בס"ד חשון תשפ"ג
ראיתי את החיבור "קנין אברהם" שחיברו הבחור החשוב אברהם הלאס ני"ו ובאו בו מערכות וחידושים על הש"ס וע"פ סדר הפרשיות ונכתבו בבירור הסוגיות בהיקף רב מגדולי הראשונים עד גדולי האחרונים באופן המשמח כל מעיין.
ואכתוב לגבי הנדון שכתב האם ספק דאו' לחומרא הוא בתורת ודאי, הנה בתשובות הר"ן תש' נ"א כתב לגבי הדין שאין מתירים את הנדר לפני שחל הנדר, וכתב הר"ן שלהתיר בבין השמשות זה תלו האם ספק דאו' לחומרא מן התורה, או מדרבנן, שאם ספיקא דאו' לחומרא מן התורה נחשב שחל הנדר.
[ותוכן דברי הר"ן לגבי אדם שנשבע שלא יהיה בשבת בעיר, ורוצה להתיר את השבועה, וע"ז דן הר"ן האם יכול להתיר בבין השמשות, וכתב הר"ן שהרי אין חכם יכול להתיר את הנדר לפני שחל הנדר. ותלה זאת הר"ן בפלוגתת הראשונים האם ספק דאו' מן התורה לחומרא, או מדרבנן לחומרא, שאם הוא מן התורה הרי הוא מחוייב לצאת מן העיר כבר בבין השמשות נחשב שחל הנדר].
וכתב החת"ס בנדרים דף צ' שהרי ספק דאו' לחומרא הוא רק מספק ולא כודאי, וא"כ למה נחשב שחל הנדר. וכן העיר בזה בשו"ת חקרי לב יו"ד ח"ב ס' קי"ט.
וכן הפמ"ג או"ח ל"ט א"א סק"א כתב שטומטום אי' שחייב להניח תפילין מספק שמא זכר הוא מ"מ אם כתב טומטום תפילין הרי הם פסולים גם לפי הראשונים שספק דאו' לחומרא מן התורה, כיוון שהוא חייב רק מחמת ספק, ואינו ודאי מחוייב. וע"ע שו"ת צמח צדק סי' צ"ט ובשע"י ש"א פ"ח
וכמו"כ נח' בזה הפרי חדש והרעק"א בתש' ו' האם אדם שמסופק האם בירך ברהמ"ז יכול להוציא אדם שודאי לא בירך כמו שנתבאר באזמרה לשמך מס' 178.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב באופן נפלא ביותר מתוך הבנה עמוקה וידיעה מקפת.
יה"ר שיזכה להתמיד ולהמשיך לעמול בתורה בכל כחו עד שיהא לאור גדול בישראל.