הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת יתרו
נטילת ידים במקום הקידוש
כתוב בתורה (שמות פרק כ'): 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ', ואיתא בגמ' פסחים (קו' ע"א): 'תנו רבנן: 'זכור את יום השבת לקדשו' – זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין – תלמוד לומר: 'זכור את יום השבת לקדשו'.
הלכה פסוקה היא (סי' רעג') שצריך שהקידוש יהיה במקום סעודה, ונחלקו האחרונים אם יוצא חוץ למקומו בין הקידוש לסעודה ואחר כך חוזר, האם זה יחשב קידוש במקום סעודה, ואמנם דעת הכנה"ג שאין היציאה מקלקלת אם חזר למקומו ואכל, אבל כיון שיש חולקים בזה הכריע המ"ב בסי' רעג' שלכתחילה יזהר בזה מאד, אבל בדיעבד יש לסמוך על דעת הכנה"ג שכיון שחזר למקומו נחשב הקידוש במקום סעודה.
ואם מקדש בחדר אחד והולך ליטול ידים במטבח וחוזר לאכול במקום שקידש, אם רואה ממקום הנטילה מקצת ממקום הקידוש – מותר הדבר לכתחילה, כמבואר בבה"ל (שם ד"ה 'וכן עיקר') שאם רואה מקומו הראשון ודעתו לכך בשעת קידוש – מותר לכתחילה, וכ"ש כשחוזר למקומו שדעת הכנה"ג שאין זה נחשב הפסק, כנ"ל.
ואם מהמקום בו נוטל ידיו לא רואים את מקום הקידוש, לדעת הר"ן לא מהני מה שדעתו לעבור מחדר לחדר, אמנם כיון שחוזר למקומו הראשון שלדעת הכנה"ג אין זה נחשב הפסק ומבואר במ"ב (שם ס"ק יב' ובבה"ל שם ד"ה 'לאלתר') שאין להחמיר בדיעבד כנגד דעת הכנה"ג, לכן מנהג העולם להקל בזה, ובצירוף זה שהיציאה לצורך נט"י נחשבת צורך הסעודה והוי צד נוסף להקל. ואם נשארו מקצת אנשים בשולחן אפשר לצרף גם סברת הגר"ח מוולאזין זצ"ל שהובא בשו"ת רבינו יוסף מסלוצק (סי' ז') שהניח מקצת חברים מועיל גם בקידוש במקום סעודה, וכן לצרף דעת הריטב"א (סוכה מה') שאם חוזר מיד אינו נחשב שינוי מקום אף אם יוצא החוצה לגמרי.
אמנם המהדרים מקפידים שאם לא רואים ממקום הנטילה את מקום הקידוש אפילו במקצת, מביאים קערת מים לנטילה אל מקום הקידוש, ויש הנוהגים שבאופן זה המסובים נוטלים ידיהם לפני הקידוש, ומבואר במ"ב (סי' רעא' ס"ק נח') שבני הבית שלא מקדשים בעצמם יכולים לכתחילה ליטול ידים לפני הקידוש, ורק המקדש בעצמו דינו שלכתחילה לא יטול ידים לפני הקידוש כמבואר שם (סע' יב' ובמ"ב ס"ק סב'). כמו כן אפשר לנהוג באופן זה אם יש הפסק גדול בין הקידוש לסעודה ע"י שבני הבית עוזבים את הסעודה.