בס"ד טבת תשפ"ד
ראיתי את החיבור ״סיכומי הלכות ס״ת ומזוזה״ שחובר ע״י הרה״ג יהושוע אלעזר קרויז שליט״א והוא חיבור מיוחד מאד המסכם את פרטי הדינים בהל' כתיבת ספר תורה והל' מזוזה ונכתב בצורה בהירה וברורה, ברוב תבונה ודעת באופן נפלא ביותר ואכתוב בעניין מה שנתבאר בספרו לגבי מצוות כתיבת ס״ת כמה הערות
א במעמד כתיבת האותיות בס"ת יש להזהר כשממלאים אותיות בס"ת לומר בפה המילה שממלאים בה האות (סי' לב' סע' לא')
ב הממלאים אותיות בדיו במעמד כתיבת אותיות ספר תורה, אין מקיימים בזה מצוות כתיבת ס"ת ובאופן שכל האות כתובה וממלא רק את חללה פשוט יותר שלא מקיים, דלרבים מהפוסקים האות כשרה באופן זה עוד לפני המילוי, ואף באופן שהאות מופסקת ומשלימים את צורתה ע"י המילוי אין יוצאים בזה ידי חובת כתיבת ספר תורה כיון שאין הס"ת שלו, ואף לכתחילה יש לעשות זאת בשליחות הבעלים של הספר, ומ"מ יש בזה סיוע לקיום המצוה (הגהות מהר"א שטיין על סמ"ג מצוה כד' שו"ת ר' ידידיה טיאה וייל יו"ד סי' סה' ריטב"א ב"ב יד')
ג מצות כתיבת ס"ת מפורשת בפסוק בפרשת וילך ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", וכן פסק הרמב"ם (בסה"מ עשה יח' ובפ"ז מהל' ס"ת) ובחינוך (מצוה תרי"ג) ויש לבאר מדוע רבים אין מקיימים מצוה זו, ואף גדולי ישראל רבים לא ראינו שהקפידו בקיומה
וכמה תשובות בדבר:
א. כיון שכתיבת ספר תורה עלותה גבוהה מאד לרבים, אין מחוייבים להוציא סכום כזה ולפעמים הוא יותר מחומש מנכסיו, (עי' או"ח סי' תרנו')
ב כתב השאגת אריה (סי' לו') דכיון שאין אנו בקיאים בחסירות ויתירות כדאיתא בקידושין (דף ל') אין בידינו לקיים המצוה כהלכתה. אך רבים חולקים על סברא זו
ג. שיטת הרא"ש (הל' ס"ת סי' א') ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' רע') שבזמן הזה עיקר המצוה היא בכתיבת וקניית ספרים שילמדו בהם (ועי' בב"י ופרישה שם)
ד ואכתוב עוד בעניין מה שכתב המחבר שליט״א לגבי החובה לבדוק מזוזות כל שלוש וחצי שנים ויש מקילים בזה בזמנינו ומקור הדברים בגמ' (יומא יא') וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רצא' ס"א) שמזוזה של יחיד צריך לבודקה פעמיים בשבוע [-שבע שנים]. ומצינו בזה כמה טעמים בראשונים מדוע המזוזה צריכה בדיקה: רש"י (יומא שם) ביאר שהוא מחשש שמא נרקבה או נגנבה. תוס' (מנחות מג') ביארו שהוא מחשש שמא בלו או נתקלקלו. והרמב"ם (פ"ה מהל' מזוזה ה"ט) כתב "שמא נקרעה ממנה אות אחת או
נמחקה, מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת". ובקול יעקב (לבעל הכף החיים, סי' רצא סק"ב) כתב עפ"י דברי רש"י "וכתב השולחן גבוה (אות א) משמע דדוקא משום הך חששא דנרקבה או נגנבה הוא דצריכה בדיקה, אבל לא משום שמא נטשטשו האותיות. א"כ עכשיו שנהגו ליתנה בתוך שפופרת של זכוכית או של קנה או כל דבר… כדי שלא תכלה מלחלוחית הכותל… א"כ אין צריך בדיקה, דאין לחוש שמא נרקבה, דשפופרת שומרה, ואי משום נגנבה הא קחזינן שהיא במקומה, ונראה דמשום הכי הקילו בבדיקתה, שאין בודקין אותה אפילו פעם אחת בשבוע עכ"ל". אולם סתימת הפוסקים נראה שאף בכהאי גוונא צריך לבדוק, ובפרט ש'נרתיק של קנה' הוזכר בגמ' (ב"מ קב') ובשו"ע (יו"ד סי' רפט').
ובכניסה לבניין ולמעלית חייבים לבדוק כל 25 שנה, כמבואר בגמ' (יומא יא') ובשו"ע (יו״ד רצא') "מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים, ושל רבים פעמיים ביובל" ופירש רש"י "ושל רבים – שערי חצירות ומדינות ועיירות", והנה כתב הב"ח "ונראה דאפילו בית שיש בו הרבה בעלי בתים עושין ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לרשות הרבים, נקראת של יחיד, דאין נקרא של רבים אלא דשערי חצירות ומדינות ועיירות, והכי משמע מפירוש רש"י". ותמה בספר שולחן גבוה (שם) על דבריו שהרי שער חצירות נקרא שער של רבים (כמבואר בגמ' וברש"י), ואף שבחצר לפעמים יש רק שתי דירות, וא"כ גם בדירה הנ"ל יחשב כדירה של רבים, וצ"ל שכיון שבדירה אחת בדרך כלל גרה רק משפחה אחת, אזי אף אם בדירה זו מתגוררות כמה משפחות, נחשבת כחצר של יחיד, אך חצר שבדר"כ משמשת לכמה משפחות, אף אם יש רק שתי דירות, נחשבת חצר של רבים [ועיין שו"ת חת"ס (יו"ד רפג')]. ולענין חדר מדרגות, נראה שדינו כבית של רבים, ואף שאינו מקום ציבורי אלא רשות פרטית המשותפת לכמה אנשים, נראה ע"פ הנ"ל נראה שנחשב כשל רבים. ולענין בתי מדרשות, נראה שדינו כבית של רבים, ואף שיש גבאים הממונים אינו מחשיבו כשל יחיד, דמשמע שאף בשערי חצרות ועיירות שיש עליהם ממונים חשיב של רבים [ועיין לשכת הסופר (כלל יח' ס"ק א') ודבריו צ"ע].
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב מתוך עמל ויגיעה רבה ושקידה עצומה יה״ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו ולהמשיך להוציא עוד חלקים לתועלת כלל ישראל.