דיני מאכלים ומשקים תחת המטה:

א. אסור להניח מאכל או משקה תחת המיטה ולישון מעליו, ואפי' אם מניחם בתוך כמה כיסויים או בתוך מזוודה וכד', מפני שרוח רעה שורה עליהם שם.

אולם בדיעבד – נפסק להלכה כשיטות שהמאכל או המשקה שישנו מעליו, לא נאסר באכילה.

ב. הקפדה זו נאמרה רק על מאכלים ומשקים, אבל אין איסור להניח תחת המיטה כלי אכילה, וכן בגדים וכד'. כמו כן, מותר להניח תרופות, סיגריות וכד' תחת המטה.

ג. האופנים הבאים, מותרים אפילו לכתחילה: להניח מאכל מתחת למקומות שאינם מיועדים לשינה, כגון כיסא או ספה שאינם מיועדים לשינה, וכן מתחת לעגלת תינוק [שאינה המיטה הקבועה של התינוק]. כמו כן נראה שמותר לישון כאשר יש מאכל בכיס המכנסיים. כמו כן, מותר לכתחילה להניח מאכל בתא המטען באוטובוס, וכן להניחו על המיטה התחתונה במיטת קומתיים, מפני שהוא נחשב כמונח ברשות נפרדת.

דין מאכל שהיה בבית הכסא, בבית האבל ובית הקברות, ודין אוכל שנגעו בו לפני נטילת ידיים:

א. אף שאין לאכול ולשתות בבית הכסא, אין איסור להכניס לשם מאכלים ומשקים [אמנם למעשה רבים נמנעים מלהכניסם לשם לכתחילה, אך אם הכניסו, האוכל מותר באכילה. ולחדר אמבטיה שאין בו שירותים, במקום הצורך מותר להכניס אף לכתחילה].

ב. אף שאין לאכול ולשתות בבית הקברות, אין איסור להכניס לשם מאכלים ומשקים.

ג. אין להוציא חפצים ומאכלים מבית האבל. אם כבר הוציאו, מותר לאכול או להשתמש בהם. כמו כן, מותר להוציא בשביל למנוע "בל תשחית". כמו כן, חפצים ומאכלים שאינם שייכים לאבלים, מותר להוציאם מבית האבל.

ד. אין לגעת במאכלים לפני נטילת ידים של שחרית. אם נגעו, אזי אם אלו מאכלים שאפשר לשטוף, ישטפם שלש פעמים ומותר לאכלם. ואם אלו מאכלים שאי אפשר לשטוף [כגון לחמנייה וכדומה], מותר לאכלם כך ללא שטיפה.

ה. אין איסור ללחוץ יד לאדם שלא נטל ידיו שחרית, ומעיקר הדין לא צריך ליטול ידים לאחר שלחצו את ידו.

ו. אין ליטול נטילת ידיים של שחרית על גבי כלים, ובדיעבד אם נטלו על גביהם, הכלים מותרים בשימוש לאחר שישטפום.

דיני שום, בצל וביצה שעבר עליהם לילה

א. שום, בצל או ביצה קלופים שעבר עליהם לילה – אפילו אם הם היו סגורים בכלי או במקרר או עטופים בשקית וכד' – שורה עליהם רוח רעה ונאסרים באכילה.

אמנם, ישנם מספר אופנים שהבצל, השום והביצה אינם נאסרים, ואף מותר לכתחילה להשאירם לילה באופנים אלו, ונפרט:

[א] אם נשארה עליהם מעט מקליפתם, אין בהם חשש. ולכן אין חשש בביצה שנסדקה, כיון שנשאר עליה מעט מהקליפה.

[ב] בצל ושום שנשאר שערות במקום העוקץ שלהם, אפילו אם קילפו את כל קליפתם, אין בהם חשש.

[ג] אם הם היו בתוך תערובת, אין בהם חשש. כמו כן אם היו מעורבים עם מלח, שמן או תבלין אחר, באופן שטעמם מורגש – אינם נאסרים באכילה, כיון שהאיסור הוא רק כשהשום, הבצל או הביצה נמצאים לבדם כמות שהם.

מטעם זה מותר להשאיר שום ובצל קלופים בתוך סלט ירקות [אפילו אם אינו מתובל], ובתנאי שהשום ובצל קצוצים ומעורבים בסלט. כמו כן, מותר מטעם זה להשאיר ביצה קלופה בתוך צ'ולנט, שכיון שמקבלת טעם מהצ'ולנט, נחשבת כמעורבת. כמו כן ביצה בתוך לחם נחשבת כמעורבת, ואין בה חשש.

