פרשת תרומה

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

פרשת תרומה

קציצת ציפורניים בשבת [מלאכת גוזז] – מלאכה האסורה מהתורה או מלאכה שאינה צריכה לגופה

"וְעוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁים" (שמות כה, ה)

ופירש רש"י "תחשים – מין חיה ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו" (עי' שבת כח).

הנה ידוע כי כל מלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן, ויש להסתפק האם מלאכת גוזז נלמדה מגזיזת עורות התחשים או מגזיזת העורות האילים המאדמים.

ונראה שיש נפק"מ בזה, כאשר אדם גוזז לשם הגזיזה ולא לשם שימוש בדבר הנגזז – האם זוהי מלאכה האסורה מהתורה או שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה.

אם מלאכת גוזז נלמדת מגזיזת עורות התחשים, הרי שגזיזה לשם גזיזה [ולא לשם שימוש בדבר הנגזז] היא מלאכה האסורה מהתורה, מפני שגם בשיער של עורות התחשים לא היה שימוש. אך אם מלאכת גוזז נלמדת מגזיזת העורות האילים המאדמים, הרי שם היו משתמשים בצמר הנגזז לתכלת, ולפי"ז גזיזה לשם גזיזה אינה אסורה מהתורה, מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה [כלומר, מלאכה שנעשית עבור תכלית שונה מהתכלית עבורה עשו מלאכה זו במשכן, וכגון החופר בור לצורך שימוש בעפרו ולא לשם הבור שנחפר].

ובנדון זה תלוי האם קציצת ציפורניים אסורה מהתורה או לא. אם לומדים מלאכת גוזז מעורות התחשים, הרי שאף שאינו משתמש בציפורניים שנגזזו, אעפ"כ נחשב מלאכה. וכן דעת הריב"ש (סי' שצד) שקציצת ציפורניים אסורה מהתורה, ואף שאינו משתמש בציפורניים [אלא הוא עושה רק לשם הגזיזה], היא נחשבת למלאכה הצריכה לגופה.

אולם דעת התוס' (שבת צד:) שקציצת ציפורניים אסורה רק מדרבנן [שכיון שהציפורניים נזרקות, הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה].

ובביאור דעת התוס', מדוע אין מקור לגזיזה לשם גזיזה מעורות התחשים, ביאר הקרבן נתנאל (שבת פ"י אות ט) שלדעת התוס' לא היו גוזזים את עורות התחשים, ולכן אין משם מקור. ובחת"ס (שבת צד, ועי' עוד בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' שג, ובחיי אדם כלל כא בנשמת אדם) כתב שאדרבה השערות שלהם היו יפות ונאות (וכמו שכתב רש"י הנ"ל), ולא היו גוזזים אותם, אלא גזזו רק את עורות האילים המאדמים, ולכן רק אם יש שימוש בדבר הנגזז, עבר איסור מהתורה.

כמו כן נחלקו הראשונים הנ"ל האם תספורת בשבת אסורה מהתורה או רק מדרבנן, וזה תלוי בהנ"ל – האם זוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שהשערות נזרקות, או שכיון שמתקן בכך את הגוף הרי זוהי מלאכה הצריכה לגופה, ועבר איסור מהתורה.

סדר קריאת התורה בשבת זו במקום שיש ספר תורה אחד או שני ספרים

בשבת זו, קוראים ג' קריאות. סדר הקריאות בכל אופן – בין במקום שיש ספר תורה אחד ובין אם יש שני ספרים ובין שלושה ספרי תורה – הוא:

א. פרשת שבוע.

ב. שבת וראש חודש.

ג. שקלים.

מנין שיש להם ספר תורה אחד, אע"פ שכשגוללים מפרשת השבוע לקריאת שבת ראש חודש בפרשת פנחס, מעבירין על המצוות [שהרי עוברים על פרשת שקלים, בפרשת כי תשא], וכן יש טרחא דציבורא [לגלול מפרשת השבוע לפרשת פנחס, ואז לחזור לפרשת כי תשא הסמוכה לפרשת השבוע], אעפ"כ קוראים לפי הסדר הרגיל הנ"ל, משום שראש חודש תדיר, ותדיר קודם.

מנין שיש להם שני ספרים קוראים כסדר הרגיל, ויעשו כדלהלן:

לאחר שיסיימו את קריאת פרשת השבוע בספר הראשון, יגללו אותו (תוכ"ד המי שברך וכדו') לפרשת שקלים, ויגביהו אותו (כשהוא כבר גלול לפרשת שקלים) ויגללוהו. אח"כ יקראו בס"ת השני פרשת שבת ר"ח בפרשת פנחס, ולאחמ"כ יניחו על הבימה את הספר הראשון בחזרה, יאמרו חצי קדיש, יגביהו ויגללו את הספר השני, ויקראו בס"ת הראשון פרשת שקלים (עי' בה"ל סי' תרסט). בני ספרד נהגו לומר חצי קדיש גם לאחר הקריאה השלישית (ב"י סי' רפב).