הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת בא
"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות יג, ב), "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ…" (שמות יג, יא)
ידוע שישראל נצטוו לקיים מצות תפילין ביציאתם ממצרים, ויש לשאול איך קיימו מצות תפילין, הרי שתיים מתוך ארבע הפרשיות, פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע', נאמרו רק בערבות מואב (דברים פרק ו ופרק יא), ומבואר בגמ' (מנחות כח.) שהפרשיות מעכבות זו את זו, ואם כן חסרו בתפילין שתי פרשיות?
ובביאור הדבר ישנן ג' שיטות:
[א] עם ישראל הניח במדבר תפילין עם שתי פרשיות בלבד, ומש"כ בגמ' במנחות שהפרשיות מעכבות זא"ז הוא רק אחרי שנתנו כל הארבע פרשיות (כלי חמדה פ' דברים).
[ב]. פרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמע' נאמרו במצרים יחד עם 'קדש' ו'והיה כי יביאך', אלא שבתורה הן נכתבו מאוחר יותר (רשב"א, מנחות לד).
[ג]. י"א שלא הניחו תפילין עד שהגיעו לערבות מואב (פנים יפות פ' כי תבא, כלי חמדה פ' עקב. אמנם בדעת זקנים במדבר טו מבואר שכבר בזמן המקושש כבר הניחו תפילין, ודלא כתירוץ זה).
והתירוץ השלישי מבואר כבר בדברי המבי"ט (בית אלוקים פרק לז).
ועוד כתב שם כי יתכן שגם מצות סוכה לא קיימו במדבר, מפני שישבו תחת ענני הכבוד, והוי כסוכה תחת הבית.
ועוד כתב שיתכן כי גם מצות מצה לא קיימו, מפני שלא היה להם לחם (וכ"כ תוס' קידושין לח. בשם הירושלמי, וכ"כ האבן עזרא בפרשתן (בפירוש הקצר, יב, יד). ובמן א"א היה לצאת יד"ח מצה (ריטב"א קידושין לז:)
שבת שלום
