סיכם בע"פ על מכירת דירתו, ורוצה לחזור בו, באופן שאינו מרוויח יותר
שאלה: בעל דירה שסיכם עם אדם מסוים שימכור לו את דירתו, אמנם הסיכום היה בעל פה בלבד מבלי לחתום חוזה, וכן עדיין לא שולם הכסף. לאחר מכן בא קונה אחר ומבקש מן המוכר שימכור לו, מפני שהוא מאד רוצה את הדירה במקום המסוים הזה. האם מותר למוכר לחזור בו, ולמכור לשני.
תשובה: אסור למוכר לחזור בו, ואם חוזר - הרי הוא מחוסר אמנה.
מקור: מבואר בגמ' (ב"מ מט.) שהחוזר בו ממה שסיכם הרי הוא מחוסר אמנה, ומקורו מהפס' (ויקרא יט, לו) "והין צדק יהיה לכם" שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. וכ"פ השו"ע (חו"מ סי' רד ס"ז) "הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אע"פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו".
ונחלקו האם אדם זה שמחוסר אמנה נקרא רשע. בט"ז (יו"ד סי' רסד ס"ק ה) ובש"ך (שם ס"ק ז) כתב בשם המהר"ם שנקרא רשע, וכעי"ז כתב בשו"ת הראנ"ח (סי' קיח) שמחוסר אמנה נקרא עבריין (עי' שבת מ:), וכן כתב בשו"ת מהר"י מינץ (סי' קא) שהוא אינו בכלל עושה מעשה עמך, ונקרא רשע.
אכן בר"ש (שביעית פ"י משנה ט) מבואר שאינו עובר איסור, אלא שאין חכמים מחזיקים לו טובה. וכן מבואר בשטמ"ק (ב"מ שם ד"ה עוד בשם הראב"ד) שאינו נקרא רשע.
סיכם בע"פ על מכירת דירתו, ורוצה לחזור בו כדי להרוויח יותר
שאלה: בעל דירה שסיכם עם אדם מסוים שימכור לו את דירתו, אמנם הסיכום היה בעל פה בלבד מבלי לחתום חוזה, וכן עדיין לא שולם הכסף. לאחר מכן בא קונה אחר ומבקש מן המוכר שימכור לו, ומוכן לשלם על כך סכום גבוה יותר, או לקנות בתנאים טובים יותר למוכר. האם מותר למוכר לחזור בו, ולמכור לשני.
תשובה: רבים מהאשכנזים נהגו להקל בזה, ויש להם על מה לסמוך.
מקור: אף שנתבאר לעיל שהחוזר בו מהמקח יש בו משום מחוסר אמנה ואסור למוכר לחזור בו, אך ב"תרי תרעי" [דהיינו שנשתנה השער (עי' ב"מ עד:), וכגון שסיכם על מחיר מסוים ולבסוף התייקר מחיר החפץ], נחלקו הראשונים האם יש בזה משום מחוסר אמנה.
דעת בעל המאור (כט: מדפי הרי"ף) שאין בזה משום מחוסר אמנה, אך דעת הרשב"א (ב"מ שם) והנמוק"י (שם בשם הראב"ד) שיש בזה משום מחוסר אמנה, ולהלכה הביא הרמ"א (חו"מ סי' ר"ד סע' יא) את ב' הדעות, והכריע כדעה שאוסרת לחזור בו אף באופן זה. וכן מבואר בב"י (שם) שכך דעתו.
אמנם בש"ך (שם ס"ק ח) הביא שהב"ח הסתפק בזה, ובשו"ת חת"ס (חו"מ סי' קב, וכן ביו"ד סי' רמו) מבואר שדעתו להקל בזה. ורבים מבני אשכנז נהגו להקל בזה.
ולפי זה בנידון דידן, שהקונה השני מסכים לשלם מחיר יקר יותר, או שמסכים לקנות בתנאים טובים יותר, הרי זה תרי תרעי, שיש הסוברים שמותר לחזור בו, ואין בזה משום מחוסר אמנה.
