הלכות פסח

ברכת האילנות

א. מברכים על פרח העשוי להצמיח פרי, אבל פרח שלא עשוי להצמיח פרי אין מברכים עליו.

ב. אף שיש הסוברים שצריך שני אילנות דווקא וא"א לברך על אילן אחד, ואף יש שנוהגים שצריך שיהיו מב' מינים - העיקר להלכה שדי לברך על אילן אחד.

ג. אף שיש המהדרין לברך על אילנות שבשדות או פרדסים - העיקר להלכה שאפשר לברך אף על אילן שבחצר.

ד. אפשר אף להקל לברך על אילן הנטוע בעציץ נקוב.

ה. גם אם כבר נפל הפרח והפרי התחיל לגדול כל עוד שהפרי בוסר ואינו ראוי לאכילה מברך עליו לכתחילה [ולבני ספרד, אם כלל אין פרחים על האילן, אין לברך].

ו. אם ראה ולא ברך בפעם הראשונה שראה, יכול לברך בפעמים הבאות שרואה [את אותו אילן או אילן אחר] רק אם עדיין יש פרחים באילן, אבל אם כבר אין פרחים והתחיל לגדול הפרי, אינו יכול עוד לברך.

ז. אפשר לברך בין ביום ובין בלילה אם רואה את האילנות בבירור.

ח. מעיקר הדין אפשר לברך בשבת וביו"ט, ויש הסוברים שאין לברך.

ט. אף שאפשר לברך ברכת האילנות גם בחודש אדר או אייר, לכתחילה יש לברך בחודש ניסן.

י. גם נשים מברכת ברכת האילנות [ואין זו מצווה שהזמן גרמא].

מקומות החייבים בבדיקה

היכן צריך לבדוק חמץ, ומה גודל הפירורים החייבים בבדיקה וביעור [וראה 'אזמרה לשמך' פסח ב – הרחבה בדיני בדיקת חמץ]:

יא. כל מקום שיכול להגיע אליו חמץ אפילו באקראי, חייב בבדיקה.

יב. מאחר וניקיון לבד אינו מועיל כבדיקה, וצריך לבדוק גם את החדרים שניקו אותם, ומאחר ובליל בדיקת חמץ קשה לבדוק את כל הבית כולו, לכן העצה לכתחילה היא שכל ארון וכד' שניקו באותו יום, יעברו עליו בערב עם נר [או פנס] בחורים וסדקים. וראה להלן סע' קיג, קיט.

יג. פירורי חמץ פחות מכזית – אם הם מטונפים קצת, להלכה אין חייבים בביעור, ועל כן די לשים עליהם חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שהם יישארו עדיין ראויים למאכל אדם].

יד. פירורי חמץ שבחריצים ובסדקים שקשה להגיע אליהם, וכן חתיכות שהגישה אליהם היא רק ע"י פתיחת הברגה וכד' - אינם חייבים בביעור, מפני שדינם כחמץ שנפלה עליו מפולת.

טו. פירורי חמץ שברצפה ['פירורים הנדרסים'] – אין עליהם חיוב בדיקה וביעור, ועל כן אין צורך לחפש חמץ על הרצפה. אמנם החמץ שבזוויות הבית אינו נדרס, ויש לטנפו בחומר ניקוי, וראה להלן סע' עח.

המטבח

המטבח הוא מקומו הרגיל והמצוי של החמץ בכל בית, ועל כן יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לניקיונו והכשרתו. עוד שונה המטבח משאר חדרי הבית, בכך שבכל החדרים אנו עסוקים רק בניקיונם, אך במטבח אנו עוסקים גם בהכשרת הכיורים, משטחי העבודה והכלים השונים שרצוננו להשתמש בהם בפסח.

מכשירי הבישול והאפייה

תנור אפיה (ראה אזמרה לשמך פסח ב בהרחבה)

טז. יש המקלים שניתן להכשיר תנור לפסח ע"י שימתין 24 שעות מהאפייה האחרונה, ויחממו בחום הגבוה ביותר למשך שעה, וישתמש בתבניות אחרות [ואם הדבר אפשרי, טוב יותר לחמם בו את המאכלים כשהם מכוסים].

יז. אמנם רבים מחמירים שאי אפשר להכשיר תנור רגיל, מכמה טעמים:

[א] כדי להכשירו יש ללבנו ליבון חמור של קרוב ל-500 מעלות, ותנור רגיל מגיע לכל היותר ל300-250 מעלות.

[ב] לתנור דלת זכוכית שלדעת הרמ"א לא ניתן להכשירה (וראה הערה 4).

[ג] גומיות התנור דינם כפלסטיק, שמחמירים שלא מהני בו הגעלה וליבון קל.

[ד] דפנות תאי האפייה עשויות מאמייל שמחמירים שלא להכשירו לפסח (עיין שעה"צ סי' תנא ס"ק קצא).

יח. הנוהגים שלא להכשיר - יסגרו את התנור, וימכרו את החמץ הדבוק בו במכירת החמץ. הרוצה להדר, קודם המכירה יבדוק קלות את התנור מחמץ בעין העלול להימצא שם, או שיפעיל את התנור למשך זמן מה, כך שכל דבר שהיה עלול להיות שם, כבר נשרף ובטל.

יט. יש להזיז את התנור ממקומו ולבדוק את השטח שתחתיו, שמצוי שם חמץ.

תנור ניקוי עצמי [פירוליטי]

כ. קיימים תנורים בעלי מנגנון ניקוי עצמי המתחממים לרמת חום של 500 מעלות צלזיוס הנחשבת לליבון חמור. אמנם, לא כל התנורים שווים בכך, וישנם שרק מרכז התנור מגיע לרמת חום זו, אך הדפנות אינן מתחממות עד כדי כך. לכן אין להקל ולהשתמש בתנור פירוליטי בפסח עד שיוועץ עם מורה הוראה הבקי בפרטים אלו. וראה בשו"ת שאלה צז.

כירת הגז [בכל סוגי המשטחים, כולל זכוכית/מתכת/חרסינה]

כא. יש מהדרין לייחד כירת גז מיוחדת לפסח, ולכל הפחות ישתמש בחצובות מיוחדות לפסח. את הכירה שמשתמש בה בחמץ, יעטוף וימכור [את החמץ הדבוק בה] לגוי.

כב. מי שאין לו כירה לפסח - עליו להכשיר את החצובה ע"י ניקוי יסודי עם חומרי ניקוי [ואין צורך בחומר ניקוי הפוגם מאכילת כלב, אלא די בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים, אף שעדיין הם ראויים לאכילת אדם], ולאחר מכן ילבן אותה[1] באש ע"י העברת ברנר על כל חלקי החצובה, כשבכל מקום מתעכב לכמה דקות כדי להגיע לדרגת 'ליבון חמור' [שהברזל מאדים], או שיניח את החצובה על גבי להבת הגז, וכשהמקום שעל האש הגיע לדרגת 'ליבון חמור' יזיז את החצובה [ע"י צבת וכדומה] עד שתעבור החצובה כולה באש[2]. אחר הליבון ראוי להחמיר לעטוף את החצובה בנייר כסף עבה [וראה הערה[3]], ומי שעוטף היטב בנייר כסף עבה את החצובה ואת המשטח יש להקל שאין צריך לעשות ליבון.

כג. מבערים, יש לנקותם עם חומרי ניקוי ולהדליק את האש למשך כמה דקות.

כד. משטח הגז יש לנקותו היטב ולכסותו בנייר כסף עבה, ועדיף להגעילו לפני כן ע"י עירוי מכלי ראשון [ואפשר מקומקום חמץ או פסח, ועדיף מקומקום חמץ].

כה. אם יש מכסה כיריים מלמעלה, יש לנקותו ולכסותו עם נייר כסף עבה.

כו. הכפתורים שמדליקים את הגז יש לנקותם היטב [קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו כראוי]. יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות ממשטח מתכת

כז. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

כח. במידה ואין לו, ינקה את הכירה היטב בחומר ניקוי, וידליק על החום הכי גבוה למשך שעה. אם אפשר, יש לעוטפה בנייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3).

כט. הכפתורים שמדליקים בהם את הכירה יש לנקותם היטב [קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו היטב]. יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות עם משטח זכוכית / כיריים קרמיות

ל. ישתמש בהם ע"י שיכסה היטב את הכירה בנייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3), וראה בהערה לעניין הכשרתם[4].

לא. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

כיריים אינדוקציה

לב. אין אפשרות להכשירם, אלא אפשר להשתמש ע"י שיניח עליהם משטח סיליקון, ויקפיד שהמשטח יכסה היטב את כל הכיריים, וידביק היטב מסביב למשטח שלא יכנסו נוזלים תחתיו כלל.

לג. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

ארון מעל כיריים וקולט אדים

לד. ארון מעל הכיריים במקום שעולים אדים מהתבשילים, יש לנקותו ולכסות את תחתית הארון [-החיצונה, זו שפונה אל הכיריים] בנייר כסף.

לה. קולט אדים, יש לכסותו בנייר כסף.

פלטה חשמלית

לו. לכתחילה יש לייחד פלטה חשמלית מיוחדת לפסח.

לז. מי שאין לו - ינקה היטב עם חומר ניקוי, ידליקה למשך שעה [ויש מהדרין לשפוך עליה מים רותחים מכלי ראשון], ולאחר מכן יכסנה עם נייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3).

קומקום ומיחם חשמליים

לח. קומקום חשמלי לכתחילה אין להשתמש בקומקום של כל השנה לפסח מהסיבות הבאות:

[א] לפעמים מניחים על מכסה הקומקום לחם ופיתות וכדו' לחימום, ויתכן שמכסה הקומקום צריך ליבון, ומכיוון שהליבון עשוי לקלקל את המכסה, הוא אינו מועיל [שדבר שההגעלה והליבון עלולים לקלקלו, הם אינם מועילים לו].

[ב] קומקום פלסטיק, כיוון ששופכים מהקומקום על אטריות, גריסים וכדו' והוא בולע טעם חמץ ע"י האדים, לכן צריך הגעלה, אך לא ניתן להגעילו, שלשיטות רבות לא מועילה הגעלה לפלסטיק.

[ג] ברוב המקרים מצטברת אבנית בקומקום, ויש הסוברים שלא מועילה הגעלה באופן כזה.

[ד] לפעמים נכנסים בקומקום פירורי חמץ שקשה לזהותם ולנקותם.

לט. מיחם חשמלי דינו כקומקום חשמלי כיון שיש בו חלק מהסיבות המנויות לעיל.

מיקרוגל

מ. יש המקלים שניתן להכשיר מיקרוגל לפסח באופן הבא:

לנקות היטב, להמתין 24 שעות שלא יהיה בשימוש, ולהניח בתוכו צלחת עם מים חמים ויפעילו למשך רבע שעה. ואף המקלים הנ"ל, נכון שאף לאחר ההכשרה יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים.

אמנם רבים מחמירים שלא ניתן להכשיר מיקרוגל לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, ועוד שיש בו חלקי זכוכית ופלסטיק שיש חשש שלא ניתן להכשירם (וראה הערה 4).

מצנם וטוסטר לחיצה

מא. לא ניתן להכשיר מצנם לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, והן משום שפירורי חמץ נמצאים בכל חוריו וסדקיו. טוסטר לחיצה - דפנותיו מצופות טפלון ולא ניתן להכשירם. ולכן ינקם ככל שאפשר עם סמרטוט וחומר ניקוי, וימכרם לגוי.

מקרר ומקפיא

מב. המקרר והמקפיא יש לפרק את חלקיהם ככל הניתן ולנקותם היטב, ואח"כ לבודקם מחמץ.

מג. גומיות המקרר [בפרט גומיות הדלת התחתונה] מועדים לפירורי חמץ, יש לנקותם היטב מכל חמץ, וראה הערה[5].

מד. משטחים המוברגים בתוך המקרר, יש להקל שאין צריך לבודקם, דאפילו אם נכנס שם חמץ הוי כחמץ שנפלה עליו מפולת, ומוטב לשים קצת חומר ניקוי [אם הדבר לא יזיק למקרר או למקפיא וכדו'].

מה. עדיף לשים ניירות על המדפים לפני שמניח את מוצרי הפסח.

מדיח כלים

מו. לכתחילה אין להשתמש בו, ואין להכשירו (וראה פרטים נוספים בשו"ת שאלה פח דעת המקלים).

משטחי העבודה

כיור[6] וברזים

מז. כיור מחרס / חרסינה / פורצלן שלא ניתן להגעילם משום שאין הגעלה מועילה לכלי חרס, אם אינו משתמש בו, די בכך שינקה אותו. אולם אם משתמש בו, יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי ולהניח בו כיור המיוחד לפסח (מנהג רבים מבני ספרד, ראה הערה[7]).

מח. כיור נירוסטה - יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי ולהניח בו כיור המיוחד לפסח. הרוצה להשתמש בכיור עצמו, עליו לנקותו היטב, להמתין 24 שעות בלא שימוש בחם, ולהכשירו.

אופן ההכשרה - לדעת השו"ע די בעירוי מכלי ראשון. אך לדעת הרמ"א[8] אין די בכך, כיוון שלפעמים שופכים לכיור מאכל גוש חמץ חם כגון פסטות וכדו', והדבר מצריך הגעלה בכלי ראשון ממש, ולא בעירוי בלבד. הכשרה זו נעשית ע"י שמניח אבן מלובנת באש בכיור, ומערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, ועושה כך בכל שטח הכיור. ניתן להשתמש במגהץ חשמלי [שאינו מחובר לשקע, אך עדיין רותח] כאבן מלובנת.

מט. ברז שבמטבח שלפעמים נוגעים בו אדים מסירים שיש בהם חמץ או שזרמו מים רותחים מהברז לתוך סירים שיש בהם חמץ – מן הדין לא צריך להכשירו (ראה אזמרה לשמך גיליון 100, וחשש רחוק הוא שיעלו אדים שהיד סולדת בהם, וירדו למטה בחזרה אל הכלים), ויש מחמירים להכשירו באופן הבא:

[א] להמתין 24 שעות בלא שימוש במים חמים.

[ב] להדליק את הבוילר, כדי שבשעת ההכשרה יהיו המים הזורמים חמים ככל האפשר.

[ג] לפתוח את ברז המים החמים ולהמתין עד שיזרמו בו מים החמים ביותר.

[ד] בזמן שהברז פתוח, לערות מים רותחים מקומקום או סיר על הברז מבחוץ.

שיש וקרמיקה

נ. לכתחילה יש להמתין 24 שעות בלא שימוש בחם, להגעיל את השיש[9] ע"י עירוי מכלי ראשון [ואפשר מקומקום חמץ או פסח, ועדיף מקומקום חמץ] וגם לכסותו בפי וי סי (p.v.c.), או טפט או נייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3). ואם אינו מכסהו, לכתחילה יש להגעילו ע"י עירוי מכלי ראשון על אבן מלובנת (כאמור לעיל סע' מח).

נא. הקרמיקה שעל הקיר במקומות שמגיעים שם אדים מהסירים, ראוי לכסותה עם נייר כסף וכדו'.

מעמד ליבוש כלים

נב. מעמד ליבוש כלים די לו בניקוי היטב, ושטיפה, ובדיקה [ורבים נוהגים לייחד מעמד לפסח, היות וכלי האכילה באים איתו במגע].

רהיטי המטבח

ארונות מטבח

נג. ארונות ומדפים שמוכר לגוי, אם אין שם חמץ בעין, אין צריך לבודקם.

נד. מדפים שרוצה להשתמש בהם בפסח, ינקם היטב [בפרט את פינות המדף] עם סמרטוט וחומר ניקוי [ודי בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים אף שעדיין הם יהיו ראויים לאכילת אדם, וראה בהרחבה 'אזמרה לשמך' פסח ב], ויבדקם, ויש עדיפות לכסותם בנייר.

שולחן וכסאות

נה. השולחן יש לנקותו היטב [יש להשגיח לנקות את פלטת השולחן מצידה התחתון, כאשר יש חשש שהגיע לשם חמץ], ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה [בנייר כסף, גיליון נייר, מפת ניילון, פי.וי.סי או טפט] ועל זה לפרוס את המפה.

נו. כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסא אוכל של תינוקות, שמצויים שאריות אוכל בכל סדקיו וחריציו (ראה עוד בשו"ת שאלה קו).

כלי האוכל ומכשירי החשמל

נז. במטבח כלי אכילה ואחסון רבים, ומכשירי חשמל להכנת מזון כגון מיקסר, בלנדר, מעבד מזון ומטחנה. יש להרחיב באופן ניקיונם והכשרתם, אך לא עשינו זאת במסגרת זו, שכבר נהגו ישראל לייחד מערכות כלים ומכשירים מיוחדים לפסח [וכלי החמץ נסגרים בארון סגור ומסומן, ומוכרים (את החמץ הדבוק בהם) לגוי].

רצפת המטבח

נח. יש להזיז את התנור ואת המקרר ולנקות תחתם, ומאוד מצוי שם חמץ [וראה להלן סע' עח]. אמנם ישנה אפשרות למכור במכירת חמץ את המקום שתחת המקרר/התנור ומאחוריהם, ובכך לפטור את המקום מבדיקה. אם קשה להזיז את התנור/המקרר, יש לדון את המקום כחמץ שנפלה עליו מפולת שאין חיוב לבערו.

בקבוק תינוק

נט. בקבוק של תינוק המשמש לתחליפי חלב ודייסות, מוטב שלא לסמוך על ניקיונו והכשרתו, אלא ישתמש בבקבוק נקי המיוחד לפסח (ראה בשו"ת שאלה קד).

חדר שינה

מיטות

ס. יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

שידות, ארונות בגדים

סא. בשידות וארונות בגדים יש לבדוק מדפים שיתכן שניגשים אליהם בשעה שעסוקים עם חמץ, כגון מדפי המגבות. דוגמא נוספת: מדפי הבגדים באדם שעשוי לגשת בשעת הסעודה להחליף בגד שהתלכלך [בבתים שיש לילדים גישה לארון, יש לבדוק כל מקום שהם מגיעים אליו].

סב. מקומות החייבים בבדיקה, די לראות שאין שם חמץ בעין, ולעבור עם סמרטוט וחומר ניקוי שיפגום כל פירור שיתכן ונמצא שם, וכיון שנפגם שוב אינו חייב בביעור.

סג. ארונות שאין גישה לרצפה שתחתם [אלא אם כן יזיז את הארון ממקומו] אין צריך לבדוק תחתם, אך ארונות שניתן לשלוף את המגירות התחתונות, צריך לשולפן ולנקות שם.

בגדים

סד. יש לבדוק את כיסי הבגדים ובפרט בגדי ילדים. עצה טובה היא לכבס את הבגדים לפני הפסח כשהכיסים כלפי חוץ, ושוב אין צריך לבודקם [כשהכיסים בפנים, אין די בכביסה, שלפעמים נמצא בכיס חמץ עטוף באריזה או שקית].

תיקים

סה. תיקים יש לבודקם, שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, ואם ניתן טוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

חדרי ילדים

מיטות

סו. יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

ארונות ומגירות

סז. חובה לבדוק את הארונות והמגירות של חדרי ילדים בכל מקום שיד הילדים מגעת. שאר המדפים, אם אינו רגיל לגשת אליהם להוציא דברים בשעת הסעודה, אין צריך לבודקם.

צעצועים

סח. אם מוכרים את המשחקים לגוי אין צריך לבדוק.

סט. משחקי קופסה: אלו שלא יבואו לשימוש בימי הפסח, מוטב למוכרם. אם רוצים להשתמש בהם בפסח - יש לבדוק את חלקי המשחק ואת הקופסה [וראוי שלא לשחק בו בימי הפסח במקום שמניח עליו אוכל, כגון על השולחן או על משטחי השיש במטבח].

ע. משחקים העשויים פלסטיק שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש לכבסם במכונה [ניתן להניח את החלקים בתוך רשת, סדין או ציפית], ואז אף אם יש בהם פירורי חמץ, הם פירורים מטונפים, שאין בהם חובת בדיקה וביעור.

ילקוטים ותיקי אוכל

עא. יש לבדוק ילקוטים ותיקי אוכל, כיוון שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, וטוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

הסלון

שולחן וכסאות

עב. השולחן יש לנקותו היטב, ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה [בנייר כסף, גיליון נייר, מפת ניילון, פי.וי.סי או טפט] ועל זה לפרוש את המפה.

עג. כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסאות אוכל של תינוקות (ראה עוד בשו"ת שאלה קו). חריצי כיסאות שיתכן שיש שם פירורי חמץ, ראוי במידת האפשר לפגום אותם ע"י חומר ניקוי.

ספות

עד. יש לנקות היטב בפרט ברווחים ובחריצים העמוקים שבין הכריות. אמנם מקום שקשה להגיע אליו, הוי כנפלה עליו מפולת ואינו צריך לבער.

ארונות הספרים

עה. ארונות ומדפי ספרים שניגשים אליהם בשעת האוכל, חייבים בבדיקה. בבית שמצויים בו ילדים קטנים - יש לבדוק את כל המקומות שהילדים מגיעים אליהם, מפני שמצוי שמכניסים לשם חמץ.

ספרים

עו. אם אינו נזהר כל השנה שלא לאכול איתם, נחלקו הפוסקים אם חייבים בבדיקה, וגם לדעת המקלים יש להקפיד שלא לאכול איתם בפסח, ולא להניחם על מקומות שמניחים שם מזון, כגון שולחן, שיש וכד'.

ברכונים

עז. ברכונים וזמירות קשה לנקותם, ויש למוכרם לגוי.

כללי

רצפה

עח. רצפה אינה צריכה בדיקה, היות ופירורי החמץ שעליה נדרסים ואינם חייבים ביעור, אכן בפינות הבית שאין דורסים שם יש לבדוק, אך כששוטפים את הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים בדיקה וביעור.

חלונות ותריסים, בוידעם

עט. אין צורך לנקות חלונות ושלבי תריסים, אך במסילות חלונות מצוי חמץ, ויש לנקותן מחתיכות חמץ ניכרות, ולשפוך שם חומר ניקוי שיפגום את הפירורים שיתכן ונותרו.

פ. הבוידעם בדר"כ אין מכניסים בו חמץ ואינו חייב בבדיקה, אלא אם כן יודע שהשתמש בו לאכסן חמץ.

טלפון, מחשב

פא. מוצרי אלקטרוניקה שרגילים לאכול בעת שמשתמשים בהם, כמחשב וטלפון, יש לנקותם מחמץ העלול להיות דבוק בהם [לרוב מצוי פירורי חמץ בחריצי מקלדת המחשב, ודי לנערה היטב כשהיא הפוכה ללא צורך בפירוק. יש לשים לב לפירורי החמץ שבמגן הטלפון].

השטח המשותף

חדר מדרגות

פב. בנין שיש לו כניסה מרווחת [הול], יש לבדקה מחמץ. רצפת חדר המדרגות אינה צריכה בדיקה, חוץ מהפינות שלא דורכים בהם ששם יש לבדוק, אך אם שוטפים את כל הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים ביעור. ואם אוכלים בערב פסח בחדר המדרגות ולא שוטפים אחר כך, אז יש לבדוק את הפינות שלא דורכים בהם.

פג. ארונות השירות [חשמל, מוני גז ומים] צריכים בדיקה, שפעמים מכניסים שם דברים לזמן קצר ושוכחים אותם, וכן ילדי הבניין מאכסנים שם דברים [ומאחר שבדר"כ הפירורים המצויים שם מטונפים, די שיבדוק שאין שם חתיכות חמץ גדולות].

פד. תיבות הדואר שנגישות לילדים צריכות בדיקה.

חדר אשפה

פה. זריקת חמץ למיכל האשפה הפרטי של הבניין אינה נחשבת לביעור חמץ, לכן אין להשליך חמץ לפח המשותף אחר פינוי האשפה האחרון שלפני זמן ביעור חמץ, ויש לכל אדם ליידע את שכניו מה שעת הפינוי האחרונה ולהזהירם שלא ישליכו חמץ לפח אחר זמן זה.

פו. מי שחושש שאחד השכנים לא יקפיד על האמור, עליו להפקיר בפני שלשה את חלקו בפח ובשטח המשותף [וישתמש בפסח בפח העירוני, מפני שאין איסור בחמץ הנמצא שם, וראה בשו"ת שאלה לח, ולענין השכרת חדר האשפה לגוי, ראה להלן סע' שי].

החצר

פז. חצר פתוחה שמצויים שם בעלי חיים [יונים וכדו'] אינה צריכה בדיקה, אך אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ ואילך יש לבודקה. דין זה מצוי מאוד, שהדיירים שולחים את ילדיהם לאכול בחצר אחר בדיקת חמץ או בבוקר קודם סוף זמן הביעור, ואז יש לשוב לבדוק את החצר.

פח. חורי החצר, שהם מקומות בחצר שהעופות אינם מגיעים לשם, צריכים בדיקה.

המקלט

פט. מקלט שמכניסים בו חמץ צריך לבודקו, או שישכירוהו לגוי בהסכמה של כל השכנים [שכן שותף אינו יכול להשכיר את חלקו ללא הסכמת כל השותפים, ראה להלן סע' שי]. בנין שכל דייריו שומרי תורה ומצוות יוכל ועד הבית להשכיר את המקלט לגוי. במידה ולא ניתן להשכיר את המקלט יפקיר את חלקו בפני שלשה.

הגעלת כלים

הוראות למגעילים ולציבור

צ. מי שיש באפשרותו עדיף שיקנה כלים חדשים ולא יגעיל כלים ישנים מחמץ לפסח (עיין פסחים ל:, סי' תנא ס"ק יט).

צא. אין להגעיל כלי אם השתמשו בו בתוך 24 שעות שלפני ההגעלה, ולכתחילה צריך שגם הניקיון של הכלי יהיה 24 שעות לפני ההגעלה, ויש מקפידים שלא להשתמש בו 3 ימים לפני ההגעלה (משנ"ב סי' תנב ס"ק כ, בה"ל שם).

צב. אין להגעיל כלי אם הוא לא נקי לגמרי, דהיינו שיש בו לכלוך או חלודה שיש בהם ממשות.

צג. כלים עם קפלים או חריצים, לא מועילה להם הגעלה וצריך ליבון קל במקום הקפלים או החריצים.

צד. סיר עם ידיות: אם הידיות ניתנות לפירוק, צריך לפרקן ולהגעיל את הסיר והידיות. ואם הידיות אינן ניתנות לפירוק, צריך ליבון קל במקום החריצים, וכיון שהרבה פעמים זה יכול להינזק בליבון, לכן אין לזה תקנה. כמו כן סכינים העשויים משני חלקים שיש בהם חריצים במקום החיבור, צריך ליבון קל, וכנ"ל, אם יכול להינזק, אין לזה תקנה.

צה. גביעים ששימושם בצונן, אף שיש בהם קפלים, אפשר להקל בהגעלה, ולדעת השו"ע כיון שרוב תשמישו בצונן די בשטיפה, ואף לאשכנזים, אם יודעים בוודאות שלא נגע בחמץ חם [ולא כבוש] בשום צורה – די בשטיפה.

צו. אין להגעיל כלי טפלון או ציפוי קרמי או כל ציפוי אחר.

צז. תבניות, אי אפשר להכשירן לפסח.

צח. אין להגעיל כלי פלסטיק שבלעו בכלי ראשון או בעירוי מכלי ראשון.

צט. אין להגעיל כלי זכוכית – קריסטל (וראה הערה 4, וכן ראה בשו"ת שאלה פג לעניין הגעלת כלי זכוכית לספרדים, ושאלה פד לעניין שימוש בכוסות זכוכית של כל השנה).

ק. אם מגעילים כמה כלים ביחד, צריך שלא יהא נגיעה בין כלי לכלי וע"כ אין להרבות בכלים, וכשמגעילים כמה כלים צריך לנער היטב את הסל בתוך המים.

קא. כשמגעילים כלים מחמץ לפסח, לבני אשכנז יש להגעילם בכלי הכשר לפסח, ולכן אם הכלי אינו כשר לפסח יש להגעיל קודם את הכלי שבו עושים את ההגעלה. אופן ההגעלה וכן אופני ההגעלה למי שרוצה להשתמש בפסח בכלי שבו הגעיל כלים אחרים, יתבאר להלן סעיפים קב, קד.

פרטי דיני הגעלת הכלים וכלים שלא ניתן להגעילם

קב. כאמור, לבני אשכנז יש להגעיל את הכלים בכלי הכשר לפסח ולכן אם הכלי הוא כלי של חמץ יש להגעילו לפסח באופן זה - ימלא את הכלי במים ויניחו על האש[10] עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ומכיון שצריך שהמים יגלשו קצת לצדדים ייקח קומקום חשמלי של חמץ שהוא רותח ומעלה בועות וישפוך לסיר עד שיגלשו המים קצת לצדדים, ובזה הוכשר הכלי לפסח, וישפוך את המים, ואז אפשר להגעיל בתוכו את כלי החמץ [במים חדשים], כמבואר בסעיף הבא.

קג. כשמגעיל את כלי החמץ בתוך כלי שהוכן לכך כנ"ל, יש להמתין עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ואז יכניס לתוכו את הכלים הטעונים הגעלה, ישהה אותם למשך שתי שניות בערך ויוציאם. אחר הגעלת כלי חמץ יש לשוטפם במים קרים, ואפשר לשטוף גם תחת הברז. השטיפה אינה מעכבת.

קד. אם ברצונו להשתמש בפסח בכלי שהגעיל בתוכו, אחר שהגעיל בתוכו את כל הכלים – לבני ספרד הכלי מותר בשימוש, אך לבני אשכנז יש להגעיל את הכלי שנית, כמבואר לעיל סעיף קב, וכששופך לתוך הסיר מהקומקום החשמלי כמבואר בסעיף קב, יכול להשתמש בין בקומקום של חמץ ובין של פסח, אך עדיף מקומקום של חמץ.

קה. הגעלה בערב פסח: יש להקפיד לסיים את ההגעלה עד סוף זמן ביעור חמץ (וראה בשו"ת שאלה מב דין הגעלה לאחר זמן זה, ודין הגעלה בחוה"מ).

בדיקת חמץ וביעורו

[ראה אזמרה לשמך פסח ב – הרחבה בדיני בדיקת חמץ]

תפילה, מלאכה ואכילה לפני הבדיקה

קו. לאחר צאת הכוכבים יש להתפלל ערבית ולאחריה לבדוק את החמץ, מפני ש'תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם'. אמנם מי שבדעתו להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, יכול לבדוק ואחר כך להתפלל.

קז. מחצי שעה לפני צאת הכוכבים [מהשקיעה] אסור לעשות כל מלאכה שיש בה שיהוי (ופרטיה מבוארים בסימן רלב ס"ב), וכן אסור להיכנס למרחץ.

