1 – דיני ברכת שהחיינו על פירות חדשים:

א. מברכים שהחיינו רק על פירות המתחדשים מזמן לזמן, כלומר פירות המצויים בשוק בזמנים מסוימים בשנה, ולא על פירות המצויים בשוק כל השנה. הגדרת מצוי לעניין זה היא פרי שנמצא כל השנה בחנויות רגילות, אבל אם הפרי נמצא כל השנה רק בחנויות יקרות אך בחנויות הרגילות הוא נמצא רק בחלק מהשנה, מברכים עליו שהחיינו.

ב. פרי שגדל בארץ בקיץ, ובחורף מייבאים אותו מארצות אחרות ששם זוהי העונה שלו – אף שכבר בירך עליו שהחיינו בקיץ, יברך שוב בחורף על הפרי המיובא, וכן להיפך.

ג. מברכים שהחיינו גם על פירות שברכתם "בורא פרי האדמה", אם הם מתחדשים מזמן לזמן, כגון אבטיח ומלון.

ד. נחלקו האחרונים אם מברכים שהחיינו על פירות מורכבים, ולהלכה יש לברך (ולא אומרים "ספק ברכות להקל" כיון שכך המנהג).

ה. מברכים שהחיינו רק על פירות טריים, ולא על פירות יבשים, מסוכרים או משומרים. כמו כן לא מברכים שהחיינו על מיצי פירות סחוטים, ועל מיץ ענבים, כיון שאין טריותם ניכרת.

ו. האוכל פרי כשהוא טרי, אף שאותו פרי מצוי כל השנה בשימורים או מצוי כשהוא מיובש, יש לברך עליו שהחיינו כיון שטריותו ניכרת. ואף אם אכל פרי משימורים, ואח"כ אוכל אותו כשהוא טרי – צריך לברך שהחיינו.

ז. אם שתה מיץ תפוזים סחוט טבעי ואח"כ אכל תפוז: אם המיץ נקנה בחנות – יברך שהחיינו על התפוז, אולם אם המיץ נסחט בבית – לא יברך.

ח. פירות מבושלים: אם קיימים כל השנה אין מברכים עליהם שהחיינו, כיון שאין טריותם ניכרת. אך בחבוש וכדומה, כיון שרגילים לאכלו רק כשהוא מבושל ולא כשהוא חי, וכן משתמשים בו מבושל רק באותה עונה שהוא נמכר טרי, לכן מברכים עליו שהחיינו גם כשהוא מבושל.

ט. מברכים שהחיינו על פרי גם אם אוכלים אותו כשהוא טפל למאכל אחר, ואע"פ שלא מברכים עליו את ברכת הנהנין (וכגון שמורח אבוקדו על לחם), מברך עליו שהחיינו.

י. המנהג לברך בשעת אכילת הפרי, ולא בשעת הראייה או הקנייה.

יא. מנהג הספרדים לברך תחילה את ברכת הפרי ואח"כ לברך שהחיינו, ובאשכנזים יש שני מנהגים – יש הנוהגים כמנהג הספרדים להקדים את ברכת הפרי, ויש הנוהגים להקדים את ברכת שהחיינו לברכת הפרי, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. מי שאין לו מנהג, יברך קודם שהחיינו ואחר כך יברך את ברכת הפרי.

יב. אם יש לפניו כמה פירות הטעונים ברכת שהחיינו, ורוצה לאכול את כולם כעת – יברך על אחד מהם ויפטור את השאר, ויברך על הפרי החשוב לפי כללי הקדימה בברכות.

יג. שכח ולא בירך שהחיינו, כל זמן שלא גמר לאכול את הפרי מברך שהחיינו, אך אם כבר גמר לאכול את הפרי, אינו מברך.

יד. על אתרוג או ריבת אתרוגים אין מברכים שהחיינו, משום כמה טעמים.

