כתב השולחן ערוך (סי' מז' סע' יג'): 'המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה, ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת'. וכתב המ"ב (ס"ק כט') שאף אם חזר וישן אחר כך שנת קבע קודם אור היום, אין צריך לחזור ולברך, כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שנת הלילה שלאחריו. וביאור דבריו הוא, שלאחר שאדם ישן בלילה, מתכוון בברכת התורה שמברך לפטור את כל היום הבא, עד הבוקר של היום שלאחריו, ולכן אף אם חזר לישן אין צריך לברך פעם נוספת ברכת התורה. ומקור דין זה נובע מהדרך החיים (ראה בה"ל שם) הסובר להלכה שאין צריך לחזור ולברך על שנת הקבע השניה שישן בלילה זה (ודלא כהפרי חדש שסובר שצריך לחזור ולברך גם על שנת הקבע השניה).
אך נראה שכל הדין הנ"ל שמברך ברכה"ת מיד שניעור ופוטר בזה את כל היום אף אם חוזר לישון שנת קבע, זה דוקא אם השינה הראשונה היא השינה העיקרית, אבל אם הלך לישון לזמן קצר [אפילו בבגדי שינה] וכוונתו אחר כך לקום ואחר זמן לחזור ולישון את שנתו העיקרית, אז השינה הראשונה נחשבת שנת עראי, שדינה מבואר להלן בסע' כג' שאינה נחשבת הפסק להתחייב לברך ברכת התורה פעם נוספת (ויש במה שנתבאר שיטות שונות, עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שלז' ושו"ת קרן לדוד סי' יא', אך כן נראה להלכה). וביאר המ"ב (שם ס"ק כג', ומקורו מהטור) דשנת עראי היינו כגון באופן שמתנמנם במיושב על אצילי ידיו, ואפילו בלילה אין זה נחשב לשינה שמפסיקה ומחייבת ברכת התורה. ונראה שלא רק באופן הנ"ל, אלא אף כשישן על מיטה - אם השינה עראית ואחריה תבוא שינה עיקרית של כמה שעות - השינה הראשונה נחשבת שנת עראי, ואין צריך לברך אחריה ברכת התורה, ורק אם לא ישן שוב לאחר השינה הראשונה אז אף אם ישן על מיטתו עם בגדים, צריך לברך ברכת התורה.
ובאופן שלא התכוון מתחילה לישן שוב אח"כ, ואח"כ תקפתו שינה שוב, כתב השערי תשובה (סי' מז' ס"ק יב') שהשינה הראשונה נחשבת שנת קבע, והשניה נחשבת שנת עראי, ואף אם היתה ארוכה יותר מהראשונה, וכיון שבירך ברכת התורה לאחר השינה הראשונה שוב אין צריך לברך ברכת התורה לאחר השינה השניה.
נתבאר שאם השינה העיקרית היא הראשונה מברך על הראשונה ולא על השניה (ואף אם חזר וישן באותו אופן וזמן כהשינה הראשונה, בכל זאת אין צריך לברך ברכות התורה רק בפעם הראשונה שקם משנתו בלילה, כהדרך החיים הנ"ל). אמנם מי שרוצה לחשוש לדעת הפרי חדש שסובר שאם ישן פעם שניה צריך לחזור ולברך עליה שוב, כתב בשערי תשובה (סי' מז' ס"ק יב') שיכוון בברכת התורה שמברך בפעם הראשונה, שכוונתו לצאת בה רק עד השינה השניה.
ומקור דין זה שאפשר לכוון בברכת התורה שתחול רק עד זמן מסויים הוא מדברי רבינו תם שהובא בתוס' (ברכות יא' ע"ב) שמברכים ברכת התורה רק בעלות השחר, ואם קם באמצע הלילה אינו מברך ברכת התורה, והטעם כי דעת האדם כשמברך בבוקר היא עד הבוקר שלמחרת.
