרים שבפרשת ציצית) ולכשיגיע זמן מנחה – יתפלל מנחה. דין תשלומין לשחרית תלוי בשעת הפטירה: אם נפטר לפני עלות – לא ישלים. אם נפטר לאחר עלות – יתפלל מנחה פעמיים.
ע"מ שיהא מותר לטלטל בשבת צריך שני דברים. האחד – שהכול יחשב כרשות אחת ע"י מחיצות שגודרות את כל השטח בו רוצים לטלטל, ופרטי הדין מבוארים במק"א. בנוסף צריך לעשות עירובי חצרות ושיתופי מבואות, ודין זה יתבאר בשלוחה זו. במידה ויש שם חילונים או גויים – צריך לשכור מהם את דירתם, ופרטי הדין מבוארים בשלוחה 71.
גם אם הכל נחשב רשות אחת ע"י מחיצות שגודרות את כל השטח, אם יש שם שתי דירות ואוכלים בשתיהן – צריך לעשות עירוב חצרות כדלהלן. ולכן בבניין מגורים ובבתי הארחה שאוכלים בהם הרבה משפחות בחדרים נפרדים, או במתחם אחד שיש בו כמה בניינים ואוכלים בכמה מקומות, צריך לעשות עירוב חצרות ולולא זה אסור להכניס מחדר המדרגות לבית ולהוציא מהבית לחדר מדרגות, כיון שאסור להוציא מבית פרטי לחצר המשותפת לכמה דירות. אבל אם אוכלים כולם בחדר אוכל אחד, כגון בישיבות ובבתי מלון, אף שיש חדרים רבים שישנים בהם ואף אוכלים בהם אכילת ארעי, כיון שכולם אוכלים את האכילה העיקרית של סעודות השבת בחדר אוכל אחד, אזי נחשב שיש שם רק דירה אחת, כי הקובע ל'שם דירה' הוא מקום האכילה.
כדי שייחשב שכולם גרים במקום אחד, יש לזכות פת לכל המשתתפים בעירוב.
שיעור הפת: יש לקחת פת בכמות של שש ביצים, ולכתחילה יש לקחת כמות של שמונה – תשע ביצים. שיעור כביצה של פת אחת הוא כנפח של שתי קופסאות גפרורים רגילות, ויש לקחת שיעור של כמה ביצים, וכנ"ל.
אופן זיכוי הפת: לכתחילה יש לתת את הפת לאחר שאינו מבני ביתו, והוא יגביה את הפת לפחות טפח ויזכה בו עבור כל מי שגר במקומות המוקפים מחיצות כדין, והעירוב והשיתוף יכולים להועיל לו בהווה ובעתיד. אם קשה לו לזכות ע"י אחר, יכול לזכות ע"י אשתו או אחד מבניו הגדולים.
לאחר הזכייה לכתחילה יאמר המערב את הנוסח הבא: 'בהדין עירובא ואם צריך שיתוף יהיה שיתוף יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מהבתים לחצר ומהחצר לבתים ומבית לבית ומחצר לחצר ומגג לגג ומבתים וחצרות למבוי, וממבוי לכל הבתים והחצרות שבמקום שהעירוב והשיתוף יכולים להועיל בהם בהווה או בעתיד, וגם לכל מי שיתווסף בהם לכל השבתות והימים טובים'.
את הפת יש להניח משקיעת החמה של כניסת השבת עד צאת הכוכבים של ליל שבת בתוך חדר שיש בו ד' אמות על ד' אמות (שהוא 2.32 מטר על 2.32 מטר), ולפיכך אם במטבח אין את הגודל הנ״ל אין להניח שם את הפת.
יש להסתפק האם אפשר להניח את העירוב במקרר, ונראה להקל בזה.
ניתן גם לערב בפת הבאה בכיסנין.
אסור להוציא מבית שאוכלים בו לחצר משותפת שלא אוכלים בה. אם הכלי היה בחצר כל בין השמשות מותר לטלטלו בכל החצר. ולכן אם הייתה עגלה בחדר מדרגות בכל בין השמשות, אזי היא נחשבת ככלי ששבת בחצר ומותר לטלטלו מחצר לחצר כשהיא מעורבת, ולכן ברחובות (שהמחיצות של העירוב כשרות) וכל הבעיה היא רק בשכירויות מהגויים והמומרים – מותר לטלטל את העגלה ברחובות המוקפים מחיצות, אך אין להכניס לבית.
כאמור בשלוחה 70 כל מה שמועיל לעשות עירוב חצרות ולזכות פת לכולם הוא רק אם כולם שומרי תורה ומצוות, אבל אם יש שם גוים או יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות אינו מועיל, וצריך לשכור מהם את רשותם.
אופן השכירות מהם – ייתן שקל לבעל הדירה ויאמר לו שבשקל זה הוא שוכר את הרשות שלו לעשרים שנה מהיום עבור כל מי שהשכירות מועילה לו או שתועיל לו בעתיד.
את השכירות ניתן לעשות בין קודם תיקון המחיצות ובין לאחר תיקון המחיצות. אם לא מברכים על עירוב החצרות – אזי אין הבדל אם ישכור מהם לפני עירוב החצרות או לאחריו.
לא צריך לשכור מבעל הבית בעצמו אלא מספיק לשכור אף מ'שכירו ולקיטו' דהיינו מפועל שעובד בביתו או ממישהו ששאל מהגוי רשות להשתמש בביתו (כגון להניח איזה חפץ), ועי"ז יש אפשרות לשכור מאחד מהשכנים ע"י שאותו שכן יבקש משכנו הגוי או משכנו שאינו שומר תומ"צ שישמור לו על מפתח ביתו, ובכך השכן בעל המפתח נהיה 'שכירו ולקיטו' של הגוי, ובכך יכול להשכיר לכל השכנים.
בעירוב שכונתי לא סומכים על שכירות מהמשטרה אלא שוכרים מכל דירה שיש בה גוי. השכירות שעשו מחברת החשמל מועילה מדין 'שכירו ולקיטו', ובתנאי שהמונה נמצא באותו קומה שגר בה הגוי. ואף במומר יש להקל בזה מדין 'שכירו ולקיטו'.
אסור לערוך הגרלות בשבת, אפי' לצורך מצווה, ואפי' כאשר אין אפשרות לערוך את ההגרלה מערב שבת.
אמנם, ישנם שני אופנים בהם מותר לערוך הגרלה בשבת (וכמצוי שרוצים לערוך הגרלה בתהלים לילדים או באבות ובנים וכדו'):
[א]. יזכה את החפץ לפני שבת למי שעתיד לזכות בהגרלה, על ידי שיאמר לאדם אחר שיגביה את החפץ עבור אותו אחד שיזכה בהגרלה. ואת ההגרלה עצמה לא יעשה ע"י פתקאות אלא ע"י פתיחת ספר – כלומר האחראי על ההגרלה יבחר מספר מסוים ולא יגלהו לאחרים, ואז כל אחד מהמשתתפים יפתח ספר, ולאחמ"כ האחראי יאמר את המספר שבחר מראש, ומי שפתח את הספר בעמ' זה [או שפתח הכי קרוב לעמ' זה], זכה.
[ב]. ישנו אופן נוסף לערוך הגרלה בשבת, ובאופן זה לא צריך לזכות מערב שבת את הפרס. ההיתר הוא ע"י שההגרלה לא תהיה על הפרס בעצמו, אלא על פעולה – שאם יעשו אותה יקבלו את הפרס. וכגון להגריל מי ייבחן על דבר מסוים, ומי שיעלה בגורל, ייבחן ויקבל את הפרס. אמנם, גם באופן זה, ההגרלה מי יעשה את אותה פעולה [ובדוגמה הנ"ל, מי ייבחן], תיעשה ע"י פתיחת ספר כנ"ל, ולא ע"י פתקאות.
לאשכנזים ישנם כמה חילוקי דינים התלויים בסוג הכיתוב, ובזמן חיתוך העוגה, והפרטים יתבארו בשלוחה זו. יש לדעת כי רבים מהספרדים מקלים בדינים אלו ומתירים לחתוך ולאכול את העוגה בכל אופן.
1 – אופן הכנת עוגה עם כיתוב, שיהא מותר לחותכה בשבת לכתחילה:
ישנם כמה אופנים להכין בערב שבת עוגה עם כיתוב שיהא ניתן לחותכה בשבת לכתחילה:
[א] יכין את הכיתוב רק במרכז העוגה, ובשבת יחתוך פרוסות רק מסביב לכיתוב, ואת הכיתוב עצמו ישאיר שלם.
[ב] יכין את כל העוגה בצורה מסוימת של מספר או ציור, ואז יהיה מותר לחתוך אותה בשבת לכתחילה.
[ג] יחקוק את הכיתוב בעוגה [כמו שחוקקים את האותיות בביסקוויט, וניתן לעשות זאת ע"י שבלונה וכד', או ע"י הדפסה על שקף], ובאופן זה יהא מותר לחתוך גם את הכיתוב בשבת. אמנם החזו"א מחמיר בכך.
בדין חיתוך עוגה שהניחו עליה כיתוב או ציור חיצוני [שאינו חלק מצורת העוגה], או שהניחו עליה דף אכיל [שלא נספג ונבלע בעוגה עד שנהיה חלק ממנה], הדבר תלוי בזמן חיתוך העוגה – אם חתכוה כבר מערב שבת, הקישו 2 בתפריט הקודם, ואם לא חתכוה מערב שבת, הקישו 3 בתפריט הקודם.
2 – דין עוגה עם כיתוב חיצוני שנחתכה מערב שבת:
דין עוגה שהניחו עליה כיתוב או ציור חיצוני [שאינו חלק מצורת העוגה], וחתכוה לפרוסות כבר בערב שבת, והשאירו את הפרוסות יחד:
אם חתכו בין האותיות, והאותיות עצמן נשארו שלמות – מותר להפריד את חלקי העוגה זה מזה – ואז לדעת המשנ"ב מותר לאכול כרגיל את הפרוסה, ולדעת החזו"א יש להקפיד לאכול את האות בשלימות.
אך אם חתכו באמצע האותיות, או באמצע הציור – אסור לגדול להפריד את חלקי העוגה זה מזה, אך מותר לגדול לבקש מילד עד גיל מצוות (אפי' מילד שלו) שיגיש לו חתיכת עוגה.
3 – דין חיתוך עוגה עם כיתוב חיצוני שלא נחתכה מערב שבת:
דין עוגה שהניחו עליה כיתוב או ציור חיצוני [שאינו חלק מצורת העוגה], או שהניחו עליה דף אכיל [שלא נספג ונבלע בעוגה עד שנהיה חלק ממנה], ולא חתכוה מערב שבת:
אסור לחתוך בשבת באמצע האותיות או באמצע הציור. אך חיתוך בין האותיות מותר לילד עד גיל מצוות, ומותר לגדול לבקש ממנו לחתוך (ומותר לבקש אפי' מילד שלו), אפי' אם זה רק לצורך הגדול.
4 – דין אכילת פרוסת עוגה שיש עליה אותיות:
פרוסת עוגה שיש עליה אות או כמה אותיות, לדעת המשנ"ב מותר להכניסה לפיו ולאוכלה כרגיל, אע"פ ששובר בכך את האותיות (טעם ההיתר, כיון שהוא דרך אכילה), והחזו"א מחמיר בכך.
מקום הדלקת נרות לבני זוג המתארחים יחד בליל שבת במקום אחד, וישנים במקום אחר או שחוזרים לישון בביתם:
בין אם ידליקו נרות במקום האכילה בליל שבת, ובין אם ידליקו במקום השינה, יוצאים ידי חובה. אמנם יותר טוב שיגיעו בערב שבת לבית המארחים וידליקו במקום האכילה. ואם יעשו כן – אין צריך להדליק כלל נרות במקום הלינה.
אמנם אם קשה לעשות כן – אפשר להדליק בביתם (דהיינו, במקום הלינה) נרות ארוכים שיישארו דולקים עד שיחזרו לביתם, ולכתחילה ראוי שיעשו גם את שני הדברים הבאים:
א – להחשיך לגמרי את החדר קודם ההדלקה (כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים), ואז תדליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור תדליק את הנרות ותברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.
ב – לאכול כזית מזונות לאור הנרות לאחר שחוזרים מהסעודה, ונמצא שהדליקו נרות במעין מקום הסעודה.
מקרה א – זוג הנמצא יחד בבית מלון או בבית חולים:
לכתחילה על האישה להדליק בחדר בו הם מתכננים לאכול בשבת. אם הדבר לא מתאפשר (וכמצוי בבתי מלון שאסור להדליק בחדר האוכל) – תדליק במקום הלינה, וראוי שתחשיך את החדר קודם הברכה, ותאכל משהו לאור הנרות (כפי שנאמר בשלוחה 75).
אם גם זה לא מתאפשר – תדליק בכל מקום שהוא ותאכל כזית מזונות לאור הנרות, ואם גם זה לא מתאפשר – תדליק את החשמל בברכה בחדר השינה.
מקרה ב – אחד מבני הזוג נשאר בבית בשבת, ובן הזוג השני נמצא במקום אחר [כגון שהאימא נשארה לבדה בבית חולים, או שהאב נמצא לבדו בבית מלון]:
באופן זה בן הזוג שנשאר בבית ידליק נרות [ואם יש בת מעל גיל 12, עדיף שהיא תדליק במקום האבא], ובן הזוג השני פטור לגמרי מההדלקה.
אם בכל זאת האישה רוצה להדליק [כמצוי באישה מאושפזת המעוניינת להדליק נרות בבית החולים, אף שפטורה מן הדין] – מותר לה להדליק בברכה, ולכתחילה עליה להדליק לפני שמדליקים בביתה.
דין זה שהדלקת אחד מבני הזוג בבית פוטרת את בן הזוג השני מלהדליק היכן שנמצא, נאמר דווקא אם בן הזוג מדליק בביתם שלהם הקבוע. אבל אם אינו מדליק בביתו הקבוע [וכגון שהאישה בבית החולים, ובעלה מתארח אצל הוריו], אין הדלקת הבעל פוטרת את האישה, ושניהם צריכים להדליק בברכה.
אישה המדליקה נרות שבת, מקבלת עליה את השבת בהדלקתה, ואסור לה לעשות מלאכות לאחר ההדלקה, וכן אסור לה ליסוע ברכב [אף אם אדם אחר נוהג בו].
אם יש צורך יכולה האישה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה, ובלבד שמדליקה את הנרות תוך 40 דקות לשקיעה.
מצוי שאישה רוצה לעשות תנאי בהדלקת נרות, משום שהיא מתארחת בליל שבת ורוצה ליסוע לבית המארחים לאחר ההדלקה. אמנם באמת אין זה נכון, מפני שהתבאר בשלוחה 75 שבזמננו יש להדליק נרות במקום האכילה ולא במקום השינה, ועל כן מוטב שתיסע לפני שבת לבית המארחים, ותדליק שם נרות ותקבל שבת, ולא צריכה להדליק בביתה כלל.
ישנם אופנים שמותר לשאוב חלב וליתנו לתינוק, וישנם אופנים בהם מותר רק לשאוב לאיבוד.
1 – שאיבת חלב ע"מ ליתנו לתינוק:
מותר לשאוב חלב אם בשבת ע"מ ליתנו לתינוק, רק אם התינוק אינו רוצה או אינו יכול לינוק, ובנוסף עיקר מאכלו
הוא חלב אם ולא תחליפי חלב או מאכלים אחרים.
ואף ששאיבה בשבת אסורה משום מלאכת דש, עבור תינוק זה הותר לשאוב מכיון שהחלב אם נחוץ לו מאד. אמנם
יש למעט במלאכות ככל האפשר, וכדלהלן:
מצויים בשוק כמה סוגי משאבות. רצוי שלא להשתמש במשאבה ידנית, כיון שבכל שאיבה ושאיבה עושה מלאכה. כמו
כן רצוי שלא להשתמש במשאבה חשמלית המצריכה הנחת אצבע ליצירת ואקום, כיון שהדבר מוגדר כעשיית מלאכה
בידיים.
ולפיכך לכתחילה תשתמש רק במשאבה חשמלית המופעלת ע"י שעון שבת, באופן שאין צורך לעשות שום פעולה
נוספת בשבת.
כמו כן עדיף לחבר את המשאבות לגוף לפני שהמשאבה נדלקת. אך אם לא הספיקה להתחבר והתינוק נצרך כעת
לחלב, מותר להתחבר אף כשהמשאבה כבר פועלת.
במידה ויש רק משאבה ידנית, או משאבות המצריכות לחיצה תמידית על כפתור, מותר להשתמש בהן בשבת [ומה
שאפשר לעשות בשינוי, תעשה בשינוי], אך צריך להשתדל להשיג משאבה חשמלית המופעלת ע"י שעון שבת ואינה
מצריכה פעולות בשבת כלל [וישנם גמחי"ם רבים המשאילים משאבות כאלו בחינם].
2 – שאיבת חלב אם לאיבוד:
תינוק שעיקר מאכלו הוא תחליפי חלב, או תינוק גדול שאוכל גם מאכלים אחרים, אין היתר לשאוב עבורו חלב ע"מ
ליתנו לו. ובאופנים שעלול להיווצר גודש, או שרוצה לשמור על כושר הנקה – מותר לשאוב לאיבוד בלבד, ולכן יש
לשים מעט סבון נוזלי בתוך הבקבוק לפני השאיבה.
ואף ששאיבה לאיבוד בשבת אסורה מדרבנן, באופנים אלו התירו לשאוב לאיבוד, ולכן מותר להשתמש בכל
המשאבות שאינן מצריכות לעשות פעולה חשמלית בשבת. ולכן תשתמש או במשאבה ידנית או במשאבה חשמלית
הפועלת ע"י שעון שבת, ולא נצרך ללחוץ על שום כפתור חשמלי בשבת.
וכיון ששאיבה באופנים אלו הותרה, יכולה להתחבר בין לפני שהמשאבה נדלקה ובין לאחר שנדלקה.
כללים:
מותר לנסוע לבית החולים כאשר יש צירים סדירים – כל 10 דק' ציר, וכל ציר אורך דקה אחת. או כאשר יש ירידת מים.
יש לנסוע ע"י גוי. אם אין גוי, יסעו ברכב פרטי. אם אין רכב פרטי – יסעו באמבולנס.
אם נוסעים ברכבם פרטי, יש לכבות את המנוע ע"י גוי, ואם אין גוי – יכבוהו בשינוי.
1 – דיני לידה בשבת בהרחבה:
דין יולדת כדין חולה שיש בו סכנה ומותר לחלל עליה שבת. ואעפ"כ צריך למעט ככל האפשר בחילול שבת [כגון להכין מערב שבת מה שאפשר, וכן אם אפשר יש לעשות את המלאכות בשינוי, כגון ללחוץ על מקשי הטלפון באמצעות גב האצבע]. אמנם אם עשיית המלאכות בשינוי יגרום לעיכוב הדבר – מצוה לעשות בלי שינוי.
להלן נפרט כמה מהדינים המצויים ביולדת בשבת.
ההכנות מערב שבת:
על מנת לחסוך בהקשות בטלפון בשבת, ראוי שתבטל את נעילת לוח המקשים, וכן שתחייג בערב שבת למספרים הנצרכים לה בעת הלידה, בכדי שתוכל לחייג אליהם דרך 'יומן השיחות'. כמו כן ראוי להזין מראש את כתובת בית החולים במכשיר הניווט, אם נצרכים לו בנסיעה לבית חולים.
אם היא מתכננת לנסוע ברכבה הפרטי, ראוי שתכבה מערב שבת את כל הדברים שאינם נצרכים לנסיעה [כגון אורות שאינם נצרכים, וכן שמיעת שירים הנדלקים עם הפעלת הרכב]. אם מתכננים לנסוע לבית חולים מחוץ לעיר, יש לפנות מהרכב בערב שבת חפצים שאינם נצרכים ללידה כדי שלא לעבור איסור הוצאה ותחומין שלא לצורך.
מאיזה שלב מותר לחלל שבת:
בלידה ראשונה מותר לנסוע לבית חולים אם מרגישה צירים תכופים כל 10 דקות, וכל ציר אורך בערך דקה. ובלידות מתקדמות, או אישה שרגילה ללדת במהירות, מותר לנסוע לבית החולים לפי איך שמרגישה בעצמה שהלידה מתקרבת.
אם ישנה ירידת מים או דימום רציני, או שהאישה מרגישה לחץ חזק כלפי מטה, עליה לנסוע לבית החולים אף אם אינה מרגישה צירים.
אם אינה מרגישה תנועות עובר במשך כמה שעות [ואף לאחר שאכלה שוקולד ושכבה על צידה אינה מרגישה תנועות], יש לנסוע לבית חולים.
הנסיעה לבית החולים:
יש לנסוע לבית החולים הקרוב ביותר. אמנם אם האישה מעדיפה בית חולים מסוים המרוחק יותר, מפני שחושבת ששם הצוות מקצועי יותר וכד', מותר לנסוע לבית החולים המרוחק.
עדיף לנסוע לבית החולים עם נהג גוי. ולכן הגרים בבני ברק יכולים להתקשר למוקד של עזר מציון, והם ישלחו נהג גוי לבית היולדת [ואם אפשרי, יתקשר בשינוי, דהיינו שיקיש ע"י גב האצבע]. כאמור, ראוי לשמור את המספר ביומן השיחות מערב שבת, על מנת לחסוך בהקשות מיותרות בשבת [מס' הטלפון של עזר מציון הוא: 035-742-742. האמבולנס נוסע לבתי החולים, תל השומר, בילינסון, ומעייני הישועה בלבד].
אם אין אפשרות לנסוע עם גוי, יש להעדיף נסיעה ברכב פרטי, וכיבוי המנוע ייעשה ע"י גוי, ואם אין גוי, אזי יכבה את המנוע בעצמו בשינוי.
אם אין ברשותו רכב פרטי, יזמין אמבולנס [ואינו צריך להטריח את שכניו]. כאמור, עדיף שישמור את המספר ביומן השיחות מערב שבת. ובשבת, אם הדבר אפשרי, יחייג בשינוי [דהיינו ע"י גב האצבע].
דין המלווים:
כל מי שהיולדת צריכה לו יכול ללוות אותה לבית החולים. ולכן מותר לבעל להצטרף לנסיעה, ואם יש צורך באמא, מותר גם לאמא להצטרף. ואם יש צורך בתומכת לידה, מותר לה להגיע ג"כ.
אם יש צורך להתקשר לאמא או לתומכת הלידה, מותר, ואם הדבר אפשרי יחייגו בשינוי.
אם נשארים ילדים קטנים בבית: אם הנהג גוי, מותר להסיעם לבית הסבתא וכד'. אמנם אם הנהג יהודי – יש להשאירם אצל שכנים או ללכת איתם ברגל לבית הסבתא. אמנם אם אפשרויות אלו אינן קיימות – בשעת הדחק מותר להסיעם לבית הסבתא וכד'.
אין צורך להביא מסמכים ללידה, אלא אם היו בעיות רפואיות בהריון.
2 – מספרי טלפון של נהגים גויים:
בבני ברק, ניתן להתקשר לעזר מציון. האמבולנס שלהם נוסע לבתי החולים – תל השומר, בילינסון, ומעייני הישועה בלבד. מס' הטלפון שלהם הוא: 035-742-742.
בירושלים ניתן להתקשר למוניות הדר, או מוניות גילה או מוניות בית הכרם. יש להכין כסף לתשלום לנהג מערב שבת.
מס' הטלפון של מוניות הדר הוא: 02-673-3333. מס' הטלפון של מוניות גילה הוא: 02-563-3333. מס' הטלפון של מוניות בית הכרם הוא 02-50-00-101. מוניות בית הכרם עובדים עד 00 בלילה, ומ-6 בבוקר.
1 – התנאים הנצרכים לאמירת השבע ברכות:
אפשר לברך שבע ברכות רק אם מתקיימים כל התנאים הבאים:
[1] יש עשרה אנשים זכרים גדולים, כולל החתן.
[2] יש פנים חדשות – לבני אשכנז די ב'פנים חדשות' אחד, ולכתחילה צריך שיאכל פת, אך אכילתו אינה מעכבת. ולבני ספרד צריך שני 'פנים חדשות', וחובה שיאכלו פת.
[3] הפנים חדשות צריך להיות נוכח בזמן ברכת המזון.
[4] לפחות שבעה אנשים אכלו לחם, ושלושה נוספים שאכלו כל מאכל או משקה שהוא חוץ ממים.
[5] גם החתן והכלה נוכחים, והם אכלו פת.
[6] רבים מבני ספרד מקפידים שלא לברך אלא בבית החתן או בבית הוריו. ואם השבע ברכות נעשה במקום אחר, מברכים רק "הגפן" ו"אשר ברא", וכפי הפרטים שנתבארו בשלוחה 3 בתפריט הקודם.
את השבע ברכות מברכים במשך כל שבעת ימי המשתה. ובשלוחה 5 בתפריט הקודם נתבאר כיצד לחשב את שבעת הימים.
אם זהו זיווג שני גם לחתן וגם לכלה – מברכים שבע ברכות רק ביום הראשון [כלומר, ביום החופה], ולכן יש להקפיד שהחופה תהיה בלילה לאחר צאת הכוכבים, ואז יהיה ניתן לברך שבע ברכות בסוף סעודת החתונה.
אם זהו זיווג ראשון לחתן או לכלה – מברכים שבע ברכות כרגיל במשך כל שבעת הימים.
2 – דיני פנים חדשות:
מי נחשב פנים חדשות:
אדם שלא השתתף בסעודת החתונה – נחשב 'פנים חדשות', אפילו אם היה בחופה.
אך אם השתתף בסעודה – אינו נחשב פנים חדשות, אפילו אם לא היה בחופה.
השתתפות בסעודה פירושה שהיה בזמן הסעודה ושמע את השבע ברכות. אמנם גם אם רק היה בסעודה ולא שמע את השבע ברכות, או רק שמע את השבע ברכות ולא היה בסעודה – לכתחילה יש לקחת 'פנים חדשות' אחר.
אשה אינה נחשבת פנים חדשות. כמו כן מלצר אינו נחשב פנים חדשות. אמנם שכן נחשב פנים חדשות.
דין פנים חדשות בשבת:
בסעודה ראשונה ושניה – לא צריך 'פנים חדשות'.
בסעודה שלישית [שמסתיימת לפני צאת הכוכבים] – לבני ספרד – צריך, ולבני אשכנז – אם אומרים דברי תורה אין צריך, ונוהגים שהחתן דורש.
אם הסעודה שלישית נגמרה לאחר צאת הכוכבים – לכתחילה עדיף שיהיו 'פנים חדשות', אך אף אם אין 'פנים חדשות', אפשר לברך [ובלבד שאף מוצאי שבת הוא בתוך שבעת הימים].
3 – דיני סעודת שבע ברכות כשיש עשרה ואין פנים חדשות, או כשאין עשרה:
אם אין עשרה אנשים בסעודה, או שאין פנים חדשות – אי אפשר לברך את כל השבע ברכות.
אמנם אם יש שלשה אנשים [כולל החתן], ששניים מהם אכלו פת ואחד אכל כל מאכל או משקה שהוא [חוץ ממים], וכן אם יש עשרה אך אין פנים חדשות – לא מברכים את כל השבע ברכות, אלא מברכים ברכת "אשר ברא" ואח"כ ברכת "בורא פרי הגפן" בלבד. כמו כן המזמן מוסיף "שהשמחה במעונו", אך לא אומרים "דוי הסר" ולא "נודה לשמך".
רבים מבני ספרד נוהגים באופן זה גם כאשר יש עשרה אנשים ויש פנים חדשות, אלא שהשבע ברכות נערך לא בבית החתן או בבית הוריו.
ויש בדין זה שני הבדלים בין בני אשכנז לבני ספרד:
[א] בני אשכנז מברכים ברכות אלו רק אם יש שם אדם נוסף שהוא לא מבני הבית שגרים בבית, כגון בן נשוי וכדו', ולבני ספרד מברכים אף אם כל השלשה הם מבני הבית, ואף שזה לא בבית החתן.
[ב] בני ספרד מברכים ברכת המזון וברכת "אשר ברא" על אותה כוס, ואילו לבני אשכנז מוזגים שתי כוסות, ומברכים ברכת המזון על כוס אחת, ואת ברכת "אשר ברא" מברכים על כוס אחרת [בשתיית כוס הזימון צריך לשתות רביעית ולפחות מלא לוגמיו, ומהכוס האחרת די בטעימה כל שהיא]. לאחר שבירכו "אשר ברא" על הכוס האחרת, המזמן מברך "הגפן" על כוס הזימון שלפניו ושותה ממנה רביעית, ושופך חלק מהכוס השנייה לתוך כוס הזימון, ואחר כך חוזר ושופך מכוס הזימון חזרה אל הכוס השנייה, ומכוס ברכת המזון טועם החתן והמסובים עימו, ומהכוס השנייה [שבירכו עליה "אשר ברא"] טועמת הכלה והנשים אשר עמה.
4 – סדר הזימון וברכת המזון בשבע ברכות:
הפנים חדשות צריך להיות נוכח בזמן ברכת המזון.
למעשה, ניתן לכבד בברכה גם אדם שלא אכל.
אומרים "דוי הסר" בכל ימי השבע ברכות [חוץ משבת, יום טוב וחול המועד].
לפני ברכת המזון מוזגים שתי כוסות, ומברכים ברכת המזון על כוס אחת ואת השבע ברכות מברכים על כוס אחרת [בשתיית כוס הזימון צריך לשתות רביעית ולפחות מלא לוגמיו, ומכוס השבע ברכות די בטעימה כל שהיא].
