התבאר בגיליונות הקודמים כי כלי שמלאכתו לאיסור [היינו כלי המיועד לשימוש האסור בשבת], מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו [היינו לצורך שימוש היתר בגופו, או שימוש במקומו של הכלי], אך לטלטלו מחמה לצל [היינו שלא ייהרס או ייגנב], אסור. אך כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל.
טלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל
שאלה: האם מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אף שלא לצורך כלל.
תשובה: אסור [אלא מותר רק אם יש צורך בכלי, כגון שרוצה להשתמש בו או במקומו או כדי שלא יפסד, כנ"ל]. ולהלן יתבאר שישנם דברים שמותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
מקור: שו"ע (סי' שח ס"ד) ומקורו מהראשונים (ר"ן וריטב"א שבת קכג), ועי' רמב"ם (הל' שבת פכ"ה ה"ג).
אמנם דעת רש"י (שבת קכד: ד"ה כדרבה) שמותר לגמרי לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לגמרי, ומשמע קצת שאף שלא לצורך כלל מותר, וכ"כ בחידושים המיוחסים לר"ן (שבת קכו:), ובשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תג) כתב "ועל כן נראה לי שהמתירין יש להם על מה שיסמוכו. ואף שאינני כדאי להכניס ראשי בין הראשונים ז"ל, כתבתי זה ללמד זכות על רוב העולם שאינם נזהרים בזה מלטלטל כלי שלא לצורך זולת הלומדים. ולפי עניות דעתי יש להם על מה שיסמוכו ומנהג ישראל תורה הוא".
ועי' מנחת שבת (סי' פח סקנ"ג) שכתב "ולכן בוודאי ראוי לכל בר ישראל ליזהר בנפשו שלא להקל נגד כל חכמי ישראל הנ"ל המחמירים בזה".
טלטול סכו"ם וכלי אכילה שלא לצורך
שאלה: האם אף סכו"ם אסור לטלטלם שלא לצורך כלל, או שמא דינם שונה ומותר.
תשובה: לבני אשכנז מותר, ויש מחמירים. ובני ספרד מחמירים בזה.
מקור: מבואר בגמ' (שבת קכג:) שבזמן נחמיה בבית שני גזרו חכמים לאסור טלטול כל הכלים בשבת, חוץ משלושה כלים, שלא אסרו את טלטולם משום שתשמישן תדיר (רש"י שם) [שלושת הכלים הם איזמל שחותכים בו תאנים, כף שמסלקין בה את זוהמת התבשיל, וסכין שחותכים בו לחם ומאכלים. אולם כתבו הראשונים שה"ה כוסות וקערות וצלוחיות, וגם הם לא נאסרו בטלטול. והטעם שהגמ' הזכירה את ג' הכלים הללו – עי' תוס' (ד"ה מקצוע), ריטב"א (ד"ה ת"ר)].
ולאחר שחכמים התירו כל כלי שמלאכתו להיתר אסרוהו שלא לצורך כלל. ונח' הראשונים האם אסרו לגמרי את כל הכלים שלא לצורך כלל, או שאותם כלים שתשמישן תדיר הם מותרים לגמרי כיון שלא היו בכלל הגזרה.
דעת השלטי גיבורים (מח. מדפה"ר) שכלים אלו מותרים לגמרי, אולם בדעת הרמב"ם (שם) נראה שאף הכלים שתשמישן תדיר אסורים בטלטול שלא לצורך כלל, וכ"כ בפירוש המשניות (שבת פי"ז מ"ד).
וכן נראה מדברי הר"ן (שם) שכתב שספרי הקודש ואוכלין מותרין בטלטול שלא לצורך כלל, ונראה ששאר הכלים בכלל האיסור.
טלטול ספרים שלא לצורך
שאלה: האם אף ספרים אסור לטלטלם שלא לצורך כלל, או שמא דינם שונה ומותר.
תשובה: מותר.
מקור: כתב הר"ן (שם ד"ה ומיהו) "אפילו אם נאמר כן דכלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל אסור לטלטלו, ה"מ בכלים, אבל בספרי הקודש ואוכלין אין לנו, לפי שכלים שנאסרו מתחילה אין לנו להתירן אלא מה שפירשו חכמים, אבל כתבי הקודש ואוכלין שלא נאסרו (מעולם) כל המחמיר עליו להביא ראיה"
ונראה שאף הרמב"ם הסובר שכלי אכילה אסורים בטלטול שלא לצורך כלל (כנ"ל), יודה לר"ן שאוכלין וכתבי הקודש מותרים אף שלא לצורך כלל.