והמגן אברהם הוסיף שאף לדידן שעל שנת לילה קבועה - כשקם באמצע הלילה - מברך ברכת התורה ודלא כר"ת, מ"מ אם היה ער כל הלילה יצטרך לברך שוב בבוקר שלמחרת, כיון שדעת האדם לפטור רק עד אז. ומבואר בדברי המג"א שאף שלהלכה לא קי"ל כר"ת לגבי ברכת התורה בקם באמצע הלילה אחר שנת קבע, מ"מ אין מחלוקת להלכה בעיקר היסוד דר"ת שמועילה כונה בברכה שתחול רק עד זמן מסויים.
והנה המגן אברהם (בהלכות סוכה סי' תרלט' ס"ק יז') כתב שלגבי ציצית וסוכה לא מועילה כוונה בברכה שהברכה תועיל רק עד חצות היום. ויש לעיין מדוע לענין תלמוד מהני כוונה בברכת התורה. וכבר תמה בזה בספר חיי אדם (בנשמת אדם כלל ט').
ויש לחלק בין מצות סוכה וציצית שהן מצוות מתמשכות ובהן לא תועיל כוונה בשעת הברכה שתחול לזמן קצוב, לבין תלמוד תורה שכל לימוד נחשב למצוה בפני עצמה, ובה תועיל כוונה שתחול הברכה עד זמן מסויים. ולכן מי שמוריד את הטלית קטן במרחץ באמצע היום ואח"כ לובשו, כתב הביאור הלכה (סי' ח' סע' יד') שיכוון שהברכה תחול עד שילך לבית המרחץ ואח"כ יברך שוב, ומכיון שעושה מעשה לבישה חדש מועילה כוונה להגביל את הזמן עליו חלה הברכה.
קטן שמלאו לו יג' שנים בלילה לאחר ברכת התורה שבירך בבוקר
יש לדון בקטן שמלאו לו יג' שנים בתחילת הלילה לאחר שבירך ברכת התורה בבוקר קודם שמלאו לו יג', האם הברכה שבירך בבוקר מועילה לו לאחר שמלאו לו יג'. והנידון הוא, כיון שחיוב קטן בברכת התורה הוא מדרבנן מדין חינוך, ובלילה לאחר שמלאו לו יג' שנה, יש פוסקים הסוברים (הובא במ"ב סי' מז' סק"א) שברכת התורה חיובה מן התורה, נמצא שכשבירך בקטנותו היה החיוב מדרבנן, ויתכן שלא יפטור את חיוב הברכה מהתורה החל עליו כשנעשה בן מצוות בערב.
והנה המרדכי (במגילה יט' רמז תשצח') דן אם מי שחייב מדרבנן מוציא ידי חובה את החייב מדאורייתא, כגון סומא שחייב במצוות מדרבנן, אם יכול להוציא את בני ביתו החייבים בקידוש מהתורה, ובתוס' (ר"ה לג') צידד שגם החייב בתורת רשות יכול להוציא מי שהוא בר חיוב.
וכתב המרדכי להוכיח מכך שאפשר לעשות קידוש בערב שבת בזמן תוספת שבת - ואף שתוספת שבת היא מדרבנן - מ"מ הקידוש מועיל אף לשבת עצמה שאז החיוב הוא מהתורה, ואם כן חזינן שזמן חיוב דרבנן יכול להוציא חיוב מהתורה, ולכן גם סומא יכול להוציא בני ביתו בקידוש.
והקשה המרדכי א"כ מדוע מבואר בגמ' (ברכות כ':) שנשים, להצד שחייבות בברכת המזון רק מדרבנן אינן יכולות להוציא אנשים שהם חייבים בברכת המזון מדאורייתא, ותירץ המרדכי שלצד שחיוב נשים בברכהמ"ז הוא מדרבנן לעולם אינן יכולות להתחייב בה מדאורייתא, ולכן אינן יכולות להוציא אנשים, משא"כ סומא שיכול להתפקח ואז חיובו מהתורה, וכן לגבי תוספת שבת - הרי בלילה יתחייב בשבת מהתורה, ולכן יכול אף החייב מדרבנן להוציא מי שחייב מדאורייתא.
והמגן אברהם (סי' רסז' ס"ק א') כתב להקשות על המרדכי מדוע קטן אינו יכול להוציא גדול ידי חובה (ברכות כ' ע"ב ומגילה יט ע"ב), הרי הקטן כשיגדל יהיה חייב מהתורה, וכמו בתוספת שבת שיכול לקדש בזמן תוספת שבת אף שהוא רק מדרבנן וא"כ אף קטן יוכל להוציא גדול.
