דלתות הבית

דלת בית שהתפרקה

שאלה: האם דלת בית שהתפרקה מותרת בטלטול.

תשובה: אם התפרקה בשבת הרי היא מוקצה ואסורה בטלטול.

ואם התפרקה ביום חול, הרי היא מוקצה, ואם ייחדה לתשמיש בערב שבת או שהשתמש בה בערב שבת, אינה מוקצה.

מקור: נתבאר בגיליונות הקודמים ש"דלתות הכלים" שהתפרקו ממקומם בין בחול ובין בשבת, מותר לטלטלם בשבת, כיון שעומדים להתחבר לכלי, אך "דלתות הבית" שהתפרקו ממקומם בשבת הם מוקצה, והטעם "לפי שאינן מן המוכן" (שבת קכב:).

ונח' הראשונים בטעמו של דבר שאסור לטלטל דלתות הבית שנתפרקו האם משום שאינו כלי או אע"פ שהם כלי אסורים בטלטול. דעת רש"י (שם ד"ה ואע"פ) "לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי". וכן מבואר בחידושי הריטב"א והמאירי (שם).

אך דעת הרמב"ם (הל' שבת פכ"ה ה"ו) "דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטל, לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותו". [וכן הוא במשנ"ב (סי' שח ס"ק לה) ובביה"ל (שם ס"י ד"ה אין)].

ואף שדלת של בית, מותר לפתחה ולסוגרה שהיא מחוברת לבית, לדעת רש"י הטעם שמותר לפתוח ולסגור את הדלת כשהיא מחוברת, אף שאינה כלי כיון שלא נחשב טלטול כשהדלת מחוברת, ואי אפשר לטלטלה לגמרי. ולדעת הרמב"ם מותר כיון שהוכן לפתיחה ולסגירה, ורק אם זה התפרק שלגבי זה זה לא הוכן, אסור בטלטול.

ובדלת שהתפרקה לפני שבת הרי זה מוקצה מהטעמים הנ"ל, אך ייחדו לתשמיש או השתמש בדלת לפני שבת, אין זה מוקצה (עי' חזו"א סי' מו אות ב, וערוך השולחן סי' שח סעיף כד).

אך יש לדון לאסור את טלטול הדלת מצד גזירה שמא יתקע, ולכן אם לא השתמש בדלת לפני שבת הדלת מוקצה. אולם נראה שעפ"י מה שהתבאר (בגיליון 238) שהטעם שאין גזירת כירה בדלתות הכלים הוא מפני שאפשר להשתמש בכלי ללא הדלת, ה"נ י"ל לעניין דלתות הבית, דכיון שאפשר להשתמש בבית ללא הדלת, אין גזירה שמא יתקע, ולכך הדלת מותרת בטלטול באופנים הנ"ל [יחוד או שימוש בערב שבת].

ידית דלת הבית שהתפרקה

שאלה: האם ידית של דלת הבית שהתפרקה הוי מוקצה.

תשובה: אם הידית נפלה בשבת, הרי היא מוקצה.

אם הידית נפלה בערב שבת וחיברה כבר בערב שבת, ונפלה שוב בשבת, מותר לחברה בשבת בצורה הפוכה, או להכניס רק מעט מהידית, באופן שלא יחזיק מעמד.

מקור: כשהידית נפלה בשבת הרי היא מוקצה מדין דלתות הבית. ויש לדון האם יש לאוסרה אף מחמת גזירה שמא יתקע [-"גזירת כירה"], שיש חשש שיבוא לחברה לדלת.

ובגיליונות הקודמים (גיליון 238-239) נתבאר שגזירת כירה נאמרה רק על הכירה, ולא על רגל הכירה [-החלק שהתפרק]. ולפי"ז נראה שהגזירה נאמרה רק על הדלת, ולכך אסור לפתוח ולסגור את הדלת מחשש שיחבר את הידית לדלת, אך על הידית אין גזירה.