קח. וכן אסור לאכול פת ומזונות יותר מכביצה וכן אסור לשתות משקה המשכר יותר מכביצה, אבל טעימה - מותרת. הגדרת 'טעימה' היא - אכילת פת ומזונות עד כביצה, ופירות וירקות וחטיפים שאינם מיני דגן אפי' הרבה. שתיית משקאות שאינם אלכוהוליים אפי' הרבה דינה כטעימה.

קט. היתר טעימה נאמר דווקא בחצי שעה שלפני צאת הכוכבים, אבל כשמגיע זמן הבדיקה [דהיינו צאת הכוכבים] - אין להקל אף בטעימה, אם זה גורם לעיכוב גדול.

קי. מותר ללמוד תורה עד צאת הכוכבים אם התחיל ללמוד לפני השקיעה, ובהגיע צאת הכוכבים צריך להפסיק ללמוד, גם אם התחיל ללמוד לפני השקיעה. ולבני ספרד, אם התחיל לפני השקיעה, לא צריך להפסיק.

קיא. אם מינה שליח שיבדוק במקומו, המשלח מותר במלאכה, אכילה ולימוד תורה כרגיל.

דיני הבדיקה

קיב. צריך לכבד את הבית לפני הבדיקה.

קיג. נוהגים להטמין עשרה פתיתים כדי שימצא הבודק ויבערם. וכיוון שנתבאר לעיל (סע' יב) שכל מקום מטונף אינו טעון בדיקה וביעור, ומאחר ובזמננו כל הארונות כבר נוקו בחומרי ניקוי לפני הבדיקה, לכן כיום יש חובה מדינא להניח עשרה פתיתים, ויש לבדוק עם נר [פנס] בליל בדיקת חמץ את המקומות הללו, וראה להלן סע' קיט.

קיד. נכון להיזהר שהפתיתים יהיו פחות משיעור כזית, מלבד פתית אחד שיהיה בו כזית, ויזכור היטב היכן הניחו [ויותר טוב לכתוב על דף את המקומות בהם הניחו את פתיתי החמץ].

קטו. טוב שייטול ידיו קודם הבדיקה משום נקיות.

קטז. לפני הבדיקה יברך בשם ומלכות "על ביעור חמץ", ויכוון בברכה גם על הביטול שלאחר הבדיקה, וגם על שריפת החמץ וביטולו מחר.

קיז. אין לדבר משעת הברכה עד סיום הבדיקה. לאחר שהתחיל לבדוק יכול לדבר לצורך הבדיקה בלבד.

קיח. יבדוק עם נר שעווה. ומקומות שקשה לבודקם עם נר [כגון רכב וכד'], יבדוק עם פנס.

קיט. אדם שכבר בדק חמץ במקומות שניקה בימים שלפני פסח, אזי בליל בדיקת חמץ עליו לבדוק את המקומות שטרם בדק, וכמו כן לעבור על כל הבית ולברר שאכן כבר ניקו ובדקו את כל הבית מחמץ.

קכ. לאחר שמסיים לבדוק את ביתו, ימשיך לבדוק את רכבו/משרדו וכו', וטוב שלא יפסיק בדיבור בינתיים. ואף אם הפסיק, לא יברך שנית (וראה בשו"ת שאלה לג, האם ההולך לבדוק את בית חבירו, צריך לברך שוב).

קכא. לאחר הבדיקה יאמר נוסח ביטול חמץ [ואם משאיר חמץ למחר, יניחו במקום שמור].

שחרית בערב פסח

קכב. כתב המהרי"ל (הביאו המשנ"ב סי' תכט ס"ק יג) שיש להקדים להתפלל שחרית בערב פסח כדי להספיק לאכול עד סוף זמן אכילת חמץ.

קכג. האשכנזים לא אומרים "מזמור לתודה" אך המנהג הנפוץ אצל הספרדים לומר. תחנון ו"למנצח" לא אומרים.

ביעור חמץ

קכד. ישרוף את כל החמץ שברשותו עד סוף זמן ביעור חמץ. בעניין סוף זמן אכילת וביעור חמץ, נהגו להחמיר כדעת המג"א, ואף המקלים לעניין ק"ש בכל השנה כדעת הגר"א, כאן נהגו להחמיר [לוחות שמופיע בהם זמן אחד בלבד, בדר"כ הוא זמן המג"א]. בשעת הדחק יש להקל כדעת הגר"א.

קכה. טוב שישרוף את החמץ כמות שהוא, מבלי לשפוך עליו חומר בעירה או אקונומיקה לפני השריפה.

קכו. לאחר השריפה יאמר נוסח ביטול חמץ, וטוב שאף אשתו ובני ביתו יאמרו את נוסח הביטול.

דיני שביעית בפסח

קכז. יש להיזהר שלא להשתמש ביין שנאסר מחמת שלא נתבער בזמן הביעור.

תענית בכורות

קכח. הבכורות מתענים בערב פסח, בין בכור מאב, בין בכור מאם.

קכט. בכור פחות מגיל י"ג, אביו מתענה עבורו [ואם הוא תינוק פחות מגיל ל' יום, נחלקו הפוסקים, ודעת המשנ"ב שאביו אינו מתענה בעבורו. ואם יכול, ישמע סיום].

קל. נשים ובנות אינן צמות, ואף בנות ספרדיות נהגו כן.

קלא. החש בראשו או בעיניו אינו צריך לצום.

קלב. תענית בכורות אינה צריכה קבלה מבעוד יום מפני שהיא חובה.

קלג. נחלקו הפוסקים האם מועילה סעודת סיום להתיר לבכור לאכול, והמנהג היום להקל לאכול ע"י סיום מסכת.

קלד. גם מי שלא סיים בעצמו, אלא שמע את הסיום והשתתף בסעודת הסיום, נפטר מהצום.

קלה. מי שרק שמע את הסיום ולא אכל מסעודת הסיום, נראה שנפטר מהצום [ויש להסתפק בשומע דרך הטלפון]. וכן מי שהשתתף בסעודת הסיום ולא שמע את הסיום, נראה להקל שיכול לאכול.

קלו. גדר סיום: סיום מסכת גמרא ואף מסכת כמסכת תמיד, או סדר משניות שלם. אך מסכת משניות אינה מספיקה (וראה בשו"ת שאלה לד פרטים נוספים בעניין סיום).

קלז. המתענה, יאמר עננו ב"שמע קולנו" בתפילת לחש במנחה, ולכתחילה אין להעלות בכור שמתענה להיות ש"ץ[11].

קלח. המתענה ששכח ואכל: ימשיך לצום [וכדין מי ששכח ואכל בשאר צומות]. ולעניין אמירת עננו - אם אכל יותר מכזית או שתה יותר ממלוא לוגמיו - במקום המילים "ביום צום תעניתנו", יאמר "ביום צום התענית הזה".

ויש מקלים שמי ששכח ואכל, יכול להמשיך לאכול כרגיל (עי' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' עט).

דיני ערב פסח

אכילה בערב פסח

קלט. אסור לאכול מצה בערב פסח. מעיקר הדין האיסור הוא מעלות השחר של ערב פסח[12], ויש מחמירים מליל ערב פסח[13] [וראה בהערה מנהגים נוספים[14]].

גם מצות חמץ, יש להחמיר שלא לאוכלם בערב פסח (דין מצה עשירה ומצה שנאפתה שלא לשמה, התבאר באזמרה לשמך פסח ב).

קמ. מצה מבושלת [בכלי ראשון] או מטוגנת בשמן עמוק, מעיקר הדין מותר לאוכלה עד שעה עשירית, ויש מחמירים שדינה כמצה רגילה האסורה כל היום.

מצה מטוגנת בשמן לא עמוק [אך בכמות שנותנת טעם], נחלקו האחרונים, ולכתחילה יש להחמיר[15].

שניצל דג או עוף שמדובק בהם קמח מצה: אם מטוגנים בשמן עמוק, דינם כמצה המטוגנת בשמן עמוק, ואם מטוגנים בשמן לא עמוק, דינם כמצה המטוגנת בשמן לא עמוק.

קמא. קניידלך וקציצות מקמח מצה, וכן עוגיות וכדורי שוקולד שנילושו בקמח מצה, מעיקר הדין מותר לאכול עד שעה עשירית (כיון שאין בהם תואר לחם, והרוב אינו מצה אלא מאכלים אחרים), ויש מחמירים (ראה אזמרה לשמך פסח חלק ב).

קמב. משעה עשירית [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה] אסור לאכול מאכלים מחמשת מיני דגן אפילו מעט, כדי שיאכל מצה לתיאבון. אבל מותר לאכול מעט פירות, ירקות, תפוחי אדמה, בשר, דגים, ביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם.

קמג. קטן שלא יודע מה שמספרים בלילה מסיפור יציאת מצרים [בערך עד גיל 5], מותר להאכילו מצה כל היום.

מלאכה בערב פסח אחרי חצות

קמד. אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחרי חצות: בשכר - אסור אפילו מלאכה שאינה גמורה ואפילו לצורך יו"ט, ובחינם - אסור רק מלאכה גמורה כגון לתפור בגד.

קמה. תפירה אסורה, אך תיקון בגדים ישנים מותר כרגיל, ובלבד שיתקן בחינם ולא בשכר.

קמו. התחיל מלאכה לפני חצות והגיע חצות, חייב להפסיק מיד אפילו באמצע המלאכה.

קמז. כל המלאכות ע"י גוי מותרות.

קמח. כל מה שמותר לעשות בחול המועד (ראה להלן עמ' כד-כו), כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך המועד או צרכי רבים, מותר גם בערב פסח אחרי חצות היום.

כיבוס, גיהוץ ותספורת בערב פסח

קמט. אסור לכבס ולהסתפר לאחר חצות וע"י גוי מותר [אולם ייבוש כביסה, הברשת כובע, צחצוח נעליים, וכן אופני הכיבוס המותרים בחוה"מ (כדלהלן עמ' כה), מותרים בערב פסח ע"י ישראל עד כניסת החג].

קנ. גיהוץ רגיל מותר עד כניסת החג אף ע"י ישראל. גיהוץ מקצועי שיוצר קמטים – אסור.

קנא. שיער הראש מותר לספר ע"י עצמו כיון שהוא שינוי, אך בתגלחת הזקן קשה להקל (ראה בשו"ת שאלה מא) [אך ע"י גוי מותר, כנ"ל]. הורדת שיער לאשה מותרת בכל הגוף, חוץ משיער הראש.

קנב. מותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות אפי' שתמשיך לפעול אחרי חצות.

נטילת ציפורניים

קנג. לכתחילה יש ליטול לפני חצות, שכח או לא הספיק יכול ליטול לאחר חצות.

טבילה בערב הרגל

קנד. יש לטבול בערב פסח אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (סי' תעא ס"ק כב, סי' קכח ס"ק קסה).

דיני ביעור מעשרות

קנה. יש להפריש תרומות ומעשרות וחלה מטבל ודאי וספק טבל הנמצאים ברשותו, ויש לבער [את התרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה] מן העולם ע"י שריפה.

קנו. מי שיש בידו מעשר שני ונטע רבעי מטבל וודאי וספק טבל, יחללם על מטבע ויבערם מן העולם.

קנז. מי שיש בידו מעשר עני מטבל ודאי - צריך לתנו לעני.

קנח. מי שנוהג לתת מעשר ראשון מטבל ודאי ללוי - ייתן ללוי.

המעשרות החייבים בביעור

קנט. כאמור, ספק טבל חייב בביעור, אבל דמאי אינו חייב בביעור. ולכן מעשר של פירות וירקות שנקנים בחנות, אף שמחמירים להפריש מהם מעשר - אין נוהג בהם דין ביעור, ולכן כל מה שקונים תחת השגחה מהודרת כגון פירות וירקות, שימורים, יין ומיץ - אין בהם דין ביעור.

קס. אמנם שמן סויה, למחמירים להפריש ממנו תרו"מ - חייב בביעור, וכן כל מוצר שמעורב בו שמן סויה - חייב בביעור.

קסא. זמן הביעור הוא בפסח של השנה הרביעית, ואז צריך לבער את התרו"מ שהפריש מגידולי שנה ראשונה, שניה ושלישית [אך לא מגידולי השנה הרביעית].

קסב. כאמור, אף חלה צריך לבער, ולכן מצות שצריך להפריש מהם חלה, יש מקום להחמיר להפריש מהם חלה לפני פסח, אף אם לא משתמש במצות אלו בליל הסדר. ואף שמעיקר הדין חובת הביעור היא רק על מה שנתחייב במעשרות וחלה בשנה הראשונה, השניה והשלישית, ולא על חלה שנתחייבה בשנה הרביעית, מ"מ יש לחוש שחיוב חלה [שחיובו שווה בשאר השנים] חייב בביעור אף באופן זה [ויש שמחמירים אף לבערו לפני פסח ע"י שריפה].

ביעור מטבעות של חילול מעשר שני

קסג. מטבע של חילול מעשר שני הנמצא ברשותו, אם יש בו פרוטה חמורה - צריך לבערו מן העולם ע"י זריקה לים או עיקומו ע"י שני פליירים [והחזו"א היה מורה לעשות שניהם].

קסד. ויש שמחללים את המטבע של המעשר שני על פרי [שלא הוכשר] ומאבדים את הפרי, אך יש בזה פקפוקים.

קסה. מטבע של מעשר שני שאין בו פרוטה חמורה, ויש בו רק מחילול מעשר שני שהופרש מפירות וירקות ומוצרים שנקנו תחת השגחה מהודרת - אין צריך לבערו.

קסו. מטבעות שעליהם חללו את המטבע של הפרוטה חמורה שנתמלאה - החמיר החזו"א (ע"פ הכפתור ופרח פ"מ) שלא לחללם על מטבע אחר, ולכן יש לבער את כל המטבעות הללו [ודווקא באופן שהמעשרות היו על טבל ודאי, אבל אם המעשרות היו על דברים שנקנו בהשגחה מהודרת – לא צריך לבער מטבעות אלו, אלא יבער רק את המטבעות של הפרוטה חמורה].

זמן וסדר הביעור

קסז. זמן הביעור הוא בערב שביעי של פסח, וי"א שהוא בערב יו"ט ראשון של פסח, ונכון לחוש לשיטה זו.

קסח. יש נוהגים לומר פרשת וידוי מעשר (דברים כו, יג-טו) למי שהפריש מעשר שני לפחות פעם אחת בשנים הללו, ובתנאי שקיים את כל מצוות ההפרשה ונתנה כתיקונה, אבל המנהג שלא אומרים וידוי בזמן הזה.

קסט. כאמור, ספק טבל חייב בביעור מספק, ולכן מי שיש ברשותו מאכלים שאינם תחת השגחה מהודרת [ואין בהם חשש איסור] - צריך להפריש את התרו"מ ולחלל את המעשר שני בזמן הביעור. אם אין באפשרותו לעשר - יפקיר בפני שלשה [ואפשר אף בפני שלשה מאוהביו, ואפשר להפקיר אף בתוך ביתו], ויכוון לא לזכות בזה עד שיפריש תרו"מ.

קע. עבר זמן הביעור ולא ביער - יבער מיד שנזכר. אם נזכר בשבת ויו"ט - יש להסתפק אם מועיל להפקיר בפני שלשה, ויבער מיד לאחר שבת ויו"ט.

קעא. אין חיוב לחזר אחר טבל ודאי כדי לקיים בו מצות ביעור, ולדעת החזו"א אין בזה אפי' מידת חסידות.

הדלקת נרות יו"ט

קעב. זמן ההדלקה: יש הנוהגים להדליק בערב יו"ט, ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג. ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט, ובפרט בזמננו שיש תאורת חשמל.

קעג. להקדים הברכה להדלקה: נחלקו האחרונים האם הנוהגים בכל שבת להדליק לפני הברכה יעשו כן גם ביו"ט כדי שלא לחלק בין שבת ליו"ט, או שביו"ט יקדימו הברכה להדלקה כדי שיהיה עובר לעשייתן. ולהלכה נראה שיברכו לפני ההדלקה (עי' משנ"ב סי' רסג ס"ק כז). ויש לדעת שאם מברך שהחיינו בשעת ההדלקה (ראה להלן), מקבל כבר את כל דיני היו"ט, ולהלכה גם אם לא מברך שהחיינו, בשעת ברכת הדלקת נרות יו"ט מקבלים כבר את כל דיני היו"ט (עי' בה"ל סי' תקכז ס"א).

קעד. כשמדליק את הנרות [למדליקים ביו"ט עצמו, וכן למדליקים בערב יו"ט, ומברכים לפני ההדלקה, שמקבלים את דיני היו"ט בברכתם] – לא יבעיר אש חדשה, אלא יעביר אש מנר שדולק מערב יו"ט [ואם קשה להעביר את האש ישר מנר לנר, יכול גם להעביר ע"י גפרור או נר אמצעי], וכן ייזהר שלא לכבות את הגפרור אלא רק להניחו שיכבה מאליו. כמו כן יש להימנע מלתת מים תחת השמן, אפי' אם הכין את המים מערב יו"ט (מחשש קירוב כיבוי).

קעה. ברכת שהחיינו: ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.

קעו. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].

קעז. דיני שמחת יו"ט, וחובת שמחת נשים וילדים, יובאו להלן עמ' כו-כז.

דיני ליל הסדר

עריכת הסדר

קעח. בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן [קיטל] בעת עריכת הסדר. ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים[16]. אָבֵל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו.

קעט. מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס[17], ויש שנהגו להביאה קודם הקידוש[18] ומנהג הגר"א להביאה אחר טיבול ראשון[19].

קפ. כמו כן חלוקים המנהגים בעניין סידור הקערה: יש המסדרים באופן שהכרפס והמי מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות[20], ויש המסדרים הזרוע מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה ומתחתיהם החזרת באמצע, והוא על פי קבלת האר"י[21], וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. ומי שאין לו מנהג, ינהג כדעת האר"י, שהוא המנהג הנפוץ.

הסיבה

קפא. יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה ולהישען על כרים וכסתות[22].

קפב. מסיבים תמיד לצד שמאל, בין אדם ימני ובין שמאלי[23] (וראה בהערה דין מי שהיסב על צד ימין).

קפג. בעת ההסיבה יש לסובב את הכיסא באופן שהמשענת תהיה לצד שמאל ויטה את עצמו לצד שמאל וישען על המשענת[24].

קפד. אדם שיושב על כיסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.

קפה. צורת ההסיבה: די בהטיה מועטת [שניכר שמיסב]. ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה.[25]

קפו. מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו [ובכלל זה זקן או חולה שההסיבה קשה להם], אפשר שפטור מלהסב[26].

קפז. מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה, יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.

קפח. מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות[27], אולם בנות ספרד צריכות להסב [וכן נוהגים קצת מבני אשכנז[28]]. ובכל אופן, אם שכחו להסב אינן חוזרות.

קפט. נשים שאינן מסיבות, יקפידו לאכול ולשתות [את הדברים הצריכים הסיבה] דווקא בישיבה.

קצ. לכתחילה יש להסב בכל הסעודה[29], והיום רבים נוהגים שאין מסיבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה (וראה בהמשך הדברים שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה ללא ברכה).

קדש

קצא. אין מקדשים אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן, מיד אחר תפילת ערבית, יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות[30] ולכן יערוך שולחנו מבעוד יום, ויכין את כל הנצרך לסדר מבעוד יום [וכגון בדיקת המצות, הכנת הקערה, הכלים, הכריות וכו'].

קצב. נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו[31], וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה[32].

קצג. קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידיים ראשונה יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות[33].

קצד. כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו[34], ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחברו, דרך חירות[35].

קצה. לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן[36]], ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי[37]. אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה[38].

קצו. יש אומרים שהדין שהשותה רוב רביעית יצא, היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא יותר מרביעית[39], ויש אף מחמירים לכתחילה לשתות את כולה[40], וראוי לחוש לדעות אלו. ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה, ייקח כוס שאין בה יותר מרביעית.

קצז. לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת[41], ועכ"פ לא יותר מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות. אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית. ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר בסעיף הבא וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית. ואם לא כיון, לא יחזור לשתות[42] [אולם לעניין שאר הכוסות ראה לקמן במקומם].

קצח. יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה.

קצט. שכח ולא היסב: בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות. אם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוון לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני[43]. וראה עוד לקמן בסעיף ריח, שטוב לבני אשכנז לכוון שלא לפטור בברכת הגפן של הכוס הראשון את שתיית הכוס השני, ובני ספרד שלא מברכים על כוס שני, יכוונו בברכה על כוס ראשון לפטור את הכוס השני.

ר. נשים חייבות בכל מצוות הסדר.

רא. לפני הקידוש יכוון לשם מצות קידוש יום טוב[44] ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט[45], ולשם מצוות זכירת יציאת מצרים (וראה הערה)[46].

רב. סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום וברכת שהחיינו. וי"א שיכוון בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה[47], וי"א שיכוון על מצות ספירת העומר[48] אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה, ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.

רג. נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות, יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיענו [ובפרט שי"א שיש לכוון על כל מצוות הלילה]. אמנם נשים שאין להן מנהג לא יברכו שהחיינו בהדלקת נרות, אלא בקידוש[49].

רד. אין מברכים ברכת מעין שלש אחר שתיית כוס ראשון, כיון שפוטרים אותה בברכת המזון. ומנהג העולם שאין מברכים ברכה זו אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה, ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס[50].

ורחץ

רה. נוטלים ידיים כדרך שנוטלים לאכילת לחם[51], אבל אין מברכים על נטילה זו[52]. שכח וברך על נטילה זו, יאכל כזית מהכרפס[53].

כרפס

רו. למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי[54], ויש נוהגים ליקח צנון[55], ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה[56], ויש בזה עוד מנהגים.

רז. יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו 'בורא פרי האדמה', ויכוון לפטור בברכה זו את המרור[57]. וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך[58]. לאופנים בהם מותר לאכול יותר מכזית מהכרפס, ראה הערה[59].

רח. נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו[60].

רט. באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב[61], ויש אומרים שחייב להסב[62]. ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

יחץ

רי. ייטול את המצה האמצעית שבקערה, ויבצענה בידו לשני חצאי מצה[63], את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.

ריא. יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו 'על אכילת מצה'.

מגיד

ריב. לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוון לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים[64].

ריג. כשנמצאים אצל ההורים, יוצאים ידי חובה בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה, וגם מפני שהסבא עושה זאת במקום האב, ואין צורך שהאב יספר בעצמו[65], אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יצי"מ.

ריד. יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת 'הא לחמא עניא וכו' עד 'מה נשתנה'[66]. ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד[67].

רטו. אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו. ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא די בכיסוי המצות.

רטז. אחר סילוק הקערה, ימזוג כוס שני. ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה, מ"מ מוזגים כבר כעת, כדי שיראו התינוקות ויתמהו, ויבואו לשאול על כך[68].

ריז. את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה[69]. ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל [וראה בשו"ת שאלה נא].

ריח. כוס שני: בני ספרד אינם מברכים עליו 'בורא פרי הגפן', מפני שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון[70]. ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן[71], וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה[72].

ריט. שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה[73].

רכ. אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית[74].

רחצה

רכא. מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא את ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים[75].

מוציא מצה

רכב. יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה לסמוך[76].

רכג. יש לכוון באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה[77].

רכד. אופן הבציעה: ייקח את שלוש המצות [שתי השלימות והפרוסה שביניהן] ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה[78], ויכוון בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן[79], ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה[80].

רכה. שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם[81], שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משני המצות[82] [וראה עוד בהרחבה להלן סע' רנה].

רכו. מותר לשקול [במשקל מכני] את המצה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה[83].

רכז. המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס[84] [לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות][85].

רכח. מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח[86], ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח[87]. ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח[88].

מרור

רכט. ייקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה[89].

רל. יברך על אכילת מרור ויכוון בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך.

רלא. באכילת מרור אין צורך להסב.

רלב. שיעור המרור: עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר אבל המברך על המרור כתב המשנ"ב שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"ק/גרם, והוא בערך 2 עלי חסה גדולים [וראה להלן סע' רע-רעא].

כורך

רלג. ייקח כזית מהמצה השלישית וכזית מרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה^[90], ושיעור המצה לכורך 10 גרם[91], ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך[92], ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל[93].

שולחן עורך

רלד. לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים[94], ויהדר לאכול מהביצה שבקערה[95]. אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.

רלה. יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה.

צפון

רלו. לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן[96], ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן[97] ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם[98]

רלז. שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.

רלח. את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית[99].

רלט. אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות עד עלות השחר, מלבד מים, סודה, ואף תה עם מעט סוכר[100] [וראה בהערה לעניין קפה, תה עם הרבה סוכר, ומשקאות קלים[101]]. אם ישן והשכים קודם עלות השחר, מן הדין רשאי לאכול ולשתות[102].

רמ. יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה[103], ולצורך זה יש להזדרז בסעודה.

רמא. ובשעת הדחק אם רואה שזמן חצות מתקרב ורוצה להמשיך לאכול, יש מקילים שיעשה באופן הבא: יאכל כעת [לפני חצות] כזית ויתנה שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דזמן אפיקומן הוא עד חצות, אזי יצא יד"ח אפיקומן במה שאוכל כעת, ולאחר חצות יכול להמשיך לאכול[104]. אך אם הלכה כר"ע שזמן אפיקומן עד עלות השחר, אזי הכזית שאוכל כעת לפני חצות יהיה בתורת מצה סתם, ובסוף סעודתו יאכל כזית לשם אפיקומן לדעת ר"ע.

ברך

רמב. יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה[105].

רמג. יזכיר בברכת המזון 'יעלה ויבוא'. ואם שכח - יחזור ויברך שנית[106]. אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס[107].

רמד. כוס שלישי: טוב לבני אשכנז לכוון בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את הכוס הרביעי.

רמה. ישתה כוס שלישי בהסיבה. שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות.

רמו. הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית[108].

הלל

רמז. אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר האמירה[109].

רמח. המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירת שפוך חמתך וכו'.

רמט. לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות[110].

רנ. אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.

רנא. מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות[111].

רנב. כוס רביעית: על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן.

רנג. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב: בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה [ולא יברך 'הגפן' שנית[112]], ובן אשכנז אינו חוזר לשתות.

רנד. הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.

הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר

שיעור אכילת מצה [וראה אזמרה לשמך פסח ב]

רנה. עורך הסדר צריך לאכול לכתחילה בליל הסדר שני כזיתים והמסובים צריכים לאכול כזית אחד.

וישנה מחלוקת מהו שיעור כזית. השיעור הגדול [55 סמ"ק] שקול לשיעור שני כזיתים לפי השיעור הקטן [27 סמ"ק].

ולכן הלכה למעשה צריכים כל המסובים ועורך הסדר לאכול מצה בשיעור משקל 30 גרם שיש בה 55 סמ"ק, ושיעור זה כולל בתוכו כזית אחד גדול שהם שני כזיתים קטנים [וכיון שהדין שעורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים הוא מדרבנן מספיק לאכול שיעור כזית גדול אחד שכולל בתוכו שיעור שני כזיתים קטנים].

בדר"כ במצת מכונה אחת מרובעת יש משקל 30 גרם, ובמצות יד הוא בערך חצי מצה [תלוי בגודל המצה, שישנן מצות גדולות שקילו אחד שווה לשש עשרה מצות, וישנן מצות שקילו אחד שווה ל22 מצות].

וכן באפיקומן שצריך לאכול 2 כזיתים, לכתחילה יש לאכול מצת מכונה אחת שלימה או חצי מצת יד [תלוי בגודל כנ"ל].

בכורך די ב10 גרם מצה שזה שליש מצת מכונה וחמישית מצת יד. זהו השיעור לכתחילה.

רנו. מי שקשה לו - יכול להקל אף ב-15 גרם מצה בין בהתחלה ובין באפיקומן, וכן הדין לילדים מתחת לגיל בר מצווה שדי להם בשיעור זה. מי שאסור לו לאכול את כמות זו, ישאל חכם אף על כמות פחותה מזו [וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מו].

ארבע כוסות

רנז. כל סוגי היינות כשרים לקידוש ולארבע כוסות, ובכללם יין יבש, חצי יבש, מתוק ומבושל, וראה בהערה איזה מהם עדיף, ודין יין דל כוהל[113].

רנח. מצוה לקחת יין אדום[114].

רנט. לכתחילה יש לשתות יין המשכר שזהו דרך חירות, ולכן לכתחילה ישתה יין ולא מיץ ענבים, ולפחות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים [או עכ"פ שישית יין] אם מורגש בו היטב טעם היין. מי שקשה לו - יכול לצאת יד"ח במיץ ענבים.

רס. חמר מדינה כשר לארבע כוסות אם אין לו יין, ולא פשוט מה נקרא בזמנינו חמר מדינה, ויש לומר שיוצאים יד"ח בדיעבד בתה או קפה או קוקה-קולה, וכיון שדבר זה אינו ברור דיש חמר מדינה בזמנינו לכן נכון לעשות גם שומע כעונה (כדלהלן סע' רסג), וינהג כך:

ישמע את ברכת הגפן מאדם אחר השותה יין/מיץ ענבים, יענה אמן [ויכוון לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה], ולאחמ"כ יברך בעצמו 'שהכל' וישתה.

רסא. כיון שחמר מדינה ברכתו שהכל, לא יברך על הכוס השניה והרביעית, כי הם נפטרים בברכה הראשונה והשלישית.

רסב. חולה סכרת שאינו יכול לשתות כלל יין או מיץ ענבים ואפי' לא יין יבש, יצא י"ח בחמר מדינה וגם ע"י שומע כעונה כדלהלן (וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מו).

רסג. נסתפקו התוס' (פסחים צט:) אם יוצאים יד"ח ארבע כוסות ע"י שומע כעונה כמו בקידוש שהמקדש מקדש על הכוס ואחרים יוצאים ממנו גם בשתייה והכא נמי בארבע כוסות יוצאים הציבור ע"י ברכת בעל הבית, וביאר בחידושי מרן הגרי"ז הלוי (הל' חמץ ומצה פ"ז) משום שאין עיקר מצות ארבע כוסות בשתיית הכוסות אלא בברכה על הכוס.

רסד. לכתחילה יש להשתמש בכוס המחזיקה רביעית [150 סמ"ק] ולשתות את כולה בכל ארבע הכוסות.

