הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת לך לך
בפרשת השבוע נאמר "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר" (בראשית יז, י).
דעת המהר"ח או"ז (סי' יא) שאדם מקיים מצווה בכל רגע שהוא מהול, והוכיח את דבריו מכך מדברי הגמ' במנחות מג: "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו".
ויש להעיר על דבריו, הלא נפסק שמצוות צריכות כוונה, והרי אין בני אדם מכוונים למצוות מילה בכל רגע מימי חייהם.
ויתכן ליישב עפ"י מה שפסק השו"ע (יו"ד סי' רסד) שאם גוי כבר מל את התינוק, אין צריך לחזור ולמות שנית (עיי"ש), ותמוה הלא מצוות צריכות כוונה.
וייסדו האחרונים (אמרי בינה, בית הלוי, קוב"ש ועוד) שבמצוות שעיקרן הוא התוצאה של המצוה, אין הכוונה מעכבת (ראה אזמרה לשמך 154).
ולפי"ז אפשר ליישב, שכיוון שעיקר מצות מילה הוא התוצאה (עי' מנח"ח מצוה א), ובפרט המצוה שמקיימים כל החיים לדעת המהר"ח או"ז, ענינה הוא שהאדם יהא מהול למעשה, לפיכך אף אם אין בני אדם מכוונים לכך, הם מקיימים מצוה.