עוגת גלידה בתוך סעודה
האוכל עוגת גלידה בתוך הסעודה, והגלידה נחשבת טפל כיון שהיא טפלה לעוגה, ועל העוגה לא מברכים בתוך הסעודה כיון שהיא טפלה לסעודה ('טפל לטפל'), האם באופן זה מברך על הגלידה אף שהיא טפלה לעוגה.
ויש לדון שכיון שאין צריך לברך על העוגה בתוך הסעודה - יצטרך לברך על הגלידה עצמה, כיון שלא בירך על העיקר שהוא העוגה (כמו שנתבאר בגיליונות הקודמים, שטפל טעון ברכה אלא שנפטר בברכת העיקר, וכאן לא בירך עליו).
אמנם נראה שכיוון שמצינו שטפל לטפל נפטר בברכת העיקר (כמבואר בתוס' בברכות מד' ובסימן ריב' ס"ק ד'), לגבי האוכל מאכל מתוק, ואחריו מליח להפיג המתיקות, ואחריו שותה מים להפיג המליחות - שאינו מברך על המים, שכשם שהטפל נפטר בברכת העיקר כך הטפל לטפל נפטר בברכת העיקר, ולכך לא יברך על הגלידה.
טפל שנשאר אחרי העיקר
בירך על 'קומפוט' 'בורא פרי העץ' ואחר כך שותה את המיץ שנשאר ממנו בפני עצמו, לא יברך עליו, כיון שהוא טפל, ואף שנשאר הטפל לאחר שהעיקר נגמר - לא יברך. וכן אם אכל מרק ירקות ולא בירך 'שהכל' (באופן שלא צריך לברך עליו), ולבסוף נשאר מרק בפני עצמו, גם כן הדין שלא צריך לברך, וכן בגלידה בגביע, כשנשאר לבסוף רק הגביע ללא גלידה - לא צריך לברך עליו.
ונראה שכל מה שאמרנו שאין מברכים על הטפל שנשאר, זה דוקא כשנשאר מעט, אבל אם נשארה כמות גדולה שראויה לאכילה בפני עצמה - מברך על הטפל.
מרק ובו אטריות/שקדי מרק/קרוטונים
יש לדון לגבי מרק ובו שקדי מרק ואטריות, האם יברך רק על השקדים או האטריות מדין 'כל שיש בו' [והיינו באופן שרוצה במרק עצמו כמו שרוצה בשקדי המרק והאטריות].
נראה שיברך רק על האוכל, כיון שבכל מקום שמעורבים אוכל ומשקה - האוכל נידון כעיקר והמשקה טפל לו, ואף שבאכילה כוונתו על שניהם. ודין זה אינו בדוקא במין דגן המעורב במשקה ומדין 'כל שיש בו', אלא אף בשאר מיני אוכלים - לעולם המאכל עיקר לגבי המשקה. וכל זה דוקא כשהאוכל בכמות חשובה שאז נחשב שיש כאן שני מינים – אוכל ומשקה, והמשקה טפל לאוכל, אבל במקום שהאוכל מועט ואינו מעורב כולו במשקה (כגון צלחת מרק שבה חתיכות ירק בודדות), יברך על המרק ברכתו הראויה לו ועל הירקות לא יברך, ובנד"ד דאיירי במין דגן, אם במרק יש מעט שקדי מרק או אטריות מועטות – יברך שתי ברכות - על המרק בפני עצמו ועליהם בפנ"ע, כיון שדגן לא בטל אף שהוא מועט. ויקדים לברך על המרק תחילה, או שיפטור את המרק בדבר אחר וכדלהלן.
היה מקום לומר שאוכל ומשקה אינם נחשבים תערובת ואינו כשני מיני אוכלים המעורבים זב"ז [שדינם שאם יש בתערובת דגן מברכים 'מזונות', ואם מעורבים שאר דברים הולכים אחר הרוב], אבל אוכל ומשקה אינם נחשבים תערובת ומברכים שתי ברכות.
דברי המג"א בסי' רה' ס"ק ו', והובאו במ"ב שם ס"ק יא', גבי 'לביבות' שברכתן מזונות (כגון אטריות, קניידלך ופתיתים) הנמצאות במרק, שאם הם בכמות חשובה מברך עליהם ואינו מברך על המרק שהוא טפל, ומשמע דאינו מצד 'כל שיש בו' אלא משום דלעולם האוכל עיקר לגבי המשקה. ואף אם האוכל היה משאר מאכלים - לעולם האוכל עיקר לגבי המשקה.