ונראה עוד, שבאופנים שניתן להשתמש בדלת ללא הידית, אין לאסור אף את השימוש בדלת, כיון שגזירת כירה נאמרה רק באופן שקשה להשתמש בכלי ללא החלק שהתפרק, אף באופן שניתן להשתמש בדלת בקלות, אין את הגזירה.

כשהידית נפלה בערב שבת וייחדה לשימוש, אין זה מוקצה כדין דלתות הבית שהתפרקו בערב שבת וייחדום לשימוש שאינם מוקצה (עי' חזו"א סי' מו סק"ב). ואין בזה גזירה 'שמא יתקע', מפני שאפשר להשתמש בדלת ללא הידית.

ידית ברז שנפלה

ידית ברז שנפלה, דינה כנ"ל לגבי ידית דלת בית שנפלה.

מזוזה ובית מזוזה שנפלו

שאלה: האם מזוזה ובית המזוזה שנפלו בשבת, דינם מוקצה.

תשובה: אינם מוקצה.

מקור: לכאורה נראה שהמזוזה ובית המזוזה הוי מוקצה מדין דלתות הבית שהתפרקו בשבת [וכן הוא במנחת שבת (סי' פח ס"ק לח אות ז)].

אמנם יש לדון ולחלק בין דלת הבית שהיא חלק מהפתח לבין מזוזה ובית מזוזה שאינם חלק מהקיר והפתח, אלא הם כלים בפני עצמם התלויים על קיר הבית, ואינם טפלים לבית, ואין בהם דין דלתות הכלים, ולכן אינם מוקצה.

אמנם יש לדון שהמזוזה ובית המזוזה הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, כיון שקובעים להם מקום מיוחד (ועי' חזו"א סי' מא סקט"ז, וסי' מג סקי"ז).

ויש לדון שמזוזה היא מכתבי הקודש, שלא נאמרו בהם כלל דיני מוקצה, וכמבואר בתוספת שבת (סי' שח). אמנם ראה אזמרה לשמך (גיליון 234) שנתבאר כי דין מוקצה מחמת חסרון כיס נאמר אף בכתבי הקודש.

אך יש לומר שאין עניין מסוים בקביעות המקום, רק כי שם מקום המזוזה.

שלב תריס שנפל

שאלה: האם שלב תריס שנפל מהתריסים בשבת, הוי מוקצה.

תשובה: בין אם השלב נפל בשבת ובין אם נפל לפני שבת – השלב מוקצה, והתריסים אינם מוקצה.

מקור: דין השלב כדין דלתות הבית שהתפרקו דהוי מוקצה.

דין התריסים כדין כל התריסים המחוברים המותרים בטלטול. ואין לאוסרם משום "גזירת כירה" [מחשש שיבוא לחבר את השלב לתריסים], מפני שהגזירה נאמרה רק באופן שקשה להשתמש בכלי [בתריסים] ללא החלק שהתפרק [השלב], אך באופן שניתן להשתמש בכלי בקלות אף ללא החלק המפורק, הגזירה לא נאמרה.

מושב אסלה שהתפרק

שאלה: מושב אסלה שהתפרק האם הוא מוקצה.

תשובה: אם המושב התפרק בשבת – הוי מוקצה מדין "דלתות הבית".

אך אם המושב התפרק לפני שבת - אם לא השתמשו בו לפני שבת, הוי מוקצה מדין "דלתות הבית". ואם השתמשו בו לפני שבת כשהוא מפורק, אינו מוקצה (עי' חזו"א המצויין לעיל לעניין דלת בית שהתפרקה).

אף אם לא השתמשו בו לפני שבת, אם חשב להשתמש בו בערב שבת, אינו מוקצה מדין "דלתות הבית". אך יש בזה מוקצה מחמת גזירת כירה. אך אם צריך לתקנו ע"י מעשה אומן, אינו מוקצה, וכפי שנתבאר בגיליון 238. ואף אם לא צריך מעשה אומן, אם ניתן להשתמש ללא המושב, אין בזה גזירת כירה.

