אוכלין ומשקין שהיו תחת המיטה
אוכל שהיה תחת המיטה בכלי מכוסה או במזוודה
שאלה: האם מותר להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה בלילה בתוך כלי מכוסה או במזוודה.
תשובה: אף שהם מכוסים אין להניחם תחת המיטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם.
מקור: ראה במקור לתשובה הבאה.
אוכל שהיה תחת המיטה האם נאסר באכילה
שאלה: מאכל שהיה בתוך מזוודה או בתוך כלי תחת מיטה שישנו עליה, כגון ששכחו בתוך מזוודה שקית עם ממתקים והכניסו את המזוודה תחת המיטה האם מותר לאוכלם.
תשובה: אין להניח אוכלים תחת המיטה כיון שיש בזה רוח רעה, אך בדיעבד אם הניחם מותרים באכילה.
מקור: בגמרא בפסחים (קיב.) מבואר שאוכלים שהיו תחת המיטה אפילו מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן, והביא זאת בבית יוסף (יו"ד קטז) והש"ך (שם ס"ק ד). ומשום כן נראה שאף אם מונחים בתוך מזוודה או כלי מכוסה יש בו משום רוח רעה, ולדעת הגר"א הובא בבינת אדם (סימן סג) בשמו, אין לאוכלם.
אך בספר שבות יעקב (ח"ב סי' קה) כתב שמה שמצינו שלא להניח אוכלים תחת המיטה, אין בכך אלא אזהרה אבל בדיעבד אין בכך חשש איסור, עיין שם שהוכיח זאת והביא דבריו הפת"ש (יו"ד סי' קטז ס"ק ד) והגהות רעק"א (יו"ד שם).
עגלת תינוק
שאלה: מאכל שהיה בתא שבתחתית עגלת תינוק, והתינוק ישן עליו, האם דינו כמאכל שהיה תחת המיטה.
תשובה: עגלה אינה נחשבת כמיטה, ולכן אין זה נחשב אוכלין שתחת המיטה. ולגבי הנחה לכתחילה מתחת לעגלה ראה במקור.
מקור: כן מוכח מהגמ' בפסחים (שם) שהוזכר שם דוקא כשהונח מתחת "מיטה", ולא אם הונח תחת מקום שישן, ולפ"ז יש מקום לומר שדין זה נאמר דוקא אם הונח תחת מיטה הקבועה לשינה, אך לא בעגלה שאינה מיטה הקבועה לשינה, אמנם יש מחמירים בכך לכתחילה.
כסא/ספה
שאלה: ישב על כסא או ספה [שאינה מיועדת לשינה] ונרדם, והיו מתחתיו אוכלים, האם דינם כמאכל שהיה תחת המיטה.
תשובה: כיון שזה אינו מקום שמיועד לשינה, אין זה נחשב אוכל שתחת המיטה [כמבואר במקור לתשובה הקודמת].
מאכל שנשאר בכיס
שאלה: מאכל שהיה בכיסו וישן עליו, האם דינו כמאכל שהיה תחת המיטה.
תשובה: מותר לאוכלו לכתחילה משום שלא היה מונח תחת המיטה [כמבואר במקור לתשובה על עגלת תינוק].
מיטת קומותיים
שאלה: מאכל שהיה במיטת קומותיים על המיטה התחתונה, ואדם אחר ישן על המיטה העליונה, האם דינו כמאכל שהיה תחת המיטה.
תשובה: אין דינו כאוכל שתחת המיטה.
מקור: כיון שיש בין המיטות עשרה טפחים הרי המיטה העליונה נחשבת רשות לעצמה [ועי' שו"ת קרן לדוד (או"ח סי' א)]. ואוכלין שנמצאים בתא המטען באוטובוס אין בהם חשש כיון שזה רשות בפני עצמה.
כלי אכילה שהיו תחת המיטה
שאלה: כלי אכילה שהיו תחת המטה וישנו עליהם לילה, האם מותר להשתמש בהם.
תשובה: אין צריך להימנע משימוש בהם, והרוצה להדר יטבלם במקוה או ישטפם ג' פעמים.
מקור: בגמרא בפסחים (שם) מבואר שאוכלים שתחת המטה, רוח רעה שורה עליהן, ולא הוזכר בגמרא שאין להניח כלים תחת המיטה. וכן ברשב"ם במסכת בבא בתרא (נח.) הזכיר אוכלים ולא הזכיר כלים. וכן השו"ע (יו"ד סי' קטז ס"ה) כתב שלא ליתן תבשיל או משקים תחת המיטה, ולא הזכיר כלים. ומשום כן נראה שכלים שהיו תחת המיטה אין צריך להימנע מלהשתמש בהם.
אמנם עיין ברבינו גרשום במסכת בבא בתרא (שם) כתב וזה לשונו: "לפי שאסור להניח אוכלין ומשקין וכלים אחרים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהן" ומבואר בדבריו שאף כלים אין ליתן תחת המיטה.
מאכלים שנכנסו לבית הכסא
שאלה: מאכל שהיה בבית הכסא או בבית המרחץ האם נאסר באכילה משום רוח רעה השורה בבית הכסא.
תשובה: אין המאכל נאסר.
מקור: בשו"ע (או"ח סי' ד סי"ח) מבואר שהיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ צריך ליטול ידיו, וכתב המשנה ברורה (ס"ק מ) שאף אם לא עשה שם צרכיו ולא רחץ שם, מכל מקום צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה שם. והיה מקום לומר שכמו שצריך ליטול ידיו משום רוח רעה, כן המאכל שנכנס לבית הכסא יש משום רוח רעה ואין לאוכלו.
אמנם מדברי כמה אחרונים משמע דלא כן, דהנה הרמ"א (או"ח סי' ג) כתב שלא ידבר בבית הכסא. וכתב השערי תשובה (ס"ק ב) שכל שכן שאין לאכול בבית הכסא, ולא הזכיר השערי תשובה שמאכל ששהה בבית הכסא נאסר, משמע שאין לאוכלו בבית הכסא אך אין המאכל נאסר ומותר לאוכלו חוץ לבית הכסא. וכן משמע מדברי המשנה ברורה (סי' פד ס"ק ז) לענין בית המרחץ, שכתב שאין לשתות בבית המרחץ משום שאין אפשרות לברך שם, ומי שרוצה לשתות צריך לברך בבית החיצון במקום שאין אנשים ערומים שם וישתה על דעת להמשיך לשתות בתוך בית המרחץ. משמע מדברי המשנה ברורה שאין השתיה נאסרת מחמת ששהתה בבית המרחץ. וכן הוא במגן אברהם (סי' קסו ס"ק ג). ולא מצינו שיש חילוק בין בית המרחץ לבית הכסא לענין זה.
ואף שבספר דברי יצחק (לרי"א מסוואלעווע) הביא בשם השר שלום מבעלזא שלא יאכל מאכל שהיה בבית הכסא, למעשה אין חוששים לזה כמבואר באחרונים הנ"ל.
דברים האסורים משום גילוי
גילוי בזמננו
שאלה: האם בזמננו יש לחשוש במשקים שהיו מגולים.
תשובה: מנהג העולם להקל בזה וכדעת השו"ע, ויש שחששו לגילוי אף בזמנינו.
מקור: במשנה בתרומות (פ"ח מ"ד) שנינו: "שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב". בגמרא במסכת עבודה זרה (ל:) מבואר שטעם האיסור משום שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארס. וכן כתב ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ו): "ולא ישתה מים מגולים שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות. וכן הוא בטור (יו"ד סי' קטז). ובגמרא (שם) מבואר שאם היתה חבית מגולה, אף אם שתו כמה בני אם מאותה חבית ולא מתו, אין לשתות מאותה חבית משום שיש נחש שהארס יורד למטה לשולי החבית והביאו הטור (שם).
אמנם כתבו התוספות במסכת עבודה זרה (לה. ד"ה חדא קתני) כתבו שבזמננו כיון שאין מצויים נחשים אין לחשוש במשקה שהיה מגולה. וכן כתב הרשב"א (תורת הבית ב"ג ש"ה) ועיין בהגהת סמ"ק (סי' רכג) שביאר שאין לאסור משום "דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו" כמבואר בגמרא במסכת ביצה (ה.), משום שכל האיסור במשקים מגולים הוא מחשש נחשים, וכאשר אין מצוי נחשים אין את טעם האיסור. וכן פסקו הטור והשו"ע (יו"ד סי' קטז ס"א).
אמנם בפתחי תשובה (שם סק"א) הביא דברי השל"ה (עט:) שכתב דמכל מקום שומר נפשו ירחק מזה. והביא עוד שבהנהגות הגר"א כתוב שהיה נזהר מאוד בדבר. וכן החזון איש החמיר בענין זה.
