הגדרת 'צורך מקומו'
יש לדון האם מותר להוריד את אטב [מקל] כביסה מבגד הנצרך לו לשבת התלוי על חבל הכביסה [דהרי אסור לתלות כביסה בשבת משום מראית העין שיחשבו שכיבס בשבת וא"כ האטב הוא כלי שמלאכתו לאיסור] האם זה נחשב צורך מקומו, דמה שמצינו שהותר טלטול כשמל"א הוא באופן שצריך את המקום להשתמש בו כגון לשבת בו או להניח בו חפצים אבל כאן אינו כן.
ונראה שמותר להוריד את האטב כביסה שגם זה נחשב צורך מקומו, כיון שצריך את הבגד האחוז באטב הכביסה והאטב מונע ממנו לקחת את הבגד, וראיה לדבר מדברי השו"ע סימן שח' סעיף יד' - "מנעל חדש מותר לשמטו מעל הדפוס, אף על פי שמלאכתו לאיסור, כיון דשם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך מקומו". הרי מבואר שכיון שהדפוס נמצא על הנעל והדפוס מפריע לשימוש בנעל חשיב טלטול לצורך מקומו.
פתיחת דלת תנור בשבת להוציא אוכל מתוכו
יש לדון אם מותר לפתוח דלת של תנור וכן דלת של מיבש כביסה [באופן שלא תיעשה פעולה חשמלית] האם חשיב צורך מקומו כי מקם הדלת [שהוא כלי שמלאכתו לאיסור] מפריע להגיע אל האוכל או אל הבגדים שנמצאים בתוכו, ונראה שמותר לפתוח את הדלת דגם זה חשיב צורך מקומו כמו שמצינו בדפוס ונעל וכנ"ל.
טלטול תפילין לצורך מקומם בשבת
יש לדון האם מותר להוציא תפילין מהמקום בו נמצאים בשביל לאפשר לעשות שם דברים שאסור לעשותם בפני התפילין.
והנה מבואר בגמ' שבת דף קנד ע"ב: "אמר רב הונה: היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ומתיר החבלים והשקין נופלים".
ומבואר בראשונים שם שמדובר בכלים שמלאכתם לאיסור שאסור לטלטלם בידיים מע"ג הבהמה אלא רק להתיר את החבלים והכלים יפלו מאליהם.
והטעם שאסור לטלטלם בידיים, ואף שכואב לבהמה מחמת הכלים שמלאכתם לאיסור שמונחים עליה והיה לכאורה נראה להתיר לטלטל כיון שזה נחשב לצורך מקומו, כי מפריע לו הכלים שמלאכתם לאיסור שנמצאים ע"ג הבהמה כדי שלא יכאב לה, וביאר במאירי שם וז"ל - "יש שואלים בדברים שאין ניטלים, ושליפי זוטרי שאין בהם ביטול כלי מהיכנו, מה צריך לכרים וכסתות ויטלם ביד שהרי צריך הוא למקומם ואם מפני שאינו יכול להשתמש במקומו שהרי גב הבהמה הוא ואסור להשתמש בבעלי חיים הרי מ"מ צריך למקומו שלא תמות בהמתו, נראה שאין צורך מקומו נאמר אלא שצריך למקומו ממש לישב בו".
ולכאורה לפי המבואר במאירי הנ"ל אין זה צורך מקומו דאין צריך את המקום ממש להשתמש בו.
אמנם יש לחלק בין דברי המאירי לנידון דידן, דהכא כן רוצה להשתמש במקום אך נאסר עליו להשתמש במקום מחמת התפילין, ועל ידי טלטול התפילין יוכל להשתמש בחדר אף שזה לא ממש המקום שבו היו מונחות התפילין. אבל דברי המאירי איירי רק במקום שאין רוצה להשתמש בו בכלל ורק בגלל צער הבהמה רוצה לטלטל את הכלים.
הוצאת פלאפון שנפל לכיור בשבת
[הדינים הנידונים בזה הם מבלי להתייחס לנושא של זילותא דשבתא וכן לשינוי בעוצמת הקליטה בשעת טלטול הפלאפון, ולמעשה יש להחמיר בטלטול פלאפון משום זילותא דשבתא]
יש לדון בפלאפון שנפל לכיור האם מותר לטלטלו כדי שיוכל לשטוף שם כלים, דיש לדון האם נחשב טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו שמותר, או שמא נחשב כטלטול כדי שלא ינזק [מחמה לצל שאסור].
צד א' - יש לומר שנחשב צורך מקומו דכיון שצריך להשתמש במקום שמונה בו ב]לא]ון ובלא זה לא ישטוף שם כלים - חשיב צורך מקומו.
צד ב' - יש לומר שכיון שבעצם יכול לשטוף כלים בכיור ואף שהפלאפון מונח שם והמים ישפכו עליו ועלול להתקלקל, אין זה נחשב טלטול לצורך מקומו - רק מחמה לצל, אף שבפועל לא ישטוף כלים בכיור כי אין ברצונו שהפלאפון ינזק, מ"מ אין זה נחשב טלטול לצורך מקומו אלא נחשב כטלטול מחמה לצל כי מטרת הטלטול היא להציל את הפלאפון מהיזק.
ולמעשה נראה שמותר להוציאו מהכיור.
ומקור הדבר ברמב"ן (שבת קנד') שכתב שהטעם שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור שמונח ע"ג הבהמה בשבת, זה לשונו: "ואף על פי שניטלין לצורך מקומן אין זה צריך למקומן שאין צריך לגבה של הבהמה שהן עליה אלא שהוא נוטלן להצניען, וזהו מחמה לצל שאסור בכלים שמלאכתם לאסור", עכ"ל. והמתבאר מדברי הרמב"ן שאם היה כאב לבהמה שיש עליה כלי שמלאכתו לאיסור היה מותר לטלטלו ולהסירו ממנה [ולא כדברי המאירי הנ"ל שסובר שכיוון שאין משתמש בפועל במקום זה אין זה נקרא צורך מקומו], ומבואר מדברי הרמב"ן והמאירי שטלטול כלי שמלאכתו לאיסור - אף שזה לצורך בהמה שהיא מוקצה בכל זאת מותר, ואם כן יש לדון שאף בנידון דידן בפלאפון שבכיור שלמרות שהטלטול הוא לצורך הפלאפון שלא ינזק בכל זאת חשיב צורך מקומו ומותר, ועדיין יל"ע בזה.
[וגם לפי דברי המאירי הנ"ל נראה שמותר להוציא את הפלאפון אף שאין צריך ממש את מקום הפלאפון כי הפלאפון מפריע לכל השטח שעל ידו לשטיפת הכלים וכנ"ל לגבי הנידון הקודם לגבי תפילין].
והנה מבואר בביצה כח:' ששיפוד אסור לטלטלו ורק אם יש חשש שינזקו בו מותר לטלטלו, והתירו חז"ל לטלטל מוקצה בשביל שלא יגרום נזק לאנשים, ומבואר ברשב"א שם ששיפוד זה דינו כמוקצה מחמת מיאוס ומותר לטלטלו רק לצורך גופו ומקומו וצריך עיון אם כן מדוע צריך טעם להתיר את טלטול השיפוד בגלל שהוא מזיק את האנשים, תיפוק ליה שמכיון שאינו יכול להשתמש בחדר כשיש בו דבר המזיק ממילא זה נחשב לצורך מקומו כי אי אפשר להשתמש בחדר כשהשיפוד נמצא בו. וצ"ל שמכיון שלא משתמשים בו להניח חפצים אלא זה רק מזיק למקום שסביבו אינו נחשב לצורך מקומו, ויל"ע בגמ' שבת קנד:' הנ"ל.
טלטול מאוורר כשהרוח מפריעה
יש לדון במאוורר שעומד מול האדם ומפריע לו הרוח, האם מותר להזיזו מדין כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו - ונראה שנחשב צורך מקומו כיון שקשה לו להשתמש במקום כשמאוורר עומד לכיוונו.
פטיש שמונח על השולחן ומתבייש בו
פטיש שמונח על השולחן ומתבייש שישאר על השולחן כשמגיעים אורחים האם נחשב טלטול לצורך מקומו - נראה שנחשב צורך מקומו אף שאין משתמש במקום הזה, כיון שעכ"פ מפריע להשתמש בחדר - נחשב צורך מקומו [אבל אם רק לא נעים לו שהפטיש נמצא שם אך בפועל לא ימנע מלהזמין לשם האורחים אז אין היתר לטלטל הפטיש].
תוספת לגיליון מס' 73 - הלכות כריעה בתפילה
כריעה בברכת 'מעין שבע'
הש"ץ צריך לכרוע ב'ברוך אתה' שבתחילת ברכת 'מעין שבע' [מקור חיים סי' רסח', שו"ת 'זכר יהוסף' סי' צ'].