אזמרה לשמך - אזמרה לשמך - הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

גיליונות אזמרה לשמך שלוחות המוקלטות בקו בית ההוראה מאמרים הסכמות נוסחאות שטרות

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

יום שישי | כ"א אייר תשפ"ו

פרשת בהר בחקותיאופנים שבהם עוברים על איסור "לא תרדה בו בפרך""לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה, מג).
"ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך" (שם, מו).

מהו "פרך":
מצינו ד' שיטות מהו גדר 'פרך':
כתוב בתורת כהנים [ומובא ברש"י (פס' מג) על הפסוק "לא תרדה בו בפרך"] "מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו, אלא תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא".
ונחלקו הרמב"ם והראב"ד (הל' עבדים פ"א ה"ו) בביאור דברי התורת כהנים, "החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך עדור תחת הגפן עד שאבוא".
א. הרמב"ם סובר ששני סוגי עבודות נאסרו: א – שמבקש ממנו לעשות מלאכה שאין לו בה צורך, ורק בשביל לייסר את העובד, וזהו "החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך". ב – עבודה שאין לזה קצבה, אף שלא מתכוין לצער אותו, וזהו "עדור תחת הגפן עד שאבוא".
ב. דעת הראב"ד ש'לא תרדה בו בפרך', זהו רק כשהוא מתכון לענות אותו, ושתי הדוגמאות 'החם לי הכוס… עדור תחת הגפן…' הם שתי דוגמאות לבקשת מלאכה שאין בה צורך, וכל כוונתו היא לענות את העובד כדי שיצטער.
ג. דעת היראים (סימן רפ"ד, השלם סימן קצט) והסמ"ג (לאו קע"ד) וההגהות מיימוניות (פ"א מעבדים ה"ב), שהאיסור הוא על החלפת עבודת הנשים לאנשים, ועבודת אנשים לנשים, כמו שהיה במצרים, כמבואר בסוטה דף יא.
ד. דעת הרבינו יונה בשערי תשובה (שער השלישי אות ס') וז"ל: 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך' – לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצווה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ותועלתם ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ (ב"מ עג ע"ב). עכ"ל.

בכל ישראל או רק בעבד עברי:
בספרא מבואר שהאיסור 'לא תרדה בו בפרך' נוהג רק בעבד עברי, ובגמ' (ב"מ עג) מבואר שהאיסור הוא בכל ישראל.
וברמב"ם (הל' עבדים פ"א ה"ז)מבואר שהטעם שבישראל רגיל אין איסור, כי הרי הוא עושה את זה רק מרצונו ומדעת עצמו, ורק בעבד עברי שחייב לעבוד, יש את האיסור הזה.
ולפי"ז נראה שאם הישראל חייב לעשות את זה, גם לשיטת הרמב"ם הוא עובר על איסור.ולפי"ז יש לבאר את דברי הספרא והגמ', שהספרא מדבר כשעושה מדעתו, ולכן אינו עובר איסור, אך בגמ' בב"מ מדובר שעושה את זה בעל כרחו, ולכן עובר איסור (ועיין מהר"ם שיק על ספר המצוות מצוה שמח).
(לשיטות נוספות והרחבות, ראה אזמרה לשמך גיליון 165).

איסור "לא תרדה בו בפרך" באי החזרת ספרים למקום
התבאר לעיל שנחלקו הראשונים בהגדרת "פרך".
לשיטת הראב"ד שעובר דווקא אם מתכוון לענותו כדי שיצטער, נראה שאדם שלא מחזיר את הספרים למקומם אינו עובר בזה, כיוון שאין כוונתו לצער, ואף לשיטת היראים והסמ"ג (שהובאו לעיל) שעובר על האיסור דווקא כשנותן עבודת אנשים לנשים ולהיפך, נראה שבאי החזרת ספרים למקום אין איסור, אך לשיטת הרמב"ם, שבדבר שאין לו קצבה יש איסור אף אם לא מתכוון לצערו, יש לדון אם אדם שאינו מחזיר הספרים עובר באיסור, ובפשוטו נראה שנחשב כדבר שיש לו קצבה, ואינו עובר.
כמו"כ נראה שאף אם אי החזרת ספרים מוגדרת 'פרך', אעפ"כ אינו עובר, משום שהתבאר בספרא הנ"ל שבבן חורין הוא רודה, וכן לפי מש"כ הרמב"ם שבבן חורין מותר, נראה שאין איסור של 'לא תרדה בו בפרך' במי שלא מחזיר את הספרים למקום, שכן האוסף הוא בן חורין.
אמנם יש לדון שאף למבואר בספרא וברמב"ם שבבן חורין אין איסור, אעפ"כ התבאר שאם זה בע"כ כן יש איסור, ויש לדון, האם באופן שגורם לעבודה שאין לה קצבה, האם גם בו נאמר האיסור או לא [ולמעשה, אינו עובר, כיוון שבלאו הכי זוהי מלאכה שיש לה קצבה].
אך לפי הרבינו יונה הנ"ל שאף בבן חורין עובר, ולשיטתו העושה מלאכה לחבירו שלא מרצון הוי 'פרך', נראהשאדםשאינומחזירהספריםלמקומםעובר על איסור רדיה בפרך. אך יש לדון שמאחר ולא הוא בעצמו ביקש מהאוסף שיחזיר את הספרים למקום, אלא הוא גורם לגבאים או לאחראים שיצטרכו להחזיר את הספרים למקום שלא מרצונם, יל"ד שמא אינו עובר בכך על האיסור.מכל מקום, ודאי שמי שאינו מחזיר ספרים עובר על איסורים אחרים: ביטול תורה, ואהבת לרעך כמוך, והלכת בדרכיו (עי' סוטה יד.), ולפעמים אף נגרם ביזיון לספרים.[הנידון הנ"ל שייך אף באדם המשליך ניירות וכדו' על הרצפה, וגורם למנקה\גבאי שעובד בהתנדבות לעבוד יותר קשה].

אופנים נוספים שעובר איסור לדעת רבינו יונה
הובא לעיל ארבע שיטות בהגדרת 'פרך', ולפי ג' השיטות הראשונות נראה שאי החזרת ספרים למקומם אינה מוגדרת 'פרך', אך לפי הרבינו יונה המובא לעיל יש לדון שיהיה איסור באופנים דלהלן:
המפצירים באדם שקשה לו לדרוש, וכן המפצירים באדם לכתוב מכתב או לחתום על מכתב והוא לא מעוניין, וכן המפצירים באדם שיבקש מבעלי מוסדות לקבל תלמידים וכדו', וכן המבקש מאשתו או מבניו ובנותיו מלאכות שלא נוח להם לעשותם ולא חייבים לעשותם, ועושים זאת רק מחמת שלא יכולים לסרב – בכל אלו יש לדון שעוברים באיסור 'לא תרדה בו בפרך'.

להרחבה בגדרי ואופני איסור "לא תרדה בו בפרך" – ראה אזמרה לשמך גיליון 165.