לאחר סיום שש הברכות, מברך המזמן "בורא פרי הגפן" ושותה מכוס הזימון רביעית, ושופך חלק מכוס השבע ברכות לכוס הזימון, ואחר כך חוזר ושופך מכוס הזימון חזרה אל כוס השבע ברכות, ומכוס ברכת המזון טועם החתן והמסובים עימו, ומכוס השבע ברכות טועמת הכלה והנשים אשר עמה.
אם אין פנים חדשות, נתבאר דינו בשלוחה 3 בתפריט הקודם.
5 – אופן חישוב היום השביעי של השבע ברכות:
שבע הברכות שאומרים בחופה נחשב יום אחד משבעת ימי השבע ברכות, ולכן אם השבע ברכות שבחופה נגמרו ביום שני לפני השקיעה [אפילו שסעודת החתונה התחילה בלילה] – אזי מתחילים לספור שבעה ימים מיום שני [כולל], והשבע ברכות האחרון יהיה במוצאי שבת/ביום ראשון לפני השקיעה.
אך אם השבע ברכות שבחופה נגמרו ביום שני אחרי צאת הכוכבים – אזי מתחילים לספור מיום שלישי שבעה ימים, והשבע ברכות האחרון יהיה ביום ראשון בלילה/ביום שני לפני השקיעה.
אם גמרו את השבע ברכות בין השקיעה לצאת הכוכבים, דינו כאילו גמרו לפני השקיעה, ומברכים רק עוד שישה ימים, ולכן אם השבע ברכות שבחופה נגמרו בבין השמשות שבין יום שני לשלישי – אזי מתחילים לספור מיום שני שבעה ימים, והשבע ברכות האחרון יהיה במוצאי שבת/ביום ראשון לפני השקיעה.
6 – ברכת המזון ביום האחרון של השבע ברכות:
בשלוחה 5 בתפריט הקודם נתבאר כיצד מונים שבעה ימים.
אם סיימו את הסעודה של היום האחרון לאחר השקיעה, אי אפשר לברך שבע ברכות [אך אעפ"כ בזימון יש לומר "שהשמחה במעונו"].
ולכן, אם רוצים לברך שבע ברכות, חובה שלכל הפחות שבעה אנשים והחתן והכלה יסיימו את הסעודה ויברכו ברכת המזון לפני השקיעה.
דין זה אמור גם בשבת.
אם רוצים להמשיך לאכול לאחר ברכת המזון – יש להיזהר מברכה שאינה צריכה, ועל כן יצאו לסיבוב זמן מסוים מחוץ לבית, או שיצאו לבית הכנסת להתפלל ערבית.
1 – החייבים והפטורים מהפרשת מעשר כספים:
מעשר כספים הינו מנהג קדום מאבותינו, וחייבים לקיימו.
טוב להתנות בפעם הראשונה שנותן מעשר, שעושה כן בלי נדר. אם לא התנה, יכול לסמוך על מסירת המודעה בערב ראש השנה.
אדם שחי בצורה מינימאלית בסיסית ואינו גומר את החודש [דהיינו שלא נשאר לו כסף בצד לאחר שהשתמש בו לכדי מחייתו], אינו חייב להפריש מעשרות.
ולכן אברך שאשתו אינה עובדת, ואינו גומר את החודש – אינו צריך להפריש מעשרות מהמלגה או מכספי הצדקה שקיבל.
אף בחור ישיבה חייב להפריש מעשר על כסף שהרוויח בכל צורה שהיא. אמנם לגבי הכסף שקיבל מהוריו, חייב להפריש ממנו מעשר דווקא אם נשאר לו כסף בסוף החודש [ובאופן זה יפריש מעשר מכל הסכום שקיבל], אך אם לא נשאר לו כסף בסוף החודש, אינו צריך להפריש.
2 – מאלו הכנסות צריך להפריש מעשר כספים:
צריך להפריש מעשר מכל רווח שהגיע לאדם, בין אם הגיע על ידי מסחר, ובין כסף שקיבל במתנה או כסף שמצא, וכן מכסף שקיבל מירושה או כל רווח שהוא.
צריך לתת 10% מה"נטו", ולכן בעל עסק שהכניס 10,000 שקל והוציא 1,000 שקל עבור העסק, צריך להפריש 10% מהרווח הנקי, שהוא 9,000 שקל, ולא 10% מכל העשרת אלפים.
מאחר ומעשר כספים הוא רק מנהג, לא נהגו להפריש מעשר מחפצים שקיבל, אא"כ הוא מוכר את החפץ שקיבל, שאז צריך להפריש מסכום המכירה [ולכן היורש דירה לא צריך להפריש מעשר, אך אם ימכור את הדירה יצטרך להפריש מכסף המכירה. אמנם אם מוכר את הדירה ע"מ לקנות בה דירה אחרת, אינו צריך להפריש מעשרות מסכום המכירה].
כמו כן אין צריך להפריש מעשר מכסף שקיבל עבור שימוש מסוים, וכגון שנתנו לו סכום מסוים ע"מ שיקנה בו כובע וכדומה, והנותן מקפיד שלא ישתמש בכסף לדברים אחרים, אין צריך להפריש מכסף זה מעשר. וכן המקבל מענק עבור סיוע בשכר דירה, ומשתמש בו לצורך זה, אינו צריך להפריש מעשר מכסף זה.
מסיבה זו לא צריך להפריש מעשר כספים מתווי מזון או מכל תלושים אחרים שקיבל, כיוון שהשימוש בהם מוגבל למקומות או לדברים מסוימים, ואין המקבל יכול לעשות בכסף זה מה שירצה, ככסף מזומן. וכן מפני שמעשר כספים הוא רק מנהג, ולא נהגו להפריש מתווים ותלושים מעשרות.
המוכר חפץ במחיר זול יותר ממה שקנה אותו, לא צריך להפריש ממנו מעשר, כיון שאינו מוגדר רווח.
אדם שמשכיר דירה, צריך לעשר את הרווחים שהוא מקבל מהדירה שמשכיר. אמנם אם הוא משכיר ושוכר, אינו צריך לעשר את הסכום שמקבל מהשכירות, אלא אם כן הוא מרוויח מידי חודש, כלומר שהוא מקבל על השכרת דירתו יותר ממה שהוא משלם על הדירה ששוכר, שבאופן זה עליו לעשר את הרווח שמרוויח, דהיינו ההפרש שבין מה שמקבל למה שמשלם.
3 – לאלו צרכים ולאלו עניים ניתן לתת את כספי המעשר כספים:
את המעשר ניתן לתת לכל דבר מצווה שאינו מחויב בה [אך לא יכול לקנות בו אתרוג, או ספרי קודש לשימוש עצמי. וכן לא יכול לשלם ממעשרות את שכר הלימוד של בניו ובנותיו עד גיל מצוות. אך המיקל לשלם ממעשר את שכר הלימוד של הישיבה קטנה או הישיבה גדולה של בנו, יש לו ע"מ לסמוך. אמנם יכול לשלם שכר לימוד של ילדים אחרים להורים נזקקים מכספי מעשרות].
ולכן יכול לתרום את המעשר לבית הכנסת, לבניית מקווה, או לארגונים העוזרים לחולים, או לארגונים המקרבים רחוקים. כמו כן יכול לתרום את המעשרות אפילו לפינת קפה בישיבה או בכולל. וכן יכול לתורמו ל'מתמידים' שיקנו בו פרסים לעידוד ילדים ללימוד [אך אינו יכול לקנות פרסים לילדיו שלו מכספי מעשר]. כמו כן יכול לקנות עליות לתורה ולשלמם מכספי מעשר, ודווקא אם חשב על כך בשעה שקנה את העלייה.
מותר לקנות כרטיס הגרלה מכספי מעשרות, אך רק 70% יכול לשלם מכספי מעשר, ואת ה30% הנותרים ישלם מכספו. אם הכרטיס זכה, הזכייה שייכת לו ולא למעשרות.
ניתן להפקיד חצי מסכום המעשרות בגמ"ח, ולהוציאו בעת שמחתן את ילדיו האברכים. אמנם אין לשמור את הכסף בבנק, או להשקיעו במניות על דעת שיוציאו בעת חיתון הילדים, מפני שכל ההיתר נאמר רק באופן שעד זמן זה מקיים בכסף מצות הלוואה. אמנם, אם הגיע הילד לגיל 17, מותר להשקיע את הכסף.
אמנם מצווה מן המובחר לתת את המעשר לעניים תלמידי חכמים. וכל אברך שחי בצורה מינימאלית בסיסית ואינו גומר את החודש, נחשב עני ויכול לקבל מעשרות [ונתינה לבניו וחתניו האברכים קודמת לנתינה לארגונים אחרים]. וכן כל בחור ישיבה, שהישיבה או ההורים לא מספקים לו את הדברים שיש בדר"כ לבחורי ישיבה, נחשב כעני, ויכול לקבל מעשרות.
אברך אינו יכול להשאיר אצלו את כספי המעשר שהוא חייב, וייחשב לו כאילו הוא תרם מעשר. אך יכולים שני אברכים, להעביר האחד לשני את כספי המעשר, ובכך נחשב ששניהם נתנו מעשר. כמו כן יכולים שני אברכים ללוות כסף מגמ"ח, וכל אחד יפרע לחברו את חובו מכספי מעשר.
4 – סדר הקדימה בנתינת צדקה ומעשר כספים:
[א] אביו ואמו [ב] רבו ואשת רבו [ג] בניו ובנותיו הגדולים [ד] נכדיו [ה] סביו וסבתו [ו] חמיו וחמותו [ז] אחיו ואחיותיו [ח] שאר קרוביו, וכן קרובי אשתו [ט] שכניו [י] אנשי עירו [יא] עניי ירושלים [יב] עניי עיר אחרת [יג] יושבי ארץ ישראל.
בגיליון אזמרה לשמך 186 נתבאר מהם התנאים הנצרכים למכונת גילוח כשרה. לקבלת הגיליון הקישו 19. ניתן להשיג את ערכות הגילוח הכשרות באישור מורנו הרב, בבני ברק בחנות סלולרי בגדול, רחוב קאליש 8. מספר הטלפון של החנות הוא: 054-850-9015.
פסק השו"ע (סימן רכד סע' ה) "הרואה שישים ריבוא מישראל "ביחד" אומר 'ברוך אתה… מלך העולם חכם הרזים". (ומקורו בברכות נ"ח ועיין תוספתא שם פ"ו ה"ה ובירושלמי שם פ"ט ה"א)
נראה שיש לברך ברכה זו אף אם לא רואה שישים ריבוא בבת אחת, אלא כשיודע שיש שישים ריבוא ונמצא במקום מרכזי הומה אדם ואף שאין במקום הנ"ל לבדו שישים ריבוא, אלא רק בצירוף הרחובות הסמוכים. [עיין ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב [בתחילתו], נדרים כ"ד: ובריטב"א ור' אברהם מן ההר שם, ובט"ז סימן רל"ב סק"ז, ובבניהו לבעל הבא"ח ברכות נ"ח, ובשו"ע הנ"ל,]
נראה שאף נשים וקטנים מצטרפים לס' ריבוא [עיין רש"י ברכות שם ד"ה אוכלוסי וע"ע במהרש"א ברכות שם]
ועל כן, המשתתף בעצרת ונמצא במקום מרכזי, מברך ברכת 'חכם הרזים' רק כשידע בבירור שיש 600,000 איש (ומכיוון שיש הרבה טעויות בהשערה כמה יש אין לברך אלא בעת שעפ"י הערכת גורמים נאמנים יש בבירור מעל 1,000,000 איש, שאז ודאי יש שישים ריבוא.)
אדם שטעה בימות הגשמים, ובמקום לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אמר "מוריד הטל", אינו צריך לחזור על הברכה או על התפילה, מפני שהזכרה זו אינה מעכבת.
אמנם אם הוא שם לב לטעותו כשהוא עדיין בברכת "אתה גיבור", עליו לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", וכפי שנבאר לקמן:
א. אם נזכר באמצע הברכה, לפני שאמר 'ונאמן אתה להחיות וכו" – יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בסיום העניין וימשיך מהיכן שהפסיק.
לדוגמה: אם נזכר לאחר המילים "מכלכל חיים", יסיים את הענין ויאמר "מכלכל חיים בחסד, משיב הרוח ומוריד הגשם", וימשיך "מחייה מתים ברחמים רבים וכו'" (ואל יאמר; מכלכל חיים, משיב הרוח ומוריד הגשם, בחסד, אלא יסיים את העניין, וכאמור).
ב. אם נזכר לאחר שהתחיל לומר 'ונאמן אתה', לפני שאמר את שם השם שבחתימת הברכה – יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", ויחזור ל'ונאמן אתה וכו".
ג. אמר 'ברוך אתה השם….' – כיון שאמר את שם השם, ממשיך כדרכו ואינו חוזר (והעצה הידועה לסיים 'למדני חוקיך' אינה נכונה במקרה זה, שכיון שמדינא אינו צריך לחזור, אמירת "למדני חוקיך" מהווה הפסק, ולכן אין לאומרה).
דין אדם שלא שאל טל ומטר בחורף
שאילת טל ומטר בימות הגשמים מעכבת, ולכן אדם שטעה ולא שאל טל ומטר בימות הגשמים, צריך לחזור ולשאול, ודינו תלוי בזמן ובמקום בו הוא שם לב לטעותו.
דין אדם ששם לב לטעותו באמצע תפילת שמונה עשרה
דין בן אשכנז שלא שאל טל ומטר בחורף, ושם לב לטעותו באמצע תפילת שמונה עשרה
א. אם נזכר באמצע ברכת 'ברך עלינו' לפני שהזכיר השם שבחתימת הברכה – יחזור ויאמר 'ותן טל ומטר' ויגמור כסדר.
ב. אם נזכר לאחר שהזכיר השם שבחתימת ברכת השנים – ישאל בשומע תפילה קודם 'כי אתה שומע', ויאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, כי אתה וכו".
ואם חושש שלא יזכור לומר ב'שומע תפילה' – יאמר בין ברכת השנים לברכת תקע 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה'. וימשיך תקע וכו'.
ג. נזכר לאחר שהזכיר השם שבחתימת שומע תפילה לפני שסיים 'שומע תפילה' – יאמר 'למדני חוקיך' ואז יאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, כי אתה וכו".
ד. נזכר לאחר שחתם 'בא"י שומע תפילה' לפני שהתחיל 'רצה' – יאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה' וימשיך 'רצה וכו".
ה. נזכר לאחר שהתחיל 'רצה' לפני שסיים את הפסוק 'יהיו לרצון' [השני, שלפני 'עושה שלום'] – חוזר לתחילת ברכת השנים [ואם טעה וחזר לברכת "שמע קולנו" ושאל שם טל ומטר, למעשה נראה שיצא ידי חובה].
ו. נזכר לאחר שסיים אמירת 'יהיו לרצון' [השני, וסיים בקשותיו, אפי' אם עדיין לא פסע] – חוזר לראש.
דין בן ספרד שלא שאל טל ומטר בחורף, ושם לב לטעותו באמצע תפילת שמונה עשרה
א. אם נזכר בתחילת הברכה [כגון לאחר שאמר "ברכנו השם אלוקינו בכל מעשי ידינו"] – ימשיך "את השנה הזאת" וכו'.
ב. נזכר באמצע הברכה, לפני שהזכיר השם שבחתימת ברכת השנים – יחזור למילים "ותן טל ומטר" ויגמור כסדר.
ג. נזכר לאחר שהזכיר השם שבחתימת ברכת השנים, לפני שהתחיל ברכת 'תקע' – דעת המשנ"ב שימשיך בתפילתו ויאמר ב"שומע תפילה" (וכאמור בסע' הבא), אך רבים מבני ספרד נוהגים לומר בין ברכת השנים לברכת תקע "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה" וממשיכים ברכת תקע, וטוב שיחזור ויאמר גם בשומע תפילה.
אם חושש שלא יזכור לומר ב'שומע תפילה' – יאמר בין ברכת השנים לברכת תקע 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה'.
ד. נזכר לאחר שהתחיל ברכת 'תקע' – יאמר בשומע תפילה קודם 'כי אתה שומע', ויאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, כי אתה שומע וכו".
ה. נזכר לאחר שהזכיר השם שבחתימת שומע תפילה לפני שסיים 'שומע תפילה' – יאמר 'למדני חוקיך' ואז יאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, כי אתה וכו".
ו. נזכר לאחר שחתם 'בא"י שומע תפילה' לפני שהתחיל 'רצה' – יאמר 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה' וימשיך 'רצה וכו".
ז. נזכר לאחר שהתחיל 'רצה' לפני שסיים את הפסוק 'יהיו לרצון' [השני, שלפני 'עושה שלום'] – חוזר לתחילת ברכת השנים [ואם טעה וחזר לברכת "שמע קולנו" ושאל שם טל ומטר, למעשה נראה שיצא ידי חובה].
ח. נזכר לאחר שסיים אמירת 'יהיו לרצון' [השני, וסיים בקשותיו, אפי' אם עדיין לא פסע] – חוזר לראש.
דין אדם ששם לב לטעותו לאחר תפילת שמונה עשרה
אדם שלא שאל טל ומטר בחורף, ושם לב לטעותו לאחר שסיים תפילת שמונה עשרה, עליו לחזור לראש התפילה.
אם שכח בשחרית, ונזכר קודם חצות [אפי' אם עבר סוף זמן תפילה], יתפלל בעת שנזכר.
אך אם עבר חצות – יתפלל פעמיים מנחה [ראשונה לשם מנחה, ושנייה לשם תשלומין].
וכן אם שכח במנחה וכבר עבר זמן תפילת מנחה – יתפלל פעמיים ערבית [ראשונה לשם ערבית, ושנייה לשם תשלומין]. ואפילו אשה שטעתה במנחה ועבר זמן מנחה, תצטרך להתפלל פעמיים ערבית, אע"פ שבדר"כ לא נוהגת להתפלל ערבית.
אם שכח במנחה בערב שבת, ונזכר בטעותו לאחר שכבר נכנסה השבת, לא יתפלל פעמיים ערבית, כיון שבלאו הכי לא יזכיר שם טל ומטר.
דינים נוספים:
א. החוזר ומתפלל תפילת שמונה עשרה פעם נוספת, אינו חייב להתפלל תפילה זו בציבור, וכן אינו חייב להניח שוב טלית ותפילין בתפילה זו.
ב. עדיף שיחזור ויתפלל בעצמו תפילת שמונה עשרה מאשר שישמע מהשליח ציבור ויצא ממנו ידי חובה.
לדין המסופק אם שאל טל ומטר בחורף
דינו של המסופק אם זכר לשאול טל ומטר בחורף או ששכח לשאול, תלוי האם כבר הרגיל את לשונו במשך 90 תפילות לשאול טל ומטר כראוי.
ולכן, אם כבר עברו 30 יום מאז שהתחילו לשאול טל ומטר, אינו צריך לחזור על התפילה, כיון שיש חזקה ששאל טל ומטר כראוי. אך אם עדיין לא עברו 30 יום, אזי דינו תלוי ב-2 דברים – האם היה בדעתו במהלך התפילה או לפניה לשאול טל ומטר כראוי, וכן בזמן התעוררות הספק, וכדלקמן:
אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה – אינו חוזר.
אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו מיד לאחר התפילה – חוזר לראש.
אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר התפילה, או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן רב אחרי התפילה – יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. ובשבת, שאין תפילות נדבה, אינו חוזר ומתפלל.
דיני העצה להרגיל את הלשון לאמירה הנכונה ע"י אמירת 90 פעמים
מי שחושש שיבוא לידי ספק אם שאל טל ומטר בחורף כראוי או לא שאל, יש לו עצה:
לבני אשכנז לומר 90 פעמים את המילים – 'ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה'. ולבני ספרד, לומר 90 פעמים את המילים "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו" (ולדעת הכה"ח סי' קיד ס"ק ס צריך לומר משפט ארוך יותר, עיי"ש בדבריו).
אמירת מילים אלו 90 פעמים מועילה כ-90 תפילות, ולכן אם אחר כך יסתפק – אינו חוזר ומתפלל.
דין שאילת טל ומטר בחו"ל, וכן דין בני חו"ל בא"י
בני חו"ל לא מתחילים לשאול טל ומטר בז' חשוון כמו בני ארץ ישראל, אלא רק ביום השישים לתקופת תשרי, והוא משתנה משנה לשנה.
השנה, שנת תשפ"ו – בני חו"ל מתחילים לשאול טל ומטר בתפילת ערבית שבמוצאי יום ה', אור לט"ו כסלו.
דיני בן א"י הנוסע לחו"ל ובן חו"ל הנוסע לא"י
בן א"י שנסע לחו"ל לפני ז' חשוון [ועתיד לחזור תוך שנה] – יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה', ובשומע תפילה יאמר 'ותן טל ומטר לברכה'.
בן א"י שנסע לחו"ל לאחר ז' חשוון [ועתיד לחזור תוך שנה] – יתפלל כפי שהתפלל בארץ ישראל.
בן חו"ל שנמצא בא"י בין ז' חשוון ליום השישים לתקופת תשרי [ועתיד לחזור תוך שנה], אף שהגיע לא"י קודם ז' חשוון – יאמר בברכת השנים 'ותן ברכה', ובשומע תפילה יאמר 'ותן טל ומטר לברכה'.
ביאור הדין ומקורו
נחלקו האחרונים האם הנוסע ממקום למקום [ובדעתו לשוב לביתו תוך שנה] ינהג כמנהג מקומו או כמנהג המקום בו הוא נמצא כעת.
דעת הברכי יוסף שישאל כפי המקום בו הוא נמצא, ודעת הפרי חדש שישאל כפי המקום ממנו הוא יצא. להלכה חוששים לדעת שניהם, ועל כן יזכיר ב'שומע תפילה'.
אמנם אם כבר התחיל לשאול טל ומטר במקום טרם שנסע [וכגון שנסע לאחר ז' בחשוון], לכו"ע ימשיך לשאול אף בהיותו בחו"ל.
רחיצת תינוק
דין רחיצת תינוק שלא רגילים לרחצו בכל יום, שווה לדין רחיצת גדול, וכמפורט להלן
מותר לרחוץ תינוק זה במים שהוחמו מערב יו"ט, או אפילו לרחצו במים שהוחמו ביו"ט ע"י שמניח סיר מים על האש, ובתנאי שהמים חוממו לצורך שתיה או שטיפת כלים.
ולכן האופן המעשי לרחוץ תינוק זה הוא ע"י שיניח סיר מים על האש, בחלק מהמים החמים ישטוף כלים, ואת שאר המים ישפוך לגיגית האמבטיה, ויוסיף מים קרים וירחץ בהם את התינוק.
אופן נוסף של רחיצת התינוק, הוא ע"י רחיצתו במים חמים מדוד השמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד]. אופן זה אינו לכתחילה, אך המיקל בזה ע"י שפותח את הברז לצורך שתיה או שטיפת כלים, אין למחות בידו. ולכן מי שמיקל לפתוח את ברז האמבטיה, ולשטוף מעט כלים במים החמים שהתחממו בדוד השמש ולאחמ"כ לרחוץ את התינוק, אין למחות בידו.
רחיצת גדול
יש לחלק בין מים קרים למים חמים, וכן יש לחלק בין רחיצת כל הגוף לרחיצת חלק מהגוף.
רחיצת מיעוט הגוף במים קרים מותרת לכל העדות בכל אופן. רחיצת כל הגוף במים קרים, מותרת כרגיל לבני ספרד, אך לבני אשכנז היא מותרת במקום צער בלבד.
א] רחיצת כל הגוף יחד – אסורה לבני אשכנז בכל מקרה, ולבני ספרד מותרת רק במים שהוחמו מערב יו"ט [כלומר שהניח את סיר המים על האש מערב יו"ט].
ב] רחיצת כל הגוף אבר אבר [דהיינו עם ניגוב לאחר כל אבר שרוחץ] – מותרת רק במים שהוחמו מערב יו"ט, ולבני אשכנז רחיצה זו הותרה רק במקום צער.
ולכן האופן המעשי שבו מותר לרחוץ את כל הגוף אבר אבר הוא ע"י שיניח מערב יו"ט סיר מים על האש, וביו"ט ישפוך את המים לגיגית האמבטיה, ויכול להוסיף להם מים קרים, ולהתרחץ בהם אבר אבר. כאמור, לבני אשכנז רחיצה זו הותרה במקום צער בלבד.
ג] רחיצת פנים, וכפות ידיים ורגליים – מותרת אפילו במים שהוחמו ביו"ט.
ולכן האופן המעשי בו מותר לרחוץ את הפנים ואת כפות הידיים והרגליים הוא ע"י שיניח ביו"ט עצמו סיר מים על האש, וישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף להם מים קרים, ולרחוץ בהם את פניו וכפות ידיו ורגליו. יש לדעת שרחיצת הפנים וכפות הידיים והרגליים במים מדוד השמש אינה לכתחילה [אא"כ הוא יסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד], וכמבואר בסע' הבא].
ד] רחיצת מיעוט הגוף – מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, והמיקל לרחוץ במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש או ע"י בוילר חשמלי [שדולק מערב החג או שדולק ע"י שעון שבת], יש לו על מי לסמוך.
אם רוצה לרחוץ במים חמים מהדוד שמש, צריך לכתחילה לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד, אך אין למחות במיקל בכך אף ללא סגירת ברז המים הקרים של הדוד].
חפיפת השיעור וניגוב
חפיפה: אף באופנים שהותרה רחיצה ביו"ט, אסור לחפוף את השיער, משום איסור סחיטה, ומותר רק להניח סבון נוזלי ממש על השיער [שאינו סמיך יותר מסמיכות השמן, כדי שלא יהיה ממרח, וכן גזירה שמא ימרח], ולשטפו עם הזרם ללא מגע בשערות כלל [ולבני אשכנז רחיצה זו הותרה במקום צער בלבד, כאמור בשלוחה הקודמת].
ניגוב: אסור לנגב כל מקום שיש בו ריבוי שיער משום סחיטה, ומותר רק להניח בעדינות [מבלי ללחוץ] את המגבת על הגוף, על מנת שתספוג את המים.
שימוש בדאודורנט בשבת ויו"ט
אין איסור הולדת ריח על גוף ושיער.
אך מצד איסור ממרח, מותר להשתמש רק בדאודורנט ספריי או בג'ולה (מיימי) שהוא נשפך. אך בספיד או בג'ל אסור משום ממרח.
א. מותר לחתוך ביו"ט ירקות לסלט בלי שינוי כיון שהוא כמו שום בצל ושחלים שא"צ שינוי.
ב. מותר לרסק ירקות במזלג אף ללא שינוי כלל.
ג. מותר לגרד במגרדת (פומפייה) פירות וירקות ביו"ט, ונכון לשנות ע"י שיעשה זאת על השולחן וכדו' או שישתמש במגרדת מצידה השני.
ד. מותר לחתוך פירות וירקות לחתיכות גדולות קצת כדרכו בסלייסר, ואם חותך לחתיכות קטנות דינו כמגרדת שנכון לעשותו בשינוי.
ה. מותר לכתוש שום בכותש שום כדרכו, ונכון גם בזה לשנות, וכן מותר למעוך תפו"א במועך תפו"א, ונכון לעשות כן בשינוי כגון על שולחן וכדו'.
ו. יש להקל להוציא עצמות מדגים או בשר, כיון שאין דרך להוציאן מבעוד יום.
ז. מותר להשתמש במקלף ובמצקת מחוררת – כיון שאין דרך לעשות כן מערב יו"ט.
ח. אסור לשרות חסה במים ביו"ט כדי לנקותה מתולעים. אך לשטוף ירקות מפני הריסוס מותר.
א. אסור להדליק אש חדשה, אלא רק להעביר מאש קיימת. אם יש טירחה להעביר ישירות מהנר הדולק, אפשר להעביר ע"י גפרור.
ב. לאחר הדלקת המנגל, אסור לכבות את האש.
ג. מותר לנפנף בעדינות ממש, כדי שלא ייגרם כיבוי.
ד. מותר להניח את הבשר על המנגל, אע"פ שייתכן שהאש קצת תתמעט, משום שזוהי צורת הבישול.
ה. אם התחילה לבעור אש גדולה בזמן שהאוכל מונח על המנגל, מותר להסיר מעט את הגחלים, אע"פ שגורם בכך שהאש תכבה מעט.
ו. בסיום השימוש, אסור לכבות את המנגל.
דינים הנוגעים לבני ארץ ישראל השוהים בחו"ל
דיני מלאכה לבן ארץ ישראל השוהה בחו"ל ביו"ט שני
בן ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גלויות, אסור בעשיית מלאכות ואפילו בצנעא [אך להתרחץ בחמין מותר, וכן מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור].
אמנם אם הוא נמצא מחוץ לתחום, כלומר שאין בקילומטר שסביבו עיר שמתגורר בה יהודי, מותר בעשיית מלאכה [יש להדגיש שצריך להיות רחוק ק"מ מהעיר שמתגורר בה היהודי המקומי, ולא מספיק להרחיק ק"מ ממקום היהודי].
אמנם אם בק"מ שסביבו יש עיר ומתגורר בה אפי' יהודי אחד מקומי – הרי הוא אסור בעשיית מלאכה אפי' בצנעא.
אם אין בסביבתו יהודי מקומי אלא רק יהודי בן עיר אחרת מחו"ל שמתארח במלון לידו – מותר לעשות מלאכה שלא בפניו, אך בפניו אסור.
דיני תפילה לבני ארץ ישראל הנמצאים בחו"ל ביו"ט שני
בני א"י השוהים בחו"ל ביו"ט שני צריכים להניח תפילין ולהתפלל כפי שמתפללים בא"י, אך עליהם לעשות זאת באופן שאינו ניכר. ועל כן בכל הדברים שבפרהסיא עליהם להקפיד שלא להראות אחרת מבני המקום [כגון, לבישת בגדי יו"ט וכד'], ואת הדברים המחויבים לעשות כתפילין וכד' – עליהם לעשותם בצנעא בלבד [אמנם איסור מלאכה נאסר אף בצנעא].