ותי' החיי אדם (הלכות שבת כלל ו' סע' ג' בסוגריים) שיש לחלק בין שנים שאחד מוציא את השני, ובזה מי שחייב מדרבנן אינו מוציא את החייב מהתורה, משא"כ באדם עצמו שאף שכשבירך היה חייב מדרבנן, כיון שהוא רק מחוסר זמן מהני מה שבירך אף לזמן שחיובו מהתורה.
ולפי זה יוצא שה"ה בקטן שבירך ברכת התורה בקטנותו אינו צריך לברך שוב באותו יום בערב כשהגדיל, ומועילה ברכת התורה שבירך בבוקר, ואף שהיה חייב אז רק מדרבנן - מהני ברכתו אף ללילה שהתחייב בה מהתורה.
וישנם שמהדרים ומכוונים לצאת ידי חובת ברכת התורה בברכת 'אהבת עולם' בערבית ולומדים מיד אחרי התפילה, ובזה ודאי שפיר דמי.
הישן ביום וניעור בלילה שלאחריו
מי שהיה ער כל הלילה נחלקו הפוסקים האם יכול לברך ברכת התורה אחרי עלות השחר. ברא"ש (ברכות יא') מבואר שאינו מברך, וכן משמע בשולחן ערוך (סי' מז' סע' יא') להבנת המגן אברהם (ס"ק יב') בשיטתו, אמנם המגן אברהם עצמו (שם ס"ק יב' ובסי' תצד') סובר שצריך לברך ביום, שלדעתו ברכת התורה בבוקר הוא כמו שאר ברכות השחר, שמברכים בכל בוקר, אף מי שהיה ער כל הלילה (מלבד 'אלוקי נשמה', ו'המעביר שינה').
ויסוד דברי המגן אברהם הוא על פי דברי רבינו תם (בתוס' ברכות יא' ע"ב) שסובר שמי שישן בלילה וקם באמצע הלילה, לא יברך ברכת התורה רק בבוקר בעלות השחר, ומבאר המג"א טעמו, שלשיטתו ברכת התורה היא כמו כל ברכות השחר שמברכים בכל יום, ואף שאנן נקטינן (כמבואר בשולחן ערוך סי' מז' סע' יב', יג') שמברכים ברכות השחר אחר שנת לילה אף כשקם באמצע הלילה, ודלא כר"ת שסובר שהברכה מועילה עד הבוקר שלמחרת ולדעתו רק אחר שנת קבע של לילה מברכים, מ"מ אין חולקים על ר"ת ביסוד דבריו שברכת התורה היא כשאר ברכות השחר, ולכן אף מי שהיה ער כל הלילה יכול לברך בעלות השחר ברכת התורה, עכת"ד המג"א.
ולמעשה נקטינן כהכרעת המ"ב (בסי' מז' ס"ק כח') שישמע את הברכה מאחר או שיכון ב'אהבה רבה',לצאת ידי חובת ברכת התורה, וילמד לאחר התפילה.
ורע"א בגליון השו"ע (סי' מז' סע' יב') כתב שאם ישן ביום שלפני הלילה שניעור בו, אף שהיה ניעור כל הלילה - יברך ברכות התורה לכו"ע, וטעמו דממה נפשך: לשיטת רבינו תם כבר נתבאר שכשמגיע עלות השחר מתחייב בברכה, ולשיטת שאר הראשונים שחולקים על רבינו תם וסוברים שכשישן בלילה וקם באמצע הלילה מברך מיד ברכות התורה, טעמם מבואר ברא"ש (ברכות יא') ועוד ראשונים שהוא משום ששינה נחשבת הפסק, ולשיטתם אף שנת יום נחשבת הפסק, ובאמת היה צריך לברך לשיטתם אף על
שנת יום ברכת התורה.
