דיני רחיצה וטבילה בימות החול
הקדמה חשובה:
איסור רחיצה לבני אשכנז נוהג מר"ח אב, בין בחמין ובין בצונן כמבואר לקמן.
לבני ספרד יש בזה מנהגים שונים – יש שנהגו כבני אשכנז, והמנהג הנפוץ הוא שהאיסור הוא רק בשבוע שחל בו ת"ב, וכן האיסור הוא רק במים חמים ולא בצונן. בשנים שאין דיני שבוע שחל בו ת"ב, אין איסור רחיצה לספרדים הנוהגים כהמנהג הנפוץ הנ"ל.
פרטי הדינים:
אסור לרחוץ את הגוף אפי' בצונן, חוץ מפנים, ידים, ורגלים, שמותר לרחצם בצונן [היינו במים שלא נהנים מחמימותם]. ונראה להקל שידיו ורגליו היינו עד מקום חיבורן לגוף, ופניו נראה שהכוונה רק למקום הפנים ללא שיער הראש.
רחיצה שלא לשם תענוג מותרת. ולכן אדם הסובל מזיעה ומלוכלך ממנה מאד, מותר לרחוץ איבר איבר במים קרים [שלא נהנים מחמימותם, ואין צריך לנגב בין איבר לאיבר, והעיקר שלא תהא רחיצה לתענוג].
במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וא"א לנקותם על ידי מים קרים, מותר לנקות ע"י מים חמים עם סבון – לפי הצורך בלבד, וכדאי הוא בית אלוקינו לצער עצמנו על חורבנו, ו"כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".
רחיצה לרפואה מותרת. ולכן מי שיש לו פצעים וצריך לרחצם – הדבר מותר. וכן מי שיודע בבירור שאם יימנע מלרחוץ יהיו לו פצעים, מותר לשטוף לפי הצורך בלבד, ואם די לו במים קרים אסור בחמים.
רחיצה על ידי העברת מגבת רטובה או ניגוב במגבונים לחים – מותרת.
ילדים עד סמוך לגיל בר מצוה יש להקל שיתרחצו.
טבילת עזרא מותרת [אף מי שאינו רגיל בה]. ויש מקילין שמי שרגיל לטבול במקווה מידי יום, מותר לטבול גם בתשעת הימים. כשיש אפשרות, יטבול במים קרים.
דיני רחיצה וטבילה בערב שבת
הרגיל להתרחץ במים חמים כל ערב שבת, מותר לרחוץ גם בערב שבת בתשעת הימים את ראשו, פניו ידיו ורגליו במים חמים ובסבון, אך שאר הגוף אסור אף במים קרים [ואם סובל מזיעה דינו כרחיצה במשך כל ימות החול, וכפי שהתבאר לעיל.
אף שיש הסוברים שלכתחילה יש לרחוץ קודם חצות, למעשה מותר לרחוץ כל היום [ובשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יש להתרחץ קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].
לאחר הרחיצה אפשר כבר ללבוש את בגדי השבת המכובסים והמגוהצים.
טבילה במקווה בערב שבת – אם רגיל לטבול בכל ערב שבת, ואינו מבטל זאת אלא מחמת אונס [ולא מפני טרדה וכד'], מותר לטבול בערב שבת בתשעת הימים [וכשיש אפשרות – יטבול במים קרים]. לעניין זמן הטבילה, כאמור לעיל לעניין רחיצה, למעשה מותר לרחוץ ולטבול כל היום [בשנים שת"ב חל בשבת – לכתחילה יטבול קודם חצות, ואם לא הספיק – יכול גם לאחר מכן].