וביאור הדבר הוא כמש"כ השו"ע הרב (סי' שח סע' יז) "אבל כל מיני אוכלין ומשקין המותרים בשבת, וכל מיני ספרים שמותר לקרות בהם, מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל, לפי שלא גזרו בימי נחמיה אלא על כלים ולא על אוכלים וספרים, והרי הם עכשיו כמו קודם הגזרה שבימי נחמיה שהיה מותר לטלטל כל דבר הראוי בשבת אפי' שלא לצורך כלל".
ומבואר בדבריו שטעם הדבר שמותר לטלטל ספרים ואוכלין שלא לצורך כלל אינו מפני שהגזרה לא הייתה על כלים שתשמישם תדיר וה"נ ספרים ואוכלין תשמישם תדיר, אלא משום שגזרת נחמיה הייתה רק על כלים ולא על ספרים ואוכלין.
וכך פסק השו"ע (שם) שמותר לטלטל כתבי הקודש שלא לצורך כלל, וכתבו הפוסקים שבכלל ספרים הוא כל ספר שמותר לקרוא בו בשבת, ואפי' ספר חול שמותר לקרוא בו בשבת (עיין מג"א ס"ק י ומשנ"ב ס"ק כב).
ונראה שבכלל זה אף ספרי קודש העומדים למכירה ואינם מוקצה (חיי אדם כלל סו סע' ב), וכן ספרים ועלונים המונחים בגניזה. ויש לדון בדין ספרי קודש עתיקים העומדים למכירה, כיון שמייחד להם מקום.
טלטול אוכלין שלא לצורך
שאלה: האם אף מאכלים אסור לטלטלם שלא לצורך כלל, או שמא דינם שונה ומותר.
תשובה: מותר.
מקור: מבואר לעיל מדברי הר"ן והשו"ע שדין אוכלין כדין ספרים. אולם מאכלים שאסור לאוכלם כגון טבל, אסור לטלטלם ודינם כמוקצה מחמת גופו.
טלטול בגדים ותכשיטים שלא לצורך
שאלה: האם אף בגדים ותכשיטים לא היו בכלל הגזרה, ומותר לטלטלם שלא לצורך, וכמו אוכלין.
תשובה: נראה שגם הם לא היו בכלל הגזרה, ומותר לטלטלם אף שלא לצורך.
מקור: יש להסתפק האם בגדים ותכשיטים דומים לאוכלין וכתבי הקודש המותרים, או שמא הם דומים לכלי סעודה שתדירים בתשמיש, שלדעת חלק מהראשונים אסורים בטלטול שלא לצורך כלל.
ונפק"מ לבני ספרד הנוהגים כדעת השו"ע, דאם דין בגדים ותכשיטים כדין כלי סעודה, אזי כשם שהשו"ע אסר טלטול כלי סעודה שלא לצורך כלל, כך יאסור טלטול בגדים ותכשיטים. אך אם דינם כאוכלין וכתבי הקודש, מותר לטלטלם אף לבני ספרד [וכמו שנתבאר שאף שמקור ההיתר לטלטל אוכלין וכתבי הקודש שלא לצורך נמצא בדברי בר"ן, לא מצינו חולק על כך].
והנה יש לבאר סברת החילוק בין אוכלין שלא היו בכלל הגזרה לבין כלים שהיו בכלל הגזרה, והוא משום שאוכלין נהנים מגופם, אך כלים לא נהנים מגופם. ולפי"ז בגדים ותכשיטים שנהנים מגופם דומים לאוכלין שלא היו בכלל הגזרה.
ולמעשה נראה שמותר לטלטל בגדים ותכשיטים שלא לצורך כלל משני טעמים: א - משום שדומה לאוכלין המותרים בטלטול שלא לצורך כלל [וטעם זה הוא אף לבני ספרד]. ב – כפי שמותר לטלטל כלי סעודה משום שתדירים בתשמיש, ה"ה בגדים ותכשיטים [וטעם זה הוא רק לבני אשכנז]. (ועי' מאירי קכד: ד"ה כלי, ועי' בספר זכרו תורת משה לבעל החיי אדם סי' נב, וכן בספר תורת שבת סי' שז ס"ק יז).
טלטול כסא, שולחן וסטנדר שלא לצורך
שאלה: האם מותר לטלטל כיסא או שולחן או סטנדר שלא לצורך כלל.
תשובה: לבני אשכנז מותר, ויש מחמירים. ובני ספרד מחמירים בזה.
מקור: שולחנות וכיסאות נחשבים ככלים שתשמישם תדיר (בעל המאור שבת שם), ועיין רמב"ם (שם). אמנם בהלכות קטנות (ח"ב סי' קלט) מחמיר שדינו כשאר כלים שמלאכתם להיתר.
סיכום דיני טלטול כלים שמלאכתם להיתר ללא צורך
- אסור לטלטלם שלא לצורך כלל.
