דיני שתוי ושיכור לתפילה, ברכת המזון ושאר ברכות בפורים
יש לציין שבשאר ימות השנה הדין שונה.
שתוי שיכול לדבר כהוגן מותר לו לכתחילה להתפלל, וכל שכן לומר שאר ברכות. ואם יכול להתפלל רק ע"י סידור, אם התפלל תפילתו תפילה.
שיכור שאינו יכול לדבר [גם מתוך הסידור] ללא גמגום לפני המלך או אדם נכבד, אסור לו להתפלל, ואפילו בדיעבד לא יצא, וצריך להתפלל שנית אחר שיפוג יינו. ולגבי ברכת המזון, לכתחילה יש לברך ברכת המזון לפני שמגיע למצב זה, אך אם כבר הגיע לשכרות כזו לפני שהספיק לברך, יכול בדיעבד לברך ברכת המזון, ושאר ברכות יכול לברך לכתחילה.
שיכור כלוט (דהיינו שעושה ואינו יודע מה עושה), דינו כשוטה ופטור מכל המצוות, ואם התפלל או ברך לא יצא יד"ח וחוזר ומברך.
דין שכרות בפורים
לבני אשכנז אין להשתכר בפורים אלא ישתה יותר מכדי הרגלו ויישן, ואף לסוברים בדעת השו"ע שיש חיוב להשתכר – אין להשתכר אם ע"י זה יזלזל במצוה מן המצוות, כנטילת ידיים וברכה וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש. אך המשתכרים בפורים [אף בני אשכנז], אף שעי"ז מפסידים ברכת המזון וכדו' – יש להם על מה לסמוך (מקורות הדין התבארו בהרחבה בגיליון אזמרה לשמך).
למעשה האופן המהודר הוא לאכול כביצה פת בבוקר, ולאכול בשר ולשתות יין ולישון כדי לצאת ידי חובת "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע". ויש לימוד זכות על המקלים ששותים רק מעט יין ואינם ישנים אחר כך (והתבאר בגיליון אזמרה לשמך).
ההתבשמות היא משתיית יין, ואם קשה להתבשם מיין, יתבשם משאר משקאות חריפים.
נשים וקטנים אינם חייבים בשתיית יין.