צורת הקריאה
בכל אופן וסדר שקוראים שנים מקרא ואחד תרגום יוצאים ידי חובה, אך ישנם שני אופנים לקריאת שמו"ת שהם מובחרים יותר -
[א]. לקרוא כל פסוק פעמיים ואח"כ התרגום של אותו פסוק. [ב]. לקרוא כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים ואח"כ לקרוא את התרגום, ודעביד כמר עביד ועביד כמר עביד (סי' רפ"ה משנ"ב ס"ק ב').
ויש הנוהגים לכתחילה לקרוא קריאה אחת (מלבד קריאה פעם שניה ותרגום הנקראת בנפרד) עם הבעל קורא, ויש להם על מה שיסמוכו (ספר המנהגים למהר"א טירנא עמ' כה', וע"ע סי' רפ"ה סע' ו' מג"א ח' - ט', ומ"ב טז' וט"ז שם ס"ק ב').
לפי הדעה שצריך לקרוא כל פרשה שנים מקרא ואחד תרגום (הדעה הב' הנ"ל) - פרשה היינו פתוחה או סתומה דוקא, אבל הפסק העליות אינו נחשב הפסק פרשה, כי החלוקה של העליות אין מקורה קדום ולא נחשב הפסק.
[יש מייחסים את חלוקת העליות לעזרא הסופר ואף למרע"ה, ועי' ספר תיקון יששכר בזה, ואין לזה מקור ברור, ובמאירי קרית ספר מאמר ה' חלק שני כתב 'החזן מקרא כרצונו'].
מאימתי מתחילים לומר שמו"ת
יש הקוראים שמו"ת לאורך ימות השבוע - בכל יום קצת מהסדרה, ולפי האמור שהסדר הנכון הוא לפי חלוקה לפסוקים שנים מקרא ואחד תרגום, או לפרשיות פתוחות וסתומות, יש להקפיד לסיים ביום ראשון בפרשה הפתוחה או הסתומה שלפני או אחרי עליית שני, וכן בשאר הימים.
אף שכמה אחרונים כתבו שמצוה מן המובחר לקרותה בע"ש, וכן דעת המקובלים, וכמו שכתב השע"ת והמ"ב בסי' רפ"ה ס"ק ח' בשם שעה"מ פרשת ואתחנן, אך גם
לקרוא כל יום מתחילת השבוע והלאה, הוא גם בכלל מצוה מן המובחר (כן כתב המ"ב שם, וכן מבואר בראשונים ברכות ח', עי' ריטב"א ורבינו יונה שם, וכן נהגו הגר"א והחזו"א שהיו קוראים הפרשה מעט בכל יום מימות השבוע).
קטן שהגדיל באמצע השבוע
יש להסתפק האם ימתין מלקרוא שמו"ת עד שיגדיל בסוף השבוע או שיכול להתחיל לקרוא כל יום מימי השבוע אף בעודו קטן.
ומבואר בסי' נ"ג סע' י' שאם אדם נעשה בר מצוה יכול להתפלל תפילת מעריב מפלג המנחה, רק שאינו מוציא אחרים יד"ח לפני צאת הכוכבים. ומבואר שהתפילה שהתפלל בקטנותו מועילה אף בגדלותו.
וידועים דברי המרדכי במגילה יט' שמצוות שעושים אותם בזמן שהחיוב הוא מדרבנן מועיל אף לזמן שחיובם מהתורה ולכן מועיל קידוש מפלג המנחה אם קבל ע"ע תוספת שבת אף שתוספת שבת היא דרבנן (נחלקו בזה הראשונים, עי' מו"ק ד', ר"ה ט', יומא פא', ובה"ל בסי' רס"א), מ"מ מועיל לשבת עצמו שהוא מדאורייתא. ולפי זה מבואר דברי השו"ע הנ"ל.
ובמג"א סי' רס"ז ס"ק א' הקשה על דברי המרדכי הנ"ל דאמאי אין קטן מוציא גדול במגילה וברכות (עי' מגילה יט': וברכות מח' ואו"ח סי' קפ"ו).
וכתב החיי אדם (הל' שבת כלל ו') שיש חילוק בין מצות שאדם עושה לעצמו שבזה מועיל אם הוא חייב מדרבנן אף לזמן שיתחייב מדאורייתא, לבין להוציא ידי חובה אנשים אחרים.
תי' נוסף ליישב קושית המג"א שהטעם שקטן אינו מוציא גדול כיון שאין חיוב חינוך על הקטן עצמו אלא על אביו (עי' רש"י ברכות מח', ורמב"ן ור"ן קידושין לא), וכיון שהקטן בעצמו אינו בר חיובא אפי' מדרבנן לכן אינו יכול להוציא את הגדול (עי' אמרי בינה הל' שבת סי' י"א).
וידוע הנידון לגבי ספירת העומר אם הספירה שספר בקטנותו מועילה לגדלותו (עי' מנח"ח מצוה שו'). ויש לדון אם מעשה מצוה של קטן נחשב מעשה מצוה או שאינו נחשב מעשה מצוה כלל. וידועים דברי הרמב"ם בהל' קרבן פסח פ"ה ה"ז שקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני חייב לעשות פסח שני, אך אם שחטו עליו פסח ראשון - פטור מלעשות פסח שני.
