שיעור מתנות לאביונים

צריך לתת שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו מתנה אחת לכל עני.

שיעור כל מתנה ממתנות לאביונים הוא פרוטה [ובחצי שקל ודאי יש שיעור זה], ויש אומרים שבזמננו [שאין בפרוטה אחת חשיבות וא"א לקנות בה דברים] צריך יותר מזה, ומסתבר שבשקל אחד יוצא ידי חובה לשיטה זו, וי"א שצריך שיעור שיוכל העני לקבל ממנו הנאה חשובה (בין 10 ₪ ל- 50 ₪).

אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר, אבל מה שמוסיף יותר מהשיעור של החיוב יכול לתת ממעשרות.

מתנות לאביונים ניתן לתת בכסף או במאכל, אבל לא בבגדים או בחפצים וכדו'.

חיוב נשים, ילדים ובחורים במתנות לאביונים

לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במתנות לאביונים, אך יש להסתפק אם מספיק שהבעל מוסיף סכום נוסף בשיעור מתנות לאביונים ומתכוון שיהיה עבור אשתו, או שצריך לְזַכּוֹת לה את הכסף על ידי אחר לפני שנותנו לעני.

וישנם ג' אופנים מהודרים: [א] הבעל ייתן לגבאי שיגביה ויזכה עבור אשתו, וטוב שהבעל יודיע לאשתו שנותן בעבורה. [ב] בעלה ייתן לה כסף והיא תיתן בעצמה לעני או לגבאי. [ג] בעלה ייתן לה כסף, היא תגביה אותו, ותחזיר לו את הכסף כדי שיהיה שליח לתנו לעני או לגבאי.

נחלקו האחרונים האם חובה לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך למצוות מתנות לאביונים. ובחורים, אף שסמוכים על שולחן אביהם, חייבים.

ולעיל התבאר שהאופן המהודר הוא שייתן לגבאי שיגביה ויזכה עבור ילדיו [ולא צריך לפרט לו את שמות הילדים, אך טוב שהאב יודיע לילדיו שנותן בעבורם], או שהאב ייתן לילדים והם ייתנו לעני או לגבאי.

למי אפשר לתת מתנות לאביונים

הגדרת עני לעניין צדקה ומתנות לאביונים, הוא מי שחי בצורה מינימלית, ואין לו משכורת חודשית קבועה המספיקה לצרכים קיומיים.

בת"ת של ישיבה מקיימים מצות צדקה בהידור של החזקת עניים ת"ח, אך אין מקיימים בה מצות מתנות לאביונים, כיון שלא מחלקים את הכסף לעניים בפורים עצמו.

אפשר לקיים מצות מתנות לאביונים בנתינה לבחור ישיבה שההורים/הישיבה לא מספקים לו את הדברים הנצרכים שיש לשאר הבחורים.

אף שיש הסוברים שהנותן למשפחה אחת [ומכוון שנותן לב' אביונים] יצא יד"ח, כיון שאיש ואשתו נחשבים כשני אביונים, טוב לתת פרוטה לאביון אחר, כדי לחוש לדעת החולקים.

זיכוי המתנות לאביונים לעני, ונתינה לגבאי

יש לדאוג שהכסף יגיע ליד העני בפורים, ואם אין אפשרות יש לְזַכּוֹת בו ביום לעני את שווי הסכום שנתן, ויודיעו לעני שזיכו לו.

אופן הזיכוי: ייתן לאדם [לכתחילה – שלא יהיה מבני ביתו] שיגביה את הכסף ויזכה בו עבור העני. המגביה אינו צריך לדעת מיהו הזוכה, אלא די שיגביה ויאמר שמתכוון לזכות עבור מי שרוצים לזכות לו.

כשגבאי צדקה אוספים עבור האביונים, אין צורך שאותו הכסף שניתן עבור העני יגיע לידיו ואפשר להחליפו בכסף אחר.

אפשר לתת לגבאי צדקה שטר כסף אחד [כגון 100 ₪] ולומר שנותן מתנות לאביונים עבורו ועבור כל בני ביתו (ובשלוחה 2 בתפריט הקודם התבאר האופן המהודר בנתינה עבור בני ביתו). כמו כן אפשר לתת שטר אחד לגבאי צדקה, ולומר שהוא עבור שני אביונים [כגון אם הגבאי אוסף עבור שני אביונים. ואם אוסף עבור כמה אביונים יכול גם כן לומר שיהיה עבור שני אביונים מתוכם, כדי שתהיה מתנה חשובה לכל אחד מהם].

אפשר לתת כסף לגבאי לפני פורים בתורת פיקדון, והוא ייתן אותו לעני בפורים.

מתנות לאביונים בכרטיס אשראי, צ'קים והעברות בנקאיות

בנתינת מתנות לאביונים בכרטיס אשראי לא יוצאים יד"ח, כיון שהעניים לא מקבלים את הכסף בפורים עצמו. אך יש קופות צדקה המזכות כסף מזומן לכל התורמים להם ע"י שקים דחויים או אשראי, ואת הכסף נותנים לעניים בו ביום, ובזה יוצאים יד"ח.

אם נותן לאביון עצמו שיק, יוצא יד"ח רק אם העני פודה את השיק בו ביום [ויכול למשוך את הכסף].

העושה העברה בנקאית לאביון, יוצא יד"ח רק אם הוא יקבל את הכסף לחשבונו [ואף יכול למשכו] ביום הפורים [ואם העני במינוס, בכל אופן לא יוצא יד"ח בהעברה בנקאית, כיון שהנותן רק פורע את חובו של העני לבנק, ולא נותן לו כסף שיכול לקנות בו סעודת פורים].