בס"ד סיון תשפ"ה
ראיתי את החיבור "אתהלכה" שחיברו הרה"ג ישי זרגרי שליט"א רב ביה"כ "זכור לאברהם" בשכונת משהב גבעת זאב, והוא חיבור מקיף עם ההלכות המצויות והמעשיות להולכי דרכים, ונכתב באופן נפלא ביותר בצורה השווה לכל נפש.
ובעניין מה שכתב המחבר האם מותר לנסוע מחוץ לעיר לפני תפילת מנחה, נראה שאם יודע ודאי שיגיע למקומו, ויש שם מנין – אין איסור.
ומקור הדבר ממה שכתב הרמב"ם לעניין תפילת שחרית (הל' תפילה פ"ו ה"ד) "ולא יצא בדרך קודם שיתפלל, "וכתב הכסף משנה (שם בשם רבנו מנוח)" ולאו דוקא שחרית אלא אפילו אי זו תפלה שתהיה, כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה". וכן פסק המשנ"ב לאסור לצאת לדרך אף קודם מנחה ומעריב (סי' פט סקי"ט).
וצ"ב בטעם האיסור, הרי לא מצינו שאסור לאדם לעשות צרכיו לפני תפילת מנחה וערבית, אלא רק לפני שחרית, ומדוע שיהיה אסור לצאת לדרך לפני מנחה וערבית.
ובאמת בשו"ע הרב (שם ס"ד) מבואר שהאיסור לצאת לדרך אמור רק לפני תפילת שחרית [ועיין תורת חיים סימן פט סק"ט]. והנה מצינו ב' טעמים באיסור הליכה לדרך לפני התפילה, הב"י (שם) סבר שהאיסור ללכת לדרך קודם התפילה הוא מחמת עשיית חפציו קודם התפילה, אך המהר"י אבוהב (הובא בב"י שם) סבר שהאיסור הוא משום שבדרך קשה להתפלל, וכיון שיש חשש שלא יגיע למקומו ויצטרך להתפלל בדרך, לכן אסור לצאת לדרך לפני התפילה.
ומדברי רבינו מנוח [שהוא מקור הדין שאסור לצאת לדרך לפני תפילת מנחה ומעריב], נראה שהאיסור יציאה לדרך כדי שיתפלל בכוונה ובעמידה (עיי"ש), וכדעת המהר"י אבוהב, ולפי"ז אם יגיע למחוז חפצו אין איסור.
ולהלכה פסק המשנ"ב (שם סק"כ) שהליכה בדרך קודם התפילה אסורה אפילו אם יגיע למקום שיש שם מנין.
אך נראה שדבריו הם רק לעניין יציאה קודם תפילת שחרית, שאסור לצאת לדרך אף אם יגיע בזמן משום איסור עשיית צרכיו קודם התפילה, אך לפני תפילת מנחה ומעריב אין איסור לצאת אם ברור לו שיגיע בזמן [משום שאין איסור עשיית צרכיו, וכנ"ל, וכמבואר בביה"ל סי' רלב]. אך אם יש חשש שלא יגיע למחוז חפצו עד לאחר זמן מנחה או ערבית, ויצטרך להתפלל בדרך, הדבר אסור משום שבדרך אינו מכוון יפה.
ומוכח כן ממש"כ הרמ"א (סי' פט ס"ג) לעניין יציאה לדרך קודם שחרית" ויש מקלין לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה", ומבואר שיש מקלין לצאת אף לפני תפילת שמו"ע, וא"כ ה"ה לפני מנחה ומעריב, ומותר לצאת לדרך אם יגיע למחוז חפצו קודם סוף זמן התפילה.
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד הזה שהלומדים יהנו ממנו וידעו איך לנהוג באופנים שלא תמיד יודעים מיד איך לנהוג, יה"ר שיזכה המחבר להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו.