מוקצה בחלקי כלי שהתפרקו
בגיליון הקודם התבאר שנדון מוקצה בכלי מפורק, יש לדון מצד שתי סוגיות:
סוגיה א' - "שברי כלים" (שבת קכד:, סי' שח ס"ו) ו"דלתות הכלים" (שבת קכב:, שו"ע שם ס"ח)". כלומר, ההפרעה בשימוש בכלי עקב פירוקו, גורמת שהכלי יהיה מוקצה, בתנאים מסוימים.
ונתבאר בגיליון הקודם שאם חלקי כלי שהתפרקו עומדים לחיבור - אף שכל חלק בפני עצמו אין לו שום שימוש, ואף אם צריך אומן שיחבר את החלקים - אין חלקי הכלי מוקצה.
סוגיה ב' - "גזירת כירה" (שבת קלח, סי' שח סט"ז). כלומר, החשש שמא יבוא לחבר את חלקי הכלי שהתפרקו [וכגון שיתקע את רגל הכירה בכירה], גורמת שהכלי יהיה מוקצה, בתנאים מסוימים.
ונתבאר בגיליון הקודם שישנם אופנים בהם אין חשש זה, ומותר לטלטל את הכלי. וכגון באופן שצריך אומן שיחבר את החלק, וכן באופן שהשתמש בכלי לפני שבת ללא החלק המפורק, שבאופנים אלו אין את החשש, ולכן הגזירה לא נאמרה, והכלי מותר בטלטול.
כמו כן נראה שכלי שהתפרק באופן שתיקונו/חיבורו כרוך באיסור דרבנן [ולא באיסור דאורייתא, כתקיעת רגל הכירה], לא נאמרה בו הגזירה, והוא מותר בטלטול, ויתבאר לקמן.
מטאטא שהתפרק
שאלה: האם מברשת מטאטא שהתפרקה מהמקל, מותרת בטלטול בשבת, או שמא היא מוקצה. ומה דין המקל.
תשובה: המברשת אינה מוקצה, אך המקל מוקצה ואסור בטלטול כלל.
מקור: לעניין טלטול המברשת: מצד סוגיה א' - נתבאר שחלקי כלי שעומדים לחיבור אינם מוקצה, ולכן כיון שעומדים לחבר את המברשת למקל, אינה מוקצה.
מצד סוגיה ב' - נראה שכיון שאפשר להשתמש במברשת לבדה אף ללא המקל, לא נאמרה בזה גזירת כירה. עוד יש לומר שגזירת כירה נאמרה רק על המקל [-הכלי] ולא על המברשת [-החלק שהתפרק], וכפי שהתבאר בגיליון הקודם, שהגזירה נאמרה רק על הכירה ולא על הרגל, וכן רק על החולצה שנפרם ממנה כפתורה, ולא על הכפתור עצמו.
לעניין טלטול המקל: מצד סוגיה א' – מאחר וזה עומד להתחבר למברשת, אינו מוקצה.
מצד סוגיה ב' - נראה שיש בזה "גזירת כירה", והוי מוקצה. אולם נראה לדון שגזירת כירה נאמרה רק על חשש "תקיעה" האסורה מהתורה, אך חשש איסור דרבנן, כגון חשש "הידוק", לא נאמרה בו גזירת כירה. ולפיכך יש לדון האם נאמרה גזירת כירה במקל, שחיבורו הוא ע"י הברגה. ונראה שהדבר תלוי במח' המג"א והט"ז (סי' שיג) האם הברגה הוי איסור דאורייתא או דרבנן, שלדעת הט"ז (ס"ק ז) שהברגה דינה כהידוק האסור מדרבנן אין בזה גזירת כירה, ולדעת המג"א (ס"ק יב) שהברגה אסורה מדאורייתא, יש בזה גזירת כירה.
ולפי המבואר בשעה"צ (שם ס"ק לב) שהעיקר לדינא כדעת הט"ז שהברגה אסורה מדרבנן [ואף שכתב שם להחמיר כהמג"א שאסור מהתורה, יש מקום לדון להקל לגבי טלטול לסמוך על הט"ז], היה נראה שאין במקל גזירת כירה.
אמנם נראה שבהברגה העומדת בקביעות, לכו"ע הוי איסור דאורייתא (עי' חזו"א סי' נ ס"ק ט), וממילא בהברגת המברשת למקל ישנו איסור דאורייתא לכו"ע, ונמצא שכן נאמרה בזה גזירת כירה, ולכך המקל הוי מוקצה ואסור בטלטול.