אמנם יש לדון ולומר שכל מה ש"בתרי תרעי" מותר למוכר לחזור בו, היינו רק כשהשתנה השער, כלומר שלאחר שסיכם עם הקונה על מחיר החפץ, השתנה שער השוק ומחיר החפץ התייקר, אבל כשכבר בהתחלה היו מחירים זולים ומחירים יקרים, ובא לפניו קונה במחיר זול, ולא מצא עדיין את הקונה שמוכן לשלם את המחיר היקר, וסגר כבר עם הקונה שמעוניין לקנות במחיר הזול, אין זה נחשב כנשתנה השער, שמתיר למוכר לחזור בו.
אמנם בשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' יז) מבואר שאף באופן זה נחשב "תרי תרעי", ודינו כפי שנתבאר.
עוד יש לדון האם "תרי תרעי" הוא רק בשינוי מחיר או בכל שינוי הגורם להעדיף את הקונה החדש, וכגון שהמוכר סומך יותר על האדם האחרון יותר מן הראשון, וכן שאר סיבות הגורמות למוכר להעדיף את הקונה האחרון. ובשו"ת חת"ס הנ"ל מבואר שכל שינוי הגורם להעדיף את הקונה האחרון החדש, נחשב ל"תרי תרעי".
סיכם בע"פ על מכירת דירתו לאדם שאינו עומד בדיבורו
שאלה: בעל דירה שסיכם עם אדם מסוים שאינו שומר תורה ומצוות שימכור לו את דירתו, אמנם הסיכום היה בעל פה בלבד מבלי לחתום חוזה, וכן עדיין לא שולם הכסף. לאחר מכן בא קונה אחר ומבקש מן המוכר שימכור לו, מפני שהוא מאד רוצה את הדירה במקום המסוים הזה. האם מותר למוכר לחזור בו, ולמכור לשני.
תשובה: אם הקונה הראשון הוא אדם שאינו עומד בדיבורו [כגון שאם היו מציעים לו עסקה יותר טובה, היה חוזר בו מן המקח], יכול המוכר לחזור בו מן המקח.
מקור: מבואר בגמ' (בכורות יג:) "דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה, והני מילי ישראל מישראל דקיימי בדיבורייהו, אבל ישראל מעובד כוכבים דאינהו לא קיימי בדיבורייהו לא". כלומר, דין מחוסר אמנה נאמר רק ביהודי מיהודי ששניהם עומדים בדיבורם. אבל ישראל הקונה מגוי יכול לחזור בו, שכיוון שהגוי אינו עומד בדיבורו, אין זה מחוסר אמנה.
וה"נ יש לומר דאף ביהודי המוכר לאדם שאינו עומד בדיבורו, אינו מחויב לעמוד בדיבורו, ואם חוזר בו אינו מחוסר אמנה.
שילם על חפץ מבלי לעשות קניין, ורוצה לחזור בו
שאלה: קונה שקנה מטלטלין, ושילם עליהם למוכר, אך לא עשה בהם הגבהה או משיכה, ואף לא הגיעו לחצרו. האם מותר לקונה לחזור בו מהמקח אם ירצה.
תשובה: אסור לחזור בו, ואם חזר, מקבל "מי שפרע" וחזרתו מועילה.
מקור: מבואר בגמ' (ב"מ מח.) ובשו"ע (חו"מ סי' רד) שאף שמדרבנן מעות אינם קונות והמכירה אינה חלה עד שיעשה קנין המועיל, ולכן יכול הקונה לחזור בו, וחזרתו מועילה, אך אם חוזר בו מקבל "מי שפרע" [היינו קללת "מי שפרע מאנשי דור המבול וכו', הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". בביאור הקשר בין דור המבול למי שלא עומד בדיבורו, עי' תוס' ראש ומאירי (ב"מ שם), ועי"ע פרישה וערוה"ש (חו"מ שם)].
