תפילה לנוסע ברכב ציבורי
הנוסע באוטובוס רכבת או מטוס, כיצד ינהג לגבי תפילת שמונה עשרה
[א] במקום שיכול לכוון כראוי גם אם יתפלל בעמידה - צריך להתפלל בעמידה (ובמהלך טיסה או נסיעה ברכבת לפעמים אפשר לעשות כן), ואפילו אינו יכול לעמוד אלא על ידי סמיכה והשענות על עמוד וכדומה, גם צריך לעשות כן.
כמבואר בשלחן ערוך (סימן צד' סע' ד') שלענין רוכב בקרון ובספינה אם יכול לעמוד צריך לעמוד, ואינו כרוכב על החמור שהקלו לו שאפילו אם יכול לירד מהחמור אינו צריך לעשות כן וכפי שעולה מדברי השלחן ערוך (שם) והביאור הלכה (ד"ה היה). אמנם יש חולקים על דין זה וסוברים שלעולם יכול לשבת בהיותו נוסע בקרון ובספינה, וראה להלן.
והנה בט"ז (שם ס"ק ד') הקשה מה מועיל לעמוד בקרון ובעגלה הרי סוף סוף הוא מהלך על ידי תנועת הקרון והספינה וכפי שנפסק להלכה שרוכב כמהלך, ומהלך ויושב דין אחד להם. ותירץ הט"ז זה לשונו: "שלענין תפילה לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה" עד כאן לשונו, אולם בפרי מגדים (שם ובס"ק ה') נקט שמהלך עדיף ממיושב, אכן ברבינו יונה (ברכות כ' ע"ב מדפי הרי"ף) מבואר כסברת הט"ז.
ומקור הדין שאפילו אם אינו יכול לעמוד ממש אלא צריך להשען ולהסמך על עמוד וכדומה שעדיף לעשות כן, הוא לפי המבואר במשנה ברורה (שם ס"ק כ"ד) שתפילה בעמידה על ידי סמיכה עדיפה מתפילה במיושב, ולכאורה הוא הדין לענין עמידה על ידי סמיכה באמצע נסיעה, אף שבין כך אינו עומד ממש.
[ב] במקום שמחמת טלטולי הדרך קשה לו להתפלל ולכוון כראוי כשהוא בעמידה: יתפלל בישיבה, מאחר ואם יתפלל בעמידה לא יוכל לכוון כראוי (כמצוי בנסיעה באוטובוס עמוס או בדרך משובשת ושאר מפריעים או בנסיעה ברכב פרטי). ומ"מ בשעת הכריעות אם אפשר ישתדל להעמד ולכרוע מעומד, ואם אין באפשרותו - יכרע מיושב (שו"ע שם סע' ה'). וכן לפסוע ג' פסיעות לאחוריו במקום שאפשר לו במעומד (כגון באוטובוס) - יעשה כן. ויש לישב ברגליים צמודות כמו בתפילה מעומד.
שנינו בגמרא (ברכות ל ע"א) "היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי - הלכה כרבי". ולהלכה נפסק כשיטת רבי שבין כך ובין כך יתפלל בישיבה, וכמבואר ברמב"ם הלכות תפילה (פ"ה ה"ב) ובטור ובשלחן ערוך (סימן צד' ס"ד).