וכתב עוד המג"א שם שאם האוכל מועט והמרק מרובה, מברך על המרק, אך כיון שהאוכל הוא מה' מיני דגן (אטריות, שקדי מרק, קרוטונים, קניידלך), אף שהוא מועט – אין הוא בטל למרק וצריך לברך גם עליו, וכתב שם המג"א שיקדים לברך על המרק, כי עדיין יש ספק שמא גם באופן זה המאכל הוא העיקר. לכן יקדים ברכת 'שהכל' על המרק ואח"כ יאכל את המזונות (ובאופן זה אין חשש שיקדים את הטפל לעיקר כיון שברכתו 'שהכל' וכדלהלן).
ובחיי אדם כתב עוד עצה לזה שיברך בתחילה 'מזונות' על האוכל ואח"כ יפטור את המרק בדבר אחר (וכך גם יברך לפי דיני הקדימה כראוי), וכן מבואר כל זה במג"א סי' רח' ס"ק ז' ובמ"ב ס"ק כג'.
ומבואר במג"א הנ"ל שיש כאן שני אופנים – אם מעוניין במאכל ולא במרק מברך רק עליו כיון שהמשקה טפל, ואם מעוניין במרק יותר מאשר במאכל – מברך על המשקה, אא"כ המאכל הוא מזונות שאז מברך גם עליו.
אמנם לא נתבאר בדבריו מה הדין כאשר רוצה את שניהם בשווה. ומשמע שגם בזה המאכל עיקר, ועי' מג"א סי' קסח' ס"ק ל' ומ"ב שם ס"ק סה', ולמעשה נראה יותר שמברכים רק על המאכל ולא על המשקה, ולכן אם יש במאכל הרבה שקדי מרק/אטריות/קרוטונים יברך במ"מ, ולאו דוקא במיני דגן.
מרק ירקות עם אטריות
ע"פ המבואר בסי' ריב', כאשר במרק יש אטריות וירקות – יברך רק על האטריות ויפטור בזה השאר, אמנם זהו רק באופן שבכל כף שאוכל עולים בה גם אטריות וגם ירקות, ואף אם יש במרק חתיכות בודדות של ירק והן גדולות ועולות בפני עצמן, אך אם יש במרק הרבה חתיכות ירק כאלו – יברך גם על הירקות.
אך אם יש קצת אטריות/שקדי מרק/קרוטונים ויש הרבה מרק, צריך לברך גם על המרק, ויש לברך קודם על המרק ואח"כ על האטריות, ונכון יותר לפוטרם בדבר אחר.
טפל ועיקר לענין ברכה אחרונה
והנה מבואר בגמ' (ברכות מד') ובשו"ע (סי' ריב') שהאוכל מליח עם פת מברך על המליח, וא"צ לברך על הפת ברכת המזון. ותמוה, אמאי לא יברך על הטפל שהוא הפת ברכת המזון, הרי אין כאן ברכה על העיקר שתפטור אותו, ומה שמברך על המליח בורא נפשות אינו יכול לפטור את הפת שחייב בברכה מדאורייתא, ובנ"ר היא רק ברכה מדרבנן.
ולכאורה מוכח מכאן שברכה אחרונה שונה מברכה ראשונה, והטפל אינו טעון ברכה אחרונה כלל, וצ"ב מה טעם לחלק ביניהם.
ולמעשה נתבאר בגיליון 114 שאין הבדל בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה, וצ"ל שמדובר שאכל פחות מכדי שביעה שאינו מחוייב בברכת המזון מדאורייתא, או ש'בורא נפשות' מהני גם לדאורייתא.
פתרונות למאכל שהוא ספק טפל
ברמ"א (סי' ריב' סע' א') פסק – 'אם אוכל הטפל תחלה, כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא וכו', מברך על האוכל תחלה אף על פי שהוא טפל לשתייה, ואינו מברך עליו רק 'שהכל' הואיל והוא טפל לדבר אחר' (ת"ה סימן לה').