עדשת משקפיים שנפלה
בגיליון הקודם נתבאר שמשקפיים שנפלה מהם העדשה, המשקפיים מוקצה והעדשה אינה מוקצה. ואמנם יש לחלק בזה בין האופנים השונים:
א] אם נפלה העדשה מחמת מכה, וכל הדיוט יכול להכניס את העדשה למשקפיים [ע"י כוח], ובכך העדשה שוב לא תיפול – באופן זה יש חשש 'שמא יתקע' האסור מדאורייתא, ונאמר בו גזירה כירה, ולכך המשקפיים מוקצה ואסורים בטלטול כלל, אך העדשה אינה מוקצה, מפני שהגזירה לא נאמרה על החלק המפורק, וכפי שהובא לעיל (והתבאר בגיליון הקודם).
ב] אם נפלה העדשה מחמת שהבורג התרופף או שהבורג נפל לגמרי - המשקפיים והעדשה מוקצה.
[ואם הבורג אבד, וכן אם לצורך ההברגה המושלמת צריך מברג מיוחד הנמצא רק ביד אומן - אינו מוקצה. ואף שאפשר להבריגו מעט ביד, אין הברגה זו אסורה מהתורה, ולכן לא נאמר בה גזירת כירה (וכמו שנתבאר לעיל, ובגיליון הקודם)].
ג] אם נפלה העדשה ויצאה ממקומה מחמת שהתרחבה המסגרת, ואם יחזירוה ביד זה יהיה חיבור חלש, כיון שרק אומן יכול לסדר את המסגרת באופן שהעדשה לא תיפול יותר כלל – המשקפיים והעדשה אינם מוקצה, כיון שכלפי החשש חיבור בידי אדם הוא רק חשש הידוק האסור מדרבנן שאין בו את הגזירה, והחשש כלפי החיבור החזק, הוא מצריך אומן, ואף בו אין את הגזירה.
אבזם שנפל מחגורה
שאלה: האם אבזם שנפל מהחגורה הוי מוקצה. ומה דין החגורה.
תשובה: הרי הם מוקצה ואסורים בטלטול כלל.
מקור: מצד סוגיה א' - נתבאר שאע"פ שאינם ראויים לשום שימוש, כיון שעומדים להתחבר אינם מוקצה.
מצד סוגיה ב' - יש לדון האם יש איסור בחיבור האבזם לחגורה. ונראה שאם הוא חיבור רפוי המתפרק לעיתים קרובות [פעם בשבוע], אין בזה איסור. אך אם הוא חיבור חזק, אסור להחזירו, משום דהוי כהידוק בכלים האסור מדרבנן, ולעיתים אף נחשב כתקיעה האסורה מדאורייתא.
ואף באופנים שהוא רק הידוק, כיון שכאן הדרך להחזירו בקביעות, אזי ההחזרה אסורה מדאורייתא, וכפי שהתבאר לעיל עפ"י החזו"א, ולכן נראה שאסור בטלטול מדין גזירת כירה.
סידור קרוע
שאלה: האם מותר להשתמש בשבת בסידורים [או ספרים] קרועים, או שיש בזה גזירת כירה שמא יבוא להדביקו.
תשובה: מותר, אף אם לא עומד לחברו.
מקור: במקרה זה יש לדון רק מצד סוגיה ב', שיש חשש שיבוא להדביק את החלק שנקרע. אך לפי מה שהתבאר בגיליון הקודם שגזירת כירה נאמרה רק בחשש תקיעה, אך בשאר איסורים הגזירה לא נאמרה, לכך הסידור הקרוע אינו מוקצה ומותר בטלטול, כיון שהחשש בו הוא חשש תפירה והדבקה.
דפים קרועים
שאלה: האם דפים קרועים מספר הם מוקצה.
תשובה: אם הדפים ראויים לקריאה - אינם מוקצה.
אך אם הדפים הקרועים אינם ראויים לקריאה, ועומדים לגניזה - הרי הם מוקצה [ואם מונחים על הרצפה בביזיון, מותר להרימם ע"י גוי או ע"י טלטול בגופו]. אך אם עומדים להדביקם בחזרה לספר - אינם מוקצה.
מקור: מצד סוגיה א' - אף אם הם אינם ראויים לקריאה, אם הם עומדים להתחבר אינם מוקצה, וכנ"ל. אך אם אינם עומדים להדבקה, הרי הם מוקצה.
מצד סוגיה ב' – כפי שנתבאר לעיל, הגזירה נאמרה רק בחשש תקיעה, ולא בשאר חששות כתפירה והדבקה.
מסגרת של משקפיים שהתעקמה
שאלה: האם משקפיים שהמסגרת או הידית שלהם התעקמה, מותרים בטלטול.
תשובה: אף אם קשה להשתמש במשקפיים במצב זה [וכגון שהשימוש גורם לכאבי ראש או מסיבה אחרת], המשקפיים אינם מוקצה.
מקור: מצד סוגיה א' - אינם מוקצה כיון שעומדים לתיקון.
מצד סוגיה ב' – כפי שהתבאר לעיל, גזירת כירה נאמרה רק בחשש תקיעה, אך בשאר איסורים הגזירה לא נאמרה. לכך המשקפיים העקומים אינם מוקצה ומותרים בטלטול, כיון שהחשש בהם הוא חשש איסור מכה בפטיש ותיקון מנא, ולא חשש תקיעה.