ועל כן בני א"י הנמצאים בחו"ל ביו"ט שני יניחו תפילין בביתם בצנעא ויאמרו עם התפילין איזה מזמור [או קר"ש או פרשת אחרת או פרק תהילים], ולאחמ"כ ילכו לבית הכנסת [ולא יאריכו בפסוקי דזמרה, ולא יאמרו נשמת וכו'], ובשעה שבני המקום מתפללים תפילת עמידה של יו"ט, הם יתפללו תפילת שמונה עשרה של חול. ואם הקהל אומר הלל – יאמרו עימם הלל בלי ברכה לפניה ולאחריה.
בני א"י הנמצאים בחו"ל אינם יכולים לעשות מניינים לעצמם ולהתפלל תפילת חול [ועל כן בשמיני עצרת אינם יכולים לעשות הקפות]. אמנם אם אין בקילומטר שסביבם יהודים בני חו"ל, יכולים לעשות כן [יש לציין שבדין זה שונים בני חו"ל שיכולים לעשות מניין לעצמם בא"י ביו"ט שני].
דיני קידוש והבדלה לבני א"י הנמצאים בחו"ל ביו"ט שני
יש לחלק בין מקרה בו בני א"י אוכלים בבית לבדם, לבין מקרה בו הם מתארחים אצל משפחה מקומית.
האוכלים בבית לבדם – אינם צריכים ואף אסור להם לקדש ביו"ט שני.
ולענין הבדלה – במוצאי יו"ט ראשון יבדילו בתפילתם וכן יבדילו על הכוס. ואם מוצאי יו"ט חל במוצאי שבת – לא יברכו על האש, אלא יעבירו אש לשני גפרורים ויחברם יחד ויניחם עד שיכבו.
והמתארחים אצל משפחה מקומית – עליהם להבדיל בחדר אחר בצנעא לעצמם, ולאחמ"כ יצטרפו לקידוש/סעודה של המארחים [ואם חל ליל יו"ט שני בליל שבת – בני א"י יכולים לצאת יד"ח בשמיעת הקידוש של המארח, אף שהוא מזכיר גם יו"ט].
טיסה מא"י לחו"ל ביו"ט שני
מותר לנסוע מארץ ישראל לחו"ל ביום טוב שני בתנאי שלא ידוע לו שיש יהודים [אפי' שאינם שומרי תורה ומצוות] שגרים בקילומטר שסביבות שדה התעופה.
וכן הדין בנסיעה משדה התעופה למחוז חפצו – הדבר מותר בתנאי שלא ידוע לו שהנסיעה עוברת בקילומטר שסביב לעיר שגר בו יהודי. וכמובן שלא יכול לנסוע לעיר שבה עצמה גר יהודי.
ובמוצאי יו"ט שני יכול להיכנס מיד לעיר, אע"פ שיתגלה הדבר שטס ביו"ט שני.
דיני יום טוב שני לבן חו"ל הנמצא בא"י
בן חו"ל הנמצא בארץ ישראל ביו"ט שני [ודעתו לחזור לחו"ל] חייב במצוות יו"ט שני, ועליו לקיים את מצוות היו"ט בברכה [כגון הדלקת נרות, קידוש, מצוות ליל הסדר], ולהתפלל תפילת יו"ט בצנעא בביתו. ואף שדעת החכם צבי והשו"ע הרב שבן חו"ל הנמצא בא"י, אינו חייב לשמור מצוות יו"ט שני בא"י, אף שדעתו לחזור לחו"ל, להלכה פסק המשנ"ב שחייב בכל מצוות יו"ט שני.
אין לבן חו"ל הנמצא בא"י ביו"ט שני לומר לחבירו בן א"י לעשות לו מלאכה [וכדין איסור אמירה לנכרי], ובשעת הדחק יש להקל.
בני חו"ל הנמצאים בא"י ביו"ט שני, יכולים לעשות מניין לעצמם בא"י ביו"ט שני [ובשונה מבני א"י הנמצאים בחו"ל, שאינם יכולים לעשות מניין לעצמם].
דיני אדם שעבר מדינה לכמה שנים, וכן דין בחורי ישיבות
בן חו"ל שעבר להתגורר בארץ ישראל כמה שנים, אינו נוהג דיני יו"ט שני, אך אם דעתו ברורה לחזור לחו"ל לאחר כמה שנים – נוהג דיני יו"ט שני.
בחורים המתגוררים בחו"ל ולומדים בישיבה בא"י, צריכים לנהוג יו"ט שני כשהם בא"י, שכיוון שתלויים בדעת הוריהם נחשבים כבני חו"ל וצריכים לנהוג יו"ט שני. אך אם הם ברורים בדעתם שיישארו לגור בא"י לאחר נישואיהם, דינם כבני א"י. ובני ספרד נהגו להקל בזה כדעת החכ"צ הסובר שבן חו"ל הנמצא בא"י, אינו חייב לשמור מצוות יו"ט שני בא"י, אף שדעתו לחזור לחו"ל.
בן ארץ ישראל שעבר להתגורר בחו"ל כמה שנים, הדבר תלוי:
אם דעתו ברורה לחזור לא"י – אינו נוהג דיני ומצוות יו"ט שני, אך הוא אסור בכל איסורי המלאכה הנוהגים ביו"ט שני. אך בסתמא, אם הוא עבר לחו"ל עם אשתו וילדיו, נחשב שעבר לחו"ל, וצריך לנהוג את כל מצוות יו"ט שני.
דינים הנוגעים ליו"ט אחרון של סוכות לבני א"י ולבני חו"ל, וכן להקפות שניות ושמחת בית השואבה ביו"ט שני
דיני שמיני עצרת לבני חו"ל, הנמצאים במקומם בחו"ל: אוכלים בסוכה מבלי לברך 'לישב בסוכה' [אך דברים שאינם מצריכים ברכת 'לישב' במשך חג הסוכות, יכולים לאכול אף חוץ לסוכה], ולעניין שינה, יש בזה כמה מנהגים, ולמעשה נוהגים להקל שלא לישון בסוכה.
בן חו"ל הנמצא בא"י ביו"ט אחרון של סוכות, נחלקו הדעות האם חייב בסוכה או לא, ורבים נוהגים שלא לשבת בסוכה, ויש יסוד למנהגם.
בדין חיוב סוכה לבן א"י הנמצא בחו"ל ביו"ט אחרון של סוכות – יש לחלק בין מקרה בו הוא אוכל בבית לבדו, לבין מקרה בו הוא מתארח אצל משפחה מקומית.
אם הוא אוכל בבית לבדו, וכן אם נמצא בחדר פנימי ואין חשש שאנשים מבני המקום רואים אותו – אינו צריך סוכה, אבל אם הוא מתארח אצל משפחה מקומית – ישב איתם בסוכה מבלי לברך 'לישב בסוכה' [ויחשוב שיושב שלא לשם מצוות סוכה], אך יטעם קצת מאכלים בצנעא מחוץ לסוכה. ולענין שינה – יישן בבית ויאמר שישן בבית מפני הקור וכד'.
בן חו"ל הנמצא בא"י יכול ללכת לשמחת בית השואבה עם מוזיקה ביו"ט שני [אך לא ירקוד שם, כיון שביו"ט אסור לרקוד], וכן יכול ללכת להקפות שניות עם מוזיקה [ויכול גם לרקוד שם, כיון שבשמחת תורה מותר לרקוד].
בן חו"ל הנמצא בא"י יכול לרקוד בשמח"ת יחד עם שאר בני א"י, משום שהיא רקידה לכבוד התורה.
דינים הנוגעים לליל הסדר ולאחרון של פסח לבן א"י השוהה בחו"ל
בדיני ליל יו"ט שני לבן א"י הנמצא בחו"ל בפסח – יש לחלק בין מקרה בו הוא אוכל בבית לבדו, לבין מקרה בו הוא מתארח אצל משפחה מקומית.
אם הוא אוכל בבית לבדו וכן אם נמצא בחדר פנימי ואין חשש שאנשים מבני המקום רואים אותו – לא יערוך סדר. אבל אם הוא מתארח אצל משפחה מקומית – ישתתף עימם בעריכת הסדר ובמצוות הלילה, ויאמר עמם את ההגדה, וייזהר שלא לברך את הברכות שמברכים בעת ההגדה [קידוש, 'על אכילת מצה/מרור', ברכת אשר גאלנו, ברכת כוס שני ורביעי (לבני אשכנז)] אלא יבקש מבן חו"ל שיוציאו. אך על כוס ראשון ושלישי יכול לברך].
בן א"י השוהה בחו"ל ביו"ט אחרון של פסח, אסור באכילת חמץ, אפי' בצנעא.
דיני רגל מבטל שבעה
הקדמה וביאור דין רגל מבטל שבעה
נאמר במשנה (מו"ק יט.) שרגל מבטל אבלות, או אבלות שבעה או אבלות שלושים. ביטול אבלות שבעה פירושו שאדם שקבר את אחד משבעת קרוביו לפני אחד מהרגלים [יו"ט ראשון דסוכות, יו"ט דשבועות, ראש השנה או יום כיפור], ונהג עליו אבלות אפילו רגע אחד [כגון שחלץ נעליים או שכפה את המיטה] – ברגע שנכנס הרגל, מפסיק לשבת עליו שבעה, ואף לאחר הרגל אינו צריך להמשיך את השבעה. אבל אם לא נהג אבלות לפני כניסת הרגל, אין הרגל מבטל את האבלות, וצריך לשבת שבעה לאחר החג.
נאמר במשנה (מו"ק יט.) שרגל מבטל אבלות, או אבלות שבעה או אבלות שלושים. ביטול אבלות שבעה פירושו שאדם שקבר את אחד משבעת קרוביו לפני אחד מהרגלים [יו"ט ראשון דסוכות, יו"ט דשבועות, ראש השנה או יום כיפור], ונהג עליו אבלות אפילו רגע אחד [כגון שחלץ נעליים או שכפה את המיטה] – ברגע שנכנס הרגל, מפסיק לשבת עליו שבעה, ואף לאחר הרגל אינו צריך להמשיך את השבעה. אבל אם לא נהג אבלות לפני כניסת הרגל, אין הרגל מבטל את האבל
הדינים המעשיים בערב יו"ט
מאחר והרגל מבטל דיני שבעה, ישנן כמה קולות שנאמרו בערב יו"ט שחל באחד מימי השבעה, שינהגו ביום זה רק דיני שלושים ולא דיני שבעה [קולות אלו נאמרו בין אם הערב יו"ט חל ביום הראשון של השבעה ובין אם חל ביום אחר, אמנם אם הוא חל ביום הז' של השבעה, דינו שונה ויתבאר להלן] , ואלו הן הקולות:
תספורת, גילוח ונטילת ציפורניים: אסורים, וכפי שאסורים בשלושים [אמנם שפם המעכב את האכילה וכן נשים מבנות ספרד מותרות בתספורת, וכפי שאלו מותרים בכל השלושים].
רחיצה: לבני ספרד אסור לרחוץ כלל עד כניסת יו"ט [אך ביו"ט עצמו יכול להתרחץ באופני הרחיצה המותרים בכל יו"ט], אך לבני אשכנז מותר לרחוץ במים חמים וסבון לאחר שהתפלל מנחה ולאחר זמן מנחה קטנה [ויש מבני אשכנז המחמירים לרחוץ רק בצונן]. בחול המועד מותר לרחוץ במים חמים, אך לאחר ימי חוה"מ [וברגלים שאין חוה"מ, לאחר היו"ט] דיני הרחיצה הם כפי דיני הרחיצה בשלושים.
[בערב יו"כ, יכול לרחוץ במים חמים לאחר שהתפלל מנחה ולאחר זמן מנחה קטנה, ואוכל סעודה המפסקת על כיסא כרגיל].
כיבוס: מותר לכבס לצורך הרגל. לבני ספרד מותר לכבס כל היום, ולבני אשכנז עדיף שיכבס לאחר שהתפלל מנחה ולאחר זמן מנחה קטנה [אך בערב פסח, יכבס קודם חצות]. אמנם לא ילבש את הבגדים המכובסים לפני פלג המנחה.
שאר הדינים [ישיבה על כיסא, נעלי עור, תלמוד תורה, לבישת בגדים חדשים, השתתפות בסעודות מרעים, אבלות שבפרהסיא ושבצינעא וכו']: נוהגים כרגיל עד כניסת יו"ט [ואין צריך לעשות הקמה בכניסת יו"ט], ומכניסת יו"ט נוהגים דיני שלושים [בערב פסח, יש הנוהגים להקל בכל הדינים, לאחר חצות היום].
אם הרגל חל ביום ראשון, יש מקלים בכל הנ"ל כבר בערב שבת, ויש מחמירים [ואם ערב שבת הוא היום השביעי לאבלותו, יתבאר להלן].עליה לקבר: יש לעלות לאחר חול המועד.
אופן חישוב ימי השלושים כאשר הרגל ביטל אבלות שבעה
כשם שהימים שישב שבעה קודם הרגל נחשבים כאילו ישב שבעה ימים לענין דיני השבעה, ושוב לא צריך לשבת שבעה [אפילו אם ישב רק רגע אחד], כך הם נחשבים כשבעה ימים אף לענין מנין ימי השלושים, ונפרט להלן:
אם חג הפסח ביטל את השבעה, אזי מונים את מה שישב קודם החג כשבעה ימים [אפילו אם ישב רק רגע אחד, וכפי שהתבאר], ובצירוף שבעת ימי החג [בארץ ישראל] נמצא שחלפו ארבעה עשר ימים ממנין השלושים, וצריך לנהוג את דיני השלושים עוד שישה עשר ימים נוספים.
אם חג השבועות ביטל את השבעה, אזי מונים את מה שישב קודם החג כשבעה ימים, והחג עצמו נמנה כשבעה ימים נוספים, ונמצא שחלפו ארבעה עשר ימים ממנין השלושים, וצריך לנהוג את דיני השלושים עוד שישה עשר ימים נוספים.
אם ראש השנה ביטל את השבעה, אזי מונים את מה שישב קודם ראש השנה כשבעה ימים, ויו"כ מבטל לגמרי את אבלות שלושים [וראה בדיני "ביטול שלושים", שבאופן זה מותר להסתפר ולהתגלח בערב יו"כ]. כמו כן, אם התחיל לשבת שבעה בג' תשרי, נמצא שהיום השביעי של השבעה שהוא גם היום הראשון של דיני אבלות שלושים [כמבואר בדיני ביטול שלושים, שהיום השביעי עולה לכאן ולכאן] הוא ערב יו"כ, וגם באופן זה יו"כ מבטל את האבלות שלושים, ומותר להסתפר ולהתגלח בערב יו"כ. אם יו"כ ביטל את השבעה [ולא את השלושים, כלומר התחיל לשבת לאחר ג' תשרי], אזי מונים את מה שישב קודם יו"כ כשבעה ימים, וחג הסוכות מבטל לגמרי את אבלות שלושים [וראה בדיני "ביטול שלושים", שבאופן זה מותר להסתפר ולהתגלח בערב יו"ט].
אם יו"ט ראשון של סוכות ביטל את השבעה [ולא את השלושים, כלומר שהתחיל לשבת שבעה בין יו"כ לסוכות], אזי מונים את מה שישב קודם יו"ט ראשון של סוכות כשבעה ימים, והחג עצמו נמנה כשבעה ימים נוספים, וכן שמיני עצרת נמנה כשבעה ימים נוספים [אך אינו נחשב כרגל לבטל אבלות שלושים], ונמצא שחלפו עשרים ואחד ימים ממנין השלושים, וצריך לנהוג את דיני השלושים עוד תשעה ימים נוספים.
דיני רגל מבטל שלושים
הקדמה וביאור דין רגל מבטל שלושים
נאמר במשנה (מו"ק יט.) שרגל מבטל אבלות, או אבלות שבעה או אבלות שלושים. ביטול אבלות שלושים פירושו שאם חל יו"ט [יו"ט ראשון דסוכות, יו"ט דשבועות, ראש השנה או יום כיפור] באמצע ימי השלושים על אחד משבעת קרוביו [לאחר שישב כבר שבעה] – הרגל מפסיק את דיני השלושים, ואף לאחר הרגל אינו צריך להמשיך לנהוג בדיני אבלות שלושים, אלא רק בדינים הנוגעים כל י"ב חודש.
הדינים המעשיים בערב יו"ט
מאחר והרגל מבטל דיני שלושים, ישנן כמה קולות שנאמרו בערב יו"ט שחל באחד מימי השלושים [או אפילו אם הוא חל ביום השביעי של השבעה, כיון שיום זה "עולה לכאן ולכאן", כלומר הוא גם היום האחרון של ניהוג דיני השבעה וגם היום הראשון של ניהוג דיני השלושים], שינהגו ביום זה רק דיני י"ב ולא דיני שלושים, ואלו הן:
ההיתרים הבאים נוהגים לבני ספרד כבר מהבוקר, אך טוב להמתין עד חצות, ולבני אשכנז מותר רק לאחר שהתפלל מנחה ולאחר זמן מנחה קטנה [ובשעת הדחק, יש להקל אחר חצות. ובערב פסח, יש הנוהגים להקל בכל הדינים לאחר חצות היום, מלבד תספורת וגילוח האסורים לאחר חצות לכל אדם].
האיסורים שהותרו הם: נטילת ציפורניים ורחיצה כרגיל במים חמים וסבון.
תספורת וגילוח: גם תספורת וגילוח הותרו החל מהזמן המבואר לעיל, אך אבל על אביו או אמו צריך בנוסף שיגערו בו חבריו, וכדיני אבלות בי"ב חודש.
כיבוס: הנוהגשלא לכבס בכל השלושים, מותר בכיבוס החל מהזמן המבואר לעיל. אמנם לבישת בגדים מכובסים, וכן שאר הדינים שיכול להמתין עם עשייתם עד כניסת יו"ט, כגון לבישת בגדים מכובסים וכד', יש המחמירים שלא לעשותם קודם פלג המנחה, אך להלכה דינם כדין שאר האיסורים, והם מותרים החל מהזמן המבואר לעיל.
אם הרגל חל ביום ראשון, אזי הדבר תלוי – אם ערב שבת הוא היום השישי של השבעה [או פחות מזה], אזי אסור בכל הדברים בערב שבת זו, כיוון שהוא עדיין באמצע השבעה [אך בחוה"מ יהיה מותר בתספורת כיוון שלא יכל לעשות זאת קודם לכן], אך אם ערב שבת הוא היום השביעי של השבעה [או יותר מזה], מותר בכל הדברים הנ"ל כבר ביום שישי מהבוקר. ואם לא הסתפר או התגלח או כיבס, אסור לעשות כן בחוה"מ, וככל אדם.
עליה לקבר: יש לעלות לאחר שלושים יום ממש.
אמירת סליחות ביחידות
א. איש או אישה המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, מלבד מה שאומרים בארמית כגון "מחי ומסי" "מרן די בשמיא" וכד', וכן לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. כמו כן יאמרו תחנון מבלי נפילת אפיים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].
ב. השומע סליחות בשידור חי דרך הטלפון וכד', יכול לומר י"ג מידות עם הציבור.
ג. האומר י"ג מידות ביחיד [בטעמי המקרא] אינו צריך לסיים את הפס' עד המילה "רבעים", אלא יכול לומר כרגיל עד המילה "ונקה".
ד. יחיד שלא אומר י"ג מידות כלל [וכגון שאינו יודע את טעמי המקרא], יאמר קל ארך אפיים רק עד המילים "כמו שהודעת לעניו מקדם" [כולל].
ברכות התורה וברכות השחר קודם הסליחות
א. לפני אמירת הסליחות בבוקר יש לברך ברכות התורה, וכן ברכת 'אשר יצר' כיון שצריך להסמיך הברכה לעשיית צרכיו כשמכין עצמו לתפילה בבוקר, וכן ברכת 'אלוקי נשמה' הסמוכה לברכת 'אשר יצר'.
ב. ברכת 'על נטילת ידיים' לפני סליחות: בני ספרד מברכים מיד לאחר שקמים, ולבני אשכנז – אם יצטרך להתפנות לאחר הסליחות, יברך לאחר הסליחות. ואם לא יצטרך להתפנות אחר הסליחות, יברך לפני הסליחות.
דיני אמירת הסליחות וי"ג מידות
א. אמירת הסליחות אינה חיוב גמור, אך היא מנהג שנהגו בו ישראל, ומוזכר בשו"ע (סי' תקפא ס"א), ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות. נשים שיש באפשרותן לומר סליחות, די שיאמרו בבית.
ב. יש לעמוד כשאומרים "קל ארך אפים וכו'", "קל מלך יושב וכו'", י"ג מידות ווידוי. בשאר הסליחות טוב לעמוד אך אין חובה.
ג. כשאומר "ויקרא בשם השם", יפסיק מעט בין "בשם" ל"השם".
ד. השומע י"ג מידות כשהוא באמצע מזמורי הסליחות, יענה י"ג מידות עם הציבור, ולאחר אמירתם – או שימשיך מהמקום שהפסיק [עד "קל מלך"], או שימשיך היכן שהציבור אוחז.
ה. הפסוקים המודפסים בין סליחה לסליחה [מיד לאחר הי"ג מידות] הם עיקר הסליחות, ועליהם מבוססת הסליחה הבאה אחריהם, ולכן יש לומר פסוקים אלו ולא לדלגם. אך "כרחם אב על בנים וכו'" [המודפס לאחר פסוקים אלו] נוהגים לומר רק לאחר הי"ג מידות הראשון.
ו. את הוידוי שבסדר הסליחות – יש אומרים שלש פעמים (כמודפס), אבל המנהג הנפוץ הוא כמנהג הגר"א והאריז"ל לאומרו פעם אחת.
ז. "במוצאי מנוחה / שחר קמתי / באשמורת הבוקר / בזעקתם בעוד ליל / בעומדם לפניך בלילות" – יש המדקדקים לדלג מילים אלו בהתאם לשעת אמירתן משום דמיחזי כשיקרא, אולם מנהג העולם שלא לדלגם, ויש לבאר בטעמם משום שזה הולך על כלל הציבור.
ח. "מחי ומסי" הנאמרים בארמית בסליחות – אף שהציבור כבר סיים את אמירתם, כיוון שהציבור עדיין קיים [אף לאחר הקדיש] – מותר לאומרם, בשונה מי"ג מידות שהוא דבר שבקדושה וצריך שיאמרום עשרה יחד [ודי שיתחיל לאמרם עם הציבור]. אמנם יחיד המתפלל בביתו לא יאמר 'מחי ומסי' כלל.
ט. המאחר לסליחות – יכול לומר מתחילת הסליחות ויכול לומר מהיכן שהציבור אוחז, אך נכון יותר שיאמר עם הציבור היכן שהוא אוחז, ואח"כ יכול להשלים [ואף "אשרי" ישלים לאחר מכן].
י. כשיש בעל ברית והסליחות בלילה – אומרים תחנון כרגיל (כיון שאין זמן ברית בלילה). אך כשיש בעל ברית והסליחות ביום, או כשיש חתן בין שהסליחות ביום ובין בלילה – נחלקו האחרונים אם אומרים תחנון, ולהלכה נראה שאין לומר [ויש המקצרים ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות"].
דיני התענית
א. כתב השו"ע "נוהגים להתענות ערב ראש השנה".
ב. מי שהצום קשה לו, או שע"י הצום יתקשה ללמוד, או שהצום יגרום לו קושי בר"ה – אינו צריך לצום [אם אינו יכול לשמוע סיום, כדלהלן], ולכן נשים מקלות בזה.
ג. זמן סיום התענית: בני ספרד המתענים יתענו עד הקידוש לאחר צאת הכוכבים, אך לבני אשכנז אסור להתענות כל היום אלא יש הנוהגים להתענות עד פלג המנחה, ועליהם להתפלל מנחה קודם אכילתם, ולומר 'עננו', וי"א שידלגו את המילים 'ביום צום תעניתנו'. יש הנוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ועליהם להתפלל מנחה ולומר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכלו. ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות ואוכלים. והמנהג הנפוץ הוא שאוכלים לאחר מנחה גדולה.
ד. תענית זו אין צריך לקבל במנחה שלפניו, ומי שקיבל בסתמא, צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולכן מי שחושש שכיון שבזמננו שלא כולם נוהגים לצום צריך קבלה בתפילה, עליו לומר בפירוש עד מתי מקבל את התענית.
ה. בתענית זו מותר לשטוף את הפה, אך יש להקפיד שלא לבלוע מים.
ו. שכח ואכל – ימשיך לצום [ואינו צריך לצום ביום אחר]. ולעניין אמירת "עננו" – אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו, ידלג על המילים "ביום צום תעניתנו".
דין המשתתף בסעודת מצוה או סיום מסכת
א. אם הזדמנה לפניו סעודת מצוה [דהיינו סעודת ברית או פדיון הבן ויש מקילין אף בסעודת סיום מסכת], רבים סוברים שבאופן זה נפטר מהצום.
ב. בסעודת סיום מסכת, אם שמע את הסיום אך לא אכל בסעודת הסיום, נראה להקל שנפטר מהצום.
ג. אם לא שמע את סיום המסכת ובא באמצע סעודת הסיום, נראה להקל שמותר לו לאכול.
ד. מי שלא השתתף בסעודת המצוה אלא שלחו לביתו מסעודת מצוה, אינו יכול לאכול.
ה. נראה שכשם שמתכפר לאדם שמתענה בערב ראש השנה שליש מעברותיו, כך גם מתכפר לאדם שלא מתענה מפני שאוכל בסעודת סיום וכד', שהרי מעלת ההשתתפות בסעודת סיום מסכת גדולה ממעלת התענית.
נוסח מקוצר להתרת נדרים בערב ראש השנה
הנוסח המקוצר הוא: מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר ואבקש שתתירו לי את כולם. – ואומרים לו הדיינים מותר לך ג"פ, ואח"כ יאמר את נוסח מסירת המודעה.
דיני התרת נדרים
א. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, ואפשר להתיר גם בלילה.
ב. נוסח התרת הנדרים שעושים בערב ראש השנה מועיל רק לנדרים ששכחם. אך אם זוכר את הנדרים, דינו שונה.
ג. בהתרת נדרים זו, אפשר להתיר אף בפני אנשים ללא חתימת זקן, וכגון בחורים בישיבה לצעירים.
ד. יש מקפידים שיהיו דווקא שלושה מתירים ולא ארבעה, ומנהג בני ספרד להתיר בפני עשרה אנשים, ובמעמד זה אף מתירים קללות.
ה. שלושת המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה, וכן יכולים להיות קרובים לזה שמתירים לו [וכגון אביו ושני אחיו של הנודר יכולים להתיר לו את נדרו], אמנם בעל אינו יכול להצטרף לשלשה כדי להתיר נדרי אשתו.
ו. מבקש התרת הנדר צריך לעמוד בפני שלושת המתירים, והמתירים יושבים, אך דין זה אינו לעיכובא.
ז. הנודר אינו יכול לעשות שליח להתיר נדריו, ולכן מסתבר שהתרה דרך הטלפון – אף ששלושה נמצאים יחד ושומעים – אינה מועילה [אכן למנהגי מצוה, וכן בהתרת נדרים בערב ראש השנה שאינה לנדרים גמורים, אפשר לסמוך על התרה דרך הטלפון]. אמנם בעל יכול להיעשות שליח להתיר נדרי אשתו כדלהלן.
ח. אשה שאינה זוכרת שנדרה נדרים גמורים אינה חייבת להתיר נדריה, ולגבי מנהגי מצוה וכו' מועילה מסירת המודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת נדרים (ועל הנשים להקפיד לאומרה ויש לעוררן על כך, ומועילה האמירה אף בינה לבין עצמה) וכן יכולות לסמוך על אמירת 'כל נדרי'.
אך אם האישה רוצה בכך – יכולה להתיר לפני שלושה כאיש, אך אינה יכולה לעשות שליח לכך, מלבד בעל שיכול להעשות שליח להתיר נדרי אשתו [אבל לא נדרי בנותיו], אבל לא יקרא הבעלה לשלושה אנשים במיוחד בשביל להתיר נדרי אשתו, אלא כשאוסף שלשה להתיר נדרי עצמו יתיר גם עבור אשתו, ולא יאמר את הנוסח פעמיים, אלא יכלול את אשתו בהתרה שלו, וקודם שאומר את נוסח ההתרה או לפני שהם עונים 'הכל מותרים וכו' – יאמר להם שמבקש התרה גם עבור אשתו, והמתירים יענו בלשון רבים: 'מותרים לכם' וכו'. ואם לא מינתה את בעלה שליח – כיון שהיא מעוניינת בכך, יש להקל בהתרת נדרים זו שאינה לנדרים גמורים.
הדלקת נרות של יו"ט א'
זמן ההדלקה: יש הנוהגים להדליק נרות בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג [ויעביר אש מנר שדולק מערב יו"ט, וכן יימנע מלתת מים תחת השמן, אפי' אם הכין את המים מערב יו"ט, מחשש גרם כיבוי]. מי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט, ובפרט בזמננו שיש תאורת חשמל. כאשר יו"ט חל בשבת, כמובן שיש להדליק בערב שבת.
אף הנוהגים בכל שבת להדליק נרות לפני הברכה, ביו"ט ידליקו לאחר הברכה, ומכיוון שכשמברכים מקבלים את היו"ט, לפיכך יש ליזהר שלא לכבות את הגפרור אלא להניחו שיכבה מאליו. יש הנוהגים שגם ביו"ט מדליקים לפני הברכה כמו בשבת.
