בס"ד תמוז תשפ"ד
ראיתי את החיבור ”ויברך דוד” שו”ת בדיני סעודה וברכות שנכתב ע”י הרה”ג רבי דוד סלע שליט”א, והוא חיבור נפלא ומיוחד ביותר שנכתב מתוך עמל ויגיעה רבה, ברוב תבונה ודעת בצורה בהירה וברורה.
ובעניין מה שהאריך המחבר בחיבורו על איזה מאכלים מברכים מזונות בתוך סעודת פת, אעתיק מה שנתבאר באזמרה לשמך פרשת בהעלותך תשפ”ד: מברכים בתוך הסעודה מזונות רק [א] על מאכלים שמתקיימים בהם כל ג’ התנאים של פת הבאה בכיסנין [ממולא מיני מתיקה, נילוש במיני מתיקה ונכסס], ובתנאי שאינו אוכלם לשובע. ויש לדעת שלא מצוי מאכלים שיתקיימו כל ג’ התנאים, ולהלן יפורט כמה מאכלים שכן מתקיימים כל ג’ התנאים, ולכך יש לברך עליהם מזונות כשאוכלם בתוך סעודת פת.
[ב] על מאכלים שאין עליהם תורת לחם, כגון מאכל המבושל במים או מטוגן בשמן עמוק, ואפי’ אם אוכלם לשובע, אא”כ בא מחמת הסעודה. ויש לדעת כי רוב התבשילים באים מחמת הסעודה [כגון אטריות], ולכן אין מברכים עליהם מזונות בתוך הסעודה, אך ביסלי המטוגן בשמן עמוק [כמצוי בארץ] אינו בא מחמת הסעודה, ומברכים עליו מזונות בתוך הסעודה וכדלהלן.
[ג] ”חביצא” – היינו פירורי לחם/מצה/עוגיות המודבקים ע”י שומן וכד’, שאין עליהם תורת לחם כלל (סי’ קסח ס”י) [אמנם פירורי לחם שאין בהם תערובת נוספת כלל, ברכתם המוציא].
[ד] מזונות שודאי בא לתענוג [כגון קליק שברכתו מזונות, וכן טילון].
[ה] מזונות העשויים מעיסה דקה [כגון אובלטים].
ולפי האמור על רוב המאכלים לא יברכו מזונות בתוך הסעודה, למעט המאכלים הבאים: קבוקים, כריות [כשאוכלם לתענוג ולא לשובע, וראה במקור], ביסלי המטוגן בשמן עמוק [כמצוי בארץ], כדורי שוקולד או כדורי גבינה שמעורב בהם עוגיות מרוסקות, גלידה או שוקולד עם שברי עוגיות מורגשים, קליק [שברכתו מזונות], טילון, אובלטים.
ויסוד דין זה ע”פ המבואר בשו”ע (סע’ ו) שמברכים מזונות על פת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה מפני שאינה נפטרת בברכת המוציא על הלחם [ולא כשיטת הרשב”א הסובר שאין מברכים על פה”ב בתוך הסעודה], ועי’ חזו”א (סי’ כז ס”ק ב). ולפי המבואר לעיל שצריך שיתקיימו ג’ תנאים בשביל להחשיב את המאכל לפה”ב, נמצא שרוב ככל העוגות המצויות בזמננו הן ספק לחם כיון שלא מתקיימים בהם ג’ התנאים [שהרי אינן נכססות], ולפיכך אין לברך מזונות על עוגות המצויות בזמננו בתוך הסעודה, אך לכתחילה ראוי לכוון לפוטרן בברכת המוציא (בה”ל שם ס”ח ד”ה טעונים). וכן אפשר לפוטרן ע”י מאכלים שמתקיימים בהם כל ג’ התנאים ומברכים עליהם מזונות בתוך הסעודה.
קבוקים :על קבוקים מברכים מזונות בתוך הסעודה, כיון שמתקיימים בהם כל ג’ התנאים: נילוש במי פירות, ממולא ונכסס. וגם יש לדון שנחשב שאין בו ”תורת לחם” [- ”תוריתא דנהמא”].
