הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת בלק
"ויאמר אליו מלאך השם על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים" (במדבר כב, לא)
איתא במדרש הגדול (פרשת בלק) "אמר ר' יוחנן צער בעלי חיים דאורייתא, דכתיב על מה הכית את אתונך", וכן כתב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג, פרק יז), וכ"כ ריה"ח בספר חסידים (סי' תרסו).
ובאמת, נחלקו בגמ' (ב"מ לב:, שבת קכח, קנד) האם צער בעלי חיים מדאורייתא או מדרבנן, ולהלכה נפסק (או"ח סי' שה סי"ט, חו"מ סי' ערב ס"ט) שהוא מדאורייתא.
חיתוך כנפיים של תוכי
שאלה: האם מותר לחתוך כנפיים של תוכי משחק בכדי שלא יעוף.
תשובה: מותר [ויש להיזהר שלא להכאיב לתוכי, ויחתוך עד העצם בלבד].
מקור: כתב התרומת הדשן (ח"ב סימן קה) שכל שהוא לצורך האדם אין בו איסור צער בעלי חיים, וז"ל "אם למרוט נוצות לאווזות חיים, אי דומה לגיזת כבשים או אי הוו צער בעלי חיים. גם לחתוך לשון העוף כדי שידבר, ואזנים וזנב מכלב כדי ליפותו.
נראין הדברים דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו. דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם…".
והוכיח התרומת הדשן מהא דאיתא בגמ' בב"מ דצריך לפרוק המשא מעל הבהמה משום צער בעלי חיים, ולכא' צ"ב היאך הניח מתחילה המשא הכבד על בהמתו, הא איכא צער בעלי חיים, ומוכח דמותר להשתמש בבהמה לצורכי האדם, ואין בזה צער בעלי חיים.
וכן פסק הרמ"א (אבה"ע סי' ה' סי"ד), וז"ל: כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים, ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בע"ח, ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות" עכ"ל.
באיסור לצער גוי
שאלה: האם יש איסור לצער גוי מדין 'צער בעלי חיים'.
תשובה: אין לצער גוי משום איבה (עי' גיטין סא, יו"ד סי' קנא).
מקור: יש להסתפק האם כשם שאסור לצער בעלי חיים כך אסור לצער נכרי, או שמא בעלי חיים חשובים יותר מהנכרי.
והנה כתב רש"י (פסחים כב. ד"ה אותו) "ונכבד [שכר] הכלב מן העובד כוכבים שהנבילה ימכור לנכרי והטריפה לכלב" עכ"ל, ומבואר שכלב יותר חשוב מנכרי, ולכן את הטריפה "נותנים" לכלב ואילו את הנבילה "מוכרים" לנכרי.
וכתב הקובץ שיעורים (שם אות צב) "והנה יש לחקור אי איכא איסור צער בעלי חיים בנכרי כמו בבהמה, דאין ללומדו מבהמה כיון שנכבד הכלב מהנכרי" וכתב לתלות נידון זה בשתי הגירסאות ברש"י הנ"ל, האם גורסים את המילה "נכבד שכר הכלב" ואז אין ראיה שכלב חשוב מנכרי, או שגורסים "נכבד הכלב" [ולא 'שכר הכלב'], ואז יש ראיה שכלב חשוב יותר מנכרי, וממילא אין ללמוד שבאיסור לצער בעלי חיים כלול האיסור לצער גוי.
ויש משמעויות בראשונים שנחלקו בדבר, דבספר היראה לרבינו יונה (אות רסו) ובחינוך (תקנ') נראה שהאיסור הוא אף בגוי, אך מדברי שו"ת הרשב"א (חלק א' סי' רנב') נראה שאיסור זה הוא רק בישראל [(ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סי' עח].
ונראה להביא ראיה מהגמ' (נדרים נ:, תענית ז.) "אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער, א"ל למדי מבית אבוך במה מניחין יין, אמרה ליה במאני דפחרא [היינו בכלי חרס], אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא, אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא, אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי, אמר לה אך אורייתא כן…".
ומכך שייעץ רבי יהושע בן חנניה לבת הקיסר להעביר את היין מכלי חרס לכלי כסף וזהב, אף שמעשה זה גרם להחמצת היין, מבואר שמותר לצער גוי, ויל"ע בראיה זו.