רסה. חולים וקטנים שאינם יכולים לשתות שיעור זה – ישתו מכוס המכילה 86 סמ"ק (רביעית לפי השיעור הקטן), ואם אינם יכולים לשתות את כולה, ישתו לפחות רוב רביעית שהוא 44 סמ"ק (וראה עוד לעיל סעיף קצה).

רסו. חולה שיכול לשתות 86 סמ"ק [ולא הרבה יותר], יש להסתפק אם ייקח כוס גדולה המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה או שייקח כוס של 86 סמ"ק וישתה את כולה. ונראה שיותר טוב שייקח כוס המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה [76 סמ"ק].

דיני אכילת מצה למי שקשה לו

רסז. בריא יכול לפורר את המצה לפירורים דקים ולאכלם, או לטבול את המצה במים בלי לשרותה [אם לא נוהג בכך איסור מצד שרויה], או לשתות קצת מים תוך כדי הבליעה.

רסח. חולה יכול לשרות את המצה במים עד שתתרכך ואח"כ לאוכלה, אבל שלא תהא נימוחה.

רסט. אכל מצה או מרור והקיא - יצא ידי חובה, אבל לא יברך ברכה אחרונה [על המצה] אם הקיא כל מה שאכל ולא נשאר כזית במעיו.

שיעור המרור

רע. חסה קרובה למשקל המים, ולכן כשמברכים על אכילת מרור: המברך יאכל 50 גרם חסה [וי"א שדי ב-27 גרם (ראה במקור לשאלה קמג)], והשומעים די להם ב- 17 גרם חסה. לאכילת כורך די ב- 17 גרם בין למברך ובין למסובים (וראה לעיל סע' רלב).

רעא. חריין הוא כמשקל המים. ולכן המברך יאכל 50 גרם למרור [וי"א שדי ב-27 גרם]. ובכורך 17 גרם, והשומעים בכל האכילות 17 גרם.

שו"ת בדיני ליל הסדר

רעב. שאלה: האם מבשלים או צולים את הביצה שבקערה.

תשובה: מבשלים את הביצה, והאשכנזים צולים אותה על האש לאחר הבישול.

רעג. שאלה: איזה חלק בעוף/בבהמה לוקחים לזרוע.

תשובה: זרוע הוא הרגל הקדמית של הבהמה, אולם רבים נוהגים לקחת את הכנף של העוף, ויש הנוהגים לקחת את השוק [ירך/פולקע], ויש להקפיד שיהיה עליו מעט בשר [ויש שהקפידו שיהיה דווקא מעט ולא הרבה (כדי שלא יהיה דומה ממש לקרבן פסח, עי' ויגד משה סי' ג). מי שאין לו כנף, ייקח שאר בשר עוף אפי' בלי עצם.

רעד. שאלה: איך הדרך לצלות את הזרוע.

תשובה: צולים ע"ג האש או גחלים (סי' תעג, ועי' פסחים עה), ואפשר אף לצלות על הגז (ואף שאין צולין את הפסח על שיפוד של מתכת (פסחים עד, רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ח), והרי הגז הוא ממתכת והבשר נוגע בגז, אעפ"כ כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך). כמו כן אפשר אף לצלות ע"ג מנגל חשמלי (ואף שאין צולין את הפסח ע"ג חום חשמל (עי' פסחים עה בעניין גחלת של מתכת), כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך וכדלעיל. ובדעת הרמב"ם (שם) יש הסוברים שאפשר לצלות את הפסח על גחלת של מתכת). ורבים נוהגים לבשל את הזרוע ואח"כ לצלותה, ואז הצלייה יותר בקלות.

רעה. שאלה: איך מכינים את החרוסת שבקערה.

תשובה: עשויה מתפוחים חמוצים, תמרים, אגוזים ושקדים. עושים בלילה עבה זכר לטיט. ונותנים יין אדום, זכר לדם, ותבלינים [קינמון וזנגביל] מפני שדומים לתבן.

רעו. שאלה: האם מותר לאכול בליל הסדר צלי.

תשובה: בשר ועוף צלי אסור, אבל דגים וביצה ושאר מאכלים צלויים מותר.

רעז. שאלה: האם אפשר לאכול בליל הסדר בשר שבושל ואח"כ נצלה ולהיפך.

תשובה: הולכים לפי אחרון, אם הבשר נצלה לבסוף אסור לאוכלו, ואם בסוף נתבשל - אחרי הצלייה - מותר.

רעח. שאלה: האם אומרים קריאת שמע שעל המיטה לאחר ליל הסדר.

תשובה: קורא רק את פרשיות קריאת שמע כדרכו בכל יום, אך אין אומר את שאר ההוספות, ואומר רק 'בידך אפקיד רוחי וכו', וברכת המפיל.

תרופות בפסח [להרחבה – ראה אזמרה לשמך פסח ב]

כללים

רעט. תרופות הבאות בשימוש חיצוני [כגון נרות, טיפות אף/עיניים/אוזניים, משחות, משאפים וכדומה] מותר להשתמש בהן בפסח.

רפ. תרופות שאין בהן טעם מותר להשתמש בהן בפסח, אפילו אם יודע שמכילות חמץ.

רפא. תרופות שיש בהן טעם חייבים לברר כשרותן [ואם הן מכילות קטניות, מותר לצורך חולה או אפי' אם יש רק מיחושים (אף שקטניות הותרו רק לחולה שאין בו סכנה, כאן הוא רק תערובת קטניות)].

תרופות עם טעם טעים

רפב. תרופות שיש בהן טעם טעים, ויש בהן חמץ או חשש תערובת חמץ וזקוקים ליטלן באופן שמותר ליטלן בפסח (כדלהלן סע' רפה-רפז) - אם הן ברשותו לפני פסח, יניחן במקום שמכור לגוי, וכל פעם שצריך יוציאן מרשות הגוי ויכוון מפורש שאינו רוצה לזכות בהן, וישתמש ויחזיר לרשות הגוי.

רפג. אם קונה בבית מרקחת [שעשו מכירת חמץ] יכוון שאינו רוצה לקנותן לעצמו, ובאופן זה אף שהתרופה נמצאת בביתו, היא נשארת בבעלות הגוי, ויניחן בביתו במקום שמכור לגוי.

תרופות עם טעם לא טעים

רפד. תרופות בחשש חמץ עם טעם לא טעים [ורוב האנשים לא אוהבים אותן], מותר ליטלן בפסח, אך יש להניחן במקום שמכור לגוי (כדלעיל סע' רפב), ואם קונה בבית מרקחת, ראה לעיל סע' רפג.

אופן נטילת התרופה בתינוק או בילד

רפה. תינוק או ילד הנצרך לתרופה [עם טעם טוב] – ייקחו ילד מתחת לגיל מצוות שייתן לתינוק את התרופה, ואם הנצרך לכך הוא ילד גדול אך מתחת לגיל מצוות, ייקח זאת בעצמו.

 אופן נטילת התרופה למבוגר [באופן המותר ליטול בפסח]

רפו. גדול שצריך לשתות סירופ עם טעם - צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ויוציא מרשות הגוי בכל פעם שצריך, וימרר את התרופה [ע"י מלח או כמה שקיות תה קמומיל ללא סוכר].

רפז. גדול שצריך ליטול כדור בליעה עם טעם: אם ניתן להמיס את הכדור [עפ"י הוראת הרופא], ימיסו במים וימרר את המים. אם לא ניתן להמיסו – יבלע את הכדור עם מים מרים. ובכל אופן צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי, וכנ"ל.

רשימת תרופות נפוצות – מאושרות לפסח ושאינן מאושרות

יישר כח לבד"ץ עדה"ח על הסיוע ונתינת המידע

ברזל לילדים מאושר:

· פריפל טיפטיפות [שאר תוספי הברזל רובם לא מאושרים לפסח, בדר"כ אפשר לדלג שבוע]

ברזל לנשים מאושר:

· פריפול כדורים [אם אין בו טעם]

· פרנטל אף כשיש בהם חמץ, כיון שאין בהם טעם מותר לקחת

· פרנטל של חברת מקסי הלט (יצור מיוחד)

· פולקס 400 (סם און, פורמולציה חדשה)

· פולקס 400 (רפא)

· פוריק הריון

· פוליק 400 [פוליק אסיד, טבליות של רקח, 5 מ"ג]

ויטמין D (די) לילדים מאושר:

· טיפטיפות חברת כצט

ויטמין D למבוגרים מאושר:

· ויטמין די 3 (1000) (סם און, טבל)

· ויטמין די 3 (1000) (גילקו פארם, טיפות)

חומצה פולית:

· אם אינו מכיל 12B – של כל החברות כשל"פ

בי 12B:

· יש בו טעם ואינו כשל"פ ואפשר שבוע אחד לדלגו [ולחברת אלטמן יש 12B ללא טעם]

משככי כאבים למבוגרים מאושרים:

· אקמול (כדורים)

· נורופן (טבליות, לא ליקויי ג'ל, אם יש בו טעם)

· אופטלגין (קפל / טבל / טיפ, בלי טעם)

· אדויל [אם אין בו טעם]

· אדקס, אדקס פורטה [קפליות, לא ליקויי ג'ל, אם יש בו טעם]

· אתופן - משכך כאבים [דלקתיים]

משככי כאבים לילדים מאושרים:

· סירופ אקמולי בטעם פירות 125 מ"ג

· סירופ אקמולי פורטה בטעם טוטי פרוטי 250 מ"ג

· נרות נורופן

· טיפות אופטלגין (ללא טעמים)

משככי כאבים לילדים שאינם מאושרים לפסח:

· סירופ נורופן

· סירופ נובימול

· סירופ אייבו

· סירופ אקמול בטעם פטל

· סירופ אקמול בטעם שוקולד עם סוכר

· ילדים גדולים בטעם תות שדה ללא סוכר

· טיפות אופטלגין חדש (יש בהם טעם)

קשב וריכוז מאושרים:

· קונצרטה

· פוקלין (רגיל וXR)

· ויואנס (כל המינונים)

· אטנט (רגיל וXR – כל המינונים)

· סטרטרה (כל המינונים)

· ריטלין [כולם כשל"פ, חוץ מריטלין 10, ואף בו מותר להשתמש מפני שאין בו טעם]

גזים לילדים מאושרים:

· קלבטן תרחיף [רגיל, לא פורטה]

· בייביזים טיפות

· קלבטן פורטה [קפליות, אך תרחיף אינו מאושר]

· גזים X

שיעול יבש מאושר:

· סימפוקל בטעם דבש ולימון בלבד כשל"פ (אך בטעם פטל אינו כשל"פ)

עצירות מאושר:

· נורמלקס [אבקה, קידס, טוגו]

מלטונין מאושרים:

· מלטונין כמוסות 3/5/10 מ"ג (מקסי הלט)

· מלטונין מציצה בטעם למון (מקסי הלט)

ריקוטן:

·אין בו טעם, ואפשר להשתמש

צרבות לא מאושר:

· טמס

· מלוקס, מלוקס פלוס

· גביסקון מנטה (טבל.)

צרבות מאושר:

· אומפרדקס קפל.

· גאסטרו טבל.

· נקסיום טבל.

· פמוטידין (טבע, טבל., 20/40 מ"ג)

· גביסקון מנטה (נוזל)

כדורים הורמונליים רובם המוחלט מאושר לפסח ואלו הם (טבליות):

· מיקרולוט

· נורידיי

· סרזט

· פומיניק

· דיאמילה

· פמולן

· אוטרוגסטן (קפסולות)

· דיאנה

· הרמונט

· יאז, יאז פלוס

· יסמין, יסמין פלוס

· מינס

· מיקרוגינון

· איקאקלומין (50 מ"ג)

· לטרוזול (רגיל, דקסל, ופרמוז 2.5 מ"ג)

· אסטרופם

· ויאגרה (כל המינונים)

· סיאליס

רשימת מוצרי מזון חמץ ושאינם חמץ

ברשימה זו מופיעים מוצרי מזון חמץ ממש או שיש בהם תערובת חמץ לפי מה שמקפידים שלא למכור מוצרים אלו.

מוצר שכתוב עליו 'מכיל גלוטן' – הרי הוא חמץ. מוצר שכתוב עליו 'עלול להכיל גלוטן' - אינו חמץ.

מוצרים שאינם חמץ ולא מופיע ברשימת הרכיבים שלהם שהם מכילים גלוטן – מעיקר הדין אפשר להשאיר בבית ולא למכור, אף שאין להם כשרות לפסח, כיון שאין בהם אף תערובת חמץ.

אמנם אף במוצרים שאינם חמץ, אין להשתמש בהם בפסח ולכתחילה אם אפשר ראוי למכרם [מחמת חששות רחוקים].

אבקת אפיה - לא חמץ

אבקת בצל - לא חמץ

אבקת ג'לי - לא חמץ

אבקת מרק ללא גלוטן - לא חמץ

אבקת מרק רגילה - יש בה גלוטן, אבל אם כתוב רק עמילן אינו חמץ

אבקת סוכר - לא חמץ

אבקת פלאפל - מכיל קמח

אבקת קצפת - לא חמץ

אבקת שום - לא חמץ

אלכוהול (שמיוצר בארץ) - לא חמץ

בוטנים אמריקאים לסוגיהם - חמץ [אא"כ ידוע שעשויים מקמח תירס]

בורגול - חמץ

במבה - לא חמץ

בצל מטוגן - לא חמץ

ברנדי ליקרים (המיוצר בארץ) - לא חמץ

גבינות, לבן וכו' - לא חמץ

גלידות ושלגונים - לא חמץ אם אין בהם שברי עוגיות וכדו'

גפילטע פיש - צריך לבדוק אם יש קמח, בדרך כלל אינו חמץ

גריסים לסוגיהם - כל עוד שלא בושלו או נשרו במים בבית אינם חמץ

גריסים מחיטה שלמה - לא חמץ

ג'ריש (בורגול דק) - חמץ

גרנולה - חמץ

דגים - לא חמץ

דגני בוקר - רובם חמץ, לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

דוריטוס – אם מכיל גלוטן - חמץ

וודקה - חמץ [חוץ מהכשר בד"ץ עדה"ח]

ויסקי - חמץ

זעתר - לא חמץ [לפעמים ספק תערובת]

חומץ סינטטי - לא חמץ

חיטה - כל עוד שלא בושלה או נשרתה במים בבית אינה חמץ

חלב - לא חמץ

חלב סויה - לא חמץ

חלווה - לא חמץ

חמאת בוטנים - לא חמץ

חרדל - מתוצרת הארץ לא חמץ, מתוצרת חו"ל תערובת חמץ

ירקות קפואים - לא חמץ

כוסמין – אם בא במגע עם מים, חמץ

כוסמת - לא חמץ

ליקר - אפשר למכור

לתת ותמצית לתת - חמץ

מיונז - לא חמץ

מלבין קפה - חמץ

ממרח חרובים - לא חמץ

ממרח אגוזים - לא חמץ

מצות חמץ - חמץ

משפרי האפייה - רובם חמץ, יש לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

משקאות חריפים - אפשר למכור (למעט בירה וויסקי. וראה לעיל דין וודקה).

נקניקיות בשרי - לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

נקניקיות סויה - חמץ

סובין - חמץ

סוכר - לא חמץ

סוכר וניל - לא חמץ

סוכריות וממתקים מחו"ל - תערובת חמץ, עדיף לא למכור

סולת - חשש חמץ, עדיף לא למכור

עמילן - רוב העמילן אינו חמץ, מצוי שהוא מקטניות

פודינג - לא חמץ.

פיצוחים בהכשר עד"ח - קלויים כל השנה בקמח תפו"א [וראה לעיל דין בוטנים אמריקאים]

פיצוחים קלויים - המצופים בקמח חיטה ולא בקמח תפוחי אדמה הרי הם חמץ

פסטה - חמץ

פצפוצי אורז - תלוי במרכיבים צריך לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

פריכיות אורז – אין בהם חמץ, אך אם הם מכילים חיטה או שיבולת שועל, הם בחשש חמץ

צ'יטוס - אם מכיל גלוטן - חמץ

צ'יפס מתובל - חמץ

קוואקר - חמץ

קורנפלקס - חמץ חוץ מ B&D שלא חמץ

קטשופ - לא חמץ

קמח/קמח מלא רגיל – חשש חמץ

קמח מלא מטחינה ללא תולעים – פעמים רבות הוא מטחינה יבשה ואינו חמץ

קמח כוסמין – בדרך כלל מטחינה יבשה ואינו חמץ

קפה – לא חמץ

רטבים למיניהם - אם ברכיבים כתוב מכיל גלוטן חמץ, אבל אם כתוב עלול להכיל או שלא כתוב - לא חמץ

שוקולד – אינו חמץ, אא"כ כתוב מכיל גלוטן

שיבולת שועל - חמץ

שלווה – חמץ חוץ משל חברת 'אשבול'

שמרים יבשים/לחים – אינם חמץ

שניצל סויה - חמץ

שקדי מרק - חמץ

תבלינים – בדר"כ אינו חמץ [דין כמון התבאר בשו"ת שאלה ע]

תה – אינו חמץ

תחליב חלב (מלבין לקפה) - חמץ

תחליף קפה ציקו - חמץ

רשימת מוצרים שצריכים ושאינם צריכים כשרות לפסח

דבק נייר / סלוטייפ / דבק חם – אינם צריכים כשרות

טפט – לא צריך כשרות

כוסות נייר (קרטון) - צריך כשרות לפסח

כוסות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

כפפות חד פעמיות לטקס - שיש בהם אבקה צריכים כשרות לפסח

נייר אפיה - צריך כשרות לפסח

מגבונים וממחטות לחות – אם אינם נוגעים באוכל אינם צריכים כשרות

מגבות נייר, נייר סופג - צריך כשרות לפסח, כיון שנוגעים באוכל

מי פה - ראוי שיהיה כשר לפסח

מנג'טים - צריך כשרות לפסח

מפות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

מפות ומפיות נייר - לא צריך, כיון שאינן נוגעות ממש באוכל.

מפות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

משחת שיניים, חוט דנטלי – ראה בשו"ת שאלה קכח-קכט

ניילון נצמד – ראוי שיהיה כשר לפסח

נייר לעטיפת מצות - צריך כשל"פ

נייר עטיפה לציפוי ארונות - לא צריך כשרות לפסח (רק כשנשאר יבש)

סבון כלים – ראוי שיהיה כשר לפסח

סירים חד פעמיים - ראה תבניות אלומיניום

סכו"ם פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

פחמים – אינם צריכים כשרות, ואת השיפודים יש להניח על האש לכמה שניות לפני שנוגעים באוכל.

צלחות מנייר - צריך כשרות לפסח

קיסמי שיניים (פלסטיק ועץ) – אם אין טעם ל"צ כשרות

רדיד אלומניום - ראה תבניות אלומיניום

שמן זית למאור – ראה בשו"ת שאלה קכב

שקיות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

תבניות אפיה מקרטון/נייר - צריך כשל"פ

תבניות ורדידי אלומיניום חד פעמי עם כשרות לכל השנה – ראוי שיהיו כשרים לפסח מחשש שמן קטניות

תמרוקים, מוצרי קוסמטיקה, סבון רחצה וכו' – ראה בשו"ת שאלה קכג

קטניות

רפח. דין קטניות: השו"ע (סי' תנג) מתיר לאכול קטניות וכן נהגו חלק מבני ספרד, אך הרמ"א אוסר, וכן נהגו בני אשכנז.

רפט. טעם האיסור: כתב הטור (סי' תנג) "יש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חטין מתערבין בהן". ובסמ"ק כתב הטעם "כיון שראוי לעשות עיסה מהן אתי לאחלופי בשאר עיסה של חמץ" (הביאו הט"ז סי' תנג ס"ק א).

רצ. מכירת קטניות לגוי: מעיקר הדין מותר להשאיר קטניות בבית מבלי למוכרם לגוי (רמ"א שם), אך נהגו למכור קטניות שאין עליהם כשרות לפסח.

רצא. קטניות לקטנים: מטרנה קטניות מותר לתת לכתחילה (וראה סע' הבא). במבה וכד', מותר לתת לקטנים עד גיל חינוך [גיל 5-6], אם נזקקים לכך (עי' חיי"א כלל קכז ס"ו).

רצב. עירוי מקומקום על מטרנה קטניות: מן הדין מותר לשפוך ישירות מהקומקום על המטרנה, אך רבים נוהגים שלא לערות ישירות, אלא ישפוך לתוך כוס חד פעמית, וממנה לבקבוק, או שישפוך לתוך הבקבוק לפני ששם את המטרנה [אע"פ שבלוע בו קטניות].

רצג. כלי שבישלו בו קטניות: אם אינו בן יומו – מעיקר הדין מותר לבשל בו אוכל כשל"פ, אך רבים נהגו להחמיר להגעילו [ודברים שבלעו קטניות רק בכלי שני, מותרים בשימוש לאחר 24 שעות], ואפשר להגעילו גם בפסח. אם הוא בן יומו – אין לבשל בו, ובדיעבד אם בישלו, האוכל מותר (עי' כה"ח סי' תנג ס"ק כז בשם שו"ת זרע אמת (ח"ג סי' מח) ומהרלנ"ח, שו"ת מהר"ם שיק סי' רמא).

רצד. תערובת קטנית: סלט ירקות ששמו בו שמן סויה, אכילת תבשיל שהתבשל עם קטניות, ועוד – התבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב.

המינים שהם בכלל קטניות

רצה. גדר הנכנס בכלל קטניות: כתב הרמב"ם (הלכות כלאים פרק א הלכה ח): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים... והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן". ומבואר ברמב"ם שגדר קטנית הוא שאוכלים את הזרע שאותו זורעים. עוד כתב הט"ז (שם) "ונראה הטעם לפי שגידול החרדל הוא בשרביטי' דומה לגידול קטניות ע"כ הוי בכלל איסור קטניות", ומבואר שכל מה שגדל בשרביטים [תרמילים] נחשב קטניות.

רצו. פירות עץ אינם בכלל קטניות (לדין קשיו ופיסטוקים, ראה בשו"ת שאלה עג), ולכן סירופ מייפל ומסטיק תימני אינם קטניות, כיון שהם מופקים מעצים. וכן שקדים, וכל סוגי האגוזים [ובכללם ערמונים וקוקוס].

ירקות שלא אוכלים את הזרע [הגרעין] שזורעים בלבד, אלא גם את הבשר שסביבו, וכגון מלפפון ועגבנייה - אינם קטניות (לדין גרעיני דלעת ואבטיח, ראה בשו"ת שאלה עב).

ירקות עלים אינם קטניות, ובכללם טימין, בזיליקום, פטרוזיליה, עלי כוסברה, למון-גראס, מרווה, עלי סלרי/שמיר/שומר, עלי דפנה.

תבלינים – רובם אינם קטניות [ולכן אינם מופיעים ברשימה דלהלן], ובכללם פלפל לבן/שחור/אנגלי, כורכום, משייה (כי הם גדלים על עץ). פפריקה ושאטה אינם קטניות (כי הם בכלל ירק, וכדלעיל). רוזמרין, אורגנו, לואיזה וזנגביל (ג'ינג'ר) אינם קטניות (כי הם צמחים רב שנתיים).

אולם ישנם תבלינים שאלו שאינם אוכלי קטניות לא יכולים לאוכלם משום שמערבים בהם קטניות או שמן קטניות בתהליך הייצור, וכגון חוואיג', זעתר ועוד.

רצז. רשימת מיני הקטניות המצויים:

[הקטניות המוקפות בסוגריים יש בהן נידונים הלכתיים].

אפונה, אורז, [בוטנים], [גרעיני חמניות ודלעת], דוחן, חומוס, חרדל, חילבה (הוא "תלתן", כיון שגדל בשרביט), כוסמת [לא כוסמין שהוא מין דגן], לוביה, לפתית [וכן שמן קנולה המופק מלפתית (עי' שו"ת אבני נזר או"ח סי' שעג)], סויה (ראה להלן מש"כ בענין תירס), עדשים, פול, פרג, פשתן, קינואה, קצח, שומשום, שעועית, תורמוס, תירס (למרות שהוא מין חדש שלא היה ידוע בזמן הגזירה, משנ"ב סי' תנג ס"ק ד, וכן פופקורן העשוי מתירס).

גריסים אינם קטניות (וראה דינם לעיל ערך גריסים, האם הם חמץ). לדין כמון, ראה בשו"ת (שאלה ע). לדין נבטים, ראה בשו"ת (שאלה עד).

שרויה

רצח. דין שרויה: יש מחמירים שלא לאכול מצה שרויה במים וכל דבר שמכיל תערובת מים [וראה באזמרה לשמך פסח ב, דיני התרת נדרים לעניין שרויה, ולעניין היתר חולה וכו'].

רצט. שרויה בחלב: חלב ומוצריו (כדלהלן) אין בהם תערובת מים, אך יש חשש לטיפות מים בודדות שנשארו משטיפת הצינורות של החלב. ונראה שאף שלעניין קמח במי פירות, יש להחמיר אפי' בתערובת קטנה של מים (סי' תסב ס"ק י), לעניין מצה [אפויה] במי פירות אין חשש בשרויה , באופן הנ"ל שיש רק חשש תערובת טיפות מים בודדות. אמנם יש שמחמירים אף בכך.

ש. שרויה במי פירות: מצה שרויה במי פירות ולא במים, מותרת [ויש שמנהגם להחמיר אף בכך, ומקילים רק באבוקדו, ביצים שקליפתן יבשה וכד'].

שא. שרוי בדבר קרוש: במצה שרויה בדבר קרוש יש פחות חשש (עי' סי' תסו ס"ק כו).

שב. בישול מצה במים, ומריחת מוצרים המכילים מים על המצה: המחמירים בשרויה לא מבשלים מצה ופירורי מצה במים. אמנם במריחת דברים המכילים מים על המצה יש פחות חשש, מפני שאוכלים את זה מיד, וזה לא מספיק להחמיץ. אך למעשה גם בזה נהגו להחמיר.

שג. רשימת מוצרים ללא חשש שרויה: על פי האמור לעיל, יובאו להלן כמה מוצרים שאין בהם חשש שרויה ["אין חשש" – הכוונה למנהג הנפוץ באלו שמחמירים שלא לאכול שרויה, שאינם חוששים לשרויה במי פירות, כנ"ל]:

· חלב - אין חשש [ויש שמחמירים]

· לבן לסוגיו - אין חשש [ויש שמחמירים]

· שמנת - אין חשש [ויש שמחמירים]

· מעדנים לסוגיהם - אין חשש [ויש שמחמירים]

· גבינות רכות - אין חשש [ויש שמחמירים]

· חמאה - אין חשש

· שמן - אין חשש

· ביצים - אין חשש [ויש להקפיד שהקליפה תהיה יבשה]

· אבוקדו - אין חשש

· שוקולד - אין חשש

· מיונז - אין חשש [אא"כ ידוע שמעורב בו מים]

שד. בגבינות דלהלן יש חשש של תערובת אבקת חלב המומסת במים:

· גבינה מלוחה

· קוטג' [גרגרי הקוטג' עוברים שטיפה במים]

· גבינות צהובות

· חמאה מלוחה או עם תוספות

· חריין - [כיון שמבשלים אותו במים]

· יין - מעורב בו מים, אא"כ ידוע שהוא מייצור ביתי שאין בו תערובת מים כלל.

· מיץ ענבים - יש בו תערובת מים, אא"כ מופיע "100% מיץ" [ויש שמחמירים אף בזה, מחמת מי שטיפת הצינורות כמו בחלב כנ"ל].

הלכות מכירת חמץ

שה. רבים מקפידים שלא למכור חמץ גמור בעין אלא במקום הפסד מרובה.

שו. הרב אינו קונה את החמץ, אלא הוא נעשה שליח של כותב ההרשאה למכור את החמץ לגוי.

שז. נוהגים לעשות קנין בין הרב לבין נותן ההרשאה, ואין הקנין מעכב כיון שמעיקר הדין מינוי שליחות אין צריך קנין, וכאן הרב רק נעשה שליח למכירה כנ"ל.

שח. הקנין נעשה ע"י שכותב ההרשאה מגביה את הסודר וע"י זה הרב נעשה שליח למכור את החמץ.

שט. במכירת חמץ נעשים שני דברים: מוכרים את החמץ לגוי, ומשכירים את המקומות שבהם מונחים דברי החמץ

[יש שתי סיבות מדוע צריך להשכיר את מקום החמץ: האחת - שלא יצטרך לעשות מחיצה בפני החמץ, שהרי הלכה היא (פסחים ו., שו"ע או"ח סי' תמ) שצריך לעשות מחיצה עשרה טפחים בפני חמץ של גוי, וכיון שמשכירים את מקום החמץ לגוי נמצא שהחמץ ברשות הגוי ואין צריך מחיצה. והסיבה השניה להשכרת מקום החמץ היא - כדי שהגוי יקנה את החמץ בקנין חצר].

שי. חמץ שנמצא בפחי אשפה יש לפנותו [וראה בשו"ת שאלה לח]. ויש לדאוג שבערב פסח לאחר פינוי האשפה ע"י העיריה לא יניחו שום חמץ בפח האשפה. ולא פשוט כ"כ להקל ע"י שישכיר לגוי את חלקו שבפח, מכיון שהפח הוא רכוש משותף, ואין שותף רשאי להשכיר את חלקו ברכוש משותף ללא הסכמת שותפו (עיין שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' ריז, שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' רג, ועי' שו"ע חו"מ סי' שטז וסי' קנד ס"ב, ובסמ"ע שם סק"ח, וכן בשו"ע סי' שסג ס"י ובסמ"ע שם סקכ"ה ובביאור הגר"א ס"ק לג). אולם אם כל השכנים שומרי תורה ומצוות, אפשר להשכיר, כיון שמסתמא אינם מקפידים על כך. ונכון שוועד הבית ישכיר את כל חדר האשפה.

שיא. חמץ בחצר, אם היא חצר פתוחה ויש עופות ואין ידוע שנכנס שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לסמוך שעופות אכלוהו, ולכן סגי בבדיקה בצידי החצר מקומות שהעופות לא מגיעים. אבל אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לבדוק חמץ בחצר. ולעניין להשכיר את חלקו בחצר, אינו פשוט כ"כ שמועיל וכנ"ל (בסע' הקודם).

שיב. יש לבדוק את החמץ בארונות החשמל וכדו' משום שפעמים מכניסים שם חמץ, ולא לסמוך על המכירה וכנ"ל.

שיג. יש לבדוק את תיבות הדואר - אם משתמש בהן בפסח, משום שפעמים מכניסים שם חמץ, וכן כל מקום שמכניסים בו חמץ ומשתמש בו בפסח, אין להשכירו לגוי וצריך לבודקו מחמץ.