ובמ"ב (שם ס"ק י') כתב - 'דכיון דעכ"פ אכילתו הוא לטפל לד"א, הפסיד ברכתו הראויה לו, ומברך 'שהכל' כדי שלא יהנה בלי ברכה. והנה הרמ"א סתם בזה ולא הזכיר שום חילוק דמיירי בכל גווני, אבל המ"א חילק בזה ודעתו דדוקא אם שותה משקין שברכתו 'שהכל' והיה ראוי לברך על המשקה 'שהכל' ולפטור זה, אך מפני שאוכל הטפל תחלה צריך לברך עליו לכן מברך עליו כברכת העיקר וממילא נפטר גם העיקר בברכתו, אבל כשברכת העיקר הוא דבר אחר, כגון ששתה יין אין מברך על המאכל שמקודם 'שהכל', רק ברכתו הראויה לו. ולכתחלה טוב
למנוע לגמרי מלאכול הטפל קודם לעיקר'.
עוד כתב המ"ב (בסי' קסח' ס"ק מג') שאם אכל עוגת תפוחים ובירך עליה מזונות ואח"כ לוקח מהתפוח שבעוגה בפנ"ע ומברך עליו העץ היא ברכה לבטלה כיון שכבר בירך על העיקר מזונות וזה פוטר את הטפל שהוא התפוח אם אח"כ אוכל מהטפל בפנ"ע ומברך עליו – הוי ברכה לבטלה.
ישנם מאכלים רבים שיש לגביהם ספק מה נחשב עיקר ומה טפל, וכמו שנתבאר בשבועות האחרונים, והפתרון היחיד הוא לפטור מאכלים אלו בברכת מאכלים אחרים, וכמו שהתבאר שלכוון שלא לפטור את הטפל אינו מועיל, וכן אין להוציא את הטפל ולאוכלו לפני העיקר כיון שיש ספק שמא יש לברך עליו 'שהכל' (כגון גביע גלידה שמברכים על הגלידה ולא על הגביע, ומי שחושש שצריך לברך גם על הגביע שמא חשיב גם כן עיקר (ואם יברך על הגלידה לא יוכל לברך על הגביע והוי ברכה לבטלה) - מ"מ אין להקדים ולאכול הגביע בפני עצמו כדי לברך עליו, שיש הסוברים שבאופן זה ברכתו 'שהכל' ולא מזונות, עי' סי' ריב' מ"ב ס"ק י'), אא"כ הטפל ממילא ברכתו 'שהכל', שאז אין בעיה זו.
ולכן, מרק שיש בו אטריות ושקדי מרק וכנ"ל, ורוצה לחשוש לצד שאוכל ומשקה לא נחשב תערובת וצריך לברך גם על המרק, אם המרק ברכתו 'שהכל' (כגון מרק עוף וכדו') – יקדים לאכול מהמרק בפני עצמו ויברך עליו 'שהכל', ואף שמקדים טפל לפני עיקר ונתבאר שאין לעשות כן, אבל כאן כיון שהטפל ברכתו 'שהכל' אין חשש זה, ואחר כך יאכל מהמזונות ויברך עליהם, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה כיון שעושה זאת כדי לצאת מחשש (עי' סי' קעד' סע' ז').
וכן לגבי סלט פירות שרובו ברכתו 'העץ' ומיעוטו 'האדמה', שנתבאר שאינו יכול להוציא את המיעוט ולברך עליו בפנ"ע, כיון שאם יוציא את המיעוט אחרי שבירך 'העץ' – ברכתו לבטלה, ואם יוציא לפני שאכל מהעץ יש ספק שמא ברכתו 'שהכל'.
וכן הדין לגבי 'קרמבו' כמו"ש בגיליון הקודם, וכן הדין לגבי 'קבוקים', וכן לגבי וופלים ובלינצ'ס במילוי תפו"א או גבינה, וכן טשולנט שמעורב בו גריסים ותפו"א, וכן לגבי עוגת גבינה, וכן לגבי שניצל – בכל אלו – אם יוציא את הטפל לאחר שבירך על העיקר הוי ברכה לבטלה, ואם יאכל את הטפל (או שהוא ספק טפל) לפני העיקר – אם הוא דבר שברכתו 'שהכל' – יכול לעשות כן, (רק אם הוא ספק טפל, אך בדבר שהוא ודאי טפל אין לעשות כן משום ברכה שאינה צריכה), אבל אם הוא דבר שאין ברכתו 'שהכל' - אין לעשות כן, וכנ"ל.