דיני תעניות בה"ב

כיצד מקבלים את התענית

לכתחילה צריכים המתענים לקבל על עצמם את התענית בפה.

אפשר לקבל את התענית ב-2 דרכים:

א. ע"י אמירת נוסח 'קבלת תענית' הנאמר לפני 'עושה שלום' בתפילת לחש של מנחה ביום שלפני התענית. אם לא אמר את הנוסח במנחה, יכול לאומרו עד השקיעה, ובדיעבד עד צאת הכוכבים. לאחר צאת הכוכבים שוב אינו יכול לקבלה.

ב. ע"י עניית 'אמן' על ה"מי שברך" הנאמר בשבת שלפני הצומות, ולכוון שמקבל עליו בזה את התעניות [עניית אמן ללא מחשבה על קבלת התענית, אינה נחשבת קבלת התענית].

עבור מי שרגיל מדי שנה לצום את תעניות בה"ב, אין קבלת התענית מעכבת.

דין מי שלא קיבל תענית

כמבואר לעיל, לכתחילה צריכים המתענים לקבל על עצמם את התענית בפה.

אם שכח לקבל את התענית, יש חילוק בין אדם שרגיל לצום תעניות בה"ב, לאדם שאינו מורגל בהן:

מי שרגיל לצום בבה"ב, אף אם לא קיבל על עצמו, יכול להתענות, וייחשב לו כתענית בה"ב.

מי שלא רגיל בצומות בה"ב, ולא קיבל על עצמו את התענית ביום שלפניה – אם יצום, לא יהיה לזה את המעלה של תענית בה"ב. אך אעפ"כ אם יצום, הרי זה נחשב לו ככפרת עוון, כיון שמענה את עצמו.

לעניין אמירת עננו למי שלא קיבל על עצמו, ואינו מורגל בתעניות אלו – אשכנזים אומרים עננו, וספרדים אינם אומרים.

 זמן תחילת התענית

התענית מתחילה בעלות השחר השני שהוא 72 דקות במעלות קודם הנץ, ולכן מותר לאכול ולשתות בלי הגבלה עד עלוה"ש השני.

אמנם אם הולך לישון נחשב שקיבל את התענית, ולפיכך מי שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה לפני עלות השחר, צריך להתנות לפני שהולך לישון שיוכל לאכול ולשתות לאחר שיקום.

תנאי זה לא צריך להיעשות דווקא בדיבור, אלא די שיחשוב על כך שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה, לפני עלות השחר.

אם לא התנה – לבני ספרד אסור באכילה ובשתיה, ולבני אשכנז מותר בשתיה אך אסור באכילה.

 מי שאכל או שתה בטעות

ימשיך לצום כרגיל, ויאמר עננו, אך אם אכל יותר מכזית או שתה יותר ממלוא לוגמיו ישמיט את המילים 'ביום צום תעניתנו', ויאמר 'ביום צום התענית הזה'. בנוסף, ראוי שילמד הלכות תענית לכפרה על עוונו.

יש אפשרות נוספת, והיא אף עדיפה יותר, שמי שאכל או שתה בטעות [אפילו פחות מכזית או ממלא לוגמיו], יעשה התרת נדרים ע"י שלושה [באופן המבואר בשלוחה 61], וע"י כך עוקר את קבלת התענית מעיקרה.

 השתתפות בסעודת מצווה ביום התענית (כגון סעודת ברית, סיום מסכת וכדומה)

יש חילוק בין הנוהג לצום בדרך כלל אך לא קיבל על עצמו לצום בתענית זו, למי שאינו נוהג לצום בדרך כלל, אך קיבל על עצמו בתענית זו:

אם רק נוהג לצום אך לא קיבל על עצמו כעת בנדר מפורש – יכול להשתתף בסעודת המצוה ופטור מהצום. אך אם קיבל על עצמו את הצום בנדר מפורש, אסור לו לאכול בסעודת המצוה.

 שעת סיום הצום

זמן צאת הצום הוא 30 דקות לאחר השקיעה. יש המחמירים להמתין 40 דק' לאחר השקיעה, ויש המקלים להמתין 20 דק' לאחר השקיעה.