שיד. יש לזכור להוציא או לרוקן את השקית של השואב אבק שיתכן ויש בה חמץ, ואין לכתחילה לסמוך על המכירה בזה.

שטו. מכירת י"ג וי"ד: נחלקו האחרונים האם כדי להיפטר מבדיקת חמץ, צריך להשכיר את מקומות החמץ לפני זמן חובת בדיקת החמץ, היינו להשכירם בי"ג ניסן, או שמא די בכך שמשכירם בי"ד ניסן. וכתב המשנ"ב (סי' תלו ס"ק לב) שאף שאין למחות ביד המקלים למכור בי"ד ולא לבדוק, אך המוכר ביום י"ג שפיר עביד טפי.

ולפיכך אנו עושים מכירת י"ג לאותם המעוניינים שלא לבדוק חמץ במקומות מסוימים, ולהשכיר את אותם המקומות כבר בי"ג ניסן, וכדברי המשנ"ב. אין צורך למלא שטר נפרד עבור מכירת י"ג, ודי למלא שטר אחד עבור שתי המכירות. ובכדי להבדיל בין המקומות שמשכיר בי"ד למקומות שמשכיר בי"ג, סוכם עם הגוי [ונכתב בשטר] כי כל המקומות שיסומנו עד השקיעה של יום י"ג [לפני זמן חיוב בדיקת חמץ] יושכרו בי"ג ניסן, וייפטרו מבדיקה. וכל המקומות שיסומנו לאחר מכן, עד סוף זמן ביעור חמץ, יושכרו בי"ד ניסן, וממילא יתחייבו בבדיקה בליל י"ד [לדעת האחרונים המחמירים כנ"ל].

אמנם אם ישנם מקומות מסוימים שאינו רוצה לבדקם [וכגון שהם מקומות גדולים שהבדיקה בהם קשה וכד'], אך ברצונו להשתמש בהם במהלך ליל ויום י"ד [וכגון משרד/ארון שמשתמש בהם בליל/ביום י"ד ולא רוצה לבודקם], עליו לסמנם רק לאחר השקיעה, ולסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה.

שטז. דין היוצא מדירתו לכל ימי החג [לפי האמור בסע' הקודם]:

אם יוצא לפני ליל בדיקת חמץ – ימלא שטר מכירת חמץ, וישכיר את כל דירתו לגוי בי"ג ניסן, ע"י שיכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי בי"ג', [ואם לא ציין זאת בשטר, די שיסמן לפני השקיעה על דלת ביתו מבפנים 'כל הדירה מושכרת לגוי']. [ולפי מה שמחמירים שלא למכור חמץ בעין, יוציא מביתו את כל החמץ לפני שיוצא].

את מצות בדיקת חמץ יקיים ע"י שיבדוק את הדירה/חדר ששוהה בו בימי החג [לפני הבדיקה, יקנה את המקום בקנין שאילה, ע"י שיאמר לו בעל הבית או אחראי מטעמו 'לך חזק וקני', וינעל ויחזור ויפתח]. ולעניין ברכת הבדיקה – אם שם עשרה פתיתים, יכול לברך. אמנם אם זהו חדר בדירת הוריו/חמיו, עדיף שישמע את הברכה מבעל הבית (ועי' בשו"ת שאלה קמט).

אם יוצא לאחר השקיעה של ליל בדיקת חמץ [ואינו רוצה לבדוק את ביתו]– יסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה, ויקיים מצות בדיקת חמץ ע"י שישאיר מקום אחד [כגון הכניסה לבית] שאותו יבדוק. ולפיכך יכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי, חוץ מהכניסה לבית'.

יש להעיר שאם עדיין לא בדקו חמץ במקום בו הוא ישהה בחג, חובה עליו לבדוק גם את הדירה/חדר הנ"ל כשיגיע לשם [ואם המקום כבר נקי היטב, ואינו מחביא פתיתי חמץ לפני הבדיקה, יבדוק ללא ברכה]. ובאופן שמגיע לשם לפני עלות השחר, יכול להשכיר את כל דירתו לגוי [ואינו צריך לשייר חדר אחד], כי מקיים מצות בדיקת חמץ במקום ההוא.

שיז. קטניות, ממרחים, חטיפים, שאין בהם דגן, אף אם השתמשו בהם במשך השנה, אפשר למכור לגוי.

שיח. מי שרוצה להחמיר למכור תמרוקים, חומרי ניקוי, סבונים וכד' – יפרטם (וראה בגיליון אזמרה לשמך פסח ב).

שיט. יש לבדוק בדיקת חמץ בשטח שמאחורי המקרר או שינקה לפני כן כדי שיהיה בדוק לפסח, כיון שאנו משכירים אותו רק בי"ד בבוקר לצורך קנין אגב, לכן לפי מה שמחמירים לעשות מכירת י"ג, יש לבדוק שם את החמץ ללא ברכה.

מזון בעלי חיים בפסח

שכ. בפשוטו כיון שנפסק להלכה (פסחים מה: ושו"ע סי' תמב סעיפים ב, ט) שמזון שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב יש בו חיוב ביעור, א"כ מזון בעלי חיים שיש בו חמץ צריך לבערו כיון שראוי למאכל כלב [ונראה שמה שנקטו כלב לאו דוקא אלא כל בע"ח].

ואמנם הטעם שחמץ שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב חייב לבערו, הוא מכיון שראוי לחמע בו עיסות אחרות, וכדעת הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"א ה"ב) שחמץ שנפסל מאכילת אדם, אם ראוי להחמיץ עיסות אחרות הרי הוא בכלל שאור, אבל אם אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות, כיון שאינו ראוי לאכילת אדם, לא חל עליו איסור חמץ כלל.

שכא. למעשה: אם יש במזון של הבע"ח תערובת חמץ באופן שנשתנה צורתו של החמץ, וכיון שהוא מרוסק ומעורב בדברים אחרים אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות (עיין חזו"א סי' קטז ס"ק ח), אין בו חובת ביעור ומותר להשהותו ולהשתמש בו.

אולם אם החמץ המעורב במזון לבע"ח אינו מרוסק כגון חיטים ושעורים, אף אם אינו ראוי למאכל אדם - כיון שראוי למאכל בע"ח [כלב] ולהחמיץ בו עיסות אחרות חייב ביעור.

שכב. אפשר לתת לבע"ח מזון חליפי בפסח שאינו חמץ, כגון לתוכים – דוחן, לדגים - תולעים, לחתולים וכלבים – בשר עוף וכדו' [ואם אפשרות זו אינה קיימת, ישנה אפשרות למכור את הבעל חי עם החמץ ומקומם לגוי בנוסח מיוחד, וישאל חכם].

הלכות חול המועד

א. סעודת אסתר: כתב המשנ"ב (סי' תצ ס"ק ב) "כתבו הספרים דטוב לעשות ביום שני [היינו, א' דחוה"מ בא"י] בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן".

ב. צריך להזכיר מעין המאורע בברכת מעין ג' בחוה"מ[115].

ג. דיני טעויות בתפילת יו"ט וחוה"מ, התבארו באזמרה לשמך פסח ב.

דיני יעלה ויבוא

ד. השוכח יעלה ויבוא בברכת המזון:

בליל הסדר – בין איש ובין אישה חוזרים.

ביו"ט ראשון של פסח [ביום] ובשביעי של פסח: לבני אשכנז - איש חוזר ואישה אינה חוזרת, ולבני ספרד אף איש אינו חוזר.

בשאר ימי חוה"מ ואפילו בשבת חוה"מ - בין איש ובין אישה אינם חוזרים.

ה. השוכח יעלה ויבוא בתפילות חול המועד:

בכל תפילות חוה"מ, השוכח יעלה ויבוא, חוזר לראש.

אם נזכר לפני שהתחיל מודים, יאמר יעלה ויבוא וימשיך מודים מבלי לחזור על 'ותחזינה עינינו'.

אם נזכר לאחר שהתחיל מודים, כל שלא סיים תפילתו חוזר לרצה.

אם סיים תפילתו, אף שלא עקר רגליו, אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר התפילה, חוזר לראש.

נזכר לאחר תפילת מוסף שלא אמר יעלה ויבוא בשחרית, יחזור ויתפלל שחרית ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. ובשבת, שאין תפילות נדבה, יחזור ויתפלל ללא תנאי.

ו. המסופק אם אמר יעלה ויבוא[116]:

אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה, אינו חוזר.

אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו מיד לאחר התפילה, חוזר לראש.

אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר התפילה, או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן רב אחרי התפילה, יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. בשבת, שאין תפילות נדבה, אינו חוזר ומתפלל.

שמחה בחול המועד

ז. מצווה לאכול סעודת פת אחת ביום ואחת בלילה, אך אין חובה בכך.

ח. חובה לשתות יין שישפיע עליו או בלילה או ביום, ולכתחילה יש לשתות בין ביום ובין בלילה [ודי בפחות מרביעית, ואפשר לשתות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים, או עכ"פ שישית יין אם מורגש בו היטב טעם היין]. נשים אינן חייבות בכך.

ט. מצוה לאכול בשר או בלילה או ביום, ואם אין לו בשר יאכל עוף. גם נשים האוכלות בשר מקיימות מצוה (ראה אזמרה לשמך – חג השבועות).

י. בערב שבת: לכתחילה יש להתחיל לאכול את סעודת חוה"מ לפני חצות. אם לא הספיק, אפשר להתחיל עד שעה עשירית. ואם התחיל לאחמ"כ – לא ירבה בסעודה, ומצוה לאכול רק מעט יותר מכביצה פת.

יא. נוהגים לכסות את השולחן במפה בחול המועד כמו ביו"ט[117].

יב. בחוה"מ אין חובה ללבוש בגדי שבת, אך אין ללבוש בגדי חול, אלא ילבש בגדים יותר מכובדים משל ימות החול. רבים נוהגים ללבוש בגדי יו"ט, ויש יסוד למנהגם[118]

כללי חול המועד ועשיית מלאכות

יג. חוה"מ מותר בעשיית מלאכה, בתנאי שהיא גם מעשה הדיוט וגם לצורך המועד. אך מעשה אומן אסור אפי' לצורך המועד, ומעשה שלא לצורך המועד אסור אפי' מעשה הדיוט.

יד. לצורך אוכל נפש ומכשיריו, וכן לצורך דבר האבד, וכן לצורכי רבים – הותר מעשה אומן.

טו. טבילת כלים בחול המועד – מותרת.

טז. מותר לתקן טלפון בחוה"מ רק תיקון שהוא מעשה הדיוט [דהיינו שכל אחד יודע לעשות אותו], אך מעשה אומן – אסור.

יז. מותר לקשור ציציות בחוה"מ, אף שלא לצורך המועד, ואף לצורך אחרים [בתנאי שלא לוקח שכר].

יח. מותר לנקות רכב ללא עשיית מלאכות אסורות בחוה"מ, כגון פעולות חשמליות, סחיטה וכדו'. אם הפעולות הן חשמליות, מותר לנקות רק אם הרכב מלוכלך ולא כיוון מלאכתו למועד (עי' סי' תקלו ס"ב).

כתיבה

יט. אסור לכתוב או למחוק שלא לצורך המועד אפילו אות אחת או ספרה אחת.

כ. הקלדה במחשב או בטלפון דינה ככתיבה, אך לצורך המועד מותר מפני שהוא מעשה הדיוט.

כא. מותר לילדים עד גיל מצוות לצייר, להדביק מדבקות ולשחק בפלסטלינה.

כב. מותר לכתוב דברי תורה בין ביד ובין במחשב, מפני שנחשב כדבר האבד. כמו כן מותר לענות תשובות למבחנים בלימוד.

כג. מותר לכתוב את סך שעות הלימוד בישיבת/כולל בין הזמנים (שכיון שעלול לשכוח, נחשב כדבר האבד. ואי"ז כמניעת רווח שאינה מוגדרת דבר האבד).

כד. מותר לכתוב אגרות שלום, וכן מותר לדרוש בשלום חברו בין בכתב ובין בכל אמצעי שהוא, וכן מותר לכתוב מכתבים בין החתן וכלה. אמנם יש לכתוב את השורה הראשונה עקומה מעט.

כה. צילום בחול המועד אסור, אא"כ זהו אירוע שלא יחזור על עצמו לאחר המועד. אך במצלמה דיגיטלית מותר, אא"כ מתכנן לפתח את התמונה, ועיקר הנאתו מהתמונה המפותחת.

תספורת ונטילת ציפורניים

כו. אסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד, אך שפם מותר לגלח אם לא השאירו בכוונה לגלחו במועד.

כז. מותר לאישה לספר את שיער גופה ואפי' ע"י אישה המומחית לכך.

כח. אסור לאשה לספר שיער ראשה אלא לצורך צניעות או לצורך מצוה.

כט. לדעת השו"ע מותר ליטול ציפורניים בחוה"מ, אך לדעת הרמ"א אסור לגדולים ליטול ציפורניים בחול המועד, בין ציפורני הידיים ובין ציפורני הרגליים, אך מותר לחתוך אותן בשיניים או בידיים [ובמקום הצורך, אפשר להתחיל עם כלי ולהמשיך בשיניים או בידיים]. ציפורני קטנים מותר אף לדעת הרמ"א.

ל. דין נטילת ציפורניים בערב שבת חול המועד [לגדולים מבני אשכנז]: מי שנטל ציפורניו בערב פסח [או בערב שבת שלפני פסח, בשנים שפסח חל ביום א'], יכול ליטול ציפורניו בימי חול המועד עם כלי. אם לא נטל ציפורניו בערב פסח, מותר ליטול בערב שבת חוה"מ רק אם רגיל ליטול בכל ערב שבת (דין נטילת ציפורניים בערב שביעי של פסח יתבאר להלן סע' נו).

תפירה

לא. אסור לתפור בחוה"מ [כולל תפירת מכפלת], אך תפירה שאינה מעשה אומן, דהיינו תפירה ביד באופן שמשאיר רווח בין תפר לתפר, ואחד למעלה אחד למטה, אחד למעלה אחד למטה וכך לכל אורך מקום התפר – מותרת לצורך המועד. וכן מותרת הדבקת הבגד לצורך המועד.

לב. תפירת כפתור לצורך המועד מותרת, אך יתפור בצורה רפויה [דהיינו, הרגיל לתפור ב-4 חורים – יתפור ב-2, והרגיל ב-2 יתפור ב-1, והרגיל ב-1 יתפור בצורה רפויה].

כיבוס

לג. אסור לכבס בגדים, ואפי' את מקצת הבגד, אך מותר לנקות כתם מקומי לצורך המועד [ובכל המקומות דלהלן שמצוין שמותר לכבס, היינו רק לצורך המועד].

לד. איסור כיבוס כולל מפות וסדינים, אבל אם המפה מלוכלכת לגמרי באופן שא"א להשתמש בה כלל - מותר לכבסה.

לה. בגדי קטנים בגיל שעדיין מלכלכים בגדיהם [בערך עד גיל 8-9] מותרים בכיבוס [ואפי' אם יש להם בגדים אחרים, אך הם פחות נאים], ומותר לכבס [במכונת כביסה] אף כמות גדולה, אם יש סבירות שיצטרכו בגדים אלו לחוה"מ.

לו. מי שהזיע הרבה, ובגדיו [לבנים, גרביים או חולצות] אינם ראויים ללבישה - בשעת הדחק יש להקל לכבס את בגדיו, אם אין לו חולצות אחרות המתאימות ללבישה בחג (וראה הערה[119]).

לז. מותר לכבס מגבות שדרך להחליפן כל יום.

לח. בגד העלול להיהרס אם לא יכובס – מותר לכבסו אפי' אם לא נצרך למועד.

לט. סמרטוטים מותר לכבסם, כיון שרגילים להתלכלך.

מ. בכל המקרים הנ"ל שמותר לכבס – אסור לצרף לאותה מכונה בגדים האסורים בכיבוס (וראה הערה[120]).

מא. מותר לגהץ בגדים בחול המועד [אא"כ יש מנהג אחר], אך אין ליצור קפלים חדשים.

מב. מותר לייבש בגדים במכונת ייבוש, וכן מותר לתלות בגדי קטנים בחוץ אך ייבוש בגדי גדולים מותר רק בתוך הבית.

מג. צחצוח נעליים והברשת כובע מותרים.

מד. מותר לנקות כלי כסף שדרך לנקותם לעיתים קרובות.

מה. מותר לשטוף את רצפת הבית כרגיל בכל שבוע.

מסחר בחול המועד

מו. מותר לפתוח כרגיל חנות מוצרי מזון שאינו מתקיים כגון חלב וירקות, ומותר למכור בחנות זו אף מוצרים המתקיימים לזמן רב, ומותר לקנותם רק לצורך המועד.

מז. אסור לפתוח חנות משחקים, אופניים, תכשיטים ובגדים בצורה רגילה, אלא רק בשינוי כגון, שאם יש שתי דלתות - יפתח רק דלת אחת, ואם יש דלת אחת – יפתח רק את חלקה.

מח. מותר לקנות משחקים, אופניים, תכשיטים ובגדים לצורך המועד, אך אם החנות אינה פתוחה כדין כאמור לעיל – אסור לקנות בה, אלא יש לקנות במכירות ביתיות או בחנויות מזון המוכרות גם את המוצרים הנ"ל.

מט. כמו כן מותר לקנות מוצרים [אפי' שלא לצורך המועד] אם הם במבצעים מיוחדים שלא יחזרו על עצמם לאחר חול המועד, ודווקא בחנויות הפתוחות כדין כנ"ל.

סדר מוצאי שבת חוה"מ

נ. האשכנזים לא אומרים 'ויהי נועם'. אומרים 'ויתן לך' (פמ"ג סי' רצה, ועיי' ערוה"ש שם שאין לומר). מבדילים כרגיל כבכל מוצאי שבת בנר ובשמים.

נא. מעיקר הדין אפשר לברך 'בורא מיני בשמים' על ציפורן בפסח (משום שבזמננו לא שורים את הציפורן באלכוהול, וגם רוב האלכוהול אינו חמץ). החושש לחמץ בציפורן – יברך על הדסים.

דין השוכח לומר "מוריד הטל", "ותן ברכה"

נב. דין האומר בקיץ "משיב הרוח ומוריד הגשם":

[א] צריך לחזור לתחילת הברכה, ולא מועיל בזה תיקון תוך כדי דיבור.

[ב] אם נזכר לאחר שאמר את שם השם שבחתימת ברכת 'מחיה המתים' - יסיים 'למדני חוקיך' ויחזור לראש הברכה.

[ג] אם אמר 'ברוך אתה השם מחיה' - יסיים את הברכה, ויחזור לראש התפילה, אך אינו חוזר לומר 'השם שפתי תפתח'.

נג. דין אשכנזי שאמר בקיץ "ותן טל ומטר", או ספרדי שאמר "ברך עלינו":

[א] יחזור לתחילת הברכה.

[ב] אם נזכר לאחר שאמר את שם השם שבחתימת הברכה - יסיים 'למדני חוקיך' ויחזור לראש הברכה.

[ג] אם נזכר לאחר שאמר 'ברוך אתה השם מברך' - יסיים את הברכה, ויחזור לראש הברכה.

[ד] אם סיים את תפילתו, אף שלא עקר רגליו - אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר התפילה, חוזר לראש.

נד. דין המסופק אם אמר 'מוריד הטל', וכן המסופק אם אמר "ותן ברכה" [ולבני ספרד היינו שמסופק אם אמר ברכנו] - תוך ל' יום:

[א] אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה - אינו חוזר.

[ב] אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר, והספק נתעורר לו מיד לאחר התפילה - חוזר לראש.

[ג] אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר התפילה, או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן רב אחרי התפילה - יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב לחזור ולהתפלל, תהא תפילתו נדבה. בשבת, שאין תפילות נדבה, אינו חוזר ומתפלל.

שביעי של פסח

נה. בערב שביעי של פסח - מותר לשטוף את הבית כרגיל, וכן מותר להבריש כובע ולצחצח נעליים. כמו כן מותר לגהץ בגדים [אא"כ יש מנהג אחר], אך אסור ליצור קפלים חדשים. כל הנ"ל מותר בכל ימי חוה"מ.

נו. מי שנטל ציפורניו בערב פסח [או אפי' בערב שבת שלפני פסח, בשנים שפסח חל ביום א'], יכול ליטול ציפורניו בחוה"מ. מי שלא נטל ציפורניו בערב פסח, אם רגיל ליטול ציפורניו בכל ערב שבת, יכול ליטול בערב שבת חוה"מ עם כלי, אף לבני אשכנז, אבל לא בערב שביעי של פסח [ספרדים וקטנים מבני אשכנז מותרים לקצוץ בכל חוה"מ].

נז. יש להיזהר להוציא קודם כניסת החג את כל המוקצה שהכניס לבגדיו במשך ימי חול המועד.

נח. טבילה: אין דין לטבול בערב שש"פ (כיון שאינו רגל בפני עצמו). אמנם עפ"י הקבלה נוהגים לטבול גם בערב שש"פ (חמדת ימים, סדר שביעי של פסח).

הדלקת נרות

נט. מדליקים נרות יו"ט, ומברכים 'להדליק נר של יום טוב', ואין מברכים 'שהחיינו' [לא בנרות ולא בקידוש].

יש הנוהגים להדליק את נרות יו"ט בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט. וראה לעיל סע' קעג-קעד פרטים נוספים בדיני הדלקת נרות.

ס. אשכנזי שהוריו נפטרו, ידליק גם נר נשמה בערב החג [מספיק נר אחד לשני ההורים].

שמחת יו"ט

סא. יש חיוב שמחה ביו"ט, ואמרו חז"ל (פסחים קט) שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, וכן נפסק להלכה שחובה לשתות יין ביו"ט (סי' תקכט ס"א ובה"ל ס"ב ד"ה כיצד).

סב. שתייה ביום ובלילה: חובה זו היא ביום החג, ועפ"י המבואר במק"א (אזמרה לשמך – חג השבועות), לכתחילה יש לשתות גם בלילה וגם ביום.

סג. שיעור שתיית היין: חובה לשתות יין שישפיע עליו [ודי בפחות מרביעית, ואפשר לשתות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים, או עכ"פ שישית יין אם מורגש בו היטב טעם היין].

סד. אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש בזה מצוה, ועיקר המצוה לאכול בשר בהמה, ואם אין לו בשר בהמה אפשר לקיים את המצוה גם בבשר עוף (סי' תקכט ובה"ל שם, חגיגה ח, ביצה י).

סה. את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים בהם, ולנשים יקנה בגדים או תכשיטים כפי ממונו (פסחים קט, סי' תקכט).

סו. שתיית יין ואכילת בשר לנשים: נשים אינן חייבות בשתיית יין, ואם הן אוכלות בשר הן מקיימות מצוה (ראה אזמרה לשמך – חג השבועות).

סז. סדר בציעת הפת בליל יו"ט: אף שבליל שבת נוהגים לבצוע את המצה התחתונה, בליל יו"ט יש לבצוע את המצה העליונה.

סח. עלייה לרגל בזמן הזה: בזמן הזה אין חובה ללכת לכותל בג' הרגלים, אולם רבים נהגו ללכת [מדרש שיר השירים רבה (א, טו, וכן ח, ח), ר"ן תענית דף י (ב. מדפה"ר ד"ה ואיכא), שו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' רא), כפתור ופרח (פ"ו), מהרלב"ח (סמיכת זקנים, קונטרס ג), שו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קלד)].

המנהג הוא ללכת לכותל, אך אין צריך לראות את פני העזרה. המנהג הוא ללכת במשך ימי הפסח או ימי הסוכות או בחג השבועות וששת הימים שלאחריו [ורק בחג השבועות אפשר להשלים בימים שלאחריו, אך לא בימים שלאחר פסח וסוכות].

סט. הקבלת פני רבו ברגל: דין זה אינו נוהג בזמננו (נוב"י תניינא, או"ח סי' צד, וראה בהרחבה באזמרה לשמך – חג השבועות).

ע. סעודה שלישית ביום טוב: כתב השו"ע (סי' תקכט ס"א) שלא נוהגים לעשות סעודה שלישית ביו"ט [אך החזו"א נהג כשיטת הרמב"ם (עי' טור שם) לאכול סעודה שלישית אף ביו"ט]. וטוב שיאכל פירות או, יוסיף תבשיל אחד בסעודת הבוקר (משנ"ב שם ס"ק יג).

צאת החג

עא. יש להמתין עם השימוש בדברים שנמכרו לגוי, עד שהרב יקנה אותם מהגוי בחזרה [ובמקומות רבים הוא זמן מועט לאחר זמן ר"ת].

עב. מנהגי האבילות של ספירת העומר מתחילים בצאת החג, ולכן אסור לשמוע שירים וכו' [ובני ספרד שיש להם מנהג אבות שונה, ינהגו כמנהגם].

הלכות יום טוב

להלכות יו"ט בהרחבה, ראה אזמרה לשמך – חג השבועות

בישול ואפיה ביו"ט

עג. מלאכות לישה, בישול ואפיה מותרות ביו"ט, כיון שמלאכות אלו אינן נעשות לימים הרבה (סי' תצה).

עד. גם דברים שנשמרים בקירור מותר לבשלם ביו"ט, אם התבשיל כשהוא טרי טעמו משובח יותר (שם).

עה. קומפוט [לפתן] שלא מפיג טעמו אם מבשלים אותו מבעוד יום, וכן כל דבר שרגילים לאוכלו צונן - לדעת השו"ע מותר לבשלו ביו"ט, ולדעת הרמ"א אסור לבשלו כדרכו אלא ע"י שינוי (שם), ואף לבני ספרד יש להחמיר בזה (כנה"ג, מאמר מרדכי, ברכי יוסף שם).

עו. אם לא הייתה אפשרות לבשל בערב יו"ט כי היו טרודים, דינו כאונס ומותר לבשלו ביו"ט ללא שינוי (משנ"ב סי' תצה ס"ק ח, י).

עז. מאכל המפיג טעמו מותר להכינו, אף אם לא יפיג טעמו עד שיאכלנו, וכגון שדעתו להכינו לליל יו"ט, ועד אז לא יפוג טעמו.

עח. אף שאפשר להדליק גז מערב יו"ט ולהניח עליו את הסירים שיתבשלו ביו"ט, אין צורך לעשות כן כיון שיש הפסד ממון של הגז הבוער בינתיים ללא צורך (פמ"ג בראש יוסף ביצה לג, ובסי' תקב משב"ז א).

מבעיר (סי' תקב)

עט. אסור להדליק אש חדשה ביו"ט, אבל מותר להעביר אש מאש דולקת.

פ. להעביר אש ממקום למקום ע"י גפרור או נר אמצעי – אם יש טרחה להעביר ישירות – מותר (פמ"ג מ"ז תקיד ס"ק ח).

פא. מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך אור או לצורך הדלקת נרות יו"ט או ביהכנ"ס או ברית מילה (סי' תקיד).

פב. כירות גז הישנות שאין בהן מפסק ביטחון, מותר להדליקן ביו"ט, וכן מותר להגדיל את להבת הגז. ובחדשות [שיש בהן מפסק ביטחון] - יש מחמירים.

פג. כיריים עם מצת אלקטרוני אסור להדליק, ולכן אם הלחצן של הגז הוא גם המצת יש לנתק את הכיריים מערב יו"ט. ואם שכח לנתקו אפשר לעשות זאת ע"י גוי.

מכבה (סי' תקיד)

פד. אסור לכבות אש ביו"ט, ואף אם האור מפריע לו לישון, וכן כאשר מעביר אש ע"י גפרור לא יכבה אותו אלא יניחנו שיכבה מאליו, וכן אין לכבות או להנמיך גז ביו"ט.

פה. כיריים של גז - אם האוכל יישרף אם לא ינמיך את הלהבה, ידליק אש אחרת קטנה יותר, או שיעבירו את הסיר אל שכן שיש אצלו אש קטנה יותר. ואם לא יכול להדליק אש קטנה יותר [ויש לדון כשיש לו כיריים מהדגמים החדשים שיש בהן מפסק ביטחון] - כיון שאם לא ינמיך את האש יישרף האוכל – הוי צורך אוכל נפש ומותר להנמיך.

פו. המניח סיר ובו מים על גבי האש כדי שירתחו המים ויגלשו, וכוונתו לגרום כיבוי האש – אם אינו משתמש במים שמרתיח לדבר אחר – אסור לעשות זאת, ואף אם משתמש במים אין לעשות כן.

בורר (סי' תקד בבה"ל ד"ה 'משום', סי' תקו סע' ב, סי' תקי סע' ב-ה)

פז. הוצאת עצמות מדגים או בשר - יש להקל כיון שאין דרך להוציאו מבעוד יום.

פח. שימוש במקלף ובמצקת מחוררת – כיון שאין דרך לעשות כן מערב יו"ט, מותר.

פט. שריית חסה במים ביו"ט לנקותה מתולעים אסורה (מג"א סי' תקי ס"ק ד בשם היש"ש, ויל"ע בזה עוד).

טחינה ביו"ט (סי' תקד משנ"ב ס"ק יא, יט, ושעה"צ ס"ק יח, לו)

צ. מותר לחתוך ביו"ט ירקות לסלט בלי שינוי כיון שהוא כמו שום בצל ושחלים שא"צ שינוי.

צא. מותר לרסק ירקות במזלג אף ללא שינוי כלל.

צב. מותר לגרד במגרדת [פומפייה] פירות וירקות ביו"ט, ונכון לשנות ע"י שיעשה זאת על השולחן וכדו' או שישתמש במגרדת מצידה השני.

צג. מותר לחתוך פירות וירקות לחתיכות גדולות קצת כדרכו בסלייסר, ואם חותך לחתיכות קטנות דינו כמגרדת שנכון לעשותו בשינוי.

צד. מותר לכתוש שום בכותש שום כדרכו, ונכון גם בזה לשנות, וכן מותר למעוך תפו"א במועך תפו"א, ונכון לעשות כן בשינוי כגון על שולחן וכדו'.

דישה וסחיטה

צה. ביו"ט אסור לסחוט פירות, מכיון שמלאכת דש לא הותרה ביו"ט. ומותר לסחוט לתוך אוכל כמו בשבת (סי' תצה).

צו. דין שימוש במגבונים לחים ביו"ט הוא כבשבת, וכן לגבי שטיפת כלים בסקוטש - דין יו"ט כבשבת.

צז. שאיבת חלב ביו"ט דינה כבשבת (עי' סי' תקה).

לש (סי' תקו)

צח. לישה הותרה ביו"ט, ולכן מותר להכין סלט ביצים עם מיונז כרגיל בלי שינוי.

