תענית אסתר
נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר, כדי לזכור שהקב"ה רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל הקב"ה בכל לבבו, כמו שעשה בימי מרדכי ואסתר.
קטנים עד גיל בר מצוה ובת מצוה פטורים מלצום ואף בתענית שעות אינם חייבים.
מעוברות ומיניקות אינן צמות. הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא מעוברת [בכל אופן שיוודע לה], ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הולד. הגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה צריכה לצום.
יולדת תוך ל' יום ללידתה אינה צמה, ואת הל' יום מקילים למנות מעת לעת.
מפלת, אם הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' ללידה והפלה.
צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום, ומי שאם לא יתאמץ לא יהיה בגדר חולה, עליו לעשות כן כדי שיוכל לצום.
אלו שפטורים מלצום, יש להסתפק אם מותר להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, כיון שאין תענית זו תענית של אבילות. ונראה שאין להם לאכול כדי לא לפרוש מן הציבור.
חולה שאין בו סכנה, אינו מתענה ואף אינו צריך להשלים את התענית ביום אחר. הגדרת חולה הוא שנפל למשכב, או שחולה כל גופו דהיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד. גם מי שיש לו מיחושים קשים (כגון כאבי עיניים הגורמים סבל אך עדיין ניתן לתפקד) - אינו מתענה, אבל במקרה זה יש להשלים את התענית ביום אחר.
אם רוצה לקום מוקדם לאכול לפני עלות השחר, צריך להתנות לפני שהולך לישון שאינו מקבל עליו תענית עד עלות השחר.
מותר להתרחץ ולהסתפר בתענית אסתר, ומותר לשמוע מנגינות, שהיא תענית של שמחה.
במקום צורך מותר לשטוף פיו במים, וכן לצחצח שיניו (תקסז' מ"ב ס"ק יא' שמותר במקום צער, ותענית אסתר קילא טפי).
זכר למחצית השקל
מנהג ישראל לתת בחודש אדר זכר למחצית השקל.
המנהג לתת לפני מנחה של תענית אסתר, ויש נוהגים לתת לאחר מנחה קודם קריאת המגילה. [מי שלא נתן עד פורים יכול לתת עד סוף חודש אדר].
נוהגים לתת ג' מטבעות של חצאי שקל, וכך נוהגים רוב בני אשכנז, ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל של תורה, שהוא שווי של 9.6 גרם כסף, וכן מנהג רוב בני עדות המזרח. ואף הנוהגים שיעור זה, לילדים די בנתינת שלשה חצאי שקלים.
[ערך הכסף הטהור משתנה כל הזמן, ויש המחשבים זאת בתוספת מע"מ ויש שלא, ובנתינת 35 ₪ יש ודאי השיעור הנ"ל עם מע"מ, נכון לתקופה זו. וללא מע"מ כ-30 ש"ח].
קטן פחות מיג' אינו חייב בזה, אך המנהג לתת אף בעד בניו הקטנים, ואף לעוברים. רבים נוהגים לתת גם עבור נשים ובנות.
קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל שוב אין מפסיק לתת בשנים הבאות. נשים ובנות שנתנו עבורן מחצית השקל יש להסתפק אם אפשר להפסיק לתת. ולכאורה נראה שבאופן שאין חשש של נדרי צדקה (כגון שמסר מודעה בער"ה או שלא היה דעתו לנהוג כן לעולם ולא נהג בזה ג"פ), אפשר להפסיק.
מחצית השקל יש לתת לעניים או לצרכי בית הכנסת.
מחצית השקל אינו ניתן מכספי מעשר.
הלכות פורים
השנה שפורים דמוקפין חל בשבת ('פורים המשולש'), ישנם דינים רבים שאינם כשאר שנים, ויבוארו להלן. ולאחריהם יבוארו דיני פורים הנוהגים בכל השנים, וגם בשנה זו.
דיני פורים המשולש למוקפין (ירושלים)
ביום שישי יד' אדר קוראים מגילה ונותנים מתנות לאביונים (ולובשים בגדי שבת) אבל לא אומרים 'על הנסים' (טעה ואמר 'על הנסים' - אינו חוזר).
לבני אשכנז בשחרית יש לכוון לפטור את מצות מתנות לאביונים שיקיימו במשך היום, ויש מכוונים לפטור בזה גם את הסעודה ומשלוח מנות שיקיימו ביום ראשון. ויש מבני עדות המזרח שמכוונים כן בקריאת המגילה של הלילה.
יש מדקדקין לתת משלוח מנות אחד גם ביום שישי (כדי לחוש לדעת הכנה"ג (סי' תרצה') והחזו"א (או"ח קנה' שדין משלוח מנות בפורים המשולש הוא ביום ו').
ולא עורכים סעודת פורים ביום זה כדעת רוב הראשונים וכן נפסק בשו"ע סי' תרפח' סע' ו', ויש יחידים שחוששים לשיטות הסוברים שיש לערוך סעודה ביום זה (עי' כף החיים סי' תרפח' ס"ק מה').
יום ו' מותר מן הדין בעשיית מלאכה אבל המנהג לאסור בו עשיית מלאכה חוץ ממלאכות הנעשות לצורך שבת (כגזיזת ציפורניים ותספורת) או לצורך פורים או מלאכות מצוה או מלאכות שיש בהם שמחה.
בשבת אומרים 'על הנסים' וקוראים "ויבא עמלק".
כמו כן השנה בשבת בירושלים יש לשאול ולדרוש בעניינו של יום בהל' פורים וענייני המגילה.
יש מהדרין להוסיף בשבת מאכל מיוחד לכבוד פורים, וכן להוסיף מהרגיל בשתיית יין שיש לחוש לשיטות שזמן סעודת פורים הוא בשבת.
יש מהדרין לתת משלוח מנות [אחד] בשבת זו (עי' ביצה יד': ובסי' תקטז', והתבאר באזמרה לשמך 81).
במוצאי שבת מתפללים מעריב כרגיל ככל מוצאי שבת.
ראוי להרבות קצת בסעודה ושמחה במוצאי שבת (כמו בליל טו' של שאר שנים, עי' סי' תרצה' סע' א', אך יש לעיין האם בפורים המשולש שאינו יום טוב בעצם והשמחה בו היא כתשלומין, האם יש להרבות בשמחה במוצ"ש).
ביום ראשון שולחים משלוח מנות (ולובשים בגדי שבת) ואין אומרים 'על הנסים'.
יום ראשון מותר בעשיית מלאכה.
י"א שמי שלא קיים את החיוב של מתנות לאביונים ביום שישי, יתן עכ"פ מתנות לאביונים ביום ראשון.
דיני קריאת המגילה במוקפין (ירושלים)
לכתחילה יש להקפיד לקרוא את המגילה במנין דוקא כיון שקריאת המגילה בירושלים אינה בזמנה, ולכן אף נשים ונערות שבכל שנה קוראים לפניהן ביחידות, השנה תלכנה לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה [בעל המאור פרק קמא דמגילה, רא"ש מגילה סי' ו', שיבולי הלקט קצה', ועוד ראשונים במגילה דף ה', ובמ"ב סי' תרצ' ס"ק סא' ובשעה"צ נט'].
כשקוראים מגילה לנשים שנתבאר שיש לקרוא בעשרה, די לזה גם בעשר נשים.
וכן חולה שאינו יכול להגיע לבית הכנסת יאסוף עוד תשעה אנשים לביתו, ואף אם כבר שמעו את קריאת המגילה, כדי שקריאת המגילה תהיה בפני עשרה.
אם אינו יכול לאסוף עשרה אנשים, יש להקל שיכול לקרוא מגילה בברכה, ויברך לפניה, אבל לא יברך לאחריה [ברכת 'הרב את ריבנו']. [רש"י מגילה ה', עיין מרומי שדה שם וראש יוסף שם וחמד משה סי' תרצ' ס"ק ח', ואור שמח פרק א' ממגילה, וחזו"א או"ח קנה' בדעת הרמב"ם].
ערים המסופקות – מנהגן בפורים המשולש
תושבי ב"ב הנוהגים פורים גם בטו' בשאר שנים (וכן בשאר ערים המסופקות), השנה שיד' אדר חל ביום שישי יקיימו את כל מצוות היום - ביום שישי. אין אומרים 'על הנסים' בשבת. יש מדקדקים להוסיף בשבת מאכל מיוחד לכבוד פורים, וכן להוסיף יותר מהרגיל בשתיית יין, שיש לחוש לשיטות שזמן סעודת פורים הוא בשבת.
טוב לקיים שנית סעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון.
מותר לעשות מלאכה ביום ראשון ואין אומרים תחנון.
תחנון ב'פרזים' בפורים המשולש ושאר דיני פורים
כל דיני פורים נוהגים רק ביום שישי, אך המנהג שלא לומר תחנון גם ביום ראשון.
דיני הנוסע בשנה זו ממוקפים לפרזים ולהיפך
תושב בני ברק הנמצא בירושלים וחוזר לב"ב במשך ליל שישי אומר בתפילתו 'על הנסים'.
ירושלמי שדעתו להגיע לב"ב במשך הלילה אינו אומר 'על הנסים' בתפילתו כל עוד לא הגיע לב"ב.
תושב פרזים שנכנס לירושלים במוצאי שבת אף שנשאר עד עלות השחר של יום א' לא עורך סעודת פורים ולא נותן משלוח מנות ביום ראשון.
והטעם לזה, כיון שדיני הפורים הנהוגים ביום ראשון הם רק בתורת השלמה לשבת, וכיון שבשבת לא היה בירושלים, אינו מתחייב בהשלמה ביום ראשון.
תושב פרזים שנכנס לירושלים ביום ו' ונשאר שם בשבת, הדבר ספק, ולהלכה - לא יאמר בשבת 'על הנסים', אבל ישלח משלוח מנות ויערוך סעודת פורים ביום ראשון. ואף אם חזר במוצ"ש לפרזים ישלח מנות ויערוך סעודת פורים בביתו שבפרזים.
בחור ישיבה שביתו בירושלים ולומד בישיבה בפרזים, ובער"ש חוזר לביתו למשך השבת לשהות עם בני משפחתו בפורים, ספק כיצד עליו לנהוג, ולהלכה יאמר בשבת 'על הנסים' (ואינו דומה לשאלה הקודמת ששם הוא תושב פרזים, וכאן הוא תושב מוקפין), ועורך סעודת פורים ושולח מנות ביום ראשון.
מקור הדין ע"פ הירושלמי (מגילה פ"ב הל' ג') – 'בן עיר שעקר לכרך מתחייב כאן וכאן'. ויש להסתפק אם הכוונה בדוקא שעקר בקביעות, או אפילו עקר ליום טו' (עיין חזו"א סימן קנב' ב'), ולכן יש להחמיר ולנהוג פורים בטו' ובטז' .
ולגבי ספקות, כגון בערים שהן ספק מוקפות חומה (וה"ה לגבי הספק הנ"ל), אם אומרים בהן 'על הנסים', פסק המשנ"ב (סי' תרפ"ח ס"ק י"ז ובסי' תרצ"ג ס"ק ו') שאומרים 'על הנסים' אמנם בכף החיים (סי' תרפ"ח ותרצ"ג) הביא בשם האריז"ל והבא"ח (פרשת תצווה) שאין אומרים 'על הנסים', ולמעשה המנהג שאין אומרים 'על הנסים' כמבואר בלוח א"י, וכן נהג החזו"א.
ואם צריך לשלוח מנות בערים מסופקות כנ"ל, בביאור הלכה (סי' תרצ"ה ד"ה 'או') הביא שיטת הפרי מגדים שישלח מנות גם בטו' (ט"ז), ודלא כהפר"ח שרק ביד', וכן פסק בכף החיים (סי' תרפה' אות כג') בשם האריז"ל.
תושב פרזים שנכנס לירושלים לפני שקיעת החמה לפני ליל יד' (יום חמישי בלילה) על דעת להישאר שם בשבת, חל עליו דין מוקפין ועורך סעודת פורים ושולח מנות ביום ראשון, ואומר 'על הנסים' בשבת.
תושב פרזים שעזב את עירו אחר שקיעת החמה של יום חמישי בלילה ונכנס לירושלים, הדבר ספק, וצריך לנהוג כל דיני הפורים כבני פרזים ובני ירושלים.
תושב פרזים שנכנס לירושלים לפני השקיעה של יד' (יום חמישי לפני השקיעה) ודעתו להישאר בירושלים עד לאחר עלות השחר של יום ו' וחוזר לביתו בפרזים לפני שבת, מעיקר הדין עורך סעודת פורים ושולח מנות ביום שישי ולא ביום ראשון, ויש מהדרין לערוך אף ביום ראשון סעודת פורים ולשלוח מנות.
אין לבן ירושלים לעזוב את ירושלים ביום שישי ולנסוע לפרזים ולהישאר שם במשך השבת, דעי"ז יש צד שמפסיד מצוות משלוח מנות וסעודת פורים. [ולמעשה אם עשה כן, לא יאמר 'על הנסים' בשבת אבל יערוך סעודת פורים וישלח מנות ביום ראשון].
אין לבן ירושלים לעזוב את ירושלים ביום חמישי בלילה ולנסוע לפרזים ולהישאר שם במשך השבת דעי"ז יש צד שמפסיד את מצוות משלוח מנות וסעודת פורים לדעת החזו"א וכמבואר להלן שבן ירושלים שמגיע לפרזים - בכדי שיתחייב בודאי ביד' - צריך שיתקיימו ד' תנאים. אמנם לגבי קריאת המגילה ומתנות לאביונים נראה שאינו מפסיד בכך שעוזב את ירושלים כיון שבכניסת יד' היה בירושלים ונתחייב שם. [ודבר זה יתבאר להלן בכותרת 'נידונים וספיקות בקריאת המגילה'].
מי שנוהג את דיני הפורים בב"ב גם בטו', אין לו לנסוע לעיר של פרזים, כיון שלצד שב"ב מחויבת בטו', אם הוא יוצא לעיר שאינה מוקפת חומה הוא מבטל לגמרי מצוות פורים. [ולמעשה במקום צורך גדול יש להקל כי יש בזה כמה ספיקות].
מקור דינים אלו ע"פ הירושלמי (מגילה פ"ב הל' ג') 'בן כרך שעקר דירתו ליל טו' נפטר מכאן ומכאן'. ויש להסתפק אם הכוונה בדוקא שעקר בקביעות, או אפילו עקר ליום טו' (עיין חזו"א סימן קנב' ב'), ולכן אם לא יהיה בירושלים בטו' (בשבת) וגם לא היה בכניסת ליל יד' (חמישי בלילה) בפרזים, יתכן שפטר עצמו ממצוות פורים לגמרי.