ברכת שהחיינו בזמן ההדלקה: יש המברכות שהחיינו בהדלקת נרות ויש הנוהגות שלא לברך אלא לברך או לצאת בשעת הקידוש. מי שאין מנהג בידה, לא תברך שהחיינו בזמן הדלקת הנרות, אלא תשמע מהמקדש. מי שנוהגת לברך שהחיינו בזמן הדלקת הנרות, נראה שיכולה לענות אמן על ברכת שהחיינו בשעת הקידוש.
הדלקת נרות של יו"ט ב'
א. ביום שני של ראש השנה, אסור להדליק את הנרות לפני צאת הכוכבים, אלא ידליקם אחר צאת הכוכבים או לפני הקידוש. [ויימנע מלתת מים תחת השמן, אפי' אם הכין את המים מערב יו"ט (מחשש גרם כיבוי)].
ב. אם נשאר פתילות, חתיכת פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של יום הראשון, לכתחילה עדיף להוציאן ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
ג. אף הנוהגות לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות, כיון שבקידוש ליל שני של ראש השנה נוהגים בברכת 'שהחיינו' לכוון גם על פרי חדש [וכפי שיבואר בהמשך], ואם תברך 'שהחיינו' בברכת הנרות יהיה הפסק גדול בין אכילת הפרי לבין ה'שהחיינו', לכן ביום השני יש שלא מברכות 'שהחיינו' בהדלקת הנרות. אך אם לובשת בגד חדש, או שמדליקה את הנרות מיד לפני הקידוש – יכולה לומר 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [לאלו הנוהגות כן].
ד. הנוהגת להקל ולברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ומכוונת על פרי חדש שתאכל בסעודה, יש לה על מה לסמוך, אפי' שיש הפסק גדול בין ברכת 'שהחיינו' לאכילת הפרי. אמנם אם עושה כן, עליה להניח את הפרי לפניה בשעת ההדלקה.
ה. בשעת הקידוש בליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש על השולחן ולכוון בברכת 'שהחיינו' גם על הפרי, ולאוכלו לאחר שיאכל כזית מהפת. אמנם גם מי שאין לו פרי חדש מברך 'שהחיינו'.
ו. דוגמאות לפרי חדש: רימון (אם לא אכל ביו"ט ראשון), תפוז וקלמנטינה (אם אינם חמוצים), אפרסמון, אבוקדו, חבושים, תמר טרי או סברס.
האוכל בבית אחד וישן בבית אחר
האוכל בבית אחד וישן בבית אחר – לכתחילה עליו להדליק נרות במקום האכילה (ובפרט בהדלקת נרות יו"ט). לבני ספרד – אם מישהו כבר הדליק שם, ידליק ללא ברכה.
בשעת הדחק אפשר להקל לברך על הדלקה גם במקום הלינה ומוטב שיאכל שם כזית מזונות וכדומה [או שיעשה שם איזה תשמיש לצורך הסעודה], וכן מוטב שהחדר יהיה חשוך בשעת ההדלקה.
ולכן המדליקה בערב יו"ט [שלא במקום האכילה] תחשיך את החדר לגמרי קודם ההדלקה [כולל כיבוי אורות והגפת תריסים], ואז תדליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור תדליק את הגפרור, תברך ותדליק את הנרות, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על תאורת החשמל.
והמדליקה ביו"ט עצמו שאינה יכולה לכבות את החשמל, עדיף לכוון שעון שבת שיכבה את החשמל בזמן ההדלקה [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר].
א. טובלים את החלה בדבש, ורבים נוהגים לטבול צד אחד של החלה בדבש וצד שני במלח, ויש שאין מטבילים במלח אלא רק מניחים מלח על השולחן.
יש הנוהגים לטבול בדבש רק בר"ה, יש הנוהגים לטבול אף בערב יו"כ ובהו"ר, ויש הנוהגים כן בסעודות שבת ויו"ט מר"ה עד שמח"ת.
ב. אף שבליל שבת נוהגים לבצוע את החלה התחתונה, בליל יו"ט יש לבצוע את החלה העליונה.
ג. אין לאכול מאכלים חמוצים בראש השנה [כגון חמוציות שחמיצותן ניכרת, מלפפון חמוץ, מאכלים שמעורב בהם חומץ או מיץ לימון שטעמו ניכר], אבל מותר לאכול דברים חריפים [ויש הנמנעים מכך].
ד. אין לאכול מאכלים מרים בראש השנה.
ה. אין לאכול אגוזים בראש השנה, אך כשהאגוזים מעורבים באופן שטעמם אינו ניכר, מותר [בכלל שאר אגוזים גם מינים אלו: פקאן, פיסטוק, צנובר. ערמונים אינם אגוזים].
ו. אף שמן הדין מותר, רבים נהגו להימנע אף משקדים וגרעיני חמניה, בוטנים, פופקורן וכיו"ב, אם זה מרבה אצלו כיחה וניעה, אך כשהם מעורבים באופן שטעמם אינו ניכר, מותר.
ז. יש אומרים שאין לאכול ענבים בראש השנה.
ח. אף שיש חובת שמחה בראש השנה, אינו כדין שמחה בשאר החגים שיש לשמח את אשתו ובניו בקניית בגדים חדשים וקליות ואגוזים.
ט. אף שאין חובה לאכול בשר ולשתות יין, טוב לעשות כן.
פרטי ודיני המנהג
א. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.
ב. מי שחושש מכשרות הסימנים [או שאינו אוכלם מסיבה אחרת], יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.
ג. עדיף לאכול את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש הנוהגים לאוכלם לאחר הקידוש.
ד. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם 'אדמה' שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שוודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדו'.
ה. מברכים תחילה 'בורא פרי העץ' על התמר, שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' (כריתות ו.) ובשו"ע (סי' תקפג).
ו. מן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, אך בכה"ח כתב להקדים לאכול את התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.
ז. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון העונה], יברך עליו 'שהחיינו'. יש אומרים שיותר טוב להביא את הפרי החדש לשולחן לאחר הקידוש, כדי שלא ייפטר בברכת שהחיינו של הקידוש, ויברכו עליו ברכת שהחיינו נוספת.
ח. את ה'יהי רצון' שקודם אכילת הסימנים אומרים קודם האכילה, ואם זה הסימנים שמברכים עליהם, יאמר את ה'יהי רצון' לאחר שאכל מעט.
ט. במשנ"ב כתב לומר את ה'יהי רצון' עם שם השם, ומקורו מדברי הראשונים, אך רבים נוהגים לאומרו ללא שם השם.
זיהוי הסימנים ואופן בדיקתם מתולעים
לסימן סילקא נוהגים לאכול –
סלק אדום – בדרך כלל בחזקת נקי. כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק, ולפרוס לפרוסות לרוחב ולראות שאין בהן מחילות [אפשר לבדוק אף לאחר בישול].
ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא [מנגולד] – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש – להפריד את העלים, להשרותם במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.
לסימן כרתי נוהגים לאכול לוף – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר. יש להפריד את העלים, להשרותם במי סבון 5 דקות, ולשטוף היטב בזרם מים. כמו"כ יש לחצות את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל ארכו, להפריד את כל השכבות, ולהשרותם במי סבון 3 דקות.
אם אין אפשרות להשיג לוף מגידול מיוחד, ישתמש בלוף רגיל, עפ"י ההוראות הבאות: 1. ראוי לא להשתמש בעלים הירוקים העליונים, ועוד 5 ס"מ מהחלק הלבן [בגודל כ-3 אצבעות]. 2. להוריד ולא להשתמש בגלדים הרפויים החיצוניים [כ-3 גלדים]. 3. חובה להפריד את העלים אחד אחד, ולהשרותם במי סבון כ-5 דק', ולשטפם תחת זרם מים, ולבדוק מול האור שאין חרקים קטנים בצבע חום/בהיר, צהוב בהיר.
לסימן רוביא נוהגים לאכול לוביא –
רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.
רוביא יבשה (מין שעועית) – או להרתיחם במים בכמות של פי 3 מהרוביא, ולאחמ"כ להמתין שלוש שעות, או להשרותם במי ברז [בכמות פי 3, כנ"ל] 8 שעות. בכל מקרה יש לבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים, ואז לקלף ולבדוק אם יש חרק.
שאר הסימנים –
תמרים – תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשניים ולבדקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.
קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה – בחזקת נקי, מספיק לשטפו או לקלפו.
רימון [מגידול מסחרי] ותפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.
האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה [קרפיון, בורי וכסיף] בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראש דג סלמון עלול להיות בין הזימים טפילים חומים, ויש להסירם [וזה קיים גם בדגים שהם תחת השגחה מהודרת, ויש לברר אצל ההשגחה]. ראשי דגים אחרים בחזקת נקיים.
דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.
קניית עליות ומקומות בבית הכנסת מכספי מעשר
א. אפשר לקנות עליות ושאר כיבודים מכספי מעשר, ובתנאי שיחשוב על כך בשעה שקונה את העליות.
ב. מותר לקנות מקום בבית הכנסת מכספי מעשר [אם חשב על כך בשעה שקנה], מכיוון שהמקום לא קנוי לגמרי למתפלל, ואינו עובר בירושה לבניו, אלא הוא רק סדר חלוקה שמי שתורם לבית הכנסת מקבל מקום.
ובאופן שאין בכל בתי הכנסיות שבאזורו אפשרות להתפלל מבלי לתרום, אזי את הסכום המינימלי לקניית מקום [המקובל בבתי הכנסיות שבאזורו] צריך לשלם מכספו, ואת שאר הסכום יכול לשלם מכספי מעשר [אף שמעדיף בית כנסת מסוים].
אדם המקפיד לתת מעשר כספים לעניים בלבד ולא לשאר צרכי מצוה, יכול לקנות מקום מכספי מעשר רק אם רוב המתפללים הם אברכים נזקקים.
דינים נוספים בתפילות הימים הנוראים
א. מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה וביו"כ (אף שחל בשבת), ומותר אף בסוף תפילת מוסף.
ב. בענין בכיה בתפילות ראש השנה – יש אוסרים לעורר עצמו לבכי, אך אם בא לבכי מחמת התפילה או מחמת דביקות בקב"ה, מותר אפי' בשבת.
ג. מותר לבחורים מבני אשכנז להתעטף בטלית גדול גם בראשם בר"ה ויו"כ, אם כך מנהג הישיבה.
ד. לכתחילה יש לעמוד בכל חזרת הש"ץ. מי שקשה לו יכול לשבת [ובפרט אם לא שמע את תחילת חזרת הש"ץ].
מי שיכול לעמוד רק חלק מהזמן, סדר העדיפות לישיבה הוא: א. לשבת רק בפיוטים הנאמרים כשהארון סגור. ב. גם בפיוטים הנאמרים כשהארון פתוח. ג. לשבת בעיקר חזרת הש"ץ.
א. בראש השנה מותר להאריך בתפילה עד אחרי חצות ואין איסור להתענות בראש השנה עד קצת אחרי חצות.
ב. אסור לאכול אכילת קבע לפני תקיעת שופר, אבל טעימה [לחלשים] מותרת. אולם נשים הצריכות, יכולות לאכול לכתחילה לפני התקיעות כרגיל.
ג. שיעור אכילה האסורה קודם התקיעות הוא כביצה פת, או כביצה מזונות מפת הבאה בכיסנין, או שתיית יין או כל משקה המשכר בשיעור כביצה.
ד. גדרה של טעימה היא אכילת פירות אפילו הרבה, וכן אכילת חטיפים למיניהם ואפילו הרבה [אך לא מיני מזונות, ויש מקלים באכילת קוגל אטריות אפי' הרבה] וכן שתיית שאר משקים מותרת אפילו הרבה.
ה. יקדש לפני האכילה, ואם מקדש על יין – ישתה ממנו רק מלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית ולא יותר, מפני שאסור לשתות שיעור כביצה יין לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף. אמנם אם מקדש על מיץ ענבים מותר לשתות רביעית שלמה.
דיני תקיעת שופר
א. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה.
ב. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים ובפועל התקיעות של סדר אחר [כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיו"ב], יש לחוש שלא יוצא יד"ח, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא].
ג. נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, אםתקיעות דמיושב או תקיעות דמעומד, ולכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.
ד. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע.
ה. מי שלא שמע את הברכה של תקיעת שופר לפני תקיעות דמיושב, בין אם שמע את התקיעות דמיושב, בין אם לא שמע את התקיעות דמיושב, יברך לפני התקיעות דמעומד. ויש להסתפק האם אפשר לומר "היום הרת עולם" ו"ארשת שפתינו" לאחר התקיעות של מלכויות או זכרונות כיוון שעדין לא שמע שלושים תקיעות. ויותר נראה דאפשר לומר.
ו. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק. ואף אסור ללמוד בפיו, אך להרהר בלימוד מותר. ברכת "אשר יצר" אינה נחשב הפסק, וכן אמירת תהלים אינה נחשבת הפסק (מפני שכל שהוא תפילות, בקשות, שבחים וברכות אינו נחשב הפסק).
דיני התוקע לנשים או ליחיד כגון חולים וכיו"ב
א. כשתוקעים לנשים וכן כשתוקעים ליחיד, די לתקוע שלושים קולות [ג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת]. ואת השברים תרועה יעשה בנשימה אחת, וכמו בתקיעות דמיושב (ניתן לראות פירוט והרחבה בגיליון אזמרה לשמך).
ב. כשתוקעים בשופר לחולה, אם התוקע כבר יצא ידי חובה, החולה יברך בעצמו את ב' הברכות, ואם אינו יכול, התוקע יברך עבורו. וכן בתקיעות לנשים – נשים שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יברכו בעצמן, או שאחת תברך ותוציא את כולן.
ג. המתפלל ביחידות בראש השנה, לא יתקע בשופר ולא יתפלל מוסף אלא לאחר ג' שעות ראשונות [היינו לאחר סופ"ז ק"ש]. ויש להמתין עם תפילת מוסף עד לאחר שיתקע/ישמע תקיעות, אך אם יעבור ז' שעות [שהוא זמן מוסף לכתחילה] עדיף שיתפלל מוסף לפני תקיעת שופר.
ד. מי שיש לו אפשרות לבוא או לתקיעות דמעומד או לתקיעות דמיושב [מצוי בנשים], נכון יותר שישמע תקיעות דמיושב [אע"פ שתקיעות דמעומד הן העיקר].
א. רבים נוהגים לומר תשליך ביום א' של ראש השנה אחרי מנחה, ואומרים זאת כשרואים ים או נהר או באר או מקווה [וטוב שיהיו בו דגים חיים]. אם אינו רואה את המקומות הנ"ל, יאמר ליד ברז מים פתוח, או עכ"פ ליד מים שנמצאים באקווריום או בקערה [רבים מקהילות החסידים נוהגים מנהג זה יום לפני ערב יו"כ, שהוא היום שאומרים בו סליחות י"ג מידות].
ב. לנשים די לכתחילה לומר תשליך בבית מול ברז פתוח.
ג. עיקר אמירת התשליך הוא ג' הפסוקים האחרונים בספר מיכה ["מי קל כמוך – מימי קדם"].
ד. הגר"א והחזו"א לא נהגו לומר תשליך.
א. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של יום ב'. איסור זה נאמר אפי' בשנים שעושה עירוב תבשילין.
ב. איסור הכנה כולל גם מלאכות כגון בישול, אפיה, חימום וכדו'.
גם טרחה ביו"ט ראשון עבור יו"ט שני אסורה, ולכן אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה לצורך יו"ט שני של ר"ה עד צאת הכוכבים, וכן אין להכניס בקבוקי שתייה למקרר [אמנם החזרת אוכל למקרר או למקפיא מותרת, כיון שבהחזרת דבר למקומו אין איסור הכנה].
כמו כן אין לערוך את השולחן של הלילה השני של ראש השנה קודם צאת הכוכבים של היום השני.
ג. גם טאטוא וסידור הבית, וכן הדחת כלים [באופן המותר] לצורך הלילה אסורים עד צאת הכוכבים. אמנם אם אי סידור הבית והדחת הכלים מפריעים לו כעת, מותר לעשות זאת כיון שהוא לצורך יום זה.
ד. בשעת הדחק, אם לא יספיקו לעשות את ההכנות הנ"ל בלילה לאחר צאת הכוכבים, ואם לא יעשו אותן ביו"ט ראשון, תתאחר מאד סעודת ליל יו"ט שני – אזי פעולות שהם בגדר "טרחה" מותרות, ובתנאי שיעשו אותן בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם ביום הראשון. אולם מלאכות כגון בישול וחימום, וכן הכנת סלטים והכנת בגדים [באופן שיש בהם מלאכת בורר או טוחן], אסורות לצורך ליל שני.
ה. דיני בישול מיו"ט א' של ר"ה ליו"ט ב': אסור לבשל ביו"ט א' עבור יו"ט ב', אפי' אם יאכל מעט ביו"ט א', אך מותר לבשל כמות גדולה בסיר אחד על דעת לאכול חלקה ביו"ט א' וחלקה ביו"ט ב' [אך אין לומר במפורש שעושה כן עבור יו"ט ב']. יש מקלים לבשל ביו"ט א' לפני סעודת הבוקר לצורך יו"ט ב' אם יאכל מעט ביו"ט א', והמחמיר תבוא עליו ברכה.
כפרות על תרנגול
זמן עשיית הכפרות על תרנגול הוא בערב יום כיפור באשמורת הבוקר לאחר אמירת סליחות לפני עלות השחר [ואם הסליחות סמוכות לשחרית, יעשה את הכפרות לפני הסליחות]. ובמקום הצורך אפשר להקדים ולעשות אף לפני חצות הלילה, או במשך עשרת ימי תשובה.
כשעושים על תרנגול – יש הנוהגים כדעת האריז"ל לעשות כפרות לכל אחד בנפרד [לכל זכר – בתרנגול זכר, ולנקבה – בתרנגולת נקבה], ומי שקשה לו – יעשה כפרה אחת על כל הזכרים ועל כל הנקבות, ויעשה בתרנגול אחד לכל הזכרים [בבת אחת], ובתרנגולת אחת לכל הנקבות [בבת אחת, אך אין לעשות בתרנגול/ת אחד/ת כמה פעמים זה אחר זה].
אין לעשות כפרות בכספי מעשר.
העושה כפרות על תרנגול – יתן את בשרם לעניים, או שיפדה בכסף את שוויים ויתן לעניים, ואז יכול לקחת את הבשר לעצמו.
כפרות על כסף
מי שאינו יכול לעשות כפרות על תרנגול, יעשה על כסף. הרגיל לעשות כפרות על תרנגול, ורוצה לעשות על כסף, אינו צריך התרת נדרים.
יש לעשות את הכפרות עד כניסת יום הכיפורים, ואת הכסף יש לתת דווקא לעניים, ויתנו לעניים או לגבאי צדקה לפני יו"כ, ואם לא הספיק – יְזַכה את הכסף ע"י אחר [כלומר יתן לו להגביה את הכסף עבור] עני או קופת צדקה מסוימת. ואם לא עשה כן, יתן לאחר יו"כ. שכח ולא עשה כפרות – יעשה עד הושענא רבא
כשעושים כפרות בכסף אין לזה סך קבוע, ואם עושה כפרות לכל המשפחה בסכום אחד, ישנם העושים סכום שווי של תרנגול שהוא בערך 30 ש"ח, ויש הלוקחים סך ח"י שקלים. אמנם למעשה אין סכום ברור בדבר, ולכן מי שעושה לכל אחד בנפרד די שיעשו אף על שקל אחד.
כשעושים את הכפרות בכסף – במקום לומר "נפש תחת נפש", יאמר "דמים תחת דמים", ובמקום לומר "זה התרנגול ילך למיתה", יאמר "זה הכסף ילך לצדקה".
אין לעשות כפרות בכספי מעשר.
העושים כפרות בכסף מזומן, אין חובה שיתנו כסף זה עצמו לעניים אלא יכולים לתת סך שווה במקומו, או לתרום את שווי סך הכפרות בכרטיס אשראי או העברה בנקאית.
בחור הנמצא בישיבה ואין ברשותו כסף לעשות כפרות, והוריו רוצים לעשות כפרות בשבילו ולומר 'זה חליפת פלוני בן פלוני', אף שעיקר מנהג הכפרות הוא בפני המתכפר ממש, אמנם כשאין אפשרות אחרת יעשו כן.
כפרות למעוברת
מעוברת עד 40 יום דינה ככל אישה שתכפר בתרנגולת אחת, ולאחר 40 יום – הנוהגים לקחת תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות – המעוברת תעשה גם עם תרנגול זכר [שמא נתעברה זכר], והנוהגים לכפר לכל אחד בנפרד, אם המעוברת יודעת את מין העובר תעשה לעצמה על נקבה, ותרנגול/ת נוספ/ת לפי מין העובר. ואם אינה יודעת את מין העובר – תעשה על 2 תרנגולות [לעצמה, ושמא נתעברה נקבה], ועל תרנגול אחד [שמא נתעברה זכר].
מעוברת העושה על כסף, אם עושים לכל אחד כפרה בנפרד, תיקח סך כפול – אחד עבורה, ואחד עבור העובר.
מעוברת שעושה לעצמה על כמה תרנגולים, תאמר "אלו חליפותנו וכו'", ואם אחר מסובב מעליה, יאמר "אלו חליפותיכם וכו'".
מצוה לטבול בערב יום כיפור, ולכתחילה יש להקפיד על דיני חציצה, ולכן טוב לנקות שיניים, לקצוץ ציפורניים וכו' לפני הטבילה. אמנם אף כשיש חציצה, אינה מעכבת. יצוין כי מי שעדיין לא קצץ ציפורניו, מותר לקצוץ לצורך הטבילה את ציפורני הידיים והרגליים ביום אחד.
יש אומרים שיש לטבול שלש פעמים.
זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום קודם מנחה, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות. אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר.
יתפלל מנחה בבגדי שבת בעוד היום גדול [לאחר טבילתו], כדי שיספיק לאכול סעודה המפסקת לאחר מנחה.
בחור המתפלל מנחה בישיבה שלא הספיק לטבול קודם מנחה, יטבול לאחר מנחה.
מי שלא יכול לטבול במקווה, ירחץ עצמו בתשעה קבין בכלי אחד (ואף רחיצה ע"י ברז מלמעלה נחשבת כרחיצה בכלי אחד), ונפרט את אופן הרחיצה:
כמות המים של ט' קבין לפי הדעה המחמירה היא לכל היותר 23 ליטר, ורחיצה זו מצריכה להיות לכל היותר 5 דקות תחת הברז.
יותר טוב שהברז יהיה מחובר על מתקן, אך אם אין מתקן – די שיחזיקנו בידו מעל הראש, ואין צורך שהמים יגיעו לכל הגוף, אלא די ברוב הגוף.
מצוה לאכול ולשתות בערב יום כיפור.
אף שיש הסוברים שיש קיום מצווה באכילה אף בליל ערב יוה"כ, העיקר להלכה שהמצווה היא רק ביום.
גם נשים מצוות לאכול בערב יום הכיפורים.
אף חולה שאוכל ביום כיפור, מצוה עליו לאכול בערב יום כיפור.
ישנם מאכלים שאין לאוכלם בכל ערב יו"כ, וישנם מאכלים שמותר לאוכלם בערב יו"כ, ורק בסעודה מפסקת אין לאוכלם, ונפרט:
א. ביצים ושום (י"א דווקא כשהם חמים), וכן גבינה ושאר מוצרי חלב כשהם חמים – יש אומרים שאין נאכלים כל היום כולו, ויש מקילין בשחרית. למעשה נוהגים להקל במוצרי חלב קרים בשחרית. ובחלב עם קפה אין קפידא כל היום כולו. נשים וקטנים יכולים לאכול את כל המאכלים הללו כרגיל.
ב. אכילת בשר בהמה מותרת במשך היום, אך בסעודה מפסקת לא אוכלים בשר בהמה אלא בשר עוף.
ג. שתיית יין ישן וטוב מותר במשך היום, אך בסעודה מפסקת אין שותים אותו.
ד. מצוה לאכול דגים בערב יו"כ במשך היום לפני סעודה המפסקת, אך בסעודה המפסקת אין אוכלים דגים, וראה כאן את פרטי הדין.
ה. יש נוהגים לאכול קרעפלאך בערב יו"כ.
דיני המאכלים בסעודה המפסקת
א. הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום, היא נקראת 'סעודה המפסקת'.
ב. לכתחילה יש לאוכלה עם פת, ומי שקשה לו יכול להקל בזה.
ג. יש נוהגים לטבול פרוסת 'המוציא' בדבש.
ד. אוכלים בסעודה זו כמה מאכלים שרוצים ובלבד שיהיו מאכלים הקלים להתעכל, שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. ולכן אין אוכלים בשר בהמה בסעודה המפסקת אלא בשר עוף. דין זה נוהג אף בנשים, והוא נאמר רק בסעודה המפסקת, אך במשך היום מותר.
ה. בסעודה המפסקת אין לשתות יין ישן וטוב, אך במשך היום מותר.
ו. בסעודה המפסקת (וי"א שאפילו כל היום) אין לאכול ביצים ושום וגבינה וחלב כשהם חמים (ויש מקפידים גם בקרים). כמו כן אין אוכלים בסעודה זו דגים, ויש מקלים בדגים קרים. נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.
ז. בחלב המעורב בקפה וכד' אין קפידא.
ח. אין לאכול שומשום בסעודה המפסקת, כיון שהוא עולה לפיו בלילה ומגביר את הליחה [אך בשומשום שעל החלה או בציפוי של שניצל – אין קפידא].
ברכת המזון וקבלת התענית
א. מזמנים בסעודה מפסקת בערב יום כיפור כרגיל.
ב. לאחר ברכת המזון, מעיקר הדין מותר לאכול ולשתות, וכן לעשות מלאכה. אמנם יש המחמירים שהמברך ברכת המזון נחשב כמי שקיבל בפירוש את יום הכיפורים, ואסור באכילה ובשתייה ובעשיית מלאכה. ולכן נכון להתנות בפירוש [בפיו או במחשבתו], שאינו מקבל את הצום ואת איסור המלאכה בברכת המזון.
ג. חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, ויש להפסיק מאכילה ומלאכה ושאר איסורים קודם השקיעה.
הנרות שצריכים הנשואים להדליק בערב יום כיפור
בערב יו"כ יש חמש סיבות להדליק נרות
א. הסוג הראשון הוא נרות יום כיפור – כבכל ערב שבת, גם בערב יו"כ יש להדליק נרות, ויברך 'להדליק נר של יום הכיפורים'. בשנים שיו"כ חל בשבת, מברכים 'להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים' ויש מבני ספרד שמברכים 'להדליק נר של שבת ויום הכיפורים'.
לגבי ברכת 'שהחיינו': ישנן הנוהגות לברך בהדלקת נרות ויש הנוהגות שלא לברך בהדלקת נרות אלא רק לאחר 'כל נדרי' בבית הכנסת. מי שאין מנהג בידה – תברך עם הציבור בבית הכנסת ולא תברך בעת הדלקת נרות. המברכת בעת הדלקת נרות – צריכה להקפיד לחלוץ נעליים קודם ההדלקה, וכן תיזהר שלא לברך שנית לאחר 'כל נדרי'.
בעניין הקדמת ההדלקה או הברכה בהדלקת נרות יו"כ – יש לנהוג כפי שנוהג בהדלקת נרות שבת. אולם אף אותן בנות ספרד הרגילות לברך לפני ההדלקה, אם הן מברכות 'שהחיינו' בהדלקת נרות, יברכו את ה'שהחיינו' לאחר ההדלקה, כיון שבברכת 'שהחיינו' מקבלת על עצמה את כל דיני יו"כ.
בענין הנאה מהנרות – מאחר וצריך ליהנות מהנרות, על כן יש להקפיד להדליק את הנרות במקום שישתמשו בו ביו"כ.
כמו כן, ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד עם הנרות, ויעשה באופן הבא: יחשיך לגמרי את החדר [כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.
ב. הסוג השני הוא נר נשמה ליתומים – כלומר, מי שאביו או אמו הלכו לעולמם, עליו להדליק עבורם נר נשמה לכפר עליהם בערב יו"כ, ודי בנר נשמה אחד עבור שני ההורים.
ג. הסוג השלישי הוא נר הבריא [נקרא גם נר החיים] – שכל איש נשוי מבני אשכנז מדליק נר אחד, שידלק עד מוצאי יום הכיפורים.
אם הנר הבריא נכבה במהלך יו"כ, יש מקפידים לשוב ולהדליקו במוצאי יו"כ, אך מן הדין אין לחוש לכך.
ד. הסוג הרביעי הוא נר ששבת – כלומר, מאחר ובהבדלה במוצאי יו"כ מברכים 'בורא מאורי האש' על נר ששבת [דהיינו שהיה דלוק מערב יו"כ], על כן יש להדליק נר בפני עצמו שישמש לברכת מאורי האש בהבדלה. גם בשנים שיו"כ חל בשבת, מנהג העולם להחמיר ולהדליק נר ששבת בפני עצמו.
ה. הסוג החמישי הוא נר בחדר שינה – כלומר, כל זוג נשוי מבני אשכנז צריך להדליק נר בחדר שינה [ובמקום שיש חשש שריפה, די להשאיר תאורה בחדר]. אמנם לא צריך להדליק נר במיוחד לצורך זה, אלא ניתן להדליק את הנר הבריא או את הנר ששבת בחדר שינה.