2 – רשימת הפירות שמברכים עליהם שהחיינו:

ברשימה זו מובאים הפירות הנפוצים שמברכים עליהם שהחיינו, כיון שהם מתחדשים מזמן לזמן. על הפירות הנפוצים שאינם מופיעים ברשימה זו, אין מברכים שהחיינו.

3 – דיני ברכת שהחיינו על שני סוגים של אותו הפרי:

א. אם בירך שהחיינו על פרי מסוים, ורוצה לאכול סוג אחר של אותו פרי, כגון שבירך על תפוז ורוצה כעת לאכול קלמנטינה – עליו לברך שוב שהחיינו. וכן הדין בכל פירות ההדר, שאע"פ שכולם נקראים פירות הדר, יש לברך שהחיינו גם על המין השני, כיון ששונה בשמו, בטעמו ובמראהו.

ב. שני זנים של אותו פרי שאין הבדל משמעותי בטעמם – ברכת שהחיינו על אחד מהזנים פוטרת את ברכת שהחיינו על הזן השני, ואפי' אם צבעם שונה, כגון זנים שונים של תפוזים, אין לברך שהחיינו על הזן השני. בפירות שאין הבדל משמעותי בטעמם ושמם שווה, אין מברכים שהחיינו שוב על המין השני אף אם צבעם שונה.

ג. שני זנים של אותו פרי שיש הבדל משמעותי בין טעמיהם או שהזנים שונים בשמם, וכגון פומלה ופומלית, אפרסק ונקטרינה (המכונה אפרשזיף), קלמנטינה ומנדרינה, אשכולית לבנה ואדומה, או ענבים ירוקים וענבים אדומים: נחלקו האחרונים אם יברך שהחיינו גם על הזן השני או לא, ולהלכה פסק המשנה ברורה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, והרוצה יברך והרוצה לא יברך, ולמעשה המנהג הנפוץ שלא לברך שוב שהחיינו.

ד. אם אין הבדל בטעם ובשם, והשוני הוא רק בצבע – בזה לא נחלקו האחרונים, ואינו יכול לברך שהחיינו על המין השני.

4 – דיני ברכת שהחיינו על בגדים חדשים:

א. ברכת שהחיינו על בגדים חדשים נאמרה רק בבגד חשוב שיש שמחה בקנייתו, וכגון חליפה או כובע, וכן על שמלה יקרה וכדומה. כמו כן מברכים שהחיינו גם על תכשיט יקר. אך על תכשיט זול ופשוט, וכן על בגד רגיל כגון חולצה רגילה שאינה יקרה מאד לא מברכים, מפני שאין כ"כ שמחה בקנייתם.

ב. גם על קניית או קבלת בגדים משומשים מברכים שהחיינו, אם הם יקרים ושמח בהם.

ג. מברכים שהחיינו גם על בגדים העשויים מעור ומשיער בעלי חיים, וכגון כובע ושטריימל. לפי זה יש לברך גם על קניית נעליים כשהן יקרות, אך למעשה רבים לא נהגו לברך על קניית מנעלים.

ד. מברכים שהחיינו על טלית גדול, ויברך קודם ברכת "להתעטף בציצית" ואח"כ ברכת שהחיינו, אולם על טלית קטן אין מברכים, אף אם הציציות יקרות מאוד, כיון שהבגד אינו חשוב.

ה. אף שמן הדין מברכים שהחיינו בשעת הקנייה, למעשה המנהג הוא לברך בשעת לבישת הבגד בפעם הראשונה, ויברך מיד לאחר לבישת הבגד. מדידה אינה נחשבת כלבישה.

ו. אם לובש יחד כמה בגדים חדשים, יברך שהחיינו פעם אחת על כל הבגדים.

ז. המנהג שלא לברך מלביש ערומים על בגד חדש, ויכוון בברכת מלביש ערומים שבברכות השחר לפטור את הבגד החדש.

ח. שכח ולא בירך שהחיינו, יכול לברך כל עוד שלא הוריד את הבגד בלבישה הראשונה.