צט. ג'לי יש להכינו מערב יום טוב כיון שטעמו טוב כשנעשה מבעו"י ואולי טוב אף יותר (עי' משנ"ב סי' תצה סק"ח).

ק. לש עיסה ביו"ט מותר להפריש ממנה חלה ביו"ט, ואם לש בערב יו"ט אסור להפריש ביו"ט (סי' תקו).

עיבוד באוכלין

קא. לכתחילה יש למלוח ירקות רק בצורה המותרת בשבת ע"י נתינת שמן וכדו'. ואם אין לו אפשרות מותר למלוח כרגיל. אבל כבישת ירקות ביו"ט אסורה כיון שהדרך לעשותה לימים רבים (סי' תק ס"ה).

דיני מוקצה ביו"ט (סי' תצה ס"ד)

קב. איסור מוקצה נוהג ביו"ט, וכל מוקצה האסור בשבת, אסור ביו"ט.

קג. כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו ומקומו, וכן מוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה מחמת גופו ובסיס לדבר האסור - אסור לטלטלם ביו"ט.

קד. מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש (סי' תקט וסי' תקיח).

קה. קמח ותפוחי אדמה אינם מוקצה ביו"ט כיון שמותר לבשל ולאפות ביו"ט.

קו. נרות וגפרורים אינם מוקצה ביו"ט כיון שאפשר להשתמש בהם.

קז. מותר לטלטל ביו"ט מכשיר חשמלי לצורך גופו ומקומו.

דינים כלליים ליו"ט

קח. שימוש בבושם ביו"ט דינו כשבת שעל הגוף מותר ועל הבגד אסור (סי' תקיא וסי' תרנח).

קט. אסור למדוד ולשקול ביו"ט כמו בשבת (סי' תק).

קי. אמירה לנכרי ביו"ט דינה כבשבת - מה שאסור לישראל לעשות אסור לומר לגוי לעשותו (סי' תצה ס"ק א).

קיא. דין נטילת תרופות ביו"ט כדין נטילת תרופות בשבת (סי' תקלב סק"ה).

קיב. דין פתיחת בקבוקים וקופסאות ביו"ט כדין פתיחתם בשבת (ועי' סי' תקט ס"ו).

קיג. דין הזמנת גוי, מומר, ואנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמננו לסעודת יו"ט, התבארו בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב.

רחיצה ביום טוב

רחיצה במים קרים

קיד. לבני ספרד מותרת, ולבני אשכנז מעיקר הדין מותרת, אך נהגו שלא לרחוץ את כל הגוף אלא במקום צער [ומיעוט הגוף מותרת אף שלא במקום צער, אך במקום ריבוי שיער, מותר רק במקום צער].

רחיצה במים חמים

גם באופנים דלהלן בהם הרחיצה מותרת ברוב הגוף – לבני אשכנז הוא רק במקום צער.

קטו. רחיצה במים חמים שהוחמו ביו"ט – אסורה, בין רחיצת כל גופו יחד ובין רחיצת אבר אבר. אך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים, וכן רחיצת מיעוט הגוף [עכ"פ שהוחמו בחמה, כדלהלן] – מותרת.

קטז. רחיצה במים חמים שהוחמו מערב יו"ט – לבני ספרד מותרת, ולבני אשכנז רחיצת כל הגוף יחד אסורה, אך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים וכן רחיצת מיעוט הגוף, וכן רחיצת אבר אבר [היינו עם ניגוב בין כל אבר ואבר שרוחצים], מותרת.

דיני חימום מים ביו"ט לרחיצה

קיז. אסור לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת כל הגוף, אפילו אם כוונתו לרחוץ אבר אבר.

קיח. מותר לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת פנים וידיים.

קיט. נחלקו הראשונים האם מותר לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת מיעוט הגוף, ולהלכה בחימום מים ע"י דוד שמש ניתן להקל לכתחילה [ובתנאי שלא נכנסים מים קרים לדוד, אך אם נכנסים מים קרים, ראה בסע' קכא]. וחימום מים על ידי בוילר חשמלי [הדולק מערב החג או ע"י שעון שבת] וכן חימום מים על האש - המיקל יש לו על מי לסמוך.

קכ. אין להשתמש ביונקרס, ואפי' לרחיצת מיעוט הגוף.

קכא. דוד שמש – בעקבות פתיחת ברז המים החמים בבית שמותקן בו דוד שמש, נכנסים מים קרים לדוד, ולכאורה יש איסור בדבר מפני שהמים הקרים מתבשלים בדוד שלא לצורך [שהרי לא משתמשים בכל המים שבדוד]. אמנם פתיחת הברז לצורך רחיצה באופנים המותרים [לצורך רחיצת פנים וכפות הידיים והרגליים, מיעוט הגוף, או לצורך שטיפת כלים], אין להקל בה לכתחילה, אך אין למחות במיקל בכך.

גדרי 'הוחמו מערב יו"ט - וביו"ט'

קכב. אם הניח את סיר המים על האש ביו"ט עצמו – המים נחשבים 'הוחמו ביו"ט'.

קכג. אם הניח את סיר המים על האש בערב ביו"ט, והסירו מהאש לפני כניסת יו"ט -המים נחשבים 'הוחמו מערב יו"ט'.

קכד. אם הניח את סיר המים על האש בערב יו"ט, והשאירו שם ביו"ט - נחלקו הפוסקים האם נחשב 'הוחמו מערב יו"ט' או 'הוחמו ביו"ט', ולהלכה דינם 'הוחמו מערב יו"ט'.

קכה. המערב מים קרים במים חמים שהוחמו מערב יו"ט, נחלקו הפוסקים האם דינם כמים שהוחמו מערב יו"ט, או שהדבר תלוי במטרת עירוב המים - שאם עירב לצורך קירור המים החמים – דינם כ'הוחמו מערב יו"ט', ואם עירב כדי להרבות מים חמים - דינם כ'הוחמו ביו"ט'. ולהלכה אין לחלק, ובכל אופן דינם כמים שהוחמו מערב יו"ט.

קיצור אופני הרחיצה המותרים

קכו. רחיצת כל הגוף במים קרים [לבני אשכנז דווקא במקום צער] - מותרת כרגיל.

קכז. רחיצה במים חמים:

[א] רחיצת כל הגוף יחד – אסורה לבני אשכנז בכל מקרה, ולבני ספרד מותרת רק במים שהוחמו מערב יו"ט (עי' לעיל גדרי 'הוחמו מערב יו"ט - וביו"ט', מה נחשב מים שהוחמו מערב יו"ט).

[ב] רחיצת גופו אבר אבר [דהיינו עם ניגוב לאחר כל אבר שרוחץ] – במים שהוחמו ביו"ט אסורה, ובמים שהוחמו מערב יו"ט מותרת, ולבני אשכנז רק במקום צער [ולכן, יכול להניח מערב יו"ט סיר מים על האש, וביו"ט ישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף מים קרים, ולהתרחץ בהם].

[ג] רחיצת פנים, וכפות ידיים ורגליים – מותרת אפילו במים שהוחמו ביו"ט [ולכן, יכול להניח ביו"ט סיר מים על האש, וישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף להם מים קרים. אך רחיצה במים מדוד השמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד] אינה לכתחילה, וכבסע' הבא].

[ד] רחיצת מיעוט הגוף – מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, והמיקל לרחוץ במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש או ע"י בוילר חשמלי [שדולק מערב החג או ע"י שעון שבת], יש לו על מי לסמוך [ואם רוצה לרחוץ במים חמים מהדוד שמש, צריך לכתחילה לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד, אך אין למחות במיקל בכך אף ללא סגירת ברז המים הקרים של הדוד].

קכח. רחיצת תינוק:

[א] תינוק שלא רגילים לרחצו בכל יום, דינו כגדול.

[ב] דין רחיצת כל גוף התינוק שרגילים לרחצו בכל יום, וכן רחיצת לכלוך מתינוק [אף שלא רגילים לרחצו בכל יום]:

מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, ואף במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש מותרת, ובתנאי שהמים חוממו לצורך שתיה או שטיפת כלים [כלומר, יניח סיר מים על האש, בחלק מהמים החמים ישטוף כלים, ואת שאר המים ישפוך לגיגית האמבטיה, ויוסיף מים קרים וירחץ בהם את התינוק].

רחיצתו במים חמים מהדוד שמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד], אינה לכתחילה, והמיקל בזה ע"י שפותח את הברז לצורך שתיה או שטיפת כלים [כגון שלאחר פתיחת הברז, ישטוף מעט כלים באמבטיה, ולאחמ"כ ירחץ את התינוק], אין למחות בידו.

דיני חפיפת השיער, וניגוב

קכט. חפיפה: אף באופנים שהותרה רחיצה ביו"ט, אסור לחפוף את השיער, משום איסור סחיטה, ומותר רק להניח סבון נוזלי ממש [שאינו סמיך יותר מסמיכות השמן, כדי שלא יהיה ממרח, וכן גזירה שמא ימרח] על השיער, ולשטפו עם הזרם ללא מגע בשערות כלל [ולבני אשכנז רחיצה זו הותרה במקום צער בלבד, כאמור].

קל. ניגוב: אסור לנגב כל מקום שיש בו ריבוי שיער משום סחיטה, ומותר רק להניח בעדינות [מבלי ללחוץ] את המגבת על הגוף על מנת שתספוג את המים.

שימוש בדאודורנט בשבת ויו"ט

קלא. אין איסור הולדת ריח על גוף ושיער. אך מצד איסור ממרח, מותר להשתמש רק בדאודורנט רול [מיימי] שהוא נשפך או בספריי, אך בסטיק או בג'ל אסור משום ממרח.

שו"ת בהלכות פסח

א. שאלה: בן א"י הנמצא בחו"ל בפסח, כיצד ינהג בליל יו"ט שני.

תשובה: יש לחלק בין מקרה בו הוא אוכל בבית לבדו, לבין מקרה בו הוא מתארח אצל משפחה מקומית.

אם הוא אוכל בבית לבדו וכן אם נמצא בחדר פנימי ואין חשש שאנשים מבני המקום רואים אותו – לא יערוך סדר, אבל אם הוא מתארח אצל משפחה מקומית – ישתתף עימם בעריכת הסדר ובמצוות הלילה, ויאמר עמם את ההגדה, וייזהר שלא לברך את הברכות שמברכים בעת ההגדה [קידוש, 'על אכילת מצה/מרור', ברכת אשר גאלנו, ברכת כוס שני ורביעי (לבני אשכנז)] אלא יבקש מבן חו"ל שיוציאו. אך על כוס ראשון ושלישי יכול לברך]. מקור: חיי אדם כלל קג ס"ד, וראה בהרחבה אזמרה לשמך פסח ב, דיני יו"ט שני

ב. שאלה: משרד שנשאר סגור כל הפסח האם אפשר להשאיר שם דברי חמץ ולמכור את המקום לגוי.

תשובה: נוהגים שלא להשאיר שם חמץ ממש [וכגון אטריות, פתיתים, עוגיות, ביסקוויטים וכו']. וממרחים, שימורים ותבלינים אפשר למכור.

ג. שאלה: נוסע לפני יום בדיקת חמץ למלון בחו"ל, כיצד ינהג.

תשובה: ישכיר את ביתו לגוי [לכתחילה במכירת י"ג] ויעשה מכירת חמץ, ויוציא מהבית את החמץ בעין, ויעשה בדיקת חמץ בברכה במלון בו הוא שוהה, וראה בהרחבה לעיל בהלכות מכירת חמץ (סי' תלו ס"ק לב, סי' תלז).

ד. שאלה: כיצד ינהג אדם המשכיר את דירתו לחילוני, לעניין מכירת חמץ.

תשובה: מעיקר הדין אין בזה איסור, והרוצה להחמיר יפקיר את חלקו בפני ג'.

ה. שאלה: האם אפשר לשלוח אדם אחר במקומי למכור את החמץ ולמנות אותו לשליח בטלפון.

תשובה: לכתחילה ראוי שאדם ימכור בעצמו אך אם אין אפשרות - אפשר אפילו למנות שליח בטלפון. מקור: סי' תמח, חו"מ סי' קפב

ו. שאלה: המוכר תנור אפיה במכירת חמץ, האם אפשר לכסותו ולהניח מעליו את כירת הגז של פסח.

תשובה: יש לציין בשטר המכירה שמוכר את התנור 'פרט לרשות להשתמש מעליו'.

ז. שאלה: האם צריך לכסות את הדברים שמוכרים לגוי לפסח.

תשובה: אם זה לא חמץ גמור מספיק להדביק מדבקה שכתוב עליה 'מכור לגוי', ולא צריך לכסות. אך אם זה חמץ גמור חייב לכסות (או"ח סי' תמ, סי' תנא סעיף א).

ח. שאלה: האם צריך לנקות סירים משיירי לכלוך ושומן לפני מכירתם לנכרי לפסח.

תשובה: אין צורך.

ט. שאלה: ארון בגדים שנמכר במכירת חמץ ואחר כך נזכר ששכח להוציא ממנו בגד שאין בו חשש חמץ, האם יכול לפתחו בפסח.

תשובה: במכירת חמץ משכירים לגוי את כל הארון, כי מטרת המכירה לא רק למכור את החמץ הממשי, אלא לפטור את המקום מבדיקה, ואם כן כיון שהמקום מושכר לנכרי אי אפשר לפותחו. ומכל מקום באופן עראי אפשר להוציא, כי הגוי לא מקפיד [ויש רבנים שמסכמים זאת עם הגוי].

י. שאלה: אדם המוכר חמץ ומשכיר את מקומו לגוי, עד מתי יכול להכניס ולהוציא דברים מהמקומות שציין בשטר המכירה.

תשובה: עד שהרב עושה את המכירה [עד זמן שהמכירה חלה].

יא. שאלה: האם אדם שיודע על יהודי שלא מכר את החמץ, יכול למכור עבורו בלי ידיעתו.

תשובה: יכול לעשות כן רק אם חברו לא משתמש בחמץ בפסח (או"ח סי' תמח, שו"ת חת"ס אבהע"ז סי' יא, קצוה"ח סי' רמג ס"ק ח).

יב. שאלה: אם חלק מן החמץ המכור נמצא במחסן בקומה הראשונה של הבניין. צריך למכור את המחסן בנפרד או שדי במכירת הבית.

תשובה: יש לציין זאת בשטר המכירה.

יג. שאלה: האם אפשר למכור לגוי תבלינים.

תשובה: אפשר, כיון שאין בזה חמץ כלל, ולכל היותר הוא חשש תערובת חמץ.

יד. שאלה: האם אפשר למכור חבילת חיטה סגורה או גריסים במכירת חמץ.

תשובה: אם החיטה או הגריסים לא באו בבית במגע עם מים, זה עדיין לא חמץ ואפשר למכור.

טו. שאלה: האם מותר למכור במכירת חמץ דייסת דגנים שאחרי פסח יהיה קשה להשיג אותה, והילד מעדיף דווקא אותה.

תשובה: יש להשתדל מאד לא למכור חמץ בעין. אבל אם לאחר הפסח לא יהיה ניתן להשיג, מכיוון שהילד צריך דווקא את זה, אפשר להקל. ולכתחילה יש לציינו עם פירוט המחיר בשטר מכירת החמץ.

טז. שאלה: האם יש חששות חמץ במשחק בר-בצק, פלסטלינה, חיטים ושעורים המיובשים וצבועים לנוי.

תשובה: בר-בצק [עשוי מקמח, מים, מלח וצבע]: מותר להשהות בבית ולא צריך למכרו לגוי (מפני שדינו ככופת שאור שיחדו לישיבה וטח בטיט, שמותר להשהותו (פסחים מה:, סי' תמב ס"ט), דכיון שמיועד למשחק, נחשב כיחדו לישיבה, וכיון שצבוע בצבע, נחשב כטח בטיט, ואין דינו כחמץ נוקשה שאסור להשהותו), אך אין לשחק בזה בפסח מחשש לתקלות.

פלסטלינה: מותר לשחק בפסח ואין חשש חמץ.

חיטים ושעורים המיובשים וצבועים לנוי: יש להחמיר שלא להשהותם בבית מבלי למכרם לגוי (כיון שכופת שאור שיחדו לישיבה, מותר להשהותו רק אם טח בטיט (כמבואר בפסחים ובשו"ע הנ"ל), וכאן יש להחמיר שאין זה נחשב טח בטיט. ואף שהם צבועים [וכ"ש אם אינם צבועים, אלא רק מונחים תחת זכוכית לנוי], מ"מ החיטים והשעורים בעין וניכרים גם לאחר צביעתם, ואף עיקר הנוי הוא שניכרים ע"י צביעתם).

יז. שאלה: האם יש דעה הסוברת שאין לסמוך על מכירת חמץ בעין.

תשובה: האליה רבה (סי' תמח) כתב לא למכור חמץ, וכן הרעק"א (במכתבים) כתב שלא למכור, ונאמרו כמה טעמים מדוע לא למכור, ואחד מהם הוא מפני שהגוי לוקח אחריות, וברוב המקרים אם יינזק החמץ לא מתכוון וגם לא יוכל לשלם [ואף שהחמץ מבוטח, מאחר ואין הגוי משלם על הביטוח, הוא לא יוכל להשתמש בו]. וטעם נוסף הוא מפני שיש מחלוקת איך לעשות את המכירה, האם דווקא עם ערב קבלן או דווקא בלי ערב קבלן. ולעניין תערובת חמץ, ראה אזמרה לשמך פסח ב.

יח. שאלה: האם יש חשש באכילת חמץ בעין שנמכר לגוי.

תשובה: חמץ שנמכר לגוי, מעיקר הדין מותר (כמבואר בתוספתא פסחים פ"ב ה"ו, ושו"ע סי' תמח ס"ג). אך דעת הגר"א (מעשה רב סי' קפא) להחמיר ולא לסמוך על מכירת החמץ [ויש עוד כמה פקפוקים במכירת חמץ בזמננו]. ולכן למעשה מעיקר הדין מותר, ויש מחמירים.

קמח: בזמננו הוא נחשב לפחות כספק חמץ, ולכן למעשה למחמירים שלא לאכול חמץ שנמכר, יש מקום להחמיר אף בקמח שנמכר [אף שקמח יותר קל מחמץ גמור, כיון שהוא רק ספק].

אנשים שקשה להם להקפיד שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי [ובפרט בקמח, שפעמים רבות קשה להחמיר שלא לסמוך על מכירתו], יכולים לסמוך על עיקר הדין שמותר. אך אם יכול להשיג בקלות מאפים מקמח שנטחן לאחר הפסח או מטחינה יבשה, יש מקום להחמיר בזה.

קמח יבש או קמח מטחינה יבשה: פעמים רבות משפרי האפייה או חומרים אחרים שיש בהם חמץ נמכרו לגוי, ולפעמים דינם כמעמיד או כדבר שעביד לטעמא, שיש בהם איסור אף שהם בתערובת, ואף אם יש שישים נגדם – ולפיכך יש מקום להחמיר אף בהם.

כאמור, בשעת הצורך יש לסמוך על עיקר הדין שהמכירה מועילה. ויש לדעת שעדיף לקנות אחר הפסח חמץ בעין שנמכר, מאשר למכור בעצמו חמץ בעין בפסח. טעם הדבר הוא משום שאם המכירה לא טובה, אזי אחר הפסח הוא נדון דרבנן, ובפסח הוא נדון דאורייתא.

מוצרים סגורים בהשגחת העדה החרדית, שמופיע עליהם שעשויים מקמח יבש, או מקמח שנטחן לאחר הפסח – הכוונה לכל הרכיבים, ומותר להשתמש לכתחילה.

יט. שאלה: מוצרים שכתוב שמכיל עמילן שנמכרו לגוי. האם יש ענין להחמיר ולא לקנותם אחר הפסח.

תשובה: בד"כ עמילן אינו חמץ, רק עשוי מקטניות או שמיוצר מתפו"א, ואפשר לקנותו [אא"כ כתוב שמכיל גלוטן].

כ. שאלה: מינימרקט שעשו מכירת חמץ אבל מכרו בפסח חמץ ללקוחות כגון בירות וכדו' רח"ל. האם מותר לקנות שם אחרי פסח.

תשובה: אסור לקנות שם, והחמץ שבחנות זו אסור באכילה ובהנאה.

כא. שאלה: האם אפשר לקנות גלידות לאחר הפסח מסוכן מכירות שספק אם עשה מכירת חמץ.

תשובה: כשיש בזה ודאי חמץ לא יקנה עד שיברר, ואם אינו מכיל חמץ – מותר אע"פ שכתוב 'עלול להכיל גלוטן'.

כב. שאלה: הסומכים לקנות אחר הפסח דברי חמץ שנמכרו לגוי, האם יכולים לקנות חמץ שאי אפשר לדעת אם נמכר לגוי, כגון חמץ הנמצא בחנות שעשתה מכירת חמץ, אך ייתכן שהגיע לחנות לאחר פסח מסוכֵן שלא עשה מכירת חמץ.

תשובה: אפשר להקל בזה (עי' סי' תמט ס"ק ה).

כג. שאלה: מצאו לאחר הפסח חטיף חמץ שנשאר במעיל מלפני פסח. האם אפשר לאוכלו.

תשובה: אם עשו מכירת חמץ, מותר לאוכלו [לאלו שאינם מקפידים שלא לאכול חמץ שנמכר], ואף אם אותו מקום לא סומן.

כד. שאלה: סיגריות שלא נמכרו לפסח. האם יש בהם בעיה אחר הפסח.

תשובה: אין בזה איסור חמץ שעבר עליו הפסח (סי' תסז ס"ק לג).

כה. שאלה: האם מותר להשאיר סלטים המכילים קטניות כחומוס וכד' בפסח במקרר.

תשובה: אם הקופסא סגורה – מותר להשאירה במקרר. אך אם הקופסא כבר פתוחה וייתכן שהשתמשו בה בחמץ, עדיף לזורקה (סי' תנג, וסי' תמז סע' ד-ה).

כו. שאלה: קופסת טחינה שנשארה בארון שלא נכתב עליו שנמכר לגוי, האם מותר לאוכלה לאחר הפסח.

תשובה: טחינה אינה חמץ, ולכן אין בכך בעיה.

כז. שאלה: האם יין שהיה בארון שנמכר לפסח הפך ליין נסך.

תשובה: אין בזה שום חשש (משנה ע"ז סא, יו"ד סי' קכט).

כח. שאלה: בטעות קניתי מיד אחרי פסח בקבוק ויסקי בחנות בבעלות יהודית, שלא עשתה מכירת חמץ. האם אפשר לתת את הבקבוק לגוי שעשה אצלי עבודה, או שזה נחשב הנאה מחמץ שעבר עליו הפסח.

תשובה: אסור ליהנות ממנו ואסור אף לתת אותו לגוי, כיון שגם זה נחשב להנאה (עירובין סד:, תוס' פסחים כב:).

כט. שאלה: חמץ שהיה בפסח במקפיא בגלל ששכחו לזרקו לפח, האם מותר להשתמש בו לאחר הפסח.

תשובה: אם עשו מכירת חמץ בבית, אפילו שלא התכוונו למכור את החמץ שנמצא במקפיא כי לא ידעו על קיומו, מותר ודינו ככל חמץ הנמכר לגוי.

ל. שאלה: בית המשמש לשינה בלבד בפסח [או בחלק ממנו]. כיצד יש לנהוג בבדיקת חמץ.

תשובה: רצפת הבית אינה טעונה בדיקה וביעור כיון שהפירורים נדרסים ברגל, ורק זוויות הבית טעונות בדיקה וביעור, ואם שוטפים את הרצפה במים אף הזוויות אינן טעונות בדיקה וביעור. את הארונות בשאר המקומות שיודעים שישתמשו בהם בפסח צריך לבדוק, ואת שאר הארונות ימכרו.

לא. שאלה: האם נכון להדר לפטור את ברכת שהחיינו על בדיקת חמץ ע"י פרי או בגד חדש.

תשובה: אין מברכים שהחיינו על בדיקת חמץ, ויש הנוהגים לפטור ע"י פרי או בגד חדש, אך המנהג הנפוץ שלא לחשוש לזה. מקור: דעת הרא"ש ורוב הראשונים שלא לברך (טור סי' תלב), ודעת בעל העיטור ור' ירוחם לברך, ועי' בא"ח (שנה א פרשת צו ס"ה).

לב. שאלה: האם צריך לכבות את תאורת החשמל בשעת בדיקת חמץ.

תשובה: כל אחד יבדוק באופן שהוא מרגיש שיבדוק בצורה הטובה ביותר – עם אור דולק או כבוי.

לג. שאלה: אדם שבדק חמץ בביתו, ואח"כ הולך לבדוק חמץ בבית חברו או בבית הוריו. האם צריך לברך שוב "על בדיקת חמץ".

תשובה: צריך לברך שוב, וראה במקור.

מקור: במשנ"ב (סי' תלב ס"ק ז) מבואר שאדם שיש לו שני בתים או בית וחנות, מברך ברכה אחת על שניהם. אמנם נראה שהיינו דווקא כששניהם שייכים לאדם אחד, אבל אם בודק בית של אדם אחר, צריך לחזור ולברך, כיוון שיש כאן בעה"ב אחר שחייב בכך.

וטוב שיכוון מפורש שלא לפטור את הבית השני, כדי לחוש לשיטות הסוברים (עיין ט"ז סי' ח ס"ק יא, משנ"ב ס"ק לג) שאף בשתי מצוות, אין ההליכה נחשבת הפסק.

לד. שאלה: מי שאינו בכור, ויש לו בן בכור פחות מגיל י"ג, האם צריך להתענות עבורו.

תשובה: צריך להתענות, ויתענה עד הלילה [עד קידוש החג] אם אינו מסיים מסכת או משתתף בסיום.

לה. שאלה: האם סיום מסכת שנלמדה בהרהור, שאו שלמד בהבנה קלה, או שלא למד לפי סדר הדפים [למד תחילה את הדפים המאוחרים], או קטן שלמד וסיים – נחשב סיום מסכת.

תשובה: בכל האופנים הנ"ל, נחשב סיום.

ויש קולות נוספות בסיום מסכת בערב פסח: אע"פ שאין דרכו לעשות סעודה בסיום, יכול לעשות סעודת סיום בער"פ. מותר לְאַחֵר את הסיום כדי לעשותו בער"פ, ואת הקטע האחרון ילמד רק בשעת הסיום [ועכ"פ ביום הסיום].

דינים נוספים: את הקדיש לאחר הסיום אומר המסיים, אפילו אם הוריו חיים, ואפילו אם הוא קטן [ואם רוצים, אפשר שאחר יתום יאמר].

המשתתפים בסיום מותרים באכילה רק לאחר הסיום, אולם המסיים עצמו מותר מתחילת היום.

לו. שאלה: כאשר אדם מבער חמץ עבור אדם אחר. האם צריך לומר את שמו של המשלח כשאומר את הנוסח של ביעור חמץ.

תשובה: השליח רק מבער ושורף את החמץ עבור משלחו, אבל אין השליח אומר את נוסח הביטול עבור משלחו, אלא המשלח עצמו צריך לאומרו, ואפילו שלא נמצא במקום הביעור. אם המשלח אינו יכול לומר את נוסח הביטול, יאמר השליח 'כל חמירא דאיכא ברשותיה דפלוני וכו'.

לז. שאלה: אשה הגרה לבדה האם חייבת בשריפת חמץ, או שיכולה לבערו בהשלכה לפח.

תשובה: עדיף שתשרוף מעט מהחמץ בעצמה, ואם אינה יכולה לשרוף תעשה שליח ואם אי אפשר לה לשרוף כלל, יכולה להשליך כל החמץ בפח אשפה ציבורי הנמצא ברשות הרבים לפני זמן האיסור (או"ח סי' תלד וסי' תמה, מנח"ח מצוה ט).

לח. שאלה: חמץ שנשאר בביתו אחר ששרף החמץ, האם ניתן להשליכו לפח האשפה בערב פסח לפני זמן ביעור חמץ.

תשובה: לפח אשפה ציבורי הנמצא ברשות הרבים אפשר להשליך, ולפח אשפה של בנין פרטי אין להשליך אלא אם כן יודע שיפנו את האשפה קודם סוף זמן ביעור חמץ, שכיון שהפח של דיירי הבנין, אסור שיישאר בו חמץ אחר זמן איסורו [וראה לעיל סע' שי].

לט. שאלה: האם מותר לאכול קניידלך העשויים מקמח מצה שלושים יום קודם החג.

תשובה: מותר לכולם לאוכלם עד ערב פסח, ובערב פסח מעיקר הדין מותר עד שעה עשירית, ויש מחמירים.

מ. שאלה: האם מותר לבן אשכנז לאכול קטניות אחר שעה שישית בערב פסח.

תשובה: אסור מסוף זמן אכילת חמץ, ולילדים עד בר מצווה אפשר להקל במקום הצורך עד כניסת החג [מח' פמ"ג (סי' תמד א"א ס"ק ב) וחק יעקב (סי' תעא ס"ק ב)].

מא. שאלה: האם מותר לגלח את הזקן בערב פסח אחר חצות.

תשובה: מותר על ידי גוי, אך ע"י ישראל קשה להקל.

מקור: מבואר בשו"ע (סי' תסח ס"ה) שאסור להסתפר לאחר חצות, מפני שזה נחשב מלאכה גמורה האסורה בערב פסח (עיי"ש ס"א). ויש להסתפק האם רק תספורת הראש נאסרה או גם גילוח הזקן, מפני שיתכן שגילוח זקן אינו נחשב מלאכה גמורה כתספורת הראש, שהרי כל אחד יכול לגלח הזקן לעצמו, ואינו מעשה אומן.

אמנם מסתימת הפוסקים נראה שלא חילקו בין שיער הראש לזקן (ע"ע סי' תקלא, תקנא, יו"ד סי' שצ), ונראה שבשניהם שייך הטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, בערב פסח כמו בחוה"מ, ולכן קשה להקל בזה.

ומה שמצינו בש"ך (יו"ד סי' שצט ס"ק יב) שמותר לאדם לספר את עצמו, הוא רק בשיער הראש, שאין דרך האדם לספר את שיער ראשו בעצמו, אך לא התיר את גילוח הזקן, כיון שדרך האדם לגלח את עצמו.

מב. שאלה: האם אפשר להגעיל כלי חמץ לפסח לאחר סוף זמן ביעור חמץ.

תשובה: לכתחילה יש להגעיל לפני סופ"ז ביעור חמץ. אם לא הגעילו - לאשכנזים מותר להגעיל עד כניסת החג באופן שנתבאר לעיל (סע' קב-קד), ולספרדים הנוהגים כדעת השו"ע מותר להגעיל אף בחוה"מ באופן הנ"ל [ויש מהספרדים המחמירים כדעת הרמ"א (סי' תנב ס"א) שלא להגעיל בחוה"מ].