בגד מלוכלך שאינו ראוי ללבישה
שאלה: האם בגד מלוכלך שאינו ראוי ללבישה הוי מוקצה.
תשובה: אינו מוקצה.
מקור: יש לדון בבגד שהתלכלך באופן שאינו ראוי ללבישה אפילו בשעת הדחק [ולא משתמש בו לנקות לכלוך], שמאחר שאסור לכבסו בשבת יהיה מוקצה מחמת גופו, או שיש לדמותו לדלתות הכלים, שכיון שעומד לתיקון [-לכביסה] במוצאי שבת אינו מוקצה [ואף שגוף הכלי אינו קיים, גם באופן זה אינו מוקצה, וכפי שהתבאר בגיליון הקודם].
מצד סוגיה א' - נתבאר שאינו מוקצה כיון שעומד לתיקון [-לכביסה] במוצאי שבת [ועי' כה"ח (סי' שלד ס"ק כט) שדן האם בגד המלוכלך בדם יש בו מוקצה], ואף אם שם את הבגד בסל כביסה מערב שבת, אינו מוקצה.
מצד סוגיה ב' – כפי שהתבאר לעיל, גזירת כירה נאמרה רק בחשש תקיעה, אך בשאר איסורים הגזירה לא נאמרה. לכך הבגד המלוכלך אינו מוקצה ומותר בטלטול, כיון שהחשש בו הוא חשש איסור כיבוס, ולא חשש תקיעה.
בגד שנקרע
שאלה: האם בגד שנקרע בשבת ואינו ראוי ללבישה כלל, הוי מוקצה.
תשובה: אם עומד לתיקון אינו מוקצה.
מקור: מצד סוגיה א' - אינו מוקצה כיון שעומד לתיקון. ועוד נראה שאינו מוקצה מפני שלא בטל ממנו שם כלי, כיון שאפשר להשתמש בו לנקות לכלוך.
מצד סוגיה ב' - אין בזה גזירת כירה, כיון שהיא נאמרה רק בחשש תקיעה, ולא בשאר חששות. וכאן החשש הוא חשש תפירה, ואין בו את הגזירה, ואינו מוקצה ומותר בטלטול.
שעון יד שהתפרקה רצועתו
שאלה: שעון יד שהתפרקה ממנו הרצועה בשבת, האם הרצועה והשעון מוקצה.
תשובה: אינם מוקצה ומותר לטלטלם [אף אם כל אחד יכול לעשות את התיקון].
מקור: מצד סוגיה א' - אינם מוקצה כיון שעומדים להתחבר.
מצד סוגיה ב' – לכאורה יש פה חשש שמא יתקע [וכפי שנאמר בכירה וספסל שנפל אחד מרגליהם], ויש לאוסרם בטלטול, מחשש שיחבר את הרצועה לשעון.
אמנם יש לדון שכיון שאפשר להשתמש בשעון עצמו גם בלי הרצועה, אין בזה חשש שמא יתקע. ושונה הדבר מכירה וספסל שקשה מאוד להשתמש ללא הרגל. ולפיכך נראה שלא נאמר בהם גזירת שמא יתקע, ומותרים בטלטול.
ציצית שנקרעה מבגד
שאלה: האם ציצית שנקרעה מבגד הוי מוקצה.
תשובה: חוטי הציצית הם מוקצה.
מקור: במקרה זה יש לדון מצד סוגיה א', מפני שהחוטים הם שבר כלי שאין בהם שום שימוש, ואינם עומדים להתחבר לכלי כדלתות הכלים, אלא הם עומדים לזריקה [-לגניזה], ולפיכך הרי הם מוקצה.
טלית שנפסלו חוטי הציצית שבה
שאלה: האם טלית שנפסלו חוטי הציצית שבה הוי מוקצה.
תשובה: אינה מוקצה.
מקור: מצד סוגיה א' - נראה שדינה כדין כסנדל שנפסקה רצועתו הפנימית, שאף שכעת אינו ראוי לשום שימוש, מ"מ אינו מוקצה כיון שעומד לתיקון (וכפי שנתבאר בגיליון הקודם).
מצד סוגיה ב' – אין בזה גזירה כירה, וכפי שנתבאר שהגזירה נאמרה רק בחשש תקיעה ולא בשאר חששות, וכאן החשש הוא חשש קשירה (עי' סי' שיז ס"ב).
מפתח של בית בעיר אחרת
שאלה: האם מפתח של בית בעיר אחרת, הוי מוקצה.
תשובה: אינו מוקצה.
מקור: אף שכעת אין בו שום שימוש, ואין אפשרות להשתמש בו בצורה מותרת, מ"מ לא בטל ממנו שם כלי, וזה עדיף משברי כלי העומדים לתיקון שאינם מוקצה, אף אם התיקון אסור בשבת