דלתות ומגירות ארון שיש בו ארבעים סאה

שאלה: מגירה או מדף או דלת של ארונות וספריות וגדולים ארבעים סאה [1.80 מ' גובה, על 60 ס"מ אורך, ו-60 ס"מ רוחב], ונתפרקו, האם דינם כדלתות הבית.

תשובה: אם התפרקו בשבת הרי הם מוקצה ואסורים בטלטול. ואם התפרקו ביום חול, אף שהם מוקצה, אם ייחדום לתשמיש או השתמש בהם בערב שבת, אינם מוקצה, וכנ"ל.

מקור: מבואר ברמ"א (סי' שיד ס"א) שיש איסור סתירה בכלי שיש בו ארבעים סאה, דדינו כקרקע, וממילא דינו כדין דלתות הבית.

שברי כלים

שקיות חטיפים ושאר מוצרים

שאלה: האם שקיות חלב, גביעי לבן וכדו', שקיות חטיפים וכדו', לאחר שרוקנו אותם מתכולתם הוי מוקצה. כיון שאין הדרך לחזור ולהשתמש בהם.

תשובה: אם השקיות או הגביעים לא נקרעו לגמרי, ועדיין הם ראויים לשימוש מעין השימוש הראשון [כגון למלא בהם שוב את החטיפים וכדו'], אינם מוקצה, אף שאין הדרך לחזור ולמלאם.

מקור: מבואר בגמ' (שבת קכד:) ונפסק בשו"ע (סי' שח ס"ו) שמותר לטלטל שברי כלי שנשבר בשבת, בתנאי שהם הם ראויים לשימוש כלשהוא [ויש אומרים דווקא שראויים למעין שימושו הראשון]. ולפי זה נראה שאף אריזות חטיפים ועטיפות סוכריות וכד' אינם מוקצה, כיון שראויים עדיין לשימוש.

אמנם יש הסוברים שכיון שלא עומדים להשתמש בהם שימוש חוזר - הרי הם מוקצה. ולכאורה יש להוכיח כן מהמבואר בגמ' (שבת קכג.) ובשו"ע (שם סי"א) שמותר לטלטל מחט שלימה ליטול בה את הקוץ, אבל אם ניטל חורה [היינו שנשבר הנקב ראש המחט, היכן שמכניסים את החוט] או עוקצה [היינו שנשבר החוד], בטל ממנה שם כלי, מפני שבאופנים אלו הדרך לזרוק אותה בין שברי מתכות. ואף על פי שראויה היא עדיין ליטול בה את הקוץ, אעפ"כ הוי מוקצה, כיון שרגילים לזורקה לאשפה. ומבואר שאף באופנים ששבר הכלי ראוי לאיזה שימוש, כיון שהדרך לזורקו הוי מוקצה. וא"כ הכא נמי יש לומר לעניין השקיות הנ"ל, דהוו מוקצה כיון שדרך לזורקן.

אך להלכה נראה דלא הוו מוקצה, דמבואר בגמ' (שבת קכה) ובשו"ע (שם ס""ב) שקרומיות של מחצלת [היינו שיירים של מחצלת] אינם מוקצה, מפני שהם ראויים לשימוש, וכגון לכסות בהם צואה וכדו'. והקשו הראשונים (רשב"א וריטב"א שם) מאי שנא ממחט שניטל חורה דהוה מוקצה משיירי מחצלות שאינם מוקצה.

וביאר הריטב"א שדווקא אם הדבר ראוי לשימוש מעין שימושו הראשון לא הוה מוקצה (עיין תוס' שם ד"ה מחצלת), ולכן מחט שניטל חורה היא מוקצה כיון שאינה ראויה למעין שימושה הראשון, דעיקר השימוש הראשון היה תפירה, וכעת ניתן רק ליטול בה את הקוץ, אך שיירי מחצלות ראויים הם למעין שימושם הראשון ממש, ולכן אינם מוקצה. ולדבריו נראה שכל עוד שהשקיות והאריזות הנ"ל ראויים למעין שימושם הראשון [שלא נקרעו לגמרי] - אינם מוקצה.