ולמעשה נמצא שכל אדם נשוי מבני אשכנז צריך להדליק שלושה סוגי נרות – נרות יו"כ [יחד עם התאורה, כפי שהתבאר], נר הבריא ונר ששבת [ואת אחד מהם ידליק בחדר שינה]. אם הוא יתום – עליו להדליק בנוסף לאלו גם נר נשמה.בני ספרד לא נהגו להדליק את הנר הבריא וכן לא נהגו להדליק נר בחדר שינה, וא"כ הם צריכים להדליק רק נרות יו"כ [יחד עם התאורה] ונר ששבת, ואם הוא יתום, ידליק בנוסף גם נר נשמה.
תנאי בהדלקת נרות
בהדלקת הנרות, האישה מקבלת על עצמה את כל דיני יום הכיפורים, ולכן צריכה לחלוץ נעליים קודם ההדלקה [ואותן בנות ספרד הנוהגות שהדלקת הנרות אינה מהווה קבלת שבת, אינן צריכות להקפיד על כך].
אמנם בשעת הצורך [וכגון שרוצה לנסוע לבית הכנסת] יכולה להתנות קודם ההדלקה שאינה מקבלת את קדושת יוה"כ, ובלבד שתדליק תוך 40 דק' לשקיעה. אם עושה תנאי, אין לה לברך שהחיינו בזמן ההדלקה, אלא רק בבית הכנסת. ואם בירכה, אסור לנסוע.
מקום הדלקת נרות יו"כ, ודין בני זוג שלא נמצאים יחד
צריך להקפיד להנות מהנרות, ולכן יש להדליק את התאורה יחד עם הנרות, וכמבואר בשלוחה הקודמת.
דין זוג נשוי האוכל אצל ההורים סעודה המפסקת, ולאחר תפילת ערבית חוזרים לישון בביתם: את הנר הבריא ואת הנר ששבת יכולים להדליק היכן שרוצים. ולגבי נרות יום הכיפורים – אם לא יספיקו לחזור ולהדליק בביתם – ימנו שליח שידליק בביתם. ואם אין אפשרות למנות שליח – ידליקו בבית ההורים, ולאחר התפילה צריך שיחזור אחד מבני הזוג ליהנות מהנרות [ועליהם לדאוג להשאיר תאורה בחדר השינה, וכפי שהתבאר בשלוחה הקודמת].
דין בני זוג שנמצאים בבתים אחרים ביו"כ: אם האישה נשארת בביתם הקבוע – הדלקתה פוטרת את הבעל. ואם היא מתארחת בבית אחר – שניהם צריכים להדליק או להשתתף בפרוטה. ולכן אם האישה נמצאת בבית הוריה והגבר נמצא בישיבה – עליו להדליק נרות בחדר הישיבה, וכפי שהתבאר בשלוחה הבאה.
הדלקת נרות בערב יו"כ לבחורי ישיבות
במשך השנה בחורי ישיבה סומכים על הדלקת הנרות בחדר אוכל, אך ביו"כ שלא נכנסים לחדר אוכל, יש להקפיד שהבחורים ידליקו נרות בחדרם [בהסכמת הנהלת הישיבה, ודי שכולם ישתתפו בנרות ע"י שיגביהו אותם, ואחד מחברי החדר ידליקם בברכה]. ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד עם הנרות, ויעשה באופן הבא: יחשיך לגמרי את החדר [כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.
אם הישיבה לא מסכימה להדליק נרות בחדרים – ידליקו את החשמל בחדר בברכה.
אדם נשוי שמדליק בישיבה (כי אשתו נמצאת מחוץ לביתם הקבוע, וכפי שהתבאר לעיל), צריך לזכור להדליק גם נר הבריא.
בני אשכנז [וכן יש מבני ספרד] שנוהגים ללבוש קיטל ביום כיפור.
בשנה ראשונה לנישואין יש מנהגים שונים בלבישת הקיטל.
אבל לא לובש קיטל, ויש הנוהגים ללבוש.
אין להיכנס לבית הכסא בקיטל.
אין לובשים ביו"כ בגדים מפוארים ויקרים.
נשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטות בהם בשבת ויום טוב מאימת יום הדין, ואף גברים הרגילים לענוד שעון כתכשיט מיוחד לכבוד שבת ויו"ט, לא יענדוהו ביו"כ. ולעניין חפתים של שבת ויו"ט, יש לדון שמותר.
תכשיטים שאישה רגילה לענוד בימות החול, מותר לענדם ביום הכיפורים, ואפי' תכשיטי זהב.
אסור להתרחץ ביום כיפור, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ולעניין רחיצת קטנים: נוהגים שלא לרחוץ ביו"כ אפי' את הקטנים שרגילים לרוחצם כל יום. ואם התלכלכו, רוחצים את מקום הלכלוך.
כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף קשרי האצבעות [כולל קשרי האצבעות, וכיוון שקשה לצמצם בזה, אין איסור אם נשפך מעט יותר מכך], ונוטל כדרכו כל השנה – ג' או ד' פעמים לסירוגין.
שטיפת הפנים אסורה, וכן שטיפת העיניים אסורה, אלא אם כן יש בהן לכלוך, שאז מותר ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד.
רחיצת הפה אסורה, ואפילו במקום צער גדול, אך אם הקיא, אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך, ומותר.
רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא: אם לא עשה צרכיו כלל – י"א שאינו נוטל ידיו ביום כיפור, ויש סוברים שנוטל ידיו ומסקנת הביה"ל שלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד [אך אם לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל, רשאי ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת].
נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים: אם קינח לאחר עשיית צרכיו, או שפשף לאחר קטנים – מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות, אך אם לא שפשף וקינח – ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום, אבל בלילה לאחר התפילה, יש מחלוקת האם משום ברכת 'אשר יצר' מותר לרחוץ ידיו. והנכון שיקנח או ישפשף, ואז יוכל ליטול ידיו. נטילה זו – באופן שהיא מותרת – היא עד סוף פרקי האצבעות [כולל].
אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה, ביו"כ אין נוטלים ידיים לפני התפילה.
רחיצה לרפואה מותרת, ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה [דהיינו שנפל למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד], אם על ידי הרחיצה ירגיש יותר טוב, מותר לרחוץ במים צוננים.
רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה, כדרכו כל השנה.
כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל.
חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל.
הנוגע ביום כיפור בנעליים שאינן עשויות מעור, כגון נעלי גומי וכדו' – נראה שרק ישפשף את ידיו, ואם יש מקום מלוכלך בידיו – ירחצנו [יש לציין שבשאר ימות השנה, הדין שונה]. הנוגע בשרוכים אינו צריך ליטול ידיים. הנוגע בגרביים אינו צריך ליטול ידיים, אלא אם נגע במקום המלוכלך מזיעה, המצוי יותר בחלק שבתוך הנעל.
אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו כשהסיכה אינה לשם תענוג, ואפילו כשהיא נועדה להעביר הזוהמא.
אסור לסוך בבושם, דאודורנט וכדו' [אבל אין איסור להתבשם מערב יו"כ].
סיכה לרפואה מותרת, ולכן חולה שאין בו סכנה, באופן שמותר לו לסוך ע"פ דיני רפואה בשבת וביום כיפור, מותר לו לסוך לרפואה חומר נוזלי.
אסור לנעול נעלי עור, אבל משאר מינים מותר, ויש אומרים שאף בשאר מינים הותר רק באופן שמרגישים את קושי הארץ, אבל אם אין מרגישים את קושי הארץ אסור, ויש אף שמחמירים שאין ללבוש כלל נעליים אלא רק גרביים.
מחנכים את הקטנים אף בגיל ב' וג' שלא ללכת בנעלי עור. אך אם צריכים לצאת לחוץ ויש רק נעלי עור, מותר לנעול להם.
נעליים שנוחות לנעילה כגון נעלי קרוקס מקוריים וכדו' אף שאין למחות ביד המקילים בזה, לכתחילה אין לנעלם ביום הכיפורים.
תפילה זכה
שיטת הרמב"ן שיש להתוודות סמוך לחשיכה, וראוי להחמיר כדעה זו, ולכן בני אשכנז נוהגים לומר "תפילה זכה" סמוך לשקיעה, ובני ספרד אומרים את הפיוט "לך קלי תשוקתי" שנאמר בו וידוי.
אף שוידוי אומרים בעמידה, באמירת וידוי זה נהגו העולם להקל לשבת.
אם לא אמר או לא סיים לומר תפילה זכה לפני השקיעה, יכול לאומרה לאחר השקיעה [ואף לאחר תפילת ערבית], אך את הוידוי ["חטאתי עוויתי פשעתי"] ראוי לומר לפני השקיעה [ואין חובה לומר לפני השקיעה את נוסח קבלת קדושת יו"כ המופיע בתפילה זכה, כיון שעיקר קבלת תוספת יו"כ היא ע"י שפורש ממלאכה ומהעינויים].
בנוסח תפילה זכה מופיע "הריני מקבל עלי קדושת יום הכיפורים וכו'" – יש המדלגים מילים אלו ואומרים אותן לאחר שאמרו כל נדרי פעם אחת [לפני השקיעה] (וטעמם שהרי אסור להתיר נדרים ביו"כ, וא"כ כיון שקיבל קדושת יום הכיפורים, איך יאמר לאחמ"כ כל נדרי). אמנם המנהג לומר זאת (ויש לבאר בטעמם מפני שהוא שבות לצורך מצוה, ועוד שכיון שבדעתו להתיר אח"כ נדרים, לא קיבל יו"כ לעניין זה).
המתפלל ביחידות
המתפלל ביחידות מתפלל תפילות לחש כרגיל, וצריך לומר רק את הוידויים שבתפילות לחש.
'כל נדרי', פיוטים ושאר הוידויים – אין חובה לומר, אך הרוצה לאומרם – יכול.
י"ג מידות, ואף פיוטים שיש בהם י"ג מידות – אפשר לומר בתנאי שאומרם עם טעמים.
יש לומר 'יזכור' אף ביחידות [ובני ספרד לא אומרים אף בציבור].
מאה ברכות וברכת הבשמים
בתפילות יום כיפור ישנן 68 ברכות [ומשתנה כל אחד לפי מנהגו]. ואם מכוון לשמוע את ברכות העולים לתורה והמפטיר [בשחרית ובמנחה] ועונה אמן, יש לו 29 ברכות נוספות [למנהג אשכנז], ונמצא שחסר לו 3 ברכות להשלים למאה ברכות [והמשנ"ב הוסיף שאפשר שיצא במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ].
משלימים למאה ברכות ע"י ברכת 'אשר יצר', וכן ע"י ברכות הריח על בשמים, ויש ליזהר שלא להיכשל בברכה שאינה צריכה.
המברך ברכת הריח, לא יכול לברכה שוב עד שיעברו כמה שעות, כיוון שצריך שיסיח דעתו.
המברך ברכת הריח בבית הכנסת ויצא חוץ לבניין וחזר, לא יברך שנית על אותו סוג בשמים [אא"כ הסיח דעתו], ויכול לברך על סוג אחר בלבד.
סדר הקדימות בברכת הריח הוא 'עצי', 'עשבי', 'מיני' [ואם אחד מהם חביב, יש בזה פרטים רבים].
וידוי
יש לעמוד בשעת אמירת הוידוי, ואין לסמוך או להישען על הסטנדר, שולחן וכדומה, באופן שאם יזיזו אותם משם, האדם ייפול [ולכן אף שטוב לשחות ולהתכופף כמו ששוחים ב"מודים", יש להיזהר שלא יישען].
מי שקשה לו יכול להקל בזה, אך עכ"פ באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" יעמוד ולא יישען כנ"ל. חולים וזקנים שהעמידה קשה להם, יכולים לסמוך אף באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו". אלו שאינם יכולים לעמוד כלל, יאמרו וידוי בישיבה.
הרגילים תמיד לומר "יהיו לרצון" לפני "אלוקי נצור", יאמרו כן גם לפני הוידוי, והרגילים תמיד לאומרו רק לאחר "אלוקי נצור", ינהגו כן גם בתפילת ערב יו"כ ויו"כ.
דינים שונים
מותר לבקש בקשות פרטיות ביו"כ, אף כשחל בשבת. ומותר אף בסוף תפילת מוסף.
בעת שכורעים בתפילת מוסף, יש להפסיק באיזה דבר בינו לבין הקרקע [וניתן להפסיק אף ע"י טלית]. יש להקפיד בעיקר שיהיה הפסק בין פניו לקרקע [יש לאשכנזים (ולחלק מבני ספרד) ליזהר שלא לנקות את הבגדים מאבק לאחר הכריעות].
אם משתמש בנייר מחשב, צריך לייחדו לכך בערב יו"כ, ולאחמ"כ ישליכנו לפח.
אין מברכים על לבישת טלית במנחה ביו"כ, אף בהפסק שעתיים ושלוש, ואף בשינה, כי אינו נחשב ודאי היסח הדעת.
בענין ברכת 'שעשה לי כל צרכי' ביו"כ – מנהג בני אשכנז וכן רבים מבני ספרד לברך ברכה זו כרגיל אף שלא נועלים נעליים. ויש מבני ספרד הנוהגים כדעת האריז"ל שלא לברך ברכה זו כלל, אף לא במוצאי הצום. ולדעת הגר"א מברכים ברכה זו במוצאי הצום, לאחר שנועל נעליים.
אמירת "ברוך שם" בקריאת שמע שעל המיטה ביו"כ – כל השנה יש לאמרו בלחש, וביו"כ אפשר לאומרו בין בלחש ובין בקול רם.
דין מעוברת בצום יום כיפור
אישה מעוברת שהריונה תקין והיא חשה בטוב, צריכה לצום כרגיל, ועליה להכין את עצמה קודם הצום בשתייה מרובה של בין שלשה – לארבעה ליטר נוזלים ביממה שלפני הצום. במהלך הצום תשתדל לנוח ככל האפשר ותשהה במקום ממוזג, ולא תלך לבית הכנסת. כמו כן הבעל חייב לעזור לאשתו גם אם יתבטל מתפילה בציבור.
במקרה שיש התכווצויות או צירים – תשתה לשיעורים, ואם לא די בזה – תשתה כרגיל.
אם האישה מרגישה חולשה חזקה וסחרחורות ורואה שחור מול העיניים, דינה ככל אדם שבמקרה זה תשתה לשיעורים. ואם זה לא מספיק, תשתה כמות גדולה.
בבחילות בהריון אין סיכון לעובר, רק חוסר נוחות. אך במקרה שיש הקאות מרובות או קשות או שהקיאה את הכל – עלולים להגיע להתייבשות, ולכן אם האישה מקיאה הרבה צריכה לשתות לשיעורים.
כאשר ההמוגלובין נמוך מ-9 לא צמים ויש לאכול ולשתות לשיעורים.
כאשר ההריון לא תקין, יש בזה פרטים מרובים, ויש לשאול חכם.
מעוברת שהריונה תקין, ויכולה לצום, אך אעפ"כ היא חוששת מהצום, יכולה להתחבר לעירוי לפני יו"כ ע"י אנשי מקצוע (אפשר לברר בעזר מציון או בהצלה וכדומה), ואם עושה כן, במהלך הצום יכולה לקבל אפי' כמה ליטר נוזלים.
דין יולדת בצום יום כיפור
יולדת תוך שלושה ימים ללידה [כלומר שילדה בח' תשרי ואילך] לא תצום כלל, ואם אומרת איני צריכה, מאכילין אותה פחות מכשיעור.
ילדה בז' תשרי, לדעת השולחן ערוך דינה כיולדת בתוך שבעה ימים ללידה, שמבואר דינה להלן בסע' הבא, אך המשנ"ב פוסק שעד שיעברו שלשה ימים מעת לעת [דהיינו עד אותה שעה שבה היא ילדה] דינה כיולדת תוך שלושה ימים, שנתבאר בסעיף הקודם.
תוך שבעה ימים ללידה [כלומר שילדה מד' תשרי ואילך], אוכלת לשיעורין אלא אם כן אומרת שאינה צריכה וגם הרופאים אומרים שאינה צריכה שאז אסור לה לאכול. אבל אם לא ידוע שהיא אינה צריכה, אוכלת לשיעורין.
ילדה בג' תשרי – לדעת השולחן ערוך צמה, ולמשנ"ב עד גמר המעת לעת, דהיינו עד אותו שעה שבה ילדה – אוכלת פחות מכשיעור [ומשעה זו עד צאת הצום, תצום כרגיל], וכן הלכה.
ילדה לפני ג' תשרי, כיון שעברו מהלידה שבעה ימים מעת לעת הרי היא ככל אישה שצריכה לצום,
דין מינקת בצום יום כיפור
מינקת צמה ביום הכיפורים. יש לה להתכונן היטב לצום בשתיה מרובה של מיץ ענבים, ביומיים שלפני הצום. אם יש לה אפשרות לשאוב חלב – תשאב לפני הצום כדי שתצטרך להניק פחות ותאבד פחות נוזלים. כמו כן מומלץ מיד לאחר צאת הצום לשתות כמות גדולה של מיץ ענבים כדי להחזיר את החלב.
תינוק יונק, אם הוא אוכל חלב שאוב יש לדאוג להכין לו כמות מספיקה לפני הצום. אם הכמות השאובה אינה מספיקה או שהתינוק רק יונק ולא אוכל מבקבוק, ולאם אין די חלב בשביל התינוק, והתינוק אינו אוכל מזון אחר ואם האמא תצום יש בכך סכנה לתינוק – תשתה האם מיץ ענבים לשיעורים כל ארבע דקות. ואם לא די בכך תשתה כרגיל [ובדרך כלל די בשתייה בלי לאכול].
חולים וקטנים בצום
א. חולה שיש בו סכנה שהצום מזיק לו ועלול להרע את מצבו, אינו צם [בדר"כ ברוב המחלות די בשתייה לשיעורין, וכפי שהתבאר בשלוחת דיני אכילה ושתייה לשיעורים].
ב. אדם שמרגיש שעומד להתעלף, כגון שרואה שחור מול העיניים או סחרחורת חזקה או שחש חולשה המקשה עליו לקום מהמיטה, צריך לשתות לשיעורים. ולאחר שהתחזק, הדבר תלוי במצבו.
ג. חולה שאין בו סכנה והצום לא יביאו לידי סכנה, צריך לצום.
ד. קטנים: עד גיל תשע – אינם צמים כלל, ומותר להאכילם בידיים [אפי' ממתקים]. מגיל תשע עד גיל מצוות – מחנכים אותם לתענית שעות, ויאכלו שעה לאחר שרגילים לאכול את ארוחתם הקבועה [דהיינו, ילד הרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה עשר, יאכל ביו"כ בשעה 11. ממתק קטן וכד' שאוכל בבוקר אינם נחשבים ארוחה קבועה].
ה. לעניין ליל יו"כ [בקטן מעל גיל תשע] – אם מרגיש צורך לאכול, מותר.
נטילת תרופות בצום
א. חולה שיש בו סכנה, דהיינו שאם לא ייטול תרופות יש אף חשש סכנה, נוטל תרופות כהרגלו.
ב. חולה שאין בו סכנה, דהיינו שהוא נפל למשכב או חולה כל גופו [שאינו יכול לתפקד], אפי' שאין בו סכנה, מותר לו לקחת תרופות שאין בהם טעם, ואם לא יכול לבלוע בלא מים, יש מקילים שיכול למרר מים [ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר] ולבלוע את הכדור עם מים מרים [ויש מקלים לבולעו ע"י שאוסף את הרוק].
ג. מי שיש לו רק מיחושים ואינו מוגדר אפילו כחולה שאין בו סכנה, אסור לו לקחת תרופות אף בלא מים, וכמו שבכל שבת הדבר אסור משום רפואה בשבת.
ולכן אדם בריא הנוטל כדורים [שאינם של רפואה, ומותר לקחתם בשבת], יטלם ללא מים, אך עם מים, אסור.
וכן הדין בכדורים הורמונליים וכדומה, שמותר ליטלם ללא מים. ואם האשה אינה יכולה ליטול ללא מים – התבאר דינה במקום אחר, ותשאל חכם.
כדורים עם טעם [שאין בהם איסור רפואה], מותר לבולעם כשהם עטופים בנייר טישיו וכדו'.
הקדמה לדין אכילה ושתיה לשיעורין
א. אסור מהתורה לאכול או לשתות אפילו כל שהוא, אמנם חיוב כרת במזיד נאמר רק לאוכל ככותבת הגסה ושותה מלא לוגמיו, אך האוכל או שותה פחות מכך, אף שעבר איסור דאורייתא, אינו מתחייב בכרת.
ב. עפ"י האמור נפסק כי חולה שדי לו לאכול או לשתות פחות משיעורים אלו, צריך לאכול פחות מכשיעור. ולפיכך אדם החושש שע"י ההליכה לבית הכנסת יצטרך לאכול או לשתות יותר (אפי' אם יצטרך לאכול עוד מנה של פחות מכשיעור), מוטב שיישאר לנוח בבית. כמו כן עדיף שהבעל יישאר לעזור לאשתו אם ע"י כך תצטרך לאכול פחות.
כיצד אוכלים ושותים לשיעורין
א. שיעור אכילת פחות מככותבת הגסה באוכל מוצק הוא 30 סמ"ק, שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה [שיעור זה נמדד לפי נפח ולא לפי משקל]. ושיעור שתיית פחות ממלא לוגמיו הוא 40 מ"ל. ואף ביוה"כ מותר למדוד את האוכל או המשקה כדי לדעת אם הוא פחות מכשיעור [בבית הרב ניתן לקבל כוסיות מדידה לאוכל, וכן שלוקים של 40 מ"ל].
ב. מאחר וכאמור, צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור, צריך להפסיק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה שיעור "כדי אכילת פרס", שהוא 9 דקות לחומרא. ולכן יעשה כך: יאכל פחות מכשיעור [היינו 30 סמ"ק], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לאכול מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה. וכן בשתייה, ישתה פחות מכשיעור [היינו 40 מ"ל], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לשתות מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה. חולה הנצרך עפ"י הוראת רב להמתין פחות מזמן זה בין האכילות והשתיות, יכול לצמצם את זמן ההמתנה ל-4 דק', ואם יש צורך, די שימתין גם שתי דק'. ואם יש צורך גדול, ישתה את הכמות שצריך בכמה לגימות [ולא בלגימה אחת].
ג. אופן זה אמור לאדם האוכל את הפחות מכשיעור באופן נורמאלי [שהוא זמן קצר מאד], אך אדם שאוכל או שותה מאד לאט, אינו צריך להמתין 9 דקות בדווקא בין אכילה לאכילה, אלא יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק', ולאחמ"כ שוב יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק'.
ד. המתנת זמן נאמרה רק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה, אך בין אכילה לשתייה לא צריך להמתין כלל, ואפשר לאכול ומיד לאחמ"כ לשתות.
ה. חולה שהותר לו לשתות, אינו צריך לשתות דווקא מים, אלא יכול לשתות גם שתייה מתוקה [ולפעמים אפי' כדאי שישתה שתיה מתוקה, כיון שהיא מחזקת יותר ויכול לשתות פחות]. ולכן פעמים רבות כדאי לשתות משקאות מזינים, וכגון מרק ירקות טחון וכד'].
ו. דוגמאות של מאכלים פחות מכשיעור שהותרו לחולה: רבע פרוסת לחם פרוס, ביסקוויט אחד בגודל הממוצע הוא ודאי פחות מכשיעור. וכן 10 בייגלאך שמיניות במלח של חברת בייגל בייגל בחבילות של 400 ג' הוא פחות מכשיעור. מומלץ שלא לאכול לחם או חלה, שכיוון שיש בהן הרבה חללי אויר, אזי נפחן גדול, וממילא אי אפשר לאכול מהן הרבה. ולכן עדיף לקחת מאכלים שאין בהם כ"כ נפח, וכך אפשר לאכול מהן יותר.
ז. כל חולה הנצרך לאכול או לשתות, צריך לברר אצל רופא את כמות האכילה או השתייה הנצרכת לו לכל היום, ואותה לחלק לשיעורים, אך לא יאכל או ישתה יותר מהנצרך לו [רוב החולים שיש בהם סכנה די להם בשתייה לשיעורים של ליטר נוזלים, ויש חולים הנצרכים לליטר וחצי נוזלים, אך בדר"כ אין צורך באכילה, ולכן אסור להם לאכול, אפי' לא לשיעורים].
דוגמא לחלוקת השתייה לשיעורים: חולה הנצרך לשתות שלשה ליטר נוזלים ביום, יכול לחלק את השתייה באופן זה – במוצאי הצום ישתה ליטר וחצי, ואת הליטר וחצי הנוספים ישתה לשיעורים במשך יו"כ. ולפי מה שהתבאר שאפשר לשתות 40 מ"ל בכל כעשר דקות, נמצא שאפשר לשתות כרבע ליטר בשעה, ובשעתיים – חצי ליטר, ובארבע שעות – ליטר. וכך יחלק את השיעור הנצרך לו במשך היום.
נוסח התפילה שאומר החולה לפני האכילה
הנהגה יפה לחולה האוכל ביום כיפור, שיאמר כך בתחילת האכילה הראשונה: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילה ושתיה ביוה"כ, כמו שכתבת בתורתך "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני השם" ובזכות קיום מצוה זו תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלימה, ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "ועיניתם את נפשותיכם" כן יהי רצון, אמן".
חולה וקטן האוכלים ביום כיפור, אינם מקדשים [אפי' בשנים שיו"כ חל בשבת], ואינם צריכים לבצוע על לחם משנה. ואומרים יעלה ויבוא בברכת המזון, אך אם שכחו אינם חוזרים.
חולה וקטן האוכלים פת ביום כיפור, נוטלים ידיהם כרגיל, אך חולה האוכל פת פחות מכשיעור, נוטל ידיו ללא ברכת על נטילת ידיים.
חולה שאוכל לשיעורין של נפח של 30 סמ"ק שיש בו כזית לפי חלק מהשיטות, אם נוהג במשך השנה כשיטות שמברכים ברכה אחרונה על נפח זה [שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה], יברך בסוף סדרת האכילות של השיעורים הללו ברכה אחרונה. אך אם מחמיר לברך ברכה אחרונה בשיעור יותר גדול, לא יברך ברכה אחרונה ביום כיפור. על שתייה לשיעורין – כיון ששותה פחות מרביעית בכל פעם – מברך רק בתחילה ואין מברך ברכה אחרונה. הברכה הראשונה של אכילה ושתייה לשיעורין נשמרת [שלא יצטרך לברך שוב] כל עוד האדם לא הסיח דעתו מאכילה ושתייה.
דיני הבדלה וברכת מאורי האש במוצאי יו"כ שחל ביום חול
יש אומרים שלאחר שהבדיל בתפילה, או שאמר 'ברוך המבדיל', מותר לשתות מים.
סדר ההבדלה במוצאי יו"כ: מבדיל על הכוס, ומברך "הגפן", "בורא מאורי האש", וברכת "המבדיל".
מברכים ברכת "בורא מאורי האש" רק על נר ששבת, דהיינו נר שהודלק ונשאר דולק מערב יום כיפור.
אין צריך אבוקה בהבדלה זו.
אם שכח להכין נר ששבת או שהנר כבה – לא יברך ברכת מאורי האש, וי"א שאם יכול להשיג משכנים וכדו' צריך לעשות כן.
אי אפשר לברך ברכת מאורי האש על נר הבריא או על נר זכרון של יתום שנחשב שמדליקם לכבוד, ואין מברכים אלא על נר שהודלק להאיר, ואם יחבר להם נר שהודלק עכשיו יש לדון בזה. ואם חשב בשעה שהדליקם בערב יו"כ שאולי ישתמש בהם לברכת מאורי האש, ודאי יועיל לחבר להם נר שהודלק עכשיו.
דיני ומנהגי מוצאי יו"כ
י"א שיש ליטול ידיים במוצאי יו"כ כדרך שנוטלים בכל בוקר לאחר השינה, כיון שנטל בבוקר רק עד סוף פרקי האצבעות.
כתב הרמ"א "אוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב". וכתב השעה"צ שבמוצאי יו"כ נהגו לברך איש את רעהו 'גוט יו"ט'.
כתב המשנה ברורה "ביום שאחר יוה"כ משכימין לבית הכנסת, כדי שלא יהא נראה ח"ו שאנו היינו נכנעין לו רק בעת שאנו צריכין לבקש על דיננו" עכ"ל.
מצוה להתחיל את בניית הסוכה במוצאי יום כיפור, ודי להתחיל אפי' משהו מבנייתה, ולמחרת יסיים בנייתה [אם אפשר].
אופן בדיקת הסכך, וניקויו מתולעים
בסכך מצוי נגיעות חרקים, וכדי שלא יפלו למאכלים בעת הסעודה יש לנערו לפני השימוש כשהוא מאונך ע"ג משטח לבן, ולחבוט בו בחזקה, ולראות אם נופלים ממנו חרקים או נסורת רבה. אם לא נמצאה נגיעות, אפשר להשתמש בסכך ללא חשש. אך אם נמצאה נגיעות, יש לנקות את הסכך.
סכך ירוק
צריך לפרוש את הסכך על הרצפה, ולהברישו במטאטא משני צידיו בתמיסת סבון או אקונומיקה, ואז לשטוף היטב בזרם מים קרים.
סכך יבש
בסכך יבש, לעיתים מוצאים כיני ספרים (שהם חרקים קטנים שאורכם כמ"מ אחד, וצבעם קרם אפור), ולעיתים מוצאים חרקי ליקטוס (שהם חרקים בצבע חום כהה שאורכם 3 מ"מ, ובדר"כ יש בסכך הנגוע מחילות מפותלות, והוא משיר נסורת רבה תחת הקליפה הדקה של הקיינעס).
אם נמצאו חרקי ליקטוס
ישטוף את הסכך במים חמים מאד, משני צידיו, להמתין שיתייבש ודי בכך. השמדת חרקי ליקטוס לצמיתות, ניתנת רק ע"י בעל מקצוע.
