ברכות הנהנין – עיקר וטפל (ב')

ברכת 'שהחיינו' על מאכל טפל

בגיליון הקודם הובאה חקירה בגדרי פטור הברכה של מאכל טפל - האם הטפל בטל כלפי העיקר ואינו טעון ברכה כלל, או שהוא טעון ברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו. ולפי הצד שטפל אינו טעון ברכה כלל יש לדון במקרים להלן –

א. האוכל סלט פירות שיש בו מיעוט תפוזים ורוב בננות וכדו' – בהתחדש עונת התפוזים - האם צריך לברך עליו 'שהחיינו', וכן מי שאכל סלט כזה ובירך רק בפה"א ללא ברכת 'שהחיינו' - האם כשיאכל אח"כ תפוז בפני עצמו יברך 'שהחיינו', והצד שלא יברך - כיון שהתפוזים הם מיעוט ודינם כטפל שאין מברכים עליהם 'העץ', יש לדון שנחשבים כמי שאינם וממילא לא מברכים עליהם 'שהחיינו' כשהם מעורבים בסלט.

ב. וכן יש לדון האם אפשר לברך 'שהחיינו' על אבוקדו כשאוכלו כממרח על לחם, ולכאורה נראה שכיון שאין מברכים על האבוקדו ברכת 'העץ' כיון שדינו כטפל הוי כמי שאינו, ואינו יכול לברך עליו 'שהחיינו'.

ג. עוד יש לדון האם יוצאים ידי חובת קידוש במקום סעודה כשאוכלים דג מלוח על מציות שהן טפלות (במקרה שהמציות אינן עריבות לו, ומשתמש בהם רק כאמצעי לאכול את הדג במקום מזלג), והרי רק מזונות יכול להחשב לסעודה שיהא הקידוש במקומה (סי' רעג' ס"ה).

ונראה שאף לצד שנאמר שטפל פטור מברכה לגמרי - היינו רק לגבי ברכת הנהנין שתקנו חז"ל לברך אותה רק על מאכל חשוב ולא על מאכל טפל, אבל אין הביאור שהטפל הוא כמי שאינו כלל, ולגבי שאר דיני התורה הרי הוא קיים, ולכן בכל הנידונים לעיל - יש לברך 'שהחיינו' על סלט הפירות הנ"ל אף שהתפוזים טפלים, וכן יש לברך 'שהחיינו' על האבוקדו המרוח על הלחם, וכן יוצאים יד"ח קידוש במקום סעודה ע"י המציות.

אמנם למעשה התבאר בגיליון הקודם שטפל טעון ברכה אלא שנפטר בברכת העיקר.

ולגבי האבוקדו המרוח על הלחם - לאחר נט"י יקדים לברך - או 'המוציא', או 'שהחיינו' (כפי מנהגו בברכת 'שהחיינו' על אכילת פרי חדש – עי' מ"ב סי' רכה' ס"ק יא').

עיקר וטפל – דוגמאות מעשיות

דג מלוח (ללא תולעים) עם מציות

[א]. האוכל דג מלוח עם מציָה, וטעם שניהם ערב לחיכו, אף שבאכילת המציה מתכוון גם להפיג את מליחות הדג, מברך על כל אחד מהם ברכתו הראויה לו.

[ב]. אם אוכל את המציה רק בשביל לאחוז בדג וכנ"ל, והיא בפני עצמה אינה עריבה לו - א"כ המציה טפלה ומברך רק 'שהכל' על הדג.

[ג]. וכן אם אוכל את הדג בשביל להטעים את המציה והדג בפני עצמו אינו חביב עליו, יברך רק 'מזונות' על המציה שהיא העיקר (ושני אופנים אלו (ב' – ג') פחות מצויים).

עוגת גבינה

הברכה תלויה באופן הכנת העוגה -

[א]. כשהעיסה נאפית יחד עם הגבינה, אם יש טעם טוב בעיסה, בין אם היא עבה ובין אם היא דקה, מברך רק 'מזונות', משום שהגבינה טפלה לעיסה שיש בה טעם טוב מצד עצמה.

