דין ירושלמי המגיע לפרזים בפורים המשולש

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

דין ירושלמי המגיע לפרזים בפורים המשולש:

בשנה זו, על מנת שלא להיכנס לספיקות, צריך לכתחילה להתחייב באחד מימי הפורים באופן וודאי, ועל כן:

ירושלמי המעוניין לשהות בשבת בפרזים [וממילא ע"י כך אינו מתחייב במוקפין בוודאי], צריך לכתחילה להגיע לפרזים כבר ביום חמישי לפני השקיעה [מפני שרק באופן זה מתחייב בפורים דפרזים באופן וודאי].

ובאופן זה הרי הוא מתחייב בפורים דפרזים בלבד, ופטור לגמרי מפורים דמוקפין (אפי' אם הוא יחזור לירושלים במוצ"ש או ביום א').

ירושלמי המעוניין להגיע לפרזים לליל פורים בלבד, ובין בשעה שיצא מביתו ובין בעת השקיעה היה בדעתו לחזור באותו לילה לירושלים, וכך עשה – פטור לגמרי מפורים דפרזים [אפי' אם הגיע לפרזים לפני השקיעה של ליל י"ד], ומחוייב רק בפורים דמוקפין.

ירושלמי המעוניין להגיע לפרזים לחלק מיום י"ד בלבד, ולחזור לשבת לירושלים, פטור מפורים דפרזים וחייב בפורים דמוקפין.

ירושלמי שיצא מירושלים לפרזים במהלך ליל י"ד, על דעת להישאר שם לפחות עד לאחר עלות השחר – הרי הוא חייב בפורים דפרזים מספק, ולכן לכתחילה עליו לחזור לירושלים בשבת כדי להתחייב בפורים דמוקפין מוודאי.

אם הוא אכן יחזור – עליו לקיים משלוח מנות וסעודת פורים ביום ו' מספק, אמנם אינו מזכיר "על הנסים" בתפילה, אך בשבת יאמר "על הנסים" וידרוש בעניינו של יום, וביום א' יקיים מצוות סעודת פורים ומשלוח מנות.

אם הוא לא יחזור לירושלים לשבת, אלא רק במוצ"ש או ביום א' – הרי הוא התחייב מספק בפרזים, וכן התחייב מספק במוקפין, ולכן עליו לקיים מספק את כל מצוות היום ביום ו', וכן לקיים ביום א' מספק מצוות סעודת פורים ומשלוח מנות, אך לא יזכיר "על הנסים" בכל ימי הפורים (כאמור, זה אינו לכתחילה).

ירושלמי שיצא מירושלים לפרזים ביום י"ד, ונשאר שם בשבת (כאמור, זה לא לכתחילה) – הרי הוא פטור מפורים דפרזים וחייב בפורים דמוקפין מספק. ולכן ביום ו' יקרא את המגילה בברכה וייתן מתנות לאביונים, ואינו מזכיר "על הנסים". ובשבת [אף שהוא בפרזים], אם יכול ישמע קרה"ת של מוקפין, וילמד מעניינו של יום, אך לא יזכיר "על הנסים". וביום א' יקיים מספק מצוות סעודת פורים ומשלוח מנות [דין זה אמור אפי' אם חזר במוצ"ש או ביום א' לירושלים].

[יש לשים לב שלא הוזכרו כאן דינים של אדם שנסע לפרזים על דעת להישאר/לחזור ולבסוף נמלך, או שלבסוף התעכב מחמת אונס, כיון שיש בזה פרטים רבים, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך].