רצועת תפילין שהתהפכה במקום הקשר
שאלה: הסיר את התפילין, ומצא שרצועות התפילין של יד או של ראש התהפכו במקום הקשר שמקיף את הזרוע או את הראש, וצד השחור פונה לחוץ, האם צריך לחזור ולהניח התפילין.
תשובה: אם היתה הרצועה מונחת כך מתחילה בשעת הנחת התפילין, צריך לחזור ולהניחן שוב[1]. וממדת חסידות להתענות על כך או על כל פנים לפדות התענית בצדקה, ואפילו אם לא פשע כלל בהפיכת הרצועה, מאחר והיה לו לדקדק בשעת הנחתן שאין הרצועות הפוכות, ועוד שמאחר והניחן שלא כראוי נמצא ברכתו לבטלה[2].
אולם אם בשעת הנחת התפילין היו הרצועות כראוי אלא שנתהפכו אחר כך ומיד כשהבחין בכך חזר והפכן לצד הראוי, אינו צריך להתענות[3], אך אם התמהמה בתיקון הרצועה להופכה לצד הראוי, ראוי להתענות או ליתן צדקה כיון שנהג שלא כדין, אף שבאופן זה לא עבר על ברכה לבטלה[4].
איסור התהפכות הרצועות
שאלה: באיזה מקום יש להקפיד שיהיו הרצועות כרוכות ומונחות באופן שהצד השחור פונה כלפי חוץ.
תשובה: מעיקר הדין: בתפילין של יד, יש להקפיד במקום הקשר בכל הרצועה המקפת את הזרוע, וכן יש להקפיד בג' כריכות שעל האצבע, אבל על הז' כריכות של הזרוע אין קפידא. ובתפילין של ראש, יש להקפיד במקום ההידוק שמקיף את הראש, אולם על חלק הרצועה שמשתלשל אין קפידא[5]. אולם ראוי להחמיר שכל הרצועה תהיה פונה עם הצד השחור כלפי חוץ, משום נוי מצוה[6].
איסור התהפכות הרצועות כשהן שחורות מב' הצדדים
שאלה: האם ברצועות המצויות בזמנינו ששני צדדי הרצועה צבועות בשחור, יש להקפיד שלא התהפכו הרצועות.
תשובה: לכתחילה ראוי להקפיד אף ברצועות אלו שלא יתהפכו, ואף על פי ששני צידי הרצועה מושחרים ונמצא שאף לאחר שהתהפכה הרצועה עדיין הצד השחור פונה כלפי חוץ, מכל מקום אינו מועיל כיון שאין זה הצד שצומח בו שיער הבהמה, שהוא צריך להיות חיצון.
אולם אינו צריך להתענות או לפדות התענית בצדקה אם אירע לו כן, כיון שיש פוסקים הסוברים שלדין שחרות הרצועות מועיל גם אם צבע את הצד שלא צומח בו שיער[7].
[1] שנינו בגמרא מנחות לה ע"א "א"ר יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. מיתיבי: תפילין אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות וכו', לא קשיא - כאן מבפנים כאן מבחוץ. אי מבפנים מאי גנאי ודבר אחר איכא זימנין דמתהפכין ליה". ועוד שנינו שם (ע"ב) "ונוייהן לבר" ופירש רש"י שם (ד"ה ונוייהן) בלשון אחר "לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד א' וצבועות שחורות והוא נוייהן" ע"כ. ומבואר בגמרא שם שמלבד עיקר ההלכה למשה מסיני שהרצועות צריכות להיות שחורות יש להקפיד גם שצד השחור יהיה כלפי חוץ, וברש"י במועד קטן (כה ע"א ד"ה דאיתהפיכא) כתב שאף דין זה שצד השחור צריך להיות כלפי חוץ הוא מהלכה למשה מסיני.
ולפי זה נמצא שאם נתהפכה לו הרצועה בשעת הנחת התפילין והשחור היה לצד פנים שלא יצא ידי חובת הנחת תפילין שהרי דין זה הוא מהלכה למשה מסיני, וצריך לחזור ולהניחן שוב. וכן מבואר באליה רבה (סימן כז ס"ק יג) שהביא בשם מרדכי על קלף, ובמלבי"ם (המאיר לארץ ס"ק ע) בשם הנימוקי יוסף, שבכה"ג שנתהפכה לו הרצועה הוי ברכתו לבטלה, ומבואר שלא יצא ידי חובת הנחת תפילין, ואם כן פשוט שצריך לחזור ולהניחן.
אולם ראה בלבוש (סי"א) שכתב שהקפידא שצד השחור יהיה כלפי חוץ הוא משום נוי מצוה וכן מוכח בפרי מגדים (סימן לז אשל אברהם ס"ק יז ע"ש) שאינו מעיקר הדין אלא משום מצוה מהמובחר. ולשיטה זו יש לעיין אם דין זה מעכב בדיעבד, וצריך עיון. אולם להלכה ודאי שיש לחזור ולהניח שוב התפילין מאחר ודעת האליה רבה והמלבי"ם הנ"ל שלא יצא ידי חובה וברכתו הויא לבטלה.
[2] כתב המגן אברהם (סימן כז ס"ק יז) "ואם נתהפכו מדת חסידות להתענות", ובחיי אדם (כלל יד סכ"ב) כתב שיכול לפדות בצדקה, והעתיקם המשנה ברורה (שם ס"ק לח). ומקור הדברים בגמרא במו"ק (כה ע"א) שרב הונא נתהפכה לו רצועת התפילין וישב על כך בתענית ארבעים יום. והנה הרא"ש (הלכות קטנות סימן יב) כתב בשם תשובת גאון שמה שיש לישב בתענית כשנתהפכה לו הרצועה, הוא דוקא אם היפך הרצועה במזיד שכיון שהוא פושע חייב לישב בתענית, אבל בשוגג פטור מתענית, ורב הונא שהתענה ארבעים יום אף שהיה שוגג, משום מדת חסידות עביד הכי. ומבואר ברא"ש שאם הוא מזיד במה שהרצועה הפוכה חייב להתענות מעיקר הדין ולא רק ממדת חסידות, ולכאורה הטעם משום גוף ביטול הדין של שחור כלפי חוץ. עוד משמע ברא"ש שבאופן שהוא שוגג אין עליו חיוב להתענות. וכן כתב המלבי"ם (ארצות החיים סי"א) שדוקא במקום שהפך התפילין בכוונה או שהיו הפוכים ולא תיקנם יש לו להתענות אבל אם לא פשע כלל בהפיכתם אינו צריך להתענות וראה שם שהוכיח כן מדברי רבינו ירוחם (נתיב יט חלק ה).
וראה עוד באליה רבה (ס"ק יג) שכתב שמצא גליון מרדכי על קלף שכתב שהטעם שרב הונא ישב בתענית הוא משום שברכתו היתה לבטלה, ולפי זה גם במקום שהיה אנוס ושוגג על הפיכת התפילין, צריך לישב בתענית מהטעם הנ"ל.
והנה אף שהמגן אברהם והמשנה ברורה הנ"ל משמע שיש להתענות בין בהפיכת תפילין של ראש ובין בהפיכת תפילין של יד, מכל מקום ראה בעולת תמיד (ס"ק י) שכתב שבהפיכת תפילין של יד אינו צריך להתענות.
[3] בהערה קודמת נתבאר שמצינו ב' טעמים לחיוב התענית א. ברא"ש (שם) משמע שהוא חיוב מעיקר הדין מחמת ביטול הדין שהרצועות צריכות להיות באופן שהצד שחור בחוץ. ב. אליה רבה ס"ק יג בשם המרדכי, שטעם התענית משום שברכתו היתה לבטלה. והנה בנידון דידן לא שייך ב' הטעמים הנ"ל. דטעם הרא"ש לא שייך מאחר ומבואר ברא"ש גופיה וברבינו ירוחם (שם) שרק במזיד יש להתענות, אבל בשוגג לא, וכמו שפסק בארצות החיים (שם), וכיון שכאן תיקן הרצועה מיד שהבחין בהפיכתה, הרי זה שוגג שאין עליו חיוב להתענות. ונראה שדין זה הוא אף למה שפקפק הב"י על שיטת המהר"י אבוהב (ב"י שם) שאם הניח התפילין כראוי ולאחר מכן נתהפכו הרצועות שאינו צריך להתענות כיון שלא נקרא פושע, וכתב הב"י שאין לדייק כן משיטת הרמב"ם. מכל מקום נראה שבמקום שמיד שהבחין בהפיכתם חזר ותיקנן כראוי אף הב"י מודה שאין עליו חיוב להתענות, ואפילו משום מידת חסידות.
וכן אף טעם המרדכי המובא באליה רבה הנ"ל גם לא שייך בנידון זה, שמאחר ולא התהפכה הרצועה בשעת הנחת התפילין לא שייך בכך חשש ברכה לבטלה כלל. וכיון שנתבאר שבנידון זה לא שייך ב' הטעמים הנ"ל, אם כן אין מקום לחייבו בתענית.
[4] בהערות קודמות נתבאר שבמקום שפשע ולא קיים הדין שצד השחור כלפי חוץ דעת הרא"ש רבינו ירוחם שצריך להתענות מעיקר הדין, ונראה משיטתם שטעם התענית משום ביטול דין זה שצד שחור כלפי חוץ, ואף שהמגן אברהם כתב שאין החיוב להתענות אלא ממדת חסידות, מכל מקום נראה שעיקר הטעם הוא כנ"ל, וכיון שפשע ולא הפך הרצועות מיד שהבחין בהפיכתם הרי זה בכלל מי שעבר על דין היפוך הרצועה (וכמו שמשמע ברבינו ירוחם שם) שצריך לישב בתענית על כל פנים משום מידת חסידות. אולם יש לעיין בזה משיטת המהר"י אבוהב המובא בב"י שכתב לדייק בשיטת הרמב"ם "דלא קפדינן אלא שלא תתהפך הרצועה בשעת הנחה אבל אם הניחה כתקנה ואח"כ נתהפכה אינו נקרא פושע", ומשמע לכאורה שבכל אופן שהניחה כראוי אינו צריך להתענות. אולם באמת הב"י שם דחה ראיית המהר"י אבוהב, ואפשר שהוא חולק. ועל כל פנים נראה מסתימת הפוסקים שכל שפשע במצב זה שהרצועות אינן מונחות כראוי יש לו להתענות וכיון שבנידון דידן התמהמה בתיקון הרצועה, מסתבר שבכלל פשיעה היא וצריך להתענות על כל פנים ממדת חסידות.
[5] כתב השלחן ערוך (סימן כז סי"א) "צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש", ובמגן אברהם (ס"ק יז) כתב זה לשונו: "ומשמע מטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא", והעתיקו המשנה ברורה (ס"ק לח) להלכה. וראה במחצית השקל (שם) שהוסיף בדברי המגן אברהם שהוא הדין שיש להיזהר ולהקפיד בג' כריכות של האצבע, ורק בז' כריכות שעל הזרוע אין להקפיד.
[6] פרי מגדים (אשל אברהם ס"ק יז), והעתיקו המשנה ברורה (שם).
[7] בפרי מגדים (סימן לג אשל אברהם ס"ק ז) כתב לענין רצועה שעכו"ם צבעה בשחור שחסר בזה הדין של "לשמה", שאם אין לו רצועה אחרת יש עצה שישחיר ישראל את את הצד השני שעיקר ההלכה למשה מסיני בצביעת הרצועות היתה רק על שחרותן אבל לא שיהיה דוקא בצד השיער, עיין שם שהוכיח כן מרש"י במסכת מנחות (לה ע"ב ד"ה ונוייהן). ולדברי הפרי מגדים לכאורה הוא הדין אם צבע ב' צדדי הרצועה בשחור, שיכול להתקיים דין השחרות בצד השני שלא צומח בו השיער (אלא שאף הפרי מגדים עצמו לא כתב כן אלא בדיעבד ולא לכתחילה). אולם הביאור הלכה (שם ד"ה מבחוץ) כתב שמעיקר ההלכה של שחרות הרצועות הוא לצבוע את הצד שצומח בו שיער, והוכיח כן מגוף דברי רש"י הנ"ל שהביא הפרי מגדים לסייע לשיטתו, אלא שסיים הביאור הלכה שמהרמב"ם (הלכות תפילין פ"ג הי"ד) משמע קצת כדברי הפרי מגדים.
והמורם מכך להלכה שודאי לכתחילה אין להפוך הרצועה גם אם שני הצדדים צבועות שחור, שהרי אף הפרי מגדים לא כתב כן אלא לענין דיעבד ולא לכתחילה, אולם מסתבר שאם התהפכה הרצועה והיא צבועה שחור, שיכול לסמוך על דעת הפרי מגדים הנ"ל, ואינו בכלל הדין של מי שנתהפכה לו הרצועה שצריך להתענות או לפדות בצדקה.