כמו כן, ישנם גמחי"ם של חומר ריסוס איכותי, יש ליצור קשר לפני ההגעה. בבני ברק ישנו גמ"ח ברח' ראב"ד 26, משפחת לוצקר. טלפון 03-5700422. כמו כן ברח' רשב"ם 8, משפחת אתרוג, טלפון 03-5790907, בימים א-ה בערב בין השעות 21:30 ל22:30. בירושלים, ברח' בלוי 21 שכונת סנהדריה, משפחת אתרוג, טלפון 02-5828601.
אם נמצאו כיני ספרים
אם נמצאו רק מעט כיני ספרים, ינער היטב את הסכך, ודי בכך. אך אם נמצאו הרבה, יש לנקות את הסכך באחד משני האופנים הבאים:
- לרסס את הסכך עם קוטל חרקים, ולסגרו בניילון אטום ל-8 שעות לפחות. לאחמ"כ לפתוח את האריזה ולנער חזק את הסכך, או לעבור על כל שטחו משני הצדדים עם שואב אבק.
- אפשר לשטוף את כל הסכך לאורכו משני צידיו במים חמים מאד, ולאחמ"כ לנערו.
א. יש להעמיד את הדפנות לפני הנחת הסכך, ואם הניח את הסכך לפני בניית הדפנות, צריך לנענע את הסכך, ויש מבני ספרד שמקלים בזה בדיעבד.
סוכה שחלק מדפנותיה הם דלת/חלון/תריס – אין פתיחתם מצריכה להגביה שוב את הסכך, מכיוון שיש כבר דופן אחת כשרה [וכן מפני ש"כבר נעשה בכשרות"].
בשבת ויו"ט אין לפתוח את הדלת/חלון/תריס מחשש סותר [ובשונה מגגון המחובר ע"י צירים או חבלים שמותר לפותחו בשבת, ששם הסוכה כבר קיימת, ורק מוריד או מחזיר את הגגון שמעל].
ב. לכתחילה אין ליתן לקטן לסכך את הסוכה, וכשהגיע לגיל שלש עשרה שנים אפילו אם לא ידוע אם הביא שתי שערות, כשר לסיכוך.
ג. מבנה הסוכה צריך להיות שתי דפנות 'דעריבן' [דהיינו צמודות בצורת ר], אך הדופן השלישית אינה צריכה להיות צמודה לשתי הדפנות האחרות [בצורה כזו – ה]. כשהדופן השלישית היא שבעה טפחים אין צורך יותר מזה, ואף אם הסוכה ארוכה, אין צורך בדופן שתהיה לכל אורך שטח הסוכה.
ד. יש לעשות את הסוכה לשם צל [לשם מצווה].
ה. סוכה שנעשתה שלושים יום מלפני החג [הנקראת סוכה ישנה] צריך לחדש בה דבר, והיינו שיש להגביה הסכך טפח על טפח במקום אחד [10 ס"מ על 10 ס"מ] או להגביה כלשהו על פני אורכה או כל רוחבה, אמנם אם לא חידשו בה דבר, כשרה בדיעבד.
ו. סוכה המשמשת לדירה בשאר ימות השנה, בכדי להכשירה לסוכה צריך להגביה את כל הסכך [ודי להגביהו אפי' כלשהוא] ולהניחו לשם סוכה, ואם לא הגביהו הסוכה פסולה מהתורה.
אם הסכך עשוי מענפים נפרדים, אפשר להגביה כל ענף בנפרד, או כמה [ואפי' כולם] יחד. ונראה שאין צריך להגביה את כל הענף יחד, ודי שיגביה חלק מהענף ולאחמ"כ יגביה את החלק הנוסף. וכן הדין במחצלת, שדי שיגביה חלקה ולאחמ"כ יגביה את חלקה הנוסף.
ז. סוכה העשויה כדין ובמשך השנה הסכך נשאר בה, וסוגר עליה את הגג ומשתמש שם לדירה, צריך להגביה את כל הסכך כדי להכשירה לשימוש בסוכות.
ח. סוכה העשויה במרפסת ואין בה שבעה טפחים בפני עצמה – רק בצירוף המוזאיקה [מעקה האבן הרחב] – בשעת הדחק יש מקלים.
ט. סוכה שיש בה שבעה טפחים ובצדה מוזאיקה, אפשר לשבת עליה כחלק מהסוכה, ואף אם יש מאחוריה מעקה המשמש כדופן לסוכה, משום שאנו רואים את המוזאיקה כחלק והמשך לרצפה, אך לכתחילה אין לסמוך על המעקה כדופן, כיון שלכתחילה צריך דפנות שלימות.
א. הסוכה צריכה להיות שבעה טפחים על שבעה טפחים [56 ס"מ לשיעור הקטן או 70 ס"מ לשיעור הגדול]. אם אינה רחבה שבעה טפחים פסולה, ומכיון שספק דאורייתא לחומרא יש להקפיד לשער שבעה טפחים לפי השיעור הגדול.
ב. גובה הדפנות הוא לפחות עשרה טפחים [80 ס"מ לשיעור הקטן ו-100 ס"מ לשיעור הגדול] ואפילו אם הסכך גבוה הרבה די בדפנות הנ"ל.
ג. דפנות בגובה עשרה שהסכך עומד רחוק מהם ברוחב עד ג' טפחים, הסוכה כשרה כיון שאומרים גוד אסיק ולבוד.
למכירת חמץ – ניתן להגיע לבית הרב ברחוב דניאל 28 ברוב שעות היום. וכן ניתן להגיע לבית
המדרש אהל שמשון, רח' בן פתחיה ,4 כל יום בין השעות 14:00 ל-19:30 בערב.
וכן ניתן למכור בעמדות נדרים פלוס [שם הקופה" 'מכירת חמץ – הרב פריד'], וכן ניתן לקבל שטר מכירת חמץ מקוון לאימייל, ע"י שליחת בקשה למייל בכתובת 6191265@gmail.com, והשטר יישלח אליכם באופן אוטומטי.
תחילה נאמר את נוסח הברכה, ולאחמ"כ ייאמרו הלכות הברכה:
נוסח הברכה לבני אשכנז: בא"י אמ"ה שלא חִסַר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות לְהַנות בהם בני אדם.
נוסח הברכה לבני ספרד: בא"י אמ"ה שלא חִסֵר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות לִיהנות בהן בני האדם.
דיני הברכה: מברכים על פרח העשוי להצמיח פרי, אבל פרח שלא עשוי להצמיח פרי אין מברכים עליו.
אף שיש הסוברים שצריך שני אילנות ואף יש שנוהגים שצריך שיהיו משני מינים – העיקר להלכה שדי לברך על אילן אחד.
אף שיש המהדרין לברך על אילנות שבשדות או פרדסים – העיקר להלכה שאפשר לברך אף על אילן שבחצר.
אפשר אף להקל לברך על אילן הנטוע בעציץ נקוב.
אם כבר נפל הפרח והפרי התחיל לגדול כל עוד שהפרי בוסר ואינו ראוי לאכילה מברך עליו לכתחילה.
אם ראה ולא ברך בפעם הראשונה שראה, יכול לברך בפעם השניה שרואה רק אם עדין יש פרחים באילן, אבל אם כבר אין פרחים והתחיל לגדול הפרי אינו יכול לברך בראיה שניה.
אפשר לברך בין ביום בין בלילה אם רואה באופן ברור.
1 – אלו תרופות צריכים כשרות
א. תרופות הבאות בשימוש חיצוני [כגון נרות, טיפות אף/עיניים/אוזניים, משחות, משאפים וכדומה] מותר להשתמש בהן בפסח.
ב. תרופות שאין בהן טעם מותר להשתמש בהן בפסח, אפי' אם ידוע שהן מכילות חמץ.
ג. תרופות שיש בהן טעם חייבים לברר כשרותן [ואם הן מכילות קטניות, מותר לצורך חולה].
2 – דיני נטילת וקניית תרופות עם טעם המכילות חמץ
תרופות עם טעם טעים
א. תרופות שיש בהן טעם טעים, ויש בהן חמץ או חשש תערובת חמץ וזקוקים ליטלן באופן שמותר ליטלן בפסח (כדלהלן סע' ד-ו) – אם הן ברשותו לפני פסח, יניחן במקום שמכור לגוי, וכל פעם שצריך יוציאן מרשות הגוי ויכוון מפורש שאינו רוצה לזכות בהן, וישתמש ויחזיר לרשות הגוי.
ב. אם קונה בבית מרקחת [שעשו מכירת חמץ] יכוון שאינו רוצה לקנותן לעצמו, ובאופן זה אף שהתרופה נמצאת בביתו, היא נשארת בבעלות הגוי, ויניחן בביתו במקום שמכור לגוי.
תרופות עם טעם לא טעים
ג. תרופות בחשש חמץ עם טעם לא טעים [ורוב האנשים לא אוהבים אותן], מותר ליטלן בפסח, אך יש להניחן במקום שמכור לגוי (כדלעיל סע' ד), ואם קונה בבית מרקחת, ראה לעיל סע' ב.
אופן הנטילה של התרופה בתינוק או בילד
ד. תינוק או ילד הנצרך לתרופה [עם טעם טוב] – ייקחו ילד מתחת לגיל מצוות שייתן לתינוק את התרופה, ואם הנצרך לכך הוא ילד גדול אך מתחת לגיל מצוות, ייקח זאת בעצמו.
אופן נטילת התרופה למבוגר [באופן המותר ליטול בפסח]
ה. גדול שצריך לשתות סירופ עם טעם – צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ויוציא מרשות הגוי בכל פעם שצריך, וימרר את התרופה [ע"י מלח או כמה שקיות תה קמומיל ללא סוכר].
ו. גדול שצריך ליטול כדור בליעה עם טעם: אם ניתן להמיס את הכדור [עפ"י הוראת הרופא], ימיסו במים וימרר את המים. אם לא ניתן להמיסו – יבלע את הכדור עם מים מרים. ובכל אופן צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי, וכנ"ל.
3 – רשימת הברזל לילדים ולנשים
הברזל המאושר לילדים הוא : פריפל טיפטיפות אך שאר תוספי הברזל, רובם אינם מאושרים לפסח, ובדר"כ אפשר לדלג שבוע.
הברזל המאושר לנשים הוא:
פריפול כדורים
פרנטל (אף כשיש בהם חמץ כיון שאין בהם טעם מותר לקחת)
פרנטל של חברת מקסי הלט, יצור מיוחד
פולקס 400 (סם און, פורמולציה חדשה, וכן פולקס 400 של רפא)
פוריק הריון
פוליק 400 [פוליק אסיד, טבליות של רקח, 5 מ"ג]
4 – רשימת ויטמין די לילדים ולמבוגרים, וכן חומצה פולית, וB 12
ויטמין D )די) לילדים מאושר: טיפטיפות חברת כצט
ויטמין D למבוגרים מאושר: ויטמין די3 (1000) של חברתם סם און, בטבליות. וכן ויטמין די 3 (1000) של חברת גילקו פארם, בטיפות.
חומצה פולית: אם אינו מכיל בּּי 12, כל החברות כשל"פ
בי 12: יש בו טעם ואינו כשל"פ ואפשר שבוע אחד לדלגו [ולחברת אלטמן יש B12 ללא טעם]
5 – רשימת משככי כאבים למבוגרים ולילדים, וכן תרופות לקשב וריכוז
משככי כאבים למבוגרים כשל"פ :
אקמול (כדורים)
נורופן (טבליות, לא ליקויי ג'ל)
אופטלגין (קפליות, טבליות, טיפות – בלי טעם)
אדויל )אם אין בו טעם(
אדקס, ואדקס פורטה (קפליות, לא ליקויי ג'ל)
אתופן – משכך כאבים [דלקתיים]
משככי כאבים לילדים כשרים לפסח הם:
סירופ אקמולי בטעם פירות 125 מ"ג
סירופ אקמולי פורטה בטעם טוטי פרוטי 250 מ"ג
נרות נורופן
טיפות אופטלגין (ללא טעמים)
משככי כאבים לילדים שאינם כשרים לפסח:
סירופ נורופן
סירופ נובימול
סירופ אייבו
סירופ אקמול בטעם פטל
סירופ אקמול בטעם שוקולד עם סוכר
ילדים גדולים בטעם תות שדה ללא סוכר
טיפות אופטלגין חדש (יש בהם טעם)
תרופות קשב וריכוז מאושרים:
קונצרטה
פוקלין (רגיל וXR)
ויואנס (כל המינונים)
אטנט (רגיל וXR – כל המינונים)
סטרטרה (כל המינונים)
ריטלין [כולם כשל"פ, חוץ מריטלין 10, ואף בו מותר להשתמש מפני שאין בו טעם]
6 – רשימת התרופות לגזים לילדים, לשיעול יבש, וכן מלטונין
גזים לילדים כשל"פ:
קלבטן תרחיף [רגיל, לא פורטה]
בייביזים טיפות
גזים X
קלבטן פורטה [קפליות בלבד, אך תרחיף אינו כשר לפסח]
שיעול יבש מאושר:
סימפוקל בטעם דבש ולימון בלבד [אך בטעם פטל אינו מאושר]
מלטונין מאושר:
מלטונין כמוסות 3/5/10 מ"ג (מקסי הלט)
-מלטונין מציצה בטעם למון (מקסי הלט)
7 – רשימת התרופות לצרבות, וכן הכדורים הורמונליים
צרבות לא מאושר:
טמס
מלוקס, מלוקס פלוס
גביסקון מנטה (טבליות)
צרבות מאושר:
אומפרדקס טבליות
גאסטרו טבליות
נקסיום טבליות
פמוטידין (טבע, טבליות, 20/40 מ"ג)
גביסקון מנטה נוזל
כדורים הורמונליים, רובם המוחלט מאושרים לפסח ואלו הם:
דיאמילה
מיקרולוט
נורידיי
סרזט
פמולן
אוטרוגסטן (קפסולות)
דיאנה
הרמונט
יאז, יאז פלוס
יסמין, יסמין פלוס
מינס
מיקרוגינון
איקאקלומין (50 מ"ג)
לטרוזול (רגיל, דקסל, ופרמוז 2.5 מ"ג)
אסטרופם
ויאגרה (כל המינונים)
סיאליס
יש אומרים שאין לשמוע מוזיקה בתענית, ויש מחמירים כבר מליל התענית.
מעיקר הדין אכילת בשר ושתיית יין מותרת בליל התענית, ויש מחמירים.
יש להימנע מלערוך אירועים בליל התענית, חוץ מסעודות מצוה שזמנם אז, ובהם אין להחמיר בשמיעת כלי זמר. נישואין בליל התענית מותרים, אך מסעודת שבע ברכות יש להימנע [אם אין צורך בכך].
מעיקר הדין, בליל התענית מותר להתרחץ במים חמים כרגיל, אמנם בעל נפש יחמיר שלא לרחוץ כלל, אף לא במים קרים ואף לא בליל התענית.
לדין קימה מהשינה לחצו כאן
הדינים בקצרה
התענית מתחילה בעלות השחר השני
למרות שלדעת הזוהר אין לאכול כלל בליל התענית אחר שישן שנת קבע על מטתו, מ"מ לדעת השו"ע מי שהתנה לפני לכתו לישון שבדעתו לאכול כשיקום, יכול לאכול עד שעה זו. מי שלא התנה – יכול לשתות, אך לא לאכול, ולבני ספרד אף לא ישתה בלא תנאי.
דיני אכילה לאחר קימה מהשינה בהרחבה
א. אף שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שנת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה. אך שנת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית, ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שנת עראי, מותר לו לאכול.
ב. אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר (יש לציין שעפ"י הזוהר אף בכל לילות השנה, אין לאדם לאכול לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות]. אך מי שאם לא יאכל יהיה קשה לו הצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר. שתיה מותרת גם לפי הזוהר).
ג. מי שדרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול לאחר שקם משנתו.
ד. אם נרדם וישן אפילו שישן שנת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].
ה. לגבי שתיה לאחר שינה בליל הצום – מותר לשתות את כל המשקים אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה [ולספרדים הנוהגים כדעת השו"ע אסור לשתות אם לא התנה].
ו. כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.
מעוברת משעה שיודעת שהיא בהריון, פטורה מהצום. כמו כן מינקת [אפילו הנקה חלקית] פטורה מהצום.
יולדת [אפי' אם אינה מניקה] תוך ל' יום ללידתה אינה צמה. את הל' יום מקלים למנות מעת לעת.
מפלת, אם הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' יום ללידה והפלה.
יש לציין שאף הנשים הנ"ל הפטורות מהצום, אין להן לאכול בשר ויין ומיני מעדנים [ואפי' בתענית אסתר לא יאכלו כן, כדי שלא לפרוש מן הציבור].
חולה שאין בו סכנה דהיינו ששוכב במטתו או שחולה כל גופו ואינו יכול לתפקד באופן שהיה מותר לו ליטול תרופות בשבת, וכדורים משככי כאבים אינם עוזרים לו – פטור מהצום.
אפשר לקחת תרופות בצום, ומי שצריך לנוטלם עם מים – ימרר את המים אותם שותה עם התרופה.
מי שיודע שאם יעבוד לא יוכל לצום, ובאפשרותו להעדר מהעבודה – עליו לעשות זאת כדי שיוכל לצום. אשה המטפלת בילדים צריכה להתחיל לצום, ואם תרגיש חולשה תוכל להפסיק את הצום.
שכח ואכל – ימשיך לצום כרגיל, ויאמר עננו, אך אם אכל יותר מכזית או שתה יותר ממלוא לוגמיו ישמיט את המילים 'ביום צום תעניתנו', ויאמר 'ביום צום התענית הזה'.
בנוסף, ראוי שילמד הלכות תענית לכפרה על עוונו.
מותר לשטוף את הפה ולצחצח שיניים בתענית רק במקום צער, או במקום כבוד הבריות, וכשעושה כן יכוף ראשו כלפי מטה כדי שלא יבלע מים.
מעיקר הדין מותר לכבס בתענית.
בענין רחיצה: בליל התענית – מעיקר הדין מותר לרחוץ במים חמים כרגיל, ובעל נפש יחמיר שלא לרחוץ כלל, אף לא במים קרים ואף לא בליל התענית.
ביום התענית – לספרדים מותר לרחוץ במים חמים כרגיל, אך לאשכנזים יש להימנע מרחיצת כל הגוף במים חמים, אך רחיצת כל הגוף במים שלא נהנים מחמימותם, וכן רחיצת פניו, ידיו ורגליו בחמים – מותרת. כאמור בעל נפש מחמיר שלא לרחוץ כלל, ואפי' במים קרים.
יש אומרים שאין לשמוע מוזיקה בתענית עד צאת הצום, ויש מחמירים כבר מליל התענית
מי שמותר לו לאכול בתענית יימנע מבשר ויין ומעדנים. קטנים עד גיל 6 מותרים באכילת בשר. חולה האוכל וכן קטן האוכל לא יאמר עננו.
אסור לעשן סיגריה אלקטרונית בתענית
עישון סיגריה רגילה ונרגילה הותר בצנעה למי שקשה לו ללא העישון, אמנם יש ליזהר בעישון אף בכל השנה.
זמן צאת הצום הוא 30 דקות לאחר השקיעה. יש המחמירים להמתין 40 דק' לאחר השקיעה, ויש המקלים להמתין 20 דק' לאחר השקיעה.
לאחר צאת הצום מותר לאכול, אף לפני תפילת ערבית. אך מאחר ואין את ההיתר של "מנין קבוע" הקיים בימים רגילים [מפני שברוב המקומות אין מניין קבוע לתפילת ערבית בצאת הצום] – לפיכך יש להקפיד שלא לאכול פת ומזונות יותר מכביצה, וכן לא לשתות משקאות אלכוהוליים יותר מכביצה, אך שאר הדברים מותר לאכול אפי' הרבה.
אם רוצה לאכול לחם ועוגות יותר מכביצה, צריך להעמיד שומר שאינו אוכל או להגדיר שעון מעורר שיהא מופיע בו במפורש 'קריאת שמע וערבית'.
בני אשכנז נוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך, בין שיער הראש ובין שיער כל הגוף.
לבני ספרד ישנם מנהגים שונים בזמן איסור תספורת – ישנם הנוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז, וישנם הנוהגים מראש חודש אב, וישנם הנוהגים רק משבוע שחל בו תשעה באב. [ומי שאין מנהג בידו, יכול לנהוג כדעה זו]. מותר לאשכנזי לספר אדם ספרדי בג' השבועות.
מותר לקצר את השפם אם הוא מעכב את האכילה.
נחלקו הפוסקים האם קטנים אסורים בתספורת מי"ז בתמוז ואילך או שאסורים רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולמעשה המיקל יש לו על מה לסמוך.
ישנם המקלים לנשים להסתפר עד תשעה באב וכך נוהגים בני ספרד, אך דעת המשנ"ב להחמיר בזה שדינם כגברים [שעווה ולייזר, וכן סידור גבות – נראה שדינם כתספורת].
חתן מותר להסתפר ולהתגלח בימי השבע ברכות. בעלי ברית [אבי הבן, מוהל וסנדק] מותרים להסתפר ולהתגלח לכבוד הברית [עד שבוע שחל בו תשעה באב, ויש לצדד שמותר אף בליל הברית], ורבים נוהגים שלא להסתפר ולהתגלח כלל לכבוד ברית.
אדם בריא בגופו ונפשו – אסור לו לשמוע מנגינות ושירים בימי בין המצרים. מי שמצבו הנפשי ירוד מאוד והמוזיקה משפיעה עליו לטובה, מותר לו לשמוע.
שירים ווקאליים [שלא נשמעים כמוזיקה רגילה] ושירי רגש אין לשמוע, אך אין למחות ביד המקלים.
מוזיקת ליווי [ברקע של סיפור וכד'], וכן מוזיקה לצורך רפואי – מותרים.
אדם שעושה התעמלות לצורך בריאותו, ונצרך לשמוע מוזיקה לצורך כך מותר לו לשמוע. וכן הנוהג ברכב וחושש שיירדם ויבוא לידי סכנה, מותר לו לשמוע.
לימוד נגינה – מותר עד ר"ח אב.
שירה בפה ללא כלי נגינה – ביחיד מותר ובציבור יש להימנע.
בחור שהתארס בשלושת השבועות, יש מקום להקל בשירה בפה לכבודו כשמגיע לישיבה.
לילדים עד גיל חינוך [-גיל שש] מותר לשמוע [ואף אם הגדולים שומעים ברקע את המנגינה אין בזה איסור, כיון שלא מתכוונים לשמוע וליהנות ממנה].
שירים ומנגינות בסעודת מצוה כגון ברית, פדיון הבן, בר מצוה בזמנה, סיום מסכת [בשעת הסעודה] – יש להימנע מלהביא תזמורת לסעודות אלו [אולם רבים מבני עדות המזרח נוהגים היתר בדבר, אם רגילים בכך בשאר ימות השנה]. ושמיעת מוזיקה מוקלטת מנגן מותרת, אם רגילים להשמיע מוזיקה בשמחות אלו בשאר ימות השנה.
לסעודת שבע ברכות, מותר אף להביא תזמורת.
דיני כיבוס, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים ומגוהצים בתשעת הימים:
הדינים דלהלן הם בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד, לבני אשכנז דינים אלו נוהגים מר"ח אב עד לאחר תשעה באב, ורבים מבני ספרד נוהגים דינים אלו רק בשבוע שחל בו תשעה באב [בשנים שאין בהם שבוע שחל בו, דינים אלו לא נוגעים לרבים מבני ספרד].
אסור לכבס ולגהץ, וכן אסור ללבוש בגדים מכובסים. אך מותר לנקות כתם נקודתי.
איסור כיבוס כולל את כל סוגי הבגדים [ולכתחילה אף את הבגדים הסמוכים לגוף אין ללבוש מכובסים], וכן מגבות, סדינים, מצעים ומפות. אמנם כיבוס סמרטוטים מותר.
אסור לכבס בגדים, אפי' אם לא ילבשו בתשעת הימים.
אסור לבן אשכנז לבקש מבן ספרד לכבס עבורו בגדים בתשעת הימים. אמנם אם מסר לו את הבגדים לפני ראש חודש, מותר לבן ספרד לכבס עבורו אף לאחר ר"ח, עד שבוע שחל בו ת"ב.
בנוסף, אסור לחדש בתשעת הימים בגדים חדשים, אפי' אם אינם חשובים. ספרדים נוהגים איסור זה רק בשבוע שחל בו תשעה באב [בשנים שאין בהם שבוע שחל בו, דין זה לא נוגע לבני ספרד].
עד שבוע שחל בו ת"ב, מותר לאשכנזי למסור בגד חדש (וכ"ש בגד מכובס) לספרדי, שיחדש אותו עבורו.
גם בשבת אסור לחדש בגדים, אך בגדי זיעה מותר.
כיבוס בגדי ילדים קטנים
לפני שבוע שחל בו ת"ב – מותר לכבס בגדי ילדים עד גיל 3-4, ויש מקלים עד גיל מצוות.
בשבוע שחל בו ת"ב – מותר לכבס עד גיל 3-4, ובשעת הדחק שאין לקטנים מה ללבוש, אפשר לכבס עד גיל מצוות.
כשמכבס בגדי קטנים, מותר לתלותם לייבוש בחוץ, משום שניכר שהם בגדי קטנים.
בזמננו שמכבסים במכונת כביסה, מותר לכבס יחד הרבה בגדי קטנים כאשר ייתכן שיצטרך להם בתשעת הימים [אך אם ברור שלא יצטרך להם, אסור]. אולם אסור להוסיף לכביסה גם בגדי גדולים האסורים בכיבוס.
הסבר כיצד יש להכין את הבגדים קודם תשעת הימים, ודין מי שלא הספיק להכין בגדים
כדי שיהיה מותר ללבוש בגד מכובס, יש ללובשו לפני ראש חודש [ולספרדים, לפני שבוע שחל בו] למשך כמה דקות.
אפשר ללבוש כמה בגדים יחדיו, אך אז יש ללובשם לזמן ממושך יותר.
אם לא הכין את הבגדים על ידי לבישה, ייתן לקטן [עד גיל 8-9] שילבשם כמה דקות, ובשעת הדחק יש להקל להניחם על הרצפה [שאינה נקיה לגמרי] שיתאבקו ויתלכלכו מעט [ואין צריך לדרוך על הבגד], ואז מותר ללבשם.
בגדים הסמוכים לגוף – אפשר לכתחילה ללכלך בהנחה על הרצפה, ויש המקלים אף ללובשם מכובסים.
כמו כן, ניתן להכין בגדים בשבת על ידי שילבש בגד ויחליף כל כמה שעות לבגד אחר מכובס [וצריך להחליף רק מידי כמה שעות, מפני שרק באופן זה אין חשש הכנה משבת לחול, משום שנחשב שלובשו בשביל שבת עצמה. אבל אם לובש ופושט מיד, ניכר שעושה זאת כהכנה לימי החול ואסור. כמו כן, אסור ללבוש כמה בגדים יחדיו בשבת, משום שניכר שמכינם לימי החול].
דין מי שנגמרו לו הבגדים בתשעת הימים
מי שלא נותרו לו בגדים נקיים, והבגדים המשומשים מלוכלכים עד שמדיפים ריח רע – מותר לכבסם אם אין לו מה ללבוש, והכל לפי העניין [ואחר הכביסה, ייתן לקטן שילבשם כמה דקות]. וייבשם בצנעא בתוך הבית.
מי שאין לו בגדים נקיים ללבוש, ויש לפניו שתי אפשרויות – לכבס או לקנות בגדים חדשים – עד שבוע שחל בו עדיף לכבס, ובשבוע שחל בו – עדיף לקנות [וייתן לקטן שילבשם כמה שעות].
דין כיבוס, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים לכבוד שבת
לכבוד שבת מותר ללבוש את כל בגדי השבת מכובסים ומגוהצים כרגיל [וילבשם לאחר הרחיצה]. אמנם אין לכבס או לגהץ לכבוד שבת.
אם אין לו בגדים מתאימים לשבת – יש להקל שיכול לכבס בעצמו. ולתת לספרדי שיכבס עבורו מותר אף לכתחילה. ולעניין גיהוץ – יש להתיר גיהוץ קל בלבד, שלא יהיה מאד מקומט.
אין להחליף לכבוד שבת לסדינים ומצעים מכובסים [אא"כ ייתן לקטן עד גיל 8-9 לשכב עליהם כמה דקות], אך אם מחליף כל שבת יש מקלים. מותר להשתמש במפות ומגבות מכובסות לכבוד שבת.
בשבת, ניתן להכין בגדים עבור ימות החול על ידי שילבש בגד ויחליף כל כמה שעות לבגד אחר מכובס [וצריך להחליף רק מידי כמה שעות, מפני שרק באופן זה אין חשש הכנה משבת לחול, משום שנחשב שלובשו בשביל שבת עצמה. אבל אם לובש ופושט מיד, ניכר שעושה זאת כהכנה לימי החול ואסור. כמו כן, אסור ללבוש כמה בגדים יחד בשבת, משום שניכר שמכינם לימי החול].
חידוש בגדים אסור גם בשבת, אך בגדי זיעה מותר לחדש בשבת.
דינים אלו הם בין לבני אשכנז ובין לבני עדות המזרח.
אסור לקנות בגדים חדשים בתשעת הימים, ואף בגדים שאינם חשובים, אלא אם כן יש מבצעים מיוחדים שלא יהיו לאחר תשעת הימים, או שאלו בגדים שלא ניתן להשיגם לאחר מכן.