ובשנה זו שהוא פורים המשולש, אף שגם בירושלים קוראים ביד', בכל אופן יש לדון אם מותר לבן כרך לעזוב את ירושלים ביום שישי, ודבר זה תלוי בגדרי החיוב בפורים המשולש, שיש לומר בזה שלושה צדדים – א. שהמחייב בזה הוא תחילת ליל/עלות השחר של יד' והוא הזמן המחייב בכל דיני פורים. ב. או שהמחייב הוא תחילת ליל/עלות השחר של טו', ומה שקורין מגילה ביד' הוא כעין השלמה (וצדדים אלה יתבררו להלן תחת הכותרת 'נידונים וספיקות בקריאת המגילה'). ג. אפשרות שלישית היא שיש לחלק בין קריאת המגילה לשאר מצוות היום: קריאת המגילה - המחייב הוא תחילת ליל/עלות השחר של יד', אך לגבי סעודת פורים ומשלוח מנות הזמן הקובע הוא תחילת ליל/עלות השחר של טו'. ובזה תלוי האם מוקף העוזב את ירושלים ביום ו' - האם מבטל מצוות פורים לגמרי, או שחייב עדיין בכל דיני הפורים, או שחייב רק בקריאת המגילה אך פטור מסעודת פורים ומשלוח מנות. ויתכן שבזה תלוי גם הנידון דלהלן האם קריאת מגילה בשנה זו נחשב כקריאה שלא בזמנה וצריך דווקא עשרה, או שנחשבת קריאה בזמנה. וכן הנידון האם חיוב פרזים ומוקפין בשנה זו הוא חיוב אחד או שני חיובים תלוי בזה.
מי שנתחייב בפרזים ביד' וקרא מגילה ושוב נסע לירושלים אינו צריך לחזור ולקרוא.
בן ירושלים הרוצה שבאופן ודאי לא יתחייב כדין מוקף, עליו לעזוב את ירושלים ביום חמישי לפני השקיעה.
דין מוקף הנמצא במקום פרוז (בכל שנה)
ירושלמי שמגיע לבני ברק כדי שיתחייב בודאי ביד' צריך שיתקיימו ד' תנאים -
א. שיהיה דעתו בשעה שיוצא מירושלים להישאר בבני ברק עד עלות השחר לפחות.
ב. שיהיה בעיר בתחילת ליל יד'.
ג. שחשב גם בתחילת ליל יד' להישאר בעיר.
ד. נשאר בפועל בעיר עד עלות השחר של יד'.
ואם חסר אחד מארבעת התנאים הללו יקיים מצות היום ויקרא מגילה ללא ברכה, ואם לא יחזור לירושלים לקיים את מצוות היום הנוהגים בירושלים לפי חלק מהשיטות לא קיים מצוות פורים.
ולכן בן ירושלים שנכנס לפרזים באמצע ליל יד' ונשאר בפרזים עד אחרי עלות השחר ספק אם נתחייב במצוות היום ויערוך סעודת פורים ומשלוח מנות ביד' ובטז'.
ליל פורים
כתב המשנ"ב (סי' תרצה' סק"ג) שנכון ללבוש בגדי שבת מבערב, וימצא אח"כ בביתו נרות דולקים ושולחן ערוך ומטה מוצעת.
מתפללים ערבית ואומרים 'על הנסים' בתפלה. לאחר תפלת שמו"ע אומר הש"ץ קדיש תתקבל ואחרי הקריאה אומרים "ואתה קדוש" ואח"כ אומר הש"ץ קדיש שלם בלי תתקבל.
'על הנסים'
אומרים 'על הנסים' בשלשת התפילות של פורים. שכח לאומרו, אם נזכר קודם שאמר שם השם בחתימת הברכה חוזר ל'על הנסים', ואם הזכיר שם השם של החתימה מסיים ואינו חוזר, וקודם "יהיו לרצון" שאומרים אחרי "אלוקי נצור" יאמר דרך בקשה "הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו". אם כבר סיים את התפילה אינו חוזר.
אכילה קודם קריאת המגילה
אסור לאכול לפני קריאת המגילה ואף טעימה אסורה, ולצורך גדול, כגון חולה קצת או מי שהתענית קשה לו, מותרת טעימה. הגדרת 'טעימה' היא - אכילת פת ומזונות עד כביצה, ופירות וירקות וחטיפים שאינם מיני דגן אפי' הרבה. שתיית משקאות אפי' הרבה דינה כטעימה, אך אסור לשתות יין או שאר משקאות אלכוהוליים. חולה שטעימה אינה מספיקה לו, יעמיד שומר שיזכיר לו לקרוא את המגילה ויכול לאכול.
קריאת המגילה בלילה וביום
הכל חייבים בקריאת המגילה, אחד האנשים ואחד הנשים, ואע"פ שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות, שאף הן היו באותו הנס.
זמן קריאת המגילה, בלילה - מצאת הכוכבים עד עלות השחר, וביום - מנץ החמה עד שקיעת החמה, ובדיעבד אם קראו מעלות השחר, יצא.
קודם שמתחיל הקורא לברך פושט כל המגילה וכופלה דף על דף, ודווקא כשקורא בציבור, והשומעים אין צריכים לפשוט.
הקורא את המגילה צריך לכוון לצאת ידי חובה, ואם קורא בציבור, צריך לכוון להוציא ידי חובה את השומעים, והשומעים צריכים לכוון לצאת.
ברכות המגילה נאמרות בעמידה, וכל היוצאים בברכות צריכים לעמוד. הקורא את המגילה לציבור צריך לעמוד, והשומעים יכולים לשבת. הקורא את המגילה לפחות מעשרה אנשים יכול לשבת, והקורא לנשים אפי' יותר מעשרה דינו כקורא ליחיד שיכול לשבת.
הקורא את המגילה מברך שלש ברכות, 'על מקרא מגילה', 'שעשה נסים', ו'שהחיינו'. הספרדים נוהגים לברך 'שהחיינו' רק בקריאת הלילה, והאשכנזים מברכים 'שהחיינו' אף בקריאת היום. (ספרדי המתפלל אצל אשכנזים מותר לו לענות אמן על ברכת 'שהחיינו', ואין זה הפסק, ואף שבחלק מהמגילות אין 'עמוד', אין זה מעכב). כשמברכים 'שהחיינו' ביום [לאשכנזים] יכוונו המברך והציבור גם על שאר מצוות היום, משלוח מנות, וסעודת פורים [ומתנות לאביונים], ולבני ספרד, יש פוסקים שכתבו שיכוונו כן בברכת 'שהחיינו' בלילה, ולהלכה אין צריך לכוון כן בלילה.
אם הקורא כבר יצא ידי חובה, אם השומעים אינם יודעים לברך - יברך הקורא, ואם הם יודעים לברך - לכתחילה יברכו השומעים, ואחד יכול לברך ולהוציא את כולם ידי חובה הברכה. והקורא לנשים תברכנה הן 'לשמוע מקרא מגילה'. ואפשר שאחת מהן תברך ותוציא את כולן, ואין עדיפות בזה. ולבני עדות המזרח יש נוהגים שבאופן שהקורא כבר יצא יד"ח - לא תברכנה כלל וגם לא יברכו להן, ויש נוהגים שהקורא מברך עבורן 'על מקרא מגילה'.
אסור לדבר משעה שמתחילים לברך את ברכות המגילה, עד סיום הברכה שלאחר המגילה.
