בס"ד כסלו תשפ"ג
ראיתי את החיבור פניני זהב על עניני חנוכה שחיברו הבה"ח המופלג בתוי"ש בנימין זאב הלוי יערמיאש נ"י והוא חיבור נפלא מאוד.
ובענין מה שכתב המחבר (עמ' נח) לגבי הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג') שהרי כולם מקפידים להדליק נרות ונראה שהכוונה שמקפידים על כך שבהדלקת נר שבת ונר חנוכה ידליק את רוב היוצא מהפתילה, שאם לא כן נחשבת האש כדולקת מאליה ולא מכח הדלקתו, והדלקה עושה מצווה ולא יעזוב את ידו לפני שרוב הפתילה נדלקת.
והנה מצינו בתורת כהנים (פרשת אמור פרשה יג דין ז) דרשו מהפסוק להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה, ובפירוש הראב"ד ביאר שתהיה שלהבת עולה מאליה בלא שהייה והיינו ברוב, ובשולחן ערוך (סימן רסד ס"ח) כתב כן לגבי נר שבת שהמדליק צריך שידליק את רוב מה שיוצא מהפתילה מהנר, והלבוש (שם ס"ח) ביאר שצריך להדליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר, כדי שידליק ויהיה הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו שהיה העניין בהדלקת המנורה, והובאו דבריו במשנה ברורה (שם סקכ"ו) ולגבי נר חנוכה בירושלמי שבת (פ"ב ה"א) לביאור הפני משה וקרבן העדה מבואר בהדיא שצריך להדליק את רוב היוצא מהפתילה, ואולם הרמב"ן במלחמות (שבת ט ע"א מדפי הרי"ף) הביא את דברי הירושלמי לגבי נר שבת, ובשו"ת מהר"י ברונא (סימן לט) גם כן כתב שהמדליק נר חנוכה צריך שידליק ברוב היוצא מהפתילה, וכן כתב במקור חיים (קיצור הלכות סימן תרעו). ובבן איש חי (שנה שניה פרשת נח סט"ו) ביאר טעם הדין "שאם לא ידליק אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה חשיב כאילו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה וכן היה בנרות המנורה של בית המקדש וצריך להיזהר בזה גם בנרות חנוכה".
וזה הוא הביאור בדברי רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד (הובא בספר הזכרון להגר"י הוטנר) שהזכיר המחבר בספרו שכתב בזה הלשון "ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים זכרים שיהיו תלמידי חכמים, והרי כולי עלמא מדליקין נרות חנוכה, ואין כולם ולא רובם זוכין לבנים זכרים ושיהיו תלמידי חכמים, אין לתמוה מזה, שהאמת הוא, חכמים הם אמת ודבריהם אמת, וכפי מה שכל העולם מדליקין נרות חנוכה שרובא דרובא יוצאים ידי חובתן, אבל מיעוטא דמיעוטא זהירין להדליק כפי כל פרטי המצוות והדקדוקים, שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקדוקיה יקנה וישיג בזה המצווה ובסגולתה בנים זכרים תלמידי חכמים", ואפשר לפרש שהכוונה לדין זה שאין לעזוב את היד מהפתילה עד שרובה נדלקת, שרבים אינם זהירים בזה.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב בטוב טעם ודעת יה"ר שיזכה להוסיף לשקוד על התורה ועל העבודה מתוך שלווה והרחבת הדעת להאיר עיני ישראל.