שאל ספר מחבירו ואבד ממקום שהחזירו
שאלה: אדם ששאל ספר מחבירו לשבוע, ולאחר ארבעה ימים אמר השואל למשאיל שאינו זקוק עוד לספר ומעוניין להשיבו, אמר המשאיל לשואל להניח את הספר במקום פלוני והוא יקחנו משם, וכן עשה השואל, לאחר זמן קצר הגיע המשאיל לקחת את הספר אך הוא לא היה שם, האם השואל חייב
תשובה: הנה לכאורה בפשוטו היה נראה דכיון שהמשאיל אמר לשואל היכן להניח את הספר, והשואל עשה כמו שהמשאיל אמר לו לעשות הרי הוא פטור (עי' בזה בב"מ צ"ח ובחו"מ סי' ש"מ ס"ח), אכן מבואר בפתחי תשובה (חו"מ סי' שמ"ג)שבאופן הנ"ל אם זה היה לאחר זמן סיום השאלה אכן פטור השואל, אבל אם החזיר השואל כנ"ל בתוך זמן השאלה, אז כשם ששומר אינו נעשה שומר עד שהחפץ נכנס לרשותו, הוא הדין דאינו יוצא מרשות השומר עד שיחזירנה לרשות בעל הבית עיי"ש, וא"כ מבואר דבנידון דידן חייב השואל, כל עוד לא הגיע הספר לרשות המשאיל, אף שהמשאיל הסכים שיניח אותו במקום פלוני.
תאונה שנגרמה מבלימת פתע
שאלה: רכב שבלם בפתאומיות [כי רצה לעבור למסלול אחר] והרכב שנסע אחריו לא הצליח לעצור והתנגש ברכב שלפניו, וניזוק הרכב האחורי, האם חייב בעל הרכב הקדמי בנזקי הרכב האחורי
תשובה: נראה שאינו חייב בנזקים, א' - שלפי חוקי התנועה האחריות במקרה של תאונה שנגרמה מבלימת פתע מוטלת על הרכב השני ולכן בעל הרכב הקדמי פטור, וב' -אף אם היה בעל הרכב הקדמי אשם ע"פ חוקי התנועה, מ"מ פטור מדין בור שפטור על נזקי כלים [עי' ב"ק לא – לב, והתבאר בהרחבה במקום אחר].
סיכם על עסקה בע"פ ורצה לחזור בו
שאלה: אדם שסיכם עם מוכר שאינו שומר תו"מ לקנות ממנו חפץ מסוים או דירה הכל סוכם בצורה החלטית, ורק מעשה הקנין עדיין לא נעשה ורוצה לחזור בו מהמקח, האם יכול לחזור
תשובה: בפשוטו אסור לחזור בו משום דהוי מחוסר אמנה [עי' בב"מ מ"ט וחו"מ סי' ר"ד, ובאופן דהוי תרי תרעי יש בזה נידון ואכמ"ל], אכן שמעתי להעיר דיש לדון בזה, דהנה מבואר בבכורות י"ג ע"ב "והני מילי ישראל מישראל דקיימי בדיבוריהו אבל ישראל מעובד כוכבים דאיהו לא קיימו בדיבוריהו לא", ומבואר בגמ' דבישראל הקונה מגוי כיון שהגוי היה חוזר בו מהמקח אם היה רוצה, כל עוד שלא נעשה קנין, אז גם לישראל מותר לחזור בו כל עוד שלא נעשה קנין, ויש לדון דהכי נמי כשאינם שומרים תו"מ, שחוזרים בהם כשרוצים כל עוד שלא נחתם ביניהם חוזה וכדו', הכי נמי יוכלו לחזור בהם השומרי תו"מ מעסקה שנסגרה בע"פ עם שאינם שומרי תו"מ.
נדר עד יום פלוני
שאלה: מי שנדר לעשות או שלא לעשות דבר מסוים עד יום פלוני, האם זה כולל את אותו יום, וכגון שנדר שלא לעשן י' אייר, האם ביום י' אייר עצמו יש עליו איסור לעשן ורק ביום י"א אייר פוקע הנדר, או שכבר בי' אייר פקע הנדר, והשאלה היא האם עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל (ברכות כו: עיי"ש)
תשובה: מבואר בנדרים ס' ע"א דהנודר עד הפסח אסור עד שיגיע (ובנודר עד שיצא אסור שיצא החג, עיי"ש עוד), והטעם מבואר שם בר"ן (נדפס בדף סא') ובתוס' שם, דבלשון בנ"א עד ולא עד בכלל, וכן הוא ביו"ד סי' רכ' סע' יא וסע' יב וברעק"א שם בהגהותיו דבנדרים הולכים אחר לשון בנ"א (יו"ד סי' ריז'), ועד ולא עד בכלל ע"ש עוד, וכן מבואר בחו"מ סי' מג' סע' כז' לענין שטרות דבלשון העולם עד ולא עד בכלל, וצריך בירור בזמנינו אם גם כן הכי הוא בלשון בני אדם.
התרת נדר שלא לעשן
שאלה: אחד שנדר שלא לאכול דבר המסכן את בריאותו, כגון חולה סכרת שנדר לא לאכול או לשתות דברים המזיקים לבריאותו, ומסכנים אותו, או מי שנדר שלא לעשן סיגריות, האם אפשר להתיר נדר זה
תשובה: בפשוטו אי אפשר להתיר נדר כזה שהרי נפסק (יו"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ו) דאין מתירין נדר של דבר איסור אפילו אינו אלא איסור דרבנן, וכן שנינו ביו"ד סי' ר"ל סעיף א' דכל נדר שיש בהתרתו נדנוד עבירה אין להתירו.
וכאן עובר על "השמר לך" וגם "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", וכמו שכתב הרמב"ם פי"א מרוצח והשו"ע חו"מ סי' תכ"ז "דבכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך", ומבואר דגם בנזק גופני עובר בלאו ד"ונשמרתם מאד לנפשותיכם", וכמש"כ המנחת חינוך בקומץ המנחה מ"ע תקמ"ו משבועות לו ע"א, ועי' בברכות ל"ב ע"ב ובמהרש"א שם. ויש לדון אם שייך כאן שומר פתאים ה' [עי' שבת קכ"ט ויבמות ע"ב], דבתרוה"ד סי' רי"א דן דבדבר שכו"ע יודעים שהוא מזיק לא אמרינן שומר פתאים ה', וה"נ הכל יודעים שהדבר מזיק, ורואים שאנשים נפגעים מזה.
אלא שיש לדון בזה שאין הנזק לאלתר רק בצירוף הצטברות של עישון מרובה אם ג"כ אסור, וברמב"ם הל' דעות פ"ד ה"א מבואר דגם בכה"ג צריך להרחיק עצמו, ועי' מש"כ הח"ח בענין סיגריות בליקוטי אמרים פי"ג ובזכור למרים פכ"ג, וא"כ לכאורה א"א להתיר נדר זה, [ועי' בתשובות הרמב"ן המובא ביו"ד סי' רכ"ח ובש"ך ס"ק ק"ח דנראה שם דבכה"ג שאינו סכנה ממש אע"פ שמזיק לבריאותו אפשר להתיר].
ונראה דאם באמת רוצה שיתירו לו לעשן רק פ"א לזמן מרובה, דיש לו לנדור שנית נדר שיפרט שאוסר עצמו לעשן זולת באופן זה שנעשה לעתים רחוקות, ואז יתירו לו נדרו הראשון, ויעוין בשו"ת חת"ס יו"ד סי' י ומובא בפת"ש בסי' רכ"ח ס"ק מ"ד דבאופן שאין בזה נזק לבריאותו אפשר להתיר, ויל"ע שם בכונתו.
התרת נדרי צדקה שנעשו על תנאי
שאלה: אחד שנדר שאם יעשן יתן סך מסוים לצדקה, ורוצה להתיר את הגדר, האם מותר להתיר נדר זה
תשובה: הנה מצד הנדר על העישון, אף אם א"א להתיר נדר שלא לעשן, כאן מכיון שלא נדר לא לעשן, אלא נדר שאם יעשן יתן סך מסוים לצדקה אין בעיה להתירו, ומצד נדרי צדקה, מבואר בסי' רכ"ח סעיף מ"ב ובסי' רנ"ח ס"ו דאם התירו נדרי צדקה ההתרה חלה, אך מבואר בהגהות רעק"א בסי' רנ"ח ובפתחי תשובה שם סק"ח דמנדים את המתירים נדרי צדקה, אך בזה יש לדון כיון שעדיין לא עבר על הנדר, ועדיין לא נתחייב בצדקה א"כ אפשר להתירו, וכן מבואר בשו"ת מהר"י מינץ סי' ע"ג [ומצוין ברעק"א בגליון השו"ע יו"ד סי' ר"ג].