עוד שנינו בברייתא בהמשך הסוגיא שם: "השכים לישב [ויש גורסים לילך] בקרון או בספינה מתפלל", ויש לדון אם חידוש הברייתא ש"מתפלל" הוא שאינו צריך לרדת מן הקרון כדי להתפלל בעמידה, אבל עדיין מחוייב לעמוד בתוך הקרון והספינה ולהתפלל, ואינו דומה לרוכב על החמור שאין באפשרותו לעמוד על החמור. או אפשר שחידוש הברייתא שאף רשאי לישב ולהתפלל בתוך הקרון, ומשום שלא הטריחוהו לעמוד באמצע נסיעתו. ולכאורה יש לפשוט ספק זה ממה שמצאנו במאירי (ברכות שם) שכתב שאף ברוכב על גבי בהמה אם יכול להתפלל על גבי הבהמה בעמידה שצריך לעשות כן, ולא הקילו לו אלא לענין שאינו צריך לרדת מהחמור אפילו כשיכול, ואם כן כל שכן שהנוסע בקרון ובספינה שצריך לעמוד בתוך הקרון אם הוא יכול. אמנם מצינו שנחלקו בכך הפוסקים, דהנה השלחן ערוך (שם) כתב לענין רוכב בקרון ובספינה זה לשונו: "אם יוכל לעמוד עומד ואם לאו יושב במקומו ומתפלל", ומבואר מפורש מדבריו כפי שהעולה משיטת המאירי שברוכב בקרון ובספינה לא התירו לו לשבת בכל אופן, אלא אם יכול לעמוד צריך לעמוד. [אולם לגבי רוכב על החמור חולק השלחן ערוך על המאירי ודעתו שם שאין לחלק אם יכול לעמוד או לא, ומבואר שברוכב על החמור הקילו יותר מרוכב בקרון ומשום שטירחא וקושי לו יותר]. מאידך בטור (שם) כתב - "וכן אם היה בספינה או על גבי קרון יושב ומתפלל" עד כאן לשונו, וממה שלא כתב שאם יכול לעמוד צריך לעמוד משמע שלא חילק בזה ולעולם התירו לו לשבת ולהתפלל, שלא הטריחוהו בהיותו בספינה ובקרון לעמוד שם. ומסתבר שסברת הטור הוא משום שלמד כן מרוכב על החמור של הטריחוהו לרדת והוא הדין שיכול להשאר לישב בקרון. אמנם להלכה יש לנהוג כפי העולה מהשלחן ערוך וכפי שעולה מדברי הביאור הלכה שם (ד"ה היה).
תפילה קצרה כשאינו יכול להתפלל בעמידה
מי שאינו יכול להתפלל תפילת שמונה עשרה בעמידה, האם עדיף להתפלל תפילה קצרה בעמידה, או תפילה שלימה בישיבה
יתפלל תפילת שמונה עשרה בשלימות בישיבה, כיון שיש לו שהות להתפלל תפילת שמונה עשרה בשלימותה לא נתקנה לו תפילה קצרה, שלא נתקנה אלא במקום שאין שהות להתפלל.
והטעם להקל ולהתפלל בישיבה באופן זה הוא מפני שאינו מעכב את עיקר התפילה, וכמבואר במשנה ברורה סימן צד' ס"ק כז' שלהלכה אם התפלל מיושב אינו חוזר ומתפלל, וביותר כתב הפרי מגדים (שם משבצות זהב ס"ק ה') על פי דברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"א) שאף אם התפלל במיושב בלא שום אונס אינו חוזר ומתפלל כיון שתפילה בעמידה אינו מעכב את התפילה. ואף לשיטת השלחן ערוך (שם ס"ט) שצריך לחזור ולהתפלל, אפשר שעדיף שיתפלל תפילה שלימה במיושב ולא תפילת הביננו, שאינו דומה מי שמתפלל תפילה קצרה שאינו מקיים את עיקר התפילה למי שמתפלל במיושב שאינו מקיים רק את תנאי התפילה אף שהוא מעכב, וכ"מ במ"ב סי' קי' ס"ק ב'.
תפילה בנסיעה כשיכול לעצור את הרכב
הנוסע בדרך ברכב פרטי, והוצרך להתפלל שמונה עשרה ברכב, אך יש באפשרותו לבקש מהנהג שיעצור את הרכב, האם צריך לעשות כן
אם הוא ממהר להגיע למחוז חפצו, יכול להתפלל תוך כדי הנסיעה ובישיבה, ואינו צריך להתעכב בדרך בשביל זה, אולם בברכת 'מגן אבות' אם יכול ואין סכנה בדבר, ראוי שיעצור את הרכב ויתפלל בעודו ברכב בישיבה, אבל אינו צריך לצאת מהרכב.