צריך השומע לשמוע כל תיבה ותיבה מפי הקורא, ואם חיסר תיבה אחת לא יצא, ולכן אם חסר תיבה אחת שלא שמע, ישלים בעצמו אף מתוך החומש, עד שיגיע למקום שהקורא אוחז בו, ואפילו קרא הרבה מן החומש, כל ששמע את רוב המגילה מהבעל קורא יצא.
הקורא את המגילה צריך להשמיע לאוזנו, ואם לא השמיע לאוזנו יש אומרים שלא יצא ידי חובתו.
דיבר השומע באמצע קריאת המגילה, אפילו שמע את כל התיבות לא יצא ידי חובה.
'חלם' בשעת קריאת המגילה, אם שומע את הקריאה עם מגילה [או חומש] לפניו ויודע במשך כל הזמן שחלם היכן אוחז הקורא במגילה, נחשב ששמע ויצא ידי חובה, ואם לא, עליו להשלים מהמגילה שלפניו [או ממגילה שבחומש] מהמקום שחלם עד היכן שאוחז הקורא.
המסתפק אם דילג מילה או שלא שמע מילה, בקריאת היום צריך לחזור ולשמוע כיון שהוא ספק מדברי קבלה, אבל בלילה יש מקום להקל משום ספק דרבנן.
לאחר קריאת המגילה מברכים ברכת "הרב את ריבנו" בלילה וביום, ומברכים אותה לאחר שגלל את המגילה. ברכה זו מברכים דווקא כשקוראים בציבור, אך הקורא ביחיד נחלקו הפוסקים אם מברך, ולהלכה אין מברכין אותה ביחיד. הקורא לנשים, אף שהן רבות - דינן כיחיד.
בלילה, לאחר ברכת "הרב את ריבנו", אומרים "אשר הניא", וגם יחיד אומרה. ביום אין אומרים "אשר הניא". ואומרים "שושנת יעקב" (בלילה וביום).
טוב להחמיר ליטול ידיו לפני שנוגע במגילה.
אם באמצע סעודת פת נגע במגילה ורוצה להמשיך באכילת פת, יש מחמירים ליטול ידים פעם נוספת ללא ברכה.
י"א שכשקוראים במגילה 'ליהודים היתה אורה... ויקר' ימשמש בתפילין של יד ושל ראש וינשקם [בן איש חי וכף החיים סי' תרצ'].
אין חולצים התפילין בשחרית עד לאחר קריאת המגילה (מ"ב סי' תרצג' ס"ק ו').
מי שיש בידו מגילה כשירה יכול לקרוא בפיו עם הבעל קורא, אך עדיף שישמע מהבעל קורא בשתיקה, ורק אם החסיר מילה שלא שמע יקרא בעצמו מהמגילה שלפניו (עד שישתווה עם הבעל קורא) [והטעם שעדיף שישמע מהבעל קוראולא יקרא בפיו, עיין סי' תרצ' ס"ק יג' וסי' תרפט' ס"ק ה'].
מי שיש לו חומש לא יקרא עם הבעל קורא(אף לא בלחש), אלא ישמע את הקריאה מהבעל קורא.
המאחר לקריאת המגילה, ולא שמע את הפרקים הראשונים, יכול לברך על המגילה בעצמו [אף שיש לו רק חומש), ויקרא מתוך חומש עד שישתווה עם הבעל קורא. ובתנאי שלא יצטרך לקרוא בעצמו יותר מחצי מהמגילה (במילים. סי' תרצ').
המאחר לקריאת המגילה והגיע לאחר שהתחילו את הברכות, יש להסתפק האם יברך ואח"כ ישלים את הפסוקים עד שישתווה לבעל קורא או שימתין עם הברכה עד מקום שיוכל לברך - כגון בהכאת המן, ואף שהוא בין הפרקים ובאמצע הקריאה – יברך שם. ונראה דאפשרות שניה עדיפה.
מותר לטלטל את המגילה בשבת זו, ויש מחמירין.
ראה הלכות נוספות באופן הקריאה בסוף הגיליון.
עוד דינים הנוהגים בלילה
מצוה לשמוח ולהרבות קצת בסעודה בליל פורים. יש נוהגים לאכול זרעונים בליל פורים.
שחרית של פורים
ביום הפורים בשחרית, אחרי חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה וקוראים שלשה עולים בפרשת "ויבוא עמלק", ולאחר הקריאה אומרים חצי קדיש, ומחזירים הס"ת למקומו, ומיד לאחר מכן קוראים את המגילה כשעדיין מעוטרים בתפילין.
אומרים שיר של יום מזמור כב' בתהילים, וטוב לומר קודם אמירתו "היום יום פלוני בשבת" (אך לא יאמר שבו היו הלוויים אומרים וכו').
מצוות היום
ביום הפורים יש לקיים את מצוות היום, שהם מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, וסעודת פורים. ודיניהם יבוארו להלן.
לפני קריאת המגילה אסור לאכול כמו שנתבאר לעיל, ולפני שאר מצוות היום יש שסוברים שאסור לאכול.
מתנות לאביונים
חייב כל אדם מישראל איש ואישה לתת שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו מתנה אחת לכל עני.
אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר, אבל מה שמוסיף יותר מהשיעור של החיוב יכול לתת ממעשרות.
שיעור מתנות לאביונים הוא פרוטה, ויש אומרים שבזמנינו צריך יותר מזה, ובפרוטה שהוא פחות מעשר אגורות אין יוצאים ידי חובה, ומסתבר שבשקל אחד יוצא ידי חובה לשיטה זו, וי"א שצריך שיעור שיוכל העני לקבל ממנו הנאה חשובה (בין 10 ₪ ל- 50 ₪).
יש לדאוג שהכסף יגיע ליד העני בפורים, ואם אין אפשרות יש לזכות בו ביום לעני את שווי הסכום שנתן, ויודיעו לעני שזיכו לו [והזוכה עבור העני אין צריך לדעת עבור מי מזכה, רק שיגביה ויאמר שמתכוון לזכות עבור מי שרוצים לזכות לו].
כשגבאי צדקה אוספים עבור האביונים, אין צורך שאותו הכסף שניתן עבור העני יגיע לידיו ואפשר להחליפו בכסף אחר.
אפשר לתת לגבאי צדקה שטר כסף אחד (כגון 100 ₪) ולומר שנותן מתנות לאביונים עבורו ועבור כל בני ביתו. כמו כן אפשר לתת שטר אחד לגבאי צדקה ולומר שהוא עבור שני אביונים (כגון אם הגבאי אוסף עבור שני אביונים, ואם אוסף עבור חמשה אביונים יכול גם כן לומר שיהיה עבור שני אביונים מתוך החמשה כדי שתהיה מתנה חשובה לכל אחד מהם).
אפשר לתת כסף לגבאי לפני פורים בתורת פיקדון, והוא יתן אותו לעני בפורים.
מתנות לאביונים ניתן לתת בכסף או במאכל, אבל לא בבגדים או חפצים וכדו'.
לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במתנות לאביונים, אך יש להסתפק אם מספיק שהבעל מוסיף סכום נוסף בשיעור מתנות לאביונים ומתכוין שיהיה עבור אשתו, או שצריך לזכות לה את הכסף על ידי אחר לפני שנותנו לעני.
ילדים שהגיעו לגיל חינוך, נחלקו האחרונים האם חייבים לחנכם במצוות מתנות לאביונים.
