אזמרה לשמך - הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום שני | כ"ה אלול תשפ"ו

מנהג אכילת הסימנים:א. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.
ב. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים לפני הכנתם (מצ"ב דף הוראות) מי שחושש מכשרות הסימנים [או שאינו אוכלם מסיבה אחרת], יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד .
ג. עדיף לאכול את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש הנוהגים לאוכלם לאחר הקידוש.
ד. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם 'אדמה' שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שוודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדו'.
ה. מברכים תחילה 'בורא פרי העץ' על התמר, שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' (כריתות ו.) ובשו"ע (סי' תקפג).
ו. מן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, אך בכה"ח כתב להקדים לאכול את התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.
ז. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון העונה], יברך עליו 'שהחיינו'. יש אומרים שיותר טוב להביא את הפרי החדש לשולחן לאחר הקידוש, כדי שלא ייפטר בברכת שהחיינו של הקידוש, ויברכו עליו ברכת שהחיינו נוספת.
ח. את ה'יהי רצון' שקודם אכילת הסימנים אומרים קודם האכילה, ואם זה הסימנים שמברכים עליהם, יאמר את ה'יהי רצון' לאחר שאכל מעט.
ט. במשנ"ב כתב לומר את ה'יהי רצון' עם שם השם, ומקורו מדברי הראשונים, אך רבים נוהגים לאומרו ללא שם השם.