ובטעם הדבר שבסיכום בפה ["בדברים"] יש בזה רק משום מחוסר אמנה, אך בתשלום כסף יש בזה "מי שפרע" נחלקו הראשונים – י"א שהוא מפני שכששילם קנה מדאורייתא, דהא מן התורה מעות קונות, ורק מדרבנן לא קונה, ולכך יש בזה "מי שפרע" (שיטת הרי"ף ב"מ מז: בענין דברים ואיכא בהדייהו משכון), וי"א משום שכששילם יש בזה מעשה, אפי' שאין כאן קנין המועיל מהתורה [שיטת העיטור (מובא בב"י סי' רד ס"ה) והר"י מיגאש לגבי דברים ואיכא בהדייהו משכון, ועי' שו"ת פרי יצחק (ח"א סי' נ, ח"ב סי' מו), שהאריך בזה].
מכר חפץ וקיבל תשלום מבלי לעשות קניין, ורוצה לחזור בו כדי להרוויח יותר
שאלה: קונה שקנה חפץ, ושילם עליו למוכר אך לא עשה בו הגבהה או משיכה, ורוצה המוכר לחזור בו מפני שהגיע קונה אחר המסכים לשלם מחיר יקר יותר. האם מותר למוכר לחזור בו.
תשובה: אם חזר בו חזרתו מועילה, אך לא פשוט להקל להתיר לחזור בו.
מקור: אף שמקרה זה דינו כ"תרי תרעי" שנתבאר לעיל שיש הסוברים שמותר לחזור בו, אך יש לחלק, כיון ששם רק סיכמו בדיבור, והנידון היה רק משום מחוסר אמנה, אבל בנידון דידן שהקונה כבר שילם, והנידון הוא מצד "מי שפרע", לא מצינו שתרי תרעי מועיל שלא יקבל מי שפרע אם יחזור בו.
אך מצינו בחת"ס (חו"מ סי' קב, הובא לעיל) שדעתו שאף באופן שהנידון הוא לגבי "מי שפרע", יכולים לחזור בהם כאשר זה תרי תרעי.
שילם דמי קדימה על דירה, מבלי לכתוב חוזה וכד', ורוצה לחזור בו
שאלה: שילם דמי קדימה למוכר הדירה, ולא נכתב זכרון דברים ולא חוזה, האם יכול הקונה או המוכר לחזור בו.
תשובה: אסור לחזור בו משום מחוסר אמנה, אך אי אפשר לחייבו ב"מי שפרע" [וכשזה תרי תרעי יש לדון בזה].
מקור: התשלום למוכר בלא חוזה, הרי הוא כסף בלא שטר שאינו קונה כיוון שלא סמך דעתו (קידושין כו, חו"מ סי' קצ), אך יש לדון האם יש בזה "מי שפרע", שמחד גיסא אינו קנה כלל אפי' לא מן התורה [בשונה מהמשלם כסף עבור מטלטלין, וכמבואר לעיל], וייתכן שבאופן זה אין "מי שפרע" (עי' לעיל שיטת הרי"ף), או שמא אף שלא קנה אפי' מדאורייתא, יש כאן "מי שפרע" כיון שעשה מעשה (עי' לעיל שיטת העיטור והר"י מיגאש).
אמנם יש הסוברים שהדין שאי אפשר לקנות קרקע בכסף בלי שטר, הוא דין דרבנן, אך מדאורייתא הקרקע קנויה לו (עי' אמרי בינה קונטרס הקניינים סי' כב, וחזו"א חו"מ ליקוטים סי' טז), ולדעתם נראה שיש "מי שפרע" בקרקעות, ולפי"ז בנדון דידן החוזר בו יקבל "מי שפרע".
אך כיון שנחלקו בכך הראשונים, אי אפשר לחייבו ב"מי שפרע" מספק (עי' תוס' כתובות צג, חו"מ סי' רד פת"ש ס"ק ב בשם המשכנות יעקב סי' נה, שו"ת רעק"א ח"א סי' קלד). אך למעשה אסור לחזור בו משום מחוסר אמנה [עכ"פ כשזה לא תרי תרעי].