לכתחילה בכל שנה בן כרך יתן לעני שהוא בן כרך, וכן בן עיר יתן לעני שהוא בן עיר, אבל השנה שהוא פורים משולש וכולם מקיימים מצות מתנות לאביונים באותו יום – פרוז יכול ליתן לעני מוקף ולהיפך [אף שהמוקף שאינו אוכל סעודת פורים באותו יום, מ"מ יוצא בזה].
הגדרת עני לענין צדקה ומתנות לאביונים, הוא מי שחי בצורה מינימלית, ואין לו משכורת חודשית קבועה המספיקה לצרכים קיומיים.
יש הסוברים (ספר מקור חיים לבעל החוו"י סי' תרצד') שיש לתת מתנות לאביונים דוקא לאביון ולא לעני, והחילוק בין עני לאביון, פירש רש"י (ב"מ קיא':), 'אביון - מעונה מעני, ולשון אביון - האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב וכו'. ומ"מ להלכה נראה שאף דכתיב קרא (פרק ט פסוק כב') 'ומתנות לאביונים', נראה שאביון לאו דוקא, וה"ה עני, וגדר עני מבואר ביו"ד סי' רנג' סע' ב' - 'עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהריוח', והכוונה שתהיה לו הכנסה קבועה, ומי שאין לו בשנה הקרובה משכורת מסודרת המספיקה לצרכים קיומיים לו ולבני ביתו למשך החודש, הרי הוא בגדר עני.
קיום מצות מנות לאביונים בנתינה לת"ת
בת"ת של ישיבה מקיימים מצות צדקה בהידור של החזקת עניים ת"ח, אך אין מקיימים בה מצות מתנות לאביונים כיון שלא מחלקים את הכסף לעניים בפורים עצמו.
מתנות לאביונים בשיק או כרטיס אשראי
מתנות לאביונים ע"י שיק, רק אם העני פודה את השיק בו ביום יוצאים יד"ח, ואם לא - לא.
בנתינת מתנות לאביונים בכרטיס אשראי לא יוצאים יד"ח, כיון שהעניים לא מקבלים את הכסף בפורים עצמו. אך יש קופות צדקה המזכות לכל התורמים להם - הן ע"י שקים דחוים והן ע"י אשראי - כסף מזומן, ואותו נותנים לעניים בו ביום, ובזה יוצאים יד"ח.
משלוח מנות
חייב אדם לשלוח לחבירו משלוח מנות אחד שיש בתוכו שני מיני מאכלים, או שני מיני משקים, או מאכל אחד ומשקה אחד.
משלוח מנות צריך לתת דווקא מיני מאכל או משקה, ולא בגדים וחפצים. ובבשר חי שאינו מבושל, נחלקו הפוסקים אם יוצאים בו ידי חובה, ולכן יש להקפיד לתת מאכל שראוי לאוכלו כמות שהוא.
שתי חתיכות בשר משני טעמים שונים, כגון מבושל וצלוי נחשבים לשני מינים למשלוח מנות. אך אם חותך בשר אחד לשתי חתיכות, יש לחוש שהן נחשבות למנה אחת. [עי' בראש יוסף מגילה ז']
שני מיני חטיפים נחשבים לשתי מנות.
שני סוגי בקבוקי יין נחשבים שני מינים, וכן שני סוגי מיצים.
אין צריך לשלוח שני מינים מברכות שונות, ורבים טועים בזה.
יש מסתפקים אם צריך לשלוח משלוח מנות דווקא ע"י שליח, וכך פסק בשו"ת בנין ציון (סי' מד'), כיון דבקרא כתיב 'ומשלוח מנות', אך י"א שגם הוא עצמו יכול לתת, ופירשו שהדין של משלוח בא לאפוקי שאין במשלוח מנות מצוה בו יותר מבשלוחו, אך אין צריך לתת דוקא ע"י שליח. והעיקר להלכה שאין צריך שליח, וגם מי שמחמיר לשלוח שליח, די בשליח שהוא ילד קטן וכדו' אף שילד אינו בר שליחות [החת"ס (גיטין כב') כתב שהיות וכתוב בפסוק 'ומשלוח מנות' - עיקר המצוה היא לתת על ידי שליח, לכן אפשר לשלוח גם ע"י קטן או גוי, כי דווקא במצוה שצריכה להעשות ע"י האדם בעצמו, צריך שיהיה לשליח כח כמותו, אבל כאן היות שעיקר המצוה לתת על ידי שליח לכן מועיל גם ע"י קטן או ע"י גוי].
לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במשלוח מנות. ולגבי ילדים שהגיעו לגיל חינוך, נחלקו האחרונים אם יש לחנכם לזה.
אם נותן משלוח מנות בתוך כלי, ורוצה להניח את המאכלים בתוך הכלי, כיון שיש נידון אם הכלי נחשב ככלי סחורה שפטור מטבילה [עי' ט"ז יו"ד סי' ק"כ ס"ק י' וחת"ס שם], לכן לכתחילה יש לטבול כלי זה עם ברכה ולהשתמש בו פעם אחת בעצמו, ויש מזכים את הכלי למקבל ע"י אחר ואח"כ טובלים בברכה.
איתא בגמ' (שם ז':): "אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי". ונחלקו רש"י והר"ן בפירוש דברי הגמ': לדעת רש"י - 'זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו'. ולדעת הר"ן - 'שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו והיו שולחין כל סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים משלוח מנות'. ובאר הט"ז (סי' תרצה' ס"ק ה') שטעמו של רש"י שלא באר כהר"ן כי סובר שכשאדם מחזיר לחבירו משלוח מנות אחר שקבל ממנו, לא מקיים מצות משלוח מנות, ע"ש באורו. ונראה שטעמו של רש"י שסבר שהוא כעין פירעון חוב, כמבואר בב"ב קמה' לגבי שושבינות שנחשב פירעון חוב, וה"נ כיון שחבירו שלח לו ומקובל ששולח בחזרה, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות.
שני בחורי ישיבה יכולים להחליף את ארוחתם זה עם זה, והדבר נחשב למשלוח מנות.
יש לדון בשולח ע"י שליח, האם המשלח צריך לברר אם אכן השליח נתן, מפני שמשלוח מנות נחשב לדברי קבלה שדינם כדאורייתא, ובדאו' לא אמרינן 'חזקה שליח עושה שליחותו' [עירובין לב', שו"ת אחיעזר ח"ג סימן ע"ג].
אפשר לתת משלוח מנות גדול לאדם שהוא בגדר עני, ולכוון שחצי ממנו יהיה למשלוח מנות וחציו האחר יהיה למתנות לאביונים [עי' מהרש"א וטורי אבן מגילה ז'].
משלוח מנות לקטן - יש להסתפק האם אפשר לתת משלוח מנות לילד קטן, האם הוא בגדר 'רעהו', ואף שיש הסוברים שלא יוצאים ידי חובה בנתינה לקטן, להלכה נראה שיוצא ידי חובה, כי אף קטן בכלל 'רעהו'.
בן השולח לאביו ולהיפך, ותלמיד השולח לרבו ולהיפך, יוצאים בנתינה זו ידי חובת מצות משלוח מנות, דהוא בכלל 'רעהו'.
מלאכה בפורים
נוהגים שלא לעשות מלאכה בפורים, והעושה מלאכה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם.
מלאכה שיש בה שמחה, מלאכה לצורך פורים, מלאכת מצווה, כל אלו מותרים.
סחורה מותרת, ששמחה היא לו, אך ראוי למעט בה.
מלאכה המותרת בחול המועד ודאי שמותרת בפורים, שאיסור מלאכה בפורים קל יותר מאיסור מלאכה בחול המועד.
בליל פורים, יש מחלוקת אם נהגו שלא לעשות מלאכה, והמיקל יש לו על מי לסמוך.
לגבי דיני עשיית מלאכה בשנה זו – פורים המשולש לבני ירושלים ביום שישי וכן ביום ראשון - ראה לעיל בכותרת 'דיני פורים המשולש למוקפין (ירושלים)'.
סעודת פורים
סעודת פורים לבני פרזים
לכתחילה יש להתחיל לאכול סעודת פורים בערב שבת לפני חצות היום, ומי שלא הספיק לערוך הסעודה קודם חצות - יאכל אחר חצות, ויש להקדים ולהתפלל מנחה לפני כן (סי' תרצה' סע' ב' ומ"ב שם ס"ק ט', וכן הוא גם ע"פ קבלה, עי' כף החיים שם ס"ק כג').
יש מחברים סעודת פורים וסעודת שבת יחד, אך אין לעשות כן לכתחילה כיון שנכנסים בזה לכמה ספיקות לגבי הברכות, לגבי אמירת 'על הנסים' ו'רצה', וכן לגבי תפילת ערבית, ואף ע"פ הקבלה יש לאכול סעודת שבת אחרי תפילת ערבית (עי' כף החיים סי' רעא' ס"ק כב').
ומי שמחבר סעודת פורים ושבת, צריך לעשותו באופן של 'פורס מפה ומקדש' (או"ח רעא' סעיף ו'), וכך הוא הסדר: אחרי תפילת מנחה נוטלים ידים ואוכלים סעודת פורים, ובין פלג המנחה לזמן הדלקת נרות – בתוך זמן זה מתי שרוצים ידליקו נרות שבת ויקבלו עליהם שבת ויפסיקו מלאכול, ויביא לחם משנה ויפרוס עליו מפה ועל כל הפת שעל השולחן, ויקדש על הכוס. ואם שתה יין בתוך הסעודה, לא יברך בפה"ג. לאחר שתיית כוס הקידוש בוצע המקדש על הלחם משנה בלי ברכת 'המוציא', ומחלקים לכל המסובים מעט יותר מכביצה פת כדי לקיים מצוות סעודת שבת, ולכל הפחות כזית פת כדי שיהיה קידוש במקום סעודה. וישתדלו לאכול גם כזית פת לאחר צאת הכוכבים, ובגמר הסעודה אומרים 'רצה' בבהמ"ז, ולא אומרים 'על הנסים'. תפילת ערבית, אם לא התפלל בתוך הסעודה יתפלל לאחר הסעודה.
לכתחילה יש לאכול פת בסעודת פורים, ויש לאכול בשר ולשתות יין בסעודה זו.
כתב הרמ"א (סי' תרצה' סעיף ב') וזה לשונו: "ורוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא כמו שנוהגים לעשות את הסעודה סמוך לערב ועיקר הסעודה בליל טו', עכ"ל, ולפי"ז יש להקפיד שישתו יין ויאכלו בשר ביום.
סעודת פורים למוקפין שחיובה השנה ביום ראשון טז' אדר, המנהג לערוך את הסעודה לאחר מנחה, ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, ולא כמו שנוהגים לעשות את הסעודה סמוך לערב ועיקר הסעודה נמשך אל הלילה. ובפרט השנה שהוא פורים משולש ובליל יז' אין דיני פורים כלל. ויש נוהגים לאכול כביצה פת בבוקר ולאכול בשר ולשתות יין, ולאחר מכן הולכים לישון כדי לצאת יד"ח 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע' [עי' רמ"א סי' תרצ"ה].
יש להזכיר 'על הנסים' בברכת המזון, ואף אם מברך ברכת המזון במוצאי פורים, כיון שאכל כזית פת בפורים - אומר 'על הנסים'.
שכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון כיון שיש אומרים שאין חיוב לאכול פת בפורים, אינו חוזר ומברך.
טוב לעסוק מעט בתורה לפני שמתחיל את סעודת היום. סמך לדבר 'ליהודים היתה אורה ושמחה' אורה זו תורה. [רמ"א סי' תרצה' סע' ב'].
שואלין ודורשין בהלכות פסח ל' יום קודם הפסח (מפורים), דהיינו ביום פורים עצמו יש להתחיל ללמוד הלכות פסח.
האם יש חובה לאכול בשר בקר בפורים
י"א שחובה לאכול בשר בקר בפורים (שו"ע תרצו' סע' ז' ובמג"א ובפרי מגדים ס"ק טו', וצ"ע בחולין פג' דמשמע דאין חיוב. אולם עי' במ"ב סי' תקכט' ס"ק יט' שיש חיוב לאכול בשר).
אכילת פת בסעודת פורים
י"א שחובה לאכול פת בפורים (שו"ת מהרש"ל סי' מח'), ויש המקילים בכך, ולכן אם שכח 'על הנסים' אינו חוזר כנ"ל (עי' מג"א תרצה' ס"ק ט', ובמ"ב ס"ק טו').
משתה ושמחה בשני הימים
בשנה רגילה יש חיוב משתה ושמחה קצת בשני הימים (לבן יד' ביום טו' ולהיפך), ולכן בן יד' צריך לעשות בטו' קצת משתה ושמחה, ואף ירושלמי חייב לשמוח קצת ביום יד'. והשנה לבני פרזים אין דיני שמחה ביום ראשון כלל מלבד תחנון שנוהגים שלא לאומרו כפי שנכתב לעיל.
שכרות בפורים
האם מותר (או צריך) להשתכר בפורים
לבני אשכנז אין להשתכר בפורים אלא ישתה יותר מכדי הרגלו ויישן, ואף לבני עדות המזרח שיש חיוב להשתכר - אין להשתכר אם עי"ז יזלזל במצוה מן המצוות, כנטילת ידים וברכה וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש (חיי אדם כלל קנה' סע' ל' מובא בבה"ל סי' תרצה' ד"ה 'עד דלא ידע').
מקור הדין – איתא בגמ', 'אמר רבא, חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז':). והשו"ע (סי' תרצה' סע' ב') העתיק דברי הגמרא כלשונה. ובפשטות דעת השו"ע שיש חיוב להשתכר 'עד דלא ידע'. אמנם אם ע"י שתיית היין יגרם שיזלזל במצוות וכנ"ל בחיי אדם - אין להשתכר.
ברמב"ם מגילה ב' טו' "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות". ומלשון הרמב"ם נראה שצריך לשתות כזו כמות של יין שעל ידה ירדם.
אמנם הרמ"א פסק (ע"פ המהר"י ברין שהובא בדרכי משה, והמהרי"ל המצוין ברמ"א הוא ט"ס): "וי"א דאין צריך להשתכר כ"כ אלא ישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי". ובפשטות נראה שכוונתו שישתה יין יותר מכדי הרגלו ועל ידי שישן אינו יודע להבחין בין ארור המן וכו'. דהיינו שלפי הרמב"ם צריך לשתות כמות יין עד שמתוך היין ירדם, ולפי הרמ"א סגי ששותה יותר מכדי הרגלו והולך לישון ובזה מקיים המצוה. ונפק"מ בין הרמב"ם למהר"י ברין שלרמב"ם אין השינה צריכה להיות ביום, ולפי מהר"י ברין צריכה להיות דוקא ביום. אמנם בדברי המהר"י ברין שהובא בדרכי משה משמע כהרמב"ם, וצ"ע. אכן נראה שביאור דברי הרמ"א הוא כמו שמבואר היטב בדרכי משה הארוך, שם הביא דברי ה'כל בו' [והארחות חיים, פורים אות לח'] הסוברים שאין להשתכר כלל, והשכרות הוא איסור גדול ואין לך עבירה גדולה ממנו, אלא ישתה מעט יותר מלימודו, וחיבר דעתם עם דעת מהר"י ברין הנ"ל, ויש כאן שני עניינים – לשתות יותר מלימודו, וכן לישון כדי שע"י השינה לא יבחין בין ארור המן וכו'. ואם כן צריך לדעת הרמ"א להקפיד לישון ביום הפורים.