אולם שום, בצל או ביצה קלופים כשהם שלמים או חתוכים לחתיכות גדולות המעורבים עם תפוחי אדמה וכדו', אינם נחשבים מעורבים, ונאסרים השום והבצל באכילה. כמו כן שום ובצל קלופים הנמצאים בתוך מים, אינם נחשבים מעורבים, ונאסרים באכילה.

שום קלוף או כתוש שנמכר בחנויות תחת כשרויות מהודרות מותר באכילה, משום שמקפידים על אחד מההיתרים הנ"ל [או שמשאירים מעט שערות, או שמערבים בו שמן, או שהוא עובר שטיפה במים המעורבים במלח או בסוכר].

ב. איסור זה בשום, בצל וביצה, נאמר בין אם הם חיים ובין אם הם מבושלים [וכגון ביצה קשה ללא קליפה]. אולם כאמור, אם בישלו אותם בשמן [וכגון חביתה וכן בצל מטוגן] או שנתנו עליהם מלח וכדומה, הם מותרים, וכנ"ל.

ג. כאמור, האיסור נאמר על שום בצל וביצה קלופים שעבר עליהם לילה. אולם לא צריך שיהיו קלופים מהשקיעה ועד עלות השחר בשביל שייאסרו, אלא אפילו אם קילפום במהלך הלילה – אם בעת עלות השחר השני הם היו קלופים לגמרי ולא בתוך תערובת – הרי הם נאסרים [אולם אם בזמן עלות השחר היה עסוק באוכל, אין האוכל נאסר].

ד. עלי בצל ירוק חתוך שעבר עליהם לילה, אין דינם כבצל ואין בהם חשש. אולם בבצל סגול יש חשש כבצל.

ה. שום, בצל וביצה שעבר עליהם לילה ונאסרו, אינם אוסרים את הכלי בו התבשלו ואת הסכין בו נחתכו, ואין צריך להגעילם. כמו כן, אם היו שרויים עם תפוחי אדמה וכדו' בתוך מים, אינם אוסרים את תפוחי האדמה – אפילו אם הם היו שרויים עימם יחד 24 שעות, ואפילו אם הם התבשלו יחד – מפני שלא מצינו איסור בבליעות.

ו. שום, בצל וביצה שנאסרו ונתערבו באוכל, אם אפשר להוציא אותם, יוציאם ושאר האוכל מותר, ואם אי אפשר להוציאם, אזי אם יש שישים כנגדם, כל המאכל מותר.

דיני גילוי במשקים:

               1 – דיני גילוי בזמננו, ופרטי דינים:

אסרו חכמים לשתות מים, יין, חלב ודבש נוזלי שהיו מגולים, מחשש שמא נחש הטיל בהם ארס. אולם השו"ע פסק שבזמננו שלא מצויים נחשים בינינו, מותר, וכך הוא מנהג העולם להקל בגילוי בזמננו, אפילו לכתחילה. אמנם הגר"א והחזו"א חששו לגילוי גם בזמננו.

להלן נביא כמה הלכות הנוגעות לאותם הנוהגים להחמיר בגילוי:

א. שיעור גילוי הוא שניות בודדות, ואין הבדל בין גילוי ביום לגילוי בלילה.

ב. משקה מגולה במקרר או בארון סגור היטב, אין בו חשש גילוי. כמו כן, אם בכל זמן הגילוי היה אדם בחדר, אפילו אם הוא לא הסתכל על המשקה, אין בזה חשש גילוי. כמו כן, אם המשקה היה מכוסה בכל כיסוי שהוא, אפילו דף נייר וכדומה, אין בזה חשש גילוי.

ג. משקה בתוך כלי סגור, אך מנוקב – אם הנקב הוא כשיעור ראש אצבע קטנה של תינוק בן יומו, שהוא כחצי ס"מ – יש בזה משום גילוי.

ולכן שקית חלב פתוחה שנשארה מחוץ למקרר – אם הנקב קטן מהשיעור הנ"ל – אין בה חשש גילוי. אך אם הנקב גדול מכך – יש בה משום גילוי. והוא הדין בקומקום עם מים מגולים.

כמו כן, יש לדעת שרשת שיש בה הרבה נקבים [וכמצוי בפיית הקומקום], אין בה חשש גילוי, כיון שבכל נקב בפני עצמו אין שיעור זה.

ד. כאמור לעיל, דין גילוי נאמר רק במים, יין, חלב ודבש נוזלי. גם יין מפוסטר ומיץ ענבים נחשבים יין לעניין זה. אך יין מבושל לא נאסר בגילוי.

ה. בכל סוגי השמן אין חשש גילוי. כמו כן, במיצי פירות טבעיים אין חשש גילוי. וכן אין חשש במים שהשתנה טעמם, וכגון פטל, קפה, תה, משקאות קלים וכדו', שבכל אלו אין חשש גילוי. כמו כן במרק לא נאמר דין גילוי, כיון שהשתנה טעמו.

               2 – דין קידוש והבדלה על יין מגולה:

בשלוחה הקודמת נתבאר כי המנהג הנפוץ הוא להקל בגילוי בזמננו, וכדעת השו"ע. אולם לעניין קידוש והבדלה – אין מקדשים ומבדילים על יין או מיץ ענבים מגולים. ולכן אם היה בבקבוק נקב של כחצי ס"מ, והוא היה מגולה במשך כמה שעות, אין להשתמש בו לקידוש והבדלה [ובדיעבד, אם קידש, יצא יד"ח]. אמנם במשך הסעודה מותר לשתותו. ואם היה מגולה פחות מכמה שעות, מותר לקדש או להבדיל עליו, אם אין יין או מיץ ענבים אחר.

אולם, אם בכל זמן הגילוי היה אדם בחדר, אפילו אם הוא לא הסתכל על המשקה, אין בזה חשש גילוי. כמו כן, אם המשקה היה מכוסה בכל כיסוי שהוא, אפילו דף נייר וכדומה, אין בזה חשש גילוי.

דין משקים שעבר עליהם לילה

א. משקים מגולים שעבר עליהם הלילה, אין בהם איסור מיוחד, אלא דינם כמשקים שהיו מגולים ביום, שמנהג העולם להקל בזה וכדעת השו"ע, וכפי שנתבאר בשלוחה הקודמת.

ב. אמנם, ישנו דין מיוחד שאיסורו אינו מצוי, והוא – משקים מזוגים שהיו בכלי מתכות ועבר עליהם לילה, אפילו אם הם היו מכוסים, אין לשתותם משום רוח רעה.

ג. הגדרת "משקה מזוג" הוא תערובת של שני משקים, שכל אחד מהם ראוי לשתייה בפני עצמו, כגון יין ומים. אך במים או שאר משקים שאינם מעורבים עם משקה אחר, לא נאמר דין זה, כיון שכאמור דין זה נאמר רק במשקים המעורבים במשקה אחר.

ולכן מותר לשתות מיץ בפחית, ואין בזה חשש לינת לילה בכלי מתכות, כיון שאין בפחית שני משקים שכל אחד מהם ראוי לשתייה בפני עצמו. ומטעם זה גם בפטל לא נאמר דין זה, כיון שאין בו שני משקים שכל אחד מהם ראוי לשתייה בפני עצמו.     וראה עוד בהרחבה באזמרה לשמך גיליון מס' 8.

דין מים מגולים בשעת התקופה

להלכה, בזמננו אין חוששים לאסור מים שהיו מגולים בשעת התקופה [כלומר, בזמן המעבר שבין העונות, ויש כמה דעות כיצד לחשב זמן זה].

גם למחמירים בכך – ישנם כמה אופנים המותרים, ונפרט:

[א] אם המים היו סגורים בכלי [בתוך בקבוק וכדו', ואף אם הוא כבר נפתח].

[ב] אם המים הורתחו קודם לכן.

[ג] החשש הוא במים בלבד, אך מים שיש בהם תוספות, כגון תוספת טעם, מיץ וכד' אין בהם חשש.

[ד] שבשעת התקופה, המים באו במגע עם ברזל  [כגון שהיו בתוך קומקום שיש בו גוף חימום ממתכת וכדו'].

דין מים שהיו בבניין שנפטר בו אדם:

ישנו דין שמים שהיו בשכונה בשעה שנפטר בה אדם, נאסרים לשתייה.

בשיעור "שכונת המת" יש הרבה פרטי דינים, ולמעשה יש לשפוך את המים בדירות הבניין שבו האדם נפטר [ואם מפסיק ביניהם קומות, יש בזה הרבה פרטי דינים, וישאל חכם].

אולם דווקא מים מגולים שאין בהם טעם – צריך לשופכם, אך באופנים הבאים אין צריך לשפוך את המים:

[א] מים בבקבוקים סגורים. [ב] מים שבברז. [ג ]שתיה מתוקה. [ד] סודה, מים מינרלים, וכל דבר שיש לו שם לווי – אף אם פתוחים. [ה] מים בכלי ברזל, ואפילו אם רק חלק מהכלי ברזל, וכגון מים שבקומקום.

יצוין כי כל החשש הוא רק במים שהיו בבניין בשעת הפטירה, אבל אם הביאו את המת לביתו אח"כ – אין שום בעיה במים שהיו בבניין.