5 – דיני ברכת שהחיינו והטוב והמטיב על כלים/מכשירים/רהיטים/דירה ורכב חדשים:

א. בשלוחה זו נעסוק בברכה על כלים חדשים יקרים, כגון רהיטים, או על מכשירי חשמל יקרים כגון מקרר או תנור או מזגן, וכן על כלי מטבח יקרים, וכן על דירה חדשה או רכב חדש.

בכל אלו – יש הבדל בנוסח הברכה בין רווק שמברך עליהם שהחיינו, לזוג נשוי שמברך עליהם הטוב והמטיב, שמשמעות הברכה היא "הטוב לי והמטיב לאחרים".

ב. כשזוג נשוי קונה דברים אלו – גם הבעל וגם האשה מברכים הטוב והמטיב, ונכון יותר שהבעל יברך ליד אשתו ויכוון להוציאה ידי חובה.

ג. אף שמן הדין יש לברך בשעת הקנייה, המנהג לברך בזמן השימוש הראשון [ובדירה, הוא בזמן שנכנס לגור בדירה]. ולכן גם אם קנה כמה כלים חדשים יחד, יברך על כל אחד מהם בנפרד בפעם הראשונה שמשתמש בהם.

ד. לא מברכים שהחיינו על קניית ספרים חדשים [וכן על תוכנות מחשב המכילות ספרים]. אמנם, מי שהוציא לאור ספר חדש, נכון שיפטרנו בפרי חדש.

ה. גם מי שקיבל כלי במתנה, יברך עליו שהחיינו או הטוב והמטיב, אם הוא כלי חשוב.

ו. בזמננו לא מברכים על בגדים וכלים משומשים ברכות אלו, כיון שאין כ"כ שמחה בקנייתם. אמנם אם הם יקרים מאוד, וכגון מוצר עתיק או יודאיקה בעל שווי רב, יש לברך עליו שהחיינו או הטוב והמטיב.

ז. רווק ששכח ולא בירך שהחיינו, יכול לברך כל עוד שהשמחה קיימת, אך לאחר שלשה ימים מהשימוש הראשון אינו יכול לברך. שכח ולא בירך הטוב והמטיב, מברך עד שלשה ימים.

ח. על פמוטים יקרים, האשה תברך שהחיינו, אלא אם כן הפמוטים מונחים כל השבוע בוויטרינה ובני הבית שמחים בכך, שבאופן זה יש לברך הטוב והמטיב.

6 – דיני ברכת הטוב והמטיב על יין:

א. השותה יין, ומביאים לפניו יין נוסף משובח יותר מהמין הראשון ששתה, אע"פ שלא מברכים על היין השני ברכת "בורא פרי הגפן", ישנם אופנים מסוימים שמברכים לפני שתיית היין השני ברכת הטוב והמטיב.

אך יש לדעת כי כדי לברך הטוב והמטיב על היין השני צריך לכתחילה צירוף של תשעה תנאים, ונפרטם:

[1] שגם המין הראשון וגם המין השני יהיו יין ולא מיץ ענבים.

[2] שישתה את שניהם דווקא בתוך סעודת פת, או בקידוש שלפני הסעודה.

[3] שיסעדו שני אנשים לפחות את סעודת הפת, אפילו אם הם מאותה משפחה.

[4] ששני אנשים אלו ישתו משני מיני היין.

[5] שכל אחד מהם ישתה לפחות רביעית משני היינות.

[6] שבזמן ברכת הגפן על היין הראשון, היין השני לא יהיה בבית, אך השותים ידעו שעתידים להביאו, וגם שיהיה בדעתם לשתות ממנו.

[7] שבזמן הבאת היין השני, עדיין היין הראשון יהיה על השולחן ויישאר ממנו.

[8] שהיין השני יהיה משובח מן הראשון, או לפחות ספק משובח ממנו.

