בס"ד אלול תשפ"ד
ראיתי את החיבור החשוב "ברכת המשפט" על חו"מ שנכתב ע"י אוצר של תורה וירא"ש הגאון רבי יגאל דרעי שליט"א ראש כולל "בית דבורה" נתניה והוא חיבור נפלא ומיוחד אשר מבאר מברר ומלבן את העניינים בטוב טעם ודעת, בסיכום מיוחד ומתומצת, בצורה בהירה וברורה, משורש הסוגיות ראשונים ואחרונים, בהיקף רחב מאד אשר בכוחו לעזור לזכור את הנלמד.
ואכתוב הערה אחת בענין מה שנתבאר בספרו גבי הנידון אי מחילה צריכה קנין או לא, והדבר תלוי בהגדרת מחילה, כדלהלן.
מחילה – סילוק או קנין.
נסתפק המחנה אפרים (הלכות זכייה מהפקר סימן י"א) בגדר דין מחילה אי הוי מדין סילוק – שמסלק בעל החוב את עצמו מן החוב, וממילא אין לשני חיוב להשיבו, או דהוי מדין קנין – שהמלוה מקנה את החוב ללוה, וממילא לא יכול המלוה לגבות את חובו מן הלוה.
וכתב שהדבר תלוי במחלוקת התוס' והריטב"א, שלדעת התוס' (קידושין י"ט) המובא לקמן גבי מחילה לקטן שמהני, ומוכח דסבירא ליה להתוס' שמחילה הוא סילוק הוא כמו שכתב להדיא בשו״ת הרשב״א ח״א (תשובה אלף ל"ג) [ומובא בב״י חו״מ קצ"ה] ״שאין מחילה אלא סילוק בעלמא״, אמנם בריטב״א (קידושין ט"ז) כתב שמחילה הוא מדין קנין.
מחילה צריכה קנין או לא.
כתבו בתוס' (סנהדרין דף ו', וב״מ קי"ב) וברא"ש (שם סימן מ"ג) שמחילה אינה צריכה קניין וכן הוא ברמב״ם (הל' מכירה פ״ה הי״א יג) [ותמהו בזה מדברי הרמב״ם פרק כ"ז מהל' מלווה ה״א] וכתב הקה״י (סנהדרין סי' ה') שלכאו' הנדון האם מחילה צריכה קניין תלוי בנדון הנ״ל האם מחילה הוא סילוק או קניין. אמנם כתב לדחות עפ"י מה שכתב המרדכי פ"ק דסנהדרין שאף אם מחילה גדרה כהקנאה, אין צריך קניין כיון שהחוב ביד הלווה זכה במה שבידו. וכעין זה הוא ביד רמה (סנהדרין כ"ב)
וכן הוא להדיא בשו"ת הרי"ף תשובה קצ"ג שם כתב וז"ל "אבל מחילה שאינה בדרך פשרה אינה צריכה קנין לפי שהוא תחת יד השואל ולא מחסרה מחילה". [ועיין עוד בית מאיר אבה"ע סי' ל"ח]
ובמרדכי (שם תר"פ) כתב בשם הראב"ן שמחילה לא צריכה קנין מטעם שהוא כמו אודיתא, שכאילו הודה שלא חייב לו כלום.
מחילה בעל כרחו של לווה.
נסתפק בזה המחנה אפרים (הלכות זכייה מהפקר סימן י"א). ובשער המשפט (סוף סימן כ"ב) כתב שמחילה הוי הקנאה ולא מועילה בעל כורחו של החייב.
באבנ"מ (ס' ל' סק"א ובס' צ"ג סק"ו) כתב שמועיל מחילה בעל כרחו של לווה, כיון שהלווה אינו צריך שום זכיה, ותיכף משמחל נפקע החוב ולכן מועיל אף בעל כרחו.
ובר״ן ובריטב״א (כתובות נ"ג) לגבי מוחלת כתובתה יש לה מזונות וכתבו שם בשם הרא״ה להקשות שא״כ כל אחת תמחול, ומבואר שסבירא להו לראשונים שמחילה בע״כ של החייב מהני ותמה בזה ההפלאה (כתובות שם) דאיך מהני מחילה בע״כ של החייב וכתב האמרי בינה (דיני דיינים סי' כ') שמבואר שסבירא להו לראשונים הנ״ל שמחילה הוא סילוק ולכן זה מועיל אף בע״כ.
מחילה בלב.
נחלקו בכך המהרי"ט והקצוה"ח. דעת המהרי"ט (חו"מ ח"ב סי' מ"ה) והיש"ש (ב"ק פ"ג סי' ל"ד)שמחילה בלב לא מועילה, ודעת הקצוה"ח (סימן י"ב) שמחילה בלב מועילה. וביאר האמרי בינה (דיני דיינים סימן כ') שנחלקו האם מחילה זה סילוק ולכן יועיל אף בלב, או שזה קנין שלא מועיל בלב.
עוד כתב האמרי בינה שם ובדיני נדרים סי' כ"ז שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים האן דברים שבלב כאשר אין סתירה לפיו הוי דברים או לא הוי דברים. שדעת הרשב"א (קידושין נ') שאם הלב לא סותר לפה, אז דברים שבלב הוי דברים, וכל מה שדברים שבלב לא הוי דברים הוא רק היכא שהפה סותר לליבו. ולפי דברי הרשב"א מחילה בלב תועיל, שאין כנגדה אמירה בפה. ואילו מדברי הר"ן (פסחים ב') מוכח שדברים שבלב לא הוי דברים אף באופן זה. עיין שער המשפט (סי' צ"ח) [ובזה תלוי מחלוקת הסמ"ע והש"ך, הקצות והנתיבות בסי' רס"ט ס"ק א']
אמנם בחידושי הגרנ"ט (נדרים סי' מ"ט) ובברכ"ש (קידושין סי' א') ובאבי עזרי (פ"ג מהלכות אישות) ביארו דאף לדעת הרשב"א שכאשר פיו לא סותר לליבו דברים שבלב הוי דברים, בשביל ליצור "חלות", לא עוזר דברים שבלב. ולפי זה אפשר שגם לגבי מחילה, מה שס"ל למהרי"ט והיש"ש שלא מועיל מחילה בלב אתי שפיר אף לפי דברי הרשב"א הנ"ל.
מחילה לקטן ולשאינו בר קנין.
המחנה אפרים שם הוכיח מהתוס' קידושין י"ט ד"ה אומר שמועיל, וכן מבואר גם בריטב"א שם שמועיל מחילה לקטן, וצ"ע לפי מה שנקט המחנה אפרים שם שטעמם של התוס' שמועיל מחילה לקטן הוא משום שמחילה הוא מדין סילוק, והרי הריטב"א (קידושין ט"ז שהובא לעיל, ובמחנה אפרים שם) ס"ל שמחילה הוא מדין קנין.
מחילה על שבועה
מבואר בחו״מ (סי' יב סעיף יז) שמועיל מחילה על שבועה, וכתב הקה״י שם שמזה מוכח שמחילה ענינו סילוק ולא הקנאה, כי אם זה הקנאה מה שייך להקנות את השבועה ללווה.
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד שניכר שנכתב מתוך עמל רב, שקידה ויגיעה עצומה, באהבת התורה וזאת נוסף לחיבוריו הרבים שחיבר כבר. יה"ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו מתוך שלוות הנפש ולהוציא עוד חיבורים רבים לתפארת כלל ישראל.
כוח"ט