שמן
שאלה: בקבוק שמן שהיה פתוח האם יש בו משום גילוי למחמירים בגילוי.
תשובה: אין חשש גילוי בשמן.
מקור: במשנה במסכת תרומות (פ"ח מ"ד) שנינו: "שלשה אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין מותרים". ובגמרא במסכת חולין (מט:) מבואר שאחד מן הדברים שאין בהם משום גילוי הוא השמן. וכן מבואר ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ז) שמנה את הדברים האסורים משום גילוי ולא הזכיר שמן.
שקית חלב
שאלה: שקית חלב שעמדה פתוחה האם נאסרה משום גילוי למחמירים בגילוי.
תשובה: אם פתח חור השקית חלב קטן מאוד פחות משיעור עובי אצבע קטנה של תינוק בן יומו, אין בה משום גילוי, ואם פתח יותר משיעור עובי אצבע קטנה של תינוק בן יומו, יש בו משום גילוי, משום שחלב הוא אחד מהמשקים שיש בו משום גילוי.
מקור: כמבואר במשנה בתרומות (שהובאה במקור הקודם).
מים מגולים
שאלה: מים מגולים שעבר עליהם לילה האם מותר לשתותם.
תשובה: מותרים בשתיה, משום שבגמרא נאמר "משקין מזוגין" שעבר עליהם לילה, ומים אינו נחשב "משקים מזוגים".
מקור: בגמרא מסכת נדה (יז.): "אמר רבי שמעון רב יוחאי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה". אמנם במסכת דרך ארץ (פרק היוצא ה"ד) שנינו "השותה משקין מזוגין ומשקין מגולין שלן עליהם הלילה, דמו בראשו, מפני הסכנה" ומלשון "משקין מגולין" משמע שאף מים בכלל, אמנם עי' בבנין יהושע (על מס' דר"א שם) שכתב שצריך לגרוס "משקין מזוגין ומגולין", כלומר שהאיסור במשקים מזוגים שהיו מגולים, וכתב דכן מבואר בגמרא בנדה הנ"ל שאיסור זה הוא דוקא במשקים מזוגים [אמנם בשו"ע הרב (הל' שמירת הגוף והנפש ס"ז) כתב לאסור גם במים בפני עצמם, והדברים מחודשים].
וענין גילוי במשקים שעבר עליו לילה שמצינו בגמרא בנדה הנ"ל הוא ענין אחר מגילוי שמצינו בגמרא בעבודה זרה (ל:) ששם הוא משום חשש נחשים, אבל גילוי לילה הוא משום רוח רעה כמבואר בנדה (שם). ואף לדעת השו"ע שכתב להקל בזמננו בגילוי משום חשש נחשים, מכל מקום לגבי גילוי של לילה אין להקל כלל. אמנם כל זאת ב"משקים מזוגים" וכמו שנתבאר לעיל.
פחית שתיה
שאלה: האם מותר לשתות מיץ בפחית, או שיש בזה חשש של לינת לילה בכלי מתכות.
תשובה: מותר [כמבואר הטעם במקור].
מקור: הגדרת משקין מזוגין שאסור לשתותם אם עבר עליהם לילה כשהם בתוך כלי מתכות [או כלי נתר, שהוא מין אדמה ואינם מצויים בזמננו] אף כשהם מכוסים, הוא כגון יין או מיץ ענבים המעורב במים [אלא שלא מצוי לשים אותם בכלי מתכות].
אמנם בפחית נראה שאין בעיה, שמכיון שהרוב מים ורק קצת תמצית אינו נחשב משקין מזוגין שאסורים, כי כל האיסור הוא כשיש הרבה משקה שמעורב עם הרבה מים כמו יין מזוג שיש הרבה יין עם הרבה מים (עי' ברכות נ וב"ב צז), ולא רק מעט תמצית שמעורבת עם הרבה מים כגון בפטל שעשוי מתרכיז, או משקאות קלים.
ועוד יש לדון שכיון שהתמצית אינה ראויה לשתיה בפני עצמה לא נאמר דין מזיגה, ורק בשני משקאות שראויים כל אחד בפני עצמו יש דין מזיגה.
כמו כן דין משקין מזוגין נאמר רק במזיגה ולא בבישול, ולכן במרקים ובתה וקפה [מלבד הטעם הנ"ל] וכדו' לא נאמר דין זה.