דיני אמירת הסליחות בתעניות בה"ב

דינים כלליים, כולל דין אמירת סליחות בלילה, דין אדם שהתפלל במניין שלא אמרו בו סליחות, ודיני תפילת מנחה כשיש עשרה שמתענים

מנהג אמירת הסליחות נהוג בעיקר בקהילות הליטאים, וכן יש מהחסידים הנוהגים. הספרדים לא נהגו במנהג זה.

אמירת הסליחות אינה חיוב גמור, אך היא מנהג שנהגו בו ישראל, ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות.

המנהג הוא לומר את הסליחות בתפילת שחרית לאחר חזרת הש"ץ. אם יש צורך, אפשר לאומרם לפני התפילה, או במשך היום עד השקיעה, וכן אפשר לאומרם גם בלילה לאחר חצות, ובאופנים אלו יש לומר תחילה אשרי וחצי קדיש, ולאחר הסליחות יאמרו תחנון, והש"ץ יאמר קדיש תתקבל.

אשכנזי שהתפלל במניין ספרדי אינו חייב להשלים, אך אם הוא רוצה, הוא יכול לאומרן ביחידות במשך היום [עד השקיעה].

בעניין המילים שמוזכר בהן "צום" בסליחות: המנהג הנפוץ הוא לומר מילים אלו ולא לדלגם, אף כשלא מתענים (עי' א"א לגאון בוטשאטש סי' תצב). אולם יש המדקדקים שלא לומר מילים אלו (עי' משנ"ב סי' תצב ס"ק ה), ובלוח א"י כתב שיחליף מילת "צום" ב"תפילה", כדלקמן: במקום "תענית ציבור קבעו" יאמר "תפילת ציבור קבעו". במקום "הקדשנו צום" יאמר "הקדשנו תפילה". במקום "צום שני וחמישי ושני" יאמר "תפילת שני וחמישי ושני", ויש המדלגים על כל סליחת "אפפונו מים". [במקום "פוקדיך תקנו צומות לקבוע" יאמר "פוקדיך תקנו תחנות לקבוע"].

בתפילת מנחה, אם יש עשרה מתענים – מתפללים מנחה כמו בכל תענית ציבור [כלומר, עם פרשת "ויחל" בקריאת התורה, המתענים יאמרו עננו בתפילת לחש, והש"ץ יאמר עננו בחזרת הש"ץ, וכן אומרים ברכת כהנים, וכן אומרים "שים שלום" במקום "שלום רב"]. אך אם אין עשרה שמתענים, אפילו אם יש רוב מתענים, מתפללים מנחה רגילה, והמתענים יאמרו עננו בתפילת לחש.

סדר הסליחות

לאחר חזרת הש"ץ [לפני "והוא רחום"] אומרים סליחות, אבינו מלכנו, תחנון וקריאת התורה כרגיל בשני וחמישי [ואף אם יש עשרה מתענים, קוראים קריאת התורה כרגיל של פרשת השבוע].

גם אם אין עשרה מתענים, אומרים סליחות ואבינו מלכנו.

מנהג ליטא נוהגים להחליף בין הפזמונים של שני קמא וחמישי. כלומר בשני קמא, אומרים "ישראל נושע" [הנדפס בסליחות של יום חמישי], ובחמישי אומרים "מלאכי רחמים" [הנדפס בסליחות של שני קמא]. אך מנהג פולין לומר כנוסח המופיע בסידור.

אמירת סליחות ביחידות

המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, אך לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. בנוסף אין להם לומר את הקטעים שאומרים בארמית "רחמנא דעני לעניי" וכו'.. כמו כן יאמרו תחנון מבלי ליפול על הפנים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].

סליחות כשיש בעל ברית או חתן

החתן עצמו וכן בעלי הברית עצמם – מבואר בפמ"ג שאינם אומרים סליחות ווידוי, אמנם אבינו מלכנו אומרים. אולם למעשה כיום רבים נוהגים לומר גם סליחות ווידוי.

ולעניין הציבור – כתב בלוח ארץ ישראל שמקצרים בסליחות ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות", וכן המנהג הנפוץ בהרבה בתי כנסיות. אמנם להלכה נראה שהציבור אומר את כל הסליחות ואבינו מלכנו כרגיל, ורק תחנון ו"והוא רחום" לא אומרים.