הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת אמור
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו)
קטן שהגדיל בימי הספירה, האם סופר בברכה
יש לדון האם קטן שספר ספירת העומר בקטנותו, ובמהלך ימי הספירה נהיה בר מצווה, יכול להמשיך לספור בגדלותו בברכה.
האם מעשה מצוה של קטן נחשב מעשה מצוה:
והנה הקשה הטורי אבן (חגיגה ו., ר"ה כח:, מגילה יט:) על עיקר דין חינוך קטן במצוות, שלפי השיטה שמצוות צריכות כוונה ובלא כוונה אינו יוצא ידי חובה, לכאורה לא שייך לחנך קטן במצוות, שהרי קטן אינו בר כוונה ולכן לא שייך שיעשה מצוות, וא"כ מדוע תיקנו חז"ל לחנך את הקטנים במצוות, הרי כיון שאין להם כוונה הרי הם כאילו לא עשו כלום.
ויש להקשות עוד, הרי כל מקום שגדול פטור מדאורייתא, לא חייבו רבנן את הקטן (כמבואר בחגיגה שם), וא"כ כיון שגדול שאינו בר כוונה פטור מהתורה, קטן שאינו בר כוונה אין לחייבו במצוות גם מדרבנן, ולא משכחת לה חינוך בקטן.
ותירץ הטורי אבן שכיון שהקטן אינו בר כוונה רק משום שקטנותו גרמה לו, וכשיגדל יהיה בר כוונה, אין זה מפקיעו מחינוך בקטנותו, כיון שטעם מצוות חינוך הוא כדי שהקטן יהיה רגיל ומחונך במצוות, ועל ידי זה שמקיים המצוות בקטנותו יקיים המצוות כשיגדיל ויהא בר כוונה.
ומבואר מדברי הטורי אבן שכיון שאין לקטן כוונה, אין מעשי המצוות שעושה כלום [שהרי מצוות צריכות כוונה], ומה שמחנכים אותו לקיים מצוות, הוא רק כדי שיהיה רגיל במצוות (נידון זה נתבאר באזמרה לשמך גיליון 122).
ולדבריו נראה שקטן שהגדיל בימי הספירה, אפי' אם ספר את כל הימים עד הבר מצווה, אינו יכול לספור בברכה לאחר שהגדיל, כיון שהספירה שספר בקטנות אינה מעשה מצווה כלל, אלא רק התרגלות במצוות. ואכן, דעת הברכי יוסף (סי' תפט ס"כ) שקטן שהגדיל באמצע ספירת העומר סופר ללא ברכה, ועי' באבני נזר (או"ח סי' תקלט) בענין זה, וע"ע בכתב סופר (או"ח סי' צט), ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' רסט).
אמנם המנחת חינוך (מצוה שו ס"ק ו) והשערי תשובה (או"ח סי' תפט ס"ק כ) כתבו שקטן שהגדיל בימי הספירה ממשיך לספור בגדלותו בברכה, ונראה שסוברים שגם על מעשה מצוה של קטן בקטנותו יש שם מעשה מצוה, ומבואר שסוברים דלא כהטו"א הנ"ל.
ולהלכה נראה כדברי השע"ת והמנ"ח הנ"ל שקטן שהגדיל בימי הספירה ממשיך לספור בברכה.