אמירת 'תודה' לערב קבלן
שאלה: לדעת האוסרים לומר יש"כ או תודה למלוה, האם שרי לומר לערב קבלן ייש"כ או 'תודה'
תשובה: מותר.
והטעם בזה, דהנה נחלקו הראשונים בב"מ ע"א ע"ב (עי' רש"י רמב"ן רשב"א ור"ן) אם ערב קבלן נחשב כלוה מן המלוה - ומלוה ללוה, והובאו ב' הדעות ביו"ד סי' קע ס"א גבי אם שרי לישראל להיות ע"ק בהלואה שלוה ישראל מעכו"ם בריבית, ולדינא נקטינן לכתחילה כשיטת רש"י כמ"ש הב"י והובא בש"ך סק"ב דאסור לע"ק להיות ערב בהלואה שבין ישראל לעכו"ם דחשיב כאילו לוה הערב מן העכו"ם ומלוה לישראל בריבית, וא"כ לכאורה אסור להודות לע"ק כשם שאסור להודות למלוה לאוסרים.
אמנם כתב הט"ז (יו"ד סי' קע' סק"ג) דמותר ליתן שכר לע"ק, וטעמא דמילתא ביאר הט"ז דאף לרש"י דס"ל דע"ק חשיב כלוה ומלוה שרי, דהשכר הוא לא בשביל הלואה אלא בשביל זה שהערב דואג שיתן המלוה המעות ללוה ומקבל עליו אחריות המעות שיהיה המלוה בטוח יותר ולא עלה ע"ד הערב שיצטרך הוא לשלם ולהלות ללוה דאם היה חושב כן ודאי לא היה ערב בעדו. והחו"ד סי' קע סק"א תמה ע"ד הט"ז ופליג וס"ל דאסור ליתן שכר לע"ק ורק לערב סתם שרי. אמנם החכ"א כלל קל"ב ס"ז והגר"ז הל' ריבית סעי' סג פסקו כהט"ז דשרי וא"כ לענין זה יש להקל.
אמירת 'תודה' לגזבר גמ"ח
שאלה: לדעת הסוברים שאסור ללוה לומר למלוה תודה או לאוסרים לומר למלוה ייש"כ [עי' שו"ע הרב הל' ריבית סעי' ט דרכי תשובה סי' קס ס"ק פ"ז], האם כשלוה מגמ"ח מותר לומר לגזבר תודה או ייש"כ - כיון שאין זה כספו של המלוה [ומדובר באופן שבקופת הגמ"ח אין כספי פקדון מכספו הפרטי של בעל הגמ"ח]
תשובה: תלוי באופן ניהול הגמ"ח, אם יש אחריות אישית של בעל הגמ"ח על כספי הגמ"ח – אסור, ואם אין אחריות אישית אף אם יש אחריות על קופת הגמ"ח - מותר.
והטעם בזה, דהנה אם מקבל הגזבר אחריות אישית שאם הלוה לא ישלם או כל אופן אחר שלא יהא לגמ"ח לשלם - הוא ישלם זה מכספו הפרטי, א"כ הוי ערב 'שלוף דוץ' והוי כלווה ומלוה ואסור ליתן לו שכר כמבואר בט"ז סי' קע' סק"ג וחכמת אדם כלל קלב ס"ז, וא"כ לאוסרים להודות למלוה אסור להודות לו, ואם אין מקבל אחריות אישית מותר, דהגזבר אינו אלא פועל ולא נחשב לוה ומלוה. ובעלמא כשלא פרשו אם בעל הגמ"ח מקבל אחריות אישית צ"ע בדיני חו"מ מה דינו, ותלוי בזה.