דיני ערב יום כיפור
כפרות
א. זמן עשיית הכפרות על תרנגול הוא בערב יום כיפור באשמורת הבוקר לאחר אמירת סליחות (סי' תרה, מג"א סק"א ומשנ"ב סק"ב) [ואם הסליחות סמוכות לשחרית, יעשה את הכפרות לפני הסליחות], לפני עלות השחר (כה"ח סק"ה בשם האריז"ל). ובמקום הצורך אפשר להקדים ולעשות אף לפני חצות הלילה, או במשך עשרת ימי תשובה (פמ"ג ומשנ"ב שם).
ב. כשעושים על תרנגול - יש הנוהגים כדעת האריז"ל לעשות כפרות לכל אחד בנפרד [לכל זכר - בתרנגול זכר, ולנקבה - בתרנגולת נקבה], ומי שקשה לו - יעשה כפרה אחת על כל הזכרים ועל כל הנקבות, ויעשה בתרנגול אחד לכל הזכרים [בבת אחת], ובתרנגולת אחת לכל הנקבות [בבת אחת, אך אין לעשות בתרנגול/ת אחד/ת כמה פעמים זה אחר זה].
ג. מי שאינו יכול לעשות כפרות על תרנגול, יעשה על כסף, ויעשה זאת עד כניסת יום הכיפורים, ויש לתת את הכסף לעניים או לגבאי צדקה לפני יו"כ, ואם לא הספיק – יְזַכה את הכסף ע"י אחר [כלומר יתן לו להגביה את הכסף עבור] עני או קופת צדקה מסוימת. ואם לא עשה כן, יתן לאחר יו"כ. שכח ולא עשה כפרות – יעשה עד הושענא רבא (עי' דרכ"ת יו"ד סי' יח ס"ק עז).
ד. כשעושים כפרות בכסף אין לזה סך קבוע, ואם עושה כפרות לכל המשפחה בסכום אחד, ישנם העושים סכום שווי של תרנגול שהוא בערך 30 ש"ח, ויש הלוקחים סך ח"י שקלים. אמנם למעשה אין סכום ברור בדבר, ולכן מי שעושה לכל אחד בנפרד די שיעשו אף על שקל אחד.
ה. כשעושים את הכפרות בכסף - במקום לומר "נפש תחת נפש", יאמר "דמים תחת דמים", ובמקום לומר "זה התרנגול ילך למיתה", יאמר "זה הכסף ילך לצדקה".
ו. אין לעשות כפרות מכספי מעשר [בין כשעושה על תרנגול ובין כשעושה על כסף].
ז. את כסף הכפרות יש לתת דווקא לעניים, ואם מכפר בתרנגולים - יתן את בשרם לעניים, או שיפדה בכסף את שוויים ויתן לעניים, ואז יכול לקחת את הבשר לעצמו.
ח. העושים כפרות בכסף מזומן, אין חובה שיתנו כסף זה עצמו לעניים אלא יכולים לתת סך שווה במקומו, או לתרום את שווי סך הכפרות בכרטיס אשראי או העברה בנקאית.
ט. בחור הנמצא בישיבה ואין ברשותו כסף לעשות כפרות, והוריו רוצים לעשות כפרות בשבילו ולומר "זה חליפת פלוני בן פלוני", אף שעיקר מנהג הכפרות הוא בפני המתכפר ממש, אמנם כשאין אפשרות אחרת יעשו כן.
י. מעוברת עד 40 יום דינה ככל אישה שתכפר בתרנגולת אחת, ולאחר 40 יום - הנוהגים לקחת תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות - המעוברת תעשה גם עם תרנגול זכר [שמא נתעברה זכר], והנוהגים לכפר לכל אחד בנפרד, אם המעוברת יודעת את מין העובר תעשה לעצמה על נקבה, ותרנגול/ת נוספ/ת לפי מין העובר. ואם אינה יודעת את מין העובר – תעשה על 2 תרנגולות [לעצמה, ושמא נתעברה נקבה], ועל תרנגול אחד [שמא נתעברה זכר].
יא. מעוברת העושה על כסף, אם עושים לכל אחד כפרה בנפרד, תיקח סך כפול - אחד עבורה, ואחד עבור העובר.
יב. מעוברת שעושה לעצמה על כמה תרנגולים, תאמר "אלו חליפותנו וכו'", ואם אחר מסובב מעליה, יאמר "אלו חליפותיכם וכו'".
מצות אכילה בערב יום כיפור
יג. מצוה לאכול ולשתות בערב יום כיפור.
יד. אף שיש הסוברים שיש קיום מצווה באכילה אף בליל ערב יוה"כ, העיקר להלכה שהמצווה היא רק ביום (עי' רש"י כתובות ה., או"ח סי' תרד).
טו. גם נשים מצוות לאכול בערב יום הכיפורים.
טז. אף חולה שאוכל ביום כיפור, מצוה עליו לאכול בערב יום כיפור.
מאכלים שאין לאוכלם בערב יו"כ
יז. ביצים ושום [י"א רק כשהם חמים], גבינה ושאר מוצרי חלב כשהם חמים - יש אומרים שאין נאכלים כל היום כולו, ויש מקילין בשחרית. ולמעשה המנהג להקל במוצרי חלב כשהם קרים בשחרית. אמנם בחלב עם קפה אין קפידא כל היום [בעניין אכילת בשר בהמה, ראה סע' ל]. נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.
יח. מצווה לאכול דגים בערב יום כיפור במשך היום לפני סעודה המפסקת [דיני אכילת דגים ושאר מאכלים בסעודה המפסקת, ראה להלן (סע' ל-לד)].
יט. יש נוהגים לאכול 'קרעפלאך' בערב יו"כ.
טבילה בערב יום כיפור
כ. מצוה לטבול בערב יום כיפור. והמצטער מהטבילה, ירחץ עצמו בט' קבין מים (דיני הרחיצה התבארו בשלוחה 54 בקו בית ההוראה).
כא. לכתחילה יש להקפיד על דיני חציצה בטבילה זו, ולכן טוב שלפני הטבילה ינקה את שיניו, יקצוץ ציפורניו וכו'. אמנם אף כשיש חציצה, אינה מעכבת (ראה בשו"ת שאלה כא).
כב. יש אומרים שיש לטבול שלש פעמים.
כג. זמנה: לאחר חצות היום קודם מנחה, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות. אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר.
כד. יתפלל מנחה בבגדי שבת בעוד היום גדול [לאחר טבילתו], כדי שיספיק לאכול סעודה המפסקת לאחר מנחה.
כה. בחור המתפלל מנחה בישיבה שלא הספיק לטבול קודם מנחה, יטבול לאחר מנחה.
דיני סעודה המפסקת
כו. הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום, נקראת "סעודה המפסקת".
כז. לכתחילה יש לאוכלה עם פת, ומי שקשה לו יכול להקל.
כח. יש נוהגים לטבול פרוסת 'המוציא' בדבש.
כט. בשונה מסעודה המפסקת בערב תשעה באב - בסעודה זו ניתן לאכול כמה מאכלים שרוצים [למעט המאכלים שיבואר להלן שאין לאכול], וכן מזמנים כרגיל לפני ברכה"מ.
ל. אוכלים בסעודה זו מאכלים קלים להתעכל, שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. דין זה נוהג אף בנשים. דין זה נאמר רק בסעודה המפסקת, אך לפני כן מותר (עי' סי' תרח ס"ד, וערוה"ש שם ס"ט. אמנם בגר"ז ובמשנ"ב ס"ק יח משמע שהוא אף בסעודת הבוקר, וצ"ב). ולכן אוכלים בה בשר עוף ולא בשר בהמה, מפני שהוא קשה לעיכול.
לא. אין אוכלים ושותים בה דברים המחממים את הגוף, ולכן אין שותים יין ישן וטוב [דין זה נוהג רק בסעודה המפסקת].
לב. אין אוכלים ביצים ושום וגבינה וחלב חמים [ויש מקפידים אף בקרים]. י"א שדין זה נאמר אף בסעודת הבוקר (ראה לעיל סע' יז). אין אוכלים דגים בסעודה זו, אך בדגים קרים יש מקילים (עי' מט"א ואלף המגן סי' תרח). נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.
לג. חלב המעורב בקפה וכדו' מותר.
אין לאכול שומשום כיון שהוא עולה לפיו בלילה ומגביר את הליחה [ובשומשום שעל החלה, או בציפוי של שניצל – אין קפידא].
ברכת המזון בסעודה המפסקת
לד. לאחר ברכת המזון, מעיקר הדין מותר לאכול ולשתות, וכן לעשות מלאכה.
אמנם יש המחמירים שהמברך ברכת המזון נחשב כמי שקיבל בפירוש את יום הכיפורים, ואסור באכילה ובשתייה ובעשיית מלאכה. ולכן נכון להתנות בפירוש [בפיו או במחשבתו], שאינו מקבל את הצום ואת איסור המלאכה בברכת המזון.
תוספת יום הכיפורים
לה. חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, ויש להפסיק מאכילה ומלאכה ושאר איסורים קודם השקיעה.
דיני הדלקת הנר (סי' תרי)
לו. בערב יוה"כ יש 5 סיבות להדלקת נרות. להלן יתבאר מי צריך להדליק, כמה ובאיזה אופן:
[א]. נרות יום כיפור – כבכל ערב שבת, גם בערב יו"כ יש להדליק נרות (אך חיובו נובע משום שכך נהגו), ויברך "להדליק נר של יום הכיפורים".
ברכת 'שהחיינו': יש הנוהגות לברך בהדלקת נרות ויש הנוהגות שלא לברך בהדלקת נרות אלא רק לאחר "כל נדרי" בבית הכנסת. מי שאין מנהג בידה – תברך עם הציבור בבית הכנסת ולא תברך בעת הדלקת נרות. המברכת בעת הדלקת הנרות - תיזהר שלא לברך שנית לאחר 'כל נדרי'.
להקדים ההדלקה או הברכה: בהדלקת נרות יו"כ, יש לנהוג כפי שנוהג בהדלקת נרות שבת. אולם אף אותן בנות ספרד הרגילות לברך לפני ההדלקה, אם הן מברכות 'שהחיינו' בהדלקת נרות, יברכו את ה'שהחיינו' לאחר ההדלקה, כיון שבברכת 'שהחיינו' מקבלת על עצמה את כל דיני יו"כ.
מאחר וצריך ליהנות מהנרות, על כן יקפיד להדליק נרות במקום שישתמשו בו ביו"כ. וראה עוד פרטים בזה בשו"ת להלן (בסוף הלכות יום כיפור).
כמו כן, ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד עם הנרות [ובאמת בכל שבתות השנה ראוי לעשות כן כשמדליק שלא במקום האכילה, שבאופן זה אין הנרות באים כ'תוספת אורה'], ויעשה באופן הבא:
יחשיך לגמרי את החדר [כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.
בחורי ישיבות – במשך השנה סומכים על הדלקת הנרות בחדר אוכל, אך ביו"כ שלא נכנסים לחדר אוכל, יש להקפיד שהבחורים ידליקו נרות בחדרם [בהסכמת הנהלת הישיבה, ודי שכולם ישתתפו בנרות ע"י שיגביהו אותם, ואחד מחברי החדר ידליקם בברכה], ותחילה יש להחשיך את החדר, ולאחמ"כ ידליק את התאורה יחד עם הנרות, וכנ"ל. אם הישיבה לא מסכימה להדליק נרות בחדרים – ידליקו את החשמל בחדר בברכה.
וראה פרטים נוספים בזה בשו"ת להלן (בסוף הלכות יום כיפור).
[ב]. נר נשמה – מי שאביו או אמו הלכו לעולמם, עליו להדליק עבורם נר נשמה לכפר עליהם בערב יו"כ, ודי בנר נשמה אחד עבור שני ההורים.
[ג]. נר הבריא [נר החיים] – כל איש נשוי מבני אשכנז ידליק נר אחד שידלק עד מוצאי יו"כ.
אם הנר נכבה במהלך יו"כ, יש מקפידים לשוב ולהדליקו במוצאי יו"כ, אף שמן הדין אין לחוש לכך (רמ"א שם, משנ"ב ס"ק יד).
[ד]. נר ששבת – בהבדלה במוצאי יו"כ מברכים 'בורא מאורי האש' על נר ששבת, כלומר שהיה דלוק מערב יו"כ [טעם הדבר הוא בכדי שיבדילו שיו"כ שונה מכל יו"ט, ואסור להדליק בו נר, ולכך מברכים במוצאי יו"כ על 'נר ששבת']. ואף שהיה ניתן לכאורה לברך במוצאי יו"כ על הנר נשמה או על הנר הבריא, אך מאחר ואלו נרות שהודלקו לכבוד, אי אפשר לברך עליהם, משום שיש לברך על נר שהודלק להאיר, ועל כן יש להדליק נר בפני עצמו [וראה להלן (דיני מוצאי יו"כ) בדין אדם ששכח להכין או שנכבה לו ה'נר ששבת'].
[ה]. נר בחדר שינה - כל זוג נשוי מבני אשכנז צריך להדליק נר בחדר שינה [ובמקום שיש חשש שריפה, די שישאיר תאורה בחדר]. אמנם ניתן להדליק את הנר הבריא או את הנר ששבת בחדר שינה, ולא צריך נר מיוחד בפני עצמו.
נמצא למעשה: כל אדם נשוי מבני אשכנז צריך להדליק שלושה סוגי נרות - נרות יו"כ [יחד עם התאורה, וכדלעיל], נר הבריא ונר ששבת [ואת אחד מהם ידליק בחדר שינה]. אם הוא יתום – עליו להדליק בנוסף לאלו גם נר נשמה.
בני ספרד מדליקים רק את נרות א,ב,ד.
לז. בהדלקת הנרות, האישה מקבלת על עצמה את כל דיני יום הכיפורים, ולכן צריכה לחלוץ נעליים קודם ההדלקה [ואותן בנות ספרד הנוהגות שהדלקת הנרות אינה מהווה קבלת שבת, אינן צריכות להקפיד על כך].
אמנם בשעת הצורך [וכגון שרוצה לנסוע לבית הכנסת] יכולה להתנות קודם ההדלקה שאינה מקבלת את קדושת יוה"כ, ובלבד שתדליק תוך 40 דק' לשקיעה. אם עושה תנאי, אין לה לברך שהחיינו בזמן ההדלקה (עי' שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ט), אלא רק בבית הכנסת. ואם בירכה, אסור לנסוע.
דיני יום הכיפורים
ברכת הבנים
לח. רבים נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו בערב יו"כ לפני שהולכים לבית הכנסת.
תפילה זכה
לט. שיטת הרמב"ן (יומא פז) שיש להתוודות סמוך לחשיכה, וראוי להחמיר כדעה זו, ולכן בני אשכנז נוהגים לומר "תפילה זכה" סמוך לשקיעה (משנ"ב סי' תרז ס"ק א), ובני ספרד אומרים את הפיוט "לך קלי תשוקתי" שנאמר בו וידוי.
מ. אף שוידוי אומרים בעמידה (כדלהלן סע' עה), באמירת וידוי זה נהגו העולם להקל לשבת (ובטעם הדבר יש לבאר, מאחר שיש ספק אם העמידה מעכבת בדיעבד (עי' משנ"ב שם ס"ק י), נהגו להקל בוידוי זה שאינו חובה).
מא. אם לא אמר או לא סיים לומר תפילה זכה לפני השקיעה, יכול לאומרה לאחר השקיעה [ואף לאחר תפילת ערבית], אך את הוידוי ["חטאתי עוויתי פשעתי"] ראוי לומר לפני השקיעה [ואין חובה לומר לפני השקיעה את נוסח קבלת קדושת יו"כ המופיע בתפילה זכה, כיון שעיקר קבלת תוספת יו"כ היא ע"י שפורש ממלאכה ומהעינויים (ראה אזמרה לשמך גיליון 99)].
מב. בנוסח תפילה זכה מופיע "הריני מקבל עלי קדושת יום הכיפורים וכו'" - יש המדלגים מילים אלו ואומרים אותן לאחר שאמרו כל נדרי פעם אחת [לפני השקיעה] (וטעמם שהרי אסור להתיר נדרים ביו"כ (או"ח סי' שמא), וא"כ כיון שקיבל קדושת יום הכיפורים, איך יאמר לאחמ"כ כל נדרי). אמנם המנהג לומר זאת (ויש לבאר בטעמם מפני שהוא שבות (עי' סי' רסא, סי' שמב) לצורך מצוה, ועוד שכיון שבדעתו להתיר אח"כ נדרים, לא קיבל יו"כ לעניין זה).
לבישת טלית
מג. לובשין טלית גדול בליל יום הכיפורים, ויש ללבוש את הטלית מבעוד יום כדי שיוכל לברך עליו.
לבישת קיטל
מד. בני אשכנז [ויש מבני ספרד] נוהגים ללבוש קיטל ביום כיפור.
מה. בשנה ראשונה לנישואין יש מנהגים שונים בלבישת הקיטל.
מו. אין להיכנס לבית הכסא בקיטל.
לבישת בגדים ותכשיטים
מז. אין לובשים בגדים מפוארים ויקרים.
מח. נשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטות בהם בשבת ויום טוב מאימת יום הדין (מט"א סי' תרי ס"ט, משנ"ב ס"ק טז). ואף גברים הרגילים לענוד שעון כתכשיט מיוחד לכבוד שבת ויו"ט, לא יענדוהו ביו"כ. ולעניין חפתים של שבת ויו"ט, אף שהוא תכשיט, יל"ד שמותר כיון שמשתמשים בו כחלק מהבגד.
מט. תכשיטים שאישה רגילה לענוד בימות החול, מותר לענדם ביום הכיפורים, ואפי' תכשיטי זהב (עי' רעק"א סי' תרי, ומט"א שם סע' יא).
איסור מלאכה
נ. כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביום כיפור, אלא שבשבת עונשה במזיד בסקילה, וביו"כ עונשה כרת.
איסור רחיצה
נא. אסור להתרחץ ביום כיפור, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.
נב. רחיצת קטנים: נוהגים שלא לרחוץ ביו"כ אפי' את הקטנים שרגילים לרוחצם כל יום. ואם התלכלכו, רוחצים את מקום הלכלוך.
נג. כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף פרקי האצבעות [כולל פרקי האצבעות, וכיוון שקשה לצמצם בזה, אין איסור אם נשפך מעט יותר מכך (ועי' יוסף אומץ סי' תתרג)], ונוטל כדרכו כל השנה - ג' או ד' פעמים לסירוגין.
נד. שטיפת הפנים אסורה, וכן שטיפת העיניים אסורה, אלא אם כן יש בהן לכלוך, שאז מותר ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד.
נה. רחיצת הפה אסורה, ואפילו במקום צער גדול, אך אם הקיא, אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך, ומותר.
נו. רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא: אם לא עשה צרכיו כלל - י"א שאינו נוטל ידיו ביום כיפור, ויש סוברים שנוטל ידיו (רעק"א ופמ"ג) ומסקנת הבה"ל (סי' תריג) דלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד [אך אם לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל, רשאי ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת].
נז. נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים: אם קינח לאחר עשיית צרכיו, או שפשף לאחר קטנים - מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות, אך אם לא שפשף וקינח - ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום, אבל בלילה לאחר התפילה, יש מחלוקת האם משום ברכת "אשר יצר" מותר לרחוץ ידיו. והנכון שיקנח או ישפשף, ואז יוכל ליטול ידיו. נטילה זו - באופן שהיא מותרת - היא עד סוף פרקי האצבעות [כולל].
נח. אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה, ביו"כ אין נוטלים ידיים לפני התפילה.
נט. רחיצה לרפואה מותרת, ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה [דהיינו שנפל למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד], אם על ידי הרחיצה ירגיש יותר טוב, מותר לרחוץ במים צוננים.
ס. רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה, כדרכו כל השנה.
סא. כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל.
סב. חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל.
איסור סיכה
סג. אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו כשהסיכה אינה לשם תענוג, ואפילו כשהיא נועדה להעביר הזוהמא.
סד. אסור לסוך בבושם, דאודורנט וכדו' [אבל אין איסור להתבשם מערב יו"כ].
סה. סיכה לרפואה מותרת, ולכן חולה שאין בו סכנה, באופן שמותר לו לסוך ע"פ דיני רפואה בשבת וביום כיפור, מותר לו לסוך לרפואה חומר נוזלי.
דיני נעילת הסנדל
סו. אסור לנעול נעלי עור.
סז. נעליים משאר מינים מותר, ויש אומרים שאף בשאר מינים הותר רק באופן שמרגישים את קושי הארץ, אבל אם אין מרגישים את קושי הארץ אסור, ויש אף שמחמירים שאין ללבוש כלל נעליים אלא רק גרביים.
סח. מחנכים את הקטנים אף בגיל ב' וג' שלא ללכת בנעלי עור. אך אם צריכים לצאת לחוץ ויש רק נעלי עור, מותר לנעול להם.
סט. נעליים שנוחות לנעילה כגון נעלי קרוקס מקוריות וכדו' אף שאין למחות ביד המקילים בזה, לכתחילה אין לנעלם ביום הכיפורים.
דיני תפילות יום כיפור
מאה ברכות וברכת הבשמים
ע. בתפילות יום כיפור ישנן 68 ברכות [ומשתנה כל אחד לפי מנהגו]. ואם מכוון לשמוע את ברכות העולים לתורה והמפטיר [בשחרית ובמנחה] ועונה אמן, יש לו 29 ברכות נוספות [למנהג אשכנז], ונמצא שחסר לו 3 ברכות להשלים למאה ברכות [משנ"ב (סי' מו ס"ק יד), והוסיף דאפשר שיצא במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ].
עא. משלימים למאה ברכות ע"י ברכת 'אשר יצר', וכן ע"י ברכות הריח על בשמים, ויש ליזהר שלא להיכשל בברכה שאינה צריכה.
עב. המברך ברכת הריח, לא יכול לברכה שוב עד שיעברו כמה שעות, כיוון שצריך שיסיח דעתו.
עג. המברך ברכת הריח בבית הכנסת ויצא חוץ לבניין וחזר, לא יברך שנית על אותו סוג בשמים [אא"כ הסיח דעתו], ויכול לברך על סוג אחר בלבד.
וידוי בעמידה
עד. יש לעמוד בשעת אמירת הוידוי, ואין לסמוך או להישען על הסטנדר, שולחן וכדומה, באופן שאם יזיזו אותם משם, האדם ייפול [ולכן אף שטוב לשחות ולהתכופף כמו ששוחים ב"מודים", יש להיזהר שלא יישען, וכאמור] (סי' תרז ס"ג).
עה. מי שקשה לו יכול להקל בזה, אך עכ"פ באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" יעמוד ולא יישען כנ"ל. חולים וזקנים שהעמידה קשה להם, יכולים לסמוך אף באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו". אלו שאינם יכולים לעמוד כלל, יאמרו וידוי בישיבה (כה"ח שם ס"ק כג, ועי' ברכ"י סי' קלא סק"ח).
בקשות פרטיות ביו"כ
עו. מותר לבקש בקשות פרטיות ביו"כ, אף כשחל בשבת. ומותר אף בסוף תפילת מוסף (אע"פ שבעיקרה לא נתקנה לבקשות הפרטיות).
המתפלל ביחידות
עז. המתפלל ביחידות מתפלל תפילות לחש כרגיל, וצריך לומר רק את הוידויים שבתפילות לחש (עי' שעה"צ סי' תרכ ס"ק ג).
עח. "כל נדרי", פיוטים ושאר הוידויים – אין חובה לומר, אך הרוצה לאומרם – יכול.
עט. י"ג מידות, ואף פיוטים שיש בהם י"ג מידות – אפשר לומר בתנאי שאומרם עם טעמים.
פ. יש לומר 'יזכור' אף ביחידות [ובני ספרד לא אומרים אף בציבור].
כריעה והשתחוויה במוסף
פא. בעת שכורעים בתפילת מוסף, יש להפסיק באיזה דבר בינו לבין הקרקע [וניתן להפסיק אף ע"י טלית]. יש להקפיד בעיקר שיהיה הפסק בין פניו לקרקע [יש לאשכנזים (ולחלק מבני ספרד, עי' סי' שב ס"א, ובא"ח פרשת ויחי) ליזהר שלא לנקות את הבגדים מאבק לאחר הכריעות].
פב. אם משתמש בנייר מחשב, צריך לייחדו לכך בערב יו"כ [ומועיל 'יחוד' אף שהוא רק ליום זה], ולאחמ"כ ישליכנו לפח.
ברכת טלית במנחה
פג. אין מברכים על לבישת טלית במנחה ביו"כ, אף בהפסק שעתיים ושלוש, ואף בשינה, כי אינו נחשב ודאי היסח הדעת.
דיני חולה ביום כיפור
החייבים והפטורים מהצום
פד. חולה שיש בו סכנה שהצום מזיק לו ועלול להרע את מצבו, אינו צם [בדר"כ ברוב המחלות די בשתייה לשיעורין][1].
אדם שמרגיש שעומד להתעלף, כגון שרואה שחור מול העיניים או סחרחורת חזקה או שחש חולשה המקשה עליו לקום מהמיטה, צריך לשתות לשיעורים. ולאחר שהתחזק, הדבר תלוי במצבו.
פה. חולה שאין בו סכנה והצום לא יביאו לידי סכנה, צריך לצום, ואסור מהתורה לאכול או לשתות אפי' כלשהוא, וכדלהלן סע' קג [לדין לקיחת תרופות, ראה להלן סע' קא].
פו. קטנים: עד גיל תשע – אינם צמים כלל, ומותר להאכילם בידיים [אפי' ממתקים]. מגיל תשע עד גיל מצוות – מחנכים אותם לתענית שעות, ויאכלו שעה לאחר שרגילים לאכול את ארוחתם הקבועה [דהיינו, ילד הרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה 10, יאכל ביו"כ בשעה 11. ממתק קטן וכד' שאוכל בבוקר אינם נחשבים ארוחה קבועה].
לעניין ליל יו"כ [בקטן מעל גיל תשע] – אם מרגיש צורך לאכול, מותר.
מעוברת
פז. אישה מעוברת - כאשר ההריון תקין והיא חשה בטוב עליה לצום כרגיל [ואם היא חוששת לצום, ראה בשו"ת לקמן, בעניין אכילה ושתייה לחולים]. ועליה להכין את עצמה קודם הצום בשתייה מרובה של בין שלשה - לארבעה ליטר נוזלים ביממה שלפני הצום. במהלך הצום תשתדל לנוח ככל האפשר ותשהה במקום ממוזג, ולא תלך לבית הכנסת.
פח. במקרה שיש התכווצויות או צירים - תשתה לשיעורים, ואם לא די בזה - תשתה כרגיל.
פט. אם האישה מרגישה חולשה חזקה וסחרחורות ורואה שחור מול העיניים, דינה ככל אדם שבמקרה זה תשתה לשיעורים. ואם זה לא מספיק, תשתה כמות גדולה.
צ. בבחילות בהריון אין סיכון לעובר, רק חוסר נוחות. אך במקרה שיש הקאות מרובות או קשות או שהקיאה את הכל - עלולים להגיע להתייבשות, ולכן אם האישה מקיאה הרבה צריכה לשתות לשיעורים.
צא. כאשר ההמוגלובין נמוך מ-9 לא צמים ויש לאכול ולשתות לשיעורים. כאשר ההריון לא תקין יש בזה פרטים מרובים ויש לשאול חכם.
צב. הבעל חייב לעזור לאשתו גם אם יתבטל מתפילה בציבור (כמבואר בסע' קה).
מינקת
צג. מינקת צמה ביום הכיפורים. יש לה להתכונן היטב לצום בשתיה מרובה של מיץ ענבים, ביומיים שלפני הצום. אם יש לה אפשרות לשאוב חלב – תשאב לפני הצום כדי שתצטרך להניק פחות ותאבד פחות נוזלים. כמו כן מומלץ מיד לאחר צאת הצום לשתות כמות גדולה של מיץ ענבים כדי להחזיר את החלב.
צד. תינוק יונק, אם הוא אוכל חלב שאוב יש לדאוג להכין לו כמות מספיקה לפני הצום. אם הכמות השאובה אינה מספיקה או שהתינוק רק יונק ולא אוכל מבקבוק, ולאם אין די חלב בשביל התינוק, והתינוק אינו אוכל מזון אחר ואם האמא תצום יש בכך סכנה לתינוק - תשתה האם מיץ ענבים לשיעורים כל ארבע דקות. ואם לא די בכך תשתה כרגיל [ובדרך כלל די בשתייה בלי לאכול].
יולדת
צה. יולדת תוך ג' ימים ללידה [שילדה בח' תשרי ואילך] לא תצום כלל, ואם אומרת איני צריכה מאכילין אותה פחות מכשיעור.
צו. ילדה בז' תשרי, לדעת השולחן ערוך דינה כיולדת בתוך ז' שמבואר דינה להלן בסע' הבא, אך המשנ"ב פוסק שעד שיעברו שלשה ימים מעת לעת דהיינו עד אותה שעה שבה היא ילדה דינה כיולדת תוך ג' שנתבאר בסעיף הקודם.
צז. ילדה מד' תשרי ואילך, אוכלת לשיעורין אלא אם כן אומרת שאינה צריכה וגם הרופאים אומרים שאינה צריכה שאז אסור לה לאכול. אבל אם אין ידוע שהיא אינה צריכה אוכלת לשיעורין.
צח. ילדה בג' תשרי - לדעת השולחן ערוך צמה, ולמשנ"ב עד גמר המעת לעת, דהיינו עד אותה שעה שבה ילדה - אוכלת פחות מכשיעור [ומשעה זו עד צאת הצום, תצום כרגיל], וכן הלכה.
צט. ילדה לפני ג' תשרי, כיון שעברו מהלידה שבעה ימים מעת לעת הרי היא ככל אישה שצריכה לצום, ואם היא מניקה נתבאר דינה לעיל סעיף צד.
נטילת תרופות בצום
ק. חולה שיש בו סכנה, דהיינו שאם לא יטול תרופות יש אף חשש סכנה, נוטל תרופות כהרגלו.
קא. חולה שאין בו סכנה, דהיינו שהוא נפל למשכב או חולה כל גופו [שאינו יכול לתפקד], אפי' שאין בו סכנה, מותר לו לקחת תרופות שאין בהם טעם, ואם לא יכול לבלוע בלא מים, יש מקילים שיכול למרר מים [ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר] ולבלוע את הכדור עם מים מרים [ויש מקלים לבולעו ע"י שאוסף את הרוק], וראה עוד בשו"ת שאלה ד.
קב. מי שיש לו רק מיחושים ואינו מוגדר אפילו כחולה שאין בו סכנה, אסור לו לקחת תרופות אפי' בלא מים, כמו שבכל שבת הדבר אסור משום רפואה בשבת.
אכילה ושתייה לשיעורין
הקדמה
קג. אסור מהתורה לאכול או לשתות אפילו כל שהוא, אמנם חיוב כרת במזיד נאמר רק לאוכל ככותבת הגסה ושותה מלא לוגמיו, אך האוכל או שותה פחות מכך, אף שעבר איסור דאורייתא, אינו מתחייב בכרת.
קד. עפ"י האמור נפסק כי חולה שדי לו לאכול או לשתות פחות משיעורים אלו, צריך לאכול פחות מכשיעור. ולפיכך אדם החושש שע"י ההליכה לבית הכנסת יצטרך לאכול או לשתות יותר [אפי' אם יצטרך לאכול עוד מנה של פחות מכשיעור], מוטב שיישאר לנוח בבית. כמו כן עדיף שהבעל יישאר לעזור לאשתו אם ע"י כך תצטרך לאכול פחות.
הסבר כיצד אוכלים ושותים לשיעורים
קה. השיעורים: שיעור אכילת פחות מככותבת הגסה באוכל מוצק הוא 30 סמ"ק, שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה [שיעור זה נמדד לפי נפח ולא לפי משקל]. שיעור שתיית פחות ממלא לוגמיו הוא 40 מ"ל. ואף ביוה"כ מותר למדוד את האוכל או המשקה כדי לדעת אם הוא פחות מכשיעור (כדין מדידה לצורך רפואה או מצוה).
קו. ההפסקות בין האכילות והשתיות: מאחר וכאמור, צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור, צריך להפסיק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה שיעור "כדי אכילת פרס", שהוא 9 דקות לחומרא.
קז. ולכן למעשה: יאכל פחות מכשיעור [היינו 30 סמ"ק], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לאכול מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה. וכן בשתייה, ישתה פחות מכשיעור [היינו 40 מ"ל], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לשתות מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה.
חולה הנצרך עפ"י הוראת רב להמתין פחות מזמן זה בין האכילות והשתיות, יכול לצמצם את זמן ההמתנה ל-4 דק', ואם יש צורך, די שימתין גם 2 דק', ואם יש צורך גדול, ישתה את הכמות שצריך בכמה לגימות [ולא בלגימה אחת].
קח. האוכל או שותה לאט: ההמתנה הנ"ל אמורה באדם האוכל את הפחות מכשיעור באופן נורמלי [שהוא במשך זמן קצר מאד], אך אדם שאוכל או שותה מאד לאט, אינו צריך להמתין 9 דקות בדווקא בין אכילה לאכילה, אלא יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק', ולאחמ"כ שוב יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק'.
קט. אין צורך להמתין בין אכילה לשתייה: המתנת זמן נאמרה רק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה, אך בין אכילה לשתייה לא צריך להמתין כלל, ואפשר לאכול ומיד לאחמ"כ לשתות.
קי. מותר כל סוגי המשקאות: חולה שהותר לו לשתות, אינו צריך לשתות דווקא מים, אלא יכול לשתות גם שתייה מתוקה [ולפעמים היא אף עדיפה, כיון שהיא מחזקת יותר ויכול לשתות פחות, ולכן פעמים רבות כדאי לשתות משקאות מזינים, וכגון מרק ירקות טחון וכד'] (ראה בשו"ת להלן, שאלה ה).
קיא. דוגמאות של מאכלים פחות מכשיעור שהותרו לחולה: רבע פרוסת לחם פרוס, ביסקוויט אחד בגודל הממוצע הוא ודאי פחות מכשיעור. וכן 10 בייגלאך שמיניות במלח של חברת בייגל בייגל בחבילות של 400 ג'.
מומלץ שלא לאכול לחם או חלה, שכיוון שיש בהן הרבה חללי אויר, אזי נפחן גדול, וממילא אי אפשר לאכול מהן הרבה. ולכן עדיף לקחת מאכלים שאין בהם כ"כ נפח, וכך אפשר לאכול מהן יותר.
קיב. בירור אצל רופא: כל חולה הנצרך לאכול או לשתות, צריך לברר אצל רופא את כמות האכילה או השתייה הנצרכת לו לכל היום, ואותה לחלק לשיעורים, אך לא יאכל או ישתה יותר מהנצרך לו [רוב החולים שיש בהם סכנה די להם בשתייה לשיעורים של ליטר נוזלים, ויש חולים הנצרכים לליטר וחצי נוזלים, אך בדר"כ אין צורך באכילה, ולכן אסור להם לאכול, אפי' לא לשיעורים].
דוגמא לחלוקת השתייה לשיעורים: חולה הנצרך לשתות שלשה ליטר נוזלים ביום, יכול לחלק את השתייה באופן זה - במוצאי הצום ישתה ליטר וחצי, ואת הליטר וחצי הנוספים ישתה לשיעורים במשך יו"כ. ולפי מה שהתבאר שאפשר לשתות 40 מ"ל בכל כעשר דקות, נמצא שאפשר לשתות כרבע ליטר בשעה, ובשעתיים - חצי ליטר, ובארבע שעות - ליטר. וכך יחלק את השיעור הנצרך לו במשך היום.
קידוש, נט"י וברכה אחרונה
קיג. חולה וקטן האוכלים ביום כיפור, אינם מקדשים ואינם צריכים לבצוע על לחם משנה (עי' מג"א סוף סי' תריח). ואומרים "יעלה ויבוא" בברכת המזון, אמנם אם שכחו אינם חוזרים כיון שיש דעות שלא אומרים "יעלה ויבוא".
קיד. חולה וקטן האוכלים פת ביו"כ, נוטלים ידיהם כרגיל.
קטו. חולה האוכל פת פחות מכשיעור, נוטל ידיו ללא ברכת על נטילת ידיים.
קטז. חולה שאוכל לשיעורין של נפח של 30 סמ"ק שיש בו כזית לפי חלק מהשיטות, אם נוהג במשך השנה כשיטות שמברכים ברכה אחרונה על נפח זה [שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה], יברך בסוף סדרת האכילות של השיעורים הללו ברכה אחרונה. אך אם מחמיר לברך ברכה אחרונה בשיעור יותר גדול, לא יברך ברכה אחרונה ביום כיפור. על שתייה לשיעורין - כיון ששותה פחות מרביעית בכל פעם - מברך רק בתחילה ואין מברך ברכה אחרונה. הברכה הראשונה של אכילה ושתייה לשיעורין נשמרת [שלא יצטרך לברך שוב] כל עוד האדם לא הסיח דעתו מאכילה ושתייה.
מוצאי יום כיפור
קיז. נטילת ידיים במוצאי יו"כ – י"א שיש ליטול ידיים במוצאי יו"כ כדרך שנוטלים בכל בוקר לאחר השינה, כיון שנטל בבוקר רק עד סוף פרקי האצבעות.
קיח. יש אומרים שלאחר שהבדיל בתפילה, או שאמר "ברוך המבדיל", מותר לשתות מים.
הבדלה
קיט. סדר ההבדלה במוצאי יו"כ: מבדיל על הכוס, ומברך "הגפן", "בורא מאורי האש", וברכת "המבדיל".
קכ. מברכים ברכת "בורא מאורי האש" רק על נר ששבת, דהיינו נר שהודלק ונשאר דולק מערב יום כיפור.
קכא. אין צריך אבוקה בהבדלה זו (כן נראה סתימת הדברים בסי' תרכד, ואמנם בא"א לגאון מבוטשאטש שם, ובצל"ח ברכות נג: פשיטא להו שאף בהבדלה זו יש מצוה מן המובחר באבוקה, מ"מ נראה שעדיף לברך על נר ששבת יחידי, מאשר לברך על אבוקה שהודלקה מנר ששבת).
קכב. אם שכח להכין נר ששבת או שהנר כבה - לא יברך ברכת מאורי האש, וי"א שאם יכול להשיג משכנים וכדו' צריך לעשות כן (סי' רחצ ס"א).
קכג. אי אפשר לברך ברכת מאורי האש על נר הבריא או על נר זכרון של יתום שנחשב שמדליקם לכבוד, ואין מברכים אלא על נר שהודלק להאיר, ואם יחבר להם נר שהודלק עכשיו יש לדון בזה. ואם חשב בשעה שהדליקם בערב יו"כ שאולי ישתמש בהם לברכת מאורי האש, ודאי יועיל לחבר להם נר שהודלק עכשיו.
קכד. כתב הרמ"א (סי' תרכד ס"ה) "אוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב". וכתב השעה"צ (סי' תרכג ס"ק טז) שבמוצאי יו"כ נהגו לברך איש את רעהו 'גוט יו"ט'.
קכה. כתב המשנה ברורה (סי' תרכד ס"ק יד) "ביום שאחר יוה"כ משכימין לבית הכנסת, כדי שלא יהא נראה ח"ו שאנו היינו נכנעין לו רק בעת שאנו צריכין לבקש על דיננו" עכ"ל.
בניית הסוכה
קכו. מצוה להתחיל את בניית הסוכה במוצאי יום כיפור, ודי להתחיל אפי' משהו מבנייתה, ולמחרת יסיים בנייתה [אם אפשר].
קכז. בניית הסוכה בערב שבת: יש להקפיד שלא להתעסק בבניית הסוכה לאחר חצות, והמיקל לבנות עד זמן מנחה קטנה, יש לו על מה לסמוך (עי' משנ"ב סי' תרכה, וסי' רנא). דין עשיית הקישוטים שווה לדין בניית הסוכה, אא"כ היא מלאכה עראית האורכת זמן קצר, שהיא מותרת.
קכח. בסכך מצוי נגיעות חרקים, וכדי שלא יפלו למאכלים בעת הסעודה יש לנערו לפני השימוש כשהוא מאונך ע"ג משטח לבן, ולחבוט בו בחוזקה, ולראות אם נופלים ממנו חרקים או נסורת רבה. אם לא נמצאה נגיעות, ניתן להשתמש בסכך ללא חשש, אך אם נמצאה נגיעות, יש לנקות את הסכך.
קכט. באופן ניקוי הסכך, יש הבדלים בין סכך ירוק לסכך יבש, וכן בסוג החרקים שנמצאו – חרקי ליקטוס [חרקים בצבע חום כהה שאורכם 3 מ"מ, ובדר"כ יש בסכך הנגוע מחילות מפותלות, והוא משיר נסורת רבה תחת הקליפה הדקה של הקיינעס] או כיני ספרים [חרקים קטנים שאורכם כמ"מ אחד, וצבעם קרם אפור]. להוראות כיצד לנקות ולרסס סככים נגועים, ניתן להאזין לשלוחה 217 בקו בית ההוראה.
קל. מי שיש לו רק סכך מתולע ואין לו אפשרות להחליף כעת את הסכך - יפרוש יריעת ניילון נאה [מודפסת לקישוט וכדו'] תחת כל הסכך [תוך ד' טפחים לסכך], שאז יש מקילים בזה. אבל אם הניילון אינו נאה, וכגון שפורש מפת ניילון רגילה - אף שיש מכשירים את הסוכה, מ"מ אין לברך בסוכה זו 'לישב בסוכה'.
שו"ת ליום כיפור
בעניין הדלקת נרות
א. שאלה: בעל הנמצא ביו"כ בבית אחד ואשתו נמצאת בבית אחר. מי מהם צריך להדליק נרות בערב יו"כ.
תשובה: אם האישה נשארת בביתם הקבוע – הדלקתה פוטרת את הבעל. ואם היא מתארחת בבית אחר – שניהם צריכים להדליק או להשתתף בפרוטה. ולכן אם האישה נמצאת בבית הוריה והבעל נמצא בישיבה [או אצל האדמו"ר] – עליו להדליק נרות בחדרו (וכפי שהתבאר לעיל), ויזכור להדליק גם נר הבריא.
ב. שאלה: זוג נשוי האוכל אצל ההורים סעודה המפסקת, ולאחר תפילת ערבית חוזרים לישון בביתם. היכן ידליקו נרות.
תשובה: נר הבריא, נר ששבת – יכולים להדליק היכן שירצו.
נרות יו"כ - אם לא יספיקו לחזור ולהדליק בביתם – ימנו שליח שידליק בביתם. ואם אין אפשרות למנות שליח – ידליקו בבית ההורים, ולאחר התפילה צריך שיחזור אחד מבני הזוג ליהנות מהנרות [ועליהם לדאוג להשאיר תאורה בחדר השינה].
בעניין אכילה ושתיה לחולים
ג. שאלה: מעוברת שהריונה תקין, ואעפ"כ היא חוששת לצום. מה תעשה.
תשובה: תתחבר לעירוי לפני יו"כ ע"י אנשי מקצוע, ואז יכולה לקבל במהלך הצום אפי' כמה ליטר נוזלים.
ד. שאלה: האם מותר לבלוע תרופה עם מים מרים.
תשובה: לבריא אסור, אך כדורים שאינם של רפואה ומותר לקחתם בשבת, מותר ללא מים. ולחולה שאין בו סכנה – אם אינו יכול לבלוע בלא מים, יש מקלים שיבלע עם מים מרים (השאגת אריה (סי' עו) סובר שביו"כ חייבים אף על אכילה ושתיה שלא כדרך אכילה, אך רבים חולקים וסוברים שביו"כ יש היתר לחולה לאכול שלא כדרך).
ה. שאלה: חולה הנצרך לשתות ביו"כ, האם מותר אף בשתייה מתוקה או דווקא מים.
תשובה: מותר אף שתיה מתוקה, ולפעמים היא אף עדיפה כיון שהיא מחזקת יותר, ויוכל לשתות פחות. ולכן פעמים רבות כדאי לשתות משקאות מזינים, וכגון מרק ירקות טחון וכד' (אור שמח, הל' מאכלות אסורות פרק יד, יד, ועי' עמודי אור סי' ל אות ט).
ו. שאלה: האם לֶבֶן נחשב כמוצק או כנוזל [לעניין השיעורים לחולה ביו"כ]
תשובה: אם הוא מוצק ואוכלו בכפית - נחשב כאוכל. ואם ניערו אותו - נחשב כמשקה.
ז. שאלה: האם ביו"כ מותר לחמם מאכלים על פלטה לילדים קטנים או לחולים האוכלים.
תשובה: באופנים שמותר לחמם בשבת, מותר גם לחמם עבור קטנים וחולים האוכלים ביו"כ (אף שלדעת הרמ"א (סי' תרט ס"א) אסור להטמין מאכלים לצורך מוצאי יו"כ, כאן שאני).
בעניין תפילות יו"כ
ח. שאלה: מדוע בוכים ומנגנים ניגון של בכי באמירת "כל נדרי", הרי זה רק התרת נדרים.
תשובה: כמה טעמים בדבר (כמבואר ביסוד ושורש העבודה שער יא האיתון, פ"ו, ספר חמדת ימים, אלף המגן סי' תריט ס"ק יט).
ט. שאלה: האם צריך לדפוק על הלב כשאומרים 'על חטאים שאנו חייבים עליהם וכו'.
תשובה: יש הנוהגים להכות גם באמירת ו'על חטאים', אך המנהג הנפוץ שלא להכות אז אלא רק באמירת 'ועל חטא שחטאנו' (אמנם עי' מקו"ח סי' תרז, ועי' משנ"ב שם ס"ק יא). וכשמכים באמירת 'על חטא' נוהגים להכות באמירת המילים 'על חטא' (אמנם עי' מקו"ח שם).
י. שאלה: האם מברכים ברכת 'שעשה לי כל צרכי' ביו"כ.
תשובה: מנהג בני אשכנז וכן רבים מבני ספרד לברך ברכה זו כרגיל אף שלא נועלים נעליים (א"ר סי' תריד, משנ"ב סי' תקנד ס"ק לא). ויש מבני ספרד הנוהגים כדעת האריז"ל שלא לברך ברכה זו כלל, אף לא במוצאי הצום (בא"ח ש"ר פרשת וישב אות ט, ופרשת וילך אות יז, כה"ח סי' מו ס"ק יז, ועי' בשע"ת שם ס"ק יב, ושו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ח). ולדעת הגר"א מברכים ברכה זו במוצאי הצום, לאחר שנועל נעליים.
יא. שאלה: האם אבל לובש קיטל.
תשובה: לא לובש, ויש הנוהגים ללבוש (עי' סי' תרי ס"ק יח).
יב. שאלה: אדם שטעה ואמר "הקל הקדוש" בתפילת מנחה בערב יום כיפור, וסיים תפילתו. האם כשחוזר ומתפלל צריך לחזור גם על הוידוי.
תשובה: אינו צריך (כיון שהתפילה הקודמת נחשבת תפילה, כמבואר באזמרה לשמך גיליונות 70, 265, וגם שהוידוי אינו חלק מגוף התפילה אלא כדין תחנונים שאחר התפילה (אולם לדעת הגר"א הוא ודאי חלק מגוף התפילה), וכן אדם המתפלל תפילת תשלומין, אינו צריך לומר וידוי בתפילת התשלומין).
יג. שאלה: האם צריך לומר "יהיו לרצון" לפני הוידוי.
תשובה: הרגילים תמיד לומר "יהיו לרצון" לפני "אלוקי נצור", יאמרו כן גם לפני הוידוי (סי' תרז ס"ק טז), והרגילים תמיד לאומרו רק לאחר "אלוקי נצור", ינהגו כן גם בתפילת ערב יו"כ ויו"כ.
יד. שאלה: אדם האוחז באמירת הוידוי שבסוף התפילה, על מה הוא יכול לענות.
תשובה: מותר לענות את הדברים דלהלן [בין אם אמר "יהיו לרצון" קודם אמירת הוידוי ובין אם לא, אך לכתחילה יאמר "יהיו לרצון" קודם שעונה]:
י"ג מידות – לא יענה, אלא לאחר "יהיו לרצון" שלאחר "אלוקי נצור" יאמרם כרגיל (עי' סי' תקסה, שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' מד, תהל"ד סי' סו ס"ק ז).
קדיש - יענה רק על "אמן יהא שמיה רבא" ועל ה"אמן" שלאחר "דאמירן בעלמא".
המיקל לענות על חמשת האמנים הראשונים שבקדיש [היינו כל האמנים עד "דאמירן בעלמא"] יש לו על מי לסמוך, וכך נוהגים בני ספרד.
כשעונה "אמן יהא שמיה רבא", יאמר רק עד "עלמיא", ולא יוסיף "יתברך".
אולם בני ספרד מוסיפים אף "יתברך וכו'" עד "דאמירן בעלמא" (כה"ח סי' סו ס"ק יז, אולם עי' משנ"ב שם ס"ק יז).
קדושה – יענה רק לפסוקים "קדוש וגו'" ו"ברוך וגו'", אבל לא יענה "ימלוך וגו'", וכ"ש שלא יענה לשאר התוספות שבקדושה (משנ"ב סי' קכב ס"ק ד, וכן נוהגים גם בני ספרד, אולם עי' כה"ח סי' סו ס"ק יח וסידור הרב שאומרים "ימלוך וגו'").
ברכו - עונה ל"ברכו".
שאר ברכות - לבני אשכנז עונה "אמן" רק על "המלך הקדוש" ו"שומע תפילה", ולבני ספרד אינו עונה "אמן" על שום ברכה (משנ"ב סי' קכב ס"ק א, אמנם דעת הערוה"ש שם ס"ב וס"ד וכה"ח ס"ק א שעונים אמן על כל ברכה).
ברכת כהנים - עונה "אמן" על פסוקי ברכת הכהנים, אך על ברכת "אשר קדשנו בקדושתו וכו'" אינו עונה.
מודים דרבנן - כששומע את הש"ץ אומר "מודים", יכרע ויאמר רק את התיבות "מודים אנחנו לך".
טו. שאלה: מה מותר לענות לאחר אמירת "יהיו לרצון" השני, קודם שפסע.
תשובה: מותר לענות לכל דברים שבקדושה, אפי' ל"ברוך הוא וברוך שמו", וכן מותר לומר תהלים. וכן מותר ללמוד בהרהור [אפי' מתוך ספר], אך אסור להוציא בפה.
טז. שאלה: האם חולה האוכל ביו"כ יכול לעלות לתורה.
תשובה: חולה האוכל לשיעורים, יכול לעלות כרגיל. אך אם אוכל כרגיל - בשחרית יכול לעלות, אך במנחה לא יעלה (עי' שו"ת רעק"א או"ח סי' כד, מרחשת ח"א סי' יד).
יז. שאלה: ב"ותתן לנו" שבתפילה, יש פעמיים "באהבה". את הראשון ודאי אומרים. האם אומרים גם את השני, שלפני המילים "מקרא קודש".
תשובה: אף שהמשנ"ב (סי' תריט ס"ק ז) כתב שלא לומר את ה"באהבה" השני, אך כתב שם שהיכן שנוהגים לומר אין לשנות, והמנהג הנפוץ כיום לבני אשכנז שכשחל ביום חול לא אומרים וכשחל בשבת אומרים. ובני ספרד נהגו לומר גם את ה"באהבה" השני, בין בחול ובין בשבת.
יח. שאלה: בקריאת שמע שעל המיטה, אומרים ברוך שם וכו' בקול רם או בלחש.
תשובה: כל השנה יש לאמרו בלחש, וביו"כ אפשר לאומרו בין בלחש ובין בקול רם (עי' סי' סא וסי' תריט).
יט. שאלה: האם מותר לקנות עליות מכספי מעשר.
תשובה: אפשר, ובתנאי שיחשוב על כך בשעה שקונה את העליות (ראה אזמרה לשמך – ראש השנה).
כ. שאלה: האם בחורים מבני אשכנז שמתעטפים בטלית גדול גם בראשם בר"ה ויו"כ, עושים כדין.
תשובה: מותר [אם כך מנהג הישיבה] (ראה אזמרה לשמך – ראש השנה).
בעניינים שונים
כא. שאלה: האם צריך להקפיד על חציצה בטבילה בערב יו"כ.
תשובה: אף שאין חציצה מעכבת בטבילה זו, לכתחילה יש להקפיד על דיני חציצה (עי' משנ"ב סי' תרו ס"ק כו), ולכן לפני הטבילה טוב לנקות שיניים ולקצוץ ציפורניו (עי' מט"א סי' תרו ס"ח, קיצור שו"ע סי' קלא ס"ו, וכ"ה בכה"ח סי' תרו ס"ק נח בשם הבא"ח שיש לסרוק שער הראש, אמנם במשנ"ב לא הוזכר עניין ניקוי השיניים וקציצת הציפורניים. וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סו"ס טז שאי"צ לקצוץ ציפורניים ולהסתרק, וע"ע של"ה מס' יומא פ' נר מצוה מהות התשובה בסופו בשם הראשית חכמה). ואם עדיין לא קצץ ציפורניו, מותר לקצוץ לצורך הטבילה את ציפורני הידיים והרגליים ביום אחד (עי' אלף המגן שם ס"ק יח).
כב. שאלה: הרגיל לעשות כפרות על תרנגול, ורוצה לעשות על כסף. האם צריך התרת נדרים.
תשובה: לא צריך (כן משמע קצת בחיי"א כלל קמד ס"ד ובמשנ"ב סי תרה ס"ק ב, שלא הזכירו שצריך התרה).
כג. שאלה: האם מותר לשים טיפות עיניים ביו"כ.
תשובה: איסור נטילת תרופות ביו"כ דינו כבשבת, שאם צריך רצף, מותר. ואין איסור סיכה בטיפות.
כד. שאלה: מה סדר הקדימות בברכת הריח.
תשובה: 'עצי', 'עשבי', 'מיני' [ואם אחד מהם חביב, יש בזה פרטים (עי' חיי"א כלל סא סע' ח)].
כה. שאלה: הנוגע בנעליים שאינן עשויות מעור, כגון נעלי גומי וכדו', האם צריך ליטול ידיו.
תשובה: בשאר ימות השנה לכתחילה יש ליטול ידיו (בא"ח דברים אות כא, כה"ח סי' תקנד ס"ק עג וכ"ה בספר מאסף לכל המחנות סי' ד ס"ק קב), אמנם יש סוברים שרק בנעלי עור צריך ליטול ידיים (עי' ערך שי או"ח סי' ד, ועי' במאסף לכל המחנות שם). אולם בתשעה באב וביו"כ נראה שרק ישפשף את ידיו, ואם יש מקום מלוכלך בידיו – ירחצנו. הנוגע בשרוכים אינו צריך ליטול ידיים. הנוגע בגרביים אינו צריך ליטול ידיים, אלא אם נגע במקום המלוכלך מזיעה, המצוי יותר בחלק שבתוך הנעל.
[1] להלן כמה מחלות ל"ע שעל הסובל מהם להתייעץ עם מורה הוראה ורופא כיצד עליו לנהוג ביו"כ: אי ספיקת לב קשה, פרפור פרוזדורים לאחר אירוע נוירולוגי, חולי אסטמה קשים המטופלים בסטרואידים, לאחר התקף לב, תסחיף ריאתי, אנגינה פקטוריס, שלשולים והקאות שנמשכים ויש חשש להתייבשות, ניתוח מעקפים, חולה במחלה הנוראה או שעבר טיפולים למניעתן, שושנה עם חום, דלקת בגרון, אנגינה עם 38 מעלות חום, אפילפסיה כשהיו התקפים לאחרונה, לאחר אירוע מוחי, חולי פרקינסון, מונו פעיל [עד שתפקודי הכבד חוזרים לנורמה], צהבת, מחלות נפש מסוימות, ועוד...