לעיל הובאו דברי רבי בגמ' ש"אם היה רוכב על החמור בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל". ונחלקו הראשונים אם כוונת רבי רק שאינו צריך לרדת מהחמור, אבל עדיין אם יכול צריך להעמיד את החמור במקומו ולהתפלל שם. או שכוונת רבי שאף יכול להמשיך לרכב על החמור. דעת רש"י (ברכות ל' ע"א ד"ה שאין), ותוספות (שם ד"ה הלכה), והרא"ש (ברכות פ"ד סימן יט') שאף אינו צריך להעמיד את החמור במקומו, מאחר וקשה בעיניו עיכוב הדרך ואם יעמוד תתבלבל דעתו. אולם דעת רבינו יונה (כ' ע"ב בדפי הרי"ף) שלא התיר רבי אלא שלא צריך לירד מהחמור מפני שבעלייה והירידה מהחמור תתבלבל דעתו, אבל אינו יכול להמשיך ולרכב על החמור אלא צריך לעכב את השיירה ולהמתין עד שיסיים תפילתו, מפני שרכיבה על החמור הרי היא כהליכה, וצריך להתפלל דוקא בעמידה, ורק בדיעבד שהשיירה הולכת ואינו יכול לעכבה, יכול להמשיך לרכב על החמור, מאחר וסוף סוף אינו דומה הליכה ברגליו שיש לו עמל הליכתו וקשה יותר הכוונה, להליכה על גבי החמור שהוא בנחת.
ונפק"מ במחלוקת זו לגבי ברכת 'מגן אבות' שהכוונה שם לעיכובא, שלדעת ר' יונה אינו יכול להמשיך לרכב על החמור אפילו כשהשיירה הולכת. אמנם לדעת רש"י תוספות והרא"ש שטעם ההיתר של רבי להמשיך לרכב על החמור הוא מחמת עיכוב הדרך כתב הבית יוסף (שם) שאף בברכת אבות אינו צריך להמתין שהרי על ידי עיכוב הדרך יפסיד את כוונתו.
ולהלכה נפסק (שלחן ערוך סימן צד ס"ד) כדעת רש"י תוספות והרא"ש שאם קשה בעיניו עיכוב הדרך מותר לו גם להתפלל אף כשהוא ממשיך לרכב על החמור. ומשום כן גם כאן שהוא נוסע ברכב וקשה עליו עיכוב הדרך, יכול להמשיך ולהתפלל בעודו נוסע ואינו צריך לעצור הנסיעה אפילו שיש באפשרותו לעצור, כיון שעל ידי עצירתו תתבלבל כוונתו מחמת עיכוב בדרך.
אמנם לגבי ברכת 'אבות' כתב השלחן ערוך (שם) שיש להחמיר שלא לומר בהליכתו בברכת אבות, אלא יעמוד שם בקרון וכן ברוכב על החמור צריך לעצור את החמור (אם לא במקום סכנה שמותר לו להמשיך), וטעם הדין משום שיש הסוברים שלענין ברכת אבות שהכוונה מעכבת אף רש"י וסייעתו מודים שאין לו להמשיך ברכיבה כדי שלא יפסיד הכוונה. ואולם כתב המגן אברהם (ס"ק ז') שאף לדעת המחמירים, מכל מקום אינו צריך לרדת החמור ודי לו שאינו ממשיך בהליכתו, ומשום שעיקר השיטה שאסור להמשיך ולרכב על החמור בברכת 'מגן אבות' אף מעיקר הדין, הוא רבינו יונה, ודעת רבינו יונה שם שאינו צריך לירד מהחמור שהירידה והעלייה מהחמור היא עצמה מעכבת את הכוונה, וכן העתיק להלכה המ"ב (שם ס"ק יז').