והנה בכל בו (הלכות פורים סי' מה') שהוא מקורו של הרמ"א כתוב שישתה יותר מלימודו כדי שירבה לשמוח, אבל ברמ"א לא העתיק מילים אלו כי לשיטתו ה'עד דלא ידע' מתקיים ע"י השינה.
ולמעשה האופן המהודר הוא לאכול כביצה פת בבוקר ולאכול בשר ולשתות יין ולישון כדי לצאת יד"ח "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע".
ולימוד זכות על המקילים בזה ששותים רק מעט יין ואינם ישנים אחר כך הוא כשיטת רבינו אפרים שהובאה בר"ן במגילה ז' שסובר שאחרי ששחטיה רבה לר' זירא בטלה מצות השתיה (וכן הוא בט"ז סי' תרצה' ס"ק ב' בדעת הרמ"א, וכן כתב הפר"ח שם), או מטעם החיי אדם הנ"ל.
דיני שתוי ושיכור לתפילה ברכהמ"ז וברכות בפורים [בשאר ימות השנה הדין שונה]
שתוי שיכול לדבר כהוגן מותר לו לכתחילה להתפלל, וכל שכן לומר שאר ברכות (סי' צט').
אם יכול להתפלל רק ע"י סידור, אם התפלל תפילתו תפילה (עי' שם סעיף ג' ומ"ב שם סעיף קטן יז').
שיכור שאינו יכול לדבר [גם מתוך הסידור] ללא גמגום לפני המלך או אדם נכבד, אסור לו להתפלל, ואפילו בדיעבד לא יצא, וצריך להתפלל שנית אחר שיפוג יינו. ולגבי ברכת המזון, לכתחילה יש לברך ברכת המזון לפני שמגיע למצב זה, אך אם כבר הגיע לשכרות כזו לפני שהספיק לברך, יכול בדיעבד לברך ברכת המזון, ושאר ברכות יכול לברך לכתחילה.
שיכור כלוט (דהיינו שעושה ואינו יודע מה עושה, כרמב"ם כט' ממכירה הל' יח', ובחו"מ סי' רלה' סעי' כב'), דינו כשוטה ופטור מכל המצוות, ואם התפלל או ברך לא יצא יד"ח וחוזר ומברך (סי' קפה' מ"ב ס"ק ו', רמב"ם פרק א' מנזירות הלכה יב', עירובין סה').
נשים וקטנים אינם חייבים בשתיית יין.
תחפושת בגד אשה לאיש ולהיפך
נערה המציגה בהצגה במסיבת פורים, ומעוניינת ללבוש ציצית או שאר בגדי גבר לשם משחק והצגה לצורך שמחת פורים, המיקל בזה באופן שניכר שהיא אשה, אין למחות בידו, אבל הנכון להחמיר בזה כיון שרבים מהפוסקים אסרו הדבר בהחלט, ובפרט כיום שניתן להשתמש בבגד העשוי מחומרים כמו אל-בד וכדומה, שאינו נחשב בגד ואין בו איסור לא ילבש, ויכולה לקיים המשחק בלא להכנס לחשש איסור.
להתחפש בפורים בבגדי אשה לאיש ולהיפך, הרמ"א כתב להתיר (סי' תרצו' סע' ח'), אבל רבים חולקים כמבואר במ"ב שם ס"ק ל'. ואם לובש רק מלבוש אחד של אשה וניכר שהוא איש, אפשר שאין למחות בו. ובקטנים עד גיל חינוך יותר יש להקל בזה.
פרטים באופן קריאת המגילה
כשאומר "בלילה ההוא נדדה" יגביה קולו, כי שם מתחיל הנס. כשאומר "האגרה הזאת" ינענע את המגילה. נוהגים שהציבור אומר בקול רם ארבעה פסוקים אלה, והם: "איש יהודי", "ומרדכי יצא", "ליהודים היתה אורה", וכן את עשרת בני המן מ"חמש מאות איש" עד "עשרת" ועד בכלל.
ספיקות במסורת הקריאה
את הפסוק "אשר נתן המלך" (פרק ח' פסוק יא') קוראים שתי פעמים - פעם ראשונה "להרג" בלא וא"ו, ופעם שניה "ולהרג" עם וא"ו. וכן את הפסוק "נקהלו היהודים" (פרק ט' פסוק ב') קוראים ב' פעמים - פעם ראשונה "בפניהם" עם בי"ת ופעם שניה "לפניהם" עם למ"ד.
קרי וכתיב במגילה
בפסוקים אלו יש לקרוא הקרי בלבד (עי' נדרים לז'):
[פרק ג פסוק ד] "וַיְהִי באמרם (כתיב) כְּאָמְרָם (קרי) אֵלָיו".
[פרק ט פסוק יט] "הַיְּהוּדִים הפרוזים(כתיב) הַפְּרָזִים (קרי) הַיֹּשְׁבִים".
[פרק ט פסוק כז] "קִיְּמוּ וקבל (כתיב) וְקִבְּלוּ (קרי) הַיְּהוּדִים".
ואם טעה וקרא הכתיב בלבד, עי' או"ח סי' קמא' סע' ח'.
דיני טעות בקריאה
בשולחן ערוך (סימן תרצ' סעיף יד') נפסק ש'אין מדקדקים בטעיותיה', ומבואר שם שהיינו דוקא בטעות שאינה משנה את המשמעות כגון 'יהודיים – יהודים' [פרק ד פסוק ז, ובעוד ארבע מקומות], אבל בטעות המשנה את המשמעות כגון 'יושב – ישב', הוי כאילו חיסר אותה מילה וצריך לחזור ולקרותה כסדר (מ"ב שם ס"ק נא').
סיים את קריאת המגילה ונודע לו שטעה באחת המילים טעות המשנה את המשמעות, יחזור ויקרא שנית ממקום שטעה עד סוף המגילה, אך לא יברך [כיון שיש הסוברים שאף טעות המשנה את המשמעות אין מדקדקים בה], ואם הסיח דעתו יחזור ויברך, ויש להסתפק אם יחזור לתחילת המגילה.
אם חיסר מילה ולא אמרה כלל וסיים את המגילה, צריך לחזור ולקרותה, ולדעת כל הפוסקים צריך גם לברך שנית על הקריאה, אך יש לחוש לדעת הריא"ז שסובר שאפילו בכה"ג לא חוזר ומברך (בה"ל סי' תרצ' ד"ה 'אין מדקדקין'), אם חיסר אות אחת בקריאתו או בשמיעתו צריך לחזור, ואם סיים את קריאת המגילה חוזר מהיכן שטעה אך לא יברך.
דקדוקים בקריאה
בפסוקים להלן יש להקפיד על ניקוד המילים המודגשות, והוא לעיכובא –
[פרק ב פסוק ו] "הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר
הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה" – להקפיד על הניקוד המשתנה ג"פ במילה 'הגלה' בפסוק זה.
