בענין איסור ספירת יהודים

שם הספר: ''אומר השכחה'' שם המחבר: נושא ההסכמה: בענין איסור ספירת יהודים

בס"ד                                                                                                                                                כסלו  תשפ"ד

ראיתי את החיבור "אומר השכחה" והחיבור עצמו אינו צריך הסכמה, באשר הוא ידוע ומפורסם כחיבורו של רבינו הגדול מרא דכולא תלמודא הגר"י פיק ברלין זצוק"ל בעל מסורת הש"ס, אשר נתפשט בדפוסי הש"ס, אשר נתפשטו בכל ישראל, ועתה ההדירו מחדש הבחור החשוב הבקי בים התלמוד והפוסקים יונתן ויסמן ני"ו הלומד בישיבתו של ראש ממלכת התורה "עטרת שלמה" הגאון הגדול רבי שלום בער סורוצקין שליט"א בתוספת הערות והארות.

ואכתוב בענין מה שהעיר ה"אומר השכחה" על מה שמבואר בגמ' יומא כ"ב שאסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה ותמה המחבר מדוע זה לא הוזכר בסמ"ג וברי"ף ורא"ש ובטשו"ע.

והעורך ציין לשו"ת פני מבין (יו"ד שכ"ט) שנקט שהאיסור לספור את ישראל הוי ממידת חסידות ולא איסור גמור ולכך לא הוזכר בפוסקים,

אמנם הדברים מחודשים מאד, כי הדבר כן מבואר בפוסקים, כמבואר ברמב"ם בהל' תמידין ומוספין (פ"ד ה"ד) שאסור למנות, וכ"כ הסמ"ג (קצ"א- קצ"ב) ובמג"א (סי' קנו').

ויש כמה אופנים שבהם מותר לספור,

א. על ידי דבר אחר וכגון ע"י פתקים שכל אחד כותב את שמו על פתק וסופרים את הפתקים, וברמב"ם (שם) מבואר שעל ידי דבר אחר מותר בכל אופן, אך בתוס' רי"ד (מהדו"ק יומא כ"ב ב') שאין מותר כן אלא לצורך מצוה, [ועי' אוה"ח שמות ל, יב].

ב. למנות אצבעות [יומא שם]. ובחת"ס (ליקוטי תשובות ח') אוסר אצבעות וחולק שם על השואל שהוא בעל הפאת השולחן שמתיר לספור ע"י אצבעות, וביאר החת"ס שמה שביומא שם התירו הוא מפני שכיון שיש כאלה שיטעו במספרם שישקלו יותר או יוציאו כמה אצבעות אבל אם יודע בודאות את המנין אסור.

למנות רגלים [שו"ת תורה לשמה שפ"ו]. ויש להסתפק איזה אבר אסור למנות, וכתב הכלי חמדה (פרשת כי תשא) שהאיסור לספור את הגוף הוא רק באיבר שהנשמה תלויה בו, אכן החת"ס הנ"ל סובר שאסור לספור כל חלק מהגוף.

ג. על ידי אמירת פסוק. וכתב הקיצור שולחן ערוך (סימן ט"ו ס"ג) שיעשה זאת על ידי הפסוק "הושיעה את עמך וגו' [תהלים כ"ח]. ויש לתמוה מה מהני שסופר ע"י פסוק והרי כיון שכך רגילים לספור הרי זה כמו שסופר בשפה אחרת שנראה שאסור, וצ"ל שכיון שזה לא צורת ספירה במקומות אחרים אינו בכלל האיסור, וצ"ע.

ד. יש להסתפק האם מותר למנות כובעים [או טליתות], ותמוה ביומא שם למה מנו אצבעות ולא כובעים, ויתכן שהכובעים בטלים לגוף ואסור למנות בהם. 

ה. יש להסתפק האם מותר למנות בלב. ובספר חסד לאלפים (סי' נו' אות יא') כתב להתיר וכן כתב בספרו פלא יועץ אות מ' ובספר כף החיים (פלאג'י) סי' יג' אות י'.

ו. ספירה ע"י כתיבה, עיין שו"ת כתב סופר (יו"ד סימן קו') בשם החת"ס שהוכיח מהגמ' יומא שם שזה אסור מזה שהצריכו למנות ע"י טלאים ולא מנו ע"י הכתב. אמנם בפסיקתא רבתי (יא, ג) נראה שמותר וכן הוא ברלב"ג פ' במדבר, ולכן אין למחות במי שמיקל בזה.

ז. נראה שמותר לצלם ולספור את הצילום.

ח. יש להסתפק האם האיסור הוא רק מאחד ומעלה (כגון מאחד עד עשר) או גם מעשר ולמטה (כגון מעשר עד אפס).

ט. נראה שאסור לספור אף ע"י גוי כיוון שיש בזה איסור אמירה לעכו"ם (ב"מ דף צ' וחו"מ סי' שלח') וגם יש לדון שנחשב כספירה אף שזה נעשה ע"י גוי.

י. יש לדון איך סופרים רוב כשיש אסיפה של ועד בית וכדו' ואף שהמטרה היא לא הידיעה כמה אנשים יש מ"מ יש בזה איסור ספירה כמבואר ביומא (כב') שספירת הכהנים לצורך גורל אסורה.

יא. עוד יש לדון איך רושמים מספר ילדים בתעודת זהות וכדו'

יב. לגבי מפקד אוכלסין נראה שאף שיש להסתפק האם יש איסור למנות כשגם גויים נכללים במנין ונראה יותר שמותר, אך אם במפקד מונים את היהודים במנין נפרד אין את ההיתר הזה.

ויה"ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כחו עד שיהיה לאור גדול בישראל ולזכות את כלל ישראל בעוד חיבורים רבים בשאר מקצוע ות התורה.