[ב]. כשהגבינה לא נאפתה יחד עם הבצק: אם יש מעט גבינה על הבצק - היא בטלה לבצק ויברך רק 'מזונות', ואם כמות הגבינה גדולה - צריך לברך גם 'מזונות' וגם 'שהכל' (סי' קסח' מ"ב ס"ק מה', וסי' ריב' מ"ב ס"ק יג').

[ג]. כשהעיסה היא תחתית דקה ואין בה טעם טוב ועשויה רק כדי להחזיק את הגבינה, מברך 'שהכל'.

[ד]. עוגה שמכינים אותה יחד עם מיני מזונות בלא אפיה (כגון עוגת גבינה עם שכבות של ביסקויטים שמכינים אותה בהקפאה ללא אפיה), נחשבת לעוגה אחת [כאילו נעשתה ע"י אפיה] ומברך עליה 'מזונות' בלבד.

[ה]. לענין ברכה אחרונה – צריך להקפיד לאכול כזית מהדגן בתוך כדי אכילת פרס, ואם אין בעוגה כזית מהדגן בכדי אכילת פרס, מצטרף הדגן המועט לגבינה המרובה לכזית בכדי אכילת פרס לברך ברכת 'בורא נפשות'.

מאכל מתוק הבא להפיג חריפות

אכל מאכל חריף (כגון פלפל חריף) או מלוח (כגון פיצוחים) או שתה משקה חריף (כגון יי"ש וכדו') ואוכל אחריו מאכל להפיג החריפות, וכן אם אכל או שתה דבר חם מאד ואוכל/שותה אחריו דבר קר - מברך רק על המאכל הראשון שהוא העיקר, ולא על המאכל הבא אחריו להפיג החריפות/החום, ואפי' אם הוא מאכל מתוק וערב - לא יברך.

באופן שהמליחות או החריפות גורמים לצמאון ושותה כדי להרוות צימאונו ולא להפגת טעם - יברך.

התחיל לשתות כדי להפיג מליחות או חריפות, ואחר שפג הטעם ממשיך לשתות עוד כדי להרוות צימאונו - יברך באמצע השתיה. אמנם מכיון שקשה לשער דבר זה, לכתחילה יש לפטור את המשקה בברכת 'שהכל' על מאכל אחר לפני שמתחיל לשתות.

אם המאכל הטפל שבא להפיג טעם נמצא במקום אחר וצריך לשנות מקומו (כגון שהוא מחוץ לבנין) – צריך לברך עליו ברכתו הראויה לו אף שהוא טפל.

קרמבו

האוכל בסתמא מברך 'שהכל' על הקרם ואחר כך מברך 'מזונות' על העוגיה. מי שאין העוגיה חביבה עליו ומשתמש בה רק כדי להחזיק את החלק העליון – לא יברך עליה.

במקרה שמסופק אם נהנה מהעוגיה, וכדי לצאת מהספק רוצה להקדים ולאכול מהבסקוויט ולברך עליו, לא יעשה כן, כיון שעל הצד שהמזונות אינו חביב עליו הרי הוא טפל, ואין להקדים אכילת הטפל לעיקר (סי' ריב' מ"ב ס"ק י').

אמנם אם שינה מקומו (ויצא אל מחוץ לבנין) אחר שאכל את כל הקרם לפני אכילת העוגיה - יברך עליה בפנ"ע.

יין פוטר את המשקין (עיין גליון 94)

איתא בברכות (מא':) 'אמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים'. וכן נפסק בשו"ע סי' קעד'.

ובתוספות שם כתבו "ייןפוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והן טפלין לו לענין ברכה".

וידוע הנידון לגבי מיץ ענבים האם לא נאמר בו דין זה שפוטר שאר משקין כיון שאינו ראש וראשון לכל המשקין, או שאמרי' לא פלוג, וכיון שיין פוטר גם מיץ ענבים פוטר.

