פרשת ויגש

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת ויגש

"ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" (בראשית מו, א)

ויש להקשות מדוע הזכירו רק את יצחק ולא את אברהם.

והביא רש"י את דברי המדרש רבה "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם".

מבואר ברש"י הנ"ל שיש מצוות כיבוד הורים גם בסבא, אלא שכבוד האבא עדיף מכבוד הסבא.

ובאמת נחלקו הראשונים האם יש מצוות כיבוד בסבא: דעת המהרי"ק (שורש מד) שאין מצוות כיבוד בסבא, אולם הרמ"א (יו"ד סי' רמ סע' כד) פסק שאדם חייב בכבוד סביו אלא שכבוד אביו עדיף על כבוד זקנו, וצריך להקדים כבוד אביו לסבו.

והקשה בביאור הגר"א (שם ס"ק לג-לד) על דברי הרמ"א ב' קושיות:

[א] הרי מבואר במכות (יב.) שאב שהרג את בנו, אין אחיו של הנרצח [שהוא גם בן הרוצח] נעשה גואל הדם להרוג את אביו [-הרוצח], כיון שמחויב בכבודו, אך בנו של הנרצח [-נכד הרוצח] נעשה גואל הדם להרוג את סבו.

וביאר רש"י שהוא משום שהנכד "אינו מוזהר על כבודו" [של סבו], וקשה על דעת הרמ"א.

ותירץ היד אברהם [עפ"י המבואר בשו"ת רעק"א (קמא סי' סח)] שבאמת יש מצות כיבוד אף בסבו [וכדעת הרמ"א], אך חובה זו היא רק מדין כבוד אביו, ולכן היא רק בחיי אביו, וכיוון שבסוגיא שם איירי שאביו מת, שוב אינו מצווה על כבוד זקנו.

אולם מהמדרש הנ"ל עה"פ "ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" מוכח שיש חיוב לכבד את זקינו אף לאחר פטירת אביו [שכן מדובר שם לאחר פטירת יצחק], וכן כתב להדיא הרמ"א בשו"ת (סי' קיח).

[ב] הרי מבואר בסוטה (מט.) שרב יעקב אמר לסבו [רב אחא בר יעקב, שגידל אותו בביתו] 'לאו בריך אנא' [- איני בנך, ואיני מחויב להשקותך מים] ופירש"י "אין עלי לכבדך כבן". ומוכח שאין הנכד חייב בכבוד סבו.

ויישב הגר"א ששם איירי באבי אמו, וכל החיוב לכבד סבא הוא רק באבי אביו.

וראה עוד במה שיש להקשות על שיטת הרמ"א, ובנדון זה, באזמרה לשמך גיליון 191.