בס"ד אדר א' תשפ"ד
ראיתי את החיבור היקר 'מנחת אש' חלק ב שחיברו הרב אריה שינפלד שליט"א ובו נתבארו בהיקף רב סוגיות שונות ממקורות הדברים ועד לדברי הראשונים והאחרונים, ונבנה בנין אומן בנוי לתפארה.
האם צריך לחזור כששכח 'רצה' בסעודת שבת בבוקר כשאכל לפני כן עוגות
ואכתוב בענין מה שכתב המחבר בספרו לגבי האם יוצאים ידי חובת אכילת שבת בעוגות ונפק"מ לגבי האם אדם שאכל לאחר קידוש עוגות ואחר כך אכל סעודת שבת ושכח לומר 'רצה' בברכת המזון – האם צריך לחזור.
אך מכיון שלא כיוון באכילת העוגה לסעודת שבת ומצוות צריכות כוונה לא יצא, והדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והר"ן האם בדברים של אכילה כוונה מעכבת. ששיטת הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק (ו) שהכוונה אינה מעכבת וביאר הר"ן (ר"ה כח) שטעמו של דבר הוא משום שמידי דאכילה כוונה אינה מעכבת כמו שמצינו לגבי איסורים שמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכאן נהנה באכילתו ולכן יצא ידי חובה.
אמנם דעת הר"ן לחלוק על כך וס"ל דאף בדבר של אכילה צריך כוונה. ובשו"ע (סימן תע"ה סע' ד) פסק כהרמב"ם ובמשנ"ב שם (ס"ק לד) חשש לשיטת הר"ן שצריך כוונה.
ויתכן לדון שבאופן זה שדעתו בהדיא לאכול סעודת פת בתורת סעודה שניה לאחר הקידוש אין זה כהעדר כוונה באכילת המזונות אלא ככוונה הפכית שלא לצאת באכילת המזונות, והרי זה דומה למה שכתב רבינו יונה (ברכות ו ע"א מדפי הרי"ף) והובא גם בבית יוסף (סימן תקפט) בשם רבינו שמואל שאף שמצוות אין צריכות כוונה זהו בסתם אבל במתכוין שלא לצאת לא יצא, ונחלק על הרא"ה שכתב שאפילו צווח שאינו רוצה לצאת ידי אותה מצוה יצא, וכן דעת התוספות (סוכה לט ד"ה עובר) וכן כתב בחידושי הר"ן (ר"ה כח ע"א) בשם הרא"ה [ודלא כמו שהביא הבית יוסף בשמו], וכן כתב המשנה ברורה (שם סקי"א) מהמגן אברהם שכל שמתכוין שלא לצאת אינו יוצא ידי חובה, ואם כן אפשר שבאופן זה הרי הוא כמכוין שלא לצאת באכילת המזונות ידי סעודה, ובדומה לזה כתב החתם סופר (שו"ת או"ח סימן יז וסימן כא) לחלוק על דברי המגן אברהם שנקט שיוצאים ידי חובת קידוש דאורייתא בתפילת ערבית, וכתב החתם סופר שאינו יוצא כיון שסתם אדם רוצה לצאת לכתחילה כדין הראוי בקידוש על הכוס והרי זה נחשב ככונה הפכית שאינו רוצה לצאת בקידוש שבתפילה, ולפי זה גם בנידון האמור כיון שבסתם דעתו לצאת ידי
חובתו לכתחילה באכילת פת גמורה הרי זה ככונה הפכית שאינו יוצא ידי חובתו באכילת הפת הבאה בכיסנין בתורת סעודת שבת, ואמנם בביאור הלכה (סימן רעא ס"א) האריך בדברי המגן אברהם הללו ולא הזכיר את סברת החתם סופר ומשמע שלא נקט כן להלכה, ונראה שדעתו שאין בזה משום כוונה הפכית אלא העדר וחסרון כוונה. ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך פרשת בא תשע"ט.
האם אדם שלא כיוון לשם מצוות סעודת שבת, צריך לאכול שוב סעודת שבת
אמנם יש לומר שסעודת שבת אינה צריכה כוונה ע"פ מה שיסדו האחרונים (אמרי בינה או"ח סי' יד, קובץ שיעורים ח"ב סי' כג ובקובץ שמועות ב"מ אות ח) שמצווה שעיקרה התוצאה לא צריכה כוונה, וכיוון שבסעודת שבת עיקר המצווה היא עונג שבת (עיין מ"ב סי' קסז ס"ק צד וסי' רעג ס"ק יט) ולכן אין דין יצא מוציא בסעודת שבת כיון שאין הסעודה מצווה מצד עצמה אלא להתענג, וכן כיון שהעיקר בסעודת שבת היא התוצאה של 'להתענג' – אין הכוונה מעכבת.
ונחלקו בדבר זה האחרונים שהבית הלוי פרשת תרומה כתב שאין הכוונה מעכבת בסעודת שבת כי בשבת כתיב "וקראת לשבת עונג" וכיוון שהתענג יצא ידי חובה אף שלא נתכון למצווה משא"כ בסעודת יו"ט שכתוב כבוד ושמחה לא יצא אם לא כיון ואולם דעת הכת"ס בתשובותיו (או"ח לט וקז) שהכוונה מעכבת, ואולם להלכה נראה שאין הכוונה מעכבת וכמו שנתבאר באזמרה לשמך (גליונות בשלח-יתרו תשפ"ב) אך לכתחילה יש לכוון לשם מצות סעודת שבת ועונג שבת. ויש לדון מזה לעניינו לגבי אכילת עוגות לפני סעודת שבת האם יצא בזה ידי חובה, ושוב לא יחזור כששכח רצה בסעודת שבת.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב ברוב תבונה ודעת בצורה נפלאה ביותר, והמחבר מחייב את כולם שעושה תורתו עיקר ומלאכתו עראי.