[9] שהיין יהיה מונח על השולחן באופן שהאורח יכול ורשאי לקחתו לבדו, אך אם אינו יכול לקחתו לבדו אלא צריך שבעל הבית ייתן לו, לא מברכים.

וכיון שאין הדבר מצוי שיצטרפו כל התנאים כולם יחד, על כן למעשה לא מברכים ברכה זו.

ב. אף באופנים שמצטרפים כל התנאים הנ"ל, יכול לברך רק אם לא שינה מקום בין שני היינות, ולא הסיח דעת, והיין השני אינו כוס של ברכת המזון.

ג. כשמברכים, כל אחד יברך לעצמו.

ד. אם שכח לברך, ונשאר עדיין יין בבקבוק, יכול לברך על היין שנשאר.

7 – דיני ברכה על לידת זכר או נקבה:

א. אדם שהתבשר שנולד לו בן זכר, בין אם היה במקום הלידה ובין אם לא היה שם ואחרים בישרו לו – בני ספרד אינם מברכים, אלא האב יכוון לפטור (את עצמו ואת האם) בברכת שהחיינו שבברית. ובני אשכנז מברכים הטוב והמטיב בעת השמיעה, וגם האם צריכה לברך, ויותר טוב שהאב יברך ליד האם, ויכוון להוציא אותה בברכה לאחר שתכסה את גופה כראוי ותרחץ ידיה. אם אחד ההורים אינו חי בזמן הלידה, ההורה השני אינו מברך הטוב והמטיב אלא שהחיינו.

ב. אם לא בירך בעת השמיעה, יכול לברך כל עוד שהשמחה בליבו, והוא עד שלשה ימים.

ג. על לידת בת לא מברכים הטוב והמטיב. אמנם דעת המשנ"ב שיש לברך שהחיינו (בין האב ובין האם, וכנ"ל בבן זכר) כשרואים את הבת בפעם הראשונה, אך למעשה נכון לברך שהחיינו על פרי חדש ולכוון לפטור את ברכת שהחיינו על הלידה (וכנ"ל בבן זכר, גם האם צריכה לברך, ולכן או שתברך בעצמה על פרי חדש, או שהאב יברך לידה ויכוון להוציאה בברכה). אם אין לו פרי חדש ומברך שהחיינו רק על הראיה כדעת המשנ"ב – יש לו על מה לסמוך.

ד. בלידת תאומים, ששניהם זכרים, יברך ברכת הטוב והמטיב על כל שמיעה בנפרד, ואם לא בירך אחרי השמיעה הראשונה, יברך הטוב והמטיב פעם אחת על שניהם. ואם אחד מהם זכר ואחד נקבה, יברך הטוב והמטיב על הזכר, ולגבי הנקבה ינהג כמבואר לעיל.

ה. כשיש ספק ל"ע אם הבן או הבת שנולדו יחיו, או שהם נולדו פגועי מח ל"ע, לא מברכים.

ו. סבא וסבתא, וכן אחים ואחיות – אינם מברכים.

8 – דיני ברכה על ירושה:

א. אדם שאביו, אשתו או אחד מקרובי משפחתו נפטרו והשאירו לו ירושה, יברך הטוב והמטיב, ואם יש כמה יורשים – כל אחד ואחד מהם יברך הטוב והמטיב בפני עצמו.

ב. גם אם הוא יורש יחידי, אם הוא נשוי והוא ירש דירה, רכב או חפצים יקרים אחרים – מברך הטוב והמטיב (כיוון שגם אשתו ובני ביתו ייהנו מהם), אולם אם ירש רק כסף – מברך שהחיינו.

ג. יורש יחידי רווק – גם אם ירש דירה וחפצים, יברך שהחיינו (ולא הטוב והמטיב).

ד. זמן הברכה הוא בחתימת צו הירושה.

ה. מברכים רק על ירושה של סכום גדול שמשמח את המקבל.

ו. אדם שירש ירושה אך עליו להחזיר חובות של אביו בסכום גדול יותר מהסכום שקיבל, לא יברך.