כריות: על כריות מברכים מזונות בתוך הסעודה, כיון שמתקיימים בהן כל ג’ התנאים, אך בזה יש לחלק בין אם אוכלו לתענוג שאז מברך כנ”ל, לבין אם אוכלו לשובע, שאז אף שהוא ודאי פה”ב, אינו מברך עליהם מזונות (עי’ משנ”ב שם סקמ”א, בה”ל סכ’ יג ד”ה וירא).
אולם יש לדון שכיון שאין על זה תורת לחם, אף אם אוכלו לשובע מברך. ויל”ע האם אכן אין בזה תורת לחם, וגם שמא זה נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה, כיון שנועד גם לשובע.
ביסלי: ביסלי המטוגן בשמן עמוק והוא פחות מכזית, ברכתו מזונות, כיון שבודאי אינו בתורת לחם (כמבואר בסי’ קסח סע’ יג) [ונחלקו הראשונים בדינו כאשר יש בכל חתיכה כזית].
ונראה שאף אם אוכל את הביסלי לשובע, יברך עליו מזונות בתוך הסעודה, שכיון שאין עליו תורת לחם כלל, הרי הוא כפירות שאף אם אוכלם לשובע מברך עליהם בתוך סעודה (עי’ סי’ קעז).
שקדי מרק וקרוטונים: שקדי מרק או קרוטונים, אף שהם מטוגנים בשמן עמוק ופחותים מכזית, כיון שהם באים לשובע, דינם כדברים שבאים מחמת הסעודה (סי’ קעז), ולכך אין לברך עליהם מזונות בתוך הסעודה.
כדורי שוקולד: כדורי שוקולד שמעורב בהם עוגיות, ברכת מזונות (וכדין חביצא בסי’ קסח ס”י), וכיון שאין עליהם תורת לחם, מברכים עליהם בתוך הסעודה, ונראה שאף אם אוכלם לשובע מברכים עליהם.
קליק/טילון: קליק [-עוגיות מצופות בשוקולד] – נראה שכיון שהוא דבר שודאי בא לתענוג, מברכים עליו בתוך הסעודה, כי כל הטעם שאין מברכים על עוגות בתוך הסעודה הוא משום שיתכן שיש להם דין לחם שבא לשובע [כיון שלא מתקיימים בהם ג’ התנאים], אבל קליק וטילון וכדו’ כיון שהם ודאי באים לתענוג, מברכים עליהם בתוך הסעודה.
אובלטים: אובלטים – דינם כטריתא (ברכות לז,: סי’ קסח סט”ו) שאין בהם קביעות סעודה כיון שהם דקים, ואפשר לאכול מהם ללא הגבלה, כיון שאין עליהם תורת לחם, ולכן מברכים עליהם בתוך הסעודה כשהם באין לקינוח (וכשאוכלם לשובע יל”ע בזה, עפ”י המבואר במשנ”ב סי’ קסח ס”ק צ).
וופלים: לא מברכים על וופלים בתוך הסעודה, ואף שהיה מקום לומר שיברך עליהם מפני שיש בהם את ג’ התנאים [ממולא, נילוש ונכסס], אך למעשה נראה שלא מתקיים בהם התנאי של ממולא, מפני שמילוי שנעשה לאחר האפייה לא נחשב מילוי, כיון שכבר חל עליו שם לחם בשעת האפייה [שו”ע הרב (סי’ קסח ס”ט), ואמנם יש לומר שכיון שזה עומד למילוי, אזי אף שהמילוי נעשה לאחר האפייה, נחשב ממולא, אך למעשה נראה שאין לחלק], ועל כן אין לברך ע”ז בתוך הסעודה.
ואף שהיה מקום לומר שיברך עליהם כדין טריתא [וכאובלטים דלעיל], נראה שכיון שיש בהם כמה שכבות, אין להם דין טריתא.
ושוב אחזור בשבח החיבור הנ”ל שנכתב בסייעתא דשמיא עצומה שזכה לה המחבר בזכות שקידתו העצומה ומידותיו הטובות, יה”ר שיזכה להוציא עוד חיבורים רבים בהרבה מקצועות התורה.