והבית יוסף (בסי' מז') מביא את דברי האגור הסובר שלא לברך ברכת התורה לאחר שנת יום, ותמה בזה - מדוע לא יברכו, הרי כמו שבשנת לילה נקטינן שמברכים אף כשקם באמצע הלילה קודם עלות השחר משום ששינה נחשבת הפסק, אם כן אף שנת יום תחשב להפסק ויצטרכו לברך אחריה, ומתרץ הבית יוסף כיון ששיטת רבינו תם הנ"ל ששנת לילה לא נחשבת הפסק ומברכים רק בעלות השחר, אף שאנן לא נקטינן כרבינו תם לגבי שנת לילה, ואנו כן מברכים, אך לאחר שנת יום אנו חוששים לשי' רבינו תם ולא מברכים.
וזה הביאור בדברי רע"א שאם ישן ביום והיה ער כל הלילה לכו"ע יכול לברך, שהרי לשיטת שאר הראשונים אף שנת יום נחשבת הפסק, והיה צריך לברך אחריה ברכות התורה, ומה שאין מברכים הוא כמו שכתב הבית יוסף שחיישינן לשיטת רבינו תם שסובר שאין מברכים אף על שנת לילה, ואנו חוששין לדבריו לגבי שנת יום, אבל כאן שעבר כל הלילה, שאז אף לרבינו תם מברכים, א"כ לכו"ע יכול לברך בבוקר, כשישן ביום.
אך קצת יש לעיין בזה, שהרי למעשה המנהג שאין מברכין על שנת יום וכמו שכתב האגור, ומובא שיטה זו בשו"ע (סי' מז' סע' יא'), והיינו שנקטינן ששנת יום אינה נחשבת הפסק [ונכון שהטעם הוא כמו שכתב הבית יוסף שהוא משום שחישינן לשיטת רבינו תם, וכאן שעבר כל הלילה אף לרבינו תם יכול לברך], אבל למעשה כיון שלדידן צריך שינה ממש, ושנת יום לא נחשבת הפסק שהרי אנו נוהגין למעשה שלא לברך לאחר שנת יום, א"כ אין כאן שינה שמחייבת ברכת התורה, וכן ידוע משמו של החזו"א שפקפק על דברי רעק"א וסובר שאין מברכים באופן הזה.
והנה כתב רעק"א שם שאף שאמר 'אהבת עולם' בערבית ואם כן לכאורה יצא ידי חובת ברכת התורה ולא יוכל לברך בבוקר כיוון שלא ישן בלילה, אך כתב רעק"א שכיוון שלא למד מיד לאחר התפילה, לא מהני לברכת התורה.
ולפי דברי רעק"א יוצא שמי שילמד לאחר תפילת ערבית שוב לא יברך ברכת התורה ביום כשהיה ניעור כל הלילה - ואף אם ישן ביום, וכן פוסק המ"ב (סי' מז' ס"ק כח'), וטעמו, כיון שבאופן זה נשארת רק שיטת ר"ת שיכול לברך על היום החדש - והרי לא קיי"ל הכי, וא"כ א"א לברך ברכת התורה.
ולפי זה יוצא שלדברי המ"ב (סי' מז' ס"ק יג') שכתב שלאחר שנת יום יש לכתחילה לכוון לצאת בערבית ב'אהבת עולם' ידי חובת ברכת התורה וללמוד מיד לאחר התפילה, א"כ לא יוכל לברך בבוקר ברכת התורה, אם היה נעור כל הלילה.
ללמוד עם מי שאינו שותו"מ ולא בירך ברכה"ת
נראה שאין איסור ללמוד עם אדם שאינו שומר תו"מ שלא בירך ברכת התורה, שנראה שאין איסור ללמוד תורה בלא ברכה, שאינו כברכת הנהנין שיש איסור לאכול בלא ברכה, אלא שיש חיוב לברך לפני שלומדים, אבל אין איסור בעצם הלימוד בלא ברכה, ולכן אף מי שלא בירך, אין לו איסור ללמוד.
ולכן אף מי שיש לו ספק אם צריך לברך ברכת התורה, ומחכה לאחר שיוציאנו יד"ח, וכגון בניעור כל הלילה, אין צריך להפסיק ללמוד בעלות השחר, ואף שאין מי שיוציאו כעת - מותר לו להמשיך ללמוד, עד שיצא מהספק – או על ידי שישמע הברכה מאחר, או שיכוון ב'אהבה רבה' וילמד לאחר התפילה.
