בס"ד כסלו תשפ"ד
ראיתי את החיבור "העמק דעה" שחיברו הרה"ג דניאל עוזרי שליט"א אשר עמל ויגע בתורה בשקידה נפלאה מתוך מידות מיוחדות והוא חיבור אשר מברר ומלבן בעומק העיון סוגיות רבות משורש הסוגיות עד ההלכה.
ובענין מה שכתב המחבר בענין מחלוקת הב"י והמאמר מרדכי האם ג' השיטות [שיטת רבינו חננאל הערוך והרמב"ם] בפת הבא בכיסנין חולקות זו על זו או שכל אחת מסכימה לדעת השניה, הנה יש להקשות שאם נאמר שכל שיטה חולקת על השיטה השניה נמצא שכל עוגה היא ספק לחם שהרי לפי הערוך שסובר שהגדרת פת הבאה בכיסנין היא דבר כוסס נמצא שכל עוגת שמרים או רוגלה וכדומה ברכתו המוציא.
והטעם שאנו מברכים על עוגת שמרים או רוגלה מזונות הוא משום שחוששים לשיטת הרמב"ם שסובר שהגדרת פת הבאה בכסינין היא בצק שנילוש במי מתיקה [ולא במים], וכן חוששים לשיטת ר"ח שהגדרת פת הבאה בכיסנין היא בצק שממולאת במיני מתיקה, ונמצא שכל האוכל עוגת שמרים או רוגלה אוכל ספק לחם [כשיטת הערוך שזה לחם] ספק פת הבאה בכיסנין [כשיטת הרמב"ם ור"ח],
וכן האוכל בייגלה לשיטת הרמב"ם ור"ח ברכתו המוציא כיוון שזה לא נילוש ולא ממולא במיני מתיקה [אם אין שם שמן], ולשיטת הערוך ברכתו מזונות כיון שהוא כוסס.
[וכתב הב"י בסי' קס"ח שהטעם שמברכים על עוגות ועל בייגלך מזונות אף שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים משום ספק ברכות להקל, וכתב הב"ח שם לתמוה שמה שייך בזה ספק ברכות להקל הרי מברך ברכה אחת או מזונות או המוציא ומה שייך בזה סב"ל, וכתב הט"ז שם סק"ו ליישב שכיוון שאם מברכים המוציא מברכים אחר כך ברכת המזון שהוא שלוש ברכות לכן מברכים מזונות כיון שספק ברכות להקל עי"ש היטב.
ויש לתמוה מדוע בכל רוגלה או בייגלך מברכים על המחיה והרי זה ספק דאורייתא של ברכת המזון [ולא שייך בזה תירוץ הב"י על הברכה הראשונה שספק ברכות להקל].
ותי' הרעק"א בהגהותיו לאבן העוזר סי' קס"ח שכיוון שמהתורה על המחיה פוטר לחם ורק מדרבנן זה לא פוטר לכן בספק מברכים על המחיה] ולפי"ז נמצא שכל עוגה היא ספק לחם [ספק פת הבאה בכיסנין], ואם כן קשה מדוע לא נוטלים ידים לפני אכילת עוגה בלי ברכה הרי אף בספק לחם כיוון שאפשר ליטול ידים בקלות יש ליטול ידים [עי' סי' ק"ס סעי' י"א].
עוד יש לתמוה מדוע לא עושים זימון כששלושה אוכלים עוגות [ורק בעשרה שאומרים אלקינו לא יזמנו עם אלקינו], ומדוע לא יזמנו בספק לחם שאפשר בקלות לזמן ולצאת מספק.
וכן יש לתמוה מדוע כששותים מים לאחר אכילת עוגה מברכים על המים והרי בתוך סעודת לחם לא מברכים על המים [עי' סי' קע"ד סעי' ז'] וכיוון שכל עוגה ובייגלך זה ספק לחם היה צריך לא לברך על המים, וע'י
בשו"ת האלף לך שלמה [או"ח סי' פ"ו] שכתב ליישב שכיוון שכל מה שמבואר שם שאין צריך לברך על מים בסעודה הוא רק באכילת קבע כי אין אכילה ללא שתיה אבל באכילת ארעי יש אכילה ללא שתיה.
והדבר תלוי בפלוגתת הב"י והמאמר מרדכי הנ"ל האם כל שיטה חולקת על השיטה השניה ואז כל עוגה היא ספק לחם, או שכל שיטה לא חולקת על השיטה השניה ורק היא נוקטת דוגמה לפת הבאה בכיסנין אך כולם מודים שנילוש או ממולא או כוסס נחשב פת הבאה בכיסנין.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב בטוב טעם ודעת באופן נפלא ביותר יה"ר שיזכה המחבר להמשיך להוציא עוד פירות מיוחדים כאלה ויזכה להמשיך להתמיד ולעמול בתורה בכל כחו לתפארת כלל ישראל.