ליבון מותר אף בחוה"מ, ואף ליבון קל. ויש מחמירים בליבון קל (פמ"ג שם משב"ז ס"ק ד).

כלי שנאסר מחמת קטניות או שרויה, אפשר להגעילו בפסח.

מג. שאלה: האם במעריב בליל פסח, המתפלל ביחידות יברך על ההלל או לא.

תשובה: גם ביחידות יש לומר הלל בברכה (כה"ח סי' תפז ס"ק לח-לט, ברכי יוסף ס"ק ח, וראה עוד באזמרה לשמך פסח ב).

מד. שאלה: האם רק בעל הבית שעורך הסדר לובש קיטל או גם כל הגברים הנשואים

תשובה: המנהג שכל אדם נשוי לובש קיטל.

מה. שאלה: האם יש חיוב לעשות סדר פסח עם ההורים מדין 'והגדת לבנך'.

תשובה: אין חיוב.

מו. שאלה: חולה סכרת נעורים, וכן כל חולה או יולדת שקשה להם לאכול את השיעור הרגיל. כיצד ינהגו באכילת מצה, שתיית ד' כוסות, ובחרוסת.

תשובה: אכילת מצה – אם באפשרותו יאכל רבע מצת יד, ואם זה קשה יש מקום להקל גם בפחות מזה. אם ביכולתו לאכול חצי מצה, אז יאכל רבע מצה בתחילת ליל הסדר בכזית הראשון ורבע נוסף באפיקומן. אך אם יכול לאכול רק רבע אחד בכל ליל הסדר, יאכל אותו לאפיקומן [ובאופן זה אוכל את ה'שולחן עורך' בלי נט"י ומצה, ויברך על כל דבר שיאכל, ובסוף הסעודה יטול ידיו ויברך 'על אכילת מצה'].

שתיית ד' כוסות - לא ישתה, ויצא ידי חובה מדין שומע כעונה, ע"י שישמע את הברכות ממישהו אחר שמברך ויתכוון לצאת יד"ח בברכות. [לפעמים כדאי להתייעץ עם רופא, אם יכול לשתות 45cc אפשר לקחת כוס של 86cc ולשתות מתוך זה 45cc שהוא רוב כוס לצאת בזה יד"ח].

חרוסת - מספיק שיטבול מעט מן המעט. וראה עוד עמ' טז-יז שיעור אכילת מצה ומרור לחולה.

מקור: סי' תעב סע' י, תוס' פסחים צט:, או"ח סי' תפו, סי' תעה וסי' תפב

מז. שאלה: מי שקשה לו לאכול חזרת [חריין] בשיעור 50 גרם כיצד ינהג.

תשובה: יצא בשמיעת הברכה מאחר, ואז די לו באכילת 17 גרם.

מח. שאלה: חולה שאסור לו לאכול כזית מצה ומרור, או לשתות יין [ואסור אף בשיעור הקטן ביותר], מה יעשה בליל הסדר.

תשובה: אם אכל או שתה אינו מקיים מצוה [ואם הבריא, צריך לאכול ולשתות שוב (שו"ת עונג יו"ט סי' מא)]. וילמד הלכותיהם ונחשב כאילו קיים (עי' מנחות קי). ובברכת "אשר גאלנו", ידלג על המילים "לאכול בו מצה ומרור" (חיי"א כלל קל סי"ז).

מט. שאלה: באיזה אופן יש לאכול את המצה בליל הסדר.

תשובה: בשו"ע מבואר שלכתחילה יש להכניס את שני הכזיתים לפיו בבת אחת ולרסקם ואז לבלוע לפחות כזית בבת אחת, אמנם קשה לעשות כן והמנהג לאכול כדרכו, ויש להקפיד לאכול 30 גרם מצה [דהיינו ב' כזיתים] תוך 2 דקות, ולפחות תוך 4 דקות.

נ. שאלה: האם יוצאים יד"ח מרור בחסה שאינה מרה.

תשובה: אף שיש שיטות שלא יוצאים יד"ח בחסה שאינה מרה, מנהג העולם כהפוסקים הסוברים שאין צריך חסה מרה, ויש שאוכלים את הקלחים שהם מרים יותר, או אוכלים עולשין שהם מרים יותר מחסה, ומי שיש לו חסה מרה היא עדיפה מעולשין (סי' תעג סע' ה).

נא. שאלה: האם אפשר לשתות ולאכול [כרפס ודברים אחרים] באמצע אמירת ההגדה

תשובה: אין לאכול ולשתות מתחילת ההגדה (משנ"ב סי' תעג ס"ק ד ובה"ל שם ד"ה הרשות, ו סי' תעד ס"ק ד), וגם אין לאכול תוך כדי ההגדה משום שצריכים להיות באימה וביראה. אך מי שמרגיש חלש וקשה לו, וכן לילדים, אפשר להקל בשאר מאכלים ומשקין אבל לא יין (משנ"ב סי' תעג ס"ק עא).

נב. שאלה: חולים וזקנים שקשה להם לומר את כל ההגדה, מה מחויבים להגיד.

תשובה: אם קשה להאריך בסיפור יציאת מצרים, אפשר לקצר, כדלקמן: יעשו קידוש, יאמרו מ"עבדים היינו" עד "הרי זה משובח". ואחר כך מ"רבן גמליאל" עד סוף ההגדה, ואז ישתו כוס שני.

נג. שאלה: באלו דברים יש חובה להסב בליל הסדר.

תשובה: בשתיית ד' כוסות, באכילת כזית מצה הראשון בכורך, ובאפיקומן.

נד. שאלה: האם ילדים עד גיל בר מצוה חייבים בהסיבה.

תשובה: מגיל חינוך חייבים בהסיבה.

נה. שאלה: האם תלמיד אצל רבו מיסב בליל הסדר. ומה דין בן אצל אביו.

תשובה: תלמיד אצל רבו- אף שאינו מובהק אינו מיסב (שו"ע ומשנ"ב סי' תעב ס"ה), וכן האוכל אצל גדול הדור אף אם לא למד ממנו תורה, אינו מיסב (מקור חיים שם סק"ה). ובאופן שנתנו לו רשות, מיסב. בן אצל אביו - מיסב אף אם אביו הוא רבו המובהק, שמסתמא מוחל (כל בו סי' מח, אבודרהם ולבוש שם ס"ה).

נו. שאלה: מצה שבורה, האם מועיל לחרוך את הקצוות באש כדי שתחשב שלימה.

תשובה: אין מקור לכך שיועיל (עי' סי' ערד ובשע"ת שם).

נז. שאלה: אדם שאמר בטעות 'בשר זה לפסח'. מה דין הבשר.

תשובה: בדיעבד לא נאסר באכילה, אך לכתחילה לא יאמר דהוי כעין הקדש (משנ"ב סי' תסט ס"ק א).

נח. שאלה: קנו חזרת שהראש שלה חתוך, האם יש בעיה להשתמש בה מטעם שעבר עליה לילה.

תשובה: מותר, ויש שמקפידים על כך, אבל אין מקור לאסור.

מקור: בגמרא (נדה יז) מוזכר איסור גילוי רק לגבי שום בצל וביצה קלופים

נט. שאלה: מה המנהג לגבי אכילת שום בפסח.

תשובה: יש הנוהגים שלא לאכול שום כלל, ויש הנוהגים שלא לאכול שום יבש, רק שום טרי לח. אמנם מעיקר הדין אין בעיה בכל סוגי השום (מקור: רמ"א סי' תסז סע' ח, פמ"ג סי' תמז).

ס. שאלה: בשלו קומפוט בערב פסח ולאחר הבישול הבחינו שהסיר היה של חמץ, וסיר זה היה אינו בן יומו. האם מותר לאכלו בפסח.

תשובה: מותר, וצריך להעביר את הקומפוט לכלי של פסח (רמ"א סי' תמז סע' ב, ומשנ"ב ס"ק יז, וס"ק לט, ושעה"צ ס"ק קנב, וסי' תנב).

סא. שאלה: בישל כמה ימים לפני החג אוכל לפסח בכלי פסח, וטעה ועירבב את האוכל בשעת הבישול בכף חמץ. מה דין האוכל והכלים.

תשובה: אם הכף אינה בת יומה - בליעת החמץ בטלה ומותרים הכלים והאוכל. ואם היא בת יומה - אם יש שישים כנגד הכף, התבשיל והכלי מותרים אפילו בפסח [ודווקא שהערבוב בכף חמץ היה לפני פסח]. ולספרדים מותר אפי' אם זה בן יומו (סי' תמז סע' ב-ד, רמ"א ומשנ"ב ס"ק יז וס"ק לט, שעה"צ ס"ק קנב).

סב. שאלה: האם מים מינרלים צריכים כשרות לפסח.

תשובה: אם יכול לקנות עם כשרות, יקנה עם כשרות שמקפידה שלא ייכנס חמץ למים בשלבי המילוי (עי' סי' תמז ס"ה). ואם אין עם כשרות, אפשר להשתמש בכל מים מינרלים, כיון שמן הדין אין חשש חמץ [אם יש במים טעמים נוספים, חייב כשרות מהודרת מיוחדת לפסח].

סג. שאלה: האם מותר להשתמש במי ברז או שצריך לשים בד לסינון.

תשובה: מותר להשתמש במי ברז, ויש המקפידים לשים בד לסינון [ואין בכך חשש בורר בשבת], אולם ישנם מקומות רבים שהמים מגיעים אליהם ממי תהום ולא מהמוביל הארצי, ובהם אין כל חשש.

סד. האם מי סודה צריכים כשרות מיוחדת לפסח.

תשובה: צריך כשרות מהודרת לפסח, מפני שלפעמים הפחמן הדו חמצני מופק בתהליך תסיסת חמץ.

סה. שאלה: האם פטריות טריות או בשימורים צריכים גידול מיוחד לפסח.

תשובה: המהדרים משתמשים בגידול מיוחד לפסח, שלא גדל על מצע חמץ.

סו. שאלה: האם אפשר לקנות עופות ובשר ללא כשרות לפסח.

תשובה: לכתחילה אם יכול יקנה עם כשרות לפסח, ואם לא מוצא - יכול לקנות ללא כשרות לפסח, וישטוף היטב את הבשר והעוף. אולם בשר ועופות מעובדים צריכים כשרות לפסח

סז. שאלה: האם אפשר לקנות דגים ללא כשרות לפסח.

תשובה: לכתחילה אם יכול יקנה עם כשרות לפסח. אם לא מוצא - יכול לקנות דגים טריים ללא כשרות לפסח (סי' תמז ס"ה. ואף שהמזון שהדגים אוכלים הוא חמץ, כיון שאינם אוכלים את החמץ בפסח, אין חשש).

אך דגים קפואים - יש לחלק בין שלמים, שכיום אין בהם חששות של תוספים בעייתיים, לבין פילה, שיש בחלק מהם חששות של תוספים בעייתיים, ולכן יש לקנות עם כשרות לפסח, אך אין חשש להשאירם בבית בפסח [כיום, אין חשש בפילה של נילוס וסלמון נורבגי].

דגים מעושנים או מעובדים: צריכים כשרות לפסח.

סח. שאלה: האם תמרים, סוכר ומלח, קפה צריכים כשרות לפסח.

תשובה: תמרים טריים - אינם צריכים כשרות לפסח. תמרים מיובשים - צריכים כשרות לפסח (מפני הבליעות שבתנור הייבוש, וגם מפני שלפעמים מורחים גלוקוז המיוצר מקטניות, לצורך הברקת התמרים). ממרח תמרים - צריך כשל"פ. סוכר ומלח - לכתחילה יש להקפיד על כשל"פ (ואף שכיום אין בזה חשש חמץ, ואין חשש של תערובת קמח, מ"מ מבואר ברמ"א (סי' תמז ס"ה) שיש להקפיד על כשרות לפסח, כדי לצאת מכל חשש, וכגון פועלים שמסתובבים עם חמץ וכד'). קפה עם טעמים [כגון וניל, מוקה וכדו'] - צריך כשל"פ. קפה ללא טעמים נוספים - לכתחילה יש להקפיד על כשרות מהודרת לפסח, ואם לא משיג, די שתהיה איזו כשרות שהיא לפסח (כיוון שהחשש הוא רחוק).

סט. שאלה: אגוזים וצימוקים ארוזים הנמכרים בחנויות טבע ללא השגחה לפסח, האם אפשר לקנותם לפסח.

תשובה: יש לקנות עם כשרות לפסח.

ע. שאלה: האם אפשר לאכול כמון בפסח.

תשובה: המין הנקרא בזמננו כמון אינו קטניות (עי' סי' תנג ס"א, ט"ז סק"א, שועה"ר ס"ד).

אך יש מדינות שבהן הכמון גדל ליד שיבולת שועל, וכיון שהכמון והשיבולת שועל דומים מאד, יש חשש של תערובת שיבולת שועל בכמון, ולכן אין לאכול כמון ממדינות אלו. אך במדינות שהכמון אינו גדל ליד שיבולת שועל, אין חשש, ומותר לאכלו ככל תבלין, אולם רבים נוהגים שנחשב כקטניות.

עא. שאלה: חבילת בשר שבושלה לפסח בפפריקה שאין לה כשרות לפסח. מה דין הבשר.

תשובה: בדיעבד מותר באכילה (סי' תמז ס"ה).

עב. שאלה: האם גרעיני דלעת ואבטיח הם קטניות.

תשובה: יש להסתפק בכך, ורבים נהגו לחוש שהם קטניות (התבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב).

עג. שאלה: האם קשיו, פיסטוק ובוטנים הם קטניות.

תשובה: קשיו ופיסטוק אינם קטניות, אמנם רבים נוהגים להימנע מהם. אך בוטנים, יש לחשוש שהם קטניות (התבאר באזמרה לשמך פסח ב).

עד. שאלה: האם מותר לאכול נבטים המצויים בשוק.

תשובה: נבטים הגדלים מחיטה - הם בחשש חמץ [וכן יש לחוש בנבטי אלפלפא].

נבטים הגדלים מקטניות - הם בחשש קטניות, וכן מצוי שנשאר קטניות על הנבטים [גם לאוכלי קטניות, צריך שיהיה כשרות מהודרת לפסח, מחשש שבין זרעי הנבטים יש תערובת מועטה של מיני דגן] (נבטים - אלו זרעים המונחים בתוך מיכלים שיש בהם לחות גבוהה מאוד, והזרעים מונבטים וצומחים. הנבטים הנאכלים הם הזרעים והגרעינים עצמם, ובגלל הנביטה משתנה צורתם).

עה. שאלה: האם צריך להקפיד שהדיו של החותמת שעל הביצים יהיה כשר לפסח.

תשובה: הנהגה יפה היא, אבל מן הדין אין בכך חשש [וראה במקור בעניין רחיצת הביצים, תבניות הביצים וייחוד סיר מיוחד לבישולם].

מקור: מן הדין אין חשש בחותמת של תאריך השיווק ומידת הביצה, כיון שהוא רק חשש רחוק של חמץ [ובארץ לא מצוי כלל דיו חמץ], וגם אם יש בדיו חמץ, הרי הוא נפסל מאכילת כלב, ואין בזה אחשביה כיוון שהוא תערובת (עי' סי' תמב ס"ק מג), והוא דומה למבואר בשו"ע (סי' תמב ס"י, ובמשנ"ב שם ס"ק מה), ולכן אין חשש בכל הדיו שעל הביצים.

יש הנוהגים לרחוץ את הביצים במי ברז לפני השימוש (עי' כה"ח סי' תעג ס"ק סד) ויש הנוהגים לרחצם לפני פסח, ואף כשהחותמת כשרה לפסח נוהגים כן, משום שהכשרות רק בודקת שאין חשש בדיו, אך עדיין יתכן שנדבקו על הקליפה פירורי חמץ ממזון התרנגולים.

אך מן הדין אין בכך שום חשש [וכן המנהג הנפוץ], כיוון ש"ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן", ואין לחוש שדבוק בהם פירורי חמץ, ובפרט בארץ שמקפידים בימים שלפני פסח להאכיל את התרנגולים מזון שאינו חמץ.

תבניות הביצים – יש המקפידים לזורקן לפני פסח, אך מן הדין אין בזה חשש, כאמור.

לא צריך להקפיד על סיר מיוחד לבישול ביצים, אא"כ יש לו מנהג אחר (עי' א"א לגאון מבוטשאטש סי' תמז ס"ד).

עו. שאלה: בצל ועגבניות שרי שהתגלגלו על מדרגות שאינן נקיות לפסח, האם יש בעיה להשתמש בהם בפסח.

תשובה: צריך רק לנקות אותם היטב, ואת הבצל לקלף.

עז. שאלה: האם מותר לאכול אוכל שנפל על הרצפה בפסח.

תשובה: מותר לאוכלו, ואם אפשר ישטפנו. ויש הנוהגים להקפיד שכל אוכל שנפל על הרצפה בפסח זורקים או משאירים לאחר הפסח. אך מי שאין מנהג בידו מותר לאוכלו.

עח. שאלה: סיר [אפי' חם] שנפל על הרצפה בפסח, האם מותר להשתמש בו בלי הגעלה.

תשובה: די בשטיפה בלבד, אא"כ יש לו מנהג אחר.

עט. שאלה: האם סויה היא קטנית.

תשובה: הסויה עצמה היא קטנית. קציצות ושניצל סויה הם חמץ ממש, כי מעורב בהם חמץ מלבד הסויה.

פ. שאלה: עוגיות של מצה עשירה שנאפו עם יין. האם לבני ספרד מותר לאוכלם בפסח.

תשובה: יש החוששים בזה אף אם יש להם כשרות, משום שאם התערב בעוגיות במהלך הייצור אפילו מעט מים - הן נאסרות באכילה. וגם יש החוששים שכיון שמערבים בהם חומרי התפחה אז הן מחמיצות אף אם נילושו רק במי פירות, וגם פעמים רבות זה מקמח מצה שאינה שמורה (סי' תסב, ובאה"ל (שם ד"ה ללוש), תוס' פסחים כח:).

פא. שאלה: האם צריך להכשיר מיחם חשמלי חדש.

תשובה: אם מיוצר בישראל לא צריך הכשרה וטבילה. אם מיוצר בחו"ל - צריך טבילה ורבים מחמירים להגעילו ע"י שירתיח בו מים וישפכם (יו"ד סי' קכ, חזו"א יו"ד סי' מד).

פב. שאלה: האם אפשר לשטוף מדפים של מקרר לצורך פסח, בתוך כיור ריק שעדיין לא הוכשר לפסח.

תשובה: אם הכיור נקי אפשר במים קרים.

פג. שאלה: צלחות זכוכית של חמץ, האם יש אפשרות להשתמש בהם בפסח.

תשובה: לבני אשכנז - לא מועילה הגעלה לכלי זכוכית ואסור. לבני ספרד - לפי דעת השולחן ערוך מספיק לשוטפם היטב ומותר, אמנם בזכוכית של זמננו יש נדון האם מועילה לה הגעלה (סי' תנא סכ"ו, וראה לעיל בהרחבה הערה 4).

פד. שאלה: כוסות זכוכית של חמץ, האם יש אפשרות להשתמש בהם בפסח.

תשובה: לבני אשכנז – הדין כנ"ל, ולבני ספרד – כיוון שרוב תשמישו בצונן, די בשטיפה (סי' תנא סע' כו).

פה. שאלה: גביע ותחתית של ימות השנה, האם צריך להגעילם לפסח.

תשובה: כיון שבדר"כ אין משתמשים בו לחמץ, לדעת השו"ע כיון שרוב תשמישו בצונן די בשטיפה, ואף לבני אשכנז אם יודעים בוודאות שלא נגע בחמץ חם [ולא בכבוש] כלל -די בשטיפה. תחתית הגביע אינה צריכה הגעלה (סי' תנא סע' כה).

פו. שאלה: האם אפשר להכשיר כלי חרסינה לפסח.

תשובה: אי אפשר (סי' תנא ס"ק קסג).

פז. שאלה: האם אפשר להכשיר חצובה על ידי הגעלה.

תשובה: אי אפשר, חצובה צריכה ליבון ולא מספיק לה הגעלה מכיוון שבלעה על ידי אש ולא על ידי נוזל, וכבולעו כך פולטו (ע"ז עו, יו"ד סי' קכא, וראה לעיל הערה 1).

פח. שאלה: מדיח כלים שמשתמשים בו בכל השנה, האם ניתן להכשירו לשימוש בפסח.

תשובה: יש המקלים שניתן להכשירו ע"י שינקהו היטב בכל החריצים, וימתין 24 שעות, ויפעיל תכנית ניקוי [ללא סבון] מקסימלית על החום הכי גבוה. כמו כן, ישתמש ברשתות מיוחדות לפסח (שמא בפלסטיק לא מועיל הגעלה), ויש המקלים להגעיל גם את הרשתות ע"י שמשאירים אותן בשעת הפעלת תכנית הניקוי בתוך המדיח (והוי כעירוי מכלי ראשון). אך לכתחילה אין להשתמש בו ואין להכשירו.

במקרה שמתארח בפסח אצל אחרים, והוגש לפניו אוכל שבושל בכלים שהודחו במדיח שהוכשר לפסח, מותר לאוכלו.

מקור: סי' תנא, יו"ד סי' צה סע' ד, אינו מגיע ל-100 מעלות, ויש לדון האם זה נחשב כלי ראשון, ואז לא מועילה הגעלה בפחות מ-100 מעלות, ולא אומרים "כבולעו כך פולטו", כמבואר בב"י (יו"ד סי' צד) ובט"ז (שם ס"ק א), או שזה נחשב עירוי מכלי ראשון ואז מועילה הגעלה גם בפחות מ-100 מעלות, ודי במים בחום שהיד סולדת בהם (ולחומרא הוא למעלה מ-70 מעלות). כמו כן קשה לנקותו היטב בכל החריצים, וחמץ בפסח אוסר במשהו. וגם מפני שיש בו חלקים שלא מועיל להם הגעלה. ולא פשוט להקל מצד שהחומר ניקוי פוגם (עי' יו"ד שם, וחזו"א או"ח סי' כג), כיוון שהחמץ נבלע לפני שהחומר הפוגם נכנס.

פט. שאלה: האם אפשר להגעיל בבית כלים לפסח.

תשובה: אפשר באופן הבא – ייקח סיר גדול, ויכשיר אותו קודם כל על ידי שירתיח בו מים שיעלו ויישפכו על גדותיו, ואחר כך ימלא בו מים פעם שניה, וכשהמים ירתחו ויעלו בועות ישים בפנים את הכלים, ויכניס את הכלים באופן שלא יהיו צמודים האחד לשני בתוך המים, ואפשר להגעיל לחצאין ע"י שיכניס חצי כלי מצדו האחד ואז יהפוך ויכניס את הצד האחר, וכל זה יעשה כשהסיר עדיין על האש רותח ומבעבע [וראה בהרחבה בתחילת הגיליון].

צ. שאלה: האם יש אפשרות להגעיל כלים לפסח במדיח כלים.

תשובה: כיון שאינו מגיע ל-100 מעלות אין אפשרות להגעיל בו, וגם יש לומר שזה נחשב רק עירוי מכלי ראשון ולא כלי ראשון ממש ואינו מועיל.

צא. שאלה: האם יש להגעיל את השיש מקומקום של פסח או מקומקום של חמץ.

תשובה: עדיף מקומקום חמץ, ואפשר גם משל פסח.

צב. שאלה: אם מכסים את השיש ב'פי.וי.סי'/טפט/נייר כסף עבה, למה צריך להכשירו לפני כן.

תשובה: כדי שאם תהיה רטיבות בין הפ.וי.סי/טפט/נייר כסף עבה לשיש, לא יעבור האיסור הבלוע בשיש אל הכיסוי והדברים המונחים עליו.

מקור: סי' תנא סע' כ, ובמשנ"ב (ס"ק קיד וס"ק קטו), וסעיף ד ובמשנ"ב (ס"ק לד), יו"ד סי' צב סע' ח, ויש בזה עוד אריכות דברים שהרי כיוון שהתחתון קר אינו אוסר אלא כדי קליפה והכיסוי הוא הקליפה, וגם דעת החוות דעת (סי' צב ס"ק כ) שרטיבות מועטת לא מעבירה, אך אכמ"ל.

צג. שאלה: האם אפשר להשתמש בבלעך של כל השנה בפסח, כשהוא מכוסה בנייר כסף.

תשובה: אם הוא נקי לגמרי די לכסותו בנייר כסף עבה, אבל כיוון שבדר"כ קשה לנקותו היטב, יש לקנות 'בלעך' חדש לפסח (סי' תנא סע' ד ובמשנ"ב ס"ק לד, ובסע' ג משנ"ב ס"ק יט).

צד. שאלה: מסחטה ידנית של מיצי פירות ממתכת המשמשת לכל השנה. האם ניתן להכשירה לפסח.

תשובה: אפשר להשתמש בה אחרי הגעלה.

צה. שאלה: אישה שאלה משכנתה קמח מצה בפסח, ולאחר כחודש גילתה שהיה זה קמח מצה שהוא חמץ. מה עליה לעשות.

תשובה: יצטרכו בשנה הבאה בערב פסח להגעיל את כל כלי הפסח שמועיל להם הגעלה, ולכפרה יקבלו להיזהר מאד בכל מוצר שלוקחים או קונים לראות שהוא באמת כשר לפסח כראוי, וילמדו לכפרה הלכות פסח.

צו. שאלה: עובדת זרה המטפלת באשה מבוגרת ומתגוררת עמה, מה יעשו עם החמץ שברשותה

תשובה: מן הראוי להוציא כל החמץ מהבית, אמנם אם יש לה חדר נפרד והחמץ שלה מונח רק שם – מותר

צז. שאלה: האם ניתן לסמוך על הניקיון העצמי של תנור פירוליטי כדי להכשירו לשימוש בפסח.

תשובה: ראה מה שנתבאר לעיל סע' כ. המהודר שלא לסמוך אפי' על הכשרת תנורי פירוליטי לפסח. ישנם כמה דגמים שנבדקו שמגיעים לדרגת ליבון חמור [470 מעלות] בכל פינות התנור. אך שאר תנורי הפירוליטי, אף שמופיע עליהם שמגיעים ל-500 מעלות, בהרבה מן המקרים הטמפרטורה לא מגיעה ל-500 מעלות בכל מקום בתנור, ויש מקומות שמגיעה רק ל-450 מעלות בלבד, ולכן יש להשתמש בתנורים המאושרים בלבד [ניתן לברר בבית ההוראה מהם הדגמים המאושרים].

אופן השימוש בדגמים המאושרים: יש להחליף את התבניות, הרשתות והמסילות כיון שיש חשש שהם יינזקו [אלא אם כן לפי הוראות היצרן, ניתן להשאירן בתוך התנור בזמן תכנית הניקוי, ואז ניתן להכשירן גם כן]. מסילה שאינה מתפרקת יש לכסותה בנייר כסף. יעטוף את דלת התנור בנייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3).

צח. שאלה: מעיל שיש חור בכיסו, ואולי נפל לתוכו חמץ, מה הדין.

תשובה: אם קשה להגיע אליו אין בזה איסור, ואפשר אף ללבשו בפסח (סי' תלג סע' ח).

צט. שאלה: האם צריך לבדוק לפסח כיסים בבגדים שלא הולכים איתם בחג.

תשובה: כן, אלא אם כן מוכרים את הבגדים לגוי או שמכבסים אותם כשהכיסים בחוץ.

ק. שאלה: פירורי חמץ שחדרו מעבר לרשת שעל מנוע האיוורור של המקפיא, וכל אופן הדומה לזה, וניתן לראותם בעין. האם צריך לפרק את תחתית המקפיא כדי לבערם.

תשובה: כיון שקשה להגיע לשם הוי כחמץ שנפלה עליו מפולת ואין בו חובת ביעור ומספיק לבטלו, ואם יכול לפסול הפירורים מאכילה ע"י שפיכה של חומר ניקוי – עדיף לעשות כן.

קא. שאלה: מצא חמץ בפסח, מה יעשה.

תשובה: המוצא חמץ שלו בביתו בפסח - כיון שבשטר מכירת החמץ כתוב שמוכרים את החמץ הנמצא בכל מקום שהוא, ממילא החמץ הוא של הגוי, והדין הוא שאם מצא ביו"ט כופה עליו כלי, ואם מצא בחוה"מ צריך לעשות מחיצה בגובה מטר בפני החמץ, לכן יכניסו לארון סגור, וידביק את דלת הארון.

אך הרוצה להחמיר ולא לסמוך על מכירה של חמץ בעין, ישרפנו או יפוררנו בבית הכסא.

המוצא חמץ ברחוב - אסור לגעת בו וישאירנו במקומו. אם לקחו, אף שלקח ע"ד שלא לזכות בזה, הרי הוא מתחייב בביעורו, ויש לשרפו או לפוררו בבית הכסא.

המוצא חמץ שאינו שלו ברשותו [כגון שמצא בשטח הבניין חמץ של שכנים שאינם שומרי תומ"צ] - יש בזה פרטים רבים.

מקור: סי' תמח, סי' תמו סע' א, משנ"ב ס"ק ה, ותוס' פסחים כט

קב. שאלה: סידורים שהשתמשו בהם במהלך השנה, האם אפשר להשתמש בהם בפסח.

תשובה: יש הידור להשתמש בסידור מיוחד לפסח, אבל אינו חובה (סי' תמב סעיף ו).

קג. שאלה: הניחו מחבת חמה של פסח במהלך חג הפסח בתוך כיור שלא הוכשר לפסח והיו מים בכיור, מה דין המחבת.

תשובה: לדעת השולחן ערוך יש להקל בדיעבד כיון שאין הכיור בן יומו, ולדעת הרמ"א יש להחמיר גם באינו בן יומו, ולכן אם הייתה שם רטיבות היה מקום לומר שצריך להגעיל את המחבת [אמנם לחות מועטת ולא רטיבות ממש אינה אוסרת], אולם נראה שכיון שרוב תשמישו בצונן, המחבת אינה נאסרת (או"ח סי' תמז ס"י, משנ"ב שם ס"ק צז, שו"ע סי' תנא ס"ו).

קד. שאלה: האם צריך לקנות בקבוק חדש לתינוק לפסח.

תשובה: עדיף להחליף אף אם השתמשו רק במטרנה, ובפרט אם השתמש בדייסה [וראה לעיל (סע' רצב) האם מותר לשפוך מהקומקום על מטרנה קטניות].

קה. שאלה: האם צריך מוצץ של תינוק מיוחד לפסח.

תשובה: מעיקר הדין די לנקותו היטב – אבל המהדרין קונים חדש לפסח.