והרשב"א ביאר שמחט שניטל חורה הוה מוקצה, משום דאיירי שניטל חורה מערב שבת, אבל אם ניטל בשבת, לא הוה מוקצה, ושיירי מחצלות לא הוי מוקצה כיון שנשתיירו בשבת. ולדבריו נראה שהשקיות והאריזות הנ"ל שהתרוקנו מתכולתם בשבת, אינם מוקצה.

ומצינו ברמב"ן (שבת קכד: ד"ה בכספא) שנקט שם דלא כהרשב"א והריטב"א הנ"ל, ולדבריו אפשר שכל שקיות החטיפים שהתרוקנו הוי מוקצה. ואף בשו"ע מוכח שלא פסק את דברי הרשב"א [וכמו שכתב הרעק"א (בהגהותיו לסי' שח סע' יא), מכל מקום להלכה כיון שמצינו דברים מפורשים בריטב"א להקל – נראה שלמעשה אפשר להקל בזה.

הוצאת כלים חד פעמיים מהאשפה

שאלה: אדם שזרק כלים חד פעמיים [כגון בקבוק פלסטיק] לאשפה בשבת. האם מותרים בטלטול בשבת.

תשובה: אם זרקו בערב שבת, הוי מוקצה.

ואם זרקו בשבת, אין זה מוקצה.

מקור: שו"ע (סי' שח ס"ז), ואף שמבואר שאם זרק כלי שלם אף בערב שבת לאשפה, אינו מוקצה, דבטלה דעתו אצל כל אדם, הכא לא שייך 'בטלה דעתו אצל כל אדם', כי כך היא הדרך, לזרוק כלים חד פעמיים לאשפה.

אבל אם זרק בשבת עצמה אין זה מוקצה, כיון שחפץ שבתחילת שבת היה כלי, אינו יוצא מידי כלי בזריקתו לאשפה. אולם אם הכלי נהיה מאוס ואינו ראוי לשימוש, הרי הוא מוקצה מחמת גופו, וכדין שבר כלי שאינו ראוי לשום מלאכה, שנעשה מוקצה אף אם נשבר בשבת.

טישיו משומש

שאלה: האם טישיו משומש הוי מוקצה.

תשובה: אינו מוקצה, כיון שאפשר להשתמש בשעת הדחק (סי' שח סע' ו).

מחט שניטל חודה

מפתח הדלת הקודמת

שאלה: אדם שהחליף דלת. האם מפתח הדלת הקודמת שכבר אינו ראוי לשום שימוש, הוי מוקצה מחמת גופו.

תשובה: הוי מוקצה מחמת גופו, אלא א"כ ייחדוהו בערב שבת למשחק.

מקור: מבואר בגמ' (שבת קכג.) ונפסק בשו"ע (סי' שח סי"א) שמחט שניטל חודה או החור שלה, אסורה בטלטול. וביארו המג"א (סקכ"ד וסקכ"ח) והמשנ"ב (סקמ"ח וסקנ"ח) שמאחר שאין לה שם כלי, והדרך לזורקה לאשפה, הוי מוקצה. ולכן לגבי מפתח שאין לו שום שימוש ורגילים לזורקו לאשפה [אף שלא נשבר כלל], הרי הוא מוקצה מחמת גופו, אלא א"כ ייחדוהו בערב שבת למשחק.

תיקונים לגיליון הקודם

בגיליון הקודם נכתב לעניין עדשת משקפיים שנפלה מחמת שהבורג התרופף, שהמשקפיים והעדשה מוקצה. וזו טעות, כי רק המשקפיים מוקצה.

ויש שהעירו בגופו של דין זה, כי עיקר הכלי הוא העדשות ול"נ.

עוד התבאר לעניין מטאטא שהתפרק, שהמברשת אינה מוקצה אך המקל מוקצה. אמנם אין זה נכון, דכמו שהמברשת אינה מוקצה מכיוון שאפשר להשתמש בה לבדה, מאותו טעם י"ל שהמקל ג"כ אינו מוקצה. ובגופו של דבר, יש שדנו שגוף הכלי זה המברשת.