דיני תעניות בה"ב

כיצד מקבלים את התענית

לכתחילה צריכים המתענים לקבל על עצמם את התענית בפה.

אפשר לקבל את התענית ב-2 דרכים:

א. ע"י אמירת נוסח 'קבלת תענית' הנאמר לפני 'עושה שלום' בתפילת לחש של מנחה ביום שלפני התענית. אם לא אמר את הנוסח במנחה, יכול לאומרו עד השקיעה, ובדיעבד עד צאת הכוכבים. לאחר צאת הכוכבים שוב אינו יכול לקבלה.

ב. ע"י עניית 'אמן' על ה"מי שברך" הנאמר בשבת שלפני הצומות, ולכוון שמקבל עליו בזה את התעניות [עניית אמן ללא מחשבה על קבלת התענית, אינה נחשבת קבלת התענית].

עבור מי שרגיל מדי שנה לצום את תעניות בה"ב, אין קבלת התענית מעכבת.

דין מי שלא קיבל תענית

כמבואר לעיל, לכתחילה צריכים המתענים לקבל על עצמם את התענית בפה.

אם שכח לקבל את התענית, יש חילוק בין אדם שרגיל לצום תעניות בה"ב, לאדם שאינו מורגל בהן:

מי שרגיל לצום בבה"ב, אף אם לא קיבל על עצמו, יכול להתענות, וייחשב לו כתענית בה"ב.

מי שלא רגיל בצומות בה"ב, ולא קיבל על עצמו את התענית ביום שלפניה – אם יצום, לא יהיה לזה את המעלה של תענית בה"ב. אך אעפ"כ אם יצום, הרי זה נחשב לו ככפרת עוון, כיון שמענה את עצמו.

לעניין אמירת עננו למי שלא קיבל על עצמו, ואינו מורגל בתעניות אלו – אשכנזים אומרים עננו, וספרדים אינם אומרים.

 זמן תחילת התענית

התענית מתחילה בעלות השחר השני שהוא 72 דקות במעלות קודם הנץ, ולכן מותר לאכול ולשתות בלי הגבלה עד עלוה"ש השני.

אמנם אם הולך לישון נחשב שקיבל את התענית, ולפיכך מי שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה לפני עלות השחר, צריך להתנות לפני שהולך לישון שיוכל לאכול ולשתות לאחר שיקום.

תנאי זה לא צריך להיעשות דווקא בדיבור, אלא די שיחשוב על כך שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום מהשינה, לפני עלות השחר.

אם לא התנה – לבני ספרד אסור באכילה ובשתיה, ולבני אשכנז מותר בשתיה אך אסור באכילה.

 מי שאכל או שתה בטעות

ימשיך לצום כרגיל, ויאמר עננו, אך אם אכל יותר מכזית או שתה יותר ממלוא לוגמיו ישמיט את המילים 'ביום צום תעניתנו', ויאמר 'ביום צום התענית הזה'. בנוסף, ראוי שילמד הלכות תענית לכפרה על עוונו.

יש אפשרות נוספת, והיא אף עדיפה יותר, שמי שאכל או שתה בטעות [אפילו פחות מכזית או ממלא לוגמיו], יעשה התרת נדרים ע"י שלושה [באופן המבואר בשלוחה 61], וע"י כך עוקר את קבלת התענית מעיקרה.

 השתתפות בסעודת מצווה ביום התענית (כגון סעודת ברית, סיום מסכת וכדומה)

יש חילוק בין הנוהג לצום בדרך כלל אך לא קיבל על עצמו לצום בתענית זו, למי שאינו נוהג לצום בדרך כלל, אך קיבל על עצמו בתענית זו:

אם רק נוהג לצום אך לא קיבל על עצמו כעת בנדר מפורש – יכול להשתתף בסעודת המצוה ופטור מהצום. אך אם קיבל על עצמו את הצום בנדר מפורש, אסור לו לאכול בסעודת המצוה.

 שעת סיום הצום

זמן צאת הצום הוא 30 דקות לאחר השקיעה. יש המחמירים להמתין 40 דק' לאחר השקיעה, ויש המקלים להמתין 20 דק' לאחר השקיעה.

דיני אמירת הסליחות בתעניות בה"ב

דינים כלליים, כולל דין אמירת סליחות בלילה, ודין אדם שהתפלל במניין שלא אמרו בו סליחות

מנהג אמירת הסליחות נהוג בעיקר בקהילות הליטאים, וכן יש מהחסידים הנוהגים. הספרדים לא נהגו במנהג זה.

אמירת הסליחות אינה חיוב גמור, אך היא מנהג שנהגו בו ישראל, ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות.

המנהג הוא לומר את הסליחות בתפילת שחרית לאחר חזרת הש"ץ. אם רוצים לומר סליחות בלילה, אפשר לאומרם לאחר חצות הלילה, אך באופן זה יש לומר תחילה אשרי ולאחריו חצי קדיש, ולאחר הסליחות יאמר הש"ץ קדיש תתקבל.

אשכנזי שהתפלל במניין ספרדי אינו חייב להשלים, אך אם הוא רוצה, הוא יכול לאומרן ביחידות לאחר התפילה.

אמירת סליחות ביחידות

המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, אך לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. בנוסף אין להם לומר את הקטעים שאומרים בארמית "רחמנא דעני לעניי" וכו'.. כמו כן יאמרו תחנון מבלי ליפול על הפנים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].

סליחות כשיש בעל ברית או חתן

כשיש בעל ברית או חתן – נחלקו האחרונים אם אומרים תחנון, ולהלכה נראה שאין לומר [ויש המקצרים ואומרים רק עד "להשם אלוקינו הרחמים והסליחות"]. בעל הברית בעצמו וכן החתן בעצמו אינו פטור מאמירת סליחות, אלא רק מתחנון.