קו. שאלה: האם אפשר להשתמש בפסח בכיסא אוכל של התינוקות של כל השנה.

תשובה: אפשר ע"י שינקהו היטב עם חומר ניקוי [יש המהדרין להדביק על המגש ניילון נצמד וכדו', וראה במקור לעניין הגעלה].

מקור: אין צורך להגעילו, כיון שתשמישו הוא בכלי שני. ואף אם מניחים עליו דבר גוש חם, הוא רק מיעוט תשמיש, שאף לדעת הרמ"א שחושש למיעוט תשמיש, בדיעבד מותר (סי' תנא ס"ק מז), ולכן לגבי קטנים די בניקוי. אמנם יש החוששים ומגעילים ע"י עירוי מכלי ראשון [ואף שאם נפל גוש לא מועיל עירוי מכלי ראשון, אלא צריך הגעלה בתוך כלי ראשון, ועוד שהרי ספק אם מועילה הגעלה בפלסטיק, לכן יש מהדרין להדביק ניילון נצמד וכדו', אך מן הדין די לנקותו וכנ"ל].

קז. האם צריך מטאטא חדש לפסח.

תשובה: מן הדין די לנער היטב שייפלו הפירורים [ואף אם יישארו פירורים, אין בכך חשש כי הם מטונפים], ורבים נוהגים לייחד מטאטא לפסח, ואת המטאטא של כל השנה מוכרים לגוי.

קח. שאלה: האם מותר להשתמש בפסח במגבות שמניחים אותן במהלך השנה על גבי סירים של חמץ.

תשובה: מותר להשתמש ע"י כיבוס של ארבעים מעלות חום ומעלה [ועי' במקור לעניין מפות].

מקור: עי' שו"ע (סי' תנא סי"ח) ומשנ"ב (שם ס"ק קו, ובסי' תנג ס"ק ל), ועי' עוד בשו"ע (יו"ד סי' קלח ס"ח) ובש"ך (שם ס"ק י), וברא"ש (ע"ז פ"ה סי' לג) ועי' פמ"ג (סי' תנא משב"ז ס"ק לא), שמועיל כיבוס בחמים ואפר וחביטה.

ובכביסה בארבעים מעלות חום ומעלה – המים נחשבים "חמים", וחומרי הכביסה נחשבים "אפר", וסיבוב המכונה נחשב "חביטה".

וכן יש לנהוג לכתחילה במפות של כל השנה, אולם במפות שמתקלקלות במים חמים, די לכבסן במים קרים וחומרי ניקוי, ולכתחילה יש לשים מעליהן בפסח מפת ניילון, ורבים נוהגים לייחד מפות מיוחדות לפסח.

קט. שאלה: תבניות תנור של פסח שנתערבו, ולא ידוע מה חלבי ומה בשרי, מה הדין.

תשובה: יכניס אותם לתנור ויפעיל בטמפרטורה הגבוהה ביותר למשך שעה, ואחר כך יוכל להשתמש בהם, ומה שירצה יעשה - חלבי/בשרי.

קי. שאלה: משטחים לכיסוי השיש שנתערבו, ולא ידוע מה חלבי ומה בשרי, מה הדין.

תשובה: אין חשש בדבר (ראה אזמרה לשמך – בשר בחלב).

קיא. שאלה: כיורים [ומסננות כיורים] שנתערבו, ולא ידוע מה חלבי ומה בשרי, מה הדין.

תשובה: ייחד כעת אחד לחלבי ואחד לבשרי, ולכתחילה יש להחמיר לערות עליהם מים רותחים מקומקום חשמלי. ובכיור פלסטיק, המהדרים מערים ג' פעמים.

מקור: מעיקר הדין מותר, כיון שרוב תשמישו בצונן. ואף שהרמ"א החמיר לחוש לכתחילה למיעוט תשמיש, כאן אפשר להקל מן הדין, כיון שהמיעוט תשמיש הוא בחום של עירוי מכלי שני.

אמנם לכתחילה יש להחמיר לערות עליו מים רותחים מכלי ראשון [מקומקום חשמלי]. ואף אם הכיור עשוי מפלסטיק, ומחמירים שלא להגעיל פלסטיק, כאן אפשר להגעיל, כיון שהוא רק חומרא.

המהדר יערה ג"פ על הכיור, שאז אף אם דין כיור פלסטיק כדין חרס, באופן שזה התערב, סומכים על השיטות שמועילה הגעלה ג"פ (כמבואר בשו"ת רעק"א, מהדו"ק סי' מג, לעניין כלי חרס שהתערבו).

קיב. שאלה: האם מועילה הגעלה לסיר לחץ.

תשובה: מן הדין מועילה לו הגעלה. ואע"פ שחומו מגיע עד 120 מעלות, ונמצא שבולע בחום של יותר מ-100 מעלות, מ"מ כיון שלא מצינו הגעלה יותר מרתיחה שהיא 100 מעלות, מועילה ההגעלה. אך לפני ההגעלה יש לפרק את כל החלקים המתפרקים, ולנקותו היטב מכל חמץ בעין.

כמו כן, את הגומיות שעל הסיר לחץ יש להחליף לגומיות מיוחדות לפסח, כי יש לחוש שלא מועיל הגעלה לגומיות, כמו שחוששים שלא מועילה הגעלה לפלסטיק.

קיג. שאלה: מכשיר מיני בר להכנת משקה חם, שמשתמשים בו בכל ימות השנה. האם ניתן להכשירו לשימוש בפסח.

תשובה: יש מחמירים שלא להכשירו לשימוש בפסח, כיון שבולע אדי חמץ במהלך ימות השנה וקשה להגיע לכל החלקים שבאו במגע עם האדים להכשירם, וכן הגעלה אינה מועילה משום חלקי הפלסטיק שאין הגעלה מועילה להם, לכן אין להשתמש בו בפסח. אך מי שמקל בזה – יש לו על מה לסמוך, כיון שמן הדין האדים אינם אוסרים (ראה אזמרה לשמך גיליון 100), ולכתחילה יכשיר את המכשיר ע"י פתיחת הברז, ואם אפשר – ישפוך מים רותחים על הברז מבחוץ.

במים הקרים - מותר להשתמש [ונראה שאף שיש המחמירים שבלוע חמץ בפיית הברז החם, למעשה יש להקל שלא צריך לכסות את פיית ברז המים החמים ע"י נייר כסף].

קיד. שאלה: מכונת קפה/אספרסו של כל השנה, האם ניתן להכשירה לשימוש בפסח.

תשובה: אם השתמשו בה לפעמים בקפסולות קפה שיש בהם טעם, צריך להכשיר, ולכתחילה אין לסמוך על הכשרה זו.

אך אם הקפידו תמיד להשתמש רק בקפסולות ללא טעם, יש לנקות היטב [ויגעיל ע"י שיוציא משם פעם אחת קפה], ובפסח ישתמש רק בקפסולות כשל"פ.

קטו. שאלה: האם אפשר להכשיר מנגל פחמים/חשמלי/גז לפסח.

תשובה: רשת המנגל: צריך ללבנה בליבון חמור של 470 מעלות (מפני שרגילים לצלות עליה במשך השנה בשר מעובד שמעורב בו חמץ, וכגון נקניקיות, המבורגר וכד', וכן קציצות בשר (קבב) מדובקות בפירורי לחם, וכן מניחים עליה פיתות), ומאחר ולא יודעים בבירור שאכן הגיע לחום זה, וכן מאחר שהרשת יכולה להיהרס (ובאופן זה הליבון לא מועיל), על כן צריך רשת מיוחדת לפסח. אם זה לא אפשרי - אפשר להשתמש בה ע"י שיעשה ליבון קל [כלומר שיעבירה באש], ויכסנה בנייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3).

מושב המנגל [הבסיס]: אינו צריך הכשרה (כיון שהאוכל שנופל לשם נשרף מיד), אך נכון יותר לצפות בנייר כסף את הקצוות העליונות של מסגרת מושב המנגל [או ללבנן] (מפני שלפעמים האוכל נוגע בהן).

כיסוי המנגל [הקיים בחלק מהמנגלים]: צריך ללבן [או עכ"פ להגעיל (עי' סי' תנא סע' טו)] את הכיסוי (כיון שעולים אליו אדים בחום של יד סולדת), ולכן יפרק את הכיסוי, או יכסהו בנייר כסף עבה (בשיעור העובי, ראה הערה 3).

הכלי שמנפנפים איתו: יש ללבנו [או עכ"פ להגעילו, כנ"ל] (מפני שלפעמים עולים אליו אדים בחום של יד סולדת).

כשיודעים בוודאות שלא השתמשו במנגל בחמץ, אלא רק לבשר וכבד ללא שום תוספות: נכון ללבנו בליבון קל.

קטז. שאלה: הנוהגים שלא לאכול שרויה, האם מקפידים גם על בליעות הכלים.

תשובה: לא מקפידים על הבליעות, אך יש שמנהגם להקפיד אף בכך.

מקור: עי' בשו"ת שבסוף שו"ע הרב (סוף סי' ו) שהקילו בשרויה ביו"ט אחרון בחו"ל (ועי' פמ"ג משב"ז סי' תסג סק"ג). ורבים נוהגים להשתמש בכלים אלו בפסח בשנה שאחריה, אף שהשתמשו בהם לשרויה בחם (ועי' מעדני שמואל על הקיצור שו"ע סי' קיז ס"ק כו). אמנם יש שמחמירים בבליעות, והקילו בזה בשנה שאחריה משום שעבר י"ב חודש, ואף שלא עבר י"ב חודש שלמים (עי' סמא דחיי סי' יג ס"ח). ויש שהקפידו להשתמש ביו"ט אחרון של פסח בכלים מיוחדים (עי' דרכי חיים ושלום אות תקעב).

קיז. שאלה: מקומות שמנקים אותם ע"י חומר ניקוי הפוטר מבדיקה. האם צריך דווקא חומר ניקוי חריף שיפסול מאכילת כלב.

תשובה: די בכל חומר ניקוי שהוא שיטנף קצת את הפירורים [הפחותים מכזית], אף שעדיין ראויים הם לאכילת אדם.

קיח. שאלה: האם צריך הכשר לתרופות בפסח.

תשובה: סירופים וטבליות העומדים למציצה וללעיסה, צריכים הכשר לפסח, ובאופן שאין חשש סכנה אין ליטלם אם אין עליהם כשרות לפסח ויש לבערם. טבליות וכמוסות שאין בהם טעם, מותר למי שצריך להם ליטלן אף כשאין עליהן כשרות לפסח, ויש הנזהרים להשתמש רק בתרופות שאין בהם חמץ. משחות הבאות בשימוש חיצוני אין צריכות הכשר לפסח [ראה בהרחבה בתחילת הגיליון, ובאזמרה לשמך פסח ב] (סי' תמב סע' ד, וסע' ט-י).

קיט. שאלה: האם ויטמינים צריכים כשרות לפסח

תשובה: צריכים כשרות. רוב הויטמינים אינם כשרים לפסח [בפרט כשיש בהם טעם] וצריך לברר היטב, ואם אין בהם טעם אין להשתמש אא"כ יש צורך מיוחד וישאל חכם (סי' תמב ס"ד).

קכ. שאלה: מוצרים חד פעמיים, האם צריכים הכשר מיוחד לפסח.

תשובה: באופן כללי עדיף שיהיה להם הכשר לפסח, מוצרי נייר צריכים הכשר מיוחד לפסח כשהם באים במגע עם אוכל חם או רטוב. כלי פלסטיק אינם צריכים הכשר מעיקר הדין (סי' תמז ס"ה).

קכא. שאלה: דפי 'ממו' שיש בהם דבק, האם אפשר להשתמש בהם בפסח.

תשובה: אם לא נוגעים באוכל - אין חשש (סי' תמב ס"ג).

קכב. האם שמן זית למאור צריך כשרות לפסח.

תשובה: לא צריך, ויש המהדרים בכך. מקור: חשש החמץ בו רחוק מאד, כי הכל נעשה באופן אוטומטי ואין חשש פירורים. אולם יש תוספת של מלח לימון, שלפעמים יכול להיות מדגן, אך הוא חשש רחוק, וגם יש שישים נגד זה, וזה בטל לפני פסח ואינו חוזר וניעור. ולכך מן הדין אין צריך כשרות לפסח, ויש המהדרים בכך.

קכג. שאלה: סבון רחצה, תמרוקי נשים, מוצרי קוסמטיקה, וכיוצא בהם, האם צריכים כשרות לפסח.

תשובה: יש המחמירים שלא להשתמש אלא באלו שיש עליהם כשרות לפסח, ויש לחומרא זו מקור בהלכה, אך מעיקר הדין לא צריך להחמיר כן ואפשר להשתמש אף ללא כשרות לפסח. דאודורנט ובושם [בין אם מכילים אלכוהול ובין אם לא], וכן אודם הניתן בשפתיים [אף אם משתמשים בו במהלך השנה, אם הוא נקי], יש יותר מקום להחמיר להצריך להם כשרות, אך גם בהם מותר להשתמש מעיקר הדין ללא כשרות [יש לדעת שיש מההכשרים שאינם בודקים את הרכיבים שאין בהם חמץ מפני שסוברים שאין איסור הלכתי במוצרי קוסמטיקה אף אם מכילים חמץ, ולכן פעמים רבות אין רווח בכך שיש להם הכשר, ועל כן ניתן להשתמש אף ללא כשרות].

קכד. שאלה: חומרי ניקוי, מגבונים, משחת נעלים, תמיסה לעדשות מגע וכיוצא בהם, האם צריכים הכשר לפסח.

תשובה: מעיקר הדין אינם צריכים הכשר כלל לפסח, שאף אם מעורב בהם חמץ נפסל הוא מאכילת כלב, ואין בהם חשש חמץ כלל, ואינם צריכים הכשר לפסח (סי' תמב סע' ט-י).

קכה. שאלה: שפתון אודם שהוא כשר לפסח בהכשר רבנות האם אפשר להשתמש בו בפסח.

תשובה: מעיקר הדין לא צריך לאודם הכשר כלל ויש המהדרין שיהיה כשל"פ אבל יש כשרויות שסוברים שלא צריך שיהיה כשל"פ ולכן נותנים הכשר אף בלי לבדוק את הרכיבים, לכן המהדרין שיהיה כשר לפסח, צריכים לברר שהכשרות בדקה את הרכיבים (סי' תמב ס"ט).

קכו. שאלה: משחה ליובש בשפתיים האם צריכה הכשר לפסח.

תשובה: אם אין לה טעם אפשר גם בלי הכשר, אם יש לה טעם – לכתחילה צריך כשרות, וכשאין להשיג אפשר להקל בזה (יו"ד סי' קח ס"ה, פת"ש סי' צח, סי' תמב סע' י ומשנ"ב ס"ק מה).

קכז. שאלה: תינוק שנולד בפסח האם אפשר להשתמש באלכוהול לניקוי הטבור.

תשובה: באלכוהול רפואי אין בעיה.

קכח. שאלה: האם משחת שיניים צריכה הכשר לפסח.

תשובה: לכתחילה צריך כשרות. אם לא משיגים עם כשרות, אפשר להקל בזה כשלא ידוע שיש שם חמץ [ומ"מ עדיף בלא טעם] (יו"ד סי' קח ס"ה, פת"ש סי' צח, סי' תמב ס"י ומשנ"ב ס"ק מה).

קכט. שאלה: האם חוט דנטלי צריך הכשר לפסח.

תשובה: ללא טעם - אין חשש. עם טעם [או מצופה שעווה עם טעם] - לכתחילה צריך כשרות, ואם לא משיג עם כשרות, אפשר להקל בזה כשלא ידוע שיש בו חמץ.

קל. שאלה: האם מותר ללכת לבית קברות בחודש ניסן.

תשובה: אם אין חשש שיבואו לידי בכי - יכולים לעלות לקבר גם בחודש ניסן [ויש נוהגים שלא לעלות], אבל מי שהדבר מביא אותו לבכי - אסור לעלות.

ביארצייט של אדם שנפטר בימי חודש ניסן - מעיקר הדין אפשר לעלות [מפני שרק בראש חודש לא עולים אבל בשאר ימים אפי' שאין אומרים תחנון – עולים], ויש נוהגים שלא לעלות כלל בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון. מקור: סי' תכט, באר הגולה יו"ד סי' שדמ, קב הישר (פרק פח) כתב שלא לעלות בחודש ניסן

קלא. שאלה: כיצד יוצאים יד"ח קמחא דפסחא בזמננו.

תשובה: [א] יתן כסף או אוכל למשפחה נזקקת, או שיתן לארגוני הצדקה המוכרים. [ב] שיעור הנתינה הוא כל אחד לפי ממונו, וצריך לתת לעני כפי צרכו לכל ימי הפסח. [ג] כיון שבזמננו לא נותנים לעני כפי צרכו לכל הפסח, שהרי גובין מאנשים רבים אחרים, לכן די שיתן 10 ₪ שלא מכספי מעשר, והשאר יכול לתת מכספי מעשר. מקור: סי' תכט סק"ד וסק"ו

קלב. שאלה: האם מותר לגזור ציפורניים ביום חמישי בבוקר לצורך התעסקות באפיית מצות.

תשובה: מותר (שערי תשובה סי' רנא, שבמקום הצורך מותר ליטול ציפורניים ביום חמישי).

קלג. שאלה: בחבורה של מצות יד שעושים צירוף סל, האם מברכים על הפרשה זו.

תשובה: יש להבחין האם אנשי החבורה כבר קנו את המצות או לא.

אם אנשי החבורה כבר קנו את המצות - הדבר תלוי האם יש אדם אחד שקונה בשיעור הפרשת חלה, או לא: אם אין אדם אחד שקונה בשיעור הפרשת חלה עם ברכה, לא מברכים על הפרשה זו, כיון שזה צירוף סל שנעשה ע"מ לחלק, שמפרישים ללא ברכה (עי' חלת לחם סי' ה ס"ד, שו"ת ארץ צבי ח"א סי' מט). אך אם יש אדם אחד שלוקח לביתו שיעור המחייב הפרשת חלה עם ברכה, יברך על הפרשה זו ובזה יפטור את השאר.

גם אם יש שיעור המחייב הפרשה בברכה, בשביל לברך צריך שכל המצות יהיו מאותו סוג ומאותה דרגת חומרא. אך אם המצות הן בדרגות חומרא שונות [כגון רש"י ורש"מ], כיון שמקפיד על תערובתן, אינן מצטרפות להפרשת חלה בברכה.

כמו כן יש להקפיד להפריש את החלה מהמצות המיוחדות לאדם שלוקח את הכמות הגדולה.

אם עדיין לא קנו את המצות, והמצות שייכות לבעל המאפייה או לאחראי על החבורה - מברכים על הפרשה זו (כדין נחתום (חלה פ"א מ"ז, יו"ד סי' שכו ס"ב), מפני שיכול להחליט שמשאיר את כל המצות אצלו או מוכר אותן לאדם אחד).

קלד. שאלה: קנה קילו מצות יד ולא ידוע אם הפרישו חלה, האם צריך להפריש.

תשובה: צריך להפריש חלה ללא ברכה (אע"פ שקילו אחד אינו מחייב בהפרשת חלה, יש להפריש חלה ללא ברכה, כיון שיתכן שעשו צירוף סל במאפייה [כגון שהניחו אותן יחד עם מצות נוספות בתוך עגלות, או שהניחו כמה אריזות מצה בתוך קרטון אחד גדול], ואז זה התחייב בהפרשת חלה. כמו כן, יש מאפיות שעושים בצקים בשיעור 1.2 ק"ג, המחייב הפרשת חלה ללא ברכה).

קלה. שאלה: האם מותר להעלות את כלי הפסח במקומם בחול המועד.

תשובה: אסור להחזיר את כלי הפסח למקומם בחול המועד, אא"כ אין בזה טרחה גדולה, ומתעסק בזה זמן קצר [אך טרחה גדולה אסורה אף לצורך המועד, ופעמים שיש בזה מלאכת בורר]. אולם שטיפת כלים מותרת, שכיון שזה מפריע במטבח, נחשב לצורך המועד (למקורות וטעמים, ראה אזמרה לשמך פסח ב).

קלו. שאלה: האם אומרים 'יזכור' ביחידות, וכן האם מוסיפים 'ותערב' במקום שאין כהנים, וברכת 'שהחיינו' בשביעי של פסח.

תשובה: המתפלל ביחידות אומר 'יזכור' (סי' תרכא).

אין אומרים 'ותערב' בתפילת מוסף של החג במקום שאין כהנים (סי' קכח ס"ק קעג).

לא מברכים 'שהחיינו' לא בהדלקת נרות ולא בקידוש בשביעי של פסח (סי' תצ).

קלז. שאלה: האם מברכים על קריאת מגילת שיר השירים בשבת חול המועד פסח.

תשובה: המנהג הנפוץ בקרב קהילות הליטאים לקרוא מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף בברכה. ואם אין מגילה כשרה, קוראים ללא ברכה. הספרדים, המנהג הנפוץ שאינם נוהגים כלל לקרוא את המגילה בשעת התפילה. בקהילות החסידים יש מנהגים שונים - יש שנוהגים שהציבור קוראים כל אחד לעצמו מתוך חומש, לפני קריאת התורה, ויש שנוהגים שלא לקרוא כלל, ויש שנוהגים לקרוא בציבור מתוך חומש ללא ברכה (ראה בהרחבה באזמרה לשמך – חג השבועות).

קלח. שאלה: העושה קידוש לאחר התפילה בשבת חוה"מ, ואינו רוצה ליטול ידיים. כיצד יקיים קידוש במקום סעודה.

תשובה: לא די באכילת עוגות ועוגיות של פסח [קוקוס, קמח תפו"א וכד'], אלא צריך לשתות רביעית יין או [והמקדש ישתה לכתחילה שתי רביעיות יין]. האוכלים שרויה או מצה עשירה, יכולים לקיים קידוש במקום סעודה ע"י אכילת כזית מהם.

קלט. שאלה: האם מותר להכניס את שקדי המרק הכשרים לפסח לתוך צלחת המרק בשבת.

תשובה: מותר [אפי' אם לא העביר במצקת], כיון שכבר עברו טיגון בשמן עמוק (סי' שיח ס"ה).

קמ. שאלה: מה מברכים על עוגיות בוטנים/ קוקוס/ שקדים/קמח תפו"א/קקאו של פסח.

תשובה: 'שהכל' ו'בורא נפשות'.

קמא. שאלה: האוכל עוגות ועוגיות של פסח בתוך הסעודה, האם צריך לברך עליהם שהכל.

תשובה: כן, כיון שאוכלם לתענוג [ואם רעב ואוכלם לשובע, יש להסתפק בזה, ויפטרם בטופי וכד' (עי' קיצוש"ע סי' מג ס"ו)].

קמב. שאלה: מה מברכים על מצה מטוגנת – 'מצה ברייט' כשאוכלה בפסח

תשובה: אם טגנה בחתיכות גדולות שיש כזית בכל חתיכה - מברך 'המוציא', וחתיכות קטנות מכזית – אם טגנן בשמן עמוק מברך 'מזונות' [כדין מצה מבושלת], ובמעט שמן [רק כדי שלא תישרף המצה] - מברך 'המוציא', ובכמות בינונית של שמן שנותנת טעם במצה, יש ספק מה לברך, ועדיף לאוכלה בתוך סעודה. ואם לא אוכל בתוך סעודה, יברך 'מזונות'.

אם מטגן חתיכות פחותות מכזית באופן שהמצה שוקעת בביצה בשעת הטיגון – מברך 'מזונות' [כדין מצה מבושלת]. מקור: או"ח סי' קסח ס"י

קמג. שאלה: אדם האוכל מצה במשקל 30 גרם [והוא בערך מצה מכונה אחת מרובעת, או חצי מצת יד עגולה]. האם מברך 'על נטילת ידיים', או שאין בשיעור זה כביצה ואינו מברך אא"כ אוכל 2 מצות מכונה או מצת יד שלימה.

תשובה: אפשר לברך על משקל 30 גרם.

מקור: כתב המשנ"ב (סי' תפו) להחמיר לגבי ברכה שכזית הוא כחצי ביצה, אולם לעניין נדון 'האם משערים בכזית ובכביצה של זמננו', לא נתבאר להדיא מה דינו לגבי ברכה. וראה מה שנתבאר לעיל סע' רע לעניין שיעור אכילת מרור. ויש לצרף את דעת הגר"א שדי בכזית לחייב ברכת על נטילת ידיים.

קמד. שאלה: שיניים תותבות, סתימה זמנית בשיניים, ברזלים ליישור שיניים [קוביות], גומיות שבשיניים וכיוצא בהם, האם צריכים הכשרה לפסח מבליעות חמץ שבהם.

תשובה: מעיקר הדין אין צריך להגעילם, שכיון שרוב הבליעות מדבר לח בכלי שני הן, הולכים בזה אחר רוב תשמישו ואין לחוש למיעוט בליעות בדבר גוש, וגם שההבל שבתוך הפה פוגם את הבליעות, ועוד טעמים לכך שאין לחוש לבליעות אלו. אולם יש לנקות היטב ממשות חמץ שנדבקה בהן [יש מקפידים להימנע מאכילת חמץ חם עשרים וארבע שעות קודם סוף זמן אכילת חמץ בערב פסח].

קמה. שאלה: האם יש חשש חמץ בסיגריה אלקטרונית בפסח.

תשובה: אסור לעשן סיגריה אלקטרונית [בין רגילה ובין חד פעמית] כשאין כשרות מוסמכת לפסח על המילוי שבתוכה, והחשש חמור יותר מאשר בסיגריה רגילה כיון שבולע טעם האדים, ואם הופקו מחמץ הרי עובר בזה ממש באיסור טעימת חמץ בפסח.

קמו. שאלה: האם יש חשש חמץ בעישון סיגריות בפסח.

תשובה: אף שהמקלים אין למחות בידם ויש להם על מה לסמוך מכל מקום לכתחילה אין להקל בעישון סיגריות בפסח [מלבד כל השנה]. ואין הבדל בין סיגריות מוכנות לסיגריות שמגלגלים ביד או לנרגילה [כיון שיש חשש חמץ בתמציות הטעם]. מקור: ראה אזמרה לשמך פסח חלק ב, הרחבה בנדון זה

קמז. שאלה: האם ישנן סיגריות שאין בהן חשש חמץ.

תשובה: לא ידוע על סיגריות [מחברות העישון המוכרות, למעט קו יצור מיוחד שיש בה רק עלי טבק עם כשרות מהודרת. ניתן לקבל פרטים בקו בית ההוראה, שלוחה 380] המותרות לעישון בפסח. גם סיגריות שיש להן הכשר צריך לברר עם נותן הכשרות האם דאגו לכך שלא יהיה בסיגריות חשש חמץ או שההכשר ניתן כי נותן הכשרות סובר שאין בזה איסור חמץ, ואז דינם כסיגריות רגילות (ראה בשאלה הקודמת).

קמח. שאלה: יוצאים מהבית לכל הפסח האם צריך לנקותו לפני שמוכרו לגוי.

תשובה: אין צורך לנקות, רק יוציא מהבית מאכלים שהם חמץ ממש כמו אטריות ופסטה וכדומה, ואז אפשר למכור את כל הבית כמו שהוא וידאג לקיים מצוות בדיקת חמץ. וראה דינו בהרחבה לעיל ב'הלכות מכירת חמץ' (סי' תלו משנ"ב ס"ק לב, סי' תמח).

קמט. שאלה: גר בחדר בתוך דירת הוריו/חמיו בהשאלה האם מחויב לבדוק שם חמץ.

תשובה: יעשה בדיקת חמץ כשוכר [ויעשה קנין שאילה במקום ע"י שיאמר לו בעה"ב 'לך חזק וקני', וינעל ויחזור ויפתח], וימכור לנכרי את החמץ שיש לו שם ובכל מקום. ולעניין הברכה, עדיף שישמע מבעל הבית (סי' תלו ס"ק לב, סי' תלז, חו"מ סי' קצב, קנין סודר לא מהני בשאילת ושכירות קרקע).

קנ. שאלה: גדול הסמוך על שולחן אביו כיצד ינהג לגבי מכירת חמץ.

תשובה: אם אין לו חמץ שאביו נתן לו לעצמו א"צ למכור חמץ דהכל שייך לאביו והוא נכלל במכירת החמץ של אביו, אבל אם האב נתן לבנו חמץ הרי הוא של הבן, ואם הוא מונח בחדר בפנימייה וכדו' על הבן לבדוק אחריו ולבערו או למוכרו במכירת חמץ (או"ח סי' תמח, חו"מ סי' רע, והגהות רעק"א שם בשם תשובות רבי בצלאל אשכנזי).

קנא. שאלה: האם בחור ישיבה צריך לעשות בדיקת חמץ בחדרו.

תשובה: אם נמצא קרוב לישיבה, יבדוק בישיבה בליל בדיקת חמץ.

אם נוסע מהישיבה לביתו, יבדוק עם נר בלי ברכה בלילה שלפני היציאה מהישיבה [כשיוצא לבין הזמנים] ויבטל אז את החמץ ונוסח הביטול שונה מהרגיל ויאמר "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתיה הדין ולא חמתיה וכו". ובאותו לילה אסור לאכול וללמוד ולעשות מלאכה עד שיבדוק את החמץ (פמ"ג סי' תלו).

ואם אינו רוצה לעשות בדיקת חמץ בחדרו, יהיה בדעתו למכור את החמץ לרב ויכתוב בשטר המכירה שהוא משכיר את חדרו שבישיבה לגוי [ומהני, אף שהחדר אינו שלו, כיוון שהישיבה לא מקפידה על כך], ואז אין צריך לבדוק לפני שיוצא מהישיבה (ופרטים נוספים התבארו בשלוחה 385 בקו בית ההוראה).

ולא די בכך שהישיבה משכירה את החדרים לגוי כדי להיפטר מבדיקה. אא"כ הבחורים גם מוכרים את חמצם.

---

[1] כמבואר ברמ"א (סי' תנא ס"ד) שיש ללבן את החצובה. אמנם דין זה לא נזכר בשו"ע, ולכן יש מהספרדים שמקלים יותר בעניין הכשרת החצובה. ועי' מור וקציעה (שם) שתמה על דברי הרמ"א, וכתב שאף למחמירים, די בהגעלה [וכן יש מהספרדים שנוהגים להגעיל את החצובה]. ובמאמ"ר (שם) תמה על דברי הרמ"א, וכתב שמשום חומרא דחמץ יש להחמיר כהרמ"א.

ולכן יש מבני ספרד המקפידים גם ללבן את החצובות [ובפרט שמאד קשה לנקותן היטב]. ונראה שאם עוטפים בנייר כסף עבה את החצובה ואת המשטח, אין צורך בליבון אף לכתחילה.