בנוסף, אסור לחדש בתשעת הימים בגדים חדשים, אפי' אם אינם חשובים. ספרדים נוהגים איסור זה רק בשבוע שחל בו תשעה באב [בשנים שאין בהם שבוע שחל בו, דין זה לא נוגע לבני ספרד].
עד שבוע שחל בו ת"ב, מותר לאשכנזי למסור בגד חדש (וכ"ש בגד מכובס) לספרדי, שיחדש אותו עבורו.
גם בשבת אסור לחדש בגדים, אך בגדי זיעה מותר.
דיני רחיצה וטבילה בימות החול
הקדמה חשובה:
איסור רחיצה לבני אשכנז נוהג מר"ח אב, בין בחמין ובין בצונן כמבואר לקמן.
לבני ספרד יש בזה מנהגים שונים – יש שנהגו כבני אשכנז, והמנהג הנפוץ הוא שהאיסור הוא רק בשבוע שחל בו ת"ב, וכן האיסור הוא רק במים חמים ולא בצונן. בשנים שאין דיני שבוע שחל בו ת"ב, אין איסור רחיצה לספרדים הנוהגים כהמנהג הנפוץ הנ"ל.
פרטי הדינים:
אסור לרחוץ את הגוף אפי' בצונן, חוץ מפנים, ידים, ורגלים, שמותר לרחצם בצונן [היינו במים שלא נהנים מחמימותם]. ונראה להקל שידיו ורגליו היינו עד מקום חיבורן לגוף, ופניו נראה שהכוונה רק למקום הפנים ללא שיער הראש.
רחיצה שלא לשם תענוג מותרת. ולכן אדם הסובל מזיעה ומלוכלך ממנה מאד, מותר לרחוץ איבר איבר במים קרים [שלא נהנים מחמימותם, ואין צריך לנגב בין איבר לאיבר, והעיקר שלא תהא רחיצה לתענוג].
במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וא"א לנקותם על ידי מים קרים, מותר לנקות ע"י מים חמים עם סבון – לפי הצורך בלבד, וכדאי הוא בית אלוקינו לצער עצמנו על חורבנו, ו"כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".
רחיצה לרפואה מותרת. ולכן מי שיש לו פצעים וצריך לרחצם – הדבר מותר. וכן מי שיודע בבירור שאם יימנע מלרחוץ יהיו לו פצעים, מותר לשטוף לפי הצורך בלבד, ואם די לו במים קרים אסור בחמים.
רחיצה על ידי העברת מגבת רטובה או ניגוב במגבונים לחים – מותרת.
ילדים עד סמוך לגיל בר מצוה יש להקל שיתרחצו.
טבילת עזרא מותרת [אף מי שאינו רגיל בה]. ויש מקילין שמי שרגיל לטבול במקווה מידי יום, מותר לטבול גם בתשעת הימים. כשיש אפשרות, יטבול במים קרים.
דיני רחיצה וטבילה בערב שבת
הרגיל להתרחץ במים חמים כל ערב שבת, מותר לרחוץ גם בערב שבת בתשעת הימים את ראשו, פניו ידיו ורגליו במים חמים ובסבון, אך שאר הגוף אסור אף במים קרים [ואם סובל מזיעה דינו כרחיצה במשך כל ימות החול, וכפי שהתבאר לעיל.
אף שיש הסוברים שלכתחילה יש לרחוץ קודם חצות, למעשה מותר לרחוץ כל היום [ובשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יש להתרחץ קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].
לאחר הרחיצה אפשר כבר ללבוש את בגדי השבת המכובסים והמגוהצים.
טבילה במקווה בערב שבת – אם רגיל לטבול בכל ערב שבת, ואינו מבטל זאת אלא מחמת אונס [ולא מפני טרדה וכד'], מותר לטבול בערב שבת בתשעת הימים [וכשיש אפשרות – יטבול במים קרים]. לעניין זמן הטבילה, כאמור לעיל לעניין רחיצה, למעשה מותר לרחוץ ולטבול כל היום [בשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יטבול קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].
דיני רחיצה וטבילה במקווה בערב שבת:
הרגיל להתרחץ במים חמים כל ערב שבת, מותר לרחוץ גם בערב שבת בתשעת הימים את ראשו, פניו ידיו ורגליו במים חמים ובסבון, אך שאר הגוף אסור אף במים קרים [ואם סובל מזיעה דינו כרחיצה במשך כל ימות החול, וכפי שהתבאר בשלוחת דיני רחיצה בתשעת הימים].
אף שיש הסוברים שלכתחילה יש לרחוץ קודם חצות, למעשה מותר לרחוץ כל היום [ובשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יש להתרחץ קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].
לאחר הרחיצה אפשר כבר ללבוש את בגדי השבת המכובסים והמגוהצים. טבילה במקווה בערב שבת – אם רגיל לטבול בכל ערב שבת, ואינו מבטל זאת אלא מחמת אונס [ולא מפני טרדה וכד'], מותר לטבול בערב שבת בתשעת הימים [וכשיש אפשרות – יטבול במים קרים]. לעניין זמן הטבילה, כאמור לעיל לעניין רחיצה, למעשה מותר לרחוץ ולטבול כל היום [בשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יטבול קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].
דין כיבוס, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים לכבוד שבת:
לכבוד שבת מותר ללבוש את כל בגדי השבת מכובסים ומגוהצים כרגיל [וילבשם לאחר הרחיצה]. אמנם אין לכבס או לגהץ לכבוד שבת.
אם אין לו בגדים מתאימים לשבת – יש להקל שיכול לכבס בעצמו. ולתת לספרדי שיכבס עבורו מותר אף לכתחילה. ולעניין גיהוץ – יש להתיר גיהוץ קל בלבד, שלא יהיה מאד מקומט.
אין להחליף לכבוד שבת לסדינים ומצעים מכובסים [אא"כ ייתן לקטן עד גיל 8-9 לשכב עליהם כמה דקות], אך אם מחליף כל שבת יש מקלים. מותר להשתמש במפות ומגבות מכובסות לכבוד שבת.
בשבת, ניתן להכין בגדים עבור ימות החול על ידי שילבש בגד ויחליף כל כמה שעות לבגד אחר מכובס [וצריך להחליף רק מידי כמה שעות, מפני שרק באופן זה חשש הכנה משבת לחול, משום שנחשב שלובשו בשביל שבת עצמה. אבל אם לובש ופושט מיד, ניכר שעושה זאת כהכנה לימי החול ואסור. כמו כן, אסור ללבוש כמה בגדים יחד בשבת, משום שניכר שמכינם לימי החול].
חידוש בגדים אסור גם בשבת, אך בגדי זיעה מותר לחדש בשבת.
דינים נוספים הנוגעים לערב שבת בתשעת הימים:
מותר לגזוז ציפורניים, וכן מותר לשטוף את הבית כרגיל לכבוד שבת. כמו כן מותר לצחצח נעליים ולהבריש כובע לכבוד שבת.
לצורך בדיקת תבשילי השבת, מותר לטעום בשר ולפלוט, ויש המתירים אף לבלוע את הנצרך לטעימת התבשיל, מבלי לברך. אך אכילה ממש של בשר ותבשילי הבשר שהוכנו לשבת אסורה, ולילדים יש להקל במקום הצורך.
דיני הבדלה ודיני מוצאי שבת חזון:
א. בהבדלה במוצאי שבת בתשעת הימים – יש שנותנים את הכוס לקטן שהגיע לגיל חינוך אבל אינו יודע להתאבל על ירושלים, אך מכיוון שגילו אינו ברור ומטעמים נוספים, רבים נוהגים שהמבדיל שותה בעצמו את כוס היין או את המיץ ענבים בעצמו [ויכול לשתות את כל הכוס].
ב. רבים מקלים שאין חובה לפשוט את בגדי השבת מיד לאחר ההבדלה, אך החזו"א היה פושטם מיד לאחר ההבדלה.
ג. לבני אשכנז אסור לאכול את הבשר ותבשילי הבשר שנשארו משבת [אפי' בסעודת מלווה מלכה], ובני ספרד המקלים בזה יש להם ע"מ לסמוך [ובפרט בסעודת מלווה מלכה. ובתבשילים של בשר רבים מבני ספרד מקלים בכל תשעת הימים]. ולקטנים עד גיל מצוות יש להקל אף לבני אשכנז.
בני אשכנז נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש אב (כולל ראש חודש עצמו), עד לאחר תשעה באב, חוץ משבת, ורבים מבני עדות המזרח נוהגים שבראש חודש אב אוכלים בשר ושותים יין, וממוצאי ראש חודש אין אוכלים בשר ושותים יין.
נוהגים שלא לאכול גם תבשיל שהתבשל עם בשר [ורבים מבני ספרד מקילים בזה], ולכן תפוחי אדמה שהתבשלו עם בשר אין לאוכלם אף בפני עצמם, כיון שאין בו שישים נגד הבשר. אמנם יש להקל ליתנם לקטנים. ואפשר שמותר לכתחילה לטעום ואף לבלוע את התבשיל, ואם אין בו טעם בשר מותר.
בירה, ליקר, וויסקי ושאר משקאות חריפים שאין בהם יין – מותרים בשתיה, אבל מיץ ענבים – אין לשתות [וכן אין לשתות משקלה קל בטעם ענבים, כאשר כתוב על הבקבוק "מכיל פרי" וברכיבים מופיע שהוא מכיל ענבים, אך אם אינו מכיל פרי, מותר].
ילדים עד גיל שלוש אפשר להאכילם בשר. ומגיל שלוש עד גיל שיודעים להתאבל על ירושלים – נחלקו הפוסקים האם מותר ליתן להם בשר, ודעת המשנה ברורה להחמיר בזה. ותבשיל שהתבשל עם בשר יש להקל לתת לקטנים.
יולדת תוך ל' יום ללידה – מותרת באכילת בשר עד ז' אב, ומז' אב ואילך נוהגות להימנע. וכן הדין במינקת [שכשאינה אוכלת בשר, חלב התינוק אינו טוב], שמותרת לאכול בשר, וה"ה במעוברת שזקוקה לאכול בשר, וה"ה בחולה קצת [אף שאינו חולה שאין בו סכנה שנפל למשכב, אלא רק מיחושים].
עוגות שיש בהם יין וטעמו ניכר – יש מחמירים שלא לאכלם בימים אלו.
בערב שבת, לצורך בדיקת תבשילי השבת, מותר לטעום בשר ולפלוט, ויש המתירים אף לבלוע את הנצרך לטעימת התבשיל, מבלי לברך. אך אכילה ממש של בשר ותבשילי הבשר שהוכנו לשבת אסורה, ולילדים יש להקל במקום הצורך.
בהבדלה במוצאי שבת, רבים נוהגים שהמבדיל שותה את כוס היין או את המיץ ענבים בעצמו, כיון שקשה לדעת מה הוא גיל הילד שיש לו לשתות את הכוס [והמבדיל יכול לשתות את כל הכוס].
לבני אשכנז אסור לאכול את הבשר ותבשילי הבשר שנשארו משבת [אפי' בסעודת מלווה מלכה], ובני ספרד המקלים בזה יש להם ע"מ לסמוך [ובפרט בסעודת מלווה מלכה. ובתבשילים של בשר רבים מבני ספרד מקלים בכל תשעת הימים]. ולקטנים עד גיל מצוות יש להקל אף לבני אשכנז.
אין לקנות תכשיטים, או כלי כסף וזהב כל תשעת הימים, מפני שזהו משא ומתן של שמחה, אמנם לצורך שלום בית מותר, והכל לפי העניין.
יש מקפידים שלא לקנות דברים יקרי ערך, כגון רהיטים וכד', דשמא גם הם בכלל משא ומתן של שמחה.
יש למעט בקניית צלחות, סירים, סכו"ם וכן שאר דברים שלא נצרכים לתשעת הימים, אך אם הם נצרכים לימים אלו – מותר לקנותם.
אין לקנות בגדים בתשעת הימים, ואף בגדים שאינם חשובים, אף שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'.
במכירה שיש בה מבצעי הנחה מיוחדים שלא יהיו לאחר תשעת הימים, מותר לקנות גם בתשעת הימים.
קניות למוצרי בית הספר הנצרכים לילדים לשנת הלימודים הבאה, מותר לרוכשם, בפרט אם לאחר מכן לא יהיה זמן או אם יש מבצעים מיוחדים.
אפשר להזמין רהיטים, תכשיטים או בגדים בתשעת הימים ע"מ שיגיעו לאחר תשעת הימים. כמו כן יש להתיר גם להזמין בגדים מחו"ל שיגיעו לאחר תשעת הימים.
אם הזמין רהיטים יקרים וכדומה לפני תשעת הימים, והמוכר רוצה להביאם בתשעת הימים, אין איסור לקבלם. אך לכתחילה אין נכון להזמין לפני תשעת הימים במטרה שיגיע בתשעת הימים.
מותר בתשעת הימים לסגור נופש שיתקיים לאחר תשעת הימים, כדין משא ומתן שהותר לצורך.
מותר לתת מתנות בימים אלו.
קניית המתנה: אם זה בגדים אין לקנותם בימים אלו אלא אם כן יש מבצע מיוחד, וחפצים אחרים מותר.
קניית דירה: מן הדין מותר לקנות דירה לצורך מגורים, ואפי' אם כבר יש לו דירה – אם אין בה מספיק מקום לבני הבית, יכול לקנות דירה גדולה יותר, אמנם יש נוהגים להימנע מכך, משום דלא מסמנא מילתא. וכשיש חשש שאחר יקדימנו, או שיהיה הפסד כספי – אין להימנע.
שכירות דירה: מן הדין מותר לשכור דירה ולחתום חוזה שכירות, אך יש נוהגים להימנע מכך משום דלא מסמנא מילתא, וכשיש חשש שאחר יקדימנו או שיש הפסד כספי – אין להימנע.
מעבר דירה: אם מעבר הדירה הוא רק לצורך "הרווחה", יש לדחותו לאחר תשעת הימים. אך מן הדין מותר לעבור דירה בימים אלו, ובפרט לצורך מגורים. אמנם יש הנמנעים מכך משום דלא מסמנא מילתא, אך אם יעביר חלק מהריהוט לפני ר"ח אב, אין שום חשש. ואם נגמר זמן השכירות של הדירה בה הוא גר וכיו"ב, או שיש לו הפסד כספי, וכן חתן שמתחתן לאחר ת"ב וצריך להכניס את הדברים לדירה – אין להימנע.
שיפוץ דירה: לצורך נוי והרווחה – אין לשפץ, אך אם יש הפסד ממון לו או לקבלן – מותר. ואם השיפוץ הוא לצורך מגורים, וכן אם צריך להיכנס מיד לאחר ת"ב – מותר בכל אופן.
סיוד הבית: אין לסייד את הבית בתשעת הימים, אמנם אם נצרך לסייד מפני שעוזב את הדירה [בין אם נכנס שוכר חדש ובין אם נכנס קונה], מותר. וכן מותר לבעל הבית לסייד את הדירה לצורך הקונה או השוכר שנכנסים. וכן מותר לסייד ולצבוע מחמת רטיבות בקירות, וכן מותר לצבוע כדי שלא ייגרם הפסד.
חנוכת הבית: מן הדין מותר לעשות חנוכת הבית בתשעת הימים בארץ ישראל [עכ"פ בלא אכילת פת ובשר], אך נהגו שלא לעשותה בימים אלו.
סיום מסכת בתשעת הימים
בסעודת סיום מסכת הותרו כמה מאיסורי תשעת הימים, וכדלהלן. הדברים מותרים מתחילת הסעודה, אף לפני אמירת הסיום. וכן מותרים אף לאדם שהגיע לסעודה לאחר אמירת הסיום.
יש לדעת כי רק סיום מסכת גמרא ואף מסכת כמסכת תמיד, או סדר משניות שלם נחשב סיום לענין זה, אך מסכת משניות אינה מספיקה.
עוד יש לדעת כי אין לאחר או למהר את הסיום מסכת לימי תשעת הימים.
הדברים שהותרו הם:
בענין מוזיקה – הותרה שירה בפה, וכן שירים מוקלטים [אם רגילים להשמיעם בסיומים בשאר ימות השנה], ורבים מבני עדות המזרח מקילים גם בתזמורת [אם רגילים בכך]. כמו כן מותר לרקוד מבלי לקפוץ.
בענין בשר ויין – כל מי שהיה מגיע בלאו הכי לסעודת הסיום, מותר באכילת בשר ושתיית יין [אם רגיל בבשר ויין בסיום בשאר ימות השנה]. ובשבוע שחל בו תשעה באב – בשר ויין הותרו רק למסיים ולקרוביו הפסולים לעדות, ולעוד מניין אנשים.
רחיצה ותספורת – אסורים, ובגדי שבת ובגדים מכובסים – אסורים, אך לילדים עד גיל מצוות מותר.
ברית מילה [בין אם הברית בזמנה ובין אם אינה בזמנה]
מוזיקה – הותרה שירה בפה, וכן שירים מוקלטים [אם רגילים להשמיעם בבריתות בשאר ימות השנה], ורבים מבני ספרד מקילים גם בתזמורת [אם רגילים בכך, כנ"ל]. וריקודים מותר מבלי לקפוץ.
בשר ויין – כל מי שהיה מגיע בלאו הכי מותר באכילת בשר ושתיית יין. ובשבוע שחל בו ת"ב – מותר רק לבעלי הברית [הורי התינוק], לקרוביהם הפסולים לעדות [גברים ונשים], ולעוד מניין אנשים. כמו כן מותר למברך בברית לשתות את כוס היין.
בגדי שבת – מותר לבעלי ברית [אבי הבן, אמו, המוהל והסנדק, ולא לקוואטר, אך לאשה שמביאה לקוואטר מותר]. ובשערי תשובה התיר לכל הקרובים שהיו באים עם בגדי שבת, אך במשנ"ב לא העתיק דבריו, והמיקל כהשע"ת יש לו ע"מ לסמוך, ובפרט בילדים מתחת גיל מצוות. וילדים בגיל שאינם יודעים להתאבל על ירושלים [גיל 8-9] מותר לכו"ע.
בגדים חדשים – אסור, אלא יחדש לפני ר"ח, או שילד קטן שלא יודע להתאבל על ירושלים [גיל 8-9] ילבש במשך כמה שעות.
תספורת וגילוח – בעלי הברית [אבי הבן, מוהל וסנדק] מותרים להסתפר ולהתגלח לכבוד הברית [עד שבוע שחל בו ת"ב, והחת"ס שהובא בשעה"צ מתיר אף בשבוע שחל בו. ולעניין זמן תחילת ההיתר – מבוקר הברית ודאי מותר, ויש לצדד שמותר אף מהלילה הקודם]. אבל רבים נוהגים שלא להסתפר ולהתגלח כלל לכבוד הברית.
רחיצה – מותר לבעלי הברית [אבי הבן, אמו, המוהל והסנדק] לרחוץ לכבוד הברית, אף במים חמים וסבון.
מתנות לברית – מותר לתת.
בר מצוה [בזמנה, וכן בר מצוה שלא בזמנה, אם החתן דורש שם]
מוזיקה – הותרה שירה בפה, וכן שירים מוקלטים [אם רגילים להשמיעם בבר מצוות בשאר ימות השנה], ורבים מבני ספרד מקילים גם בתזמורת [אם רגילים בכך, כנ"ל]. וריקודים מותר מבלי לקפוץ.
בשר ויין – כל מי שהיה מגיע בלאו הכי מותר באכילת בשר ושתיית יין. ובשבוע שחל בו ת"ב – מותר רק לחתן הבר מצוה, לקרוביו הפסולים לעדות [גברים ונשים], ולעוד מניין אנשים.
בגדי שבת – מותרים לחתן הבר מצוה, לאביו ולאמו, ויש מקילים אף לסבא ולסבתא, אבל שאר הקרובים אסורים ללבוש בגדי שבת, ואף לא אחיו ואחיותיו. יש מתירים גם לחברי החתן עד גיל מצוות לבוא עם בגדי שבת.
בגדים חדשים – אסור, ואף חתן הבר מצוה צריך לחדש את בגדיו לפני ר"ח, ואם אלו בגדים שמברכים עליהם שהחיינו, דינו ככל קניית בגדים בשלושת השבועות. אם לא חידש לפני ר"ח – ייתן לקטן שלא יודע להתאבל על ירושלים [גיל 8-9] שילבש כמה שעות, ואם אין לו קטן – יכול לחדש כובע וחליפה (כיוון שהם צורך מצווה).
תספורת וגילוח – יש להסתפר בזמן המותר בתספורת. אם לא הסתפר, יש להקל לחתן הבר מצוה להסתפר בעודו ילד, עד שבוע שחל בו, אך אין היתר להסתפר לאחר השקיעה של גיל י"ג.
רחיצה – אסור להתרחץ, אך החתן בעצמו יכול להתרחץ לפני השקיעה (וכדין רחיצת קטנים).
מתנות לבר מצוה – מותר לתת.
פדיון הבן
מוזיקה – הותרה שירה בפה, וכן שירים מוקלטים [אם רגילים להשמיעם בפדיון הבן בשאר ימות השנה], ורבים מבני ספרד מקילים גם בתזמורת [אם רגילים בכך, כנ"ל]. וריקודים מותר מבלי לקפוץ.
בשר ויין – כל מי שהיה מגיע בלאו הכי מותר באכילת בשר ושתיית יין. ובשבוע שחל בו ת"ב – מותר רק לאב ולאם, לקרוביהם הפסולים לעדות [גברים ונשים], ולעוד מניין אנשים.
בגדי שבת – מותר לאב, לאם ולכהן. ובשערי תשובה התיר לכל הקרובים שהיו באים עם בגדי שבת, אך במשנ"ב לא העתיק דבריו, והמיקל כהשע"ת יש לו ע"מ לסמוך, ובפרט בילדים מתחת גיל מצוות. וילדים בגיל שאינם יודעים להתאבל על ירושלים [גיל 8-9] מותר לכו"ע.
תספורת וגילוח – נראה שאין להתיר.
רחיצה – מותרת במים חמים וסבון לאב, לאם ולכהן בלבד.
מתנות לפדיון – מותר לתת.
וורט, אירוסין, וכן מסיבת פרידה, מסיבת יום הולדת ושאר כינוסים
אסור לערוך סעודת מרעים בתשעת הימים, אך אם אין שם נטילת ידיים מותר.
ולפיכך, מותר לערוך אירוע ללא נטילת ידיים לוורט וכן לסעודת אירוסין [תנאים] בתשעת הימים. באירועים אלו החתן והכלה מותרים ללבוש בגדי שבת, ויש מקלים גם להורים, אך לשאר המשפחה והקרובים אסור.
כמו כן, מותר לעשות סעודת פרידה [לאדם שעוזב] בתשעת הימים, ללא נטילת ידיים, וכן מותר לעשות מסיבת יום הולדת לילדים ללא נטילת ידיים, אך לגדולים נכון יותר שלא לעשות בימים אלו.
דין קידושים בשבת
בשבת בתשעת הימים מותר לעשות קידוש להולדת הבת [אפי' אם נולדה לפני זמן רב], וכדין כל סעודת מצוה המותרת בתשעת הימים.
כמו כן מותר לעשות קידוש לחתן כרגיל, וכן מותר לעשות קידוש בר מצוה לנוהגים לעשות כך.
אמנם אסור לעשות סעודות מרעים עם פת, ולכן אין לעשות שבת חברים [גיבוש], כיון שהיא סעודת מרעים, אבל התארחות אצל ההורים או אצל אחרים מותרת, שאינה מוגדרת סעודת מרעים, כיון שזו לא קבוצה יחד.
נטילת ציפורניים לפני שבוע שחל בו ת"ב, וכן לכבוד שבת מותרת לכו"ע. אמנם בשבוע שחל בו נחלקו הפוסקים, והמיקל יש לו על מי לסמוך.
מותר לבחור ובחורה ללבוש בגדי שבת בפגישות שידוכים.
מותר לשטוף את הבית לכבוד שבת, ואם הרצפה אינה נקיה – מותר לשטפה אף בשאר ימות השבוע.
במקום הצורך, אפשר לנקות את הרכב בתשעת הימים.
עד ערב ת"ב, מן הדין אין איסור לצאת לנופש [כשאין שם סעודת מרעים], אך כמובן שאין זה מתאים בזמן אבלות על החורבן. אמנם אם יש צורך בריאותי, או אנשים שיכולים לצאת רק בזמן זה – מותר לנפוש עד ערב ת"ב.
מותר בתשעת הימים לסגור נופש שיתקיים לאחר תשעת הימים, כדין משא ומתן שהותר לצורך.
אסור לתפור בגדים חדשים מר"ח אב, אך מותר לתקן בגדים משומשים שנקרעו, וכן מותר לתפור כפתור בבגד משומש.
חייט שקיבל לפני ר"ח בגדים חדשים לתפירה, מותר להמשיך לתפור עד שבוע שחל בו ת"ב.
חוג תפירה בתשעת הימים – אם התחילו לתפור את הבגד לפני ר"ח, מותר להמשיך עד שבוע שחל בו ת"ב.
ריקמה וסריגה דינן כתפירה האסורה בתשעת הימים, אמנם אין איסור לרקום ולסרוג בקייטנות בתשעת הימים וכגון שסורגים תמונות, תיקים וכד', מפני שאין המטרה לעשיית בגד ללבישה. ופעמים שיש בזה צורך מצוה, ע"מ שלא להגיע לידי בטלה ושעמום.
בתשעת הימים אסור לנטוע אילנות, וכן אסור לשתול פרחים או דשא, אא"כ עושה זאת לצורך פרנסה. אמנם מותר להניח דשא סינטטי (כיון שאינה נטיעה). כמו כן מותר לטפל בגינה כרגיל.
מגילת איכה וקינות
גם המתפלל ביחידות בליל תשעה באב, יקרא מגילת איכה, אמנם לא יברך עליה אפי' אם קורא מתוך מגילה כשרה.
טוב שגם נשים יקראו בביתן מגילת איכה מתוך חומש.
אומרים קינות מפני שיש לקונן על חורבן הקודש והמקדש, ואין לפרוש מן הציבור, אך אדם שאינו יכול לומר קינות [וכגון שאמירת הקינות מקשה עליו לצום], וכן אדם שנצרך לצאת באמצע אמירת הקינות, אינו חייב להשלים את אמירתן.
נשים שיכולות, ראוי שיאמרו קינות.
מי שלא הספיק לסיים את הקינות עד חצות, יכול לאומרן לאחר חצות, אף בישיבה ע"ג הקרקע.
דיני אמירת נחם ועננו
אומרים "נחם" בתפילת מנחה בברכת "ולירושלים עירך", ויש מבני ספרד שאומרים "נחם" בכל שלוש התפילות.
שכח ולא אמר נחם – אם נזכר לאחר חתימת 'בונה ירושלים', יאמר לפני 'ותחזינה עינינו' ללא החתימה. ואם נזכר לאחמ"כ, יאמר לפני ה'יהיו לרצון' השני ללא החתימה. ואם נזכר לאחר התפילה, אינו חוזר.
האשכנזים אומרים עננו במנחה, והספרדים אומרים כבר מהלילה.
נוהגים שקטן אינו אומר עננו, ואף שבתפילת מנחה הוא עדיין בצום. אך אם בדעתו לצום כל היום [כמו שיש נוהגים לצום ג' צומות לפני הבר מצוה, אף שאין לכך מקור], יאמר עננו.
אדם שאינו מתענה אינו אומר עננו בתפילה, אך "נחם" אומר.
דיני ציצית טלית ותפילין
מנהג בני אשכנז [וחלק מבני ספרד] להתעטף בטלית גדול ולהניח תפילין בתפילת מנחה ולא בשחרית [ולובשים טלית קטן בבוקר ללא ברכה, ואין אוחזים בציציות ב"ברוך שאמר" ובקריאת שמע], ויש מבני ספרד שמתעטפים ומניחים בתפילת שחרית.
בחור אשכנזי – לובש טלית קטן בבוקר ללא ברכה, ובמנחה יברך עליה וימשמש בציציותיו. נשוי – מתעטף בטלית גדול במנחה ומברך, ופוטר בזה את הטלית קטן.
ההולך לישון ביום ת"ב, כיון שעדיין לא הניח תפילין, אזי אם הולך לישון אחר חצות, נכון שיעמיד שומר [ומנין קבוע נחשב כשומר, אם יודע שיקום, או אם הגדיר שעון מעורר שברור שיעירנו וכתוב בו במפורש "מנחה ותפילין"], אך מנהג העולם להקל בזה ויש יסוד למנהגם.
דיני תפילת שחרית ומנחה
בתפילת שחרית (לנוסח אשכנז) – חובה לומר פרשת התמיד, וכן אומרים 'איזהו מקומן' ו'רבי ישמעאל', וכן אומרים 'מזמור לתודה', לאחר קריאת התורה והפטרה, מחזירין את הס"ת ואומרים קינות עד מעט קודם חצות, לאחמ"כ אומרים 'אשרי.. ובא לציון' [ואין אומרים 'למנצח', ומדלגים 'ואני זאת בריתי'], קדיש ללא תתקבל, עלינו, מגילת איכה [ללא ברכה].
בתפילת מנחה (לנוסח אשכנז)– מתעטפים בטלית ומניחים תפילין, שיר של יום, פיטום הקטורת, אשרי וחצי קדיש, קריאת התורה [ללא קדיש לאחריה] והפטרה, מחזירין הס"ת והש"ץ אומר ח"ק, אומרים 'נחם' ו'עננו', 'שים שלום', הש"ץ אומר בחזרה 'עננו' בפ"ע, ברכת כהנים, קדיש תתקבל, עלינו.
דינים נוספים:
האומר שיר השירים ופרק שירה כל יום, וכן שאר קביעויות ללימוד ותפילה – ישלימם אחרי צאת הצום.
אפשר לברך הגומל בקריאת התורה במנחה.