שום, בצל וביצה
ביצה שנסדקה קליפתה
שאלה: ביצה שנסדקה ואף יצא מתוכה על הקליפה, ועבר עליה לילה, האם מותרת באכילה.
תשובה: כל זמן שנשאר עליה מעט מהקליפה מותרת באכילה.
מקור: מבואר בגמרא במסכת נדה (יז.): "אמר רבי שמעון רב יוחאי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה" וכו'. וביאר רש"י (ד"ה שעבר) ש"עבר עליהן הלילה" מדובר על שום קלוף ובצל קלוף ומשקין. ובטעם הדבר מבואר בגמ' שהוא משום שרוח רעה השורה עליהן. ומבואר בגמרא דכל זאת רק אם לא נשאר קליפתן. וכן הוא בשו"ע הגר"ז (חו"מ הלכות שמירת גוף ונפש ס"ז). וכן הוא להדיא בהגהות יעב"ץ (נדה יז.).
בצל טחון
שאלה: הרוצים להכין כמות גדולה של בצל טחון ולהקפיאו כיצד ניתן להכינו באופן שלא יאסר משום בצל שעבר עליו לילה.
תשובה: ניתן לערבו עם שמן או מלח או סוכר באופן שטעמם נרגש, ובכך יחשב כתערובת שאינו נאסר. אך לא ניתן לערבו עם מים משום שאין זה נחשב כתערובת בכך, שאין המים מתערבים בבצל, הן מצד המציאות שאינם מעורבים והן מצד שאינם מוסיפים טעם הנותן שם תערובת על הבצל.
מקור: כפי שנתבאר לעיל בענין בצל או שום קלוף שעבר עליו הלילה בשם הסמ"ק (סי' קעא) לענין שום קלוף, שכאשר מערבים את השום הקלוף בתערובת אין בו רוח רעה. אמנם דברי הסמ"ק נאמרו כאשר מערב את השום עם לחם או קליפות השום, והתערובת ניכרת, אך כאשר מערב עם שמן או מלח או סוכר, שאין תערובתם ניכרת, נראה שרק כאשר טעמם ניכר נחשב כתערובת ואינו נאסר משום רוח רעה, אך אם אין טעם ניכר אינו נחשב כתערובת ואסור משום רוח רעה.
בצל ירוק
שאלה: האם עלי בצל ירוק חתוך שעבר עליו לילה דינו כדין בצל קלוף שעבר עליו לילה.
תשובה: אינו כבצל רגיל ומותר באכילה.
מקור: נראה שהוזכר בגמרא בצל קלוף שעבר עליו לילה אין הכוונה לעלי בצל ירוק משום שבבצל ירוק לא שייך ענין של "קילוף", ומשום כן נראה שבצל ירוק שעבר עליו לילה מותר באכילה, וכך נאמר בשם החזו"א.
שבבי שום
שאלה: גבישי או שבבי שום מיובשים המצויים בחנויות, האם יש בהם משום שום קלוף שעבר עליו לילה.
תשובה: אין בהם משום שום שעבר עליו לילה, משום שעברו תהליך עיבוד ועדיף משום מבושל.
בצל המעורב בחתיכות בשר וירקות
שאלה: הכינו סיר עם בצל ובשר וירקות לצורך בישולו למחרת, ועבר על הבצל שבסיר לילה, מה דינו.
תשובה: אם הבצל חתוך לחתיכות קטנות באופן שנראה כתערובת, אינו נאסר והכל מותר באכילה [וכדברי הסמ"ק שהובא בהערה לעיל בענין שום או בצל קלוף שעבר עליהם הלילה שכתב לענין שום קלוף, שאם מערבים אותו בלחם וכד' אינו נאסר]. אמנם אם הירקות שלמים ואינן מעורבים והבצל ניכר בפני עצמו, יש לחלק בין שני אופנים: [א] אם לא מלאו בסיר מים, אלא עומדים למלאות בו לפני הבישול, הבצל נאסר ושאר היקרות מותרים. [ב] אם מילאו בסיר מים, ולא עבר יום שלם [עשרים וארבע שעות] מזמן המילוי, הבצל נאסר ושאר המאכלים מותרים, אך אם עבר יום שלם [עשרים וארבע שעות] מזמן שמילאו בסיר מים, כל המאכלים נאסרים כדין כבוש [כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קה ס"א)].
מים מגולים בשעת התקופה
שאלה: האם בזמננו יש ליזהר ממים מגולים בשעת התקופה.
תשובה: המנהג שלא לחשוש לכך.
מקור: בדרכי משה (שם ס"ק ה) הביא שמקור המנהג הוא מהאבודרהם (שער התקופות עמ' שיא) וזה לשונו: "מצאתי כתוב שיש ליזהר בכל תקופה שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח והטעם כי טפה דם נופלת בין תקופה לתקופה למים", וכן כתב בהגהות השו"ע (יו"ד סי' קטז ס"ה) "מנהג פשוט לחוש לזה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות".
אמנם הדרכי משה (שם) הביא דיש שכתבו שהוא ניחוש בעלמא ודבר ניפול שיחות הזקינות וזה לשונו: "אבל החכם בן עזרא כתב, שאלו חכמי קיראו"ן לרב האי למה נוהגין ישראל שבמערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה, והשיב כי ניחוש בעלמא הוא, בעבור שהוא תחלת השנה או רביעית ולא ירצו לשתות מים שימצאו בחגם ע"כ יאכלו בה כל מינים מתוקין להיות שנתם מתוקה. ואני אומר, מתוקה שנת העובד הש"י הבוטח בו לבדו, והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק בו אכילה או שתיה, ודבר ניפוח שיחות הזקינות. ויש מהגאונים שאמרו כי לא נחש ביעקב, אלא הקדמונים אמרו אלו הדברים להפחיד בני האדם
שייראו מאת השם יתברך, ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם הש"י מד' תקופות השנה", עד כאן לשונו. והביא דבריהם הט"ז (יו"ד סימן קטז ס"ק ד).
וכן כתב המור וקציעה (או"ח סימן תנה) שענין התקופה אין אנו חוששים לו כל עקר, והביא כן מאביו החכם צבי שאין בו חשש בלי ספק, וכתב בסוף דבריו: "והשרישנו ז"ל כלל גדול, כל דבר שאין לו יסוד בתלמוד, אין לחוש לו", עד כאן לשונו. וכן כתב הזבחי צדק (סי' קטז ס"ק לז) "במדינתנו מימינו לא שמענו שחששו לזה", ועי' בא"ח (ש"ב פ' פנחס אות י).
וכן מבואר בערוך השולחן (יו"ד סימן תנה ס"ז) וזה לשונו: "ואצלינו בשעת התקופה אין מנהג כלל לשפוך המים". ונמסר שהחזו"א לא הקפיד על כך, ואומרים שטעמו מפני שלא יודעים בדיוק את השעה המדויקת.
טעם נוסף יש להקל בדבר ע"פ מה שכתב בדעת תורה (סי' תכח ס"ז) שדי שיש ברזל המחובר לבית, וכיון שכיום בכל בית יש ברזלים מחוברים אין חשש, ובפרט שהמים מגיעים דרך צינורות ברזל.
שאלה: באלו אופנים מותר לשתות בשעת התקופה לדעת המחמירים.
תשובה: מותר [גם לדעת המחמירים] לשתות מים בשעת התקופה באופנים דלהלן: א. כשהניחו ברזל במים. ב. כשהמים בכלי סגור. ג. אם המים מבושלים. ד. משקאות שאינם מים אף אם לא הניח בהם ברזל ואינם סגורים בכלי.
מקור: גם לשיטות המחמירות בשתיית מים בשעת התקופה, כתבו האחרונים מספר אופנים בהם אין חשש סכנה במים:
א. כתב מהרי"ל (הלכות מים דלישת המצות אות ז, הובא בש"ך יו"ד סי' קטז ס"ק ו) שאם הניח ברזל במים מותר לשתותם, וכן הוא ברמ"א (סי' תנה ס"א).
ב. כתב הש"ך (שם) שיש שלא הקפידו משום תקופה על מאכלים ומשקים מבושלים או כבושים ומלוחים, וכתב בסוף דבריו "וטוב להחמיר בזה להניח ברזל עליו". ולמעשה פסק הקיצור שו"ע (סי' לג ס"ח) שאין חשש במאכלים ומשקים מבושלים [או כבושים ומלוחים] אף בלא הנחת ברזל, וכן פסק הערה"ש (יו"ד סי' קטז סי"ב).
ג. מבואר בכנה"ג (סי' קטז הגהות ב"י ס"ק לו) שהמחמירים בזה מחמירים רק במים בלבד.
ד. מבואר בפמ"ג (או"ח סי' תנה א"א ס"ק ח, ועי' דרכ"ת סי' קטז ס"ק פו) שבבקבוק סגור בפקק אין חשש.