חולים במחלה הידועה, או שהחלימו ממנה, אף שעברו את המחלה - עד חמש שנים מהטיפולים / הניתוחים אוכלים ושותים כרגיל.
יש לדעת שחולה שיש בו סכנה אין הכוונה רק לחולה שאם הוא יצום הוא ימות, או שיש חשש שימות, אלא אף אם רק ע"י שיצום "יכבד עליו החולי ויסתכן" (או"ח סי' תריח ס"א) והוא שע"י הצום מצבו של החולה יוחמר או יתדרדר באופן שיגיע בסוף – אף לאחר כמה שנים – לידי סכנה.
אם הרופאים לא יודעים אם הצום משפיע על החמרת מצב החולה, הכל לפי העניין. ובמחלה זו יש לחשוש שהצום משפיע על החמרת מצב החולה, ולכן הדין כנ"ל.
הנהגה יפה לחולה האוכל ביום כיפור, שיאמר כך בתחילת האכילה הראשונה: "הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי הַשֵּׁם" וּבִזְכוּת קִיּוּם מִצְוָה זוֹ תַּחְתֹּם אוֹתִי וְאֶת כָּל חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאֶזְכֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא לְקַיֵּם שׁוּב "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן".