אזמרה לשמך - הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום רביעי | כ"ב אב תשפ"ו

דיני ברכת "עושה מעשה בראשית" על ימים ונהרות, הרים ומדברות (חלק א)הרואה את הים התיכון או את ים סוף או את הכנרת – מברך 'עושה מעשה בראשית'.
ובתנאי שלא ראה את הים במשך שלושים יום [ומאחר שהיום הנוכחי בו רואה את הים וכן היום בו ראה את הים בפעם האחרונה, אינם בכלל שלושים הימים – נמצא שמברך רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת], אך אם ראה אינו מברך, ואף שלא בירך בשעת הראיה הראשונה.
לפיכך אדם שראה את הכנרת, בין אם בירך ובין אם לא, אינו מברך שוב על הים התיכון בתוך שלושים יום, וכן להפך.
הרואה את ים המלח אינו מברך, כיון שיש ספק האם נוצר בעת בריאת העולם או שנוצר רק בשעת הפיכת סדום כאשר אשת לוט הפכה לנציב מלח (והם שני פירושים ברש"י בראשית יד, ג). הרוצה לברך – יסתכל על מדבר יהודה ואז יוכל לברך ולפטור את שניהם – את המדבר ואת הים, מפני שעל שניהם מברכים 'עושה מעשה בראשית'.
הרואה את הירדן אינו מברך 'עושה מעשה בראשית', כיון שיש חשש שהוסט ממסלולו במשך השנים ואינו זורם במקום בו נוצר בעת בריאת העולם.
על הרים וגבעות אין מברכים 'עושה מעשה בראשית', אלא על הר גבוה מאד שנפש האדם מתפעלת בראייתו, כגון הרי האלפים וכדו'. על החרמון מסתבר שיש לברך.
הרואה מדבר מברך 'עושה מעשה בראשית', ולכן הרואה את מדבר יהודה או את מדבר סיני או את מדבר סהרה, יברך 'עושה מעשה בראשית', ובתנאי שלא ראה מדבר בשלושים הימים האחרונים (ראה סע' לה, שמברך רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת).