בס"ד מר חשון תשפ"ה
ראיתי את החיבור ״אש התורה״ שחיברו הבחור החשוב היקר יקרים אוצר של תורה ויראת שמים ישראל מאיר רפאלוביץ ני״ו הלומד בישיבה הידועה לשם ולתפארת ״תפארת מרדכי״ בראשות ראש הישיבה הגאון רבי יאיר זקש שליט״א על חומש בראשית והוא חיבור נפלא מאד המאיר עיני המעיינים.
ואכתוב בענין מה שכתב המחבר לגבי מחילת עוונות לחתן מבואר בירושלמי בביכורים פ"ג ה"ג וכ"ה במדרש שמואל פי"ז מובא ברש"י בראשית פל"ו פס' ג' שהנושא אשה מוחלין לו על כל עוונותיו ולמדו זאת מהמבואר בסוף פר' תולדות פכ"ח פס' ט' "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל" וגו' והרי אין שמה מחלת אלא בשמת כמבואר בפר' וישלח (פל"ו פס' ג') מזה נלמד שחתן שמתחתן נמחלים לו עוונותיו, וביבמות סג אמרו כיון שנשא אדם אשה ״עוונותיו מתפקקים״ [ועי' בעיון יעקב יבמות שם]
ויש להסתפק האם מחילת עוונות של חתן זה רק אם עשה תשובה או גם אם לא עשה תשובה והנה כתב בספר נחלת יעקב עה"ת (לבנו של בעל השו"ת משאת בנימין) "לפי מה שפירש הרב בפרשת וישלח (פל"ו, פס' ג') דלכך נקראת "מחלת" שנמחלו עוונותיו, יש ללמוד מכאן דלאו דווקא בזיווג ראשון אלא אפי' בזיווג שני, ואפילו בנושא אשה על אשתו. ויותר מזה, דהא הוסיף רשעה על רשעתו, ואפ"ה קראה "מחלת" ללמד שנמחלו עוונותיו." מבואר בדבריו שמחילת עוונות של חתן הוא אף בלא תשובה כי הרי כתב שעשו הוסיף רשעה על רשעתו [ויש לבאר ע״פ דברי הגור אריה בראשית לו ג שכיון שהם בריאה חדשה ואינם בריאה ראשונה הקב״ה מוחל להם עיין שם].
אולם בספר עץ הדעת טוב (ב) למהרח"ו במאמר לחתן (הראשון) מבואר באריכות שרק בעשה תשובה נמחלים עוונותיו וכתב שם לבאר שהרי כל אדם אם עבר על עשה ולא תעשה ועשה תשובה נמחלים עוונותיו, ודברים שחייבים עליהם כרת ומיתת ב"ד לא די בתשובה לבד ועל זה התחדש שנמחלים עוונותיו עם התשובה וכן נראה בחת"ס בתורת משה (ריש פר' ויצא) שרק אם עשה תשובה נמחלים עוונותיו [ובפי' הרי״ף לעין יעקב יבמות שם כתב ״שעוונותיו מתפקקים״ זה תלוי בחיי הנישואין שאח״כ שרק אם מתהלך בדרך ישרה נמחלים עוונותיו עיין שם באריכות].
והדברים תלויים בפלוגתא בבראשית רבה (סז יג) שריב"ל אמר "שנתן דעתו להתגייר" ור"א אמר "אילו הוציא את הראשונות יפה היה אלא על נשיו כאב על כאב" מבואר שלדעה הראשונה עשה תשובה ולכן נמחלו עוונותיו ולדעה השניה לא עשה תשובה ואעפ"כ נמחלו עוונותיו.
והנה יש לדון האם מחילת העוונות הוא רק לחתן או גם לכלה ובפשוטו מזה שנלמד ממחלת נראה שמחילת העוונות הוא גם לכלה וכן גרסת התשב"ץ קטן סי' תס"ה בדברי הירושלמי ביכורים הנ"ל ["מלמד שנמחלו לה עוונותיה"] ונחלקו בדבר האחרונים שדעת הקדושת לוי בפר' נשא (סוף דרוש לשבועות) שגם כלה נמחלים עוונותיה אולם בא"א להגאון מבוטשאטש סי' תקע"ג כ' שלא מצינו בחז"ל רק שהנושא אשה נמחלים לו ולא מצינו על האשה שנמחלים גם לה וכן הדברים מבוארים להדיא בדברי עץ הדעת טוב הנ"ל שרק לחתן מוחלים עוונותיו ולא לכלה.
ושוב אחזור בשבח החיבור הנפלא אשר ניכר מתוכו שקידתו העצומה ונכתב מתוך עמל ויגיעה רבה יה״ר שיזכה המחבר להוציא עוד חיבורים בשאר מקצועות התורה.