ומבואר שהמצוה שעשה בקטנותו מועילה ונחשבת מעשה מצוה, ויש לדון אם זה דין מיוחד בקרבן פסח או שהוא דין כללי בכל המצות (עי' כס"מ שם ובחידושי הגר"ח הל' קרבן פסח שם ומנח"ח מצוה י' אות כה' ומצוה לא' ומצוה שו', ובקה"י סוכה סי' ב', ויש בזה אריכות דברים, ואכמ"ל).
וכן תלוי בנידון זה האם בחור שנעשה בר מצוה ובירך ברכת התורה בבוקר שהיה חייב במצות רק מדרבנן, ובלילה נעשה בר מצוה והתחייב במצות מהתורה האם צריך לברך שנית כשנעשה גדול. ולכן יש הסוברים שהנכון שיכוון בברכת אהבת עולם במעריב לפוטרו (שו"ת מהרש"ם ח"ג קכא ושו"ת ארץ צבי סי' טז', יח').
קריאה בטעמים.
מן הדין אין חיוב לקרוא שמו"ת בטעמים, אך ישנה מעלה בקריאת שמו"ת בטעמים ובפרט ע"פ קבלה.
(מג"א סי' רפ"ה ס"ק א', שעה"מ פר' ואתחנן, של"ה במסכת שבת נר מצוה וכבר כתב כן רבינו יונה בספר היראה).
השלמת פרשה בשבת שלאחריה.
מי שנאנס ולא קרא שמו"ת בשבוע שעבר ורוצה להשלימה בשבוע שלאחריו, לכתחילה יאמר קודם את הפרשה שהחסיר, ואחריה את הפרשה של השבוע, אך אין הדבר מעכב.
וכמו שמצינו לגבי קריאת התורה, שכאשר ציבור משלימים קריאת התורה שהחסירו, קודם משלימים הפרשה החסרה ואחר כך קוראים הפרשה של אותו שבוע (אור זרוע חלק ב' סי' מ"ה, ומובא ברמ"א סי' קל"ה סע' ב' ובמ"ב ס"ק ח'). ונראה שה"ה לגבי שמו"ת שיקרא לפי הסדר.
ואין זה דומה לתפילת תשלומין שקודם מתפללים את תפילת החובה ואחריה את התשלומין מהטעם המבואר ברשב"א (ברכות כו') שלא תקנו חכמים השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה החיובית, וטעם זה לא שייך לגבי השלמת שמו"ת (ועי' שו"ת מהרש"ם חלק א' סי' ריג').
אבל אם לא יספיק לקרוא באותה שבת את שתי הפרשיות, יקדים את הפרשה שבה עומדים, וישלים את הפרשה
החסרה לאחר מכן, כיון שלדעת רוב הראשונים לאחר מנחה של שבת כבר עבר זמן קריאת הפרשה.
טעה וקרא פרשה של שבת הבאה
טעה וקרא שמו"ת של שבת הבאה לא יצא ידי חובה.
ברכות ח': בראשונים שם, ובסי' רפה' סע' ג' שרק לאחר קריאת המנחה של שבת אפשר לקרוא ולפני כן לא יוצאים ידי חובה. [גם בקה"ת של ציבור בשבת פשוט (עי' סי' קלה') שלא יצאו ידי חובה אם טעו וקראו את הפרשה של השבת הבאה].
קרא שמו"ת למפרע
מי שקרא שמו"ת שלא כסדר, כגון שהתחיל לקרוא עם הבעל קורא מעליית שני, ואח"כ השלים מתחילה, האם יצא יד"ח.
נראה שאף שלכתחילה צריך לקרוא על הסדר כמבואר במ"ב (סי' רפה' ס"ק ו' בשם סדר היום וכנה"ג), מ"מ אין הדבר מעכב שהרי מצינו במגילה יז' רק לגבי הלל ק"ש ותפילה ומגילה שהדבר מעכב, ולא מצינו כן לענין שמו"ת.
גם לגבי קריאת התורה מבואר בסי' קל"ז סע' ג' שקרא למפרע יצא ואין הסדר מעכב, וכן מבואר בתוספות רי"ד (מגילה יז'.) וז"ל 'הקורא את המגלה למפרע לא יצא, נ"ל דוקא במגלה כדילפינן מקראי אבל בתורה אם קראו אדם למפרע – יצא'. וכן מבואר בפר"ח סי' קמ"ד, ועי' מ"ב סי' קמ"ד ס"ק ט'. ועי' מגילה ל'. ובריטב"א וטורי אבן שם.
ואמנם בפירוש על הרמב"ם הל' תפילה פרק יג' להגאון רבי דוד עראמה (נדפס בסוף הר"מ מהדורת פרנקל) כתב שאם קרא שמו"ת למפרע לא יצא כמו במגילה, אמנם דבריו מחודשים וכנ"ל שלגבי קריאת התורה אין זה מעכב, וה"ה בנד"ד.
לסיים השמו"ת במקרא
כשאומרים שמו"ת יש סוברים שיש לסיים את הקריאה במקרא, דהיינו שלאחר שיסיים לקרוא את הפסוק האחרון שנים מקרא ואחד תרגום, יחזור ויקרא את הפסוק פעם שלישית מקרא, כדי לסיים במקרא.
וכן לפי"ז מי שמחלק הקריאה לכמה פעמים ואינו קורא הפרשה כולה בבת אחת, יחזור ויסיים בכל מקום שהפסיק בפסוק מהמקרא (מג"א סי' רפה' ס"ק א' בשם שער המצוות פרשת ואתחנן, בא"ח שנה ב' פרשת לך לך. ועי' ארחות חיים (מלוניל) דיני שמו"ת.