1 – פרטי דין אכילה לאחר קימה מהשינה בליל תענית
התענית מתחילה בעלות השחר השני שהוא 72 דקות במעלות קודם הנץ, ולכן מותר לאכול ולשתות בלי הגבלה עד עלוה"ש השני.
אמנם אם הולך לישון נחשב שקיבל את התענית, ולפיכך מי שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה לפני עלות השחר, צריך להתנות לפני שהולך לישון שיוכל לאכול ולשתות לאחר שיקום.
תנאי זה לא צריך להיעשות דווקא בדיבור, אלא די שיחשוב על כך שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה, לפני עלות השחר.
אם לא התנה – לבני ספרד אסור באכילה ובשתיה, ולבני אשכנז מותר בשתיה אך אסור באכילה.
להרחבה בדיני תנאי הקש 2. לחומרת הזוהר הקש 3. להרחבה בדין אכילה תוך חצי שעה לעלות השחר הקש 4.
2 – הרחבה בדיני התנאי
א. שינה נחשבת כקבלת תענית לעניין אכילה. ולעניין שתיה יש בזה חילוק בין אשכנזים לספרדים, כמבואר בשלוחה 1 בתפריט הקודם.
ב. המתנה לפני לכתו לישון שיוכל לאכול ולשתות לאחר שיקום עד עלות השחר, מותר באכילה ושתיה עד עלות השחר, ואין שינתו נחשבת כקבלת תענית. לא צריך להתנות זאת בדיבור אלא די שיתנה כן במחשבה. ולכן אם כיוון שעון מעורר שיעירנו לפני עלוה"ש, נחשב שהתנה במחשבה ומותר באכילה ושתיה.
ג. שנת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית. ולכן אם התעורר קודם עלות השחר לאחר שנת עראי, מותר לו לאכול.
ד. מי שדרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול לאחר שקם משנתו.
ה. אם נרדם באמצע סעודתו, אפילו שישן שנת קבע, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה, קדוש יאמר לו]. ולבני ספרד יש שמחמירים בזה כדעת השו"ע.
3 – חומרת הזוהר
עפ"י הזוהר, אף בכל לילות השנה, אין לאדם לאכול לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות]. אך אדם שאם לא יאכל יהיה קשה לו לצום, או שלא יוכל ללמוד טוב – מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר. שתיה מותרת גם לפי הזוהר.
4 – הרחבה בדין אכילה תוך חצי שעה לעלות השחר
באופן שמותר לאדם לאכול בליל התענית, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר השני, שהוא 72 דק' במעלות קודם הנץ.
ואף על פי שביום רגיל, מבואר (בסימן פט סע' ה, ובמשנ"ב שם ס"ק כז) שאסור להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי שעה שלפני עלות השחר [אבל מותר לאכול פירות וירקות וחטיפים למיניהם ללא הגבלה], וכן אסור להתחיל לשתות משקה המשכר יותר מכביצה [אבל מותר לשתות שאר משקין ללא הגבלה עד עלות השחר], וכשהגיע עלות השחר צריך להפסיק. ביום צום לא קיים דין זה, ויכול להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי השעה שלפני עלות השחר.
טעם הדבר הוא משום שרק ביום רגיל גזרו שמא ימשך בסעודתו, ויתבטל מקריאת שמע, אבל בצום שאסור לו להמשיך לאכול מפני הצום, אין חשש שימשך. וכך משמע מדברי הגמ' (תענית יב) והטור והשו"ע (סי' תקסד) שאוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר, ומכך שלא נזכרו בפוסקים הגבלות, משמע שבצום מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר ללא הגבלה [עכ"פ כשלא ישן בלילה. ואם ישן והתנה לפני שנתו אז עפ"י דין מותר ועפ"י הזוהר אסור, כמבואר בשלוחות הקודמות].