מברכים ברוך שפטרני במנחה [ועדיף שהבחור בר מצוה יעלה במנחה]. הקורא שם לבתו, יקרא זאת במנחה, כיון שלא אומרים מי שבירך בשחרית.
דיני קידוש לבנה
יש נוהגים כדעת הגר"א לקדש הלבנה במוצ"ש בתשעת הימים, אך המנהג הנפוץ ברוב תפוצות ישראל הוא כדעת הרמ"א והאריז"ל לקדש במוצאי תשעה באב.
צריך לטעום קודם קידוש לבנה, אולם אם הטעימה תגרום שלא לקדש במניין, עדיף שיקדש במניין אפילו לפני שטעם.
צריך להיזהר לנעול נעליים לפני שמקדשים הלבנה. ונראה שאם אין לו נעליים כלל, יקדש ביחידות אחר כך עם נעליים. ולכן טוב מה שרבים נוהגים לעשות מנין מיוחד לקידוש לבנה לאחר שטעמו והחליפו מנעליהם.
לכתחילה יש לחוש לנעול דווקא נעלי עור בשעת קידוש הלבנה, אך בשעת הדחק או אם לא יהיה לו מנין אח"כ, יכול לקדש בנעלי תשעה באב, אם הן נאות.
לאחר קידוש לבנה מותר לרקוד כרגיל, בין אם הוא מקדש במוצ"ש בתשעת הימים, ובין אם מקדש במוצאי תשעה באב.
דיני אדם שאינו מתענה, לעניין אמירת עננו ונחם, וכן לעניין לעלות ש"ץ, וכן לעלות ולקרוא בתורה
אדם שאינו מתענה אינו אומר עננו בתפילה, אך "נחם" אומר. ונחלקו הפוסקים האם אומרים "נחם" בברכת המזון לפני "ובנה ירושלים", ולמעשה המנהג שאין אומרים.
אף שבדרך כלל אסור לאכול לפני הנחת תפילין, חולה האוכל בתשעה באב, מותר לאכול בבוקר אף שעדיין לא הניח תפילין. ולאחר חצות – נכון שיעמיד שומר [ומנין קבוע נחשב כשומר, וכן הגדרת שעון מעורר שכתוב בה במפורש "מנחה ותפילין"], אך מנהג העולם להקל בזה ויש יסוד למנהגם.
עליה לתורה – בשחרית יכול לעלות (כיון שהקריאה אינה מחמת התענית אלא מחמת עיצומו של יום), אך במנחה אינו יכול לעלות, ואם קראו לו – נחלקו בכך האחרונים, ואם מתבייש, יכול לעלות.
בעל קורא – לא יקרא במנחה, אם יש אחר שיכול לקרוא.
הוצאת ספר תורה והגבהתו – אין חשש.
שליח ציבור – לא יעבור לפני התיבה, ואם אין ש"ץ אחר, ייגש אך לא יאמר את ה"עננו" של הש"ץ [שלאחר ברכת "גואל ישראל"], אלא יאמר "עננו" רק בברכת "שמע קולנו", ובמקום המילים "ביום צום התענית הזה" יאמר "ביום צום תעניתנו", ויחתום "כי אתה שומע וכו'".
נשיאת כפים לכהן שאינו מתענה – לא יישא כפיו במנחה, אלא יצא מבית הכנסת לפני "רצה".
הגדרת אינו מתענה – דינים אלו נאמרו רק לאדם שאכל בתענית יותר מכשיעור בכדי אכילת פרס, אך אם אוכל שיעורים דינו כאדם שצם לכל דינים אלו.
מעוברת – אם ההריון תקין וחשה בטוב צריכה לצום, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת.
אם במהלך הצום היא מתחילה להרגיש צירים [אפילו אם זה לא צירים ממש אלא התכווצויות], או שמרגישה בחילות חזקות או הקאות, או כאבי ראש או סחרחורות או חולשה – בכל אלו תפסיק את הצום, ותאכל ותשתה כרגיל.
אמנם ישנם מקרים רבים בהן מעוברת כלל לא תתחיל לצום, ואלו הם:
אם ההמוגלובין נמוך מעשר, או שהיו צירים מוקדמים, ואף צירים מדומים, או שהיו דימומים משמעותיים במהלך ההריון, או סכרת הריון, ואף אם זה סכרת מאוזנת, או שליית פתח, או היפרדות שלייה, או שהיא בהריון של תאומים, או שהיו הפלות בעבר, או שיש לה בעיית קרישיות בדם, וכן כל הריון שהוא לא תקין, כל אלו לא תצום כלל.
מניקה צריכה לצום בתשעה באב, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת [ואף לאחר הצום מומלץ לשתות שתיה ממותקת בסוכר]. אמנם אם בצום אין לתינוק מספיק חלב, תשתה הרבה כדי להגביר את החלב, ואם צריכה מותר אף לאכול.
אישה שיודעת בעצמה שאם לא תשתה יחסר לה חלב, תשתה כדרכה ואינה צריכה לצום. אם בלילה לא חסר לה חלב, תצום בלילה כדי להצטער עם הציבור. אבל אם חסר לה חלב גם בלילה, לא תצום כלל.
כאמור, מחסור בחלב שהתינוק זקוק לו, הוא סיבה לא לצום או להפסיק את הצום, ואין צורך לתת תחליפים.
כאמור, מינקת שהצום לא מפריע לה לחלב, צריכה לצום. אך אם במהלך הצום תתחיל להרגיש כאבי ראש או סחרחורות שקשה לתפקד איתם כרגיל, דינה ככל החולים שפטורים מהצום, כמבואר בשלוחה 497.
יולדת תוך ל' יום – פטורה, אפילו אם אינה מניקה.
חולה שאין בו סכנה דהיינו שנפל למשכב או שחולה כל גופו דהיינו שאינו יכול לתפקד כרגיל פטור מהצום (אבל אם יודע שמשככי כאבים יועילו לו – עליו לקחתם, ואם יש צורך ליטלם עם מים – ייקח אף מים, וימררם ע"י מלח או שקיות תה). ולכן מי שיש לו כאבי ראש שלא יכול לתפקד איתם או שבגלל זה צריך לשכב במיטה, או שיש לו סחרחורות (ותרופות אינן מועילות לו) – פטור מהצום, וכן מי שיש לו חום מעל 38 מעלות – פטור מהצום.
אדם הסובל ממיגרנות, אם חש בכאבי ראש שיתפתחו למיגרנה – פטור מהצום.
ילדים עד גיל בר/בת מצוה פטורים מהצום.
הפטורים מהצום – לא יאכלו דברי מתיקה.
את הקלי-צום יש לערב מערב שבת בתוך מאכל או משקה באופן שלא יהיה ניכר.
כל שלוש סעודות השבת מותרות כרגיל בבשר ויין וזמירות.
אין לטייל בשבת זו, אך יציאה לצורך ילדים קטנים אינה מוגדרת טיול.
להלכה, מותר ללמוד תורה כרגיל עד השקיעה, גם בדברים שאסור ללמוד בהם בתשעה באב.
יש אומרים שאסור לומר שאוכל כדי שיהיה לו כח לצום.
נחלקו הפוסקים האם מותר בסעודה שלישית לשבת בסעודת חברים.
בשונה מסעודה מפסקת בשנים רגילות – בסעודה שלישית זו מותר לשבת ג' אנשים יחד ולזמן [ויזמנו אפי' אם כבר שקעה החמה].
יש לסיים את הסעודה השלישית לפני השקיעה, ובשונה מסעודה מפסקת בשנים רגילות – לא צריך להתנות שיהיה מותר לאכול לאחר ברכת המזון, אלא אף ללא תנאי מותר לאכול ולשתות עד השקיעה.
אפשר לפנות את השולחן לאחר צאת הכוכבים. ואם סיים בעוד היום גדול, יכול לפנות את השולחן כבר בשבת, מכיון שזה מפריע לו בשבת עצמה.
לכתחילה יש לשטוף את הכלים מסעודות השבת ביום א' לאחר חצות היום, אך מי שמיקל לשטוף במוצאי שבת יש לו על מה לסמוך, ועדיף שישתמש בכפפות.
מקפלים את הטלית במוצאי שבת.
דיני קבלת התענית ושאר העינויים בסוף סעודה שלישית, וכן זמן תפילת ערבית
במקומות שמאחרים את תפילת ערבית – יחלצו את הנעליים ויחליפו את בגדי השבת לאחר צאת הכוכבים, ואמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול". גם מי שמחמיר את זמן ר"ת – יחלוץ מנעליו ויחליף בגדים לאחר צאה"כ [דהיינו צאת השבת, בדר"כ 40 דק' לאחר השקיעה], ואם נוהג כזמן ר"ת לגמרי, יעשה זאת רק לאחר זמן ר"ת.
משקיעת החמה חלים איסורי אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, תה"מ, תלמוד תורה ושאילת שלום.
ולכן לאחר השקיעה אסור לאכול ולשתות כלל, וכן אסור לרחוץ ידיים [אמנם אם לא בירך ברכת המזון עד השקיעה, ייטול מים אחרונים כרגיל].
אמנם כאמור, ישיבה על הקרקע וכן חליצת נעליים והחלפת בגדים נוהגים רק לאחר צאת הכוכבים, כיון שהם אבלות בפרהסיא.
אף שכאמור אסור לשבת על הרצפה לפני צאת הכוכבים, יש מדקדקים שלא לשבת בין השקיעה לצאת הכוכבים גם על כסא או ספסל, וכן לחלוץ נעליים באופן שאינו ניכר שחולץ משום האבילות, ואינו אבילות בפרהסיא.
אין להכין לפני צאת השבת את ספר הקינות או את מגילת איכה [אא"כ לומד בהם קצת בשבת], וכן אין להכין את הספסלים בבית הכנסת קודם צאת השבת.
נשים שלא מתפללות ערבית, וכן איש ששכח לומר "אתה חוננתנו" בתפילה, צריכים לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
דיני ברכת בורא מאורי האש בצאת השבת
במוצ"ש זה לא מבדילים על היין, וכן לא מברכים על הבשמים, אמנם מברכים "בורא מאורי האש" על הנר.
את ברכת הנר מברכים בבית הכנסת לפני קריאת מגילת איכה, ויש נוהגים שהבעל יברך ברכה זו בבית לפני שיוצא לערבית, כדי להוציא את אשתו יד"ח (כיון שחוששים לשיטות שאשה אינה מברכת על הנר בעצמה), אולם להלכה אשה יכולה לברך על הנר בעצמה, ולא צריך שבעלה יוציאה יד"ח.
ניתן לברך על הנר עד עלות השחר.
דין פינוי השולחן ושטיפת כלים שנשארו מסעודות השבת
אפשר לפנות את השולחן לאחר צאת הכוכבים. ואם סיים בעוד היום גדול, יכול לפנות את השולחן כבר בשבת, מכיון שזה מפריע לו בשבת עצמה.
לכתחילה יש לשטוף את הכלים מסעודות השבת ביום א' לאחר חצות היום, אך מי שמיקל לשטוף במוצאי שבת יש לו על מה לסמוך, ועדיף שישתמש בכפפות.
מקפלים את הטלית במוצאי שבת.
כעת נבאר את דיני ההבדלה במוצאי שבת לאוכל בצום בהיתר [יש לציין שהבריאים שצמים, אף שאינם מבדילים במוצאי שבת, אלא רק במוצאי תשעה באב, וכן אינם מברכים על הבשמים, אך יש להם לברך ברכת "בורא מאורי האש" על הנר במוצאי שבת, ודיניהם התבארו בשלוחה 499].
השנה, שהצום מתחיל במוצאי שבת, חולה האוכל בצום צריך להבדיל על הכוס לפני אכילתו, בין אם הוא חולה הפטור מראש, כגון יולדת תוך ל' יום וכד', ובין אם נחלה בתשעה באב עצמו ונצרך לאכול, בכל אופן חייב להבדיל קודם אכילתו.
המבדילים בצום, עדיף שיבדילו על מיץ ענבים [ואף אישה שמבדילה שותה את המיץ ענבים, וכדלקמן].
נוסח ההבדלה: לא אומרים את הפסוקים שקודם ברכת ההבדלה "הנה א-ל וכו'", אלא מתחילים בברכת "בורא פרי הגפן", ולאחמ"כ ברכת "המבדיל בין קודש לחול". לא מברכים על הבשמים [ואם עדיין לא בירך "בורא מאורי האש" יברך בהבדלה, ואם בירך כבר על הנר – לא יברך בהבדלה].
המבדיל ישתה רביעית מהכוס (ואף שדי במלא לוגמיו, כיון שלכתחילה צריך לשתות רביעית כדי לצאת מספק ברכה אחרונה, הותר לחולה לשתות כל הנצרך לברכה אחרונה).
אם בריאים שצמים שמעו את ההבדלה מהחולה, יצאו ידי חובה, ואינם צריכים להבדיל במוצאי תשעה באב.
גם אישה האוכלת בהיתר בתשעה באב, תעשה הבדלה ותשתה בעצמה את הכוס [ואין בכך כל חשש], ויש אומרים שבעלה או אחר יכולים להבדיל עבורה, והיא תשתה את הכוס, ואף המבדיל יוצא בזה ידי חובת הבדלה.
אם אינה יכולה לשתות את כוס ההבדלה, תעשה הבדלה ותיתן לקטן שהגיע לגיל חינוך [גיל 5-6] לשתות את הכוס. אם אין קטן – יכולה לאכול קודם הבדלה ותשמע הבדלה במוצאי הצום.
השותה מים בהיתר בתשעה באב ואינו אוכל – אינו צריך להבדיל לפני שתייתו.
קטן עד בר מצווה האוכל בתשעה באב, אינו צריך להבדיל, וישמע הבדלה במוצאי הצום.
חולה האוכל בתשעה באב, לא צריך לאכול סעודת מלווה מלכה.
יש לאדם להצטער במשכבו בליל תשעה באב, ולכן הרגיל בב' כריות – יישן רק באחת. יש נוהגים להניח את המזרון על הארץ ולישן עליו. חלש אין צריך להחמיר וישן כדרכו. דינים אלו לא נאמרו על שינה במהלך היום.
אומרים קריאת שמע שעל המיטה כרגיל בכל יום.
נוהגים להדליק את תאורת בית הכנסת רק במינימום הנצרך לתפילה ולקריאה, ויש לנהוג כן אף בבית.
פרטי איסור רחיצה
אסור לאדם לרחוץ עצמו בתשעה באב, ואפי' להושיט אצבעו למים אסור, בין חמים ובין קרים, אבל רחיצה להעביר לכלוך מותרת, ולכן מותר להשתמש במים ובמגבונים לחים לצורך ניקיון בבית הכסא.
לצורך בישול לערב, מותר לשטוף את המאכלים וכן מותר להדיח כלים, אף שממילא נרטבות הידיים. וכשעושה כן לצורך הערב, אין צורך בכפפות.
האוכלים פת בהיתר נוטלים ידיהם כרגיל, וכן נוטלים מים אחרונים כרגיל, וכן כהנים נוטלים ידיהם לפני נשיאת הכפיים – כרגיל.
כלה תוך ל' יום מהחתונה מותרת ברחיצת פנים כדי שלא תתגנה על בעלה.
שטיפת ורחיצת קטנים
מותר לרחוץ ילד שהתלכלך אף שידיו של הגדולות נרטבות ממילא. כמו כן מותר לרחוץ קטנים שמתרחצים כל יום, עד גיל חינוך [גיל 5-6]. אולם מעל גיל חינוך נוהגים שלא לרחצם.
נטילת ידיים בבוקר, שטיפת העיניים והפה, וצחצוח שיניים
נוטלים נטילת ידיים של בוקר שלוש או ארבע פעמים, כל אחד לפי מנהגו, עד סוף קשרי האצבעות בלבד [כולל קשרי האצבעות].
אסור לרחוץ את העיניים במים בבוקר כדי לנקותם, אך לאחר שניגב ידיו מנטילת הבוקר ועדיין ידיו לחות קצת, מותר להעבירן על עיניו.
שטיפת הפה [במים או במי פה] וצחצוח שיניים במשחה [ששוטפים את הפה לאחמ"כ] הותרו רק במקום צער גדול, ויטה ראשו למטה כדי שלא יבלע מים.
נטילת ידיים לפני התפילה, וכן נטילה לאחר שנגע במקומות המכוסים
לפני התפילה – נוטלים ידיים עד סוף קשרי האצבעות, כמספר הפעמים שרגיל ליטול בכל השנה.
אדם שנגע במקומות המכוסים, וכן אדם נכנס לבית הכסא [אפילו אם לא עשה שם צרכיו ולא נגע במקומות המכוסים] – מותר ליטול ידיו עד סוף קשרי האצבעות, וכמספר הפעמים שרגיל ליטול בכל השנה.
דיני איסור סיכה – איפור, בושם, דאודורנט ותכשיטים
אסור לסוך בשמן או סבון אפילו על מקצת מהגוף לשם תענוג, מלבד כלה תוך ל' יום מחתונתה המותרת בזה כדי שלא תתגנה על בעלה.
יש אוסרים להתאפר ולהתבשם בתשעה באב. אשה הרגילה להתאפר רק לכבוד שבת, לא תתאפר בת"ב, אמנם להסתיר פצעים מותר. אין איסור להתאפר ולהתבשם מערב ת"ב.
אין ללבוש תכשיטים של שבת ויו"ט, אך מותר ללבוש תכשיטי יום חול, ויש שנוהגות למעט בכך.
סיכה לצורך רפואה מותרת, ולכן מותר למרוח משחה על פצע, וכן מותר למרוח שפתון על שפתיים שנתבקעו מיובש, ואף מותר למרוח משחה כנגד יתושים.
סיכה להעביר את הזוהמה מותרת, ולכן מותר להשתמש בדאודורנט כיון שמטרתו למנוע ריח רע ואינו עושה זאת לתענוג, אבל אם מטרתו לתת ריח טוב – אסור.
נעילת הסנדל
אסור לנעול נעלי עור, ואפי' רק מצופים בעור.
נעלי עור לילדים – מגיל חינוך אין לנעול נעלי עור, ובזמננו שמצוי להשיג נעליים שאינם מעור, יש להקפיד שאף מתחת גיל חינוך לא ינעלו נעלי עור.
נעלי קרוקס מקוריים – אף שביו"כ לכתחילה אין ללכת בהם, בתשעה באב אפשר.
שאילת שלום
בתשעה באב אסור לאדם לומר לחברו "שלום" או "מה שלומך", וכן אסור לומר "בוקר טוב". אך מותר לברך את החבר, כגון "בהצלחה" "מזל טוב".
הדיוטות שאינם יודעים ונותנים שלום, משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש.
מותר לנענע ראשו לאות שלום.
ישיבה על הארץ
נוהגים לשבת על הארץ עד חצות היום, ומי שקשה לו – ישב על כיסא נמוך מהרגיל.
אדם חלש או זקן, וכן מעוברות ויולדות שקשה להן, מותרים לשבת על כיסא רגיל.
במכונית ובאוטובוס מותר לשבת כרגיל.
המגביה את ספר התורה יושב על כיסא רגיל.
מותר ללמוד מסכת מועד קטן פרק שלישי [דף יג' ע"ב עד דף כט' ע"א ] ושולחן ערוך הלכות אבלות [יורה דעה סי' שמ' עד סי' תג].
וכן בסוף מסכת תענית [תלמוד בבלי מדף כח' ע"ב עד דף ל' ע"ב, וכן בירושלמי ] הדינים הנוהגים בתשעה באב. וכן בשולחן ערוך הלכות תשעה באב והלכות תענית [מסימן תקמט עד סימן תקפ].
וכן אגדות החורבן במסכת גיטין [מדף נה' ע"ב עד דף נח' ע" א] ובמסכת סנהדרין [מ דף צו' ע"א עד צו' ע"ב ובדף קד' ע"א עד קד' ע"ב] הכל מהעניינים השייכים לחורבן.
וכן מותר לקרוא בספר יוסיפון, וכן באיכה ומדרש איכה ומפרשיה, בדברים הרעים שבירמיה (ובפסוקי נחמה צריך לדלג), וכן באיוב ומפרשיו, וכן בספרים על תולדות עם ישראל בתקופות הגזירות השונות וכן ספרים על השואה.
מותר לקרוא ספרי מוסר.
נחלקו הפוסקים האם מותר לומר תהילים, ויש להקל לנשים. אומרים קריאת שמע שעל המיטה כרגיל.
כללי ופרטי איסור מלאכה בתשעה באב
העושה מלאכה בתשעה באב אינה רואה בה סימן ברכה, ויש להבחין בין סוגי המלאכות:
מלאכה שאין בה שיהוי, כגון הדלקת וכיבוי האור – מותרת.
מלאכה שיש בה שיהוי קצת, כגון סידור הבית, בישול ואפיה ושאר הכנת צרכי סעודת מוצאי הצום – נהגו שלא לעשותה עד חצות היום, אך לאחר חצות היום מותר לכתחילה.
כמו כן, אם יש בה צורך קודם חצות, כגון שצריך להכין אוכל לקטנים, או לפנות את השולחן כדי שיהיה אפשר לשבת – מותר לעשותה גם קודם חצות.
שטיפת כלים מותרת לאחר חצות היום, ואם יש בהם צורך בתשעה באב עצמו אפשר לשטוף גם קודם חצות, ועדיף להשתמש בכפפות [ואם שוטף לצורך אכילת הערב, אין צורך בכפפות].
אף לאחר חצות שהותר לעשות מלאכה שיש בה שיהוי, אין לקבוע עצמו למלאכה שמסיחה דעתו מהאבילות, ולכן אסור לעבוד בעבודה ממושכת גם אחר חצות היום, וכן אסור להתעסק זמן ממושך באריזת מזוודות, מיון כביסה, עטיפת ספרי לימוד וכד'.
אולם נראה שעד חצי שעה אינו נחשב שקובע עצמו למלאכה, ולכן לאחר חצות היום, אין איסור להתעסק במלאכות אלו למשך זמן של פחות מחצי שעה. ויש לעיין באדם ששומע תוך כדי המלאכה [כגון תוך כדי שאורז מזוודה] דברים מעניין החורבן, אם מותר לו לעסוק בזה אף יותר מחצי שעה.
מותר לתת לילדים (אף שהגיעו לחינוך) לעשות יצירות, אם יש בזה צורך, וכן מותר לשלחם לקייטנה, או לצאת איתם לגינה.
אין לקרוא עיתונים וספרי קריאה, או לשחק במשחקים, או להסתכל בתמונות משפחתיות וכד' בתשעה באב, אף לאחר חצות היום, משום שיש בהם הסחת דעת מהאבלות. אמנם אדם הסובל מאד מהצום, ובלי זה יהיה לו מאד קשה לצום – אפשר להקל.
אף לאחר חצות אין לעשות טסט נהיגה או טסט לרכב, ובמקום דבר האבד יש להקל.
יש מבני ספרד שנהגו שהנשים שוטפות את הרצפה אחר חצות היום, ובני אשכנז לא נהגו כך, אך אין בזה איסור מעיקר הדין.
עבודה בתשעה באב
העובד במקום שעובדים בו בתשעה באב, צריך לקחת חופש ביום זה. אמנם במקום שהעבודה היא דבר האבד, מותר לעבוד.
דוגמאות לדבר האבד – במקום שלמעביד עלול להגרם נזק כספי, או שהעובד עלול להיקנס או שעלולים לפטרו, וכן רואי חשבון ומנהלי חשבונות החייבים להגיש דוחו"ת עד תאריך מסוים, ולא יספיקו לעשות זאת בזמן אחר – בכל אלו וכיוצא בהללו מותר לעבוד. ולכתחילה כשאפשר יעבדו רק אחר חצות היום. אך אין היתר לעבוד במקום שתגרם רק מניעת רווח.
כמו כן העובדים במלאכות שהם צרכי רבים, מותרים לעבוד כל היום. וכגון העובדים במוקדי מידע, תקשורת, גני ילדים, קייטנות, וכדומה.
אסור לכתוב סת"ם אף לאחר חצות, משום שנחשב כקובע עצמו למלאכה, וכן משום איסור תלמוד תורה בתשעה באב.
פתיחת חנות מכולת אינה בכלל איסור מלאכה, אבל חנויות שאינן של מזון – אסור לפתוח עד חצות, ואף ע"י גוי.
סיגריה אלקטרונית – אסורה.
עישון סיגריה רגילה הותר לאחר חצות היום, בצנעה, למי שקשה לו מאד ללא העישון, אמנם יש ליזהר בעישון אף בכל השנה.
נחלקו הפוסקים האם הרחת בשמים וטבק בתשעה באב אסורים משום תענוג, ולכתחילה יש להחמיר, ובפרט לבני ספרד.
אסור לטעום כלום במוצאי הצום עד שיבדיל על הכוס, ומותר לשתות מים בלבד.
נוסח ההבדלה במוצאי הצום: לא אומרים את הפסוקים שקודם ברכת ההבדלה "הנה א-ל וכו'", אלא מתחילים בברכת "בורא פרי הגפן" על כוס יין או מיץ ענבים, ולאחמ"כ ברכת "המבדיל בין קודש לחול". לא מברכים על הבשמים ועל הנר. המבדיל שותה את הכוס, ולא צריך ליתן לקטן לשתות.
אף אשה שצמה אסורה לטעום לפני ההבדלה, ואם יש שם איש שמבדיל לעצמו, נכון יותר שתצא ממנו, ואם אין שם – תבדיל בעצמה [ואינה צריכה להמתין עד שיבוא איש ויוציאה]. אם האישה ממתינה לבעלה שיבדיל עבורה, נכון יותר שהבעל לא יצא יד"ח בהבדלה שבבית הכנסת (כי אם כבר יצא יד"ח, אין זה לכתחילה שיבדיל עבור נשים בלבד [אך במקום הצורך יכול להבדיל עבורה], אך עבור בנים, אפי' קטנים, יכול לכתחילה להבדיל אפי' אם כבר יצא יד"ח).
השותה מיין הבדלה ולאחמ"כ רוצה לשתות שאר משקין – התבאר בהרחבה באזמרה לשמך (גיליון חג השבועות) האם צריך לברך על המשקה, מדין "יין פוטר שאר משקין".
כיבוס, לבישת בגדים מכובסים ובגדי שבת, תספורת, רחיצה, ברכת 'שהחיינו' ושמיעת מוזיקה – לבני עדות המזרח מותרים ממוצאי הצום, ולבני אשכנז מותרים מחצות היום של י' באב. אמנם בברכת שהחיינו לבני ספרד, יש מחמירים שלא לברכה במוצאי הצום. וכן יש לחוש שניגון בכלי שיר ממש לבני ספרד, מותר רק לאחר השקיעה של י' באב.
הדברים המותרים לפני שבוע שחל בו ת"ב, מותרים גם במוצאי הצום.
אכילת בשר ושתיית יין מותרים לבני אשכנז מי' אב בחצות היום, ולבני עדות המזרח מותר רק אחרי השקיעה של י' אב.
אשכנזי היוצא לדרך, אם אין לו אפשרות לכבס או להסתפר בי' באב אחרי חצות, יכול לעשות זאת מיד בצאת הצום, ולא צריך להמתין לבוקר [ואם יש אפשרות לכבס ע"י בן ספרד או ע"י גוי, עדיף].
מותר לצאת לנופש בי' באב לפני חצות.
עושים את כל ההכנות כולם ביום שישי אחר הצהריים בבית.
אם יש צורך, אפשר לעשות את כל ההכנות בבוקר [וכשאין אפשרות, אפשר לעשותן אף ביום חמישי בלילה, וביום שישי אחר הצהריים תעשה שוב טוש, צחצוח שיניים וסירוק קל].
את הבדיקה השניה של היום השביעי, יש לעשות לכתחילה לפני הדלקת הנרות.
בליל שבת עושים במקווה עיון וטבילה בלבד. כל שאר ההכנות נעשות ביום שישי.
מי שרוצה לטבול מוקדם, צריכה להגיע מוקדם כדי לתפוס תור.
את המקווה פותחים בדר"כ חצי שעה לפני השקיעה, אך לא עושים כלום בזמן ההמתנה, אלא רק ממתינים שיגיע זמן הטבילה, ואז תעשה עיון וטבילה בלבד.
לאחר הטבילה יש להיזהר מאיסור סחיטה, ולכן במקומות שיש ריבוי שיער, מותר רק להניח את המגבת על השיער.
אם הבעל צריך לשמור על הילדים, יכול להתפלל ערבית במניין מאוחר שמתפללים לפי זמן ר"ת [כגון צאנז, סאטמר ועוד]. ואם אין לו אפשרות – יתפלל ביחיד, ויש מקילים להתפלל מוקדם יותר [מפלג המנחה].
יש הבדל בין בנות ספרד לבנות אשכנז:
בנות ספרד יעשו את כל ההכנות רק במוצאי שבת.
בנות אשכנז תעשנה את עיקר ההכנות בערב שבת, שהן: אמבטיה, חפיפה, סירוק, נטילת ציפורניים, הסרת שיער וצחצוח שיניים.
במוצאי שבת תעשנה שוב טוש, צחצוח שיניים, סירוק קל, עיון וטבילה.
אם קשה לה להתארגן ביום שישי, יכולה לעשות את כל ההכנות במוצאי שבת, ותקפיד שההכנות יארכו לפחות שעה. אמנם אישה שהתרחצה ביום שישי לכבוד שבת, יכולה להתכונן במוצ"ש גם פחות משעה. כמו כן אם יש לחץ במקווה, יכולה להתכונן פחות משעה.
מותר להתאפר בערב שבת, ולהוריד את האיפור במוצ"ש.
מותר לאכול בשר בסעודות שבת.
יש לזכור לבדוק את הבדיקה של היום השביעי בשבת.