[2] הליבון הנצרך - כתב המשנ"ב (סי' תנא ס"ק לד) שסגי בליבון קל שהוא לכל היותר 250 מעלות צלזיוס. ולפי זה יש אפשרות להכשיר את החצובה לאחר ניקיונה, ע"י שישימה בתוך התנור ויפעיל את התנור על החום הכי גבוה למשך שעה. אך ישנם הטוענים שבחצובות שלנו שהאש אינה נוגעת בכל חלקי החצובה, החצובה צריכה ליבון חמור שהוא בערך 500 מעלות חום צלזיוס, ולפי זה אין אפשרות להכשירו בתנור רגיל, אלא רק בתנור פירוליטי [תנור עם מנגנון ניקוי עצמי] המגיע ל- 500 מעלות צלזיוס. חצובות הרגילות שמצופות אמייל, יש לדון אם מהני בהם ליבון (עי' שעה"צ שם ס"ק קצא). חצובה שאמרנו צריכה ליבון ולא הגעלה, מכיוון שבלעה ע"י אש ולא ע"י נוזל ולכן לא מהני לזה הגעלה. יש שהורו שניתן להניח פלטת פח על החצובות ולהדליק בו זמנית את כל הלהבות, ובזה מתלבנת כל החצובה כאחת.

[3] בכל המקומות שצריך נייר כסף עבה – היינו בעובי 50 מיקרון. ולכל הפחות שתי שכבות של נייר כסף דק. הכלל הוא שצריך שהמקום יישאר מכוסה, ולא יגעו בו דברים באופן ישיר.

[4] לדעת הרמ"א (סי' תנא סע' כו) לא מועילה הכשרה לכלי זכוכית, וכן לכלים קרמיים שדינם ככלי זכוכית. ולדעת השו"ע מותר להשתמש בכלי זכוכית אף ללא הגעלה. אמנם יש חשש שכלי זכוכית של זמננו [דורלקס ופיירקס] אינם כזכוכית רגילה, ודינם ככלי חרס, אולם רבים מקלים שדינם כשאר כלי זכוכית, שלדעת השו"ע מותרים בשימוש לאחר שטיפה והדחה היטב.

[5] החושש שאינו מצליח להגיע לכל הקפלים והחריצים של הגומיות יכול לשים חומר ניקוי שבמידה שיש שם פירור שלא מצליחים לנקות הוא ייפגם וימאס ושוב אין חייבים בביעורו. מאידך, אין לסמוך על פגימת הפירורים ולוותר על הניקוי, היות ואנו חוששים שפירור ייפול לתוך מזונו, ואין הדבר ברור שבכל המצבים נפסל הפירור מאכילת כלב.

[6] יש השופכים חומר פוגם בתוך צינור הביוב, אך מן הדין אין צורך בכך.

[7] רבים מבני ספרד מקלים להשתמש בכיור עצמו, משום שרוב תשמישו בצונן. ויש שעושים הגעלה ע"י עירוי ג' פעמים, שאז יש לצרף את שיטות הסוברים שמועילה הגעלה ג"פ בכלי חרס. ואף לבני אשכנז בשעת הדחק יש להקל בזה, ע"פ המבואר בשעה"צ (סי' תנא ס"ק נא), שכיון שלא ניתן להגעיל כיור חרס, סומכים על ההיתר של רוב תשמישו בצונן.

[8] נחלקו השולחן ערוך והרמ"א (סי' תנא סעיף ו) בדין כלי שרוב תשמישו הוא בכלי שני או שרוב תשמישו בעירוי מכלי ראשון, ולפעמים משתמשים בהם בכלי ראשון ממש: דעת השו"ע שהולכים אחר רוב תשמישו ולכן אין צורך להגעיל בכלי ראשון [ולפי"ז אף בשיש וכיור, כיון שרוב תשמישו בצונן, אין צורך בהכשרה. אולם נכון להדר ולהגעיל כפי שנתבאר בגוף ההלכה], ודעת הרמ"א שיש להכשירו בכלי ראשון משום אותם הפעמים שמשתמשים בכלי ככלי ראשון.

[9] ישנם שלושה סוגי שיש: חברון, גרניט וקיסר. שיש חברון - הוא אבן רגילה שדינה ככלי אבן שאפשר להגעילו. שיש גרניט - מעיקר הדין אפשר להגעילו, ויש שחוששים שלא ניתן להגעילו, כי הבעלים חושש שמא יפקע השיש ע"י החום, והדין הוא שדבר שבעליו חושש שינזק בהגעלה 'דילמא חייס עליה' ולא יגעילנו כראוי, לכן לא מהני בו הגעלה כלל. אך נראה ששיש זה מהני בו הגעלה [על כל פנים ללא אבן מלובן] שכיון שהחום הוא לזמן קצר לא נגרם לשיש כל נזק ואין צריך לחשוש שלא יגעילנו כראוי. שיש קיסר - לדעת היד יהודה והחזון איש לא מהני הגעלה, וישתמשו בו כשהוא מכוסה.

[10] ונכון יותר לעשות זאת לפני שהכיריים הוכשרו לפסח. ובכל אופן נכון יותר לעטוף את הכיריים בנייר כסף.

[11] מפני שי"א שלא נכון להזכיר תענית בציבור בחודש ניסן. אך אם כבר עלה ויש עשרה שמתענים, יאמר בשומע תפילה [אך לא כברכה בפ"ע], כדין תענית יחיד (משנ"ב סי' תע ס"ק ב).

[12] משנ"ב (סי' תעא ס"ק יב).

[13] עי' בא"ח (שנה א, פרשת צו סע' כו), וכ"ה בארחות חיים מלוניל (הל' חמץ ומה סע' קיד).

[14] יש נוהגים להימנע מערב ראש חודש ניסן (משנ"ב שם), ויש קהילות הנוהגות להימנע מפורים. אף הנוהגים כן, נמנעים רק ממצה כמות שהיא [שיוצאים בה יד"ח בליל הסדר], אך מותרים במצה מבושלת או מטוגנת [אפי' בשמן שאינו עמוק], וכן בעוגות מקמח מצה, וממצות חמץ.

[15] בשעה"צ בהלכות פסח (סי' תמד ס"ק א, סי' תעא ס"ק כ) הביא את מחלוקת האחרונים ולא הכריע, ובהל' סעודה שלישית (סי' רצא ס"ק כה) פסק שמותר, וכן דעת הגר"ז (סי' תעא ס"ט) והחיי"א (כלל קכט סי"ג).

[16] עיין מהר"ם שיק (או"ח סי' כח), קצה המטה על המטה אפרים (סי' תרי ס"ק טו), ויגד משה (סי' יב).

[17] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ח ה"א), שלחן ערוך (סי' תעג ס"ד).

[18] אבודרהם, פרי מגדים (סימן תפו מש"ז סק"א).

[19] מעשה רב (אות קצא).

[20] רמ"א (סימן תעג ס"ד).

[21] חיי אדם (כלל קל ס"א) משנה ברורה (שם ס"ק כו) וראה בחק יעקב (שם ס"ק טז) הטעם שאין בזה משום אין מעבירין על המצוות.

[22] גמרא (פסחים צט ע"ב) שלחן ערוך (סי' תעב ס"ב) ומשנה ברורה (שם סק"ז).

[23] שלחן ערוך (שם ס"ג), רמ"א (שם ס"ג). אדם ימני שהיסב על צד ימין, נחשב שלא היסב [ודינו מבואר להלן בסע' הבאים]. אדם שמאלי [איטר] שהיסב על צד ימין, יצא יד"ח

[24] ובדיעבד יכול להישען על חבירו. מג"א (שם סק"ג), משנ"ב (שם סק"ח).

[25] ראיה לכך מפסחים קח ברשב"ם ד"ה הסיבת ימין, משנ"ב (סי' תעב ס"ק י)

[26] עי' ביאור הלכה (שם ס"ג) וכה"ח (שם ס"ק כב).

[27] שלחן ערוך ורמ"א (שם ס"ד).

[28] פסח מעובין (סימן קע) , בן איש חי (פרשת צו אות כח) , ומנהגי חתם סופר.

[29] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ז ה"ה).

[30] שלחן ערוך (סימן תעב ס"א) בט"ז (שם סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ה).

[31] גמרא (פסחים קח ע"ב) שלחן ערוך (סימן תעב' סע' טז) ובמשנה ברורה (שם סק"נ).

[32] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מנה חלוקת הקליות והאגוזים כחלק מהשינויים שעושים לעורר התינוקות לשאול. ובמאירי (פסחים קח ע"ב) מבואר דשניהם טעם אחד הוא.

[33] יסוד ושורש העבודה (שער התשיעי פרק ו), סידור בית יעקב ליעב"ץ.

[34] רמ"א (סי' תעג ס"א).

[35] ויגד משה (סי' ו) עפ"י לשון הקיצור שו"ע (סי' קיט סק"ב), ועי' לשון יוסף אומץ (אות תשנג).

[36] ולכוס ראשון שהוא כוס הקידוש יש להחמיר לשתות כפי השיעור הגדול, כהכרעת המשנה ברורה (סימן תפו סק"א), שבדיני דאורייתא יש להחמיר לשער כפי שיעורו הגדול של הנודע ביהודה, וכיון שמצות הקידוש דאורייתא היא כמבואר בגמרא (ברכות כ ע"ב), ומצינו לכמה מהפוסקים (אור זרוע הלכות ערב שבת אות כה' מגן אברהם סימן תקצז' סק"ג בשם מהר"ם) שאף קידוש על היין דאורייתא הוא [ועיין בהערה 44 שקידוש ביום טוב הוא מדרבנן אך יש אומרים שבליל פסח הוא מהתורה, עי' מדרש שכל טוב] משום כך יש להחמיר שכוס ראשון יהיה בשיעור הגדול של 150 סמ"ק.

[37] שבכוס ראשון שיש בו רביעית מקיים קידוש במקום סעודה, שכיון שעריכת השלחן בשולחן עורך היא זמן רב אחר הקידוש, הרי שבשתיית יין של כוס ראשון מקיים דין קידוש במקום סעודה, אשר פסק השלחן ערוך (סימן רעג ס"ה) כדעת הגאונים ששתיית רביעית יין נחשבת סעודה לענין זה. ומשום כך ראוי להקפיד בכוס זו במיוחד שישתה רביעית כולה ולא רק רובה. ואף בכוס רביעי נכון להקפיד לשתות רביעית שלם כמבואר בט"ז (סימן תפו סק"א) שכיון שמברכים אחריו ברכה אחרונה, צריך שיהיה בו רביעית. וראה עוד להלן סע' רנ, רסד.

[38] אדם שפיו גדול ומלא לוגמיו שלו מכיל יותר משיעור רוב רביעית, חייב לשתות כמלוא לוגמיו [שלחן ערוך (סימן רעא ס"ק יג) משנה ברורה שם (ס"ק סח). וביאור הלכה (סימן תעב ד"ה וישתה)].

[39] שולחן ערוך (סימן תעב ס"ט), ובמשנה ברורה שם (ס"ק לג) שראוי לחוש לדעה זו.

[40] ב"ח וגר"ז (סעיף יט) לדעה זו.

[41] מ"א (סי' תעב ס"ק יא) ובגר"ז (שם סע' כ) ובמשנ"ב (שם ס"ק יא).

[42] משנה ברורה (סי' תעב ס"ק לד).

[43] השלחן ערוך (סימן תעב' ס"ז) פסק כדעת הרא"ש (פסחים פ"י סימן א) שכל דבר שצריך הסיבה אם אכל או שתה שלא בהסיבה לא יצא ידי חובתו, ומטעם זה פסק שבכל ארבע כוסות אם שתאן שלא בהסיבה צריך לחזור ולשתות בהסיבה, אולם הרמ"א שם כתב שבשתי כוסות ראשונות אכן יחזור ויסב, אבל בשתי כוסות אחרונות לא יחזור ויסב, שכיון שיש חשש של נראה כמוסיף על הכוסות, יש לסמוך בזה על דעת הראבי"ה שבזמן הזה אין דרך להסב ואין חובה להסב. וכתב המגן אברהם (שם סק"ז) שלפי המנהג שאף בין כוסות ראשונות אין שותים, הרי שאם יחזור וישתה יצטרך לברך עליו ברכת הגפן כיון שלא כיון בברכה ראשונה שבירך לפוטרו, ואם יברך יראה בזה כמוסיף על הכוסות, ומטעם זה אין לחזור אף בכוסות ראשונות, אמנם ראה בפרי מגדים שם שכתב שבכוס גדולה המחזקת שיעור שתי רביעיות, אם נשאר רביעית יכול לחזור ולשתותו. וכמו כן מי שכיון לשתות עוד בין כוסות ראשונות יכול לשתות שנית.

[44] וקידוש של יו"ט על היין אינו אלא מדרבנן כמו שכתב המגיד משנה (שבת פכ"ט) ומגן אברהם (סימן רעא).

[45] יש אומרים שהוא מדרבנן ויש אומרים שהוא מן התורה עי' פסחים (עא' ובדף קח ע"ב) ובמג"א (סימן תקמו) ובשו"ת שאגת אריה (סימן סח).

[46] ויוצא יד"ח באמירת "זכר ליציאת מצרים" כמבואר ברבנו ירוחם (נתיב ה ח"ד, בשם רבנו פרץ) ופר"ח (סוס"י תעג). ונמסר בשם הגר"ח מבריסק שבמילים "זמן חרותנו", מקיים מצוה בכך שמזכיר שיום זה הוא היום שבו יצאו ממצרים.

[47] עי' אבודרהם וברכי יוסף (סי' תעג) וביעב"ץ בסידורו.

[48] עי' במאירי (פסחים דף ז) ובשיבולי הלקט (סי' רלד) ובאבודרהם.

[49] משנ"ב (סי' רסג ס"ק כג)

[50] על פי מהר"ח אור זרוע (סימן רעג), ועיין אשל אברהם (בוטשאטש, סימן תעד').

[51] בדיני הכלי ונטילת הידיים עד הזרוע, ואיסור הפסק והיסח הדעת כמבואר כל זה בשלחן ערוך (סימן קנח ס"ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כ).

[52] שלחן ערוך (שם ס"ד), ודעת הגר"א (שם) שמברכים על נטילה זו, אמנם רק כשאוכל כזית מהכרפס.

[53] כמבואר בהערה לעיל דעת הגר"א שמברכים אף נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אמנם אין זה אלא כשאוכל ממנו שיעור כזית, ומטעם זה אם טעה וברך על נטילה זו, יאכל כזית וייצא דעת הגר"א, ולא תהיה ברכתו לבטלה לדעת הגר"א.

[54] מחצית השקל (סימן תעג) וחתם סופר (שו"ת סימן קלב).

[55] קיצור שו"ע (סימן קיח).

[56] ערוך השלחן (סימן תעג), וכן נהג הח"ח.

[57] שו"ע (סי' תעג ס"ו) ומשנ"ב (שם ס"ק נה).

[58] סידור יעב"ץ.

[59] אף שנתבאר שיש לאכול פחות מכזית מהכרפס, כדי לא להיכנס לספק חיוב ברכה אחרונה, אך אם רעב ורוצה לאכול יותר מכזית, מותר, מפני שאין איסור להיכנס לספק חיוב ברכה במקום צורך (עי' סי' קצ וסי' רי, וע"ע סי' קסז ס"ט).

ובאופנים הבאים, אפשר לאכול יותר מכזית אף לכתחילה:

[א] יאכל באמצע הסעודה דבר שברכתו אדמה שאינו בא מחמת הסעודה, וכגון אבטיח, בננה, תפוצ'יפס. וכשמברך אדמה על הכרפס, יכוון לפטור אכילה זו [ולא יברך בורא נפשות לאחר אכילת הכרפס].

[ב] יאכל כזית [או יותר] מהכרפס [או מכל מאכל אחר שברכתו האחרונה היא בורא נפשות], ולאחר האכילה יברך בורא נפשות, ובסיום ההגדה לפני שנוטל ידיו לסעודה, יאכל דבר שברכתו אדמה שאינו בא מחמת הסעודה, ויכוון לפטור את המרור.

[60] ע"פ שו"ע (סי' קנח).

[61] שבלי הלקט (סימן ריח), ומסקנת הברכי יוסף (סימן תעג ס"ק יד), בא"ח (פרשת צו).

[62] אבודרהם (פירוש על ההגדה), סידור היעב"ץ, קיצור שו"ע (סי' קיט, ג), מאמ"ר.

[63] שהמצה לחם עוני היא ודרכו של עני בפרוסה.

[64] משנ"ב (סי' תעג ס"ק א) שמצוות צריכות כוונה כמו שפסק השלחן ערוך (סימן ס ס"ד), ובפרט מצוות דאורייתא כמו שכתב האליה רבה (סימן תפט ס"ק יב) ועוד פוסקים שם.

[65] פסחים קטז, שו"ע הגר"ז (סי' תעג סע' כד), מעשה רב.

[66] שלחן ערוך (סימן תעג ס"ו), מגן אברהם (שם ס"ק כג), ומשנה ברורה (שם ס"ק ס).

[67] חק יעקב (סימן תעג ס"ק לא) בשם פסח מעובין, משום חשש שלא יהיה נראה כמקדיש הזרוע המוגבהת בהגבהת הקערה כולה.

[68] שו"ע (סי' תעג סע' ז) ומשנ"ב שם.

[69] של"ה (פסחים ב.), חק יעקב (סימן תעה ס"ק יד), ופרי מגדים (מש"ז סימן תפו), משנ"ב (סי' תעג ס"ק עא)

[70] שלחן ערוך (סימן תעד ס"א) ויכוונו בני ספרד בברכת כוס ראשון לפטור את הכוס השני.

[71] רמ"א (שם), מגן אברהם וט"ז (שם סק"א).

[72] פרי מגדים (מש"ז שם) וטעמו כדי שיתחייב בברכה על כוס שני לכל הדעות, אולם מאידך מצינו במשנה ברורה (שם ס"ק כא) שכתב שהנכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לשתות עוד כוסות כדי שאם ישכח ולא יסב בכוס ראשון יוכל לחזור ולשתות כוס נוספת בלא חיוב ברכת הגפן ולא יהיה בזה כמוסיף על הכוסות, ועל כן הנכון שיקיים עצה זו של הפרי מגדים באופן זה שיכוון שפוטר כל הכוסות שישתה עד כוס שני בלבד, אבל כוס שני אינו פוטר בברכה זו, ונמצא שמחד אם ישכח להסב בכוס ראשון יכול לחזור ולשתות בלא ברכה, ומאידך על כוס שני כבר חייב לברך לכל הדעות, שלא נפטר בברכת כוס ראשון.

[73] לבני ספרד פשוט כמבואר לעיל סעיף קצט, ולבני אשכנז כתב המשנה ברורה (סימן תעב ס"ק כא) שכיון שאין מברכים על יין שבתוך הסעודה שברכת כוס שני פוטרת כל היין ששייך לסעודה, משום כך יכול לחזור ולשתות שהרי אינו מברך על כוס זו שיחזור וישתה, ואין בכך משום מוסיף על הכוסות, אולם לפי המבואר בשער הציון (ס"ק לא) שאם אין דעתו לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך שנית, משום כך ראוי שיכוון בברכת כוס שני לפטור כל יין שישתה בתוך הסעודה.

[74] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).

[75] פרי מגדים (סימן תעג מש"ז סק"א) וביאור הלכה (תעה).

[76] שפת אמת (סוכה לה ע"א) אמרי בינה (או"ח פסח סימן כג).

[77] כמבואר בשלחן ערוך (סימן ס ס"ד) שהלכה שמצוות צריכות כוונה, ואמנם בסימן תעה (ס"ד) פסק השלחן ערוך כדעת הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ג) שאם אכל מצה בלא כוונה יצא ידי חובה, כתב המשנה ברורה שם שביאור הדברים הוא על פי דברי המגיד משנה (שם) בשם הר"ן ר"ה שבמצוות שקיומם באכילה אין הכוונה מעכבת משום שכן נהנה, וההנאה במקום הכוונה, אמנם הביא המשנה ברורה שדעת הרא"ש (ר"ה פ"ג) שאף במצוות שקיומם באכילה הכוונה מעכבת, ויש לחוש לדעות אלו, ומכל מקום לכתחילה לדעת הכל יש לכוון לשם מצוה אף במצוות שקיומם באכילה.

[78] שלחן ערוך (סימן תעה ס"א) ומשנה ברורה (סק"ג).

[79] פרי חדש (שם ס"א).

[80] שלחן ערוך (שם), ומשנה ברורה (סק"ט).

[81] שהם נפח 55 סמ"ק בקירוב.

[82] שלחן ערוך (סימן תפו ס"א) ומשנה ברורה (שם סק"א). ומי שקשה עליו לאכול מצה בשיעור זה יכול להקל בפחות מזה, וישאל חכם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם.

[83] שאין לחלק כלל בין מדידה לשקילה לעניין זה (עי' סי' תק).

[84] עי' או"ח (סימן תעה).

[85] ויש מקלים ביותר מזה וחולה וכיוצ"ב ישאל חכם, ובפרט שבזמנינו כיון שאם התקטנו השיעורים אז גם שיעור אכילת פרס הוא כפול זמן.

[86] טור (סימן תעה בשם הירושלמי), שלחן ערוך (שם ס"א), ובאר היטב (סק"ג) מדברי האר"י בזה.

[87] רמ"א (שם), ומקורו מלקט יושר (ח"י) בשם מהרי"ל.

[88] עי' ברכות (דף מ) בתוספות שם, ואו"ח סי' קסז.

[89] כמבואר בט"ז (סימן שיט ס"ק יג), ובמשנה ברורה (שם ס"ק סא) שמותר להוציא זבוב ממשקה כשמעורב בו מעט מהמשקה, שאין בורר אלא כשמפריד לגמרי, וכמו כן בניעור החרוסת כיון שאף אחר הניעור נשאר מעט מהחרוסת דבוק במרור אין כאן מלאכת בורר.

[90] קיצור שלחן ערוך (סימן קיט ס"ז), ערוך השלחן (סימן תעה ס"ו).

[91] משום שלעניין דרבנן סומכים על השיעור הקטן (משנ"ב סי' תפו סק"א).

[92] משמעות לשון השלחן ערוך (סימן תעה ס"א), שלחן ערוך הגר"ז (שם סי"ח), קיצור שלחן ערוך (סימן קיט ס"ז).

[93] ביאור הלכה (שם ד"ה ואומר), משום חשש הפסק בין ברכת המרור לאכילת הכורך.

[94] רמ"א (סימן תעו ס"ב), וראה חק יעקב (שם סק"ו) בטעמים לכך, והנפקא מינה לענין יום טוב שני.

[95] (משנ"ב תעו ס"ק יא) ויש שאין אוכלים מהביצה שבקערה כדי שהקערה תשאר שלימה עד סוף הסדר (מאמ"ר סי' תעג סק"ח).

[96] שלחן ערוך (סימן תעז ס"א). ושיעורו 15 גרם.

[97] מגן אברהם (שם סק"א), ומשנה ברורה (שם סק"א).

[98] כפי שנתבאר לעיל שמי שקשה לו יכול לאכול שיעור של 15 גרם, ומי שחולה יכול להקל אף בפחות מזה וישאל חכם.

[99] משנה ברורה (סימן תעז סק"ד), ודבריו בסימן תעב (ס"ק כב) יש לומר שאמורים הם כשנזכר אחר ברכת המזון שבאופן זה חלק האפיקומן שם לעצמו ונחשב שתי פעמים אפיקומן כלשונו שם, מה שאין כן קודם ברכה וסילוק סעודה שנחשב אכילת אפיקומן אחת ארוכה.

[100] שלחן ערוך (סי' תעח ס"א) ומשנה ברורה (שם סק"ב).

[101] במקום צורך גדול, מותר לשתות משקאות קלים, קפה עם סוכר, ותה עם הרבה סוכר. אולם יין [לאחר שתיית הכוס הרביעית] ושאר משקאות משכרים, אסור.

[102] חק יעקב (סי' תפא סק"א), ופרי מגדים (שם א"א סק"א). ואולם על פי המבואר בזוהר לעולם הניעור משינתו אסור באכילה אף קודם עלות השחר (משנ"ב סי' פט). אולם שתיה שרי לכו"ע.

[103] שלחן ערוך שם.

[104] אבני נזר (סימן שפא), על פי מה שחידש שם שאיסור אכילה אחר אפיקומן אינו נוהג לרבי אלעזר אלא עד חצות, שכיון שזמן אכילת אפיקומן עד חצות גם חיוב השארת טעם אפיקומן אינו אלא עד זמן זה, אמנם רבים מהפוסקים פקפקו בחידוש זה, וכן פקפקו בעצם התנאי אם מועיל, ולכן יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות.

[105] המשנ"ב (סי' תעט סק"א) כתב שצריך הדחה ושטיפה רק אם אינו נקי [ומשום הידור מצוה, יזהר לבדוק אם הוא נקי], ובפמ"ג (משב"ז ריש סי' תפו) מביא מהב"ח (ריש סי' תעט) שאף אם הכוס נקי, יהדר וישטוף.

[106] שו"ע (סי' קפח סע' ו), משנה ברורה (שם ס"ק טז). ואף נשים צריכות לחזור, עי' רע"א (שו"ת סימן א).

[107] שאין להוסיף על הכוסות, וברכה שבירך אף בלא הזכרת רצה ויעלה ויבוא נחשבת ברכה כמבואר בסימן קפח (ס"ט) [ותלוי בדעות בסימן קח סי"א] וממילא קיים בברכת המזון הראשונה שבירך מצות כוס שלישי על סדר הברכות.

[108] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).

[109] ויגד משה (סימן ל).

[110] תוספות ור"ן (מגילה כא ע"א) רמ"א (סימן תעז) וראה בהערה הבאה.

[111] ביאור הגר"א (סימן תעז אות ו) בביאור טעם הרמ"א שהצריך לומר הלל קודם חצות. ואולם במעשה רב הובא שהגר"א נהג להקל בזה, וסיים ההלל אחר חצות.

[112] עי' שו"ע (סי' תפ), רעק"א (שם).

[113] אם טעם כל הנ"ל שווה וערב בעיניו - יש לחוש לדעת הרמב"ם ודעימיה שאין מקדשים על יין עם סוכר, ולשיטות הראשונים שאין מקדשים על יין מבושל (סי' ערב ס"ק כג, סי' תעב ס"ק לט).

ולפי זה יש להעדיף יין אדום יבש שאינו מבושל [מפני שביין חצי יבש, וביין מתוק, פעמים רבות מוסיפים סוכר. ואף שגם ביין יבש יש חומרים נוספים, ויל"ד אם יש בזה חיסרון לדעת הרמב"ם הנ"ל, מ"מ הוא עדיף כיון שהחומרים טפלים, ויל"ע בזה]. אולם אם יין חצי יבש או מתוק ערב יותר בעיניו, ישתה את היין הערב עליו.

יין מפוסטר אינו נחשב יין מבושל.

יין דל כוהל ויין קל: עדיף יותר לשתות מיץ ענבים מעורב ביין (כדלהלן סע' רנט) מאשר לשתות יין דל כוהל או יין קל, מפני שפעמים רבות יין דל כוהל ויין קל הם תערובת של יין, מיץ ענבים ומים [ואינו דל כוהל מחמת שעצרו את תהליך התסיסה לפני שהאלכוהול נהיה חזק (שאז יש לדון שאם מורגש חוזקו של היין, דינו כיין, ואם לא מורגש חוזקו, דינו כמיץ ענבים, ויל"ע בזה), אלא הוא מחמת תערובת המים, ולכן הוא פחות טוב].

יין מוגז: אפשר להשתמש בו לכתחילה, אך פעמים רבות יין מוגז הוא דל כוהל, והוא פחות טוב, כנ"ל.

[114] ועדיף לקחת יין שהוא אדום בעצמותו. ואם שותה בליל הסדר יין לבן, יערב את היין האדום ביין הלבן, ויעשה זאת מערב החג, שכיון שרצונו בצבע האדום, יש לחשוש לאיסור צובע, אף אם הופך את סדר הנתינה.

[115] תוס' ריה"ח (ברכות מד), ועי' או"ז (ח"א סי' קפא), מקור חיים (סי' רח) וכה"ח (שם).

[116] דינים אלו בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד, כמבואר בב"י (סי' תכב) ובמשנ"ב (שם ס"ק י). אולם בכה"ח (שם ס"ק יח) כתב שיתנה שאם אינו מחויב להתפלל, יהיה בתורת נדבה. אך כאמור בב"י מבואר לא כן.

[117] פמ"ג משב"ז סי' תרלט סק"א, כה"ח שם ס"ק יא, ערוה"ש סי' תקל ס"ד

[118] המג"א (סי' תקל סק"א) הביא מח' תניא ומהרי"ל אם צריך בגדי יו"ט או שבת (עיי"ש שמהרי"ל לבש חלק בגדי שבת), ועי' שעה"צ (שם סק"ד), משנ"ב (סי' תקכט ס"ק יב, טז), חיי"א (כלל קו ס"א), ועי' פמ"ג (על המג"א הנ"ל)

[119] שאלה: האם מותר בחול המועד לכבס חולצות או מכנסיים לאדם שהזיע בהם הרבה, ואינם ראויים ללבישה.

תשובה: בשעת הדחק, אם אין לו חולצות אחרות המתאימות ללבישה בחג, מותר לכבס [ויותר טוב לקנות באופן המותר (ראה לקמן סע' מח) מאשר לכבס].

מקור: עי' שו"ע (סי' תקלד) ומשנ"ב (ס"ק ט), ותוס' (מו"ק יד. ד"ה שאין). ויש לדון להתיר מדין מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג (סי' תקלד ס"א), אך יש להסתפק האם ההיתר הוא רק בבגדים אלו, כיון שאצל רוב האנשים דרכם להתכבס תדיר, או שתלוי בכל אדם לפי רגילותו [אמנם יתכן שבזמננו, גם בגדים אלו נחשבים שדרך בני אדם לכבסם תדיר]. ופעמים שיש לדון משום כבוד הבריות.

[120] שאלה: האם מותר להוסיף בגדי גדולים לתוך מכונת כביסה של בגדי קטנים.

תשובה: אסור להוסיף בגדי גדולים למכונת הכביסה.

מקור: כיון שאיסור הכיבוס אינו מחמת איסור מלאכה, אלא כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול (מו"ק יד. תוד"ה ושאר, ותוד"ה ומנודה), לכן לא שייך בזה היתר של ריבוי בשיעורים. אך אם בגדי הגדולים אינם ראויים ללבישה, מותר לכבסם וכדלעיל.