אסור להתרחץ ביום כיפור, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ולעניין רחיצת קטנים: נוהגים שלא לרחוץ ביו"כ אפי' את הקטנים שרגילים לרוחצם כל יום. ואם התלכלכו, רוחצים את מקום הלכלוך.
כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף קשרי האצבעות [כולל קשרי האצבעות, וכיוון שקשה לצמצם בזה, אין איסור אם נשפך מעט יותר מכך], ונוטל כדרכו כל השנה – ג' או ד' פעמים לסירוגין.
שטיפת הפנים אסורה, וכן שטיפת העיניים אסורה, אלא אם כן יש בהן לכלוך, שאז מותר ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד.
רחיצת הפה אסורה, ואפילו במקום צער גדול, אך אם הקיא, אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך, ומותר.
רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא: אם לא עשה צרכיו כלל – י"א שאינו נוטל ידיו ביום כיפור, ויש סוברים שנוטל ידיו ומסקנת הביה"ל שלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד [אך אם לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל, רשאי ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת].
נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים: אם קינח לאחר עשיית צרכיו, או שפשף לאחר קטנים – מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות, אך אם לא שפשף וקינח – ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום, אבל בלילה לאחר התפילה, יש מחלוקת האם משום ברכת 'אשר יצר' מותר לרחוץ ידיו. והנכון שיקנח או ישפשף, ואז יוכל ליטול ידיו. נטילה זו – באופן שהיא מותרת – היא עד סוף פרקי האצבעות [כולל].
אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה, ביו"כ אין נוטלים ידיים לפני התפילה.
רחיצה לרפואה מותרת, ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה [דהיינו שנפל למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד], אם על ידי הרחיצה ירגיש יותר טוב, מותר לרחוץ במים צוננים.
רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה, כדרכו כל השנה.
כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל.
חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל.
הנוגע ביום כיפור בנעליים שאינן עשויות מעור, כגון נעלי גומי וכדו' – נראה שרק ישפשף את ידיו, ואם יש מקום מלוכלך בידיו – ירחצנו [יש לציין שבשאר ימות השנה, הדין שונה]. הנוגע בשרוכים אינו צריך ליטול ידיים. הנוגע בגרביים אינו צריך ליטול ידיים, אלא אם נגע במקום המלוכלך מזיעה, המצוי יותר בחלק שבתוך הנעל.