הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
פרשת עקב
"וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח)
שאלה: קנה תפילין ולאחר זמן הוברר שהיו התפילין פסולות, האם הפסיד את מצוות תפילין, והאם צריך כפרה על כך.
תשובה: הרי הוא אנוס ונחשב שקיים את המצוה, ואינו צריך כפרה, וראה במקור.
מקור: לכאורה היה נראה לומר שלא אמרו אונס כמאן דעביד במצות עשה, כמו שכתב המשך חכמה (שמות יג, י, ויל"ע בפירושו להפטרת שבת הגדול ד"ה ליראי ה'), ועיין ש"ך (חו"מ סי' כא ס"ק ג, בשם הירושלמי) שאף שאומרים שהעושה מעשה באונס נחשב כאילו לא עשאו, אך לא אומרים על אדם שלא עשה מצווה מחמת אונס כאילו הוא עשה אותה.
אך באמת נראה לומר שקיים המצוה שהרי הוא אנוס, והחושב לעשות מצוה הרי הוא כאילו עשאה (עיין ברכות ו., קידושין מ., ונמוק"י ב"ק ו: מדפה"ר), והאריכו בזה בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' י) ושו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ב) שהביא מהחיד"א בספרו דבש לפי (מע' ד אות ד), וכן כתב בדעת קדושים (סי' לט ס"ט) שנחשב שקיים המצוה, עיי"ש טעמו.
עוד יש לדון שכיון שמצות תפילין היא מצות עשה, ומצינו שיטת הרמב"ן (ויקרא א, ד) והר"ן (סנהדרין פד:) שהמבטל עשה בשוגג אינו צריך כפרה, ואף ס"ל שהעובר על לאו שאין בו כרת [כגון האוכל נבילה] בשוגג אין צריך כפרה [ורק דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת צריך כפרה (יבמות ט, רמב"ם הל' שגגות פ"א)], וא"כ בנידון דידן לא ייענש ואינו צריך כפרה על כך שלא הניח תפילין, כיון שזה היה בשוגג ואף אונס.
אכן ממשמעות הגמרא (יומא לו:, זבחים ז:) נראה דגם בביטול עשה צריך כפרה. מיהו יש לומר דהתם מייירי במזיד, והאריך בכל זה בשו"ת מחזה אברהם (או"ח סי' ה), וטוב שילמד הלכות תפילין לכפרתו [עיין שו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' ט)]. ועיין ברב פעלים (שם) שדן שיהיה צריך כפרה משום הברכה לבטלה [אמנם לדעת הרמב"ן והר"ן אין צריך כפרה וכנ"ל].
ובעצם דברי הרמב"ן והר"ן שעבר על לאו בשוגג אינו צריך כפרה יל"ע בטעמם, שהרי מצינו בנתיבות המשפט (סי' רלד) ששוגג בדרבנן לא צריך כפרה, וביאר החת"ס (חו"מ קפ) את דברי הנתיבות שרק באיסור דאורייתא שהוא איסור חפצא צריך כפרה, אבל איסור דרבנן שהוא איסור גברא אין צריך כפרה, כיון שהכפרה היא על ההמראה [שהמרה את פי השי"ת] ובשוגג אין המראה [ועיי' שערי יושר (שער א פ"י), אמרי בינה (דיני יו"ט סי' ג), או"ש (פ"א מגירושין), שו"ת עין יצחק (אבה"ע סי' סז), אתוון דאורייתא (כלל י), שו"ת דברי מלכיאל (ח"א אבה"ע סי' עו)]. והרי שאר איסורי תורה הם איסור חפצא (עי' רעק"א יו"ד רטו בשם הר"ן שאיסור נבילה הוא איסור חפצא) ומדוע האוכל נבילה בשוגג אין צריך כפרה.
ודברי הרמב"ן צריכים עיון מהמבואר בגמ' (סנהדרין פד:), ואכמ"ל.