[פרק ב פסוק יט] "וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ".
[פרק ב פסוק כ] "אֶסְתֵּר עֹשָׂה".
[פרק ב פסוק כג] "וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב".
[פרק ג פסוק יב] "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה".
[פרק ד פסוק ח] "כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן".
[פרק ה פסוק יד] "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ".
[פרק ו פסוק א] "וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".
[פרק ו פסוק ב] "וַיִּמָּצֵא כָתוּב".
[פרק ו פסוק ג] "מַה נַּעֲשָׂה יְקָר".
[פרק ו פסוק יב] "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ".
[פרק ז פסוק ח] "וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה".
[פרק ח פסוק ט] "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ".
[פרק ט פסוק יד] "וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן".
[פרק ט פסוק טז'] "הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד".
[פרק ט פסוק יז] "וְעָשֹׂה אֹתוֹ".
כללי ניקוד השם מרדכי: אם מופיע באמצע הפסוק - מנוקד 'מָרְדֳּכַי', מלבד בפרק ד' פס' יב' שמנוקד 'וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי' אף שהוא באמצע פסוק. ובסוף פסוק קוראים בניקוד 'מָרְדֳּכָי'.
דיני אבלות בפורים
אבל חייב בסעודת פורים ובבשר ויין, ומותר באכילה אף עם אחרים, ומצווה לאכול בחבורה, וכן מותר להשמיע מוזיקה בסעודה. ואם אי אפשר לו לעשות בביתו יכול לאכול ולשמוח אפילו מחוץ לביתו.
אבל על אביו או אמו בתוך יב' חודש חייב במשלוח מנות, וישלח לשנים או שלושה ממכריו, אבל לא ישלח דברי שמחה.
וי"א שאינו שולח אלא משלוח מנות אחד.
אין לשלוח משלוח מנות לאבל בתוך שנת אבל על אביו או אמו, ואם שלחו משלוח מנות לאבל מחוסר ידיעה, רשאי האבל לקבלו.
נידונים וספקות בקריאת המגילה
יש להסתפק האם ירושלמים ששמעו את קריאת המגילה מבעל קורא ירושלמי, והוא נסע לב"ב ביום שישי במהלך היום ונשאר שם במשך השבת, יצאו ידי חובתם (ונתבאר לעיל שאין לבן ירושלים לעזוב את ירושלים ביום שישי). והספק בשני אופנים: א. באופן שדעתו בשעת הקריאה היתה שייסע לבני ברק ביום ו'. ב. באופן שלא היה דעתו בשעת הקריאה לנסוע לבני ברק.
ויסוד הספק הוא - האם החיוב של פרזים ומוקפין בפורים המשולש הוא חיוב אחד שביום יד' מחויבים לקרוא כל ישראל, או ששני חיובים הם - בני עיר מחויבים ביד' ומוקפים מקדימים מדין השלמה, וכל החיוב של המוקפים זה בגלל ליל טו' (ליל שבת) וכיון שא"א לקרוא בשבת לכן קוראים ביום שישי. וירושלמי שבשבת נמצא במקום פרוז, נמצא שהפקיע עצמו מחיובי פורים לגמרי, שהרי לא התחייב מדין פרזים כיון שהיה בירושלים בתחילת הלילה/עלוה"ש של יום יד', ומדין מוקף לא נתחייב כיון שלא היה בכניסת שבת/עלוה"ש של שבת בירושלים (ואין להגיע למצב זה). וא"כ השומעים בני ירושלים לא יכלו לצאת ידי חובה בקריאתו.
אמנם נראה שיצאו ידי חובה, שהרי אם ארע שהבעל קורא הלך לעולמו אחר הקריאה נראה שיצאו ידי חובה בקריאתו אף שלא היה בכניסת ליל טו' בירושלים, וה"נ אם לא היה בדעתו שיסע לשבת לבני ברק יצאו ידי חובה, אך באופן שהיה דעתו לנסוע לבני ברק יש להסתפק בזה ויותר נראה שיצאו ידי חובה.
עוד יש לדון, בשנה רגילה לדעת הרבה מהפוסקים (תוס' יבמות יד' ובמ"ב סי' תרפח' ס"ק ח') מוקפין אינו יכול להוציא פרזים ולהיפך אף בדיעבד. ובשנה זו שכולם קוראים ביד' יש להסתפק האם ירושלמי יכול להוציא תושב בני ברק ולהיפך. וזה תלוי בנידון הנ"ל - האם החיוב של פרזים ומוקפין בפורים המשולש הוא חיוב אחד שביום יד' מחויבים לקרוא כל ישראל, או ששני חיובים הם - בני עיר מחויבים ביד' ומוקפים מקדימים מדין השלמה, וכנ"ל.
אולם אף אם הכל חיוב אחד יש לדון שבן כרך לא יכול להוציא בן עיר כיון שבן עיר חיובו מדברי קבלה, וקריאת המגילה של בן כרך היא תקנה דרבנן מאוחרת אחרי אנשי כנסת הגדולה, שתקנו רבנן שלא לקרוא מגילה בשבת משום דרבה – שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר.
ולמעשה נראה שלא רק שבן עיר יכול להוציא בן כרך אלא אף בן כרך יכול להוציא בן עיר משום שיש בדבר כמה ספיקות, שי"א שתמיד ב"כ יכול להוציא בן עיר וכן להיפך (עי' מ"ב סי' תרפח' ס"ק ח'), וגם לא ברור שקריאת המגילה של מוקפין היא רק מדרבנן [עי' רש"י מגילה ה' ע"א, וטורי אבן שם ושו"ת בנין שלמה סי' נח' הנידון בזה] שיש סוברים שחיובו מדברי קבלה. וגם לדעת רבים המחויב מדרבנן יכול להוציא את המחויב מדברי קבלה, וגם יתכן שהוא גדר חיוב אחד.
האם יוצאים בקריאת המגילה מנער בן יג'
יש לדון האם בחור בן שלוש עשרה שלא ידוע אם הביא ב' שערות יכול להוציא בקריאת המגילה ביום ובלילה לגברים ולנשים, יסוד הספק הוא דקי"ל דחזקה דרבא מהני רק לדרבנן ולא לדאורייתא, וקריאת מגילה שמא הוי כדאורייתא כיון שחיובו מהכתובים דהוי כדברי קבלה. ולמעשה בלילה יכול לקרוא להוציא בין גברים ובין נשים, וביום מוציא נשים, ובגברים יל"ע.
טעם הדין הוא שמצינו שנחלקו הראשונים האם קריאת המגילה הוי כדרבנן או כדברי קבלה, לגבי ספק מוקפות חומה - שדעת הרמב"ן והריטב"א והר"ן (מגילה ה') שהוי ככל ספק דרבנן ובשאילתות (בהעמק שאלה שאילתא לה') כתב דהוי כדאורייתא, וכן לגבי המסתפק אם חסר מילה בקריאה מגילה של יום או לא, קיי"ל (בסי' תרצב' מ"ב ס"ק טז') שהוא כדאורייתא, ולכן נראה שה"ה בנד"ד שיש לחוש שקריאת המגילה נחשב דברי קבלה שדינו כדאורייתא וצריך שידעו שהביא שתי שערות.
ולהוציא נשים יכול כיון שבטורי אבן (מגילה ד') כתב שנשים חייבות רק מדרבנן (היינו מחמת שאף הם היו באותו הנס).