וכן יש להסתפק לגבי אכילת גלידה בסוף סעודה ששתה בה יין, ועל הצד שגלידה היא משקה – נפטרת בברכת היין. וכן כשעורכים קידוש בישיבה או בבית הכנסת עם עוגות וכדו', ובדרך כלל המשתתפים אינם שותים מכוס הקידוש אלא מעט, ויש להסתפק האם שתיה זו פוטרת את שאר המשקין, וכתב הבה"ל (סי' קעד') שנכון לפטור את המשקים במאכל אחר שברכתו 'שהכל' (כגון סוכריה וכדו', אבל בסוכר יש ספק בברכתו, ועי' בה"ל סי' רב' סע' טו', ובבה"ל הנ"ל קעד' כתב לפוטרו בסוכר, וצ"ע).

ומי שאין לו במה לפטור את המשקים יש לדון האם יכול לכוון שהיין לא יפטור את המשקים כדי שיוכל לברך עליהם, והתבאר בגיליון הקודם שבעיקר וטפל אינו תלוי במחלוקת הפר"ח ותבואות שור (עיי"ש), ולכו"ע לא מועיל לכוון שלא להוציא הטפל, ויש לדון לפי"ז שגם בנידון דידן לא יועיל כוונה לא לפטור את המשקין.

קוגל אטריות ומלפפון חמוץ

קוגל עם מלפפון חמוץ תלוי בדעת האדם, ובסתמא מברך מזונות על הקוגל ועל המלפפון מברך 'האדמה', ומ"מ מי שאצלו המלפפון בא רק להטעים את הקוגל, יברך רק עליו ולא על המלפפון, ומי שאינו יודע לשער בדעתו יברך על המלפפון תחילה כשהוא בפנ"ע, ואח"כ יברך ויאכל את הקוגל, ובאופן זה אינו נחשב שמקדים הטפל לעיקר כיון שהמלפפון נאכל לחוד בפנ"ע - לא חשיב טפל.

'גפילטע-פיש' עם גזר

הגזר בטל לגפילטע פיש ויברך רק על הדג.

גלידה עם שברי עוגיות

באופן ששברי העוגיה נמצאים רק מעל הגלידה וניכרים בפני עצמם - יברך רק על הגלידה כיון שהם טפלים אליה. אמנם כאשר שברי העוגיות מעורבים בכל הגלידה יש לדון שברכתה 'מזונות' מדין 'כל שיש בו וכו' (סי' רח' סע' ד').

יוגורט עם חתיכות פרי

חתיכות פרי המעורבות ביוגורט הרי הן בטלות ליוגורט ומברך עליו רק 'שהכל'.

שניצל מצופה בפירורי לחם

יש המפרידים את ציפוי השניצל ומברכים עליו לחוד, ואין נכון לעשות כן, כיון שעל הצד שאחד מהשנים – הבשר או הציפוי - טפל לרעהו, יתכן שמקדים את הטפל לעיקר, ובאופן זה יש מח' אחרונים אם לברך עליו 'שהכל' או ברכתו הראויה לו (כפי שהתבאר בגיליון הקודם), ואין להכנס לספק זה (סי' ריב' מ"ב ס"ק י').

תערובת מינים שאין בה רוב

יש לדון בסלט פירות המורכב מכמה מיני פירות, ורוב הפירות שבו ברכתם 'העץ' ומיעוט ברכתו 'האדמה', אך המינים שברכתם 'העץ' אין באחד מהם רוב בפני עצמו, רק על ידי צירוף עם המינים האחרים (כגון סלט פירות שיש בו שליש תפוחים - שליש תפוזים - ושליש בננות), ויותר נראה שהעיקר נקבע לפי רוב המין וכיון שאין כאן רוב העץ' - אין כאן עיקר וטפל, וצריך לברך שתי ברכות - 'העץ' ו'האדמה'. אמנם נכון לכתחילה לפטור את שתי הברכות של סלט כזה במאכלים אחרים.