- ספרי קודש, אוכלין, בגדים ותכשיטים - מותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
- כלי אכילה: נחלקו בזה הפוסקים, ולהלכה לבני אשכנז מותר, ויש מחמירים. ובני ספרד מחמירים בזה.
גדר "צורך" המתיר טלטול כלי שמלאכתו להיתר
טלטול כלי לצורך תעסוקה
שאלה: האם מותר להזיז מפיונים הנמצאים על השולחן לצורך תעסוקה.
תשובה: אם רגיל תמיד להזיז חפצים ממקום למקום כדי להרגיע את עצביו - נחשב צורך. אבל אם בדרך כלל אינו צריך לזה, אלא רק עכשיו יש חפצים לידו ולכן מזיזם ממקום למקום - לא נחשב צורך, ואסור.
מקור: מדברי הגמ' מוכח שלא כל דבר נחשב צורך, ולכן לא התירו לטלטל קנים ומקלות (עי' שבת קכג), מפני שאין זה מספיק להחשיבו כצורך, אלא רק צורך ממשי מתיר טלטול.
ויש לדון מה נחשב צורך ממשי. ונראה שהדבר תלוי אם רגיל בזה תמיד, דאז הוא נחשב צורך, אך אם לא רגיל בזה, אין זה נחשב לו כצורך [ולעיל נתבאר דין טלטול סכו"ם שלא לצורך].
[ועי' בן איש חי (שנה שניה פרשת מקץ) שכתב "אדם היושב על השולחן שעליו קערות וכוסות ומזלג, אסור לטלטל אחד מכלים אלו מכאן לכאן אם אין לו צורך בטלטול זה כלל, כי אם רק ידיו עסקניות הם בעסק שלא לצורך, כיון דאין לו הפרש בין אם קערה זו מונחת בצד זה או בצד אחר". אולם בערוך השולחן (סי' שח סע' טו) כתב "ואינו מובן, הא כיון שמטלטלן ודאי יש לו איזה כונה בזה. וצ"ל כגון דאינו אלא מתעסק בעלמא ואין לו שום כונה בטלטולו, אך אם יש לו תענוג במה שמטלטלו, נהי דבמלאכתו לאיסור לא נחשוב זה צורך הגוף מ"מ במלאכתו להיתר ודאי דמותר".
ונראה דאין כאן כלל מחלוקת, והדבר תלוי במה שנתבאר, דאם הוא אדם הרגיל בכך ונצרך לזה, מותר לו לטלטלם, אך אם אינו רגיל בכך ואינו נצרך לזה, אסור לו. ובספר מנחת שבת (סי' פח הערה נג) כתב "מ"מ אם מטלטלו לאיזה כוונת מה שיהיה, שוב מקרי טלטול לצורך"].
טלטול חפץ הנצרך לאחר השבת בלבד
שאלה: האם מותר לטלטל חפץ באופן שאין בטלטולו שום צורך בשבת, אך לאחר שבת יהיה בו שימוש [באופן שאין בזה איסור הכנה].
תשובה: אסור.
מקור: הלכות קטנות (ח"ב סי' קלט), מחצית השקל (סימן שח ס"ק ט), בן איש חי (שם)
טלטול כלים לצורך סידור הבית
שאלה: האם טלטול כלים למטרת סידור הבית נחשב טלטול לצורך.
תשובה: אם רוצה לטלטל את הכלים כדי שהמקום יהיה יפה יותר – הדבר מוגדר כצורך. אבל אם סתם רוצה להחזיר את הדברים למקומם ללא כל צורך - אסור.
מקור: עיין הגהות הרמ"ך על הרמב"ם (הל' שבת פכ"ה), ובן איש חי (שם).
טלטול כלי שמלאכתו להיתר שיכול ליטלו שלא בידיו
שאלה: האם מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר באופן שניתן להגיע לתוצאה הרצויה ע"י שימוש בידיו.
תשובה: מותר.
מקור: כתב המשנ"ב (סי' שח ס"ק יב) שההיתר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, נאמר רק כאשר אין לו כלי היתר. ובשעה"צ (ס"ק יג) הוכיח כן מהגמ' (שבת קכד) שאסרה להשתמש במקלות [כלי שמלאכתו להיתר] לצורך הפשטת קרבן הפסח בשבת, משום שהיה ניתן להפשיטו אף ללא המקלות, ע"י שיתלוהו ע"ג כתפיהם.
ומדברי השעה"צ מבואר שאין היתר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר [מקלות] כאשר ניתן להגיע לתוצאה באופן אחר, אך המשנ"ב כתב כן רק לענין כלי שמלאכתו לאיסור, שאסור לטלטלו לצורך גופו כאשר ניתן להגיע לתוצאה באופן אחר [אמנם לא ברור הדבר שמקלות נחשב כלי שמלאכתו להיתר, ואכמ"ל].